רב שלום לכולם, אנחנו בשיעור מספר 13
של סדרת יסודות האמונה
הסדרה הזו, נזכיר שוב,
עניינה לתת איזשהו מבנה שיטתי
על עולם האמונה היהודי
אלוהים, אמונה, תורה ומצוות
אני רוצה רק, לפני שאנחנו
מתחילים את הפסקה של היום
לעשות בזריזות מה שראינו עד עכשיו
אמרנו שאנחנו מנסים לבנות את
השלבים הראשונים בתהליך הזה
על מאמר שנקרא מאמר עשרים
ממרקים שנמצא בספר אורות של הרב קוק
שמה שראינו עד כה זה דבר ראשון, הבנה
לא הייתי אומר מחודשת, אלא הבנה
עמוקה יותר של המושג הזה אלוהים
אם עד כה אלוהים נתפס כאיזשהו
ישות, איזה כוח חיצוני לחיים
מחדש לנו הרב קוק
שאלוהות בעומק הדברים זה אותה
שלמות אין סוף, גדולת שלמות אין סוף
שמופיעה בתוך החיים עצמם
ומילה אמונה באלוהים זה לא להאמין
באיזשהו שכנוע שכלי או רגשי שהכוח הזה קיים
אלא אמונה מלשון המילה אמן, מלשון המילה קיום
זאת אומרת לחיות את השלמות אין
סוף, לחיות ולהופיע יותר ויותר את החיים
וכל הגדרה באלוהות כאשר
אדם הוא מקשים את אלוהים
זאת אומרת הוא מנסה לצייר
איזשהו ישות, איזשהו גוף, איזשהו כוח
הדבר הזה הוא הקשמה
זאת אומרת הוא יוצר באדם חוסר יכולת להתקדם
הוא מונע מאדם להופיע יותר ויותר את החיים
ואוצר אותם מה שקראנו מלשון כפירה
מלשון המילה כפור או כופר, זפת
משהו שאותם את האדם מלהתקדם הלאה
לאחר מכן דיברנו על ההשלכות שיש לתפיסה הזאת
ומצבנו שהתפיסה הזאת זה לא רק איזשהו פלסוף
אלא יש לזה השלכות מאוד מאוד קיומיות
כאשר התפיסה, ולצערנו זה היום התפיסה העולמית
שאלוהים זה כוח חיצוני לחיים
ממילא אלוהים והעולם
נתפסים כשני דברים סותרים
האדם בעצם נאלץ לבחור האם
הוא משאבד את חייו לכוח חיצוני
וממילא הוא צריך פחות ופחות לחיות בעולם הזה
יותר להתמסר, להתנתק מהעולם
הזה ולהתמסר למעימד הרוחני
או לחילופין לבחור בעולם
הזה ולעזוב את אלוהים
ללכת ולהתבוסס רק בכאן ובעכשיו בעולם החומרי
במציאות הרגית
ודיברנו על כך שכאשר זו
הבחירה שעומדת בפני האדם
אז האנושות מתחלקת לשניים, לדתיים ולחילונים
דתיים, אותם אלה שמוכנים
להתמסר, להקריב את העולם הזה
בשביל אותו כוח חיצוני
או לחילופין, אותם אנשים שאומרים אנחנו
מעדיפים לחיות את השבעים, שמונים, תשעים שנה
שיש לנו פה בנחת ולא להיות משואבדים
למשהו שכופה עלינו דברים
שהם מנוגדים לטבע ולחיים
ואז אמרנו מה ההשלכות הן?
ההשלכות הן לשני הצדים
מצד אחד, כאשר העולם, וזה רוב
העולם היום, נתפס לתפיסה החילונית
זאת אומרת שאין משהו מעבר לקיום העכשווי
אין מציאות שהיא מעבר לעולם
הזה, הכל זה רק עולם חומרי מיידי
באיזשהו שלב הדבר הזה גורם
להתמוטטות, לא רק של העולם הרוחני
אלא גם של העולם החומרי, כי
ברגע שאין אלוהים בעומק הדברים
אין ערכים לשום דבר, אין מוחלטות
שום דבר אין לו ערך ודאי
ואז לאט לאט גם הערכים הבסיסיים
ביותר של החברה הולכים ומתמוטטים
מידי, אך אמרנו, התפיסה לכיוון השני, שמתמסרת
לכוח רוחני שנמצא מחוץ לחיים,
אז היא אמנם נותנת לאדם תקווה
ואיזושהי שאיפה שמעבר
לעולם הזה יש עוד עולמות
אבל מצד שני, היא גורמת
לניוון, כמו שנראה גם היום
לבעצם זלזול בעולם הזה,
חוסר התעסקות בחיי החומר
והחברה הדתית כולה היא חברה
שמשדרת חוסר עיסוק ונכשלות
בכל מה ששייך לענייני העולם הזה
לעומת זאת, התפיסה האמונית
שהרב קוק מדבר עליה ובעומק הדברים
זה כל תורת הסוד של עם ישראל
זה ההבנה שהחיים
הם אומנם נמצאים כאן ועכשיו, אלא
הם ביטוי למשהו שהוא מעבר לחיים
קראנו לזה תפיסה פננתאיסטית
מהתפיסה שרואה את הכל באלוהים
האלוהים מופיע בתוך החיים עצמם וממילא
לאכול יש ערך, כל דבר שאדם עושה
הוא מופיע בזה את שלמות אינסוף,
ומילא הוא עושה את זה הכי טוב שרק אפשר
קראינו את הפסקה המאוד מאוד חשובה של הרב קוק
בספר מוסר אביך
ב' ב', שאומר הרב קוק, בכל דרכי חדיהו,
על המשנה במסכת אבות, בכל דרך חדיהו
שאדם פועל פעולה של שלמות,
שאדם עושה פעולה איכותית
צריך לסמוח בחלקו, ולא לרדוף אז אחרי דבר אחר
כי כל העולם כולו מתקפל לפניו בפרט זה
כאשר אדם פועל פעולה
בעולם הזה, אלוהים מופיע כאן
ומילא הוא עושה את הדברים בצורה
הכי איכותית, והכי שלמה, והכי משתלמת
שרק אפשר, וזה להיות עובד אלוהים
עובד אלוהים זה לא רק למלמל
שאנחנו מאמינים באיזה כוח ששולט עלינו
אלא ללכת ולהופיע את אלוהים בתוך העולם הזה
מה שראינו בפעם האחרונה,
נקודה שהיא מאוד חשובה
זה שצריך להבין, למרות כל העמקות
שאנחנו מעמיקים עכשיו במושג האלוהי
ולאט לאט מזככים את התפיסה
הדתית, התפיסה האמונית
מעולם שרואה איזה כוח חיצוני
למשהו שמבין שאלוהים מופיע בתוך החיים עצמם
יחד עם זה, אומר לנו הרב
קוק, צריך מאוד להיזהר
לא להרוס את האמונות הקטנות
כי זה החידוש שאנחנו מדברים
אנחנו לא מדברים כאן שעכשיו
אנחנו מגלים מחדש את אלוהים
אלוהים, כלומר השאיפה של הבן
אדם למשהו שהוא מעבר לעולם הזה
התחושה הקיומית שקיימת אצל כל בן אדם
שיש מישהו שם למעלה
שיש דבר שמכווין את המציאות
ויש דבר שהוא מעבר למציאות הנוכחית
