שלום לכולם. אנחנו בשיעור מספר 12
של סדרת יסודות האמונה.
כרגיל, נזכירים שהשיעורים
הללו בנויים על שמיעה
של השיעורים הקודמים,
אחרת זה קצת יכול לבלבל.
זה בדיוק יהיה גם הנושא שלנו היום.
אנחנו, על פי המהלך של
השיעורים שבנויים עכשיו, לעת
עתה, למאמר איסורים ממרכים
בספר אורות של הרב קוק,
מנסים לזקך וללטש את מושגי האמונה.
שמה שראינו בשיעורים האחרונים,
שעוד מכניס את כולנו לעניינים,
זה ההבנה העקרונית של האלוהות
לא רק ככוח חיצוני ומנותק מהחיים,
אלא כשלמות אינסופית שמופיעה
בתוך החיים, בצורה אימננטית.
אלוהים שמופיע ומחיה את העולם
הזה, ולא רק רומס ומדכא אותו.
ראינו את ההשלכות שיש
לדבר הזה, אין בצד, מה
שנקרא, בחוסר ההבנה
ליתר דיוק של הרעיון הזה,
אין מצד בריאה של עולם חילוני, שמביא
בסופו של דבר לעובדן ערכים מוחלט,
כי אם אין אלוהים, אם אין משהו מוחלט,
אין שלמות, אז בעצם אין ערך לשום דבר.
ופעם שעברה ראינו את ההשלכה
שיש לזה בתפיסה הדתית הפשטנית.
זאת אומרת, כאשר העולם הדתי, וזה מה שמשודר
כלפי חוץ, תופס את אלוהים כישות חיצונית,
הדבר הזה גורם לטווח ארוך, לרמיסה
של כל מה שיפה וטוב בעולם הזה.
זלזול בחיים, זלזול במדע,
באומנות, ברגשות, ורק
איזה ניסיון לצאת מהעולם
הזה ולהפוך להיות רוחני.
והדבר הזה, אמרנו, הוא מה שיצר בסופו
של דבר גם את המרידה נגד העולם הדתי,
מכיוון שהעולם מעש, העולם
התרבותי מעש בתפיסות
הללו, ויצר את תרבות החילון
כפי שאנחנו מכירים היום.
כאן כבר נמצאים באיזה תהליך אחר, שעוד
נראה אותו בהמשך, אבל זה היה קריאת המפה.
היום אנחנו רוצים להמשיך במאמר ולראות נושא
חשוב, שדווקא אחרי מה שדיברנו בשיעור הקודם,
ואת אחרי שהסברנו את הבעייתיות שקיימת
בתפיסה הדתית, מה שנקרא הנכשלת התפיסה הדתית,
שרואה את האלוהים כאיזו
ישות חיצונית לחיים, ומשהו
שגורם לבני האדם לרצות למות
בעצם, להתנתק מהעולם הזה,
יחד עם זה, צריך להתייחס בהבנה, ובסבלנות,
ובצורה נכונה, גם לאמונות הקטנות הללו.
נראה את הדברים. אומר הרב בהמשך
המאמר כך, יש את הדברים פה במצגת.
העניינים שחוץ מזו
של גדולת אינסוף, שהן
מסברות להגיע על ידם
למקור האמונה, אינם בגדר,
כן, הוא פה ביטוי קבלי, עברים דמלכה,
העברים של המלך, ויש מהם בגדר לבושים דמלכה,
הלבושים של המלך, וכאן, מהרב, משפט חשוב,
מן דבזה, בזה זה קרה, מן דבזה לבושים דמלכה,
גם הוא מרים יד ומתחייב
בנפשו. ומכל מקום,
צריכים לבאר בהדרגה את
ההבדלים שבניכר האמונה,
ובין הסברותיה, וגם בין הסברות עצמם, את
חילופי המדרגות שבהן. אני אסביר את המשפטים.
אנחנו כל הזמן מנסים לפשט את המושגים,
ולהסביר שאלוהים זה דבר שלא ניתן לגעת בו,
שלעולם לא ניתן למשש
אותו, שלעולם לא ניתן להגדיר
אותו, ומה שיש לנו זה
רק אותה תחושה קיומית,
של שלמות אינסוף,
שנמצאת בחיים שלנו, שנמצאת
בעולם שסביבנו, והשאיפה
כל הזמן ללכת ולהתקדם,
ואמרנו כל פעם שאנחנו
מגדירים, וכאשר אנחנו מלבישים
את אלוהים באיזושהי דמות,
אז בעצם סוג של כפירה,
אמרנו סוג של כפור עמידה
במקום, האדם לא נפתח לעולם
שמעבר לעולם שלו, ורק ממשש
את העולם המושגים הקטן שלו.
אבל אחרי כל מה שאמרנו,
צריך להבין משהו. שאנחנו
מתייחסים לאלוהים, וברומק
העניין שאנחנו מתייחסים
לכל דבר בעולם הזה,
אנחנו חייבים להלביש את זה
בדמות. זאת אומרת, שאני
מתייחס עכשיו למחשב הזה,
כדורמה שאתם עוד מביאים, כי זה
האובייקט שקרוב לנו פה בהרצאה
הזו, אז נכון שהנקודה האינסופית
האובייקטיבית של המחשב,
אמרנו לעולם אי אפשר לגעת
בה. נכון, יש כאן איזה מימד
שהוא עמוק מעבר למילים,
שהוא שייך לשלמות האינסופית,
אבל בשביל להתייחס לדבר הזה
שנקרא מחשב, זה חייב, המושג
המופשט הזה, מחשביות,
חייב להתלבש בתוך משהו פיזי.
זאת אומרת, אני לא מביט לפה ואני
אומר מחשב, אני מביט לכאן ואומר
מחשב. כל המציאות שאנחנו מדברים
עליה היא חייבת להתלבש במושגים.
על אותו משקל כאשר אנחנו
מתייחסים לאלוהים. אז נכון, אנחנו
מבינים שאלוהים עצמו לא עירני
אדם וחי, זה לא משהו שאפשר לגעת,
אבל בסופו של דבר, בשביל
להתייחס לאלוהים, אני
חייב להתייחס למשהו,
למישהו שמולבש אצלי בראש.
כל מה שאנחנו דיברנו, אנחנו
דיברנו עכשיו בהבנה העקרונית,
הבנה מופשטת, שאנחנו כל הזמן
צריכים להפנים אותה ולחיות אותה,
אבל ברמה המעשית, ברמה
המעשית הנפשית, אנחנו כל הזמן
מלבישים דברים. גם עכשיו,
כשלמדנו, ילד קטן, אומר אלוהים,
צץ לו בראש דמות של איזה סבא
זקן עם ידיים ורגליים. אדם מבוגר
יודר, הוא אמנם כבר למד שהדמות
הזו של סבא זקן עם ידיים ורגליים,
זה משהו שהוא מוקשם והוא
גס, אבל מצטער לו בראש
כוח עליון. זה גם איזה
סוג אמרנו של הקשמה.
זה לא כך תמונה, זה יותר איזה, הוא
איזה ענן מאורפל אצלו בראש, משהו כזה.
אז מי שכבר למד עכשיו, אמר
סום מרכיב, אומר, טוב, אלוהים
זה גם לא כוח עליון. אלוהים
זה גדולת שלמות אינסוף.
אבל גם, שמענו את המילים
האלה, גדולת שלמות אינסוף, גם
איך שהוא מתלבש לנו איזשהו
דמות, עוד פעם, דמות ממשית,
מורחנית, לא משנה איך נגדיר
אותה, שנמצאת, תמיד כל דבר חייב
להיות מולבש. אומר הרב,
העניינים שחוץ מזה שגדולת אינסוף,
האינסוף עצמו, אמרנו, הוא קיים
אבל אי אפשר לגעת בו. כל העולם
סביבו, העניינים שחוץ לזה, שהם
הסברות להגיע על ידם למקור האמונה,
זה לבושים, זה הגדרות
שאנחנו צריכים אותן בשביל
להסביר על מה אנחנו מתכוונים,
אינם בגדר עברים דמלכה.
כמו למלך, המלך עצמו אי אפשר
לגעת בו. לא איראני אדם וחי,
יש נשמה שאי אפשר לתפוס אותה.
אבל המלך הזה מתלבש בעברים,
שאפשר לראות. ויש מהם בגדר
לבושים דמלכה. ויש גם לבוש, זו
הגדרה קצת יותר חיצונית של
המלך. ומן דה בזה לבושים דמלכה,
גם מו מרים יד ומתחייב בנפשו.
מי שמזלזל וקורע את הלבושים
החיצוניים, הוא כביכול
מזלזל במלך עצמו. כאשר אדם,
זה בדיוק קורה למי שמתחיל להבין
את הרעיונות האלה. ומי שלא הבין את
הרעיונות האלה, אין לו בעיה. יש לו
דמות בראש, זה אלוהים, הבנתי, הכל בסדר.
