ברכות השחר אשר יצר \ תמוז תשל”ח
אם כן עכשיו, סדר ברכות? קודם “על נטילת ידים“.
שאלה: נטילת ידים זה מיד בקימה?
הרב: בהלכה, בבית יוסף, נטילת ידים זו הכנה לתפילה. קם בבקר, מזה.. של תפלה.
“ברוך אתה ד’ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על נטילת ידים“.
“טהרת הידים שלפני התפלה וברכתה“, עם ברכה, “מנשאה היא את נפשנו“, התכוננות לתפילה, קשור כבר עם התכוננות תפילה, התרוממות, התנשאות המחשבה, “מנשאה היא את נפשנו לרום המחשבה של יסוד התפלה, שהיא ברום עֻזה באה באמת“, עבודת ד’, תחילת העבודה, תחילת העבודה, עבודת החיים “באמת עם טהרת המפעלים“, בכלל, פעולת האדם, “ועם קדושת החיים“, כל החיים כולם, “הנעשים בפועל כפים“, הידים. “התפלה תביע את זהר הנפש“, כזוהר הרקיע, טוהר הנפש, “את רוממות כבוד אל, הנובעת מתוך הנשמה הטהורה“, ‘נשמה שנתת בי טהורה היא’. “אבל הנביעה הזאת“, המשך הנביעה מתוך הנשמה אל גילוי החיים, “בֹא תבֹא בטהרתה רק עם טהרת המעשים“, שָׁם התורה. התורה צריכה להתגלות בפועל ממש, בחיים המעשיים, “טהרת המעשים שבחיים המפעליים, הנעשים בפעולת הידים“, מצרף טהרת ידים.
“והנה הטהרה של המעשים“, יש שם ביטוי, ‘נקי כפים ובר לבב (תהלים כד ד), “ובר הכפים הם הם המכשירים את התפלה“, זה יחד, זה הדדי. והתפלה המתגלית היא חוזרת ופועלת על הנפש. טהרת הנפש, “וכמו כן עוזרת היא התפלה לצחצח את הנפש, להעמיד אותה“, את הנפש, “במכון אורה, להראות לה את כבוד הקודש, את אור ד’ ונֹעם קדשו, שהוא קשור הרבה עם טהרת המעשים“, במציאות, בחיים, בפועל. “אמנם הטהרה המעשית יש בה מדות רבות ושונות, מדרגות על גבי מדרגות, זו למעלה מזו. וכשמוצלות הידים מכל טומאה, מכל פעולה ירודה ומזוהמה, צריכות הן“, ‘שאו ידכם קודש’, “צריכות הן להנשא לרום עליון, להיות מנוטלות“, מנושאות, “ומרוממות למעשים כבירי קודש“, גילוי טהרת הידים של אותה האישיות של האדם, בטהרה בחיים, בחיים המפעליים, “למעשים כבירי קודש, מלאי חסד והדרת קודש, – הקדושה של נטילת ידים, ופאר החיים שבהגיגות ברכתה“. הגיגות, מילה לא רגילה.
תלמיד: יש בתהלים (ה’ ב’): ‘אמרַי האזינה ד’ בינה הגיגַי’, הגיג לשון.
נו אחר כך ‘אשר יצר’.
“ברוך אתה ד’ אלהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בחכמה“.
דבר מיוחד. קודם, ‘אשר יצר את האדם’. יצר, דברי חז”ל, ‘וייצר ד’ אלוקים את האדם’, מלשון ציור. “הצורה האנושית היא“, צלם אלוקים, “ההופעה מאורה של החכמה העליונה“, ‘כולם בחכמה עשית’, צלם אלוקים שבאדם, “וכח החכמה ביפעתה הניח את חותמו על צורתו של האדם, בהדרת פניו, בסגולתו הרוחנית ובעדינות חייו הפנימיים, המלאים אור חיים מלאים חכמה ושכל“. ברמב”ם, צלם אלוקים שבאדם הדעת, השכל. “וכלול בזה גם כן מה שלצורך קיומו של האדם בצביונו צריך הוא לכל כך תנאים מרובים, שהם צריכים לשמור את תפקידם בדיוק נמרץ מאד, וגם שעם כל החכמה המפוארה, שצורת האדם מלאה ממנה, לא חִסר בו הבורא יתברך מפני זה כל צורך של החיים הטבעיים“, צלם אלוקים בחכמה, דעת עליון, ולזה הגופניות, “החיים הטבעיים אשר לבעלי החיים בתכונתם החמרית. הקשר הזה“, קשר החומריות והגופניות של האדם, קשר עם דעת האדם, שכל האדם, … אלוקים, “הקשר הזה מורה לנו, שהחכמה העליונה“, ‘אשר יצר את האדם בחכמה’, “שהחכמה העליונה יש לה בזה בודאי מגמה נפלאה מאד, להחתים“, חותמת, “להחתים את חותם הזהר של החכמה המאירה“, על החומר, לקדש את החומר, “על תכונה חמרית קדורה“, חשוכה, “מאוגדת בתנאים ארציים כל כך מוגבלים ומושפלים“, ומוארה באור החכמה, באור השכל, באור צלם אלוקים שבאדם.
“וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים“.
שני הביטויים. “יחש יש להאדם, בצורתו העליונה המלאה חכמה“, יש לו יחס, “עם כל התנאים הבהמיים, של הנקבים השונים והחלולים שלו, שתנאי חייו הם כל כך אחוזים בהם, עם כל עליוניות, כמו שהם אחוזים אצל שאר בעלי חיים, שכל ערך חייהם איננו כי אם הצד הטבעי החמרי שלהם בלבד“. אצל האדם זה קשור עם העליוניות שלו.
“גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יפתֵח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם, אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת“.
“בעלי החיים כולם, שתפקידיהם עשויים כולם בהכרח של טבע, בלא בחירה חפשית, אין זה פלא כל כך כשהם נתונים בתנאי חיים, שהם צריכים כל כך דיוק“, סיבות ומסוּבבים. “שהרי ככה היא הטבע כולה“, סיבות, מסובבים, מדויקת, “הפועלת בחוקיה בתכלית הדיוק. אבל הפלא הגדול הוא אצל האדם, שהבחירה החפשית שלו מטביעה היא על חייו חותם של רצון עצמי“, ובחרת בחיים, “ובשביל כך אין החוקים הטבעיים שומרים בו כל כך את תפקידם, ומכל מקום, במה שנוגע לעצם שמירת החיים“, מציאות החיים, “לא נתן הבורא לרצון החפשי של האדם שום כח“, ‘על כורחך אתה חי’, שום כוח לבטל את החיים, “להניא את המהלכים העיקריים ממסלולם.
ומאחר שידוע לפני כסא כבודו ברוך הוא, שאם חוקי החיים בטבעם לא יהיו די מדויקים בהפעלתם על האדם, לא יוכלו חייו הטבעיים לעמוד, על כן שלל את כח הרצון וחופש הבחירה משלוט בחיים הטבעיים הבהמיים“. מציאות החיים בעל כורחו. “ולא נתן לאדם שלטון על סתימת ופתיחת כלי גופו, המוטבעים בטבע העבודה החמרית של החיים, מאחר שאם הם ישָנו את מהלכם הטבעי, מחוקם היסודי, לא יוכל האדם לחיות ולהתקיים אפילו שעה אחת, בהירוס האיתניות של הטבע בשליטתו על גופו“. ‘על כורחך אתה חי’. כורח להתקיים, הכרח החיים. נו נסיים את הדבר.
“ברוך אתה ד’ רופא כל בשר ומפליא לעשות“.
“כל חיי הבשר הם מעמד של חולי“, זה ברמב”ם ביטוי כזה. הוא אומר: הלחם הוא רפואה לחולשת הגוף. מפעם לפעם, רגע לרגע. הכל סיבובי סבות בהדרגה. בכל רגע מתחדשים מצבים, “כל חיי הבשר הם מעמד של חולי“, חולשה, “המתרפא תמיד ביסוד החיים עצמם“, פרטים בלשונו של הרמב”ם, “וזהו כל התוכן של העכול וההזנה“. מקבלים מזונות – ועיכול ורפוי, כך סדר הקיום. “אבל באדם בעל השכל וההכרה העליונה, בעל החכמה והצורה הרוחנית, שחוקיה הם אחרים לגמרי ועליונים הרבה מאלה התנאים המוכרחים להתקיים מצד התכונה של החיים הבהמיים, שהאדם קשור בהם גם כן, הוא דבר פלאי, המביא אותנו להשתוממות על מפלאות תמים דעים, שהמטרות האציליות, עם כל הגובה והטוהר שלהן, הנן אחוזות בדיוק“, עם השפלות, “אחוזות בדיוק עם כל המטרות החמריות, עם כל השפלות והכיעור שלהן, שההתאמה של חיי המחשך של החמריות עם חיי האור של הרוח, של האצילות ושל עדינות הרוח, היא הארה“, מפליא, מפליא לעשות, “הארה מפליאותיה של החכמה שביצירה העליונה, מפלאות תמים דעים, שכל פעֳלו הוא תמים“, ביטוי, “‘אודך על כי נוראות נפליתי“, נפלאות, “נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד’.