זו תחושה שחורזת את כל האנושות מראשיתה
רק שאנשים מלבישים את
זה בכל מיני דימויים מוקשמים
ילד קטן מלביש את זה באיזה
דמות של סבא זקן בשמיים
אנשים יותר מבוגרים מלבישים את זה
איזה כוח ארטילאי כזה רוחני ששולט עליהם
אז אנחנו עכשיו מלבישים
את זה באלבשה יותר מזוקחת
אבל אלבשות תמיד קיימות
גם אנחנו שומרים גדולת שלמות אין סוף
זה גם סוג של הגדרה, זה גם סוג של אלבשה
אלבשה יותר מופשטת אבל עדיין אלבשה
מכיוון שכך צריך להיזהר, אומר הרב
לא לזלזל באלבשות
זה לא שמי שחושב שאלוהים זה כוח עליון
או אפילו אפילו מי שחושב
שאלוהים זה איזה ישות בשמיים
זה לא שהוא לא בסדר
זאת אומרת, יהיה צעד שהוא לא בסדר, יהיה
צעד שאנחנו מסבירים שצריך כמובן להתקדם
אבל יהיה צעד שזה הנגיעה שלו לאלוהים
זה הנגיעה שלו למשהו שמקדם אותו הלאה
ולכן אומר הרב, יש לבושים של המלך
ויש איברים של המלך, זאת אומרת
יש את המלך עצמו, את השלמות אינסוף
שזה משהו שלעולם אי אפשר לגעת בו
אנחנו רק מזהים את זה דרך החיים שלנו
שהחיים שלנו מבטאים,
גדולות, שלמות אינסוף שלעולם
לא ניתנת לקימות, אבל היא מתלבשת
בתוך לבושים
ומן דבזה
לבושים של המלך, גם הוא מרים יד ומתחיה בנפשו
מי שקורע את הלבושים של המלך
מי שבז לאמונות קטנות
מי שלא נותן למציאות ללכת ולהתקדם
אתם רואים, זה לא רק ברמה
האישית של בן אדם זה או אחר
שמבלבלים אותו מבחינת התפיסה האמונית
זה גם ברמה התרבותית
האפשרות לתת למציאות ללכת לאט לאט
באורך רוח, נדבר על זה היום
זה גם חלק מלתת מקום ללבושים של המלך
כל הדברים האלה הם בכלל האמונה
שלמות אינסוף זה משהו
שמתלבש בכל דור ואצל כל אדם
בלבוש אחר
והשאיפה שלנו היא כל הזמן
ללכת ולקדם את המציאות קדימה
עד כאן זה הדברים שראינו
וכן אנחנו ממשיכים בתוך מאמר יסורים ומונקים
אומר הרב
כל הצרות שבעולם
בייחוד הצרות הרוחניות
תוגה, עצב, קוץ רוח
פחילת החיים, יאוש
שבאמת אין עינן הצרות העיקריות של האדם
אף אין כל הצרות הללו
אינן באות כי מפני חוסר דעה
להסתכל, הסתכלות בהירה בגאות השם
שימו לב, המשפטים שרב אומר פה
הם ממשיכים את הכיוון שהסברנו מה ההשלכות
שיש לתפיסה האמונית
הפשטנית
כאשר התפיסה האמונית היא
ממשיכה להתבוסס בהבנות מוקשמות
שיש את העולם הזה ויש איזה כוח חיצוני
שרודה בעולם הזה
הדבר הזה בהכרח מביא למצוקה
זה לא משנה כמה בן אדם ילביש את זה במילים
וינסה לשכנע את עצמו
שהכוח הזה הוא נחמד וכמה כיף לעבוד את השם
ויקרא לו בכל מיני שמות חיבה
של תתא ושיגיד שהוא אבא והוא חנון והוא רחום
שזה הכל מילים נכונות כמובן
אבל הוא לעולם לא השתחרר
מהעמדה הנפשית הבסיסית
מחילה?
אין סוג תשאיר את זה שם
תודה
סדר גמור, תודה רבה
לעולם אדם לא השתחרר
מהתפיסה שיש כאן
התנגדות מובנית
בין החיים שלו לבין משהו חיצוני לו
כל הצרות שבעולם, בייחוד הצרות הרוחניות
תוגה, עצב
אדם שהוא דתי
דיברנו על זה, דיברנו על
ההשלכות של העולם הדתי
אדם שהוא דתי, אם הוא
לוקח את הדתיות שלו עד הסוף
הוא לא יכול להיות סמך
אנחנו כולנו, מה שנקרא,
נמצאים כל הזמן בהתחקות
אז אנחנו, מה שנקרא, כל הזמן
נוצרים את האומנה מצד אחד
והמסר הוא כל הזמן שצריך לשאבד את העולם הזה
והעולם הזה זה הכל אבלים
ואין לו שום משמעות
אבל
בכל זאת, השם מצווה אותנו להיות בשמחה
אז אנחנו, מה שנקרא, משכנים
את עצמנו שצריך לסמוך
ובעצם זה כיף להיות משועבדים
אבל אם, מה שנקרא, לוקחים
את הדברים באמת עד הסוף
אם החיים שאנו משועבדים לכוח חיצוני לנו
אז אי אפשר להיות סמכים
כי בעומק הדברים, אדם לא
יכול באמת להשתחרר מהעולם הזה
זאת אומרת, אם אדם יכול לדבר ולשכנע את עצמו
שאין דבר יותר מתוק מדווקמרה
ובעצם זה כיף לעשות מצוות וכולי
זה הכל נכון, כי במשך השנים
אדם חושף את הטבע האמיתי שלו
אבל אם אדם לא מבין שזה הטבע האמיתי שלו
והוא קולט עדיין שהיהדות זה סוג של דת
אז תמיד יהיה לו תוגה, תמיד יהיה לו עצב
המילה עצב, כן, בתנך
זה מילה שמבטאת מעצור
כן, אולי הזכרנו את זה כבר
בזמן למשל, בספר שמואל
שהדונייה בן חגית מתנסה למלוך
כן, שהוא שם מנסה למרוד באבא שלו דוד המלך
אומר הנביא
ולא עצבו אביו מימיו לאמור מה עשית
לא עצבו, מסבירים המפרשים, לא עצרו
כאשר אדם לא יכול לבטא את עצמו
בהכרח הוא נהיה חסום
חסימה שווה עצב
עצב עצבי אגועים כסף וזהב
אליליל
עצב זה אליליל, זה משהו חסום, משהו מוגבל
אם אני לא יכול לבטא את עצמי, אם אני
לא יכול באמת להופיע את הכישרונות שלי
וכל דבר שאני עושה בעולם הזה הוא בעצם הבל
הרי זה השדר של העולם הדתי
הכל ביטול תורה
ואתה צריך את כל זה, אני מסורי מצפון על
כל שנייה שאתה לא מתעסק בדברים רוחנים
אז בהכרח זה יוצא רצפות
יש תוגה שהיא נמצאת כל הזמן
ולפעמים אדם מתמודד עם התוגה הזו
הפוך על הפוך
שהוא מנסה לסמוח בצורה מוקצנת
זה גם לפעמים פסיכולוגיה הפוכה
בן אדם הוא אומר מצד אחד הוא מרגיש לא טוב
כי כל החיים שלו הם נדרסים
בידי הכוח העליון בשמיים
מצד שני כתוב עבדו את ה' בשמחה
אז מה עושים?