טוב, עם הזמן מתחילה להיווצר השאלה,
איך אפשר, אלוהים מוגדר, ויש עכשיו
בעיות וכו'. אבל כל עוד הוא לא
חושב, מה שנקרא, אין שכל, אין דאגות,
הכל בסדר. אני יודע מה זה אלוהים.
דווקא מי שמתחיל להבין את הרעיונות
האלה, שאלוהים זה לא משהו שניתן
לגעת בו, הוא יכול ליפול לטעות ולהגיד,
אה, אם זה ככה, אז בעצם כל
האלבשות, כל הדמיונות, כל ההמחשות
שיש לנו ביחס לאלוהים, צריך
לזלזל בהם. הם חסרי חשיבות.
לא, לא, לא, זה טעות חמורה. זה
טעות, א', היא לא אפשרית, כי האדם כמה
שהוא ינסה להגיד שהוא לא מגדיר,
בסופו של דבר הוא חייב להגדיר, אבל יותר
ממש זה טעות לוגית, יש פה טעות
נפשית. כי ברגע שבן אדם לא מלביש את
המלך, לא רואה את העברים של המלך,
הוא נשאר בלי כלום. אין לו סולם שאיתו
יכול את הפסל, האנסוף. האנסוף עצמו
לעולם לא נוגעים בו. אבל בשביל להתקדם בציר
האנסופי חייבים כל הזמן להלביש דברים.
הרעיון הוא שכל הזמן אנחנו מלבישים,
מגדירים, ועכשיו מבינים שאפשר להגדיר עוד, סליחה
שאפשר להגדיר בצורה יותר מזוקחת. ועכשיו הגדרנו
הגדר יותר מזוקחת, אנחנו מבינים שאפשר עוד, לאינסוף,
אבל עכשיו אנחנו חייבים שזה יתלבש לנו. אם אדם
מפסיק חושב, מדמיין
שהוא לא מגדיר יותר, אז הוא
שומט את הקרקע מתחת
לרגליים, לא נשאר פה כלום.
יש דמות שעוד ניגע בה בהמשך, דמות
של פילוסוף גרמני בשם פרידריך ניטשה,
הזכרנו אותו ועוד נזכיר אותו בהמשך.
הוא היה דמות מאוד מיוחדת, נבין את המקום
שלו גם בחלק מהבלבולי האמונה שקיימים כיום
בעולם המערבי. הוא היה אדם חכם, מאוד חכם.
הרב קוק באיזשהו מקום מדמה אותו לבלעם הרשע.
זאת אומרת לאיזה מישהו עם עין רעה, עם יכולת
להבחנה מאוד מדויקת של החסרונות במציאות.
ניטשה יש לו ספר שנקרא מעבר לטוב ולרעה.
השם של הספר אומר מה התוכן. הוא קלט את
הרעיון הזה. ניטשה הוא גדל בעולם נוצרי והוא
בז לכל התפיסה הדתית הזו של איזה ישוד שנמצאת בשמיים.
אגב כלפי עם ישראל יש לו יחס דואלי. הוא מאוד מזלזל
בתפיסה היהודית הגלותית שמבחינתו היא זו שהצבעה באמת
את העולם הנוצרי הדתי אבל הוא מאוד מעריץ את אלוהי התנך
הוא קלט בצורה מרופלת שהאלוהים
המקורי של עם ישראל זה לא הדמות הדמיונית
שאנשים שמים בראש אלא משהו יותר עמוק
מזה. אבל מכל מקום הוא הלך בגישה הזו אומר
אין דבר כזה מה זה השטות הזו שדעות
מוקשמת. אוקיי ואז מה, ואז הוא אומר מעבר
לטוב ולרעה. אין טוב ואין רע. אין שום
דבר בעולם הזה. העולם הזה הוא חסר חשיבות
כי הכל פה זה רק אין סוף שאי אפשר לגעת בו
איך הוא מסיים את חיי אפרידריך ניטשה
בבית משוגעים
סיים את חיי וישמור
כי ברגע שבן אדם
מפסיק להתייחס לעולם הזה
מפסיק להתייחס להלבשות בעולם הזה
הוא משתגע אין לו
הוא כבר לא בן אדם
אדם חייב להלביש את המושגים
את הרעיונות המופשטים
בעולם מוחשי
ולכן כל
הלבשה של אלוהים
גם המוקשמת ביותר
יש לה מקום
למי שזה העולם הנפשי שלו
הזכרתי לכם זה כבר
שהרמב״ם בזמנו
כותב שמי שחושב
שאלוהים זה גוף וידיים ורגליים
זה כפירה וזו עבודה זרה
וכותב עליו הרעבד
אחד מפרשי הרמב״ם
כותב עליו מה
הלורבים וטובים ממנו
מהרמב״ם חושבים שאלוהים
זה גוף עם ידיים ורגליים
זאת אומרת הרמב״ם
ניסה להקפיץ את עם ישראל קדימה
הוא אומר שאת צריך להתקדם
מההלבשות המוקשמות האלה של אלוהים
כגוף אבל הרעבד רוצה להגיד לו
נכון אבל מי
שזה היכולת הנפשית שלו
מי שמבחינתו המקסימום
שהוא יכול מבחינה שכלית ונפשית
לדמיין את אלוהים כדמות
זה בסדר גם הוא
זה בסדר גם הוא
זה אלוהים בשבילו
זה לא שקר, מבינים?
זה לא שם מהיומי תקשיב לא באמת אלוהים
זה רק מי שהוא לא מסוגל אחרת אז שיחשוב
לא, השלמות אינסוף
היא מופיעה
באינסוף לבושים
יש אנשים
שאלוהים מתגלה להם כאיזה
סבא זקן
יש אנשים שאלוהים מתגלה להם ככוח עליון
יש אנשים שאלוהים מתגלהם
כגדולת שלמות אינסוף
זה כמותי
מבחינה איכותית כולם
על אותו ציר
של יחס אל האינסוף
רק כל פעם האינסוף
מתלבש
בצורה אחרת ולכן
מי שבזה
מי שאורס
לאנשים את האמונה
שלהם שמתאימה ללבוש
שלהם כאילו מרים
מיד ומתחייב בנפשו
הוא גורם אסון
הוא משאיר את הבן אדם בלי כלום
זה המשפט הראשון
שאמרתם בשיעור הראשון
אומרת הגמה המסכת בבאבאטו
לוליסטור איניש
בטקניסטה
אדליבני בטקניסטה
אחריתי
לא יערוס אדם בכנסת
אלא אם כן
הוא בנה בכנסת אחרת
זה קל מאוד להרוס
להרוס זה קל
אבל אם אתה אורס לאנשים
שאין להם עדיין את הבשלות
לבהכנסת הגדול יותר
לתפיסה הרוחנית המופשטת יותר
אתה אורס להם את התפיסה שלהם
מה שאמרת, השארת את הבן אדם
בלי שום דבר
הוא לא יכול להתקדם יותר
יש, צריך לקרוא לכם
אני תפחי אני על שאלות
סיפור מפחיד ומזעזע
שלא הבאתי את זה במצגת
כי זה ארוך מדי בשביל להראות את זה במצגת
אבל אני אקרא לכם את זה בעל פה
סיפור שלקוח מהספר
שנת חכמים לרבי
משה חגיז
אחד מהאחרונים
הוא מספר את הסיפור הבא
מפי מגידי אמת
וזקני אותו דור דעה
שבימי הערי
זיכרונו לברכה
היה מעשה
שאחד מן הענוסים
שבא מפורטוגל לגלילה העליון
בעיר הקודת צפתי בנב תיקונן
שמע מן הרב
שבאחת מהקהילות קודש
אשר שם שדרש
מעניין לחם הפנים
שהיה קרב במקדש מדי שבת בשבתו
וכפי נראה
אותו רב נאנח בדרשתו
ונצטער מאוד ואמר ועכשיו
בעבונותינו הרבים אין לנו
את מקדש ואז אי אפשר להקריב
את לחם הפנים
ואותו ענוס, הכוון היה יהודי פשוט
ענוס שבא מפורטוגל זה אדם שגדל
לא בחינוך יהודי
באיזשהו שלב הצטרף
אותו ענוס
שמע
את הדבר הלך בתום לבבו
לביתו
וציבה את אשתו
שבכל יום שישי תכין לו
שתי כיכרות לחם מנופה
יהוד ג' פעמין
ושיהיה נילוש בתערה
ובכל מיני איפוי מבושל בתום
בתנור שבבית לפי שהיה רוצה
להקריבו לפני חל השם
אולי יתעשה את האלוהים לו
ויקבלם ויוכל את העולי
וכאשר דימה לו
שתה אשתו
בכל יום שישי היה מוליך את אותם שתי לחמניות
לפני חל השם
ומתפלל ומתחנן לפניו יתברח
שיקבלם ברצון טוב
ויוכל אותם ויערב לו
ויבושם לו וכיוצא בדברים הללו
והיה מדבר ומתחנן
כבין המתחתא אל אביו
ומניח הלחמניות והולכנו
והשמש
היה בא ולוקח את שתי הלחם
מבלי דרישה וחקירה
מאיחד בא ומאביע
ובשעת הערב
היה רץ אותו האיש
ירי השם אל החל השם וכיוון שלא היה
