הנושא היום, חשבתי, אנחנו נמצאים כמה ימים לפני ראש השנה, תשפ״א.
חשבתי שזה זמן טוב ללמוד על סימני ראש השנה לקראת הקורונה,
אלא על הקורונה.
בסדר?
זה קצת מקורי.
אנחנו השנה, כל שנה לפני ראש השנה,
אנחנו מאחלים שתהיה שנה טובה ומתוקה.
וחלק מהאיחולים זה בליל ראש השנה,
בשנה אנחנו עושים סימנים, לוקחים תפוח מדבש,
שנת תאום מתוקה,
לוקחים רימון שיורגו זכויותינו,
תמרים,
שילתם וחטאינו, סילקה, כן, סלק, שיסתלקו שונאינו.
בשנה יש גם הרבה שמתכוננים סימנים סביב הקורונה,
לקחת קורנפלקס, אני יודע מה, ולעשות מזה איזשהו סימן שהסתלק הקורונה או דברים מהסוג הזה.
אני רוצה בשיעור הזה לנסות להסביר מה הרעיון של הסימנים,
ובכלל מה הרעיון של, אני חושב, ראש השנה הזה, באמת זה ראש השנה המיוחד.
איך אנחנו מתוך ראש השנה הנוכחי מתכוננים לקראת השנה המאוד מאוד מאתגרת שהולכת להיות.
השנה הזאת, כולם מבינים, זו שנה שונה מהשנה הרגילה.
עבר על כולנו חצי שנה, עברה על כולנו חצי שנה
מאוד מאוד מאוד קשה ועושה רושם שעומדת לפנינו גם שנה עם הרבה מאוד קשיים ואתגרים
ועכשיו זה בדיוק הזמן מתוך ראש השנה לבנות עולם אמוני
שיודע להחזיק מעמד בכל המציאות הלא פשוטה הזאת.
תראו,
בכלל כל הנושא של סימנים צריך להבין מה המשמעות שלה.
אנשים היום מתייחסים לסימנים כאילו זה הלכה על משה מסיני,
עושים סדר סימנים, כמו בליל הסדר, כן?
צריך להבין, סימנים זה לא כתוב בתורה, זה מנהג.
נדבר מה המקור של המנהג.
בתורה עיקר עניינו של ראש השנה זה מה המצווה המרכזית של ראש השנה?
לשמוע קול שופר.
יותר מזה,
התפילות של ראש השנה,
כל מה שאנחנו מתעסקים סביבו בראש השנה,
זה לא סביב בעיות אישיות.
בראש השנה אין בתפילה כמעט עיסוק, ומה יקרה איתי, והחטאים שלי, והכישלונות שלי,
והתקוות שלי, והבקשות שלי.
ראש השנה כולו עוסק סביב דבר אחד.
השם הלך,
השם הלך, השם ימלוך לעולם ועוד.
ראש השנה זה זמן שבו אנחנו ממליכים את השם בעולם.
מה הכוונה ממליכים את השם בעולם?
ראש השנה,
דיברנו על שעוד השנה, הוא יום דין.
מה הכוונה יום דין?
יום דין, ציון יפ, כשאתה עומד בדין, במשפט,
בזמן קריאת הדין אתה לא מנסה לשכנע את השופט.
במהלך המשפט, לפני שמכריזים את הדין,
אתה מנסה לשכנע, להביא את הסנגור.
גם אחרי שקוראים את פסק הדין יש מושג שנקרא ערעור.
אבל ביום שקוראים את פסק הדין
אתה לא עושה שום דבר.
באיזשהו מקום פסיבי אתה שומע מה פסק הדין שלך ובמילים אחרות
מעמידים לך מרה מול הפנים איפה אתה נמצא
זה ראש השנה
ראש השנה זה יומיים בשנה
בראש השנה בתחילת השנה בכפי הילון נברא העולם על פי חז״ל ובאלף תשרי זה יום השישי שבו נוצר אדם הראשון
זה היום שבו נוצר אדם הראשון וביום הזה בכל שנה ושנה
אנחנו עומדים מול המלכות.
זאת אומרת, אנחנו עומדים עכשיו
מול ההכרה שיש מלך לעולם.
במילים אחרות, יש לעולם הזה כיוון.
העולם הזה הוא לא הפקר,
העולם הזה הוא לא איזשהו כאוס, בלאגן.
מלך, כן, היום אנחנו כל כך משתמשים במושגים האלה, מלך, ואנחנו חיים בשלטון דמוקרטי,
אבל מלך זה ביטוי להרבה מאוד פרטים שמחוברים בשלטון אחד.
זה יוצר תחושה של הוד מלכות.
פעם כשאנשים היו רואים מלך,
הם היו מרגישים איך הם מתרוממים לעולם גדול יותר.
אני כבר לא מישהו, פרט קטן,
אני חלק ממשהו ענק.
זה ראש השנה.
ראש השנה זה זמן שבו מתברר לבן אדם שהוא חלק ממשהו גדול. ואז, זה יום דין, באיזה משמעות?
שאז מתברר הפער בין הרצוי למצוי.
זאת אומרת, אני עכשיו מבין מה המטרה של העולם.
ואז גם מתברר לי איפה אני נמצא ביחס למטרה הזאת.
על זה צריך להתמקד בראש השנה.
יש סידור
של הגאון מווילנה, רבי אליהו מווילנה.
תמיד חכם עצום שנחשב מגדולי הדורות של עם ישראל.
יש לו הקדמה לתפילה בראש השנה. אני ממליץ לכולם, בעיקר השנה, ללמוד את ההקדמה הזאת. זה מופיע בסידור הגאון לויאנה.
הוא כותב שם
בראש השנה אסור לבן אדם להתפלל על הבעיות האישיות שלו.
הוא אומר אנחנו נשליך את כל הבעיות שלנו אחרי גבנו, כאילו אחרי הגב שלנו.
אדם לא יתפלל לא על בני,
לא על חיי ולא על מזוני.
בני זה ילדים.
אדם לא מתפלל לא על הילדים שלו,
לא על החיים שלו, לא על הבריאות שלו ולא על המזונות שלו, לא על הפרנסה שלו.
