שלום וברכה רבה לכולן!
ימי בין המצרים הם ימים של קושי ומחסומים. במצבים כאלו הרבה פעמים הנטיה הטבעית היא “להנמיך פרופיל”. כאילו להוריד את הראש ולומר “אני לא באמת פה, זה כואב מדי, תעירו אותי כשזה ייגמר”. אבל ודאי שלא זה רצון ד’ מאיתנו בימים אלו, ולא כך נוכל למצות אותם באופן נכון שיעלה נחת-רוח לפניו ויתרום לגאולה השלמה.
אז מה כן? כותב אחד מגדולי ראשוני החסידות, המגיד מקוז’ניץ, בספרו “עבודת ישראל” לפרשתנו: “…והִנה פרשה הזאת ( = מסְעֵי) נקראת תמיד בֵּין המְצָרִים שהם נחשבים עשרים ואחד יום, כמו שפֵּירש רש”י. ועשרים ואחד יום ועשרים ואחד לֵילות הם ארבעים ושניים, כנגד ארבעים ושניים מסעות, שצריך לעבור בֵּין המְצָרִים בכמה מסעות לתקן הכל ולעבוד את ד’. הגם שהזמן גרמא להיות עָצֵב ונאנח על חורבן בית ד’, עִם כל זה יש לחזק את עצמו ולטהר לבבו ולעבוד ד’ בְּתורה ותפילה בְּשִׂמְחָה, בִּפרט בִּשעת אמירת שירות ותשבחות…”. דווקא בגלל הקושי יש – יחד עם האבל ההולך וגובר על החורבן הנורא – להתחזק לעבוד את ד’ יותר בְּשִׂמְחָה! זוהי עבודת הימים האלו.
זו לא רק הדרכה חסידית אלא הלכה למעשה. כותב השולחן-ערוך: “ראוי לכל יְרֵא שמים שיְהא מֵיצר ודואג על חורבן בית המקדש” (שו”ע אורח-חיים א, ג). ומוסיף המשנה-ברורה: ” ‘שיְהא מֵיצר’ – אבל התורה והתפילה יהיה בשמחה” (משנה ברורה שם, ס”ק י).
דווקא בגלל שאלו ימים של התמודדות – התמודדות תצליח רק מתוך שִׂמחה, וכפי שכותב בעל התניא: “כמו שנצחון לנצח דבר גשמי, כגון: שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה, הִנה אם האחד הוא בְּעצלוּת וּכבֵדוּת ינוצַח בְּקַל וְיִפּוֹל גם אם הוא גיבור יותר מחבֵרו- ככה ממש בנצחון היֵצר – אי אפשר לנצחו בְּעצלוּת וּכבֵדוּת הנמשכות מעצבוּת וטִמטום הלב כְּאבן, כי אם בִּזריזות, הנמשכת מִשִׁמחָה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם” (ליקוטי אמרים פרק כו).
הקב”ה אוהב אותנו, וגם כשהוא מעניש אותנו המטרה שלו היא לא להכאיב אלא לתקן, ואכן כך יתברר לעתיד לבוא: “…וּמִבֵּין המְצרים רווחה תופיע, הלוך ואור, ויִגָּלה לעינינו איך כל ההריסוֹת קלעו רק אל הקִלקול והבֵּאוּש. האש אשר הִצִּית ד’ בציון אכלה ואוכלת באמת רק את הדופי והתיעוב, את החולניוּת ואת החולשה, המעכבת על עוּזָן של ישראל מהופיע בגבורתו…” (הראי”ה קוק, אגרות הראיה, אגרת תשעח).
על אחת כמה וכמה בדורנו, כשהגאולה השלֵמה קרובה הרבה יותר, כשנשמח בכל הטוב שד’ משפיע עלינו גם בתוך סיבוכי הגאולה – זה עצמו יפתח פתח לתיקון השלם, וכדברי הרב בפתגמו לחודש אב: “גִּילַת עַם בִּשְׁבִיבֵי אוֹר יְשׁוּעָה, תְּקוֹמֵם אֲשֶׁר הָרְסָה בְּכִיָה שֶׁל חִנָּם” (הראי”ה קוק, מאמרי הראיה עמ’ 501).
במהרה בימינו אמן, יהושע וידר
