טוב, שלום לכולם, ושנה טובה גם לתלמידים פה וגם לצופים ולצופות בבית.
אנחנו עושים שיעור ייחודי עכשיו, שיעור, תודה רבה,
צריך לעשות סימנים גם על זה,
אנחנו נעשה גם שיעור מיוחד על סימני ראש השנה.
אנחנו פה ב-45 דקות הללו,
אנחנו נעבור בצורה מאוד מרוכזת, גם מבחינה הלכתית, גם מבחינה רוחנית בעיקר, רעיונית, על סדר הסימנים של ראש השנה,
בתקווה שהדברים הללו יתחדשו עלינו שנה טובה ומתוקה.
אז בואו נתחיל.
נהגו בעם ישראל בליל ראש השנה, תכף נדבר בדיוק איך עושים את זה ברמה ההלכתית,
אבל קודם כל ברמה העקרונית נהגו לעשות את סימני ראש השנה. זה כבר הפך להיות אפילו הסמל של ראש השנה, בסדר? תפוח בדבש, והרבה, ברוך השם, משפחות עושים סימנים,
תכף נדבר על מנהגים שונים ועדות שונות, כמובן לכל אחד יש את המנהגים שלו.
אבל בדרך כלל מבינים את כל הנושא הזה של סימנים כסוג של מיסטיקה כזה. זאת אומרת, אנחנו עושים איזה משחקי מילים על כל מיני פירות,
ירקות וזה, וככה זה גורם לנו לשנה טובה, בסדר?
אם אמרנו את הקארטי, לא יודע, שיכרתו שונאינו, אם אמרנו, לא יודע, סלק, שיסתלקו שונאינו, אז ככה זה גורם לשונאים להיכרת ולהסתלק.
טוב, כמו כל דבר,
יש נקודת אמת גם בזה שאדם אומר מילים וזה משפיע במציאות,
אבל כמו שאתם כולכם מבינים, יש משהו בהרבה יותר עמוק בכל הנושא הזה
של הסימנים.
ואני רוצה יחד איתכם לעבור פה בצורה מסודרת לא על כל הסימנים, אני כבר אומר, אנחנו נעבור פה רק על הסימנים המרכזיים שמוזכרים בגמרא.
יש ברוך השם הרבה מאוד סימנים שהתווספו וזה מותר ואפילו רצוי.
כן, אפשר חופשי להוסיף סימנים, לא יודע, להביא קוקה קולה,
שאני יודע מה, שהתקלקלו אויבינו, בסדר? כל אחד שכיד הדמיון הטובה עליו.
אבל המקור לנושא הסימנים הוא מגמרא במסכת כריתות,
בסדר? במסכת כריתות אומרת הגמרא כך
אמר אביי,
אשתא דאמרת סימנא מילתא היא, עכשיו שאמרת שסימנים יש להם מילה
במילים שלנו, עכשיו שהבנת שסימנים יש בהם ממשות,
אחרי שהבנת את זה,
יהא רגיל איניש למכל ש... לראש שעתה, יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה,
וכאן הוא מונה קרא, קרטי, סילקה, תמרי, מונה שם איזה מספר סימנים,
רוביה,
שזה אדם צריך לאכול בראש השנה.
מה המשמעות של הסימנים הללו?
הרעיון של סימנים זה לא כאמור רק איזה מיסטיקה
ומשחקי מילים, אלא הרעיון הוא פשוט.
ראש השנה זה היום שבו אנחנו ממליכים את השם בעולם. זה עיקרו של ראש השנה.
בראש השנה אנחנו לא עסוקים בחטאים שלנו ולא עסוקים בכישלונות שלנו, זה ביום הכיפורים.
ראש השנה, כל התפילות, כל עבודת השם שלנו היא
השם מלך,
השם מלך,
השם ימלוך לעולם ועד.
וידע כל פעול כי אתה פעלתו,
ויבין כל יצור כי אתה יצרתו,
ויאמר כל אשר נשמה באפו.
השם אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל מה שעליו". במילים אחרות,
בראש השנה אנחנו מפנימים
יש מלך לעולם, יש כיוון לעולם הזה.
למרות שהעולם הזה הרבה פעמים הוא נראה לנו עולם שבור,
עולם שמתפורר, עולם חסר כיוון, עולם רע,
פעם בשנה אנחנו מתרוממים ונזכרים שיש טוב בעולם הזה.
תהנה נמזרון מלך. מלך זה לקחת הרבה פרטים ולשלוט עליהם.
זאת אומרת, לא לתת לדברים להתפורר,
להכניס את הכל להרמוניה,
או במילים יהודיות,
לאחדות.
שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.
העולם הזה, למרות שהוא נראה פירודי, נכון? כשאדם חווה חוויה עכשיו קשה,
נראה לו שזה מנותק מהכל,
תדע שישנה אחדות.
בסופו של דבר הכל צומח לאן שצריך לצמוך.
זה הרעיון של ראש השנה.
ובהתאם לזאת, בערב ראש השנה אנחנו אוכלים סימנים. מה הכוונה בסימנים?
אנחנו שמים לב
איך בתוך כל מעגלי המציאות,
בצמחים,
בבעלי החיים, נכון, אנחנו אוכלים דגים, ראש של כבש,
בכל דבר יש את טביעות האצבע של אלוקים.
זה שאנחנו אוכלים תפוח ודיבה,
אשר נדבר על זה, שזה מתוק, זה בעצם בא לומר,
שים לב
שבתוך העולם הזה, בתוך הצומח, יש מתיקות.
אתה מבין?
הקדוש ברוך הוא, השליטה, הטוב, האמת,
היא מופיעה בכל מקום.
התכונות שאנחנו מוצאים בצמחים, רוביה שירבו זכויותינו,
דגים שנהיה פרים ורבים כדגים.
שים לב שישנה פרייה ורבייה בעולם. אתה מבין?
זה מה שאדם שהוא אוכל את הסימנים בראש השנה.
הוא אומר, כמו שאנחנו רואים בדגים את הפרייה ורבייה,
אנחנו יודעים שיש בעולם הזה התחדשות
ויש המשכיות.
אמר הבאי,
אשתא דאמרת סימנא מילתאי, לסימנים יש מילה.
מה הכוונה? לא בזה שאתה אומר את המילים אז אתה משכנע את אלוקים שלעשה לך שנה טובה, שעשית לו משחקי מילים.
אלא בזה שאתה שם לב בערב ראש השנה, כשאנחנו אומרים את הדברים האלה,
אנחנו בעצם אומרים במילים שלנו,
בואו נשים לב שיש מתיקות בפרי,
שיש ריבוי ברוביה,
שיש ראש בראש של הקבר.
אנחנו מפנימים אצלנו בפנים
שהשנה הזו
יש בה כיוון אלוקי.
בכל מעגל חיים, בכל מציאות שלא נסתכל,
אנחנו רואים איך הקדוש ברוך הוא מוביל את העולם בדיוק לאן שהוא צריך.
זה הרעיון של סימנים.
שר אגב קשור לעוד הרבה ברכות שאנחנו מברכים, נכון? שתינוק נולד, אנחנו מברכים מזל טוב.
מה זה מזל טוב?