מנסים לרקוד
מנסים לשיר
מנסים ליצור כל מיני תגובות
לפעמים יותר קיצוניות מהרגיל
כדי לשכנע את כולם ובעיקר
את עצמי שאני כן שמח
אדם שהוא שלם עם עצמו
והוא מופיע את החיים שלו
הוא לא צריך להחצין יותר מדי את זה שהוא שמח
הוא לא צריך כל יום להסתובב עם פרצוף עם חיוך
כדי לספר לכולם שהוא שמח
הוא אדם שמלא באושר פנימי
כי הוא חי את מה שהוא צריך לחיות
והוא מחובר לשלמות אינסוף
ובוודאי שזה גם על ידי ביטוי בזה שהוא מחייך
אבל העמדה הנפשית הבסיסית
שלו היא עמדה של אושר פנימי
אבל כאשר העמדה הנפשית הבסיסית
היא שיש פה כל הזמן משהו שמתנגש בתוכי
אני כל הזמן נמצא במלחמה
ושוב ככה מבינים היום נדבר על זה
כל מיני ביטויי חזל שאומרים
מלחמה לאדם פנים ומאחור
אדם כל הזמן נמצא במאבק מול העולם הזה
כל העולם הזה הוא פיטוי
ככה זה התפיסה הדתית
העולם הזה הוא כולו רק פיתויים של היצר הרע
אז בן אדם שכל החיים נלחם בעצמו
הוא לא יכול להיות מאושר
ברור שהוא נמצא בעצב
הוא נמצא בתוגה
דבר נוסף אומר הרב קוצר רוח
זו לא מילה קוצר רוח היא מדויקת
רוח קצרה
תנסו להיכנס מה שנקרא לראש המופשט של הרב קוק
אם אדם הוא מחפש אלוהים מוקשם
הוא מחפש איזה אלוהים שאיתו
הוא יוכל מה שנקרא להגיע לשלמות
הוא מחפש איזה משהו שאפשר לתפוס
ממילה
כל עוד הוא לא מגיע לזה
הוא מרגיש קוצר רוח
הוא מרגיש חוסר סובלנות
העולם הזה על החסרונות שלו נראה לו עולם חסר
עולם פגום
ממילה הוא אדם עצבני
הוא אדם מלא בתחושות שהעולם לא בסדר
הרבה פעמים אנחנו שומעים נימה כזו
אצל אנשים שקשורים לעולם פנימי ורוחני
שהם מרגישים בדידות
שהם מרגישים קריאה
הם קרואים בין העולמות
הם מרגישים שהעולם הוא מנוגד למה שצריך להיות
זה תחושות שהן אגב מאוד מובנות
כי מי באמת שלומד תורה ומבין לאן
תורת ישראל חותרת להביא את העולם
ואיך העולם נמצא היום
יש פה פער אדיר
אבל שוב, אדם שנמצא בהבנה שהוא
נמצא בתהליך אינסופי של התקדמות
וההשלמות אינסוף היא כל הזמן הולכת ומופיעה
הוא מסוגל למצוא את השמחה
ואת תחושת השלמות בעצם ההתקדמות
יש לו אורך רוח
רוח ארוכה
הוא מסוגל לסבול תהליכים ארוכים
גם ברמה האישית, גם ברמה הציבורית
משפטים שאנחנו אוהבים כל כך
לחזור עליהם בבית המדרש שלנו
קמעה, קמעה
הדברים מתקדמים לאט
הרצון הזה שהדברים ייגמרו
שיהיה איזה שלב שנוכל להגיד סטופ, הגענו
הרצון הזה לניסים, דיברנו על זה גם
שיבוא פה איזה משהו יפתור את הכל בבת אחת
האשליות האלה שיגיע יום
כבר עונה, ששם הכל יהיה טוב
האשליות האלה לא קיימות אצל
אדם שחי בתודעה של שלמות אינסוף
כי אין לו שום עניין להגיע לאיזה נקודת סיום
הוא בתהליך מתמיד של שיפור
אז עכשיו הוא נמצא פה
ועוד כמה אלפי שנים אנחנו
נהיה במקום יותר מתקדם
אבל מבחינת עמדה נפשית, אדם כל הזמן עושה
את מה שהוא מבין שהקדוש בחור עוצם ממנו
ולכן בכל נקודת זמן בחייו
בכל נקודת זמן בא ומוצא את עם ישראל
בכל נקודת זמן בא ומוצא את העולם כולו
הוא תמיד מרגיש תחושה של שלמות
יש ביטוי של רבינו בחיי, איבן פקודה
הוא כותב בספר חובת הלבבות
שהוא אומר את זה בתרגום לעברית מודרנית
הוא אומר, האדם המאמין
לעולם לא רוצה להיות במקום שונה
מאיפה שהוא נמצא עכשיו
אדם המאמין מבין שבכל רגע נתון בחייו
הוא מופיע את גדולת שלמות אין סוף
אין איזה נקודה שעכשיו הוא ייפגש עם אלוהים
ועכשיו הוא עוד לא נפגש עם אלוהים
הוא כל הזמן נפגש עם אלוהים
לנצח נצחים
ולכן איפה שהוא נמצא
אלוהים נמצא איתו
רציתי לשאול קודם משהו
כן
כן
זהו, זה לא אמור לביא ייאוש
שאדם חוטא
צריך להיות כאב על החץ
אבל לא משהו כמו שאמרנו
שמביא לייאוש ועצב
אדם חטא, אדם נכשל
בסדר, בציר האין סופי של ההתקדמות
יש גם ירידות
ויש נפילות
אבל גם בזמן הנפילה
שום דבר לא עבוד
תמיד, בכל מצב
אלוהים איתו
והוא הולך ומקדם אותו
לאן שהוא צריך לקדם
אסור שדברים כאלה יירפו את האדם
כשאדם ייכנס לעמדה כזו
אה, אז באמת הכל פה באיזה השתלמות
אז לא נורא איפה אני נמצא, לא
זה מאוד קריטי, אם אדם נמצא
במקום X או נמצא X פלוס 1
זה שאתה ב-X פלוס 1 זה
זה משנה הכל, אבל
ברומק הדברים
אתה על ציר האין סופי של התקדמות
ולכן יש אורך רוח
זה אחד הדברים שמאוד מאפיינים
הרב קוק בבית המדרש
שלו, זה נקודה שחוזרת
כל הזמן מכיוונים שונים, אורך רוח
אורך רוח
גם ביחס אדם כלפי עצמו
אדם נכשל שלא
ייקח את זה קשה מדי
יש כישלון, בסדר
ועיפול צדיק וקם
שום דבר לא נגמר
זה לא
מה עד אתמול הייתי קשור
לאלוהים, אתמול חטאתי, גמרנו
לא, אתמול היית
קשור לאלוהים והיום אתה קשור
לאלוהים ומחר תהיה קשור לאלוהים
וכל פעם צריך רק לדאוג
שזה יהיה עוד ועוד ועוד
אבל כפי שאמרנו שזה לא ככה
אז יש קוצר רוח
חוסר סובלנות
אחד הדברים שמאפיינים
אנשים דתיים שאין להם סבלנות
כי
הם רוצים שהמציאות תתוקן
זה לא בסדר מה שקורה עכשיו
צריך שיבוא משיח עכשיו
צריך שיהיה
שלום עכשיו
צריך שכולם יהיו דתיים עכשיו
צריך שיהיה נס עכשיו
זה בעיה
צריך להשתחרר מהעמדה הנפשית הזו
כן
מה הגבול כאילו
שלא לפתח על אישית
אין לי פה
גבול ברור
זה עת ומשפט ידע לף חכם
כל אדם צריך לשאול את עצמו
איפה הוא יכול עוד להשקיע
ולקדם את המציאות
ואיפה הוא עשה את המקסימום שהוא יכול
ועכשיו
קדוש בכוי הוביל את הדברים
בוא ניקח דוגמה בעולם שלנו
ברמה האישית אנחנו יכולים להסתכל
על הרבה דברים שאנחנו יכולים לקדם
אבל ברמה הציבורית
אדם עובד
הוא יקם תורה ומצוות
מנסה לקדם את עצמו ואת העולם
כמה שרק אפשר
הוא לא יכול עכשיו
לשנות את העולם כולו
מה הוא יעשה עכשיו
יעשה מהפכה כלל עולמית
לא, אז הוא מבין שזה לא בידיים
שלו והוא לא עסוק כל היום
לשמוע חדשות ולקסות ציפור עיניים
יש דברים
לא בידיים שלי בכלל
בכלל בחיים זה כבר ברמה המוסרית