הוא אומר, מה עושים בראש השנה?
בראש השנה אנחנו ממליכים
את השם בעולם, ואז הוא אומר את המשפט הבא,
יהיה מה שיהיה.
תסגרו את שלושת המילים האלה.
יהיה מה שיהיה.
יהיה מה שיהיה, לא הכוונה היא שאנחנו אדישים, לא אכפת לנו מה יקרה.
מאוד אכפת לנו מה יקרה.
אבל אדם נכנס לראש השנה בעמדה הזו.
אני מכיר פעם בשנה שיש מלך לעולם, יש כיוון.
ברגע שאני מכיר את זה,
אני מוכן לכל דבר.
אנשים שלא מבינים את העניין הזה, אז הם בראש השנה מאוד לחוצים. הם בכלל אנשים שמאוד לחוצים כל הזמן, מה יקרה השנה בכלל.
הקורונה תיעלם. הם גם אנשים נורא שרוצים הבטחות.
תבטיחו עכשיו, יש כבר סימנים, תשפ״א, תהיה שנת, אני יודע מה,
פרנסה, תהיה שנת פלאות, תהיה שנת, כאילו,
אנחנו רוצים לשמוע שעכשיו הכול הולך להיות לנו טוב בשנה הקרובה.
אני מציע לאף אחד
לא להבטיח שום הבטחה לקראת השנה הקרובה.
אנחנו לא יודעים מה הולך להיות.
אנחנו יודעים רק דבר אחד בראש השנה.
יש מלך לעולם.
העולם הזה הוא לא הפקר.
יש כיוון.
וברגע שאדם מתמלא בתודעה הזו, הוא מגיע זקוף,
מלא ביטחון,
מלא שמחה,
מלא אופטימיות, לקראת שנה הבאה. יהיה
מה שיהיה.
לכן ראש השנה זה יום מאושר.
נכון, אם זה היה יום כזה של מה שקורה איתי ברמה האישית,
אז היינו צריכים כל היום הזה לקצות ציפורניים.
אומר עזרא הסופר,
לכו, ביום ראש השנה אומר לעם ישראל, אכלו משמנים ושתו ממתקים ואל תעצבו.
למה?
כי חדבת השם היא מעוזכם.
אל תעצבו.
הקדוש ברוך הוא
דואג לכם.
כן.
נכון.
אבל מה שאתה צריך להתמלא בראש השנה
זה בזה שיש מטרה לעולם. אחרי זה, איך אתה מתכונן למטרה הזו, זה עשינו כל חודש אלול,
וזה בעזרת השם נעשה אחרי זה בשבעת ימי תשובה ויום הכיפורים.
בראש השנה אתה קודם כל צריך להתמלא, זה הבסיס לעקוב,
שיש מלך לעולם,
יש כיוון למציאות.
עכשיו, איפה אתה נמצא בתוך המקום הזה, ואיך אתה עכשיו הולך ומשתפר, בסדר, תדאג לזה.
אבל מי שבראש השנה עצמו, אתה מבין, נכנס עכשיו לכל העמדה הזו,
הוא מפספס פה את הרגע הזה בשנה שאדם יכול להתרומם מעל הבעיות האישיות שלו.
אני חושב, כאמור, שהשנה זה יותר משנה רגילה.
היום למדנו כולנו בשנה הזו שדברים אישיים יכולים להתעורר.
בריאות, כלכלה,
חברים, משפחה.
יש משהו אחד שנשאר תמיד.
ידע כל פעול כי אתה פעלתו,
ויבין כל יצור כי אתה יצרתו,
ויאמר כל אשר נשמה באפו,
השם אלוהי ישראל מלך
ומלכותו בכל מה שעלו.
ומתוך העמדה הזו אנחנו מתחילים להגיד את הסימנים של ראש השנה. אתם מבינים?
סימנים של ראש השנה זה לא כזה הזדמנות,
בוא בוא, הקדוש ברוך הוא נעשה פה כל מיני משחקי מילים כדי שתיתן לנו דברים.
סימני ראש השנה זה ביטוי לתפילה,
שבו נסתכל מתוך המבט הזה שיש מלך לעולם, שיש כיוון, בוא נשים לב
איך בכל מעגלי החיים,
בטבע, בצומח, בבעלי החיים,
יש את ההשגחה האלוקית.
אנחנו רואים בסימנים,
רואים את טביעות האצבע של אלוקים.
כשאנחנו, תכף נדבר על זה, אוכלים דגים, שנפרה ונרבה כדגים,
אנחנו רואים, הנה, נסתכל בטבע,
שיש דבר כזה שנקרא פרייה ורבייה.
זאת אומרת, המצב הזה של התחדשות והמשכיות,
זה משהו שקיים בעולמו של אלוקים.
אנחנו בראש השנה קוראים סימנים.
אנחנו רואים, שימו לב,
יש בעולמו של הקדוש ברוך הוא דברים טובים.
ואנחנו מתפללים עכשיו בראש השנה שאנחנו נהיה חלק מהדבר הגדול הזה.
המקור לסימנים זה גמרא במסכת כריתות,
כריתות דף ו עמוד א',
אמר אביי אשתא דאמרתא סימנא מילתא היא עכשיו שאמרת שסימנים יש להם מילתא, מילתא זה מילה,
סימנים יש להם ממשות
יהא רגיל איניש לכל ברי שתא,
יהיה רגיל אדם לאכול בראש ענה,
קארה, רוביה, קארטי, סילקה ותמרי.
הוא מונה חמישה סימנים.
קארה זה דלעת,
רוביה זה שווית, כאילו משהו עם הרבה גרעינים,
סילקה סלק,
קארטי זה קרישה,
יש כל מיני דעות,
ותמרי, תמרי.
אמר אביי,
אשתא דאמרתא סימן נמילתאי. עכשיו שאתה מבין
שלסימנים יש ממשות,
בוא תראה איך הסימנים יש להם ממשות בעולם הזה.
העולם הזה,
מה שאנחנו מדברים, שוב, שהקדוש ברוך הוא מופיע בעולם, שיש מלכות בעולם,
זה לא דיבורים בעלמא.
זה משהו שיש לו ממשות.
