שלום, ושיעור שאנחנו ממשיכים איתו, את השיעורים
על לימוד עיוני, אפשר לומר, של הסוגיות,
סוגיה, אחת מן הסוגיות הנלמדות בדף היומי,
אנחנו בדף היומי נמצאים במסכת יומא,
ואני לוקח היום, רוצה לדבר על סוגיה שאפשר לומר שיש איתה, כמה פעמים נפגשים איתה במסכת יומא,
פעם הראשונה בדף ל"ג,
נפגשים איתה גם אחר כך
בדף נ"ו ודף נ"ט, יש כמה פעמים שהעניין הזה נזכר.
והכוונה שלי, הנושא שעליו אני רוצה לדבר היום,
זה על הנושא שנקרא, הכלל שנקרא אין מעבירין על המצוות.
וזה דבר שנזכר בעניינים של מסכת יומא, בחלק הזה של הקורבנות וקודשים,
שבעבודת הקודשים במקדש אנחנו תמיד לומדים ורואים את זה גם מן הגמרות,
מי שעכשיו לומד את ה... כל הזמן,
יש סדר לדברים.
זה לא שעושים פעם ככה, פעם ככה, אלא יש סדר קבוע מה,
איזה דבר לפני, עם מה מתחילים ועם מה ממשיכים.
ולכן כאן, למשל, בצורה כזו,
זה גם נכון בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים,
כל פרט ופרט נזכר, מתי הוא עושה, לאיפה הוא עושה, לאן הוא מביא, מאיפה הוא לוקח,
וכל פרט ופרט.
וגם בכל יום בעבודת המקדש, הדברים הם לא נעשים כאילו בשליפה,
אלא בצורה קבורה ומסודרת.
כאשר בדף ל"ג,
בדף ל"ג שאנחנו פה יכולים איתו להתחיל,
מובאים דברי הגמרא שאולי מוכרים לרבים מהסדר של הקורבנות שאומרים בכל יום בתפילה לפני תפילת שחרית,
אז יש את כל מה שאומרים בקורבנות, יש שם חלק אחד שזה לא משנה אלא דווקא גמרא. אז זו הגמרא, מה שכתוב פה,
אביי מסדר מערכה משמי דגמרא ואליבא דאבא שאול.
אז יש לאביי אמר את הסדר שנראה לו הנכון מבחינת ההלכה
בעבודת המקדש של דבר יום ביומו. דבר יום ביומו,
מערכה גדולה קודמת למערכה שנייה של קטורת, מערכה שנייה של קטורת קודמת לסידור שני גזרי עצים,
סידור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות,
כן וכן הלאה.
והגמרא פה בהמשך, אחרי שהוא מסיים את כל דבריו,
דנה על כל פרט ופרט, למה זה לפני זה וזה לפני זה. ואז כפי שנעצרתי כאן, דישון מזבח הפנימי קודם לטבת חמש נרות. אז זה שואלת הגמרא בסוף העמוד בדף ל"ג עמוד א',
שואלת הגמרא מהי טעמה, ולכן הגמרא כל דבר גם מקודם ואחר כך מביאה על זה הרבה פעמים או סברות או דרשות.
זאת אומרת,
יכול להיות קשור מלימוד של הפסוקים.
אז מה היא טעמה? אמר אביי גמרא גמירנה,
סברה לא ידענה. אביי אומר, הוא יודע, זה ככה המסורת, ככה הקבלה, אבל הוא לא יודע להסביר את זה.
ורבא אמר כראה, רבא אמר, יש לי סברה. מה, דישון המזבח הפנימי, למה קודם?
רבא אמר כריש לקיש, דאמר כריש לקיש,
אין מעבירינה למצוות.
כמו שאומר רש"י, הפוגע במצווה לא יעבור ממנה.
ונפקא לן במכילתם ובשמרתם את המצוות קרבה את המצות
לא תמתין לה עד שתמתין ותיישן.