מה שאדם לא יכול לשנות
שלא יחשוב על זה
גם בבעיות של אחרים
אני קצת אז כאילו
לא, אבל זה קצת לא הייתה
שאלה שהתכוונתי דווקא ברמה האישית
נגיד עכשיו קורה לנו משהו בחיים
שהוא באמת מזעזע ומטלטל
ואז נגיד אנחנו מוכרים להתמודד
ולהגיד סבבה כל מיני תשעים
בוא נתקדם הלאה בוא נרים את עצמנו
סבבה
זה מרגיש קצת לפעמים שאנחנו
כאילו מפתחים על אישות כזאת
ייחודית שהכל טובה והכל טובה
ואת צריך לזהר, את צודקת
ויש לזהר שאדם לא יפה בחדישות
אדם ינסה לקדם את עצמו כמה שרק אפשר
אבל מצד שני אני אומר גם לכיוון השני
שלא יתחיל עכשיו להיכנס
לדעת, אז זה הבעיה
המרכזית היום
הנושא הזה
שאדם נכנס לאיזה תחושה
שגמרנו
אין יותר חיבור לאלוהים
מה שאמרתי, אדם צריך לדעת מה הוא יכול
לתקן ומה שהוא לא יכול לתקן
שיעזוב את זה
במה אישית, יש לזה משהו בנפש
עשיתי כמטב יכולתי
עכשיו גמרנו, אין לי מה לעשות עם זה
שמים את זה בקופסה
וממשיכים להתקדם הלאה
זה חלק מאוד מהותי
מהעבודה הרוחנית
כן
אנחנו תמיד שואלים שיהיה בית מקדש
כן, אבל
אנחנו עושים כמטב יכולתנו
ואם בית מקדש לא ייבנה
עכשיו בימינו
אז הוא ייבנה בהמשך
האובססיה, אתה מבין שהבן אדם
לא, בית המקדש ייבנה בימים שלי
למה?
מאיפה אדם הגיע לזה?
גם סוג של שחצנות כזאת, למה?
בית המקדש נבנה בימיו של הגאון מבילנה?
לא. בית המקדש
נבנה בימיו של רבי עקיבא? לא.
בית המקדש נבנה בימיו של רבי יהודה הלוי?
לא. בית המקדש
נבנה בימיו של הרב קוק? לא.
מי יכלי שבית המקדש ייבנה דווקא בימים שלנו?
אני חוזר שוב
אני מאמין באמונה שלמה שכל
יום אנחנו מקדמים יותר את המשיח
מקדים בית המקדש
ואם בית המקדש לא ייבנה עכשיו
אלא עוד מאה שנה
אז נחדינו ונינינו יהיו בית המקדש
ואנחנו נחיה את בית המקדש דרכם
ההסתכלות הזו שהעולם מתחיל ונגמר בחיים שלי
ואין פה שום איזה קו אינסופי
הכל זה מה שאני חווה, מה שאני עובר
זה משהו מאוד מאוד ילדותי
גם צריך להיכנס
הוא חלק מקו אינסופי של השתלמות
וכל אחד נותן את חלקו
וחי במלוא העוצמה ובמלוא השמחה
את הזווית שלו בחיים
ולא עכשיו מצפה שהעולם כולו יופיע כאן ועכשיו
בזה שהוא עושה את הפרט הקטן שלו
בזה הוא חי את בית המקדש
בזה הוא חי את השלמות אינסוף
שמופיע בחייו שלו
בסדר?
אבל כשהמשיח יגיע אנחנו
יודעים שיהיה טוב יותר, נכון?
יהיה עוד יותר טוב, נכון
אז למה שלא נתפלל את זה שהגיע עכשיו?
בוודאי שמתפלל לי מה שהגיע עכשיו
אני מדבר אבל בין להתפלל
שאני רוצה שהמציאות תתקדם
לבין להבין שמעבר לתפילה עכשיו אין לי
וכל מה שאני עושה בחיים אין לי עוד מה לעשות
אז אני עכשיו לא אומר, אה,
בגלל שהמשיח לא הגיע עכשיו
אז שום דבר לא שווה
ועכשיו הכל רע ולא מסתכלים על הטוב
על הדברים שכן נבנים פה
אבל אתה יודע שמופסיק כאילו,
כשאתה יודע שיש כרגע מציאות מעוותת
וזה שיהיה בתמיד כך, אז זה מה שיהיה
אז למה בוא נעשה?
אתה מאחייה את זה ואתה רוצה את זה
וברור שאתה רוצה שזה יהיה בחיים שלך
את צודקת, אבל בוא נעשה את זה אבל יותר טוב
לא שהמציאות עכשיו מעוותת
המציאות עכשיו היא טובה
ואני רוצה שהיא תהיה טובה עוד יותר
ואני מתפלל ועושה כמטב יכולתי
שהשלב הבא יבוא, בין המבית המקדש וכולי
ועם זה אני מלא שמחה ואושר במה שקיים עכשיו
זה שני צירים שחייבים להחזיק אותם
יש חשש כמו שאמרנו בציר אחד
שבאדם מפתח חדשיות אומר
אני לא רוצה להתקדם בשום דבר
אבל יש חשש בכיוון השני
שבאדם לא מלא שמחה על מה שהגאון מבין
הוא אומר על הפסוק
לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו
אז הוא דורש דרשה יפה
הוא אומר שלומדים ספר
צד ימין זה הדפים שכבר אדם למד
צד שמאל זה הדפים
כן, בעברית שקוראים מימין לשמאל
צד שמאל זה הדפים שאדם לא למד
לב חכם מימינו
אדם שהוא חכם הוא מסתכל על הצד הימין
על ההישגים שהוא כבר הישיג בחייו
לב כסיל לשמאלו זה אדם שנמצא באיזה חסך מתמיד
מה עוד לא הישגתי
זה בעיה
שוב אדם צריך להיות כל
הזמן עם שאיפה להתקדם עוד
אבל זה צריך להיות שאיפה
לא פרפקציוניזם
עכשיו עוד לא הגיע השלב הבא
אז עכשיו אני מתוסכל מהשלב הזה
סמך בחור בילדותך
גאון מבין
סמך בחור בילדותך ודע
כי על הכל יביא לך אלוהים למשפט
תסמך בעוצמה של החיים היא כמו שהיא
ותדע שעל הכל יביא אליך אלוהים למשפט
שהכל בפני שזה מוכוון אל האמת האלוהית
שהאדם עושה את מה שהוא צריך לעשות
על פי תורה ועל פי סכל
הוא למד דברים והוא הגיע למסקנם
שהוא צריך לעשות עכשיו משהו מסוים
זהו
אלוהים פה שיסמך בזה
יתעסק בזה
ויפסיק עכשיו לדמיין איך הוא מנהל את העולם
ומה יקרה עוד מיליון שנה
שיתמקד במה שקורה עכשיו
זה הכל
ויתמלא באושר וסיפוק ושמחה
ככל הניתן בתוך המציאות הנוכחית
וזה מה שיקדם אותו לשלב הבא
הדמיונות והתסכולים
והאים ומה יהיה ואילו וכולי
זה לא מקדם לשום מקום
מקדם לשום מקום
אני מחוזר בדברים של הרב
כל הצרות שבעולם, בייחוד הצרות הרוחניות
תוגה, תוגה סליחה
קוץ רוח, פחיית החיים
שוב התחושה הזו שהחיים היא מסע
עוד פעם כאשר התפיסה הזו שהאלוהים נמצא למעלה
החיים זה סבל מתמשך
תחושה כזו של אודיום ואודיום
מתי זה ייגמר
האתגר האין סופי הזה
ייאוש כמו שאמרנו
תחושה שעכשיו אין לי אלוהים
אחרי שאני אמות אני אגע באלוהים
עכשיו העולם הזה אני לא מוצא שם את אלוהים
שבאמת כל התחושות הללו
אין עיניי נצרות העיקריות של האדם
זה הבעיות המרכזיות
שמקיפות את המין האנושי
אף אין אינן באות כי מפני חוסר דעה
להסתכל, הסתכלות בעירה
בגאות השם
שימו לב מושג חדש הרב קוק מחדש לנו
גאות השם
גאות זה משהו שמבטא
משהו גבוה, עוצמתי
יש גאות הים
יש הים עגלים גבוהים
אדם מסתכל בעוצמה האלוהית
שוב יש תפיסה שמסתכלים על השם בצורה נמוכה
שוב איזה משהו חיצוני כזה שרודה ומואך אותנו
ויש מצב להביט על הקב".