מוצא שם הלחמניות היה שמח
שמחה רבה בליבו ואומר לאשתו
השבח והודה על האל התברח
כי לא ביזה ענות אני
וכבר קיבל הלחם והחלוחם
למען השם התברח
אל תתרשלי בעשייתם
והיא זהרים מאוד כי הוא אילו
ובידינו אין לנו במלך אבדו
ואנחנו רואים דלחם זה ערב לו
לאלוהים חובה עלינו לעשות לו
חתוך בהם והיה הולך ומתמיד
במשך זמן מה
עושה את אותו מעשה והיא היום
ועיקרי מקרה
באותו רב שהיה מביא
זה האיש הלחמניות על פי דרשתו
שאותו רב שהתחיל את כל הסיפור
שאמר שאלוהים מצטער
שאין לו שתי לחם פנים
היה נמצא בבית הכנסת ביום שישי
עומד על הבמה
וחוזר על הדרוש
שהיה לו לדרוש למחרת ביום שבת קודש
והנה האיש ההוא בא
עם הלחמניות וקרב אליכל הקודש
והתחיל לסדר דבריו ותכינותיו
כנעוג בלי להרגיש שהרב עומד
על הבמה מרוב ההתלהבות
והשמחה שהיה לו בעת שהה מביא מתנה
לפני המקום והרב
הכיריש לו והביט ורא
ושמע את כל מה שהאיש דיבר ועשה
חרה לו מאוד וגר בו ואמר לו
שותה וחי
האלוה שלנו אוכל ושותה
ודאי שהשמש לוקח
ואתה סובר שהאלוה
הוא מקבלם וזה אבון
גדול לייחס שום גשמיות
באל יתברח שאין לו דמות הגוף ואינו
גוף
ואז בא השמש
כמנגו לקח את הלחמניות והרב שראה
אותו קראו ואמר לו אלוה תודה
שאתה זה שלוקח את הלחמניות
והשמש הודע ולא בוש
והאיש ששמע בדבר
התחיל להיות בוכה
ואומר בפני הרב שאמחו לו שתעה
בדרוש וחשב לעשות
מצווה ולא עשה אלא עבירה
ותוך כדי הדברים הללו
בא לרב שליח מיוחד
מעת הארי זכרונו לברכה
ואמר לו בשם הרב
האלוהי לך לביתך
וצב לביתך
כי למחר בעת שהיה לך
לדרוש מוט תמות
וכבר הקרוז
יצא על זה והרב ניוול
על השמוע שאיר לא טובה והלך
אצל הארי שיגילו מה פישו ומה חטטו
ישיב לו אריזל
שמעתי לפי שביטלת
נחת רוח שהיה לו
שבת קודש ברוך הוא כי מיום שחרב
הבית לו עלונה חתוח לפניו
כמו באותה שעה שענו זה מביא
שתי הלחם בתמימות ליבו
ומקריבם לפני חלו
וסבור היה שהשביט ברך קיבלה
ממנו ומפני כך שביטלת
אותו מלאב ים נגזר עליך
מיטה בלא שום פתח
הצלה לפניך והלך הרב
בא לדרוש והצב לביתו
וביום שבת קודש ושאלו לדרוש
נפטר לבית עולמו כאשר
יגיד לו איש האלוהים האריזל
זה הסיפור
מה לומדים מהסיפור הזה
יש כאלה שלראיתי כמה
ספרים שלוקעים את הסיפור הזה ואומרים
או סימן שהאמונה
האידיאלית זה כמו
של האיש הפשוט הזה
זה שהאיש הזה חשב שאלוהים הוא אוכל
שוטה ונתן לו לחמניות
הנה זה
האמונה לשם צריך לשוב צריך להיות תמים
לא צריך להבין לא צריך להעמיק וכולי
אני לא חושב שזה מה שלומדים
לעשות
האמונה של אותה
של אותו איש שחשב שאלוהים אוכל לשוטה
ברור שזו אמונה גסה וילדותית
אבל
אבל בשביל
היכולת הנפשית שלו
זה המקסימום
זה אלוהים בשבילו
זה לא שקר
זה אלוהים כאשר אותו רב
בא וערס לו
את האלוהים שלו
הוא לא מאפשר לו פתח להתקדמות
אם לא
להתבלבל פה
לא שיש אידיאל
ישאר באמונה קטנה
לא שיש אידיאל ישאר באמונה מוקשמת
בוודאי שצריך כל הזמן לזכך
דברים אבל יחד עם זה
צריך להבין שלכל
מדרגה יש
את המקום שלה
לא לבוז
לאמונות קטנות זה
הדרך שבה העולם
מתפתח
יש
דרוש שאומר הרב צבי יהודה
על
פרשיית בו
כל הציווי
כל התיאור שם
של יציאת עם ישראל ממצרים
הכל נאמר בלשון עבר
והנצלו את מצרים
והיקחו וכולי יש רק פסוק
אחד שהוא בלשון עובה
איזה פסוק? ובני ישראל
יוצאים
ביד רמה
לשון עובה מתמשך
אומר הרב צבי יהודה
עם ישראל כל הזמן יוצא ממצרים
יציאת מצרים זה לא משהו שהיה בעבר
יציאת מצרים זה עובה מתמשך
בכל דור ודור חייב אדם
לראות את עצמו כאילו הוא
יצא ממצרים. יציאה ממצרים
זה היציאה מהמצרים
היציאה מה
תפיסות המוקשמות
מהגסות
כל הזמן יוצא ממצרים אבל
כאן הוא בונן זה על הדברים של הגאון מבינה
אומר שיוצאים ממצרים
יש פסוקים שהם סודרים
אחד את השני. יש פסוק
שכתוב ובני ישראל
הלכו ביבשה בתוך הים
ויש פסוק שאומרו בני ישראל
הלכו בתוך
הים ביבשה. איך מסבירים
את זה? אומר הגאון מבינה
כאשר קבוצת אנשים
הולכת, קבוצת אנשים גדולה
הולכת למקום מסוים
באיזה צורה באופן טבעי
הם מסתדרים תוך כדי הליכה
בצורה של טור
נכון? אנשים, קבוצת אנשים
לא הולכת באישור קו
אנשים באופן טבעי נצרים בטור
אומר שעם ישראל
יצא ממצרים שש מאות אלף איש
הם הסתדרו בטור
ואז נוצר מצב שכאשר
ראש הטור נכנס לתוך הים
ים סוף חלק מהטור
היה עדיין ביבשה
ככל שהטור
התקדם ראש הטור עלה ליבשה
ואז חלק מהטור היה
בתוך הים
ואותו משקל אומר על צביעודה
שעם ישראל יוצא ממצרים
לא כולם יוצאים באישור קו
לא כולם נמצאים באותה
רמה של התפטרות רוחנית
יש טור
טור של נשמות
שיוצאות מהמצרים
יש נשמות
שהן בראש הטור
הרב קוק
הוא לא חבר שלנו
הבנים? הרב קוק
הוא נמצא
400 שנה קדימה, אלף שנה קדימה
הוא נשמה שחיה
עמוק עמוק
באימות המשיח
העולם הרוחני הנפשי שלו
שוב זה נראה מה אנחנו שנינו בני אדם
טוב הוא חי לפני 100 שנה
אבל הוא אכל שטח, זה נכון
אבל הוא שייך לעולם אחר
שייך לעידן אחר
יש אנשים שהם בראש הטור
ויש אנשים
שהם בסוף הטור
יש אנשים
אנחנו רואים את זה כיום, אנשים שחיים איתנו
פה, במאה ה21
הם
הם משתמשים אפילו בטכנולוגיה
של המאה ה21, אבל מבחינה
נפשית הם נמצאים
לפני 500 שנה
מבחינת העולם הרוחני שלהם
הם חיים שם, אי שם במאה
ה14 מבחינת איזו תפיסה
של אלוהים מוקשם, שדים
מורחות וכו'
כולם יוצאים ממצרים
הטור הנשמתי הזה
יוצא ממצרים
וכל אחד הוא
ממוקם בטור איפה שהוא נמצא
אבל הכל הוא
חלק מהיציאה
כאשר
הורסים לאנשים את האמונה הקטנה
אתה מוציא אותם
מהטור
אתה מוציא אותם מעמוד הענן
זה אסור לעשות את זה
מן דה בזה
לבושים דה מלכה
גם הוא מרים יד ומתחייב בנשו
ואני מדגיש שוב
זה לא
מצד האמת הם אומרים שטויות
רק תבין אם תרוסתם את השטויות האלה
אז הם לא יתקדמו הלאה
לא, זה לא שטויות מבחינתם
מבחינתם זה אמת
בדיוק כמו שהתפיסה
הרוחנית שלנו
ביחס למה שהרב קוק
או ביחס למה שרשבי ידע
זה שטויות, אבל בשבילנו
זה האמונה, זה האלוהים
ואז תבינים
שבאופן טבעי
אין שום עניין
לכפות רעיונות
רוחניים גבוהים על אנשים
שזה לא מתאים להם
אין שום עניין בזה
אנחנו בבית המדרש שלנו
לא דוגלים במה שנקרא
מיסיונריות, לא
אנחנו אומרים את הדברים