זה לא שאנחנו אומרים פה מילות כישוף.
מזל טוב, אז עכשיו יהיה פה...
אנחנו רוצים להגיד, נולד פה תינוק.
מזל זה כאילו פוטנציאל.
נולד פה פוטנציאל טוב.
שימו לב, יש פה תינוק, יש פה זוג שהתחתן.
הטוב שולט בעולם.
ובזה שאנחנו אומרים את זה ועושים פעולות שבאות
לבטא את זה אנחנו מפנימים את הטוב ובזכות כך אנחנו נהיים טובים יותר כי אנחנו עכשיו יותר מבינים ויותר שייכים לסימנים הללו
ואז ממילא השנה שלנו הופכת להיות טובה יותר.
ועכשיו שימו לב
מי אומר את זה?
אביי, ככה אומרת הגמרא, אביי אמר אשתא דאמרת סימנא מילתאי
תהיה רגיל לאכול כך וכך. למה אביי דווקא?
אבאי הוא אמורה שמבטא בגמרא דמות מאוד מאוד ייחודית.
מה הייתה הייחודיות של אבאי?
הוא היה יתום.
מילדות.
אבאי זה ראשי תיבות, אשר בך ירוחם יתום.
כדי לראות את הסימנים, אתם מבינים?
של הקדוש ברוך הוא בעולם.
כדי לעקוב אחרי
טביעות הרגל של אלוהים בעולם,
יש אנשים שזה מאוד קל להם,
כי הם לא יתומים.
יש להם אבא ואמא
בכל המובנים.
כל החיים היו מוצלחים.
יש להם הורים דואגים,
נולדו עם כפית זהב בפה,
יש להם כישרונות,
גדלו במסלול שחינך אותם כמו שצריך,
והם רואים את הסימנים, אומרים וואו, תראה איזה יופי, הקדוש ברוך הוא אמר לי, עשה לי טוב פה, עשה לי טוב פה, תראה איזה יופי פה.
אומר רביי,
אני יתום.
אני מישהו שקשה לו לראות את הסימנים של הקדוש ברוך הוא בעולם. אני גדלתי בצורה לא טבעית, לא טובה.
ואף על פי כן אני אומר לך,
גם מי שהוא יתום
מסוגל לראות את הסימנים בערב ראש השנה.
כולנו יתומים באופן זה או אחר. אתם יודעים, זה מה שאנחנו אומרים גם במזמור תהילים,
נכון, בחודש אלול. לדוד השם מורי ואישי, אנחנו אומרים שם את הפסוק,
כי אבי ואמי עזבוני והשם יאספני. מה הכוונה? לא כל אחד מאיתנו באופן אישי, חלילה, אבי ואמו עזבו אותו,
אבל זו אמירה.
בעולם הזה, גם שאבינו ואמנו עוזבים אותנו,
גם כאשר אדם נתקל בקשיים, במחלות, בנפילות,
ולא עלינו גם שהאב והעם,
האבא והאימא הביולוגיים שלו, הם לא איתו, כן? לא איתו זה לא חייב להיות במשמעות הפיזית, יכול להיות שהם בריאים וקיימים, אבל
הם לא איתו.
הם הלכו לדרכים אחרות.
השם ייאספני.
השם תמיד אוסף את הבן אדם.
זה הרעיון של ערב ראש השנה.
שימו לב
איך הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו מכל מקום.
כל מקום.
יש סימנים.
ואז אנחנו מתחילים את הסימנים. עכשיו אני כבר אומר,
סדר הסימנים, איך עושים אותו,
זה עובד ככה.
מגיעים בליל ראש השנה, בבית כנסת, נכון?
כל המשפחה מתאספת סביב השולחן ואז אנחנו עושים קידוש,
קידוש מיוחד של ערב ראש השנה.
אחרי הקידוש
נוטלים ידיים ועושים ברכת המוציא, לחם מן הארץ.
בסדר, יש כאלה נוהגים לטבול את החלה בדבש או גם מלח וגם דבש,
אוכלים כזית,
כן, כדי שאדם יאכל קודם כל כזית חלה ואז עושים את הסימנים.
מה עושים בסימנים?
אז כך,
יש אפשרות שכל אחד מברך לעצמו,
יש גם עניין שבעל הבית או מי שעורך את הסדר הוא זה שמברך וכולם עונים אמן.
הסימנים,
בואו נתחיל עם זה שמבחינת סדר הסימנים,
בסדר?
או בואו נתחיל קודם, על מה מברכים?
מברכים על, זאת אומרת, על כל אחד אומרים יהי רצון מלפניך וכולי, תכף נראה את זה, אבל גם יש סימנים מסוימים שאנחנו צריכים לברך על זה,
זה בורא פרי העץ. על מה?
על דברים שלא אוכלים אותם בתוך הארוחה אלא כקינוח.
זאת אומרת, תפוח בדבש, תמר,
רימון, זה אנחנו מברכים בורא פרי עץ. כמובן, מברכים על הראשון וכל השאר זה נפטר.
דברים, מלוכים, כן, רוביה, קרטי, דגים וכולי, שזה חלק מהסעודה, לא מברכים על זה ברכה, אלא רק את האי רצון.
בסדר?
במידה, והפרי שעליו אנחנו מברכים הוא גם פרי חדש,
אז מברכים עליו שהחיינו,
שטוענים שפתרת את זה בקידוש, שכבר אומרים שהחיינו וכולי, בסדר?
עכשיו, איך הסדר של הפירות שמברכים?
אז כאן תראו.
יש מושג של סדר בברכות,
שנוהגים לברך קודם כל על משהו משבעת המינים,
בסדר? שזה או תמר או רימון,
כן? אבל מה קודם למה?
מה שיותר קרוב למילה ארץ, נכון? ארץ, חיטה וסורה, גפן ותאנה ורימון, ארץ, זית, שמן ודבש.
על מה מברכים תמר ורימון?
מה מברכים קודם?
לכאורה רימון יותר קרוב לתחילת הפסוק.
אבל מכיוון שבאמצע הפסוק יש את המילה ארץ, זהית שמן ודבש,
אז התמר, שזה הדבש,
הוא קרוב יותר, הוא מרחק שלוש מילים מהמילה ארץ השנייה. עזבו, לא מסובך.
קודם מברכים על תמר. מי שהולך לפי הסדר הזה, מברכים על תמר,
ואחרי זה ממשיכים את השער.
אבל, אבל,
יש נהגו, מנהגי אשכנז למשל, חלקם, מתחילים בתפוח.
למרות שבדרך כלל מתחילים מישיבת המינים, תפוח, תכף נסביר, יש איזה עניין רוחני, לפחות הרב קוק בסידוק שלו,
בעולה הטריה, הוא מתחיל לתפוח, ופה בסדר הזה אנחנו נסביר את זה באופן הזה, בסדר?
אז זה לגבי סדר הסימנים.
שאלות עד כאן? בסדר, מבחינה הלכתית, ברור.
כן, הולכים לארץ הראשון. זה כבר נושא קדימה בברכות, לא נסבך אתכם. פה, בזה, יש לנו, נכון, יש לנו את רימון ודבש, אז אני אומר לך, קודם כל הדבש,
בסדר, יותר קרוב אל הארץ.