יש כאן נקודת שלמות
אינסוף שמחיה את החיים שלנו
וזה נותן לבן אדם תחושה של גאות
יש כאן כוח
יש כאן משהו שמחיה אותי
השם מלאך גאות לבש
שיש מלוכה
שיש הבנה שהעולם הזה הוא לא אפקר
שכל הפרטים בעולם הזה הם שייכים לכיוון מסוים
זה הרעיון של מלוכה
השם מלך, השם מלאך, השם ימלוך לעולם ועת
אנחנו אומרים בתפילת שחרית
בבוקר פעמיים את הפסוק הזה
בעמידה אומר המדרש כי המלאכים עומדים כל בוקר
עומדים ואומרים את הפסוק
השם מלך, השם מלאך, השם ימלוך לעולם ועת
השם מלך, השם מלאך, השם ימלוך לעולם ועת
כלומר אדם שהוא פותח את היום
הכוחות הרוחניים עומדים
הם אלה שמרוממים את המציאות ומכריזים
יש פה מלוכה בעבר, בעובר ובעתיד
יש קו שחורז את כל המציאות
וזה נותן גאות לבש
השם מתלבש בגאות
במשהו מלא חיים, מלא עוצמה
הוא ים שהולך וקוצף
השם מלאך, גאות לבש
לבש השם, עוז התעזר
העוז, העוצמה, השם נעזר
מתחמש בעוז
עוז התעזר
אף תיקון טבל בל תמות
הטבל, המציאות היא עומדת על הקן שלה
על היסוד שלה, בל תמות
שום דבר לא זז
שום דבר לא נמצא במקום שהוא לא צריך להיות
כל דבר בדיוק איפה שהוא צריך להיות
יש כזה, שכחתי איזה עמרה חסידית
שכחתי, מי זה?
בשם אחד מבעלי החסידות
שפעם היה איזה שלושה רבנים
שלושה אדמורים
דנו ביניהם מה צריך לשנות
בעולמו של הקדוש ברוך הוא
אז הראשון בא ואמר
אני חושב שהיה צריך
אם הייתי יכול, הייתי מטפל לקדוש ברוך הוא
שאני יודע מה יגרום, שבית
המקדש ייבנה או משהו כזה
שאני אומר, אם הייתי יכול
להתפעל לקדוש ברוך הוא
שיגרום לכך, שעם ישראל
השלישי אמר, אם הייתי
יכול להתפעל לקדוש ברוך הוא
שיישאר בדיוק כמו שזה עכשיו
לא במשמעות שלא יתקדם
אלא מה שהקדוש הוא עכשיו בעולם
גם ברמה האישית, איפה שבן אדם נמצא
איפה שהוא נולד, לאיזה משפחה
איזה כישרונות שיש לו
מה מסלול החיים שלו
בל תימות, השם נמצא שם
אף תיקון תבל בל תימות
נכון כסאחה מאז
הכיסא של השם זה ביטוי
של התורה, להנהגה אלוהית
שמופיעה בעולם הזה
כיסא, שמתיישבים עליו
משהו שיציבות
נכון כיסא חם מאז
מעולם אתה
יש פה נצח
שתמיד נמצא
מכולות מים רבים
אדירים משברי ים
אדיר במרום השם
כולות מים רבים, יותר ממים
משהו ששפע אינסופי
משברי ים, מגלי הים
אדיר במרום השם
השם לאורך ימים
יש כאן עריכות ימים
יום שכולו ארוך
שמחיה את האדם
זה המבט האמוני
של תורת ישראל
להסתכל, הסתכלות בהירה
בגאות השם
אומר הרב
ההכנעה מפני
האלהות
שהיא דבר טבעי בכל נברא
בכל הוויה, הוויה זה
מציאות, שפרטיות
מתגלה בקרבה
להתבטל בפני הכללות
וכלווה חומר להתבטל
בפני מקור ההוויה
של הכללות, שהוכח שבו אלהלות
שלהם נקץ לגבי הכללות
כל משפט אחד, כל זה
ההכנעה הזו, לא צער
ודכדוך יש בה
כי עם עונג וקומימיות
שלטון וגבורה
פנימית
מאותרת בכל יופי
הרב במשפטים האלה
מסביר לנו את כל
הביטויים ששאלתם
במהלך השיעורים ותמיד שואלים
שלומדים את הנושא הזה
אם זה הרעיון
של עבודת השם זה בעצם
לחיות את החיים ולהופיע אותם
במלוא העוצמה, במלוא השמחה, במלוא
הטכנולוגיה, בעולם הזה
והעולם הבא מופיע בתוך העולם הזה
אז למה אנחנו מכירים כל כך
הרבה מדרשים שמדברים על זה
שאדם צריך להתבטל
ושהאדם לא שווה שום דבר
ושהעולם הזה הוא הבל
ומלחמה לאדם, אמרנו
מפנים ומאחור
וכל העולם הזה לא שווה
שום דבר
וכל אדם יסודו מאפר
נפשו יביא ולחמו, משול כחרס
נשמר, קיציציו וקיציצנובה
זה המסר שעולה
לכאורה מכל ספרי המוסר
אומר רב אל תתבלבל, לא
כל המשפטים האלה לא באים
להגיד לך שאתה אפס
במשמעות שאין לך משמעות
שהחיים הם חסרי חשיבות
והתפקיד זה רק להסתובב פה
כמו איזה זומבי במשך שמונים שנה
לא לסמוח, לא ליהנות
לא ל... לא ליצור שום דבר
לא לבנות ורק לנסות לחתו
כמה שפחות ואז להיגאל
ולהגיע אל העולם
האמיתי, לא
כל הביטויים האלה באים להגיד
שבן אדם צריך
ליצור הכנעה
בפני אלוהות, הכנעה בפני
אלוהות זה לא הכוונה היא
אפסות
ביטול שלי, אלא
במילה שהיום
אנחנו משתמשים כדי לבטא את הרעיון
של חכמים, זה
איפתחות. כל המשפטים
האלה באים להגיד לבן אדם
אל תתקבע
במה שיש, תיפתח לזה
שיש עוד
אדם יסודו מאפר
אם אתה
לוקח את האדמיות שלך
ואוהב בה משהו בפני עצמו
מתקבע בהישגים
בתחושות מזה ונראה
לך שזה מה שיש
משול כחרס הנשמר
אין לך שום משמעות
אבל אם אתה מבין שתפקידך כאדם
זה להיות מחובר
לשלמות אינסוף
ותחסרהו מעט
מאלוהים, אמר דוד המלך
האדם הוא כמו
אלוהים, כמעט כמו אלוהים
מתמלא בגבוהה
מתמלא בעוצמה
המושג שכולנו מכירים אותו
שמופיע הרבה פעמים בחסידות וגם
מקומות אחרים, התבטלות
התבטלות
זה לא במשמעות שאנחנו
מבינים היום. היום אנשים לוקחים את המילה
התבטלות ומתרגמים אותה
לתחושת הפסות
של חוסר חשיבות
אתה כלום, אתה בטל
התבטלות כמו שאמרנו
זה היפתחות
תבטל, תבטלי
את הצדדים הגסים
את הצדדים הנמוכים
ותיפתחו לזה
שיש עומק עוד יותר גדול
ההכנעה