מי שרוצה לבוא שישמע
מי שמרגיש שהדברים האלה
אם לא, מצוין
תישאר באמונה שלך
תראו את הפסקה הזו
במידות הראייה
מידת פרק אמונה
פסקה חף, שימו לב למה שאומר פה הרב קוק
אם באמת הוא
זה הקשר שם של האדם
אם באמת האדם
איננו ראוי עדיין לקבל את הדרכים
היותר עליונים ויותר
מזוככים, זאת אומרת אם אדם
לא בשל עדיין, לא באשמתו
זה עניין של נפשות
זה עניין של התפתחות, זה עניין של הרבה דברים
הוא לא בשל עדיין
להבין את הדרכים
היותר עליונים ויותר מזוככים
אז תביא לו הביקורת
של הדרכים שעל ידם
האמונה מתבררת
צרה גדולה
חשיכה ומהרה, זה יהרוס אותו
יודעים את זה גם
בתכנים האלה, יש אנשים שלא בשלים
לתכנים האלה, שומעים אותם
ועכשיו הורס להם את
מה שנקרא את היציבות האמונית
ואז מה קורה אומר הרב קוק
ההרגשה
הישרה, אם בן אדם הוא בריא
בנפשו, תביא אותו
למעמד נפשי כזה
שימצא את עצמו מאושר
באימנו
מחכו על הדרכים איך
נתבררה האמונה
ויסמוך בתמימות על מורשת אבות
אדם בריא בנפשו
שהוא
מרגיש שהדברים הגדולים
האלה בלבלים אותו
מצוין, עזוב אותי
לא רוצה לשמוע על זה, יש אמונה
תמימה, זה נכון, מצוין
ככה צריך להיות
תמשיך ככה
ומזה אתה תלך ותתפתח
עם כל מה שאנחנו מדברים לאורך כל
השיעורים, זה הבעיה מהניסיון של שלומדים
את הדברים האלה, זה הבעיה
שאנשים שמתחילים להיכנס לעולם המופשט
הם מאבדים את
היחס הטבעי והטמים
של האמונה הפשוטה
אז למי אני אתפלל, אז איפה אלוהים
לא, לא, הכל נשאר
הכל נשאר
היחס הנפשי הזה
למשהו, למישהו, הוא נשאר
הוא רק מולבש עכשיו בצורה יותר
מופשטת, אבל אם זה באמת
הורס את האמונה
הפשוטה, אז זהו
אז זהו, לא
אין שום צורך, מי זאת ניקש מידכם
רמוס חצריים?
נשארו באמונה, האמונה הזו היא תלך
ותצמיח את הבן אדם
סיפר לי תמיד חכם חשוב
שעוסק הרבה בנושאים הלל
שפעם היה
מקרה, שאל פה
במכון מאיר, אנחנו מדברים שלימד
תלמיד חכם, אחר, לא
לימד את הנושאים הלל
שקשורים למושגים
של האלוהות, אמונה
ונכנס לשיעור
בחור שהסתבר
שהוא היה
יוצא כלא
לא כמליצה, ממש
אדם שהשתחרר מכלא ובאיזושהי צורה
חזר בתשובה
ונכנס לשיעור
ואותו רב התחיל לדבר
ודיבר
עלייך שהוא על הרעיונות האלה
לא יודע אם באופן ישיר, דרך המאמר הזה
או דברים אחרים
ואומר שאותו
בחור התחיל לזוז
על הכיסא, אתה רואה, תוך כדי שיעור
הוא מתעצבן וזה
עד שהוא שאל אותו מה הבעיה
הוא מתחיל להתפרץ עליו, הבחור הזה
הוא אומר מה שאתה מדבר, זה כפירה
הוא אומר לי מה זה הפילוסופיה הזו
של אלוהים, שלמות
הוא אומר מה אלוהים זה זה
אלוהים דיבר איתי אתמול, אני יודע
ממש, הוא לא הבין מה הוא אומר
התחיל לדבר איתו והסתבר שהבחור הזה
באמת, הוא יש לו תפיסה
מוקשמת לחלוטין של אלוהים
מבחינתו אלוהים זה מישהו עם זקן
עם ידיים, רגליים, איזה דמות שהוא
בנה על עצמו בראש, איזה אלוהים וכולי
אז אותו רב
התעצבן, אמר לו מה אתה יודע
כמו בסיפור הזה, אמר לו אתה
שיוגה, אתה כופר
אז הוא התעצבן, אומר, אני כופר, אתה כופר
אתה מעז להגיד שזה
ידוע מה, מה צריך לביץ לו מכות
על הדבר הזה
טוב, אחרי שהסיפור קרה
אז הלכו לאותו תלמיד חכם
שאני מספר לכם בשמו את הסיפור
אמר אותו תלמיד חכם לאותו רב
אמר לו, מי שטיפש פה
זה אתה
למה?
בוא ננתח פסיכולוגית מה קרה פה
אותו בחור
הוא קרמינר
זאת אומרת, הוא אדם עם נפש
אלימה, היה עכשיו בקלה
איך הוא הצליח להשתחרר מהקלה?
בזה
שהוא בנה לעצמו
כלד דמיוני בראש
הוא בנה לעצמו
תפיסת עולם, שיש שם איזה מישהו
עם ידיים, רגליים שמשגיח עליו
ועכשיו, בזכות הדמיון הזה
הדמות הזו
הוא עכשיו מתקדם
הוא עכשיו לומא תורה, מקיים מצוות
מעדן את האישיות שלו
דוחה סיפוקים
עכשיו שאתה
קראת לו את הדמות
הזו
השארת אותו בלי כלום
אין לו עכשיו איך להתקדם
אין לו אלוהים
אתה תשאיר לו את אלוהים שלו
כי זה באמת נכון
אלוהים הופיע אצלו ככה
ועכשיו הוא ימשיך
בזכות האלוהים הזה להתקדם
לעבוד על האישיות שלו
ולאט לאט, עוד כמה שנים
אולי לא הוא, אלא הילדים שלו
ואם לא הילדים שלו, אז הנכדים שלו
הם בסוף
יגיעו וילמדו גם את המאמר הזה
יש סבלנות
להתקדמות במציאות
הדברים
מתקדמים לאט לאט
אין עניין לדחוק
את הקץ, אגב לא רק במושג האלוהות
זה בכל דבר, נדבר על זה גם בהמשך
כל דבר, אי אפשר
לכפות מדרגה
רוחנית על בני אדם
הדברים, הם צריכים
לצמוח שיש בשלות לזה
אנחנו אומרים את הדברים
מי שמרגיש עכשיו את החיבור
מצוין, מי שלא
ימצא את עצמו מאושר
בכך שהוא סומך
בתמימות על מורשת אבות
זו הרעיון
נקודה זו מובנת?
כן
אני חושב
שלא צריך לנפץ שום דבר
אף פעם, משאיר לילד
ילד החוכמה זה לדבר
איתו במושגים, דיברנו כבר מושגים שהם
דו משמעים, איפה אלוהים נמצא
בשמיים, ששמיים יכול
להישמע גם כשמיים פיזיים
וגם כשמימיות אינסופית
באיזה שלב
שהילד מתחיל לשאול שאלה, אני קשה לי
וזה משתנה גם, אבל
בדרך כלל זה בגיל, הרעיונות האלה
הם בדרך כלל לפני, לא יודע, דעתי
גילי 18, 19, 20
לא שייך בדרך כלל לדבר עליהם בכלל
אין כלי הפשטה
אבל אם רואים מישהו שהוא מתעניין
וזה עושה לו טוב וכו' אז
סבבה, אני חושב שיש גם באופן
טבעי מנגנונים בריאים לבני אדם
לדעת
במיוחד ממה שהנפק שאתה נמצא
או נכון אולי לא שווה את המושג
מה זה אומר? לא יודע מה להגיד לך
אי אפשר לעשוק את הטוב מבעליו
העולם צריך להתקדם, דיברנו על הנזקים
של התפיסה הדתית הנכשלת
כל תורת הרב הוא, כל תורת
הפנים היא, זה עניינה, בואו לא נלמד
את זה, אלא רק
זה לא שבצד השני הכל מצוין
ויאללה נמשיך, אנחנו פה
נמצאים
בטביעה אדירה כיום
בתרבות לאמונה יותר בשלב
יותר בוגרץ, אבל אני אומר
יחד עם זה
אדם צריך, לא מה שנקרא
לדחוק במקום
שהוא לא, צריך לדחוק
ואני אומר, גם מניסיון באמת
ברמה האישית של הנושאים האלה
אני פעם הייתי מאוד
ככה נלחץ, כל פעם שם מגיע
מישהו, מישהו מתבלבלת מזה וזה
עם הזמן ראיתי
שעוד פעם, יש
מנגנון טבעי לבן אדם, זאת אומרת
מי שזה לא מתאים לו
גם אם בהתחלה זה יוצר לו
איזה זעזוע
באיזה שלב הוא
מתחק, הוא דוחק את זה
וחוזר מה שנקרא לאמונה
הפשוטה
והפוך, מי שזה כן
מתאים לו, זה עכשיו
מרים אותו לגוועים של עבודת השם
שלא היו קודם, מה זה?