זאת אומרת הפוגע במצווה ולכן יוצא פה שיש דישון מזבח הפנימי
כפעולה שנעשית לפני הטבת חמש הנרות כך הרי נאמר פה ואז הוא אומר היות שהוא פוגע זאת אומרת במהלך שהוא הולך הוא מגיע דרך המקום שבו צריך לעשות את מה שנקרא דישון המזבח הפנימי
אז הוא לא מדלג עליו ועושה את הפעולה עם הנרות אלא קודם דישון מזבח הפנימי ואחר כך רק חוזר ממשיך עם הטבת הנרות ועל זה שואלת הגמרא מה הסיבה רבא אומר אין מעבירין על המצוות רבא אומר סברה זאת אומרת אפשר להגיד שזה אחד המקורות שזה מופיע בתור דבר הלכתי משמעותי ולא רק אמירה בעלמא אלא הלכה בהלכות קודשים
לעומת זאת יש לנו בגמרא אחרת בדף נ"ט הזכרתי
בדף נ"ט גם במסכת יומא שם הגמרא מדברת על סדר העבודה דווקא לא של כל יום אלא של יום הכיפורים ושם יש גם איזו פעולה שמדברים עליה ושואלים כמו שאמרנו כל דבר המשנה אומרת בדף נ"ח עמוד ב' ושיירי הדם היה שהופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון איפה ששמים את שיירי הדם ואז שואלת הגמרא גם שם
שואלת הגמרא
מה הטעם של הדבר הזה ששופך דווקא על יסוד מערבי של נזבח החיצון,
אז אומרת הגמרא בדף נ"ט: "דאמר קרב ואת כל דם הפר ישפוך וכי נף יקבעו פגע ברישה".
יש כאן איזה גמרא, מין כפל לשון,
הוא מביא מצד אחד פסוק ואז הוא אומר "כוון דפגע ברישה" ועל
אז זה, יש כאן מין דיון, האם גורסים את הפגה ברשע או לא גורסים את הפגה ברשע, האם רק מצד הפסוק זה בא,
או שזה בא מצד הסברה שפגה ברשע.
כפי שתוספות אומרים, לא גרסינן דפגה ברשע.
זאת אומרת, יש כאן איזשהו דיון בגרסאות שמופיע בתוספות כאן,
ובתוספות בדף ל"ג,
האם גורסינן, גם במסכת סבחים,
כרגע אנחנו בכל אופן במסכת יומא,
אז יש התייחסות אל העניין הזה שהאם גורסים את מה שכתוב כאן
ששופכים על יסוד המערבי בגלל שפגע בזה ברישע.
כאן כאילו נשאלת השאלה מה כאן המחלוקת כן גורסים או לא גורסים האם זה מסתמך רק על הפסוק או שזה מסתמך כאילו על הסברה.
אלה שאומרים שמסתמך על הסברה וגורסים את הטעם שפגע ברישע זאת אומרת שהוא שם ביסוד מערבי אומרים גם כאן
אין מעברין על המצוות. אתה מגיע אל המקום בחלק של המזבח שאפשר לשים שם,
לשפוך את שערי הדם, כפי שזה נאמר,
והיסוד המערבי, הצד המערבי הוא המקום שאיתו נפגשים לראשונה באותו דרך שהוא בא מהכיוון של אותה פעולה,
אז ממילא שים שם, פגע ברשע.
האם זו סיבה מספקת או לא?
אנחנו רואים שמצד אחד כן,
כי אלה שגורסים, זה הפירוש.
אלה שלא גורסים את המילה הזו אז הם אומרים שכאן הסיבה היא רק בגלל הפסוק.
יש פסוק.
זה לא בסברה.
זאת אומרת לא סוברים שזה הבא מצד מעבירין על המצוות או לא מעבירין על המצוות.
זה בעצם מוביל אותנו למה שתוספות בדף ל"ג מסבירים ואומרים שיש מקום להגיד שלא אומרים מעבירין על המצוות
אלא דווקא כשיש שתי מצוות שצריך לעשות.