בפני האלוהות, זה שאדם מרגיש
הכנעה בפני הגודל
שזה דבר טבעי בכל נברא
בכל הוויה
שפרטיות מתגלה בקרבה
כאשר אדם הוא ניצב
מול גודל, הוא מרגיש
תחושה של ביטול. מה זה תחושה של
ביטול? לא תחושה שאני
לא שווה שום דבר. זה גם קורה
זו תחושה לא טובה
אדם צריך להרגיש
וואו, יש כאן גודל
שאני חלק ממנו
זה
שאנחנו עכשיו יוצאים ורואים את
מרחבי השמיים
אדם רואה את הכוכבים
אדם מסתכל על נוף מרהיב
ורואה עכשיו מרחבים
של ים. הוא מתאמור
להתמלא בתחושה
של סגב
לא בתחושה של
בוא נעני כלום, לא שווה שום דבר, בוא נתאבד
לא
אדם רואה את הכוכבים ואומר, יש פה
יקום אינסופי
אלוהות אינסופית
מרחבים שלא
נגמרים. ואני בחיים
שלי מופיע
ניצוץ מהדבר הזה
ככל שהמרחבים
יותר גדולים, ככה
אני יותר
גדול. ככה העוצמה
שנמצאת בי היא יותר
רחבה. ואז
הביטול רק ממלא את האדם
מכוח. רק ממלא
את האדם בעוצמה
האדם, כל מציאות שפרטיות
מתגלה בקרבה
להתבטל בפני הכללות
וקל וחומר שהאדם מתבטל
בפני מקור
ההוויה של הכללות
זה מה שאנחנו עושים שלוש פעמים ביום בתפילה
שאדם מתפלל
דה לפני מי אתה עומד
כל פעם תפנים, תפנים
את נמצאת, אתה נמצא
מול גודל
מול משהו שלא נגמר לעולם
אתה אדם
אתה אדם חש בכללות
הזו עליונות של אין
קץ לגבי הכללות
יש פה כלליות, משהו שמכיל
את הכל
ההכנעה הזו לא צער ודכדוך
יש בה, אלא בדיוק הפוך
עונג
עונג זה תחושת הזדהות
קוממיות זה קומה
סקופה, משהו שוב
מלא גבורה
שלטון וגבורה
פנימית
מאותרת בכל יופי
זה
הגישה האמונית
הכל יפה בעולם הזה
תחושת היופי
זה גם דוגמה לזה
חשבתם פעם, מתי אנחנו
מרגישים שמשהו
יפה
שאלה
מתי משהו יפה בעינינו
מתי משהו
מוצא חן
זה מילה אחרת, מתי אנחנו מרגישים מציאת חן
קרוב
לא יודע אם זה בדיוק
הגישה, לא יודע, עכשיו הדבר הזה
הכל נכון
אבל אתם לא אומרות את המילה
מתי משהו אני מרגיש שהוא
נוגע בנו, ארמוני
זה המילה שחיפשנו
בדיוק
כאשר בדיוק מרגישים סוג של
ארמוניה, סוג של שלמות
אדם מסתכל
על הטבע
והוא רואה פה משהו
שמסתדר, יש פה הרבה פרטים
שמסתדרים לאיזה תמונה
אחת שלמה
האדם מביט על איזה יצירת אומנות
ורואה בה יופי
אדם מסתכל עכשיו
על דבר שהוא רואה
בו צד פנימי, לא יודע
הילדים שלו, הם
יפים בעיניו
יש כאן משהו שמחבר את האדם
יש כאן
גודל שהוא
מסתדר
שהוא חלק מהארמוניה הכללית
של העולם, לכן
בית המקדש הוא המקום
היפה ביותר בעולם
נויו של
עולם
עשרה קבים של יופי ירדו לעולם
תשעה
נטלה ירושלים
אחד העולם
כולו, היופי
מופיע בתוך העולם
הזה, שוב הגאון מבין
אומר על הפסוק בספר משלי
שקר אכן
ואבל היופי
אישה
עירת השם אי תתעלל
בדרך כלל איך מבינים את הפסוק הזה
שקר אכן ואבל היופי
הצדדים החיצוניים האסתטיים הם חסרי חשיבות
מה שחשוב זה עירת השם
הצד הפנימי הרוחני זה מה שחשוב
גאון מבין אומר לו
הוא מוסיף על הפסוק
שקר אכן ואבל היופי
אישה עירת השם אי תתעלל
במה? אומר הגאון מבין לה
בכן וביופי
שאין עירת השם
שקר אכן ואבל היופי
העולם הזה הוא חסר משמעות
אבל שיש
עירת השם
יש כן ויש יופי
העולם הפנימי הולך
ומתראה
בצורה חיצונית כלפי
חוץ. האדם המאמין
זה האדם שרואה את היופי
בעולם הזה
בצד הזה הם צודקים
זה שהם לוקחים עכשיו את זה שבגלל
שהם מתלהבים מהטבע אז עכשיו לא צריך
לקדם את העולם ולא צריך לשפר
וצריך עכשיו לשבת ומה שנקרא
להיות סטלן
ואת צודקת
זה הנקודה השלילית אבל
זה שבן אדם מרגיש חיבור
לטבע זה דבר חיובי מאוד
זה שבן אדם מרגיש חיבור לאנשים
את צודקת
במקרה הזה באמת הרבה פעמים הטבע
זה הוביל אותם בסוף
לכלום
זה שאדם מזהה עירת השם
עירת השם זה לא רק במשמעות הדתית
זה יותר מזהה
אדם מזהה פה איזה משהו הרמוני
זה גם משהו שיכול להוביל אותו לדברים חיובים
לא סתם אבותינו היו רואי צון
מסתובבים במרחבים
זה מה שאנחנו
היום כבר פחות
פחות נוגעים בדבר הזה
אבל זה לא רק
טבע במשמעות
הזאת זה גם
שאדם מסוגל למשל
לראות את היופי בחברה האנושית
להסתדר עם אנשים
זה קשור לזה
האדם שהוא דתי
הוא אנטיפט
כי זה ביטול תורה
לדבר עם אנשים
זה חבל על הזמן
האדם צריך ללמוד תורה
כל שנייה שמדברים זה
בכלל חברה יכולה להביא את הבן אדם
ללשון הרע
וזה
להודד במדברות
כמו שאומר שם רמבם הנזירים
להודד במדברות
ולהתרחק מחברה בן אדם
זה התפיסה הדתית הנוצרית הקלאסית
בעם ישראל זה לא עובד ככה
אין
אין קדושה בלי מניין
בן אדם אמור להיות עם אינטראקציה
עם החברה
למה? כי אלוהים הופיע
אלוהים ניצב בעדת אל
מזה לומדים שצריך
עשרה למניין
הקדושה שכינה
מופיעה שאדם לוקח
הרבה אנשים יחד
ומוצא את היופי, מוצא את ההרמוניה
שנמצאת בהם
נמצאת את המחנה המשותה
וכן על זה הדרך
קיצור, אדם עובד השם זה אדם שאומר
כן לחיים
במשמעות העמוקה
הוא חי עוד ועוד ועוד
וכל, אמרנו מדרשים וכולי הם רק
באים להגיד לו כל הזמן תיזהר
לא לקחת את החיים האלה
מה שנקרא להתבוסס בהם בלי קשר
אל האינסוף
כן?
