הִתְחַדְּשׁוּת / יפה
צוֹפָה לַמָּחָר שֶׁיִּהְיֶה כְּאֶתְמוֹל
כְּמוֹ שִׁלְשׁוֹם הַמְּגַלֶּה כִּבְיָכוֹל אֶת הַיּוֹם
כִּי מָה שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה
וְתוֹפָעָה חוֹזֶרֶת – אֶת חַיַּי אוֹמֶרֶת
וּבְמִלָּה אַחֶרֶת:
הִסְתַּבְּרוּת
הַנּוֹטֶלֶת מִמֶּנִּי כָּל חֵרוּת
וּמַחֲרֶה מַחְזִיק אַחֲרֶיהָ שִׂכְלִי –
כִּי דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה בְּחַיַּי שֶׁלִּי
גַּם לֹא בְּכָל מָה שֶׁסְּבִיבִי
וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁאֶשְׁקַע כְּמוֹ אֶמֶשׁ
כְּשֶׁשָּׁקְעָה שׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ
וּבְאַחַת מַבְזִיקָה בִּי הַתְּשׁוּבָה!
מְעַמְעֶמֶת בְּאוֹרָהּ כָּל תְּשׁוּבָה נוֹדַעַת
כְּמִי שֶׁמְּחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית
וּמַזְרִימָה אֵלַי אֶפְשָׁרֻיּוֹת בִּלְתִּי נִדְלוֹת
שֶׁבִּבְחִירָתִי הֵן עוֹד הוֹלְכוֹת וְנִגְלוֹת
מְשַׁנּוֹת לִי אֶת פְּנֵי הַיּוֹם
וְנוֹטְעוֹת בִּי אֵינְסוֹף תִּקְווֹת
לְחֵרוּת הַמָּחָר.