בקשה על הייחוד והאהבה
בכותרת זו הכתיר ר’ אלעזר אזכרי – בעל ‘ספר חרדים'” מחכמי צפת בתקופת מרן ר’ יוסף קארו – את פיוטו הידוע והמוכר לנו כ”ידיד נפש” המושר בקהילות רבות לפני קבלת השבת.
ואמנם” הכותרת מבטאת את תוכו של השיר” הרצוף כיסופים לידידות ולאהבה בין העבד הנכסף לבוראו” וכולו כאומר – את קרבתך אנוכי מבקש. העבד הנכנע לפני קונו מבקש את הידידות והדבקות בו בלשון אינטימית מאוד” ומכנה אותו בכינויי חיבה רבים ומגוונים:
ידיד נפש” אב הרחמן” הדור” נאה” ותיק” חביב” מחמד לבי” ואהוב.
נקל להבחין שהפייטן מושפע מרעיון הדוד והרעיה שבשיר השירים. אלא ששם כיוון הגעגועים הוא דו-סטרי” וכאן הכיוון הוא חד-סטרי – ממנו אל בוראו. בשיר השירים ה’רעיה’ היא כנסת ישראל וכאן” הביטוי הוא במישור האישי הפרטי ובלשון יחיד” להוציא שורה אחת בבית האחרון שבה עובר ללשון רבים: “תאיר ארץ מכבודך נגילה ונשמחה בך” ואף שם מסיים בלשון יחיד – “וחנני כימי עולם”.
ואמנם בכל אחד מארבעת הבתים שב’ידיד נפש'” ניכרים ביטויים ומוטיבים שיסודם בשיר השירים:
“משוך עבדך אל רצונך” ירוץ עבדך” מול “משכני אחריך נרוצה”. כאן “נפשי חולת אהבתך” ושם “חולת אהבה אני”. כאן “אלי מחמד לבי חושה נא ואל תתעלם” ושם “דודי חמק עבר… קראתיו ולא ענני”. כאן “נגילה ונשמחה בך” ובשיה”ש “אחריך נרוצה… נגילה ונשמחה בך”.
למרבה הצער במהלך הדורות ‘עלו קמשונים’ בשיר חביב זה ושינו מקצת תוכנו” והנוסח המקורי השתבש עד כדי החטאה יסודית מכוונת המחבר.
אולם בני מזל אנחנו בפיוט יקר זה” באשר כתב ידו של מחברו התגלה לפני שנים רבות על ידי מאיר בניהו ז”ל” ועל פיו הודפס הפיוט בנוסח המקורי בסידורו של הרב שלמה טל ז”ל” רינת ישראל” וכן בסידור קורן.
למרבה הפליאה בסידורים רבים היוצאים לאור במהדורות ‘מתוקנות ומשוכללות’ עדיין מופיע הפיוט בנוסח המשובש.
מה חבל אם כן שגם שנים רבות לאחר פרסום הנוסח המקורי עדיין שומעים בקהילות רבות את הציבור מזמר” מכוח ההרגל” את הנוסח המשובש. שוב מוכחים דברי רב דימי במס’ ב”ב “שבשתא כיון דעל על” – שיבוש כיוון שנכנס” נכנס” ונמצאים אנו מפסידים” שלא מדעת” את שיר הייחוד והאהבה.
באנו אפוא להצביע להלן על כמה פרטים מהנוסח המקורי בתקווה לדחוק ולהסיר את השבשתא” ולהחזיר עטרת השיר ליושנה.
בבית א’: “ישתחווה מול הדרך כי יערב לו ידידותך”.
בבית ב’: “אז תתחזק ותתרפא והיתה לך שפחת עולם” – נפשי תהיה לך לשפחת עולם” כמו “ועבדו לעולם”” ולא “והיתה לה שמחת עולם”.
בבית ג’: “וחוס נא על בן אוֹהבך” – חוס על הבן האוֹהב” או על בנו של האוֹהב = ‘אברהם אוהבי’ ולא “על בן אהוּבך”! (מדבר על עצמו בלשון נסתר)” “כי זה כמה נכסוף נכסף לראות בתפארת עוזך” – בלשון נסתר! “אנא א-לי מחמד לבי חושה נא ואל תתעלם” – ולא “אלה חמדה לבי…”” מילים חסרות פשר!
בבית ד’: “מהר אהוּב כי בא מועד וחנני כימי עולם” ולא ‘אהוֹב’! – המחבר מזרז את אהובו לחון אותו ולא מזרז אותו לאהוב!
נאה שיר דבקות זה למחברו” ר’ אלעזר אזכרי” ונאה לנו שנקדם בו את פני שבת המלכה.