עכשיו, איך מברכים? שימו לב, גם פה, יש כאלה שאומרים, מאי רצון לפניך השנה, התחילה של שנת המתוקה, ואז מברכים, ברוך ה' אמר להם, בורא פרי העץ, ואוכלים.
רוב המנהגים אומרים, הפוסקים אומרים שלא, אלא אתה מברך, תכף אני אדגים לכם, ברוך התושבים בורא פרי עץ, תואם,
בסדר?
ואז אומר, יהי רצון מלפניך,
וכולי וכולי.
בסדר? אבל זה רק לגבי הברכה, לגבי שהם צריכים לברק בור פרי עץ, לגבי אלה שלא צריך לברך עליהם, אז פשוט יהי רצון ואוכלים.
בסדר? זה בגדול מבחינה הלכתית, לא מסובך מדי.
לא, אומר קודם יהי רצון ואז אוכל.
זה הפשוט.
כן, גם לא קריטי,
אתה מבין? הדברים האלה הם לא קריטיים,
אפשר קודם לאכול ואז להגיד אי רצון, אי רצון. בדרך כלל אומרים אי רצון,
ורק בראשון, שזה בורא פרי עץ, אתה...
עוד פעם, בגלל שאתה מברך, אתה צריך קודם לאכול, כדי שלא יהיה הפסק.
אבל בפירות, כל הפירות שאתה לא צריך לברך עליהן, כי כבר פתרת אותן בברכה הראשונה,
אז אין להפסק, אז אתה פשוט...
איפה, בפרי הראשון שאתה מברך עליו או...
אפשר,
אפשר כאלה,
אבל יש קוראים שקודם לברך ואז יהיו לרצות.
מנהגים שונים ופוסקים שונים, בסדר? בואו נתחיל בראשון.
בסדר? אני כבר מודיע לכם פה,
אני לא הולך עכשיו להתחיל לאכול פה את כל הסימנים, בסדר?
אני רק את הראשון אדגים ונסביר ורק נראה, בסדר? כל פעם את הסימנים הבאנו פה, בסדר? גם לא את כל הסימנים.
ניסיתי מאוד להשיג ראש של כבש, אבל לא הצלחתי.
בסדר? ניסיתי לשחוט פה כבש ולא הספקתי לפני השיעור.
אז אין לי ראש של כבש, אבל רוב הדברים יש לי,
אז בואו נתחיל.
דבר ראשון, נכון?
אנחנו לוקחים את התפוח בדבש, בסדר?
ואנחנו מברכים, כן?
ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, בורא פרי העץ.
באמת מתוק.
ואז אתה אומר, יהי רצום לפניך,
אדוני אלינו לאבותינו,
שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
בסדר? עכשיו נסביר את העיקרון.
מה זה תפוח? למה באמת תפוח הפך להיות... התפוח לא מוזכר בגמרא, בדברים שאומר הבאי הוא לא מזכיר תפוח,
אבל תפוח הפך להיות באיזשהו מקום הסימן העיקר של סימני ראש השנה.
תפוח
זה פרי מאוד מיוחד.
היום, בגלל שברוך השם אנחנו חיים בשפע גדול,
אז אנחנו, התפוח מבחינתנו זה לא, כאילו, זה עוד פרי. זה לא, יש דברים מתוקים יותר, בוודאי.
אבל בעבר תמין תפוח זה היה פרי שנחשב הנחשק ביותר.
בסדר, יש לבזור הקדוש, כתוב חקל תפוחין קדישין, שדה התפוחים הקדושים. כאילו שרוצים לתאר את גן עדן, שזה כאילו המציאות האידיאלית, אז זה שדה התפוחים.
מזה גם הפך להיות המיתוס שהנחש,
כן, פיתה עם תפוח. זה לא נכון, אבל בסדר, משם זה לקוח.
מה מיוחד בתפוח? אומרים חז״ל את הדבר הבא.
איך?
שדה התפוחים הקדושים. כאילו ביטוי למרחבי הנצח המאושרים, משהו כזה.
חכה, תפוחים, כאילו שדה התפוחים.
למה אוכלים תפוח? אומרים חז״ל כך.
מה תפוח?
פריו קודם לעליו,
אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע.
תפוח זה עץ שקודם כל מצמיח את הפרי ואז את העלים.
שוב, אני לא יודע אם זה נכון מבחינה בוטנית,
אני לא בקי בנושא,
אבל ככה לפחות זה היה נראה בעיניים של חז״ל,
שקודם כל מופיע הפרי ורק העלים,
מה ששונה משאר עצים. בדרך כלל הרי יש ענפים, עלים ובסוף הפרי.
במילים אחרות,
תפוח מבטא תוצאה שמגיעה עוד לפני התהליך.
הפרי מופיע לפני הענפים,
לפני העלים.
אף ישראל הקדימו, נעשה לנשמע.
עם ישראל במעמד הר סיני קודם כל אומר,
נעשה,
שזה מילים אחרות, אנחנו קודם כל הולכים על התוצאה.
קודם כל הולכים,
שזה מה שצריך לעשות.
ואחרי זה, נשמע. עכשיו בוא גם תסביר לנו,
קודם כל שמים את החץ
ואז את המטרה.
זו הפתיחה שלנו לשנה החדשה.
שאדם ניצב מול שנה חדשה.
זה הרעיון של העמדה הנפשית הזו. עמדה נמצא מול שנה חדשה.
והוא חושש, מה יקרה בשנה הזו?
כבר בתחילת השנה אנחנו אומרים, תדע לך,
השנה הזו הופכת, תהיה
שנה
טובה ומתוקה.
מה יקרה בדיוק אנחנו לא יודעים, אתם מבינים?
אנשים מתבלבלים. אנשים אומרים שאם עכשיו ברכתי את הברכה, אז עכשיו בטוח שהבעיות שלי ייפתרו.
תזכרו את המשפט הידוע.
כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא,
הכל לטובה.
לא שזה אומר טוב עכשיו.
עכשיו יכול להיות שיהיה כאב,
עכשיו יכול להיות שיהיה כישלום,
אבל תאמין שהכל יצמח לטובה.
הפרי כבר נמצא, יש לנו הנחת מוצא בתחילת השנה.
יש אלוהים, תביני, ככה התורה פותחת, בראשית ברא אלוהים.
העמדה הנכונה של יהודי לפני תחילת השנה,
יהיה טוב.
למה יהיה טוב?
כי יש לנו כבר את הפרי, יש לנו כבר את ההבטחה, יש לנו כבר את
השלמות
שנמצאת אצלנו בלב.
תבין, ביד עוד לא. ביד זה כל תהליך ההיסטוריה, כל החיים שלנו, כל השנה אנחנו נשמע, אנחנו נגדל את העלים.
אבל אנחנו כבר יודעים שהמציאות הולכת אל הכהון החיובי.
זו העמדה הבריאה שהאדם צריך לחיות בו.
לא משנה מה קרה בשנה האחרונה,
ולא משנה מה יקרה בשנה האחרונה.
בסדר, יש סידור של הגאול מווילנה.