אפשר לראות את זה פה.
תהיה פתוח למעגלי הטבע,
תהיה פתוח לצומח, לחי, למדבר,
ותראה איך ההשגחה האלוקית נמצאת בכל דבר.
מי אומר את זה?
אביי.
מה המיוחד באבייה?
האמורה אבייה, מה היה איתו?
הוא היה יתום.
אבייה זה ראשי תיבות,
אשר בך ירוחם יתום.
יש אנשים, אתם מבינים,
שהם לא צריכים להתאמץ בשביל לראות איך הקדוש ברוך הוא מופיע בתוך הטבע.
יש אנשים שגדלו
בלי יתמות,
עם אבא ואימא,
הכל הסתדר להם בחיים,
תמיד הכל היה להם.
הם יכלו בכל דבר לראות את הסימנים, הם ראו בכל דבר איך הקדוש ברוך הוא מוביל את העולם.
אביי אומר לך, דווקא מישהו כמוני,
שהוא יתום,
שהוא גדל באופן לא טבעי,
מי שעבר קשיים בחיים שלו,
מי שעבר כאבים בחיים שלו,
הוא מסוגל לראות את הסימנים.
ראש השנה תשפ״א, כולנו קצת כמו אביי,
כולנו קצת יתומים,
הרבה דברים שהיו האבות והאימהות שלנו,
הדברים שסמכנו עליהם, הדברים שהתרגלנו אליהם,
כולם עברו פה תהליך,
מה שנקרא, של זעזוע.
דווקא בתוך התהליך הזה אפשר לזהות את הסימנים.
וזה מתחיל.
הסימן הראשון שנהגו בעם ישראל לאכול, מהו?
זה הסימן הקלאסי, שהפך להיות סימן העיקר של ראש השנה.
תפוח ודבש, נכון?
לוקחים תפוח,
טובלים אותו בדבש ומברכים שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
למה תפוח ודבש? פשוט כי זה דבר מתוק.
בסדר?
בואו נשאל.
יש דברים מתוקים יותר מתפוח. הנה, תמר אנחנו גם אוכלים, הוא גם מתוק, נכון?
למה דווקא תפוח?
אומרת הגמרא במסכת שבת,
מה תפוח
פריו קודם לעליו,
אף ישראל הקדימו, נעשה לנשמע.
תפוח, שוב, אני לא בוטנאי,
אבל תפוח,
חז״ל מציינים, לפחות ככה זה היה נראה להם,
שקודם כל מופיע הפרי, התפוח, ורק אחרי זה העלים.
בדרך כלל הסדר הנורמלי זה לא ככה, נכון? יש לנו עץ, יש עלים,
ובסוף מופיע הפרי.
תפוח זה משהו שגדל
מהסוף להתחלה.
העלים זה ביטוי לתהליך, לאמצעי.
הפרי זה התוצאה.
בדרך כלל קודם כל יש אמצעי, נכון? אנחנו עובדים
ובסוף רואים את הפרי.
תפוח,
קודם כל רואים את הפרי
עוד לפני התהליך.
אף ישראל הקדים ונעשה לנשמע. עם ישראל, יש להם תכונה מיוחדת שבראש השנה מאוד מאוד בולטת.
הקדים ונעשה לנשמע. שוב,
נעשה זה התוצאה הסופית.
נשמע זה התהליך.
תסביר לי, ואז אם אני אבין, אני אעשה.
עם ישראל מרגישים שייכות לתורה מההתחלה.
כמו תפוח, שקודם כול, הפרי ורק אחרי זה העלים,
עם ישראל קודם כול מרגיש את הנעשה,
ואחרי זה את הנשמע.
במילים אחרות,
עוד לפני שאנחנו יודעים מה הולך להיות בשנה הבאה,
אנחנו כבר יודעים
שיהיה טוב,
שיהיה שנה טובה ומתוקה.
למה?
כי יש אלוקים.
אתה מבין?
זו הגישה שאיתה אנחנו מתחילים את החיים, מתחילים את השנה החדשה.
ככה גם מתחילה התורה.
בראשית ברא אלוהים.
לכל אדם יש את התחושה הפנימית שהעולם הזה הולך לכיוון מסוים.
יש את ההבנה
שגם כשאנחנו נופלים,
גם כשאנחנו נמצאים בבעיות,
יש טוב בעולם הזה.
אלוקים אוחז בידינו ומוביל אותנו
בדיוק לאן שאנחנו צריכים להגיע.
זה נכון השנה עוד יותר.
יש הרבה אנשים חסרי אמונה,
גם כשיש להם כיפה על הראש,
כשהם נתקלים במציאות כזו כמו מגפה,
כמו קורונה,
הם מתחילים להתייאש.
זה סוף העולם.
העולם הולך להיחרב.
זה חוסר אמונה.
זה לא סוף העולם.
נקודה, סימן קריאה.
יותר מזה,
אף פעם לא יהיה סוף לעולם. תכניסו לכם את זה טוב טוב לראש.
העולם לעולם לא יסתיים. כל הביטויים שאומרים חז״ל, שאחרי ששת אלפים שנה העולם נחרב,
הקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומחריבן,
הכוונה היא שתחליפו את המילה החרבה, חורבן, במילה פיתוח.
הקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומפתחם.
זאת אומרת,
יש כל הזמן תהליכי התחדשות בעולמו של אלוקים.
יש מדרגה מסוימת שהיא מסיימת את תפקידה,
ועכשיו
באה קומה חדשה.
כל שנייה בגוף שלנו מיליון תאים מתים,
ומיליון תאים
נולדים מחדש.
יש עולם שנחרב ועולם שנבנה שוב.
יש מחשבות שחשבנו אותן אתמול,
והיום אנחנו חושבים מחשבות עוד יותר מפותחות.
זה הכוונה.
הקדוש ברוך הוא לעולם לא מחריב את העולם במשמעות של מגיע פה הסוף, מגיע פה.
יש תהליכים שהעולם עובר שינויים.
עכשיו, ללא ספק, אנחנו עוברים פה איזו טלטלה ואיזה שינוי.
אבל השינוי הזה הוא לטובה.
המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה ברשת.
