ה’ מְגַלֶּה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהוּא עוֹמֵד לְהַשְׁמִיד אֶת סְדוֹם, עִיר הָרֶשַׁע, וְאַבְרָהָם עוֹמֵד מִיָּד לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים: אוּלַי יֵשׁ 50 צַדִּיקִים בָּעִיר? אוּלַי יְחַסְּרוּן חֲמִשָּׁה? אוּלַי יִמְצָאוּן שָׁם 40? 30? – וֶה’ עוֹנֶה: אֵין בְּעַזָּה אֲפִלּוּ 10 חַפִּים מִפֶּשַׁע.
מִי שֶׁלָּמַד אֶת “לֵךְ לְךָ”, לֹא יָכוֹל שֶׁלֹּא לִתְמֹהַּ: הֲלֹא ה’ גִּלָּה לְאַבְרָהָם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, “כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם ועִנו אוֹתָם 400 שָׁנָה” – מַדּוּעַ אַבְרָהָם לֹא עָמַד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל בָּנָיו!? אוּלַי מַסְפִּיק 390 שָׁנָה? אַבָּא, אוּלַי 380? 370? נָכוֹן, מְדֻבָּר בְּאֵיזוֹ ‘טִירוֹנוּת’ שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לַעֲבֹר כְּדֵי לִהְיוֹת הָעָם הַנִּבְחָר – אֲבָל לֹא דַּי בְּ-200 שְׁנוֹת סֵבֶל?! מַדּוּעַ קִבֵּל אַבְרָהָם אֶת הַגְּזֵרָה בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ?
- וְעָנוּ בִּפְנִימִיּוֹת הַתּוֹרָה: בִּסְדוֹם מְדֻבָּר הָיָה בְּעֹנֶשׁ עַל חֲטָאִים, וְא”א מְבַקֵּשׁ שֶׁה’ בְּרַחֲמָיו יְכַפֵּר בְּאֹפֶן אַחֵר; שֶׁיֵּחָשֵׁב יוֹתֵר אֶת זְכוּת צַדִּיקֶיהָ הַמְּעַטִּים, וְכַדּוֹ’. אֲבָל הַגָּלוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֵינָהּ עֹנֶשׁ עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁעָשִׂינוּ, אֶלָּא: זִכּוּךְ מֵחֵטְא אדה”ר, שֶׁהֵטִיל זֻהֲמָה בְּכָל הָאֱנוֹשׁוּת; בִּלְשׁוֹן חָזָ”ל: “זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ”. כָּל דּוֹר, נִקָּה מְעַט מֵהַזֻּהֲמָה הָרוּחָנִית הַזּוֹ שֶׁפָּגְמָה בָּאֱנוֹשׁוּת, וְאַחֲרֵי 10 דּוֹרוֹת, כְּבָר נוֹלַד לְנֹחַ בֵּן אֶחָד (מִתּוֹךְ 3) שֶׁהַזִּהוּם הָרוּחָנִי בּוֹ הָיָה מוּעָט יַחֲסִית: שֵׁם. כַּעֲבֹר זִכּוּךְ שֶׁל עוֹד 10 דּוֹרוֹת, יָצָא מִשֵּׁם: אַבְרָהָם. גַּם לְאַבְרָהָם, נוֹלַד עֲדַיִן בֵּן אֶחָד שֶׁהַזֻּהֲמָה דְּבוּקָה בּוֹ – יִשְׁמָעֵאל – וְגַם אֵצֶל יִצְחָק שֶׁבּוֹ “יִקָּרֵא לְךָ זֶרַע” מְבֹרָר, עֲדַיִן יָצָא עֵשָׁיו מְזֹהָם בְּזֻהֲמַת הַנָּחָשׁ. טִהוּר הָאֱנוֹשׁוּת הוֹלֵךְ וּמִתְגַּלֶּה אַט-אַט – וּ”יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי, בָּטְלָה זֹהַמָתָן” בְּרָמָה שֶׁיָּכְלוּ לְקַבֵּל תּוֹרָה; אַךְ עֲדַיִן לֹא נִשְׁלַם הַתִּקּוּן, עַל ‘חִלּוּל הַשֵּׁם’ שֶׁנַּעֲשָׂה כְּשֶׁאָדָם וְחַוָּה עָבְרוּ עַל רְצוֹן ה’, וְזִכּוּךְ זֶה נִמְשָׁךְ כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים.
וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהִשְׁתַּכְנֵעַ מֵאֵיזוֹ זֻהֲמָה נִטְהַרְנוּ בִּזְכוּת כָּל הַסֵּבֶל שֶׁהָיָה מְנַת חֶלְקֵנוּ – יַבִּיט עַל הַיִּשְׁמְעֵאלִים כַּיּוֹם: 3800 שָׁנָה עָבְרוּ מֵאָז שֶׁאֲבִיהֶם חַי – וְאֶצְלָם לֹא נִשְׁתַּנָּה מְאוּמָה! אֻמָּה שֶׁבָּנֶיהָ מִתְגָּאִים בְּטֻמְאָתָם הַמְּתֹעֶבֶת, וּבְאַכְזָרִיּוּתָם הָעַל-אֱנוֹשִׁית.
אַבְרָהָם קִבֵּל עָלָיו וְעַל זַרְעוֹ לַעֲסֹק בְּתִקּוּן זֶה, וְיָדַע שֶׁמְּדֻבָּר בְּתַהֲלִיךְ אָרֹךְ שֶׁל טַהֲרַת נִשְׁמַת הָאֻמָּה, שֶׁנַּעֲשָׂה “קִמְעָא קִמְעָא” כְּהַפְצָעַת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר – וְאֶת עֲלִיַּת קַוֵּי-הָאוֹר בַּעֲלוֹת-הַשַּׁחַר, אִי אֶפְשָר לְזָרֵז.
* * *
- קִדּוּשׁ הַשֵּׁם – הוּא הַתִּקּוּן לְ’חִלּוּל הַשֵּׁם’. כּוֹתֵב הָרַמְחַ”ל (דֶּרֶךְ ה’, ח”ד), “בְּכָל יוֹם וָיוֹם צָרִיךְ שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ הַשְׁפָּעָה וְהֶאָרָה בַּנִּבְרָאִים, שֶׁתַּעֲלֶה אוֹתָם מִן הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁפֵלָה הָאֲחוּזָה בָּהֶם.. וְסִדְּרָה הַחֲכָמָה הָעֶלְיוֹנָה”, שֶׁכַּאֲשֶׁר יַחְשְׁבוּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁם, יְהֵא “דַּי בִּמְסִירָה בְּמַחֲשָׁבָה” זוֹ, לְהֶמְשֵׁךְ תַּהֲלִיךְ טַהֲרַת הָעוֹלָם. אֲבָל “הַמְּסִירָה שֶׁיִּמְסֹר אָדָם עַצְמוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בְּפֹעַל, תַּמְשִׁיךְ הֶאָרָה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה מְאוֹד, וִיתַקֵּן בַּבְּרִיאָה תִּקּוּן עָצוּם!”.
בְּכָל דּוֹר וַדוֹר, קָמוֹת נְשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת לִדְאֹג לְהֶמְשֵׁךְ הַתַּהֲלִיךְ, בִּמְסִירַת נַפְשָׁם בְּפֹעַל עַל קִדּוּשׁ שְׁמוֹ. כְּזֶה הָיָה גַּם יְדִידְיָהּ אֵלִיָּהוּ: אִישׁ עֲלִיָּה צָנוּעַ וּמָלֵא שִׂמְחָה, שֶׁעָלָה בַּקֹּדֶשׁ בִּישִׁיבַת צְפַת, בְּלִמּוּד פְּנִימִיּוֹת הַתּוֹרָה וְהַנְהָגוֹת שֶׁל חֲסִידוּת, וְהֵקִים מִשְׁפָּחָה לְתִפְאָרָה עִם מֵיתַר הי”ו וּשְתֵי בְּנוֹתֵיהֶם.
- בְּחֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן לָחַם בְּעֹז בְּמִסְגֶּרֶת גְּדוּד הַנְדָּסָה קְרָבִית, וְשָׁהָה עִם חֲבֵרָיו בְּמֶשֶׁךְ 5 יָמִים רְצוּפִים בַּנַּגְמָ”ש… לוֹחֵם שֶׁהִגִּיעַ לְנַחֵם, סִפֵּר: “יְדִידְיָהּ עוֹדֵד אוֹתָנוּ כָּל הַזְּמַן שֶׁה’ אִתָּנוּ! הוּא חִלֵּק וְקָרָא אִתָּנוּ אֶת “תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ” שֶׁ’נֶּאֱחַזְנוּ’ בָּהּ מְאֹד, וְלָכֵן הַמְּפַקֵּד שֶׁלָּנוּ, בָּחוּר לֹא דָּתִי, בָּחַר לִקְרֹא בְּהִתְרַגְּשׁוּת בַּלְּוָיָה אֶת תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ, ‘עֲבוּר’ יְדִידְיָהּ, שֶׁיּוֹצֵא לְדַרְכּוֹ הַשָּׁמַיְמָה…”. “קָרְאוּ לְךָ בְּקִצּוּר ‘יְדִיד'” – אָמַר הָאָב: “כִּי בֶּאֱמֶת הָיִיתָ יָדִיד לְכֻלָּם; לְכָל מָקוֹם שֶׁהִגַּעְתָּ, מִיָּד הִצַּעְתָּ עֶזְרָה עִם יְדֵי הַזָּהָב שֶׁהָיוּ לְךָ. אֲבָל שִׁמְךָ הוּא ‘יְדִידְיָהּ‘ – וְכָעֵת ה’ רוֹצֶה יָדִיד כָּמוֹךָ לְיָדוֹ, לְהַמְשִׁיךְ לְהִלָּחֵם לְמַעְלָה בַּמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה שֶׁאָנוּ נְתוּנִים בָּהּ”.
- בְּיוֹם שִׁשִּׁי, י”ט בְּחֶשְׁוָן, יָצָא “פּוּמָה” נוֹשֵׂא חַיָּלִים לִפְעִילוּת לְחִימָה, וְלִידִידְיָהּ לֹא הָיָה בּוֹ מָקוֹם. מִיָּד קָבַל לִפְנֵי מְפַקְּדוֹ עַל שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא לַקְּרָב… כַּעֲבֹר רֶגַע, יָצָא אֶחָד הַלּוֹחֲמִים מֵהַרֶכֶב, בְּאָמְרוֹ שֶׁהוּא חָשׁ פַּחַד… יְדִידְיָהּ (אַף שֶׁכְּבָר חָוָה בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ הַחֹדֶשׁ נְפִילָה שֶׁל חַיָּל – אֲרִיאֵל אֵלִיָּהוּ הי”ד, בֵּן לְבֶן-דּוֹדוֹ הָרַב אֲחִיָּה אֵלִיָּהוּ הי”ו) קָפַץ וְקָרָא: ‘אֲנִי נִכְנָס בִּמְקוֹמוֹ!’. כְּשֶׁנִּכְנַס, סִפֵּר לַחֶבְרֶ’ה שֶׁזֶּה עַתָּה קָרָא אֶת פי”ח בִּתְהִלִּים: “אֶרְדֹּף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם!”.
- וְכָךְ הִמְשִׁיךְ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת מְקַדְּשֵׁי הַשֵּׁם בְּפֹעַל, שֶׁבִּזְכוּתָם הָעוֹלָם קַיָּם וְקָרֵב לִגְאֻלָּתוֹ.
- * * *
- לָנוּ, אֵין כָּל מֻשָּׂג בְּמַעֲלָה זוֹ. אָנוּ רוֹצִים לִחְיוֹת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. אַךְ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו יֵשׁ נְשָׁמוֹת עֶלְיוֹנוֹת, הַשּׁוֹאֲפוֹת וּמְצַפּוֹת “מָתַי יַגִּיעַ לְיָדִי דָּבָר זֶה וַאֲקַיְּמֶנּוּ, “בְּכָל נַפְשְׁךָ” – אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ”. אֵלֶּה הֵם, שֶׁ”אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּמְחִיצָתָן” בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וּבִזְכוּתָם – אָמַר הַמַּלְאָךְ הַמַּגִּיד לְרַבִּי יוֹסֵף קָארוֹ (כַּמְּתֹאָר בְּ”מַגִּיד מֵישָׁרִים”) “נִפְתָחִים שְׁעָרִים וּמַבּוּעִים, לְהַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע בְּרָכוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת”.
