אחד המשפטים השגורים כמעט בכל בית עם ילדים ומתבגרים: “אמא משעמם לי”… זהו משפט שהורים מתייחסים אליו במבוכה” לפעמים בכעס” בחוסר אונים וכו'” הם מרגישים שעליהם לספק לילד רעיונות ופעילויות שיעסיקו אותו כל היום.
לפעמים מתלוננים הילדים שמשעמם להם בביה”ס או בגן. ההורים מזדרזים להסיק מסקנות שהכיתה אינה מתאימה לרמה שלו ודורשים להעסיק אותו או להעבירו למסגרת מתאימה לרמתו. גם כשחוזרים מחבר או ממסיבת יומולדת יש שמסכמים את המפגש שלהם “שיעמם לי”.
למעשה “משעמם לי” הוא ביטוי שלא תמיד מעיד על שעמום במובן שאנחנו מכירים. לשעמום של ילדים יש כמה משמעויות. ברוב המקרים הוא מבטא בעיה או קושי שהילד מתקשה לנסח” כמו למשל “קשה לי” אני לא יכול להתרכז” לא מבין מה המורה רוצה ממני”. או שהוא לא מסתדר בחברת ילדים” והוא רוצה להגיד: “אני צריך קרבה” רוצה שיתייחסו אלי”. ילדים לומדים שכאשר הם אומרים “משעמם לי” המבוגרים מתייחסים למושג זה ברצינות. מצד שני גם ההורים רגישים מאד לחוסר עשייה ולשעמום” אמא יכולה לצעוק כמה פעמים ביום “נו שוב אתה יושב משועמם”” “אם אין לך מה לעשות אז תיקח ספר לקרוא או תשלים חומר”…
השאלה מה גורם לילדים היום להיות פסיבים” משועממים ולא יזמים? הורים חושבים שתפקידם הוא להעסיק ולהפעיל את הילד במשך כל היום” מציעים צעצועים” ספרים” סרטים” דיסקים” חברים” כמעט שאין לילד זמן “עצמי” להיות סתם עם עצמו” לחשוב” לדמיין” ליצור” לחקור” להתנסות” לגלות” לבחור להתחבר אל עצמו ולהקשיב ללא רעשים מסביב” ולהתמלא מעצמו” הילדים של שנת 2011 אינם יודעים להיות לבד” הפלאפונים” הפייסבוק” הצ’אטים” המיילים” אינם מאפשרים לילד ללמוד להיות עם עצמו” הוא כל הזמן מקושר עם חברים” ברחוב” בארוחה” בשעורים” משוחח אתם”ילד שכותב הודעה לחברו יהיה לחוץ לקבל לתשובה” אם ילד רוצה להתחלק בחוויה” או קנה משהו” מיד הוא מדווח לחבריו” הכל כאן ועכשיו” גם גבולות הזמן נעלמו” בזמן שינה” מנוחה” לימוד” אין גבולות לגבי שעות מקובלות לתקשורת. אין לילד אוטונומיה להחליט מהם גבולות העצמי” גם הישיבה המרובה מול מחשב מרגילה את הילד לסיפוקים חיצוניים” ללא חשיבה מעמיקה” מתוך פאסיביות. חלק מהזמן הפנוי העומד לרשות הילדים בחברת מכשירים אלקטרוניים” בא על חשבון דברים אחרים ערכיים וחשובים מאד להתפתחותם. (לצערנו הרב” על אף ההתראות והמאמרים אודות המחשב הורים רבים לא יודעים מה נעשה עם ילדיהם ועם מי הם מתכתבים.)
בחופש הגדול יש המון זמן – יש להרגיל אותו מגיל צעיר להיות עם עצמו” ליהנות ממשחק עם עצמו” להתוודע לכוחות שלו” לפתח אותם” להקשיב לנטיות שלו. מגיל צעיר יש לחנך ילד לקחת חלק פעיל בחייו” מהדברים הקטנים ביומיום לעודד פעילות עצמאית מקורית” לחזק את העצמי של הילד” כדי שיוכל לעמוד בלחצים מבחוץ.
זה הזמן לפתח את הכישורים של הילד” אם זה נגינה” אמנות ויצירה” ועוד. לתמוך בכוחות ובמשאבים הפנימיים והעצמיים” שילמד ליהנות ולשמוח בעצמו ומעצמו. לנצל את החופש להיות אני – עצמי.