זו העמדה שאדם צריך להיות מוכן לקראת ראש השנה תשפ״א.
יהיה מה שיהיה.
די עם הפחדים.
די עם הפסימיות.
די עם התחושה שהכל פה מתמוטט,
לעמוד
איתנים וזקופים
לקראת השנה החדשה.
אנחנו אוכלים תפוח, טובלים אותו בדבש. למה דווקא דבש?
דבש, אומרים חז״ל, יש לו תכונה מיוחדת.
דבש,
זה מגיע מהדבורה. הדבורה זה בעל חיים טמא.
בדרך כלל, מה שהוא בעל חיים טמא,
אסור לאכול את מה שיוצא ממנו.
נכון, לא יודע, אני יודע,
יתנו לי חיה כשרה שנותנת חלב.
איך חיה טמאה שנותנת חלב?
גמל.
גמל אסור לאכול, אז אסור גם לשתות את החלב הגמל.
דבורה זה בעל חיים טמא שיוצא ממנה דבש ואותו אפשר לאכול.
אומרים חז״ל,
מי ייתן טהור מטמא.
דבש זה ביטוי איך אפשר לקחת דברים טמאים ולהפוך אותם לטהורים.
במילים אחרות, איך מכל משבר אפשר לצמוח.
גם שמשון, נכון? שהוא עושה את החידה לפלישתים,
אומר,
זוכרים, לגבי הארייה?
אומרים שם?
איך הולך הביטוי? זוכרים?
נו.
מאז יצא מתוק.
מה זה מאז יצא מתוק?
מתוך גוויית הארי יוצא דבש. גם ביטוי לדבר הזה, מתוך איזו עוצמה פראית, טורפת,
יוצאים דברים טובים.
שהכל יהיה לטובה.
כשאני אומר הכל יהיה לטובה, שימו לב,
לא שהכל טוב כאן ועכשיו, זו הנקודה שאמרתי קודם. האנשים שרוצים הבטחות שהכל טוב ועכשיו וכו',
הם לא במקום הנכון.
לא בטוח שהכל יהיה
טוב עכשיו, הכל יהיה לטובה.
הקדוש ברוך הוא יוביל את העולם לאן שהוא צריך להגיע.
זו העמדה בראש השנה.
חשוב לזכור את הדברים האלה בימים הללו.
לא לתת לאנשים פסימיים, עם עין רעה, להחליש בו.
יש כאן קושי
ויש לו מחירים,
אבל להסתכל על הדברים בפרופורציה.
איך עושים את זה?
יש תהליכים.
אוכלים רוביה.
רוביה זה מלשון המילה ריבוי.
הרבה.
לוקחים מאכל עם הרבה גרגירים. יש כאלה שלוקחים שיווית, יש כאלה שהולכים עם זרעונים,
סום סום. כן, הרבה הרבה גרגירים.
ומה אומרים? יהי רצון מלפניך שנרבה,
אפשר, שירבו זכויותיהם.
כאשר אדם מבין
שיש כיוון לעולם,
ולכן הוא יודע שהשנה הזאת תהיה טובה ומתוקה,
ולא משנה מה יקרה, בסופו של דבר הפרי קודם לעלים, נעשה ונשמע,
אדם עכשיו צריך ללכת ולבטא את זה בתוך האישיות שלו.
איך?
בזה שהוא שם לב שבתוכו פנימה
יש הרבה זכויות.
שוב, אנשים עם מבט פסימי, הם רואים את הכול שחור.
זה יכול להיות מכל מיני כיוונים.
כן, העולם הזה מגיע לו שייחרב.
יש כל מיני אנשים כאלה. הכול פה רע, הכול פה שלילי, המדינה הזו, העולם הזה.
יש כאלה גם אנשים דתיים.
כן, מגיע, יש פה, כולם חוטאים, כולם פושעים, צריך שהעולם הזה ייחרב וכו'.
זה לא תפיסות יהודיות.
התפיסה היהודית היא להסתכל בעין טובה על כולם וגם על עצמך.
אנחנו בראש השנה, חלק במלכות השן,
אנחנו רואים, אנחנו עומדים מול המראה.
ומול המראה אנחנו רואים שיש לנו דברים שצריך לשפר.
אבל יחד עם זה אנחנו רואים שיש לנו גם הרבה זכויות.
שלושה סימנים יש באומה זו, אומרים חז״ל.
רחמנים,
בישנים,
גומלי חסדים.
גם מביט פנימה.
גם על עצמו, גם על החברה.
להביט בעין טובה.
יש בעיות בעם ישראל, יש בעיות בבני אדם,
יש בעיות גם בתוכן,
אבל להיות בעמדה,
שוב, שאלה אם טובה.
לא עכשיו להתחיל פה
לצבוע את הכול בצורה שלילית וכו'.
גם כשאנחנו מסתכלים על מה שאנחנו עוברים עכשיו,
זה לא מסוים לאנשים. צריך פרספקטיבה, פרופורציה.
אתם יודעים, זה הראשי תיבות של תשפ״א.
תסגרו,
תהא שנת פרופורציה אמיתית,
או תהא שנת פרופורציה אמן, תלוי.
אתם יכולים לבחור.
זה הר השתף.
תה, שנת, פרופורציה, אמן.
גובלי חסדים.
פרופורציה.
תראו, אנחנו עכשיו באמת נמצאים מול מגפה, אנחנו רואים, יש פה קשיים.
צריך לזכור, לפני מאה שנים
שהיה מגפה, שפרתא ספרדית,
50 מיליון איש מתו.
ככה.
לפני 500 שנה, כשהיה מגפת הדבר השחור,
שליש מהאנושות נמחקה.
אנחנו אומרים, קשה,
אבל נעבור את זה, נעבור את זה.
העולם ממשיך לתפקד.
העולם מושבת, העולם לא מושבת.
אתה מבין, הדרמות האלה זה חלק מהעניין. לא, הכל, הכל סגור.
לא הכל סגור.
יש משבר כלכלי, נכון, יש משבר חברתי,
אבל עין טובה.
הרבה דברים מהזעם שאנחנו רואים בעולם, זה קשור לדבר הזה. כל המחאות הן קשורות. אנשים כועסים לא משנה על מה, כי זה התחושה הזו. אין, אין, הכל פה מתפרק.