הגאול מווילנה כותב
בהקדמה שלו לסדר התקיעות, לפני שתוקעים בראש השנה בשופר,
אז אנשים, יש כל מיני כוונות שמכוונים בזמן התקיעות.
אז יש הרבה אנשים שמכוונים על הבעיות האישיות שלהם. קוראים לזה בלשון הזה,
בני חיי ומזוני, כאילו אדם מכוון לזה שיהיה לו בנים, שהבנים שלו יהיו בריאים,
אדם מכוון לזה שיהיה לו חיי,
כאילו בריאות, חיים, ומזוני, מזונות, פרנסה.
אומר הגאון מבין כך,
מזמן התקיעות הוא אומר,
לא נהרר בבני חיי ומזוני, אלא נשליך אותם מאחורי גבנו, כאילו,
נשים את זה מאחורי הגב שלנו, זה לא מעניין אותנו.
מה מעניין אותנו, הוא אומר, בראש השנה?
שנקבל
עול מלכותו יתברך עלינו, ואז הוא מוסיף שלוש מילים.
יהיה
מה שיהיה.
זה העמדה.
יהיה מה שיהיה.
ומה יהיה?
זה יהיה טוב. אתם מבינים? יהיה טוב זה הכוונה.
לא יהיה טוב במשמעות שאנשים אומרים שעכשיו מה שאני מבקש עכשיו יקרה במיידי, ובטוח שהשנה לא יהיה לי יותר בעיות בפרנסה, לא יהיה לי יותר בעיות בבריאות,
הכול יסתדר לי, ועם ישראל... לא, לא.
אנחנו יודעים, יהיה מה שיהיה,
יהיה זה שם הוויה.
יש הקדוש ברוך הוא בעולם, היה, הווה ויהיה.
ואנחנו בטוחים שהוא יוביל אותנו, הוא אוחז ביד שלנו ומוביל אותנו בדיוק
לאן שאנחנו צריכים.
זו העמדה בראש השנה.
תהיה שנה טובה ומתוקה. אנחנו טובלים את התפוח בדבש.
מה זה דבש?
דבש
זה מזון מאוד משונה.
הוא יוצא מדבורה.
דבורה זה בעל חיים טמא.
בדרך כלל שיוצא משהו מבעל חיים טמא, הוא גם טמא, נכון? למשל חלב של הנקה, הנקבה של הגמל.
זה חלב פסול לשתייה, כי הגמל, הנקה, זה טרף, זה טמא.
אז גם החלב הוא טמא.
דבורה, יש משהו מיוחד.
למרות שהיא בעל חיים טמא, מה שיוצא ממנה
זה טהור.
אומר הנביא,
מי ייתן טהור מטמא.
מי מסוגל
להפוך את הטמא לטהור?
ככה אומר הזוהר הקדוש,
שבבית מדרש של משיח,
בבית מדרש של המשיח למעלה,
עומד סלקטור בכניסה
ואומר מי יכול להיכנס פה לבית המדרש של המשיח?
מי שמסוגל להפוך
גו חשוכה לנהורה
ומרירה למתיקה.
רק מי שמסוגל להפוך את החושך לאור ואת המר למתוק, הוא ייכנס לבית המדרש של המשיח.
בשביל להיות שייך אל המשיחיות,
אתה צריך
להוציא טהור מטמא.
להבין. מה זה להוציא טהור מטמא? להבין איך מכל הדברים הטמאים, מכל הדברים הקשים שקורים בעולם הזה,
בסופו של דבר צומח דבש מתוק.
זה גם שמשון, נכון? שיש לו חידה שהוא חד לפלישתים,
הוא הורג את הארי, ואז יש שם בתוך הארי קן של, כן, כאילו,
נו,
כוורת של דבורים.
כן.
ואז,
איך הוא קורא לזה?
מאז יצא מתוק.
מאז, מאריה, ממשהו טורף, פראי,
יוצא מתוק.
זה ראש השנה, אתם מבינים? בראש השנה אדם נמצא בעמדה הזו.
לא משנה מה הולך להיות בשנה הקרובה.
תהיה שנה טובה ומתוקה.
ולכן זה יום חג,
ככה אומר הנביא.
לכו,
איכלו משמנים ושתו ממתקים בראש השנה.
למה?
אל תעצבו,
כי חדבת השם היא מעוסכם.
החיבור לקדוש ברוך הוא נותן את העוז ואת החדווה.
תיכו בחודש עופר,
בכסה ליום חגנו,
כי חוק לישראל הוא,
משפט לאלוהי יעקב.
מה יצא במשפט?
אנחנו לא בטוחים,
אתם מבינים?
יכול להיות שאנחנו באופן אישי נצא לא עלינו חייבים במשפט,
ולכן אנחנו מגיע יום הכיפורים,
שאנחנו מנסים אחרי זה לכפר את כל הבעיות שלנו.
אבל עצם זה שיש חוק,
עצם זה שיש משפט, עצם זה שיש מלך,
זה כבר נותן את תחושת המתיקות.
עם זה פותחים את השנה החדשה.
מישהו רוצה לשאול משהו קודם?
כן.
המילים שאמרתי,
שהאדם צריך להיות במחשבה ומתוך כך עמדה נפשית,
שאני מזהה שיש כיוון לעולם הזה,
ואני עכשיו, ככל שהמחשבה הזו היא יותר חדה בך,
זה גם נותן לך תחושת
פתיחות לכל מה שהולך להיות בשנה הקרובה.
יצא לך בצבא, יצא לך הפעם להסתער תחת אש?
זה קצת דומה לזה.
אדם, חייל רציני,
שהוא מבין שזו המשימה שלי. אני הולך פה עכשיו להילחם,
כי אני מאמין במה שאני עושה,
אני עכשיו הולך בלי הבטחות.
אם חייל עכשיו הולך, אני הולך לקרב,
כי רק אם מבטיחים לי שאני חוזר בשלום, זה חייל מאוד מסוכן. הוא לא יהיה מוכן לקחת סיכונים, הוא לא יהיה מוכן להסתער.
האדם אומר, אני מאמין במה שאני עושה.
יהיה מה שיהיה.
ועכשיו אני מסתער.
והוא צודק.
יהיה מה שיהיה לטובה.
גם אם חלילה הוא באופן אישי ייפגע,
הטוב
הקדוש ברוך הוא יופיע בעולם.
ככה אדם אמור לחשוב ולהפנים בראש השנה.
שמע ישראל, קבלת עוד מלאכות שמיים, זה כל התפילות בכלל וראש השנה בפרט.
כל התפילות של ראש השנה על זה הן מדברות. שימו לב, מי שעסוק על הבעיות הפרטיות שלו בראש השנה הוא לא, מה שנקרא,
הוא לא מוצא את עצמו.
כי אין שם, תבין, אין שם מה יקרה איתי, זה לא. כל ראש השנה
מראים מסירות נפש, במשמעות, כן? זה גם עילו של יצחק אבינו, עקדת יצחק.
כן, נחילה, השאלה האחרונה, ופשוט נוכל להתקדם.
טוב, אז זה אומר כבר חילוקים בדקיות, זה ניסוחים שכל אחד מנסח.
אני אומר, תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. אני אמשיך את מה שאמרתי.