אז הוא אומר אם אתה נתקל באפשרות של המצווה הראשונה אל תדלג עליה לעבור למצווה השנייה
ולא כאשר מדובר על מצווה אחת השאלה היא רק לעשות עכשיו או להמתין לאיזה שלב אחר בשביל אותה מצווה וזה ההבדל בין שתי הסוגיות
שכן הסוגיה בדף ל"ג עוסקת בשתי מצוות דישון מזבח הפנימי והטבת חמש נרות
ועל זה בוודאי אומרים שאין מעבירין על המצוות
בעוד שהגמרא בדף נ"ט לא מדברת על שני דברים שצריך לעשות, אלא על דבר אחד שצריך לעשות,
למה עושים אותו בשלב זה ולא עושים אותו בשלב זה.
האם גם כאן נאמר את הכלל שאין מעבירין על המצוות? זאת אומרת, יש כאן איזושהי מחלוקת.
המחלוקת הזו היא מחלוקת שיש בה השפעות הלכתיות ממשיות,
כפי שנוכל לראות.
למשל, את ההלכות האלה של אין מעבירין על המצוות,
איפה אנחנו נפגשים בהם בצורה נגיד דבר יום ביומו דבר יום ביומו זה ההלכה כפי שמצוין בדף המקורות הלכות בתפילין
יש סדר בתפילין מנחים קודם תפילין של יד אחר כך מניחים תפילין של ראש
כשמורידים מורידים קודם תפילין של ראש ואחר כך תפילין של יד זה הסדר כולנו מכירים אותו
בגלל זה אבל יש הקפדה רבה וכולנו מכירים ויודעים כשמניחים את התפילין שמים אותו בתיק
של התפילין אז יש סדר לתפילין כולנו יודעים שמניחים את התפילין אם מדובר היום כמו
במכלים האלה שאולי היום נהיו מקובלים אז שמים את התפילין של יד למטה ואת התפילין, סליחה, את התפילין של ראש למטה את התפילין של יד למעלה ואז כשבאים ומניחים תפילין אז נפגשים קודם עם התפילין של יד כי אם
היו עושים הפוך, היו נפגשים קודם עם התפילין של ראש, ואין מעבירין על המצוות, נאמר בהלכה,
ואז יהיה צריך להניח קודם את התפילין של ראש, למרות שלפי הסדר קודם מניחים תפילין של יד.
אז לכן, כדי לא להיכנס לבעיה,
כדי לא להתנגש עם הכלל הזה של אין מעבירין על המצוות,
לכן באמת שמים את התפילין של ראש למטה,
ובתיקים הרגילים שמקובלים לגבי תפילין,
הנה זה עניין של הצד, תפילין של יד מניחים בצד אחד,
תפילין של ראש בצד שני, אנחנו יודעים את הצד המדויק איפה מניחים, לכן תמיד כשאתה פותח את הנרתיק, את התיק,
אז אתה יודע לשים את היד, לקחת קודם את התפילין של יד, ואתה לא נתקל קודם בתפילין של ראש.
אז הנה זו דוגמה הלכתית יומיומית
שיש עליה הקפדה שאין מעבירין על המצוות.
אבל מצד שני, הנה ניתן דוגמה אחרת שהנה רואים שיש מחלוקת,
כי כאן אנחנו רואים שיש מחלוקת בדברים אחרים.
הנה, לדוגמה.
יש דוגמה אחרת שהיא מעשית בשנה זו,
שנה מעוברת,
אז יש הדר ראשון ויש הדר שני.
ומתי עושים פורים?
אנחנו כולנו כבר יודעים שעושים פורים בהדר שני,
אבל אם נפתח את הגמרא במסכת מגילה, בדף ו' עמוד ב',
אנחנו נראה שזה לא כל כך פשוט, היה מחלוקת. יש מי שסובר שעושים פורים בהדר, דווקא פורים בהדר ראשון.