אז אני עכשיו זה וזה.
שום דבר לא מתפרק.
עמידות,
נרבה זכויותינו רוביה,
שירבו זכויותינו.
ואז מה עושים? אחרי שאדם מגיע בביטחון,
שיש תפוח בדבש,
שיש רוביה, שיש ריבוי זכויות,
הוא גם יכול להתחיל לטפל בבעיות. דבר ראשון,
קרטי.
מה זה קרטי?
קרטי, יש כאלה שקוראים קרישה,
יש כאלה שקוראים בצל.
קארטעי זה מלשון המילה לכרות.
מבינים?
כשאתה רוצה לפתוח דרך חדשה, כשאתה רוצה לפתוח שנה חדשה,
אתה צריך לזהות את הצדדים השליליים בנפש שלך ולכרות אותם.
יהי רצון שיכרתו שונאינו. בדרך כלל אומרים שונאינו זה,
אתה יודע, החמאס, החיזבאללה, אני יודע, איראן.
יש גם שיכרתו שונאינו מבקשי ריאתנו בתוך הלב.
כל השונאים הפנימיים.
יש לבן אדם תכונות שהוא צריך לכרות אותן מתוך הנפש שלו.
זה לא פשוט לכרות דברים.
לכרות, אתם מבינים,
זה היכולת להתנתק מכל מיני דברים שמושכים אותנו אחורה.
כשאדם עושה שינוי בחיים שלו בכל תחום,
החל בשינוי גופני, נכון? מתחיל לעשות דיאטה.
זה קשה, למה זה קשה?
כי הגוף יתרגל למשהו מסוים ועכשיו להוציא אותו מזה, לנתק,
לכרות פה עכשיו את הרצון לסוכר, את הרצון לשומנים,
זה משהו שדורש מאמץ.
לכרות דברים זה היכולת להתנתק מכל מיני תלותיות,
דברים שהיית תלוי בהם.
זה ראש השנה.
אם ראש השנה,
כמו שאומר שם הגאון מווילנה,
תפסיק להיות תלוי בבאניה חיי ומזוני,
במזונות שלך, בפרנסה שלך, בכסף שלך, בבעיות שלך וכו'.
זה דברים מאוד חשובים,
אבל אל תהיה תלוי בזה.
יש אנשים באמת, שמה שנקרא מחזיק אותם כל החיים
זה הצד הכלכלי.
זה מה שנותן להם את האושר, את השמחה.
אנשים כאלה השנה עברו חוויה לא פשוטה.
הרבה אנשים איבדו כסף, הרבה כסף.
זה לא בא חלילה לעשות רע לאדם.
זה בא ללמד את האדם.
אומרים חז״ל, אין הקדוש ברוך הוא מעמיד אדם בניסיון אלא אם כן יכול לעמוד בו.
במושך הוא מלמד אותנו.
כסף זה חשוב,
אבל יש דברים עוד יותר חשובים.
האושר שלך לא תלוי בכסף שלך.
יש כאלה שמה שיוצר להם את התלות, את התחושה הזו,
שזה לא כסף, אלא זה כל הצד החברתי.
הם מרגישים טוב רק שהם עם מסיבות, שהם נמצאים, זה כל מיני, אגב, אצל הדתיים זה לא מסיבות, אצל הדתיים זה אירועים.
אבל זה אותו רעיון,
בן אדם מרגיש רק כזה שהוא נמצא עם כולם, בעניינים וכו'.
זה סוג של תחושה של מעמד חברתי.
השנה, מסתבר,
אנשים לומדים.
אתה יכול למצוא את עצמך לבד,
בבידוד ובסגר.
הקדוש ברוך הוא נמצא איתך גם עכשיו.
גם עכשיו.
לא להתמוטט.
לדעת שלפעמים צריך לכרות גם צדדים כאלה.
יש כאלה
שמה שהחזיק אותם,
שימו לב, זה כבר עדין יותר,
זה הצד הרוחני.
המילה קארטי, כן, אמן הוא זה,
מופיע במשניות בגמרא, במסכת ברכות.
מתי אפשר להתחיל להתפלל?
משיקיר בין תכלת ללבן.
מכירים את הגמרא?
שרוצים לדעת מתי המעבר בין יום ללילה, שאפשר להתחיל להתפלל.
או, אז אומרים דברי, שיכיר בין תכלת ללבן. כשאתה מסתכל על צבע תכלת ולבן ואתה מצליח לזהות
באור בתחילת היום שזה תכלת וזה לבן, זה סימן שהאור כבר מספיק גדול. זה אומר שהיום הגיע.
יש דעה שאומרת, לא בין תכלת ללבן, אלא בין תכלת לקרטי.
קרטי, מסביר רבי עובדיה בארטנורה,
זה צבע שיותר דומה לתכלת. במילים אחרות קרטי זה הבחנה יותר דקה.
יש הבחנה בין תכלת לבן, שזה גם קשה לאבכם,
אבל יש יכולת לעשות כריתה עוד יותר עדינה.
להיות בראש השנה זה לדעת לכרות מהנפש כמו מנתח בניתוח לב פתוח,
שהוא צריך, לא יודע, להסיר איזו גרורה סרטנית, זה כירוגי.
להוציא בדיוק.
לדעת לא להיות תלוי בכסף, זה אנחנו כבר יודעים.
לדעת לא להיות תלוי בחברה וכו', זה עוד.
לפעמים, כמו שמענו, אדם יכול להתבגר ולהגיד, תקשיב,
אני, מה שמחזיק אותי,
זה לא כסף, זה לא מעניין אותי,
גם לא מעניינת אותי חברה,
אבל מה שמחזיק אותי
זה כל מיני דמיונות שיש לי ביחס לקדוש ברוך הוא.
למשל,
אני בניתי לעצמי איזה עולם שאם אני עושה טוב, עושה מצוות,
שום דבר רע לא יכול לקרות לי.
בתחילת הקורונה ראיתי איזה
סרטון של מישהו שאמר באינטרנט שהקורונה פוגעת
רק במי שלא אוכל כשר.