קצת סלט, קצת סלט
קצת הרבה
לא, אז מכאן את לומדת שהחיים
זה לא שחור לבן, זה לא שיש תשובה
אחת שהיא לכולם אותו דבר
יש בכל דבר של
רעיונות רוחניים
יש רמות שונות ונפשות שונות
ואי אפשר עכשיו
לתת לכולם את אותו מזון
זה היה מקום שבמסלולים
לא הייתה שיחסת לדמיון
וזאת שאני הייתה כאילו
מלמדת בבילוק אחרת, לא דמיון
כאילו זה המקום
תמיד יש דמיון, תמיד יש דמיון
אני מדגיש שוב, תמיד יש דמיון
אני אבין משהו אחר, שאת אומרת
ההלבשה החדשה שאנחנו לומדים של אלוהים
היא מופשטת מדי בשבילי
בסדר?
אז אדם אומר אוקיי, אז תעזוב, בוא נשאר
עם אלוהים ככוח עליון, זה נכון
זה נכון
אלוהים זה כוח עליון
גם מכאן אתם גם מבינים
כשדיברנו בשיעורים הראשונים
זה לא
שעכשיו גילינו מה זה אלוהים
אתם מבינים? כאילו כל הדתים
לא מבינים מה זה אלוהים,
פתאום עכשיו גילו מה זה אלוהים
כולם
מאמינים באלוהים, גם אנשים
שיש להם תפיסות מוגשמות, הם מאמינים
באלוהים
ושהם, למשל הדוגמה שאלתם
עוסקים בתחילת השיעורים, שמענו שאלה שמנסים
להוכיח את המציאות של
אלוהים על ידי כל הוכחות
פילוסופיות, שמישהו ברא את העולם
כי העולם הזה הוא
כמו שעון, מישהו
זה נכון המשפטים האלה
מאיפה זה מגיע? שוב, זה שבאדם
מחפש הוכחות שיש אלוהים
זאת אומרת, הוא מחפש הוכחות שיש אלוהים
בזה שהוא מחפש שיש ארמוניה
במציאות
ששנראה תראה איזה תחכום יש בטבע
ואיך הקוסמוס בנוי
וכולי, זה נקודה נכונה
נקודה נכונה
כי זה שיש ארמוניה במציאות
זה ביטוי לכך שיש שלמות
שיש אין סוף שמופיע
רק מכיוון, עוד פעם, שלא לומדים אמונה
אז מתבלבלים ועכשיו מתחילים
לעשות מזה הגדרות
ואז אלוהים זה כוח עליון ומסתפחים
וכולי, אבל התחושה הטבעית
הזאת, שיש אלוהים
מסומך בתימות על מורש תוות
לא יודע, לא יודע איך להסביר את זה
אבל יש אלוהים
יש מישהו דואג לי שם למעלה
העולם הזה הוא לא אפקר
זה תחושות
בריאות ונכונות
בסדר?
וש... מעלים אותם הלאה
צריך להיזהר שהתחושות האלה לא יעלמו
שהן יישארו
כן?
כל אחד יש לך את הפרשנות של...
לפי איך שהנפס הוא...
לא מתחיל לשמוע ישראל בשם אחד
כל אחד יכול להכניס את מה שהוא רוצה
בתוך המשפט הזה
שמוע ישראל השלוגי לשם אחד
מה זה?
אולי את הכלכלה פשוט מפחדים
איך אנחנו מפרשים לכל
אחד מה... מה... מה...
עם את הרצון שלו
כל אחד יכול לציין את זה
זו שאלה. אז זהו, זו עוד שאלה
מה האלוהים רוצה... עוד לא דיברנו על זה
אני מדבר קודם כל
למי אני מתייחס כשאני אומר שמוע ישראל
השם לא כולו השם אחד
כל העם אנחנו מתייחס לאלוהים
אני מבין את הצורך של...
אני אומר, בוא נלך לרמה הכי נמוכה
בסדר?
מי שמבין עכשיו באמת את אלוהים
כאיזה יישוט פיזית שקיימת בשמיים
מה הוא אומר כשהוא אומר את המשפט הזה?
איך הוא מבין את זה?
שמוע ישראל
שמוע עם ישראל
השם, אלוהינו, השם
אחד. יש
יישוט אחת שנמצאת בשמיים
לא הרבה, אחת
מה המסר הפסיכולוגי
הנפשי שבגיע
מתוך האמרה הזו?
המסר הוא
מבחינתו היא, יש
כיוון שהמציאות עובדת
עליו. העולם הזה
הוא לא הרבה אלוהים, הוא לא
אפקר ויש פה בלגן
אני אומר, כל העם ברמותיו
השונות מאמין בזה
שיש כיוון. האם הכיוון
הזה, שוב
זה הביטוי השם אחד
שיש אלוהים, שאדם פשוט אומר
יש אלוהים, מה הוא מתכוון?
ברמה הכי פשוטה
יש משחק כדורגל, מפקים גול
צורכים יש אלוהים
מה האנשים מתכוונים כשצורכים
יש אלוהים
הם לא מתכוונים באופן הכרתי
אבל בעצם מבטאים פה איזו תחושה
העולם הזה טוב
העולם הזה הוא לא
רק רע ורק
אקראי ולא, יש פה משהו
שהיה צריך להיות, הגול הזה
היה צריך להיכנס
הוא נכנס, עושה לי טוב, תן לי תחושה
טובה
תנקח עכשיו את זה מכלבל מכל
האלבשות, הגסות וכולי
הנקודה הפנימית הזו, שאדם
ירגיש שיש אלוהים
זה ההרגשה שבעומק הדברים
גם הרב קוק וגם משה רבינו
ירגישו
רק שהאדם הגס, לוקח את ההרגשה
הזו של יש אלוהים והשם
אחד ומלביש אותה שוב על
איזה דמיון פיזי וכולי
אבל הנקודה הפנימית
היא נכונה
היא נכונה
ומבחינתו עכשיו הנקודה הפנימית הזו
מולבשת בלבוש מסוים
עוד 200 שנה, הצאצאים שלו
כבר ילבישו את זה באלבשה יותר מופשטת
ככה זה העולם
מתקדם בכל הזמן
ואגב זה לא רק במושג אלוהות, זה בכל תחום
מה זה?
אתה צודק
אנחנו כולנו מדברים על זה, שצריך להתקדם
אני רק אומר אבל שאין ברירה
אין דבר כזה אמרתי ליצור
שכולם יהיו באותה השגה רוחנית
זה בלתי אפשרי
מה זה?