שקר
אכן
ואבל היופי
כי כאשר אין עירת השם אז באמת
שקר אכן ואבל היופי
אבל שיש אישה עירת השם
היא תיטלל
בכן וביופי
עירו את היופי
ואכן, אכן זה היופי הפנימי
עירו אותו בחוץ
זה הרעיון
זה לא
מה זה?
כן ותשים לב שבתנך
למשל כל פעם שמדברים על
האבות והאימהות
מספרים שהם היו יפים
נכון? רפקה
הנערה טובה
תואר מאוד
רחל הייתה יפת תואר
יפת מרא
שרה אומר להברה מננה ידעתי
כי אישה יפת מרא
יוסף יפה תואר
ויפה מרא, דוד
הדמוני עם יפה עיניים
מאוד חשוב שהם יפים
כי הם חיים את הקדושה
אז הקדושה מופיע
בחוץ
הבנה
כאשר עם ישראל לא נמצא בארצו
ויש גלות אז באמת
יש מושג שכל מה שאוסיף הגוף בניין
אוסיף השכר אורבן ואז
דווקא הקדושה לפעמים היא נמצאת
אומר הרמב״ם כל החרב
חרב מחברו
קדוש מחברו
כל שדבר הוא יותר חרב אז יש בו יותר קדושה
אבל זה במצב לא אידיאלי
במצב האידיאלי
נויו של עולם
כשמתפתחת
שימו לב עומא הרב
כשמתפתחת
ההכרה הזו של
גאות השם בקרב
הנשמה ככל שהאדם
מפתח מתוך הכרה
מתוך לימוד את התפיסה
הזו של גאות השם
שיש עוצמה
שמופיעה אינסופית בתוך חייו
היא מרצה
את החיים בשיעבודם הטבעי
תראו איזה צמד מילים מקסים
של הרב קוק
שיעבוד טבעי
זה השיעבוד
שיעבוד טבעי
שוב זה
אתה משתבט
זאת אומרת שיעבוד
של אני
מכפיף את המציאות
הגסה
למשהו גדול יותר
וזה חושף
את הטבע הפנימי
אני עבדך
בן עמתך
פיתחת למוסרי
או הדברים של רבי יהודה הלוי
עבדי הזמן
עבדי העבדים
עבד השם
הוא לבדו חופשי
יש פיוט גם
של רבי יהודה הלוי
אני רוצה להממליץ לכם מאוד
ללמוד את שירי רבי יהודה הלוי
שירי רבי יהודה הלוי זה לימוד
זה לא ספר שירים
זה ספר שלומדים אותו
כותב רבי יהודה הלוי בפיוט
שכחתי לקרואים לו פיוט
בעתרחקי ממך
מותי בחיי
בעתקרבי אליך
חיי במותי
שאדם מתרחק
כשאני מתרחק מאלוהים
מותי בחיי
אני חי אבל אני בעצם מת
הכל כפו
הכל חסר משמעות
שאני מתקרב אליך
חיי במותי
צדיקים גם במותם
קרואים חיים, אין מוות
אדם חי לנצח
אדם נמצא בשיעבות טבעי
הוא
מתבטל אל האין סוף
הוא שייך
עכשיו לאותה שלמות
שכל הזמן הולכת ומופיעה
עוד ועוד ועוד
ואז זה ממלא את החיים
נחת וחיים
לפי אותה המידה
שהפרט מכיר
את גודל הכלל
והאדר מקורו
ככל שהפרט מבין
שהוא חלק ממשהו גדול אין סופי
ככה הוא מתמלא
בעוצמה, למשל
שתמיד אנחנו מביאים אותו, כמו
אצבע ביחס לגוף
אם האצבע רוצה להופיע
את האצבעיות שלה
מה היא צריכה לעשות?
היא צריכה לתת
לעורקים להזרים
דם מהלב, ככל שהעורק
יזרים דם
יותר בטבעיות
בלי מעצור, בעוצמה יותר
גדולה לאצבע
האצבע יותר תחוש
את האצבעיות שלה, היא תופיע
יותר את החיים שלה, אם האצבע
מנסה להתנתק מהגוף
היא מתה
זה הרעיון של הענבה
של ההתבטלות, אדם מתחבר
למקור החיים
ואז ממילה אתם גם
מבינים, עוד השלכה
שיש לזה, שהאדם
למשל, כל הנושא
של תחרותיות
הוא יורד מהפרק
מתי אדם
נמצא בתחרותיות ובמלחמה
עם האחרים
כאשר הוא תופס את עצמו
כמשהו נפרד, כל אצבע
חושבת שעומדת בפני עצמה
אז, אבל אם אדם
מבין שכל החיים שלו
זה בקישור
אל האורגן
האין סופי
אל האלוהות שמופיעה בכל החיים
ממילה, לאצבע אין
קנאה, אה אני
אצבע ועד זרץ
זה אצבע וזה זרץ
כל אחת מופיעה
את מה שהיא צריכה להופיע
ולהפך, זה שהזרת היא זרת
זה עוזר לאצבע להיות אצבע
וזה שהאצבע היא אצבע זה עוזר לזרת להיות זרת
יש פה מכלול
שהכל משלים אחד את השני
זה גם קשור ביחס
בין ישראל לעמים
שוב, מי שלא לומד את הרעיונות האלה
אז הוא, כשהוא לומד את התורה
ובתורה כל הזמן כתוב
הנה קראנו בפרשה
ונפלנו אני ועמך
מכל העם אשר על פני האדמה
מה שמה שהיהדות היא סוג של גזענות
אנחנו טובים
וכל האחרים לא בסדר
שוב זה חוסר הבנה, לא
לא שעם ישראל
הוא טוב וכל האחרים לא טובים
הכל זה מכלול אחד
הכל מופיע
את גדולת שלמות אינסוף
שאומרים משפטים כאלה
שנפלנו אני ועמך
ושכולם מתכוונים להגיד
שעם ישראל צריך לשמור את הייחודיות שלו
תדעו
שיש לכם תפקיד חשוב במציאות
אתם לב, לא יודע איך שננסח את זה
אתם עבר חיוני לגוף
ולכן חשוב מאוד
שאל תבצעו תפקידים של אצבע
אל תעשו את מה שאתם צריכים לעשות בתור לב
אבל זה לא שהלב
לא רוצה שלא יהיה אצבעות
זה פשוט
חלוקת תפקידים
אבל לכולם יש מקום
העולם כולו זה אורגן אחד גדול
וגם בתוך עם ישראל
תפקידים שונים
לוויים, ישראלים, כהנים, גברים, נשים
ילדים, מבוגרים
תלמידי חכמים
אנשי מעשה
הכל
לכל יש מקום בעולמו של הקב".
