שלום לכל הלומדים, המאזינים והצופים.
הסוגיה שלנו היום היא באמת מן הסוגיות של הדף היומי במסכת יומא,
והכוונתי לדף כ"ב זה תחילת פרק שני.
תחילת פרק שני במסכת יומא, בדף כ"ב.
מדובר שם במשנה,
זה דבר שאנחנו מכירים גם מהתפילות מסדר העבודה של יום הכיפורים.
מדובר שם, מספרים על הסדר של ה...
צריך היה לחלק את הדברים, את התפקידים בין הכוהנים,
מי מקבל את מה,
היו עושים מה שנקרא או שעושים ויעשו בעזרת השם פייסות, פייסות דהיינו כמו גורלות,
שעושים גורלות לראות כל כהן, מי זוכה, במה, בכל תפקיד שצריך לעשות.
ואת הסדר הזה של הפייסות האלה, את הגורלות, כתוב במשנה שעושים על ידי זה שמבקשים
מכולם להרים אצבע וקובעים כאילו איזה מספר ומסתובבים עם המספרים עד שמגיעים אל מי שנמצא במספר שקבעו הוא זה שזוכה בדבר וזה בעצם הפיס שעליו מדובר ועל כך מדברת הגמרא ושואלת למה צריך שיהיה בצורה הזו לעשות את הפיסות על ידי הרמת האצבעות והמספרים ואז שואלת אומרת הגמרא ונמנינו לדידו אולי
למה אי אפשר היה לעשות מניין שיהיה ישר על ידי שעושים את המניין אצל האנשים עצמם?
אבל "מסיילא לרבי יצחק דומה רבי יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה".
דכתיב, מביא שם פסוק אחד ואחר כך פסוק שני: "אלא מהאחה וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים".
ולכן יש שם עניין שלא עושים מפקד או מניין של עם ישראל אצל עם ישראל,
על ידי זה שלוקחים את האנשים בעצמם ואומרים אחד, שתיים, שלוש,
אלא באמת רק על ידי מה שנקרא פה דבר אחר,
דבר אחר, ויפקדם בטלאים, כמו שנאמר אצל שאול לפני מלחמת עמלק,
שכל אחד נתן טלא והם ספרו את הטלאים.
ממילא, גם כאן אפשר כאילו להגיד שבמקום לספור את האדם, כל האדם בראשו, בעצמו,
על ידי האצבעות יש כאן איזושהי דרך עקיפה דומה,
עשו במקום זה, במקום הספירה של הגוף בעצמו, הראש, גולגולותם, כמו שרש"י אומר,
אז סופרים לפי האצבעות.
זה בעצם הנושא של הסוגיה פה.
זאת אומרת שדבר שאנחנו יודעים,
שעניין של מפקד
במספר בספירה רגילה, אחת, שתיים, שלוש, זה דבר בעייתי בכל מיני צורות,
ועל כך באמת יש צורך לדבר ולראות
קצת מה מדובר פה ומה אנחנו יודעים מעבר לכך.
והשאלה שלכאורה צריך לשאול כשלומדים פה את הגמרא,
הגמרא פה כאילו שואלת את השאלה ועונה תשובה, זאת אומרת זה דבר שכאילו לא ידוע או כאילו לא יודעים, לא יודעים כולם את העניין הזה אבל כך לכאורה יש לתמוה כיוון שאנחנו יודעים את העניין הזה קודם כל מן החומש כבר וזה פסוק שמובא בתורה
כשמישהו רוצה לדעת איך עושים מניין בתורה,
הרי אנחנו מכירים את זה מפרשת כי תישא בחומש שמות,
כי תישא את ראש בני ישראל ונתנו כל אחד שנותן מחצית השקל כופר לנפשו,
זאת אומרת ששם מדובר,
יש הדרכה מדויקת איך עושים את המפקד על ידי זה שכל אחד נותן מחצית השקל וזה פסוק מפורש בתורה שאומר ולא יהיה בהם נגף,
זאת אומרת שיש עניין לא לעשות ספירה של כל אדם באופן אישי,
אלא על ידי זה שהוא נותן משהו כמו מחצית השקל.
וזהו המקור לכאורה הכי ברור שישנו לגבי העניין של דרך המפקד בישראל.
וצריך להבין פה בגמרא שאנחנו מדברים עליה פה במסכת יומא,
משום מה מביאים כל מיני פסוקים, כל מי שרואה את הדף הרי מכיר את הגמרא פה.
רק פסוק אחד לא מביאים,
את הפסוק בפרשת כי תישא, שהוא לכאורה הפסוק כל כך ברור ופשוט, שנוגע לעניין הזה עצמו.