יש אחד התנאים שאומר את זה וכשהוא מנמק למה עושים פורים בהדר ראשון הוא אומר אין מעבירין על המצוות
אתה מגיע להדר אז תעשה פורים מה אתה מתעכב למה לא לעשות פורים אז לכן הוא אומר אין מעבירין על המצוות ככה הגמרא אומרת במסכת מגילה אותו תנא רבי יוסי כמדומה לי שאומר שפורים בהדר ראשון הוא אומר בגלל העניין הזה אין מעבירין על המצוות ומי שסובר
מי שסובר שבאדר שני אז לכאורה הוא לא חולק על העניין של אין מעבירין על המצוות אלא יש לו נימוק אחר מה שאנחנו יודעים שפורים נוהגים באדר השני בגלל שהגמרא אומרת מסבירה שסומכים גאולה לגאולה מעדיפים את הקרבה של פורים שזה יהיה לא לחודש שבט אלא שיהיה קרוב דווקא לחודש ניסן זה נקרא לסמוך גאולה לגאולה
ולכן באדר שני עושים את הפורים.
טוב, עכשיו בואו ננסה, נבדוק, ומה למעשה באדר ראשון?
באדר ראשון, אז יש, אנחנו הרי יודעים שקוראים לזה פורים קטן.
אומרים תחנון בפורים קטן או לא אומרים תחנון בפורים קטן?
בואו נפתח את ההלכה בסימן, בשולחן ערוך,
בסימן תרצ"ז,
סעיף א', שם מדובר על העניין הזה, ומובאת שתי דעות,
שתי דעות לגבי ההנהגה של פורים קטן.
האם הוא מותר בהספד ובתענית או לא?
זאת אומרת, האם פורין קטן זה משהו משמעותי,
או שבעצם אולי כלום? היות שלא כלום, אז כלום.
ומתברר שזה שתי דעות.
אנחנו רגילים היום, אנחנו אוהבים להקל בדברים האלה ולא אומרים תחנון, אבל באמת זה מחלוקת בשולחן ערוך.
יש דעה אחת שאסור בהספד ובתענית, זאת אומרת שזה גם יום טוב.
יש דעה שאומרת שדווקא מותרים בהספד ובתענית.
אני אומר, הרי מה העיקר כדעה ראשונה?
מה זה הדעה הראשונה? הדעה הראשונה שאסור בהספד ובתענית.
זאת אומרת, במושגים שלנו לא אומרים תחנון בפורים קטן, שפורים קטן הוא גם יום של שמחה.
כאן באמת כשלומדים את שתי השיטות האלה, מה המחלוקת בין שתי השיטות האלה?
הם כאילו חולקים, כשאמרו שפורים יהיה בהדר שני,
האם אמרו שזה בהדר שני וממילא בהדר ראשון זה כלום?
או שבעצם בהדר שני יש עניין לעשות פורים כדי לשמור גאולה לגאולה?
אבל גם פורים הקטן, הראשון, הוא גם פורים. במידה מסוימת זה קשור לשאלה הזו.
כי אם אין מעבירין על המצוות,
אז אתה מגיע לחודש אדר,
י"ד אדר, נו, זה פורים.
איך אפשר, אין מעבירין על המצוות. אלא מה, מגילה, לקרוא את המגילה?
נו, זה נעשה כבר ב... נסמוך גאולה לגאולה. אבל זה פורים.
יש לזה, אפשר להבין ככה את המחלוקת הזו,
שאין מעבירין את המצוות. זאת אומרת שאותה מחלוקת, וכאן
זה דוגמה שאין מעבירין את המצוות
לא כשיש שתי מצוות אלא כשיש מצווה צריך לדעת מתי לקיים אותה.
הגיע ההדר לקיים את המצווה או לחכות להדר השני.
האם אנחנו יכולים להמתין או לא והאם כשאומרים אין מעבירין על המצוות זה הפירוש גם כאשר יש מצווה אחת. זאת אומרת מה שהתוספות מתרצים ואומרים זו בעצם שתי שיטות
שאפשר לראות אותם גם במסכת מנחות בדף ס"ד עמוד ב מסוים בדף המקורות.
יש שם שני תירוצים:
מתי אומרים אין מעבירין את המצוות או לא אומרים אין מעבירין את המצוות.