הרי אנו רואים כאן התאמת ההפכים“, החומר והרוח, שני הפכים, “התאמת ההפכים בצורה פלאית: מצד אחד המחלה“, החולשה, “שהיא ההפך מהחיים בתכונתה הפנימית, בתור אחד מתפקידי החיים, שהרי הרפואה היא התכונה התדירית של העכול וההזנה, שהעלילוּת של המחלה היא ההכשרה של הרפואה, – ומצד שני התמזגות, של יצירת האדם בצורתו המלאה זהר“, צלם אלוקים, “מקושרת עם כל התנאים של החמריות“, פלאי פלאים, “ומתוך הפגישה של ההפכים באה ההקבלה היותר מופלאה, ומפליא לעשות“.
יש ספר בגרמנית בקצור. מדעי, דברים, כתוב באופן מדעי. אח”כ בסוף בסוף פסוק כזה, במילים האלה: ‘איך מתקשר האורגני עם הלא אורגני – לזה אין המדע מגיע’. זה למעלה מהמדע. מה פשר האורגני והלא אורגני? הגוף והנשמה. מילה אחרונה. לזה אין המדע מגיע. “ומפליא לעשות”. כל זה אומר הרמ”א בקצור. “ומפליא לעשות”, כתוב ברמ”א פרוש על זה, “שקושר רוחני בגשמי”. הא בלא הא לא סגי. קושר אורגני ולא אורגני, זה “מפליא לעשות”.
שאלה: מה ההבדל בין ‘בחכמה’, ‘אשר יצר את האדם בחכמה’, ל’מפליא לעשות’?
הרב: זו חכמה אלוקית. והחכמה הזאת, עוד הפעם, היא חכמה של הפלא, של קשר רוחני וגשמי, קשר גוף והנשמה.
שאלה: זה זהה? זה אותו מובן?
הרב: הידיעה ההכרה של ‘יצר את האדם בחכמה אלוקית’, זה המשך, חכמה שהיא פלא. הנפלאות שעשה ד’ אלוקינו.
שאלה: מה המובן שחיי הבשר זה חולי?
הרב: מובן גבורה. גיבור, יש לו פחות חוליים. מצב של לא בגבורה מלאה, אז יש חולשות. מפעם לפעם מתגלות חולשות, בחומר, בצד החומרי הגופני של האדם. הנשמה גדולה, חזקה. גילוי הנשמה בגוף, גלוי מציאות החיוניות בחומר – כאן מתגלות חולשות, סבוכים.
שאלה: ואיך זה שייך להזנה ולעיכול? זה חסרון?
הרב: מה זה ההזנה והעיכול? זה חיים, המשכת החיים. המשכת החיים בכוח האכילה, המשכת החיים המתגלים, החיים של נשמת חיים, ‘ויפח באפיו נשמת חיים’, נשמת החיים שהיא מתגלה ומופיעה ומתקיימת וממשיכה בחומר, בחומר הגוף, חיבור הנשמה והגוף.
שאלה: למה בהתחלה יש ‘אשר יצר את האדם בחכמה’, ואחרי זה ‘ברא בו נקבים נקבים’? למה יצר וברא?
הרב: אולי יצירה קשור למעשה בראשית, ‘וייצר את האדם’. והאדם בערך המיוחד של האדם, צלם אלוקים. ב’וייצר’ שני יו”דים, שתי יצירות, הבחירה של האדם. ביטוי היצירה הספציפית לאדם. בריאה בכלל, בורא שמים וארץ, ‘ברא כל בחכמה’. בירור, התבררות וכד’ ועוד.