בעל כורחנו,
בעל כורחנו, צריך לומר שכנראה הגמרא פה חשבה שזה לא מהווה מקור לעניין הנדון כאן.
וכל כך למה?
מפני שכשמדובר, יש הבדל כנראה ברור לגמרי בין
מעניין מפקד שעושים לכל ישראל,
או בין מפקד שעושים באופן חלקי.
זאת אומרת שיש כאן איזה הבדל גדול בין מפקד למפקד, ולכן פה לא מדברים על המפקד הכללי, ככה צריך לפי זה להסביר.
את זה אפשר להבין וללמוד, להבין שככה זה באמת העניין ממסכת ברכות.
ממסכת ברכות בדף ס"ב, כפי שמצוין פה בדף המקורות,
הגמרא מדברת על העניין של דוד. אנחנו יודעים שאצל דוד, בסוף פרק מספר שמואל,
מדברים שם על זה שדוד עשה מפקד.
הוא רצה לעשות מפקד.
יואב,
כפי שמובא שם, דווקא לא כל כך היה מעוניין, רצה להניא אותו מכך,
אבל הוא בסופו של דבר לא ויתר,
ועל כך מדובר שהוא אפילו נענש.
דוד אפילו נענש. וזה כתוב שם בגמרא,
שכאילו הנזיפה הייתה נזיפה בדוד,
בלשון כזו איך אתה דוד עושה דבר שכל תינוק של בית רבן יודע זאת אומרת זה מובא שם בסגנון כזה שהדבר הוא כל כך ידוע וברור כיוון שזה ידוע מהפרשה של כי תישא כמו שאמרנו אז באמת כל ילד יודע כל תינוק של ביטוי כזה שלא מאוד מעניין הגמרא אומרת אתה דוד המלך
טועה בדבר שתינוקות של בית רבן יודעים זה בעצם מה שנאמר שם בגמרא
ולכן הוא גם נענש כל כך.
צריך לעיין, בדף המקורות ציינו פה את העניין של,
את ההבנה ומה באמת הייתה השגיאה המיוחדת של דוד במפקד הזה. אם כל תינוקות של בית רבן יודעים, אז מה, דוד המלך לא ידע את מה שתינוקות של בית רבן עושים.
אז הרמב"ן בתחילת חומש במדבר, כמצוין בדף המקורות,
מעלה פה את האפשרויות וזה דבר שהוא
כמובן נוגע להלכות של מפקד אוכלוסין, גם היום במדינה היו כמה מפקדים ותמיד באמת גדולי התורה דנו ונדרשו לעניין הזה ולמצוא את הדרכים איך זה מותר ומה הן ההגבלות על המפקד שלא ייכשלו באיסור שאנחנו רואים פה שהוא כל כך חמור כפי שהיה אצל דוד.
אז זה יכול להיות שיש כאן שני דברים,
א' שאולי דוד עשה את המפקד שלא לצורך,
ויהיה הבדל אם עושים את זה לצורך או עושים שלא לצורך,
וממילא נפרש שבפרשת כי תישא,
אומנם רש"י מפרש שם שכי תישא את ראש בני ישראל, אומר רש"י שכשתחפוץ למנותם,
אז כשתחפוץ למנותם יכול להיות שתחפוץ, כי יש צורך בדבר מכל מיני סיבות לדעת בדברים מסוימים כמה אנשים ישנם וכמה צריך לסדר להם כל מיני סידורים ודברים.
גם במפקד אוכלוסין שעושים נאמר במדינה מפעם לפעם,
אפשר בהחלט להבין שיש בזה צורך לדעת להיערך לכמה דברים צריך לארגן לאיזשהו גודל, לאיזשהו גודל של אוכלוסייה.
אז יכול להיות שזה נקרא באמת לצורך.
אז זו אפשרות אחת שדוד המלך לא מצאנו שהוא עשה את זה בדבר לצורך.