נראה לי יש... לא, אתה מבין
אני חושב את השעה שלך,
אתה אומר איך העולם התקדם
העולם מתקדם
אבל הוא מתקדם בצורה כמו שאמרתי
של פירמידה, של תום
העולם לא מתקדם ככה
העולם הוא לא חד מימדי
יש פירמידה שמתקדמים
כולם מתקדמים, כולם מתקדמים, כולם מתקדמים
במילא האדם צריך להיות
עם סבלנות
לאלבשות אחרות של אמונה
לתת להם את המקום שלהם
תראו איך אומר את זה
כאן, מערב במאמרי הרייה
מקור אחר, שימו לב
חסד השם על כל יצוריו
כן, מאמרי הרייה עמוד 519
חסד השם על כל יצוריו
ובפרט בני ישראל עם קרובו
הוא שמאחר שמקבלים
ייחוד השם התברך על פי תורה
אז כל המושגים שלהם
אפילו הבלתי ברורים
מזדקחים בפנימיות נשמתם
אני אגיד את זה מילים פשוטות יותר
חסד השם על יצוריו
הקב' ברכו עושה חסד למציאות
שכל העולם, במיוחד עם ישראל אבל לא רק
ברגע שמקבלים ייחוד השם התברך על פי תורה
זאת אומרת, הם מאמינים באמונה גולמית
שיש אלוהים
עם ההבנה הכי מוקשמת שיש
על פי תורה, כן הם מקבלים עליהם את התורה
כל המושגים שלהם
גם הבלתי ברורים, גם כל הדמיונות שיש בראש
הם מזדקחים בפנימיות נשמתם
הם הזדקחו
על זה אומר המדרש
את המשפט הכי מדויק שיש
הלוואי אותי עזבו
ותורתי שמרו
שהמעור שבה מחזירם למותיו
המדרש הוא מאוד לא מובן
מה זאת אומרת, אם אדם לא מאין בשם
אז למה שהוא ישמור תורה
יש מצב כזה, אותי עזבו
מה זאת אומרת אותי עזבו, האמונה היא מאוד
מורפלת, בטח שאדם מאמין
אבל אמרנו איזו אמונה ילדותית
מוקשמת שמשהו, אבל הוא שומר תורה
המעור שבה מחזירם למותיו
התורה, זאת אומרת העיסוק הזה
ברוחניות, בנאמנות לכך שיש
קו שמנחה את המציאות וכו
זה לאט לאט יוצר הזדקות
ובינתיים אגב, אותם אנשים
הרבה פעמים הם
מלאי התנגדות
כנגד העולם הרוחני
הגבוה יותר
כי הם מרגישים שזה מאיים עליהם
זה לא סתם, כל פעם שמגיע
קומה חדשה של אמונה בעולם
שהרמב״ם כותב את הכתבים שלו
אנשים שורפים את הספרים של הרמב״ם
כי הוא יצא פה, שוב
כולם שם חיו את זה שיש אלוהים
מוקשם ידיים ולגליים, פתאום הרמב״ם
לא תפשטו את המחשבה
זה מאיים על הרבה מאוד אנשים
זה לא אגב, לא מגיע לו רק דרך אלוהים
דרך כל הכתיבה שלו
כל המושגים שלו שפתאום משהו כזה
מופשט
ושערב קוק
כותב את הכתבים שלו גם
נוצרת התנגדות אדירה
אנשים הם מרגישים באינסטינקט שלהם
שהעולם הזה
מאיים על התפיסה הדתית שלהם
וזה טוב מאוד
אתם מבינים? זה טוב מאוד
טוב שאתם מתנגדים
מצוין
אם הרעיונות האלה של הרמב״ם ורב קוק
היו מגיעים לעולם בלי התנגדות
העולם היה נערס
זה מצוין
מתנגדים ואתם מלחמים, נכון
צודקים, צריך גם להיזהר
עם כל זה, אתה מבין שיש פה תלמיד חכם
גדול, הוא אומר מה שאומר, אז כנראה שיש לזה
מקום, הוא לא סתם אמר
מה שאמר, אבל זה שאתה
עכשיו אומר זה לא בשבילי
ואני לא רוצה שתשמעו את זה וכו' וכו'
בסדר גמור
העולם מתקדם מזה שיש
את הקומה העליונה
שהיא חותרת קדימה
ואת הכוחות שמתנגדים ויוצרים איזון
בכל תחום בחיים, אגב זה ככה
לא רק ביחס לאילות
גם ביחס לתפיסות חברתיות
גם ביחס לתפיסות פילוסופיות
גם בכלל
איך את היחסים האישית של הבן אדם
זה שהאדם הוא רוצה להתקדם
למשהו מסוים ועם כל זה יש
כאלה שמעקבים אותו
שלא ישר ישלול את זה
יש לזה לפעמים סיבות
למה הדברים הללו נעשים
צריך בדברים האלה
ולכן
אני חוזר שוב מבחינת השלכה מעשית
מי שלא בנוי לדברים האלה
תעזבו אותו
תעזבו אותו במנוחה
לא לנסות פה עכשיו
לכפות דברים
לכפות דברים שלא מתאימים לאנשים
כן מסתדר, כן מרגיש, כן בונה
יש שאלות
ואתה יודע ועכשיו בוא נפתח הפתח שאתה לא מכיר
בבקשה, נשים לך רבה
אני מספר פה
סיפור ש
אני הייתי תלמיד צעיר
אז היה לי חבר
שגדלנו יחד
כל השנים
ואותו חבר
מה שנקרא
גדלנו יחד בישיבה התיכונית
והוא באיזה שלב
קוראים לזה
מסרף
הפך להיות מה שמכונה
חרדי, יש לא תבין את זה
יש כמובן גם
ישים בציבור חרדי שמבינים
את הרעיונות האלה וכולי
אבל זה תפיסה
רוחנית מסוימת שבאמת יותר בונה
נקרא לזה על ההבנות
היותר מוקשמות
של היחס לאלוהים
ואז הלכתי לשאול
את הרב שלי בשנה א'
האם
כדאי לי לנסות
לשכנע אותו
שיקיר את התכנים
האלה ושיחזור
להיות מה שנקרא ציוני דתי
אז הרב אמר לי
בוא נספר לך סיפור
סיפור בתוך סיפור
הוא אומר שאני הייתי תלמיד
בישיבה, היה לי חברותה
שלמדתי, שלאותו חברותה היה אח
שאח הזה
היה למד בישיבה מסוימת חרדית
ישב ושקד
על שס ופוסקים
היה הכל טוב והכל סבבה
אבל האח שלו שלמד
אז גם במרכז הרבנה שהיה
אז תורת הרב קור וכולי
התחיל להבין את הרעיונות האלה
והתלהב, אמר, אה תכף להבין
האלוהים זה לא משהו שמנוכר לחיים
זה הקודש שבחול וכולי וכולי
אמר אני חייב לשכנע את אח שלי
מה שנקרא לגלות את האור
הלך אל אח שלו
ישב לו על הראש, תבוא תבוא
אתה חייב להכיר את זה
אותו אח, הוא אומר, השתכנע
לסוף, הגיע, התחיל ללמוד
את הכתבים של הרב קור, הוא אומר, תוך כמה
חודשים הוא הוריד את הקיפה
וזה אומר הוא איכשהו חזר
אבל עדיין היה
מה שנקרא, הרס שם, למה
שוב, אולי הבנו לדברים האלה
הוא גדל בעולם, שהדברים
מאוד פשוטים, יש
אלוהים שהוא שם למעלה, שזה מילים אחרות
יש טוב ויש רע, חול זה
רע, ללמוד מדע זה לא
טוב, ללכת לצבא
זה לא טוב, צריך לשבת, ללמוד
תורה ותגמור סיפור וכולי
וזה הייתה הנפש שלו
ברגע שהוא נחשף לתכנים
שהם גדולים
מעל זה, קראו
לו את לבושי המלך
זה יצר אצלו
כאוס נפשי, זהו יש דבר
גמר אותו
בסדר?
אז מה קורה כשהאמונה תנועת נגד
אם האמונה רוצה סיפור אצל הורים וילדים?
כל אחד
שיהיה איפה ש... אבל הורים
רוצים להבין למה הילד הולך?
לא רוצים, עוד פעם
הכל נשאר אותו דבר, אני מאמין
באלוהים, אני מאמין בתור המצוות
וכולי, למה צריך עכשיו כל דבר
המילים הן נשארות אותם מילים, זה הכסף פה
כי הם לא יודעים איך להסביר
נכון, אבל
זהו, מה, כאילו למה
אתה חושב שהוא צריך לחנך אחרים?
בסדר, אבל היום המציאות היא לא כזה
מה לעשות, אנחנו לא חיים פה עכשיו בימי המשנה
שהאבא היה מלמד תורה לילדים וכולי
היום יש שם פעמים מציאות שההורים גדלו
מערכת חינוכית מסוימת
שבזמנם לא היה את הכלים ואת
היכולות ואת ההבנות הללו
ועכשיו ברוך השם הילדים
בזכות ההורים שעבדו
קשה כל החיים ומממנים עכשיו את הילדים
הם זוכים להשכלה תורנית
יותר רחבה וכולי
מה הבעיה? אז עכשיו הילד
הוא מתקדם, כמו שארגב בהרבה תחומים
לא רק בלימוד אמונה ותורה
הרבה פעמים אדם מבין מתמטיקה יותר טוב
מההורים שלו, והוא מבין מחשבים יותר טוב
מההורים שלו, אז מה זה? זה משהו שהוא מזלזל
בהורים שלו? לא
ההורים שלו מתפקדים
באופן מאוד מצוין למה שהם היו בדורם
צריכים לתפקד וגם עכשיו וכולי וכולי
ועכשיו בן אדם
הוא גדל בתקופה אחרת שיש
כלי הפשטה יותר גבוהים
ויותר זה, ולמה
האדם צריך
למה בכלל אדם צריך
לחפש התנגשויות בחיים? אני לא מצליח לבין זה
אף פעם
בן אדם לומד את האמונה
שלו, בונה את האמונה שלו
הוא לא צריך להתעסוק בכלל בלחנך אחרים
ובלשכנע אחרים וכולי
שבת ו... ולעבוד
והכל, ולא... וכך אגב
זה כל החיים, הוא שב ועובד
מה... עוד פעם
אם הוא מבין שלהכל יש
מקום, לכל אמונה יש מקום
אז מה אכפת לו עכשיו שהוא
מזהה שבתור הנשמתי הזה
שיוצא מצרים, הוא בסנטימטר
יותר מתקדם מההורים שלו
ואנחנו
אין לנו אמונת מיימה
לא רואים... ואז מה?