אתה אומר את המילים שחז״ל קבעו במחזור התפילה
וחושב עליהן, זה מה שעושה את העבודה.
כן, טוב. אחר כך זה כבר, איך בדיוק אומרים את זה במילים, כל אחד בניסוחים,
בראשונים, האחרונים,
קנייה, פתיחות, ענווה, זה ים אינסופי של אפשרויות.
הלאה.
לקחנו, אמרנו תפוח בדבש, שוב, אני אומר לכם את הסדר של הרב קוק בעולה טריה, כמובן יש כאלה שעושים סדר בצורה אחרת.
הדבר נוסף שאומר, זה כן מופיע בגמרא, שאומר אביי שצריך לאכול בערב ראש השנה,
זה רוביה.
מה זה רוביה?
רוביה זה מלשון ריבוי.
יש כאלה שאוכלים שיעועית, כן, הרבה גרגירים של שיעועית, יש כאלה זרעונים,
יש כאלה סום-סום, בסדר?
הרעיון זה משהו עם הרבה מאכל שיש לו הרבה גרעינים. למה?
כי מה אנחנו אומרים, נכון? אנחנו אומרים על זה.
יהי רצון מלפניך, אדוני, אלינו לאבותינו, שירבו זכויותינו.
כן, ואוכלים את הרוביה בלי ברכה, כי זה חלק מהרוחה, זה משהו בדרך כלל מלוח וזה, שאוכלים אותו בתוך הארוחה.
מה הרעיון? ראינו פשוט.
אנחנו קודם כל מבינים שיש שנה טובה ומתוקה,
אבל אחרי זה,
זה הולך ומתפרט
בריבוי זכויות. זאת אומרת, עדיין יכול להגיד, בסדר.
אני מבין באופן כללי שהעולם הולך לטובה,
אבל עכשיו בפועל
הכל רע.
הכל רע.
הכל נופל, הכל מתמוטט, אני עצמי נמצא בבעיות,
אני כל היום שומע חדשות ורק מצביע על זה לא טוב וזה לא טוב ופה ופה ושם.
ירבו זכויותינו, תשים לב
שהטוב הגדול הזה, שאמרנו, תהיה שנה יותר מתוקה, יש אלוהים, יש מלך לעולם,
הטוב הזה הוא גם מתפרץ בהרבה דברים,
בסדר?
מתפרץ בהרבה דברים.
חלק מהעבודה של ראש השנה, בכלל חלק מעבודת השם, זה למשל,
תעשה בדיקה עכשיו על השנה הזו,
תראה כמה דברים טובים התרבו בך בשנה הזו.
למדת דברים.
משפחה, בריאות. עכשיו נכון, יש לך גם בעיות רפואיות,
אבל תשים לב שיש לך בעיה רפואית,
אבל בהמון דברים אחרים, בהרבה דברים אחרים,
לא, בהרבה דברים אחרים אתה בריא.
תתחיל לפרט את הריבוי של הדברים.
זו עמדה נפשית, אתם יודעים, שהיא צריכה ללכת ולחלחל.
כמו שאתה רואה שהעולם הזה מתפרט להרבה דברים. אתה רואה את השאווית הזו, אתה רואה את החומוס,
אתה רואה את הגרגירים האלה,
שהם הרבה, הרבה, הרבה, הרבה, והם כולם יחד ממלאים איזה פונקציה בעולם.
הרבה דברים שהם בסופו של דבר יוצרים איזושהי נוכיחות בעולם הזה.
אז גם אתה, תפסיק עכשיו כל הזמן להתמקד על השלילה.
השלילה זה המיעוט.
הטוב זה הרוב.
תקלוט את זה.
אני אומר לכם את זה מיליון פעמים.
כמה שפחות לשמוע חדשות. אתם מבינים?
חדשות זה בדיוק הפוך. חדשות זה אנשים שהתפקיד שלהם להסביר לך מה רע.
בסדר?
חדשות לא מתחילות בזה שהיום שבעה מיליון יהודים בישראל היו בריאים והתחילו את היום בטוב וסיימו אותו בטוב.
חדשות יתחילו, היה היום רצח מזעזע בנתניה.
לא רק נתניה, כן, בעוד הרבה מקומות.
היה היום כך וכך.
זה מבט כזה שאדם פשוט לא מבין.
ואז אתה אומר, איזה מדינה זו פה, הכל פה מתמוטט.
מה הכל?
איך הקראת לזה שהכול מתמוטט?
ואז גם בן אדם עם החיים שלו.
אין, תקשיב, אני, החיים שלי על הפנים.
אני גם יש לי בעיות בריאותיות, וגם אני מסוכסך עם ההורים,
וגם אתמול צעקו עליי,
וגם אני לא מצליח בלימודים, וגם, בואו. אז עכשיו בואו נגיד את הדברים בצורה אחרת.
יש לך בעיות בריאותיות, כמו שאמרנו, מה הבעיה?
יש לי, לא יודע, יש לי בעיה, לא עלינו, בכליות. בסדר. שאר הגוף שלך, אתה מתפקד.
יפה, נכון? אתה קם, אתה מזיז את הידיים, אתה נושם.
כליות, נכון שיש ברוך השם פרוצדורות רפואיות שמקילות ואפילו לפעמים פותרות את הבעיה,
כן, אה,
הורים, נכון שיש לך עכשיו מתח עם ההורים וסוער,
אבל נכון שהיו גם הרבה שנים טובות שהיה ביחד,
ויש גם חלקים טובים שאתה כן נמצא עם ההורים.
יש לך בעיות עכשיו ברמת הכלכלה, נכון, יש בעיה, אבל נכון שאתה שבע,
אתה לא הולך לישון רעב.
ברוב המקרים יש לך את רמת החיים הבסיסית
שבני בן אדם חי היום במאה ה-21,
באחד, שזו רמת חיים מטורפת.
תתמקד ברוב
הדברים
הטובים שקיימים בעולם.
ירבו זכויותינו.
הזכויות, אתם מבינים, יש הרבה זכאות בעולם הזה.
תפנים את זה, בתחילת השנה.
ואז זה ממשיך.
לוקחים, עוד פעם, לפי ההצעה של הרב קוק, שימו לב,
לוקחים
קארטי.
קארטי, עוד פעם, זה לפי, אני אומר לכם, מנהגים מסוימים, יש כמובן מנהגים אחרים.
קארטי זה קרישה, מה שקוראים היום לוף.
זה סוג של ירק, יש כאלה שמבשלים אותו ואוכלים אותו.
שוב,
כל אחד יש לו מנהגים אחרים, אני יודע, אתם לא צריכים לספר לי.
יש המון המון מנהגים, יש שאוכלים את זה גם בקציצות, דברים כאלה,
אבל זה הרעיון.
מה הרעיון של קארטי?
אנחנו אומרים על הקארטי את הדבר הבא.
יהי רצון מלפניך, אדוני אלינו לאבותינו,
שיכרתו שונאנו.
בדרך כלל מבינים למה זה יכרתו שונאנו? שהשונאים החיצוניים, כן, שהחמאס, שהחיזבאללה,
שבכל דור ודור יש את השונאים שלו. יש כאלה שגם נכנסים עכשיו בפוליטיקה ומכניסים מי השונאים שצריכים להיכרת.