זה היה אז בהתחלה, רק כשזה היה בסין, אז הוא אמר, זה היה טלפים וזה וזה.
הוא אמר, אני מבטיח לכם, כך הוא אמר,
שמי שאוכל כשר,
הקורונה לא תפגע בו.
על זה נאמר,
אדם צריך לדעת, כמו שאמרנו בתחילת השיעור הזה.
בראש השנה אתה
מצליח לכרות מהנפש שלך
גם את הדברים הכי עדינים.
הסיבה שאתה תאכל כשר בשנת תשפ״ב,
סליחה, תשפ״א,
זה לא בגלל שמישהו מבטיח לך שלא יקרה לך כלום.
אתה תאכל כשר בשנת תשפ״א
בגלל שזה מה שאתה מבין שנכון לעשות.
שזה מה שהקדוש ברוך הוא מצווה.
זו העמדה.
שוב, ראש השנה זה זמן להתעלות לאמונה בוגרת.
אנשים שהאמונה שלהם בנויה על כזה מערכות יחסים של כך ותן ומפתחים איזו תלותיות דמיונית באיזה סבא זקן בשמיים שהם החליטו שאם הם עושים כך וכך אז הוא מבטיח כך וכך הם אנשים שמאוד מאוד מופתעים בראש השנה
הם הרבה פעמים מופתעים מהרבה מאוד דברים
מי שמבין מה זה קבלת מלכות בראש השנה מי שקורא סימנים בראש השנה
הוא יכול לכרות כל דבר,
אפילו בדברים הכי רגישים בחיים.
אנחנו אומרים את זה במזמור תהילים
בחודש אלול, לדוד השם הורי ואישי,
כי אבי ואמי עזבוני והשם יאספני.
אדם יכול לפעמים
לא להיות תלוי גם לא במשפחה שלו.
כמו אבאי,
שר בך ירוחם יתום.
אם אדם מגיע למסקנה שהוא צריך לעשות משהו,
גם כשהאנשים הכי קרובים לו לא אוהבים את זה.
הכרתי.
הוא יכול גם לשלם על זה מחירים.
אבל זו העמדה.
זו העמדה.
ואז מה קורה?
סילקה.
סילקה זה סלק.
שיסתלקו שונאינו מבקשי רעתנו. כך אנחנו מברכים שם בסימנים.
לא מספיק רק שבן אדם קורא דברים.
גם צריך לסלק את זה מהנפש שלו.
אתם מבינים?
המילה סאליק בארמית,
אני יודע מה זה?
סאליק לעלות.
כלומר, כי סאליק, רבי ירמה להתן, שעלה רבי ירמה לשם,
בשביל לעלות,
אתה צריך לדעת לסלק דברים.
בסדר?
לשים דברים,
הייתה בעיה,
התגברנו עליה,
לא לתת לשדים ולרוחות לרדוף אותך.
זה חלק מתהליך התשובה.
זה היה חלק מהתהליך שאדם עובר בימים הללו של ראש השנה. אמרנו, בראש השנה אדם מלא אושר.
לא משנה מה היה בשנה הזו.
לא משנה.
אל תעצבו, אומר עזרא הסופר.
חדוות השן היא מעוסכן.
אין, אבל בשנה הזו נכשלתי פה ונכשלתי ונכשלתי פה. תקשיב טוב.
אתה תבקש סליחה,
אתה תנסה לתקן ככל יכולתך,
ועכשיו אתה שמח.
למה אתה שמח?
תקעו בחודש אופר בכסה ליום חגינו.
כי חוק לישראל.
משפט לאלוהי יעקב.
בראש השנה אנחנו מתעלים מעל כל הבעיות.
אתה לא מתעסק עם שום דבר שהיה בעבר.
אתה סאליק ועלה. אתה עלית מעל הדבר הזה.
ואז אתה קרא.
קרא זה דלעת.
אומרים יהי רצון, אני אומר לפי הנוסח המקובל, יש כמובן עדות שונות, יש כל מיני מוסיפים דברים וכולי,
הרבי יקל אומרים שעיקרה גזר דיננו לטובה,
משהו כזה.
לקרוע גזר דין
צריך הרבה מאוד כוחות.
דלעת, אומרת הגמרא במסכת ברכות,
אין מרים דלויים לאדם בחלום,
אלא למי שהוא ירא שמיים בכל כוחו.
מי שרואה בחלום שלו דלעט, שידע שהוא ירד שם.
זה לא להיום, מי שרואה פה דלעט, שלא יתלהב מעצמו יותר מדי.
מי שחולם על דלעט בכלל, צריך לבדוק מה נזכר איתו.
אבל בענייננו, במקור אומרים חז'ל, דלעט,
למה זה ביטוי יראת שמיים?
שימו לב, דלעט,
שנאמר דלו למרום עיניכם.
מה זה דלו?
תביטו למעלה.
מאיפה זה בא?
פעם, בזמן המשנה,
לא היה דליים.
אז איך שאבו מים מהבור?
היו לוקחים דלעת,
מרוקנים אותה, מייבשים אותה,
וזה היה הופך להיות סוג של כלי שאיבה.
משניות במסכת קהילה הן הרבה מדברות על זה.
דלעת, איך לוקחים דלעת, איך מתקנים דלעת.
מזה הגיעה המילה דלי.
לקחת כוחות מתוך האדמה, מתוך המים, המים שבתוך האדמה,
ולשאוב אותם מהנפש.
צריך הרבה מאוד כוחות בימים הללו,
שיקרא גזר דינינו,
לקרוע את גזר הדין.
אדם צריך לבנות עמדה נפשית,
שמענו,
שהוא קורע את העמדה הזו של הפחד,
של הייאוש, של התחושה הזו שאין מה לעשות,
יש מה לעשות.
מה יש לעשות?
את מה שאתה חושב שצריך לעשות.
לך עם מסכה,
תהיה בסגר.
זו עמדה נפשית שאדם צריך לבנות אותה בימים הללו. שוב, אנשים שהם לא שם, הם לא מסוימים. למשל עכשיו, לקראת ראש השנה,
אנשים עושים, תקשיב,
איך נתפלל בראש השנה,
לא בבית כנסת, בחצר, בלי מזגן?
