[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/238293873″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
סוף פסקה ג’ של פרק א בנתיב אהבת הרע למהר”ל
למה אני צריך להיות עבד ה’? באדם עלולה להתעורר טינה כלפי ה’, כשעושה כל מיני חשבונות – כמו אם לא תעשה רצוני למה אהיה עבד?! הוא מחייב אותי לעשות מה שהוא רוצה ובסוף גם יהרוג אותי… תן לי את העוה”ז, אסתדר גם בלעדיך… אומר הראי”ה: “בני-אדם הנפחדים ונרעשים, ומתוך פחדם אינם שמים על לב ואינם מעיזים לחקור בגודל הציור האלהי ובחקר כבודו, והציור עצמו נהפך להם לרועץ, וחובת הכבוד לאלהים מתגלמת אצלם בתור תביעה אכזרית מעצם שואף כבוד לאין חקר, שהיא משפלת בקרבם רגש עדין וטוב, ומהפכת אותם לעבדים עצובים ואכזרים שונאים זה את זה ושונאים את אלהים באמת בתוכיות לבם, אע”פ שיאמרו תמיד דברי אהבה וכבוד כשמזכירים את השם, בפיו ובשפתיו יכבדוהו ולבם רחק ממנו”. אמר רב פלוני: לא הבנתם נכון. בן פזי התכוון שאתה אינך משתעבד לכוח שהוא זר לך, אלא שאתה הוא חלק ממנו. הציור המגושם באמת משפיל את האדם. אמונת ישראל אומרת שה’ אחד, שגם אנחנו חלק מאינסוף. זה לא שהוא שם ואנחנו פה, אלא אתה הופך להיות אינסוף, אתה חוזר ומתאחד עם אינסופיותך, מה שאתה באמת באינסופיותך – זה נקרא שאתה עובד את ה’