לחי, לצומח, לדומם
לקוסמוס
עולם שלם שמופיע
את שלמות אינסוף
שאדם ככה שאדם מבין את זה יותר
כל התחרויות
הקטנוניות
המאבקים הם לא נמצאים אצלו
הוא לא שם בכלל
הוא לא שם
הוא לא בעמדה הזו
אתה עושה את שלך, אני עושה את שלי
אחד המרבה
ואחד הממית
ולבד שהיא חוונת ליבו לשמיים
זה עולם שונה
ממה שאנחנו רגילים לחיות
שתופסים את העולם
כפרטים שנלחמים אחד בשני
ואין אלוהים
אין מקור אחד שמחבר את הכל
אז הכל הופך להיות מאבק
ומי יותר ממי, חזק יותר
מער יותר, גבוה יותר, מי מנצח
מי עוקף
זה עולם
מסוג אחר
ועל פי זה עכשיו אתם צריכים
להבין את כל המדרשים של חזאבא
את כל הפסוקים, הבעיה
שאנחנו לומדים את הדברים
האלה בעיניים של
התרבות שלנו, ואז הכל נראה
כזה לא ברור
מה התורה רוצה להגיד, שרק היהודים בסדר
והגויים הם לא
מה זה? וגם בתורה
מה רק הגברים בסדר, הנשים הם לא
רק המבוגרים בסדר
הילדים הם לא
חרש, שוטה, קטן, אה אז הם לא
טוב? כי הם לא, הם פסולים
לעדות, אז זה אומר שהם
פחותים? לא, לא
תפקידים שונים
תפקידים שונים במציאות
אף אחד פה הוא לא יותר
מהשני
אנחנו ומשה רבינו
מבחינת הנקודה
הפנימית אותו דבר
משה רבינו ביטא
את המושה רבניות שלו
ואנחנו מבטאים את מה שאנחנו
צריכים לבטא, ובשמיים
נתנסח בציור
מופשט
בשמיים כולנו
נקבל אותו שכר
אדם שעשה את המקסימום
שהוא יכול, יקבל
שכר כמו משה רבינו
משה רבינו התפקיד יותר חשוב במציאות
לא קם כמשה
אבל הוא הופיע את העבר שלו
את האצבעיות שלו
בצורה המקסימלית שיש
הספקלריה מהירה
משהו בלי מחיצות, נתן לדם
של הלב לזרום בו
בלי מעצורים
אם אדם עושה את זה לעצמו
אז הוא כמו משה רבינו
וגם גוי
מעיד אני שמיים וארץ, אומר תא נדבי אליהו
בין איש בין אישה
בין יהודי
בין ישראל ובין גוי
איש לפי מעשיו
רוח הקודש
שואה עליו
גם לגוים יש רוח הקודש
עכשיו שאלה אם מדרגת נבואה
היום יש אפשרות, אין אפשרות
גם הם שייכים לאלוהים
כל העולם שייך לאלוהים
זה הרעיון
כל העוז
והעוד שבמחוזות המציאות
הולך ומתעלה
מתקלל ומתעדר
על ידי
הקטנתה של הנשמה לפני יוצרה
לפני הפתיחות
של הנשמה לפני מקור חייה
הקטנה הטבעית
הזו
מצמיחה גדלות אדירה
שלטון של
עוד מלכות
ונהור המעליה, אור עליון
המשחקת
הכל ביטויים של גוחים
מטורט הסוד
המשחקת בכל עת
עונג עדנת מציאותה
אדם
משחק
כתוב לעתיד לבוא
הקדוש ברוך הוא הצדיקים
משחקים עם
לוויתן
לוויתן כתוב נכון צדיקים לעתיד לבוא
יושבים תחת סוכת אורו
של לוויתן
זה ביטוי של חזל
לבעל חיים
שבולע הכל
לוויתן זה
זה בעל חיים אימתני
שהוא מכיל את הכל
לוויתן הוא המקובלים
מלשון התלוות
כאשר
אדם מתלווה
כאשר אדם מכיל
את השלמות האלוהית
אז הוא יש חופת
אורו של לוויתן
שעוטפת את כל המציאות
ואז הקדוש ברוך הוא
משחק איתו
משחק
שחוק זה הרעיון הזה
של שבירת
המסגרת
מה שקוראים שבירת
distance אין מחיצות
בין אחד לשני
כל העולם הוא שחוק
שחוק
עשה לי אלוהים
לבין מאה שנה
יוולד ילד
אין מחיצות אין מגבלות
גם בת מאה שנה
מולידה ילד
לא רואים את זה היום
לכן קוראים לילד יצחק
על שם העתיד
אז
ימלא
שחוק פינו
ולשוננו הנה
השחוק יופיע בעולם
ככל שנתקרב יותר אל הימים
של
הגאולה
העולם ימלא שחוק
אומרים חזא שנולד יצחק
התרפו כל בעלי המומים
שבעולם
הנכים התחילו ללכת
הפסחים ביטוי להגיד
היה פה איזה חלון הצצה
אל העולם העתידי
שהעולם כולו הולך ומשתלם
יש שחוק
אדם הוא יכול
לשחוק מהמציאות
כמו רבי עקיבא שורש שואל שיוצא מבית
קודשי הקודשים
והוא צוחק
הוא נמצא בעולם של עוד אלפיים שנה
שהעולם הולך ומתוקן
הקטנה הזו לנשמה
נותנת לה את האפשרות
לשחוק
בכל עץ
בעונג עדנת מציאותה
ועל ליזה בחלקה
הולך ומתרחב
הולך ומתגדל
עד אין חקר
אין קץ, לא נגמר אף פעם
התאבת
גבעות עולם
שוב, מיטוי קבלי, גבעות עולם
גבעות
פסגות הגובה הנצחיות
יש תאבה
תאבה לא במשמעות השלילית
במשמעות השלילית
יש שאיפה לגעת
בפסגות
להיפתח אל נצח אלוהי
שרק ילך ויופיע
בעולם עוד ועוד ועוד
זה העולם
של תלמידי חכמים
זה העולם שגדול ישראל צריך להבין
את זה, שאנחנו מביטים
על גדולי ישראל, זה לא אנשים
שיש להם עוד קצת
ידע, זה לא
אנשים שחיים בעולם אחר
בעולם שהוא מעל
הקטנוניות, בכל אחד
מאיתנו, שהוא לומד תורה
ומתחבר לנצח ישראל
ומתפלל
זה בתהליך איתי
לאט לאט, לשם אדם שואף
לא שהוא הופך להיות איזה רובוט ממושמע
למישהו שנמצא שם למעלה
הוא אדם שנפתח
לעולם ששייך
בציר האמצוף, העולם כולו
מתאחד, הכל מתחבר
הכל מתהרמן
הופך להיות בהרמוניה
והיה
השם למלך על כל
הארץ, ביום ההוא
יהיה השם אחד
ושמו אחד
אנחנו אומרים את זה כל יום בתפילה
לתקן עולם במלכות שדה
כל שדם יבין יותר את זה
יחיה את זה יותר
ככה גם העולם כולו
יתחווי להתקדם בציר האמצופי
הזה של ההתקדמות
טוב, היום קצת
קצת טסנו
לא נורא
נעצור כאן, ניפגש בפעם הבאה