זה גם חלק מהתלותיות הזו.
תקשיב, ברור שאנחנו רוצים להתפלל בבית כנסת, במזגן,
ועם חזן ועם מנגינות.
אבל אם אי אפשר,
הקדוש ברוך הוא אומר שאי אפשר,
תקרע את גזר הדין, תשב בבית ותתפלל שם.
מי שהוא מבין מה זה ראש השנה,
הוא לא
מפחד מכלום, הוא לא תלוי בכלום, הוא משוחרר מכל דבר.
הוא מול הקדוש ברוך הוא.
גם אם אתה לבד,
גם אם אתה לבד.
דלול המרוא מעיניכם.
זה מה שצריך עכשיו לבנות אישיות בשנה הזאת,
תשפ״א.
שמעתי, הולכת להיות שנה מאתגרת. צריך פה אנשים מלאי עמידות ואופטימיות.
כן.
שכל,
הגבול עובר בשכל.
אתה בודק בשכל מה אתה יכול לעשות.
לצורך העניין, אומרים לך, תקשיב, אפשר להתפלל בעד עשרה וזה. יופי, אומרים לך, תקשיב, אי אפשר.
זה עכשיו במצב הרפואי וכו' וכו'.
לא,
כמו כל החלטה בחיים, שיקול דעת.
שיקול דעת.
שיקול דעת זה משהו שהאדם צריך לפתח בארצנו.
וברגע שהאדם מחליט איזושהי החלטה,
אומרים חז״ל, אין לה דיין אלא מה שאין עברות.
הגעת למסקנה שזה האפשרויות עכשיו להתפלל?
גמרנו.
תשמח בזה והקדוש ברוך הוא יהיה פה, איפה שאתה נמצא.
דלו למרום עיניכם.
כן, אתה צודק.
כל יום, אני מסכים איתך, בראש השנה, כמו כל יום. מה העניין בשבת? מה העניין בחג? חגים ושבתות זה זמנים שבהם זה יותר מתחדד. אתה צודק, מתוך ראש השנה צריך לאמץ את זה לכל השנה כולה.
אבל ראש השנה זה היום שבו נברא האדם הראשון, זה כאילו
הכל הולך אחר הראשית, אתה מבין? יש כזה ביטוי.
ההתחלה, גנוז בה כל מה שיהיה כל השנה כולה.
ככה כותב
רבי צדוק הכהן מלובלין.
אחד מגדולי החסידות, הוא אומר,
זיכרון, למה נקרא ראש השנה יום זיכרון? כי הזיכרון זה הראשית וההתחלה.
לזכור זה לחזור אל המקור.
לכן נקרא ראש השנה יום הרת עולם,
יום ההיריון.
העולם נולד.
והוא אומר, לזכור משהו זה להעלות את הדבר לשורשו והתחלתו.
וראש השנה, אתה מבין, אתה חוזר למקור של העולם,
חוזר למטרה המקורית של העולם.
המטרה המקורית של העולם זה שיש לעולם הזה מלך.
יש לעולם הזה כיוון.
וברגע שאדם מפנים את זה,
הכל קטן עליו.
הכל קטן עליו. הוא קורע את גזר הדים ברמה האישית. עוד פעם, מה עכשיו יקרה במציאות?
השם יוביל לאן שהוא צריך להוביל.
אבל הוא דולה
כוחות מהנפש שלו, דלו עיני למרום.
לכן כל הזמן אדם צריך
להתמלא מהתודעה הזו,
לשקול מה הדבר שהוא מבין עכשיו, ברגע הנתון הנוכחי שצריך לעשות,
וזה באמת הסתבר, שעכשיו יש נתונים חדשים, אנחנו שוב
נעשה שיקול מחדש, אתה מבין?
אבל התודעה הזו, זה מה שאמור למלא את האדם לכל החיים.
בראש השנה.
ואז ממשיכים,
יש לנו תמר.
אומרים חז״ל, הרואה תמרים בחלום,
ידע שתמו עוונותיו.
שנאמר,
תם עוונך בת ציון.
תמר זה ביטוי לפרי קטן,
מאוד מאוד מרוכז, מאוד מאוד מתוק.
תמו עוונותיו, מלשון תמימות.
אמרתי לכם, העמדה שאדם צריך להרגיש בראש השנה,
בכלל העמדה שאדם צריך להרגיש בכל החיים שלו,
ברגע שאתה מקבל עול מלכות שמיים, ברגע שאתה עושה את מה שאתה מבין שהקדוש ברוך הוא רוצה ממך,
אין יותר דאגות.
אין דאגות.
כמו שאומר הגרום מבינה, מה שיהיה,
יהיה.
כן, כן, כיפרת עליהם.
כיפרת עליהם.
מה שתעשה בעתיד זה תלוי בך, אבל לא כיפרת עליהם. מה שהיה,
כיפרת עליו.
ולא צריך עכשיו לבוא, לחטט בפצע.
כותב הרמב״ם, כאשר אדם שב בתשובה,
חלק מדרכי התשובה אומר, זה משנה את בגנב,
משנה את שמו ואומר, איני אותו אדם שעשה את אותו מעשה.
זו התחושה שאדם צריך להרגיש בראש השנה.
אני לא טועה, נכשלתי, אתה מבין? נכשלתי, זה לא פה.
נכשלתי, נפלתי, אתה מבין? מי שעומד בראש השנה אין לו שום בעיה לעמוד מול הקדוש ברוך הוא,
להצהיר, זה אני.
אבל אני מקבל עליי אוהל מלכות שמיים,
אני מבין שאתה עומד לפי אחד וקיים, אני מבין שיש כיוון לעולם הזה,
ועכשיו
אני לא עסוק בלא רדוף משדים ורוחות מעבר.
יש אנשים שכל היום כאלה הם, לא יודע, משהו רודף אותם.
לא.
תם עוונך בציון.
ואז אוכלים רימון.
רימון,
גם למה אוכלים רימון? שיש הרבה גרגירים שנרבה זכויותינו כרימון. שימו לב, זה שונה מהרוביה.
רוביה, שירבו זכויותינו.