טוב, זה גם נכון,
אבל הרעיון המרכזי, יכרתו שונאינו,
זה השונאים הפנימיים.
יש לך חלקים בחיים,
דיברנו, שיש טוב בעולם הזה, שיש כיוון בעולם הזה,
אבל יש גם חלקים של שנאה, יש גם חלקים שליליים,
שאותם צריך לכרות.
במילים אחרות, להתנתק.
אנחנו אומרים, מברכים את עצמנו,
שהשנה הזאת תהיה שנה שבו נצליח להתנתק
מכל מיני חלקים בנפש שלנו שמביאים אותנו לשנאה,
שמביאים אותנו לירידה.
בכל התחומים, אתם מבינים? זה לא רק עכשוי של בן אדם לחברו,
שאתה שונא אותו ואתה צריך לעבוד על זה.
כל מיני דברים שאדם,
תלוי בהם, אתם מבינים? לכרות משהו זה בעצם לנתק משהו שהיה בך, אבל הבנת שהוא שלילי.
בתחום הרפואי למשל, יש פה עכשיו,
לא עלינו, גידול סרטני.
צריך לכרות אותו,
אתה יודע?
אדם עושה דיאטה,
הוא צריך, אתם מבינים? להילחם בחלקים בנפש שלו שרוצים פחמימות וסוכר.
זה מלחמה, צריך לכרות פה.
יש כל מיני סוגי התמכרויות ודברים שאדם תלוי בהם,
מכור אליהם.
זה יכול להיות, כאמור, מאכלים.
יש אנשים
שהם מכורים לכסף.
זה מה שממלא להם את הראש, ואם לוקחים להם את הכסף,
הם,
שנקרא, מתמוטטים.
יש כאלה שמכורים לא לכסף,
אלא מכורים ללייקים.
ללייקים.
זה מה שמחזיק אותם בעולם. זה היום, אגב, הרוב.
כסף, אדוני היושב-ראש, ברוך השם, לכולם יש כסף,
פחות או יותר.
אנשים היום, אין, אני,
בלי שאני מקבל את הלייקים שלי, בלי שהם מעריכים אותי, בלי שהחברים איתי, אני לא מסוגל לתפקד.
תכרות את זה מהנפש.
תפסיק להיות כזה
מכור לדברים. כאילו, תו שונאינו.
ולפעמים צריך לעשות את זה בצורה עוד יותר עמוקה.
הגמרא, מסכת ברכות, אומרת
מתי זמן תפילה?
מתי האדם יודע שהשם מזורח עד שכבר מותר להתפלל?
אומרת הגמרא,
מי שיכיר בין תכלת ללבן.
זאת אומרת, שלב ראשון אתה צריך להסתכל על צבע תכלת וצבע לבן, וברגע שאתה שם לב להבדל ביניהם,
סימן שיש מספיק אור שזה כבר נקרא יום.
דעה אחרת בגמרא אומרת שיבדיל בין תכלת לקרתי.
קרתי זה צבע, ככה הרבה מעובדיה ברטנורה שם מסביר,
זה צבע כזה יותר דומה לתכלת, קצת ירקרק.
כלומר,
לפעמים אדם, בשביל להבחין מתי האור מגיע,
מתי אפשר להתחיל להתפלל,
מתי אפשר להתחיל לפרוח,
לא מספיק רק לכרות כזה דברים פשוטים,
כשברור לך.
יש פעמים דברים דקים
שאתה צריך לכרות בנפש שלך בשנה החדשה.
כל מיני התמכרויות עדינות.
למשל,
התמכרות רוחנית.
אדם, שימו לב, אדם כבר יודע שברור כסף, מה, זה לא העיקר בחיים,
גם כבוד, לא מעניין אותי,
אבל אדם בנה לעצמו, הוא מכור לאיזה תפיסת עולם, למשל לתפיסת עולם כזו.
אם אני עושה דברים טובים,
הקדוש ברוך הוא חייב
לעשות לי גם דברים טובים עכשיו.
אדם בנה לעצמו איזו תפיסת עולם של מערכת יחסים כספומטית עם הקדוש ברוך הוא.
וככה הוא בונה.
ועכשיו שקרה מה שקרה,
שהיה איזה משהו שלמרות שעשית מעשים טובים והכול,
קרה מה שקרה, בן אדם מתמוטט.
הוא אומר, לא, אז אין אלוהים, אין אמונה, אני לא מסוגל.
תדע לכרות את כל השונאים מהנפש שלך.
תפתח עבודת השם טהורה,
שגם כאשר קורה דברים שאנחנו לא מבינים,
גם שכורתים לנו בנפש דברים שמאוד מאוד היינו בטוחים שזה העולם שלנו,
אדם עומד בראש השנה,
כמו שאומר גאום מבינה, יהיה מה שיהיה.
זה הסיפור הידוע על רבי אמנון ממגנסה.
מכירים? פיוט ונתנה תוקף.
הפיוט הוא נתנה תוקף,
זה הפיוט, לפחות קהילות אשכנז הופכים לזה לפיוט המרכזי בראש השנה ויום כיפור על רבי עמלון מגנסה, אחד מגדולי התלמידי חכמים שהוא בעם ישראל,
שהיה איזה
סיפור שם, שניסו להכריח אותו, להמיר דתו, להתנוצר.
הוא לא, חלילה, עשה את זה, אבל הוא ככה ענה באיזה חצי משפט, אמר, תבואו, אני אענה לכם מחר. כאילו, הוא רצה לדחות אותם.
אז
על זה שהוא, כמובן אחרי זה שהם באו, הוא אמר להם, אני לא מוכן, רק דחיתי אתכם, אבל הוא אומר, על זה שאני בכלל העליתי על דל שפתיי, שאולי,
על זה מה העונש שלי יהיה, שתכרתו, כן, זה מה העונש שעשו לו, עונש יום ונורא, כרתו לו את האצבעות,
את הרגליים, את הלשון,
ואז הוא ביקש, זה היה לפני ערב יום הכיפורים, ערב ראש השנה, ביקש שיביאו אותו לבית כנסת, ושם, שהוא ככה היה כולו גוסס,
הוא חיבר את תפילת ונתנה תוקף.
ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, או בוא תנשא מלכותך וייכון בחסד כיסאיך ותשב עליו באמת.
אמת, כי אתה יודע,
דיין ועד, בסדר,
וראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור ייכתמון, מי בקיצור, מי לא בקיצור,
מי בחרב, בימה, מי באש, מי במגפה, מי בסקילה.
זו העמדה של אדם ראש שנה. אדם,
יש המון דברים שיכולים להיכרת בשנה הזו, ואיך
הלב של תפילת ונתנה תוקף,
ואתה
ומלך אל חיידק הים.
אין קצבה לשנותיך,
אין קץ לאורך ימיך,
שמך נאה לשמך ואתה נאה לשמך.
ככה אדם עומד בראש השנה.
אני כועץ כל דבר שגורם לשנאה שצריך להיפטר ממנו.
