“נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע” –
הַאִם אֲבַטֵּל עַצְמִי”
בְּלִי לִשְׁאֹל מַדּוּעַ וּמָה
אַעֲמִיס עַל עַצְמִי אֵינְסוֹף שֶׁל חוֹבוֹת
כְּעֶבֶד נִרְצָע…
מְאֻיָּם תַּחַת כְּפִיָּה
שֶׁאִם לֹא בָּזֹאת אֶבְחַר
יִכָּפֶה עָלַי הָהָר
וְאוּכַל ‘לִשְׁכֹּחַ מֵהַמָּחָר’…
אָז הִתְכַּנַּסְתִּי בְּתוֹךְ עַצְמִי
בְּיַחַד עִם בְּנֵי עַמִּי
וְגִלִּינוּ שֶׁהִתְבַּטֵּל הַחֲשָׁשׁ
שֶ’אֲנִי’ יִתְבַּטֵּל
כִּי הַפְלֵא וָפֶלֶא
הוּא רַק הוֹלֵךְ וּמִתְגַּדֵּל!!!
וְאוֹתָהּ עַבְדוּת הִיא בְּעֶצֶם חֹפֶשׁ
כִּי הַחֹפֵש חַדְרֵי-בָטֶן
שֶׁנָּטַע בִּי נִשְׁמָתִי
חָשַׂף לְפָנַי –
כִּי אוֹתָן אֵינְסוֹף שֶׁל חוֹבוֹת
הֵן בְּעֶצֶם חוֹבוֹת לָאֵינְסוֹף
הַמַּעֲצִים אֶת הָאֵינְסוֹף
הַמָּצוּי בְּתוֹכִי…