והדבר השני שהוא אולי לא עשה וזה אולי יותר מפתיע,
הוא לא עשה את זה על ידי דבר אחר. כי בפרשת כי תישא מה שאנחנו רואים שנתן כל אחד מחצית השקל כופר לנפשו
לצורך המקדש וזה בעצם ככפרה שהיא בעצם מאפשרת אולי את המפקד ואילו נמנע מלעשות את הדבר אולי הזה שגם אולי פלא איך הוא לא עשה את זה בצורה הזו ואם הוא כן עשה על ידי דבר אחר דהיינו שכל אחד נתן משהו שאפשר היה על ידי זה לספור
נצטרך לומר שהבעיה הייתה שהוא לא עשה את זה לצורך זאת אומרת מכאן נלמד שמפקד אוכלוסין שעושים אפילו כשהוא לצורך
צורך צריך להיות עם ההגבלה הזו שזה יהיה לא על ידי ספירה ישירה של האדם אלא באופן על ידי דבר אחר שנותנים כל אחד משהו וממילא שאלו לגבי מפקד אוכלוסין במדינה שעושים את זה על ידי רישום בטפסים האם הרישום הזה נחשב דבר אחר או לא נחשב דבר אחר ועל כך
יש כבר ודיברו הרבה וכל מיני גדרים שגם נקבעו על ידי הרבנות הראשית ואין כאן המקום בכל אופן צריך לדעת להקפיד
שזה יהיה נחשב על ידי דבר אחר ושזה יהיה לצורך.
אבל חוזר אל סוגייתנו אנחנו,
כאשר פה אמרנו לא מדובר על מפקד כללי,
פה מדובר על מפקד חלקי וזה דבר באמת שאפשר לראות אפילו אצל דוד וזה דבר מאוד מעניין,
סימנו פה בדף המקורות,
בשני מקורות בשמואל ב' סימנו בהתחלה, ציינו את המקור שבו אנחנו רואים את העונש שדוד קיבל על המפקד הכללי שהוא עשה אבל הנה בפסוק, בפרק אחר מקודם,
רואים שכשהוא יצא למלחמה הוא אסף את החיילים, את מי שבא להתאסף לצבא ויפקדם דוד, שם זה נאמר בלי לציין שהיה פה איזושהי בעיה. הפירוש הפשוט שאני חושב שהוא תמיד עשה על ידי דבר אחר כמו שאמרנו אלא יש הבדל בין מפקד כללי לבין מפקד שעושים לצורך העניין של לדעת את אנשי הצבא שיוצאים למלחמה לפני זה לדעת כמה יוצאים למלחמה וזה דבר חשוב גם אנחנו יודעים היום
צבא כשיוצא צריך לדעת כמה חיילים יוצאים לכל פעולה,
וזה דבר ברור ופשוט.
אבל גם את זה, וכאן מתברר לפי זה,
שגם את זה מתברר שלא צריך, לא אי אפשר לספור על ידי כל אדם ואדם ספירה ישירה,
אלא על ידי דבר אחר, וזה מה שנאמר בסוגייתנו.
שאת הספירה הזו,
כאשר לא מדובר לדעת,
אם אני אנסה, צריך להגדיר את זה,
יש הבדל אם סופרים כדי לדעת כמה יש אנשים וזה הדבר המסוכן שעליו צריך להיזהר במיוחד שלא יהיה עין הרע ויש ספירה לא של רוצים לדעת כמה יש אנשים אלא יודעים שלמלחמה צריך להוציא נגיד עשרת אלפים חיילים אז סופרים עשרת אלפים חיילים לצורך העניין על זה לא שייך להגיד שיש עין הרע עין הרע זה כאשר אתה רוצה לדעת כמה יש יהודים כמה יש באוכלוסייה
אבל כאשר אתה רוצה, קובע לך מטרה של מספר מסוים שצריכים לצאת למלחמה,
אז זה לא אותו דבר.
לכן שם זה לא קשור לפסוק של כי תישא,
אלא זה עניין אחר, לא שייך פה להגיד
מה שאנחנו אומרים במפקד אוכלוסין מלא וכללי,
שיש חשד שלעין הרע לא יהיה בכם נגף, זה פשוט כאילו עין הרע כזה,
הרי כשרוצים,
קובעים כמה צריכים אנשים,
זה לא שייך פה להגיד עין הרע.
ויותר מזה,
הרי הדוגמה שמובאת במסכת יומא פה היא הדוגמה של הפייסות. מה זה הפייסות? בכלל לא צריכים לדעת כמה אנשים, בכלל לא קבעו, אלא צריכים לעשות גורל.
מי יהיה האיש שיקבל את התפקיד להעלות את הקורבן למזבח?
אז כדי לעשות את זה, עושים את זה על ידי ספירה כזו.
אז זה בכלל לא קשור לספירה.