ובאיזשהו מקום המחלוקת הזו היא באמת
כנראה באה לידי ביטוי בהלכה בכל מיני הזדמנויות כפי שראינו עכשיו.
האם אומרים אין מעבירין את המצוות רק כשיש שתי מצוות כמו בתפילין?
אז לא לקחת את התפילין של יד כאשר כבר לקחת את התפילין של ראש? זה שתי מצוות.
או כמו שכתוב בגמרא, דישון משבח הפנימי תעסק לפני הטבת חמש נרות.
או שזה גם נכון כאשר יש דבר אחד והשאלה היא אם להמתין עם הדבר הזה או לא להמתין.
האם גם על זה אומרים, מעבירים על המצוות.
באמת, כל דבר, זה שיש מחלוקת כזו ושיש שתי שיטות כאלה זה ברור.
אנחנו, כיוון שדרכנו גם להסביר ולהבין את העניין הזה, אז צריך להבין מה באמת המחלוקת.
באמת,
לכאורה,
מה באמת ההסבר למה כן ולמה לא, מי כן ומה הטעם בדבר.
נדמה לי שאפשר למצוא את זה, בדף המקורות ציינו פה את דברי מגן אברהם בסימן קמ"ח,
יש שם דברים די ארוכים ושקשורים אל העניין הזה ואני לא אאריך בזה עכשיו,
אבל מתוך דבריו אפשר ללמוד את הסבר המחלוקת.
אני חושב שכשאומרים אין מעבירין על המצוות אפשר להסביר את זה בשתי סיבות.
אפשר להגיד שאין מעבירין על המצוות של לא לזלזל
במצווה שנתקלים בה.
זאת אומרת אם אתה מדלג עליה אתה כאילו מזלזל בה.
אז זה באמת שייך רק אם אומרים
שמדובר כשיש לך שתי מצוות לא לעשות את השנייה לפני הראשונה אם נתקלת בה.
זה כדי לא לזלזל במצווה זה פירוש שאין מעבירים על המצוות אבל הפירוש השני אומר לא כשיש לך מצווה תקיים אותה ואל תהיה כלשונו של המגן אברהם פנוי מן המצוות שאדם לא יהיה
פנוי מן המצוות שעכשיו לא עושים את המצווה זאת אומרת עצם המחשבה לא לעשות את המצווה עכשיו אלא לעשות אותה אחר כך זה גם גדר של אין מעבירים את המצוות לפי הדעה המרחיבה את המושג הזה אז זאת אומרת שאותה שיטה שמרחיבה את העניין הזה אומרת את זה גם על מצווה אחת שהשאלה היא לא להמתין אלא לעשות אותה עכשיו כשאפשר מגיעים אל היסוד המערבי כפי שכתוב בדף נ"ט עכשיו תשים הגעת ליסוד המערבי אל תחכה
ליסוד המזרחי, אלא תעשה עכשיו,
זו גם שיטה שסוברת, ואז את השיטה הזו אפשר למצוא אותה בכמה מקומות,
שזו הסיבה של אין מעבירים את המצוות, ואז ממילא זה לא שייך דווקא בשתי מצוות,
אלא אפילו במצווה אחת,
שהשאלה היא אם לחכות בזמן או לא לחכות עם הזמן,
אפילו כשחושבים שיש סיבה אולי לעבור לזמן ההוא.
לכן מי שאומר שפורים קטן נוהגים גם בהדר ראשון, זה בגלל שהוא סובר שאין מעבירים את המצוות,
אמנם לא לגבי כל מצוות פורים,
אבל חלק ממצוות פורים שייך גם בעדר ראשון, כי אין מעבירין על המצוות.
אז אני חושב שזה נותן את ההסבר
לעניין הזה באופן די מסודר, נדמה לי. אז בעזרת השם, כל מי שירצה יעיין גם במקורות, יעיין במגן אברהם שציינו פה, דברים קצת ארוכים ומעניינים בכל אופן, שכדאי למעיין לראות אותם. אז כל טוב בינתיים ושלום שלום.
:::::::::::
::::::::::::::
:::