אז הם לא מבינים את זה, ואז מה?
התנגשות בין ההורים... התנגשות במה?
אני לא מכיר במה יכולה להיות התנגשות
מה? מה? מישהו מתווכח
בשולחן שבת? אלוהים זה כוח עליון
לא, אלוהים זה גדולת שלמות עד סוף
אני לא מכיר שולחן שבת
שמתווכח
במה?
במה? נהיה לי דוגמה למה זה יכול
לבוא לדוד אוי שמה
בואי שאני משלתי את אבא שלי
ככה זה כתוב
אז הוא אמר לך ככה זה כתוב
ואת... זה אמונה
נפלאה ושלמה וטובה
לנפש שלו, ועכשיו ברוך השם
את נמצאת במצב שאת יכולה עכשיו
להבין יותר את הדברים
מה... מי מפריע לך מה שנקרא
להתקדם הלאה?
אבל את פה
אף אחד לא מפריע לך עכשיו
לבוא וללמוד פה
אין למישהו היום מעכב אנשים
מרמה ציבורית
לפעמים יש ויכוחים, עניינים
אבל ברמה האישית
מישהו מעכב מישהו להתפתח היום
באמונה, להתפתח
זה הכל להתייחסי בכבוד
לאמונות הקטנות יותר
תביני שגם האמונה שלך
יש לה עליין להתקדם
מה זה?
אני שוב
מנסה להבין מאיפה מגיע הצורך בכלל
לשכנע מישהו
אני לא יודע
אני לא חי בעולם הזה
למה האדם מרגיש טוב אם יש איזה מישהו
שהוא משכנע אותו להאמין במה שהוא מאמין
הוא מאמין במה שהוא
מתאים לו להאמין, ואני מאמין במה שלי
מתאים להאמין. למה אני צריך עכשיו
לנסות לשכנע מישהו
אתה רואה אמת, אבל אתה רוצה
שאנשים יבינו מה האמת
אני רואה אמת, ואני מבין מספיק
והאדם צריך להיות מספיק רחם בשביל להבין
שהאמת הזו יכולה להופיע
בלבושים שונים
זה בדיוק חלק מהבגוע
ילד קטן מבין משהו
עכשיו כולם צריכים להבין אותו דבר כמו
הוא הבין משהו
זה לא סותר
זה רק קומה שהיא מעל זה
אז לזה יש מקום
ולזה יש מקום
למה?
מה?
למה?
אלוהים זה גם מישהו
זה גם מישהו עם ידיים ורגליים
בשמיים, יש לזה גם מקום
כי כשהאדם מדמש אלוהים ידיים ורגליים בשמיים
עוד פעם, מה קורה לו בנפש
יש לו איזה
מישהו שעכשיו הוא יכול לאחז בו
אז נכון שהדמות הזו
של הידיים ורגליים היא
דמיון... זה לא עבודה זרה במקום מסוים?
לא, כי בשביל האיש הזה
זה לא עבודה זרה, זה עבודה זרה
בשבילך, כי את כבר עם יכולת הפשטה
והשעת עושה ממלכה
מתעקשת להישאר עם משהו מוקשם
אבל בשבילו, זה מה יש
ושוב, זה נקודת האחיזה
שלו, היחס הזה, רוב העולם
ככה חיים, רוב העולם
מבחינת רוב העולם, היום אלוהים זה איזה סוג
של ישות כלשהי
בשמיים, ובזכות
זה מיליארדי אנשים, לא רק בעם ישראל
הם יותר טובים
בגלל שיש להם קוד מוסרי
ויש להם עכשיו יותר
הבנה שהעולם מתקדם לאיזשהו
מקום, ויש עניין לדחות סיפוקים
ויש עניין להקים משפחה
אז מה?
נווטל את כל זה? ככה העולם מתקדם?
עוד אלף שנה, בן הסתם
העולם יהיה במצב רוחני יותר מתקדם
ואגב, אז יהיה אמונה
עוד יותר מפותחת, שלעומת
זה, האמונה שלנו היא מוקשמת
כן
אני חושב שגם בצורה מאוד
פשטה גרפית היא מאוד קולעות
כאילו גם בצורה
הקראטית, זה עומדים לרדת, בצורה קראטית
זה מאוד קולע אותה
קולע אותה, שמה שאתה אומר זה קולע לזה
כן, אבל זה
זה מה שהוא
תראי, זה כמו
תיקח ילד קטן, תיקח תינוק בן שנה
תכריח אותו לאכול סטייק
מה יקרה לו?
יחנק
למה? הסטייק הוא לא טוב? לא, הסטייק הוא טוב
אבל אין לו
יכולת עיכול הסטייק הזה
ילד קטן, אוכל גרבר
אבל אני באדם פחות צעיר
אם שאתה רוצה לתמוד מדע
אתה צודק
נכון, ברור, אני לא
ברור
אתה צודק שעכשיו
יש לזה מחירים, ואדם שגדל בעולם
רוחני של כוח עליון
שרודה באנשים ועכשיו לא נותנים לו
להתפתח את הכישרונות שלו ואת האומנות
שלו ואת היצירה שלו, יש לזה מחיר
אז דיברנו על המחיר ועוד נדבר על המחיר
אבל עדיין
המחיר הזה שווה בשביל שישאר לו
אלוהים, ואם זה כבר
יגיע לו לרמה כזו, כמו שלהרבה אנשים
זה קורה היום, שזהו אי אפשר
אז הוא בסדר, אז בבקשה
בוא תשמר, רעיונות יותר עמוקים
אבל כל עוד הבן אדם
טוב לו עם העולם שלו
מה אני עכשיו אלך ואבלבל אותו
כן
אני מנסים להתקשר לנשים שעוד
מתאפקים מה אתם אומרים, והיה כל טוב
למה? לדברים
טוב, אז אתה צודק, אז זה כבר
באמת גם סוג של
זה כבר אותם
אנשים שהם
איבדו את לבושי המלך, מה שדיברנו בהתחלה
נכון? זה לא
למה זה לא יגעת לאמת?
אם כבר עלתה את המצוות
את זה יכול להיות שזה יגע מאוד
כן, אבל עכשיו בשבילנו
אנחנו עדיין לא בעולם הזה
אנחנו עדיין לא שם, ובשביל העולם
עכשיו אנחנו צריכים לתפקד, אתה מבין?
אני מדבר עכשיו על אלוהים שלמות
אין סוף, בסדר, אבל עכשיו כן בבוקר צריך
לאכול, נכון? צריך ללכת
אני חייב להתייחס לדברים
אני חייב להתייחס לאובייקטים
מוחשים, אלוהים סופו של דבר
חייב להופיע בעולם הזה
בכל מיני, אני מתייחס לזה
רק ככל שאדם מעמיק יותר, הוא עכשיו
מבין שכל דבר מבטר רעיון עמוק
והולך וחותר
אבל אי אפשר לבטל אף פעם, גם משה רבינו
חי בתוך העולם הזה
גם משה רבינו היה לו
הקשמה בראש
רק ביחס אלינו, בסדר, זה
הקשמה בה הרבה יותר מופשטת
הוא דיבר איתו
בסדר, מה זה דיבר איתו? שאלה
מה הכוונה דיבר?
מה זה?