ואז השלב הבא, שוב לפי הרב קוק,
לוקחים סלק,
מתחילה לא הצלחתי להביא סלק,
אבל אני מקווה שכולם יודעים מה זה סלק,
בסדר? מה מברכים על זה?
יהי רצון מלפניך,
אדוני אלוהינו לאבותינו,
שיסתלקו אויבינו.
אחרי שכרתת את הצדדים השלילים, צריך עוד שלב.
לסלק אותם.
זה לא אותו דבר.
לפעמים אדם, בסדר, הוא כרת את הדברים, נאלץ לעשות מה שצריך לעשות, אבל הוא לא שלם עם זה.
והוא כל הזמן
נמצא עם תחושה של, הלוואי והייתי במקום אחר,
הלוואי והייתי נשאר כאן, הלוואי.
בראש השנה אדם ניצב מול
מלך העולם,
אומר, אני מסלק את השונאים החיים שלי, זהו, זה כבר לא חלק מהחיים שלי.
כשאדם עושה תשובה, ככה אומר הרמב״ם,
הוא צריך
להחליף שמו, להחליף בגדיו, לא משנה, לא בפועל, אבל ברמה העקרונית, לומר,
איני אותו אדם שעשה את אותו מעשה.
מה שהיה היה.
אתם מבינים? כל המחשבות האלה של,
אבל תשמע, אבל זה, יש לי כל מיני שדים ורוחות שרודפים אותי משנה שעברה.
כן, אבל די, עשית תשובה, קראת, הוצאת את הדברים השליליים האלה.
כן, אבל זה עדיין, אני, אני, יש כאן איזה מישהו שלא אוהב את מה שאני עושה.
תקשיב איתו.
אתה עושה את מה שאתה מבין שהקדוש ברוך הוא רוצה ממך.
היה לך פה איזושהי בעיה, קראת או התמודדת אותה,
זהו.
תסתלק מפה, תסלק את העמדה הזו.
סליק בארמית זה לעלות.
כן, בגמרא אומרת, כי סליק רבי הירמיה לאתן, כשהלך רבי הירמיה לשם.
תעלה, כמו עלי הסלק, עלי הסלק ככה עם צורת הצמיחה שלהם,
כלפי מעלה.
תסתלק מכל המקומות הנמוכים שאתה נמצא בהם ותעלה הלאה.
העמדה הרוחנית של יהודי, ככה
כותב הרמב״ם,
לעולם ישליך אדם דעתו לפנים,
כי העיניים נבראו בפנים ולא מאחור.
תפסיק כל הזמן להיות ככה.
בחרת משהו שאתה מאמין בו, שהוא אמיתי ונכון, וזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממך?
עשית מעשים, קראת,
עשית תשובה, שינית את מה שצריך,
השתחררת מההתמכרויות,
צעד קדימה.
תעלה הלאה.
ואז איך זה ממשיך?
לוקחים, לפי הרב קוק, לוקחים תמר,
בסדר? לוקחים תמר, אגב, כולם בדרך כלל בודקים תמרים,
גם פותחים, בסדר? בודקים שאין תולעים, וגם
לאור הפלורוסנת, לאור המנורה, לבדוק שאין תולעים וכולי, ואז אומרים,
יהי רצון מלפניך, אדוניינו לאבותינו,
שיטמו שונאינו.
אומרת הגמרא,
הרואה תמרים בחלום ידע שתמו עוונותיו,
שנאמר תם עוונך בת ציון.
מי שרואה תמרים בחלום,
לא, אל תדאגו, זה לא בפועל, כן, אם אתם לא רואים תמרים בחלום, זה גם בסדר.
בואו נגיד ככה, מי שרואה היום תמרים בחלום, אז צריך לבדוק, בסדר,
יכול להיות שהוא צריך לפנות לטיפול,
אבל בדרך כלל אנחנו לא חולמים על תמרים.
אבל הרעיון שחזר רוצים להגיד, חלום זה כאילו ביטוי בעולם הנשמתי.
תמר זה פרי שהוא מאוד קטן,
אבל מאוד מאוד מרוכז ומתוק.
הוא תמיד ביטוי למשהו תמים.
תמים זה שלם, תם.
יש פה משהו מאוד משביע, מאוד מזין, כאילו הכל מרוכז בו.
אדם צריך לדעת,
תם עוונך בציון, מה שאמרתי.
ככה אדם צריך לפתוח את השנה החדשה.
אני עבדתי חודש אלול,
ביקשתי סליחה,
עשיתי מה שצריך לעשות.
אני תמים תהיה עם השם אלוהיך.
אני שלם לחלוטין עם המקום שאני נמצא בו.
כמובן, מה שצריך לשפר,
עכשיו יש לנו את שבעת ימי תשובה ויום הכיפורים כדי את מה שאני צריך לתקן עוד. אבל אני מתכוון שאני עכשיו מקבל את השנה החדשה, אני עכשיו נמצא בעמדה
של מלכות השם בעולם,
ולכן אני נמצא בעמדה של שלמות.
יציבות.
ואז,
אנחנו כבר צריכים פה להתקדם,
לוקחים לפי הרב קוק קרא.
קרא זה דלעת.
שוב, אנחנו מברכים על פי הנוסח הזה.
דלעת, מה מברכים על הדלעת, לא, כאילו, לא מברכים, מה אומרים בפני הדלעת?
יהי רצון מלפניך,
אדוני אלון לאבותינו,
שיקרא גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו.
דלעת, שוב אומרים חז״ל,
הרועה
דלועים בחלום ידע שהוא, סליחה, מי שהוא ירא שמיים בכל כוחו,
מרים לו דלועים בחלום.
שוב,
מי שחולם על דלעות אז בכלל לא ברור מה קורה איתו,
אבל ברמה העקרונית,
דלעת זה בא להגיד יראת שמיים.
למה?
כשנאמר, אומרים חזל,
דלו למרום עיניכם.
מה זה דלו?
דלו למרום עיניכם.
תרימו את העיניים שלכם למרום.
כן? תתלו את עיניכם כלפי מעלה. למה זה דווקא המילה דלו? ואיך זה קשור למילה דלעת?
בעבר
לא היה להם דלעים.
דלי זה כלי מודרני יחסית.
איך שאבו מים?
מסבירה המשנה במסכת זרעים,
איך, מה היה כלי השאיבה של פעם?
היו לוקחים דלעת,
דלעת זה, נכון, ירק גדול,
היו פותחים, מרוקנים את מה שיש בפנים, משאירים רק את הקליפה,
אז היו מייבשים בשמש,
והיה נוצר לך דלי, מזה הגיעה המילה דלי.
בסדר? לא.
והיו עם הדלי הזה דולים מים העבר,
שואבים עם דלעת,
זה ביטוי שוב לעמדה הזו,
שהאדם שואב כוחות מתוך הנפש שלו.
אם זה מה שאדם צריך בתחילת השנה.
תשאב כוחות,
תתמלא באמונה, במעיין של מים, של טהרה, דלול המרום עיניכם,
יש אלוקים,
תחזיק מעמד,
תהיה שמח,
תהיה אופטימי,
ייקרא גזר דיננו.