רימון שנרבה זכויותינו.
רוביה זה הדברים שטמונים בנו כבר, מה שנקרא,
נולדנו איתם, כן? שלושה סימנים יש באומה זו, רחמנים, וישנים, גאוני חסדים, כלומר דברים שהאבות הטמיעו בנו.
את זה אנחנו הולכים ומרבים.
רימון זה אפילו רקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון, שנאמר כפה לך רימון רקתך.
רימון זה נרבה בלשון אקטיבי. זאת אומרת, לא מספיק לבן אדם להסתמך על מה שטמון בו, על מה שזה, אלא הוא צריך עכשיו באופן אקטיבי
ללכת ולהוסיף.
שמענו, זו לא עמדה כזו של, טוב, זה מה יש, זה.
האדם עכשיו מתמלא בהמון המון אקטיביות לקראת השנה החדשה.
אבל הכל מתוך העמדה הזו.
ואז, כן.
יש בזה משהו, אבל גם סימנים זה ברמה הכללית.
אבל אתה צודק ששופר זה המצווה מהתורה, זה ה...
כן, זה ייתקע השופר בעיר, עם לא אחד הוא, זה כאילו...
והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול,
אבל גם הסימנים זה ברמה הכללית והציבורית.
אז צריך ללכת על זה גם לכיוון הזה.
ואז
יש לנו דג,
אוכלים דג.
כמובן כמובן בעדות השונות וכו', אוכלים דג ואז אוכלים ראש של כבש, ראש של איל.
יש כאלה שמאחדים את זה ביחד ועושים ראש של דג, זה התחמנים,
בדרך כלל, מנסים להכניס שני סימנים במכה אחת.
דג, למה אנחנו הולכים לדגים?
שנפרה ונרבה כדגים שאין עין הרע שולטת בהם.
דגים זה בעלי חיים מאוד מיוחדים.
הם נמצאים במצולות,
מתחת לפני השטח.
לכן אין עין הרע שולטת בהם. עין הרע זה ביטוי להחצנה. מה זה עין הרע? שמישהו חושש מה חושבים עליו.
כן, לכן הוא עסוק כל הזמן לבקש לייקים.
אתם אוהבים אותי?
דגים זה ביטוי לבעלי חיים שלא אכפת להם מה חושבים עליהם.
הם נמצאים שם בסתר ולכן הם פרים ורבים.
לכן יש להם את היכולת ללכת ולצמוח.
אומר הזוהר הקדוש שהצדיקים
נקראים
נוני ימה.
נוני ימה זה דגי הים.
למה הוא אומר?
מה דגים שבים אין להם גבינים?
גבינים זה עפפיים.
דגים אין להם עפפיים, נכון? העיניים שלהם כל הזמן,
קריאו את זה באקווריום,
כשאתה מסתכל על הדג זהב כזה,
הוא בוהה בך.
הוא אומר, מה דגים אין להם גבינים?
אף הצדיקים עיניהם פקוחות תמיד.
צדיקים
זה אנשים
שלא ממצמצים לשנייה אחת.
עיניהם פקוחות תמיד.
הם ניצבים
מול מה שהקדוש ברוך הוא מביא לעולם,
יהיה מה שיהיה.
לא ממצמצים לשנייה אחת.
הם שייכים למלכות, הם שייכים לאמת, הם שייכים לאמונה.
ואז הם פרים ורבים.
ואז זוכלים
ראש של איל,
לזכר אלו של יצחק אבינו, או של כבש,
שנהיה לראש ולא לזנב.
מה הכוונה לראש ולא לזנב? לא שנהיה ראשונים, ננצח את כולם, חלילה.
ראש זה ביטוי
למשהו שנמצא, מה שנקרא, בתודעה.
נהיה לראש.
אנחנו מובילים את החיים שלנו מתוך חשיבה,
מתוך תודעה,
כמו יצחק אבינו.
יצחק אבינו,
מתוך מודעות והכרה, הוא מוסר את הנפש.
זה עקדת יצחק,
הילוש יצחק אבינו.
מעמד העקדה זה ביטוי, שוב, לאדם
שנמצא שם.
עוקד הנעקד והמזבח,
מי שמכיר את הפיוט הזה.
אדם נמצא במצב
שהוא ראש השנה מוכן
עם הראש שלו,
בסדר? במודעות מלאה ללכת ולעשות את מה שהוא מבין שהקדוש ברוך הוא רוצה ממנו.
ואז תהיה לו שנה טובה.
אני אומר את זה,
צריכים כבר לסיים, אני אומר במחילה, אני אומר את זה, זה נכון. הרב שרקי שם? אני פה, אני פה. הוא פה הרב שרקי?
אני אציין משפט אחד, אני אומר שוב, חברים.
כל שנה צריך לאכול את הסימנים באופן הזה.
השנה,
מה שנקרא?
עוד יותר.
שנה הזו,
לבנות טוב-טוב את ראש השנה הזה.
ממליץ לכם עד ראש השנה עצה טובה, תקשיבו לי טוב.
יש כמה שבוע עד ראש השנה,
תלמדו תורה.
מתכון,
תקשיבו לחדשות פעם ביום, לא יותר מזה.
בסדר? לא טוב.
פעם ביומיים.
לשמור בחדשות, מה צריך לעשות, סגר לא סגמאן, הנחיות,
זהו.
שומע חדשות,
זה מכניס אותך שוב לעולם הזה של כל הפוך מכל מה שדיברנו.
ראש השנה,
אתה צריך להיבנות באופן הזה של מלכות השם בעולם.
להתפלל בכוונה,
לבנות את מה שאנחנו צריכים לבנות,
ואז בעזרת השם אנחנו ניכנס לתשפ״א,
וכן דבר אמונו אף אחד לא יכול להבטיח מה יהיה השנה הבאה,
אני מבטיח לכם דבר אחד, זאת תהיה שנה נפלאה.
לא משנה מה יקרה בה.
למה זאת תהיה שנה נפלאה?
כי הקדוש ברוך הוא יצמיח אותנו מתוך השנה הזו.
יהיה מה שיהיה.
שיהיה לכולנו שנה טובה,
כתיבה וחתימה טובה.