אני לא יודע, אני לא יודע,
אני שואל אין שום כלום
נכון, נבואה
עצמה נאמר, שיש נבואה ברמות שונות
הספקלריה מהירה
הספקלריה שאינה מהירה וכולי
אין סוף רמות של אלוהים מתגלה
הכל בסדר
אם זה, אדם קורא לזה אלוהים
כלומר, אם לאדם יש
את הנקודת החיזה הזו
שיש משהו שהוא מעבר
לעולם הזה, יש משהו
מעבר למגבלות, יש משהו
מעבר למציאות
הגסה, יש תקווה
יש חלום, יש ערכים
זה
אין סוף אלבשות
של אלוהים, ולהכל
יש מקום, וכל
אחד מתפתח בציר הזה
בקצב שלו, שהוא
גדולי ישראל מציבים רף
מסוים, שכל אחד הולך
ו... ומתקרב מה שהוא יכול
כן
זה שמשה חי בנקידות
ופרש משתו
כן, אז השאלה טובה
משה רבנו, צריך
לדעת על זה, שדיברנו על
משה רבנו שהוא פרש משתו ופרש
מחי החומר, זה לא האידיאל של עם ישראל
אבל מי שמגיע
משה רבנו הוא לא
האידיאל של עם ישראל, מה שאומר
המדרש, כך אומר המערל
משה רבנו הוא צורתם
של ישראל, זאת אומרת בשפה שלנו
משה רבנו הוא פרש מהחומר
כדי לעזן את עם ישראל
זאת אומרת הוא היה האדם שפרש
כמעט לחלוטין מהעולם הפיזי
כדי שעם ישראל
כולו ששקוע בחומר
יהיה פה איזה סוג של איזון
הוא לא המודל שככה
צריך להתנהל, המודל שלנו
התנהגות זה לא משה רבנו אלא דוד המלך
מלך המשיחה
מלך המשיח, זה לא משיח
בן משה
זה משיח בן דוד
האידיאל שאנחנו שואפים
זה דוד המלך, דוד המלך זה הדמות
בדיוק של
של השילוב
של הקטושה שמופיעה
ובתוך ההיסטוריה של עם
ישראל, משה רבנו, גדול הנביאים
וכולי, היה אדם מזוכך
לחלוטין, כן, שעכשיו נתן
את כל המימד הרוחני לעם ישראל
לכל הדורות כולם, אבל זה לא
שכולם צריכים לפרוש מהאישה כמו משה רבנו
תראה שגם, זה אגב הרעיון
שמשה ואהרון, אהרון ומרים
מדברים
עודות האישה
שמשה פרש מנה, אז נכון
שהם נאנשים על זה, אבל
הביקורת שלהם, יש בה
בדיוק בנקודה הזאת, זאת אומרת איך אתה
פורש מהאישה, זה לא האידיאל
של עם ישראל וכולי
שזה וכולי וכולי
בואו
רק נקרא את זה שוב
ובזה אנחנו נסיים
אני אקרוא שוב את הפסקה שראינו
בהתחלה, אחרי שכל מה שראינו
העניינים שחוץ מזו
של גדולה תן סוף
שהם הסברות להגיע על ידם
למקור האמונה אינן בגדר
עברים דה מלכה
כל העניינים, ואני חוזר שוב, זה לא רק
ביחס לאלוהים, זה יחס לכל דבר, כמו שאמרתי
גם כשאני מתייחס עכשיו לשולחן הזה
אני מתייחס עכשיו לפורמייקה
זה גם נכון
זה נכון שיש מימד עמוק
שולחני אינסופי של השולחן
בסדר, אבל בשביל להתייחס
אל השולחן אני צריך לגעת במשהו
אני צריך לדבר על משהו
זה עברים דה מלכה, ויש
מהם בגדר, לבושים דה מלכה, ויש גם
אמרנו הגדרות שהן מאוד יותר חיצוניות
מן דה וזה
לבושים דה מלכה, גם הוא
מרים יד ומתחייב בנפשו
מכל מקום, לא שעכשיו לגיטימציה
אה, אז בסדר, יאללה
לא צריך להתאמת, צריך להתקדם, בוודאי
צריכים לבאר בהדרגה
בהדרגה
את ההבדלים שבניכר האמונה
ובין הסברותיה, וגם
בין הסברות עצמם את חילופי המדרגות
שבהן, בסדר, אחרי שאדם
מבין את זה, זה לא שעכשיו יש
לגיטימציה להתבוסס בעבודה
זרה, להתבוסס באמונה
כמו שאמרנו, אה, איזה יופי, אז כן אלוהים זה
ידיים ורגליים והוא אוכל
הדעה היא שצריך להתקדם מזה
אבל בהדרגה
בהדרגה, וכל הזמן ללכת
ולהתקדם במסילה העולה
בטל, במסלול
האין סופי הזה
כן
מה שאחד שלנו אמרנו
דווקא אמונה
אבל שיהיה עכשיו עושה
בצבא כל שיזם, ומתקן אותו
לא, בדברים מעשיים, שאלה טובה
בדברים מעשיים, אתה כן מתקן
דברים מעשיים בהלכה, יש
איזה סטנדרט מסוים שהלכה אומרת
מעשה זה משהו שאתה יכול לכפות
אפשר ללכות לדברים
בסדר, זה כבר בעיה חינוכית
אם אתה קופה עליו זה עוד סיפור, אני מדבר
עכשיו על ברמה הטכנית, האמין
מעשה אתה יכול לכפות, ההלכה
אומרת שכל ילד יהודי
מגיל שלוש עשרה, הוא בבוקר
קם, שם קוביה שחורה
עם רצועות
אור על רגע צמאל וקוביה על הראש
והוא שם את זה, ומי שלא שם את זה
הוא עובר עבירה, וברגע שיש סנדרין
והוא מתעקש, אז עכשיו זקן ממרה
וכו׳, זה הלכה, הלכה
זה משהו מעשי שאפשר
ליצור איזה מסגרת שכולם
יישור קו מחויבים בה
אמונה זה משהו
לא שהוא אפקר, אמונה
בוודאי שאדם צריך להתקדם, אבל
אמונה זה לא משהו שאתה יכול
לכפות, אם אתה בוא עכשיו לילד
תקשיב, אלוהים, זה גדולה
שלמות אין סוף, תחשוב את זה
מה אתה רוצה מהר
זה כבר יקרה תינוק, תוכל פלוסטייק, תאכל
תאכל, נחנק
מה אתה רוצה מן, לא, וככה
גם זה קורה באופן טבעי
ואני מתאומר פה לסיכום העניין
אמרתי את זה כבר
לכמה ששאלו אותי
אחרי השיעור, אני
מההיכרות שלי של הרבה שנים של לימוד
של הרעיונות האלה, יש בדרך
כלל
שלוש
אני קראה זה שלושה סוגי תגובות
לרעיונות עלינו
סוג אחד זה
כאלה שהתכנים
האלה בדיוק כמו שראינו
שומר אף קורק, הם ממש לא בשבילם
הם שומעים את זה
והתגובה נהה
בין זעם
לבין
לבין בלבול
כאילו מה אתה רוצה
מה הוא רוצה
ופשוט דוחים את זה
ישירות
זה מעולה, זאת אומרת
זה אומר בן אדם שמזהה באופן אינטואיטיבי
הוא לא יודע כמובן להגיד את זה אבל
אינטואיטיבי שזה לא בשבילו
רגע מה, יש
אנשים שמששת ימי בראשית
בשלים לדבר הזה
הכרתי אנשים שבאמת
כל החיים רק ציפו שמישהו
יגיד להם במילים את מה שהם הרגישו כל הזמן
פשוט כן
הרוב נראה לשירובנו
כולל אני נמצאים שם
זה אנשים
שהם לומדים
את הרעיונות האלה, הם קולטים שיש פה
איזה משהו גדול, שיש כאן איזה חשיבה
מופשטת יותר ממה
שעד עכשיו הכרנו
הם
אחרי שלמדו את הרעיון
הם מתקשים להלביש
את זה אחר כך בהתנהלות היומיומית
בתחושה הנפשית
ואז מה שקורה באופן טבעי
נוצרת איזושהי הדחקה
טבעית בנפש שזה
הרעיונות האלה שמענו אותן תכלס
ביום יום מתנהלים באמונה
הבריאה והפשוטה של
המציאות שלנו, של אלוהים
דוגמה זה שמעתי פעם
שזה לא אי אפשר להגיד שזה כוח
עליון, להגיד שזה שלמות עצו אבל תכלס
זה עדיין כוח עליון אצלי בראש
שם איזה מישהו, יש שם משהו וזה נכון
וזה מדויק, יש שם מישהו, יש שם משהו
ונשארים עם הספונטניות
והטבעיות של האמונה אבל
כל החיים הם
זוכרים שהם שמעו פעם
רעיונות קצת יותר
עמוקים ביחס למה שאנחנו קוראים
יעדות ממה שבדרך
כלל וזה המטר
זה המטר, יש כאן
איזה
משהו שמרחף באוויר
שיש לאן להתקדם
יש לאן להתקדם והעולם
האמוני יש לו לאן
להתפתח וגם אם עכשיו אני עוד לא
בשאל את זה בסדר
עוד שלושים ארבעים שנה
יהיה יותר טוב ואם לא
בעולם הזה
בעולם העבר, ככה דיברנו על זה
לא כזה נורא למוץ
אחר כול זה גם
חלק מהתהליך האינסופי של
השלמות האלוהית, בסדר
הוא שמע את הדברים,
בעולם הזה עדיין הוא לא שם
עוד מאתיים שנה
כשהמציאות יתקדם
הוא ימצא את עצמו שם, לא יודע באיזה
צורה בדיוק, כחלק
מנצח ישראל
שלא ישקר ולא
ינחם כי לא אדם הוא להנחם
הרמה המעשית שאדם
יתקדם, ילמד
ויעזוב בבקשה
את האחרים
שיתן לאחרים להתקדם
בקצב שלהם
וכל אחד
יופיע את האלוהים באופן
שמתלבש בנפש ובסכן
שלו
נעצור כאן
נתפגש בפעם הבאה