עוד פעם, שמי ייקרא גזר דיננו לא במשמעות הילדותית, אני לא בטוח שזה עכשיו זה, אבל
גזר הדין, הרע יעבור מהעולם בסוף,
כי יש אלוהים, ויקראו לפניך זכויותינו.
הקדוש ברוך הוא קורא את הזכויות, האמת האלוהית
היא מביאה זכות לעולם.
כי לא תחפוץ במות המת,
כי אם בשובו מדרכו וחיה.
זה מה שקדוש ברוך הוא רוצה מבני אדם, לא רוצה להחריב את העולם.
יש אנשים שהם לא מקבלים את ראש השנה, הם לא עושים סימנים, אז הם
כל הזמן בעמדה כזו, שרע פה, ולא רק רע פה, הם גם הופכים את זה למשהו דתי. כן, הקדוש ברוך הוא שונא את העולם,
הקדוש ברוך הוא יחריב את העולם,
כל מיני עמדות נפש, קוראים לזה אפוקוליפסיות כאלה, אין עוד מעט, כולם פה חוטאים ופושעים,
ועוד מעט הקדוש שלך יבוא ויחריב פה את כולכם.
כל האנשים עם בשורות האיוב, עוד מעט, הכל נגמר פה, כן, כן,
משבר אקלים, תדעו לכם, עוד מעט, כולנו פה,
שואה אטומית, כן, זה יקרה, עוד פיצוץ אוכלוסין, דלדול אוכלוסין,
מיעוט אוכלוסין, כל הזמן, אנשים, פחדים, זה וזה.
מה יש לך?
מה יש לך?
יש אלוקים בשמיים,
יש שנה חדשה,
יש אמת, יש כיוון.
ואז ממשיכים, לוקחים רימונים. נושא את זה ממש בזריזות.
עיר הצום מלפניך, אדוני עולבותנו,
שנרבה זכויותינו כרימון.
בסדר? לוקחים רימונים,
מרחים.
שימו לב, מה ההבדל בין רימונים לבין רוביה? רוביה זה היה שירבו זכויותינו.
רימונים זה שנרבה זכויותינו.
מה ההבדל?
ירבו זה משהו שכבר קיים בנו.
יש בי, אמרנו, תכונות טובות, יש בעולם הזה הרבה דברים טובים,
אז אנחנו עכשיו מרבים את זה. זה אמרנו, אדם צריך להסתכל, לראות את כל הדברים הטובים שיש לו בחיים.
רימון זה עוד דבר, אומרים חז״ל, אפילו רקנים בישראל יש בהם מצוות כרימון,
שנאמר, כפה לך רימון רקתך.
גם מי שנראה שהוא לא מוצא שום דבר בתוך עצמו,
לך תסתכל על המצוות,
תראה שהקדוש ברוך הוא נתן לך דרכים בעולם הזה להיות צוות, להיות מחובר עם אלוקים ואפילו רקנים שבישראל יש בהם אפשרות
להרבות רימונים.
ואז אנחנו לוקחים דגים, בסדר?
יהי רצון ואומרים עליהם, מחילה לא הבאתי לכם פה דגים,
יהי רצון שנרבה ונפרה כדגים ושלא תהא עין הרע שולטת בנו כדגים הללו שאין עין הרע שולטת בהם.
דגים זה בעלי חיים מאוד מיוחדים.
הם פרים ורבים, כאילו הם שורצים בכמויות גדולות.
למה אומרים חז״ל?
כי הם נמצאים במצולות.
אין עין הרע שולטת עליהם. הם נמצאים במים בלי שרואים אותם.
אדם שהוא מחצין את עצמו, אדם שהחיים שלו זה העולם החומרני,
הוא לא פרה ורבה.
הוא לא מסוגל ליצור, להתפתח, כי הוא כל הזמן,
מסתכלים עליו, והוא כל הזמן נמצא במאבק עם אנשים.
הדגים הם עמוק עמוק פנימה במצולות.
הם נקראים, הזוהר הקדוש אומר שהצדיקים נקראים נוני ים,
דגי הים.
למה?
מה דגים אין להם גווינין? גווינין זה אפפיים.
אף הצדיקים עיניהם פקוחות תמיד.
דגים אין להם אפפיים, נכון? תסתכלו באקווריום, נכון? שיש דג זהב, תמיד כזה מסתכל עליכם כזה עם ה...
אף הצדיקים, עיניהם פקוחות תמיד במילים שלנו. מה זה אדם צדיק?
זה מי שלא ממצמץ אפילו לשנייה אחת.
יש שנה חדשה,
יש אמת בעולם,
ומה שיהיה, יהיה.
אדם לא מפחד
ולא מתמסכן
ולא עסוק כל היום בלחטט בפצע ולא עסוק כל הזמן לעשות לכולם אווירה של שבר.
אדם קם בשמח לקראת השנה הטובה החדשה.
זה נקרא צדיקים, ואז הוא פרה ורבה.
ואז הכל הולך ומתרבה בחיים שלו.
ואז דבר אחרון, לוקחים, יש כאלה שאוכלים דגים, ראש של דג כבר ישר,
יש כאלה שבמקום ראש של דג מביאים ראש של כבש או ראש של איל,
ואומרים יהי רצון מלפניך אדוני אלוהינו לאבותינו שנהיה לראש ולא לזנב,
ועל אכילת הכבש או איל יהי רצון שתזכור לנו אלו של יצחק.
בסדר? מה הרעיון?
נהיה לראש ולא לזנב, לא במשמעות של אני רוצה להיות לפני כולם ראשון,
אלא נהיה לראש, מה שיוביל אותנו בחיים בשנה הזו זה הראש,
זה המטרה, זה הכיוון, זה המוח.
ואילו של יצחק, אבינו, כן, עקידת יצחק, ראש השנה,
מסירות נפש.
אתה מבין, הכל מתחיל ונגמר הדבר הזה. מה זה יצחק אבינו? מה זה אברהם אבינו?
הקדוש ברוך הוא,
מה שהוא אומר זה מה שאנחנו עושים, לא במשמעות הפנאטית,
אלא במשמעות של אנחנו מתחברים פה למשהו גדול,
ואחרי אנחנו מבינים שלפעמים אדם צריך להקריב דברים מסוימים
בשביל לבנות עולם עוד יותר גדול.
אז איך עושים את זה? יש פה מהלכים אין-סופיים, ומגיע המהלך ואומר, אל תשלח ידך אל הנער,
ובמקום הילד שלך תקריב איל.
איל זה בעל חיים,
צבי איל,
שהוא מקפץ על ההרים ומדלג על הגבעות.
הוא,
אתה מבין, אין לו הליכה כבדה,
הוא וירטואוז כזה.
אדם ככה אמור להיות לקראת השנה החדשה,
כמו אילו של יצחק אבינו.
אדם מלא במסירות נפש,
במוכנות הזו לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממני,
ולכן הוא נמרץ,
שמח,
מלא מתיקות,
מלא טוב, מלא ריבוי,
מלא יכולת להתנתק ממה שצריך ולסלק את השונאים,
ולהיות תמים ושלם כמו התמר,
ולקחת את התפוח ולדעת שהשנה הבאה שתבוא עלינו לטובה תהיה בעזרת השם שנה טובה ומתוקה.
שיהיה שנה טובה.