ובכל זאת, כאן מתחדש לנו שבכל זאת, גם במצב הזה,
גם בספירות כאלה,
לא לעשות את הספירה הישירה,
אלא כפי שנאמר פה על ידי דבר אחר כמו טלאים שהיה אצל שאול או אצבעות כפי שאפילו נאמר אצל פה במסכת יומא בפייסות האלה זה דבר יפה שאפשר את זה להוכיח כי כאן כנראה יש גדר נוסף זה לא הגדר של חשש מפני עין הרע אלא גדר נוסף שאותו אפשר להגיד
הגמרא פה כפי שאמרנו מביאה את הדוגמה אצל שאול בצאתו למלחמה
וישמע את העם ויפקדם בטלאים ויפקדם בטלאים זה פסוק גם כן בשמואל א' על הפסוק הזה בשמואל אם טיינו כפי שמסומן פה בדף המקורות רש"י מסביר למה ויפקדם בטלאים כיוון שלא היה יכול לפקוד אותם בעצמם מפני שמה שכתוב איפה לא בפרשת כי תישא שוב אלא בפרשת וישלח במה שנאמר אצל יעקב אבינו כשהוא אומר ואתה אמרת היטב היטיב עמך
והרבאתי את זרעך כעפר הארץ אשר לא יסופר מרוב.
מביא רש"י את הפסוק הזה,
כאילו שאלה, למה רש"י מביא את הפסוק הזה? למה הוא לא מביא את הפסוק בפרשת כי תישא?
אלא מכאן אנחנו רואים שהפסוק של כי תישא הוא לא רלוונטי לגבי השאלה הנדונת כאן.
השאלה הנדונת כאן כשלא מדובר לדעת כמה אנשים ישנם,
אלא כאשר היה צריך לאסוף כך וכך אנשים למטרה של המלחמה, זה משהו אחר.
ולכן המקור הוא מסיבות אחרות: כעפר הארץ אשר לא יסופר מרוב.
יש עניין לא לספור בכלל, בשום אופן,
בני אדם באופן אישי על ידי ספירה. זה נקרא, זה כמו שאפשר להגיד,
הברכה לעם ישראל היא כעפר הארץ אשר לא יסופר מרוב.
רוצה לומר, כעפר הארץ שאין מספר לכל גרגיר וגרגיר אלא אשר לא יסופר מרוב כי זה רק רואים אותם באופן כללי.
כשמדובר על יחידים אז זה לא בדרך של ספירה 1, 2, 3 אלא בידיעה שכל אחד יש לו את העניין המיוחד שלו אבל כשמדובר על ספירה אז צריך, כמו שאומרים, מתברר פה בהלכה של הסוגיה פה וזה החידוש של הסוגיה שבכל זאת לא לספור בדרך של 1, 2, 3 אלא לתת על ידי טלאים או על ידי אצבעות שזה בעצם גדר אחר לגמרי העיקר שלא יהיה כל אחד ואחד נחשב כמו מספר.
צריך לדעת שלא לתת לבן אדם מספר זה בעצם המשמעות אפשר להגיד של מה להשתדל עד כמה שאפשר שזה מה שיהיה שלא יהיה בדרך של ספירה ישירה כפי שאנחנו גם יודעים שכאשר בודקים למשל בבית הכנסת לראות אם יש מניין אנחנו יודעים שלא סופרים 1,2,3,4 אלא אומרים את הפסוק למשל המפורסם הושיע את עמך וברך את נחלתך שיש בו עשר מילים ואנחנו תמיד יודעים שלפי זה אנחנו סופרים
זאת אומרת שאנחנו יודעים שצריך להקפיד לא לספור אחת, שתיים, שלוש, לא נותנים לבן אדם מספר אחד אלא אם רוצים לדעת אם יש עשרה עושים את זה בצורה אחרת.
מובא פה בכף החיים סימנתי בדף המקורות שהוא אפילו אומר שאולי יכול להיות שמותר כשבודקים במניין בבית כנסת לספור את האנשים על ידי מחשבה אבל לא להגיד, לא להגיד אחת, שתיים, שלוש על האנשים והחידוש של סוגייתנו אם כן
שזה לא רק ממפקד כללי שרוצים לדעת כמה אנשים ישנם אלא אפילו כאשר עושים את זה מסיבות אחרות לגמרי אפילו כמו בפייסות של המקדש לא עושים את זה על ידי ספירה ישירה של אנשים נתינת מספרים לאנשים אלא בצורה עקיפה אפילו לפחות שיהיה כמו על ידי האצבעות כמו שנאמר פה במשנה וזה החידוש של סוגייתנו כדבר שמלמד אותו שיש עניין
להימנע ממספר כזה שזה באמת כדי שתהיה ברכה שרויה על עם ישראל ואין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מדעיין אולי זו אמירה נכונה לגבי ההלכה הזו
אז בינתיים נשאר בזה וכל טוב ושלום שלום.
:::::::: " " "
