שלום לכולם הצופים והמאזינים אנחנו עדיין באמת אולי שיעור אחרון שקשור למסכת עירובין שלומדי הדף היומי מסיימים
ובחרתי היום לדבר על נושא שהוא כללי אבל קשור למסכת עירובין כמו למסכת שבת
אולי הנושא אולי הכי חשוב מבחינתנו בזמן הזה
זה העניין הזה של הגדרת רשות הרבים
והעניין העירוב שאנחנו כל כך כולנו מקיימים ועושים גם בערים הגדולות בכל מקום.
ועל זה אני רוצה לדבר מתוך הגמרא, מתוך ההלכה,
על פי דרכנו,
ונראה לאן אנחנו באמת מגיעים עם העניין הזה.
הנושא של עירוב, אנחנו יודעים מלכתחילה, לא נאמר על רשות הרבים.
הנושא של עירוב
נאמר על החצרות,
על המבואות,
שבעצם מציאותם כבר ברור לנו שהם לא רשות הרבים.
ואז לגביהם, אף על פי שהם לא רשות הרבים,
בכל אופן אסרו את הטלטול אם לא עושים עירוב.
אז צריך לעשות עירוב, חצרות ושיתוף מבואות,
אלה הדברים שפחות או יותר מוכרים לנו מן המסכת,
אבל לא כל כך מן המציאות.
כי אנחנו באמת במציאות שלנו עושים את
העירוב לא על החצר ועל המבוי אלא על כל העיר
ואף על פי שלכאורה על פניו העיר נראית כרשות הרבים.
והנה במסכת עירובין אנחנו במסכת עירובין, אני מציין כאן בדף המקורות
שלוש סוגיות במסכת עירובין שנוגעות לעניין הזה באמת בדף ו',
בדף נ"ט ובדף ק"א
או ק"ב, דף ק"א או ק"ב
שנייה,
קופא א', סליחה.
קופא א', הרי יש שלוש סוגיות במסכת עירובין שיש בהן נגיעה לעניין הזה.
בסוגיה הראשונה, שהיא נמצאת בדף ו',
אנחנו רואים כאן איזושהי שאלה שהגמרא אומרת
שברשות הרבים היא מארבע.
זאת אומרת, מדובר שם על סידור שאפשר לטלטל במבוי,
כמו שהוא אומר שם, כיצד מערבים דרך רשות הרבים,
עושה צורת הפתח מכאן,
ולכי וקורא מכאן ויש מי שאומר בלי מחלוקת בית שמאי ובית הלל ואיך דרך ההיתר של הטלטול במבוי
ואז שואלת הגמרא ורשות הרבים מי מארבע
מי מארבע זאת אומרת שבכלל יש לנו כאילו אמירה שהיא אומרת שברשות הרבים אין אפשרות לתקן את הרשות הרבים
בכלל על ידי עירוב
וזה מה שהגמרא מביאה בהמשך מוכיחה את זה שאי אפשר ואז היא רק אומרת
מביאה דוגמה מעניינת מירושלים,
הגמרא מביאה מירושלים וגם מעיר אחרת בבבל,
כפי שנאמר שם, אבולה דמחוזה,
ואז נאמר שם שאפילו בדלתות
רשות הרבים לא יכולה להיות מותרת לטלטול,
ובירושלים, למשל, נאמר, אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה, חייבים עליה משום רשות הרבים.
אותו דבר גם על אבולה דמחוזה
של דלתותי ניאלות. זאת אומרת, אצלהם הייתה מציאות של חומה,
ובחומה יש פתחים, בפתחים יש דלתות,
ואז מבואר כאן בגמרא שכדי להתיר את העיר עצמה כמו ירושלים,
אז צריך שיהיה בפועל חומה וצריך שיהיה דלתות נינלות. זאת אומרת, אפילו לא שיהיו דלתות שלא נינלות לכאורה, אמנם על זה כבר יש קצת מחלוקת,
אבל דלתות נינלות.
דהיינו דלתות שבאמת סוגרות את הכניסה
וזה ההיתר בירושלים כפי שהוא אומר ואנחנו יכולים לראות כדוגמה
לדבר שהגמרה באמת ככה אומרת זה מעניין שהגמרה בדף ק"א כמו שהזכרתי את הסוגיה בסוף המסכת
שכעת אולי נמצאים בה לומדי דף היומי הגמרה מביאה בפשטות ואומרת שירושלים היא נקראת כרמלית
שירושלים נקראת כרמלית אפילו בגלל העניין הזה של הדלתות הנינלות.
והגמרא אומרת שזה בתנאי שהדלתות הנינלות, גם שם היא חוזרת על זה, אבל כשפרצו פרצות בחומה והדלתות אולי כבר לא יכולות לנעול את הכניסה והיציאה,
אז זה חוזר להיות רשות הרבים. זה מה שהגמרא אומרת בדף קא.
אז אם כן אנחנו רואים ככלל שברשות הרבים הנושא של העירוב הזה בכלל לא פשוט.
ואף על פי כן אנחנו הרי כן יודעים
שאנחנו עושים את העניין הזה, אז ממילא צריך לבוא ולדון על הדבר.
מה הבסיס למה שבאמת אנחנו נוהגים כיום הזה,
או בכלל, בתקופתנו, בכלל, בכל התקופות?
כידוע, יש את העניין הזה של שישים ריבו.
שישים ריבו זה מושג שלא קיים בגמרא. בגמרא לא נאמר, שישים ריבו זה הגדר הידוע שעל פיו מקילים בנושא הזה של העירוב.
ואומרים, נכון מה שנאמר על רשות הרבים בגמרא,
כפי שיוצא כדברים פשוטים,
אבל העניין הוא שצריך להיות ברשות הרבים, התנאי למציאותה זה שישים ריבו.
דהיינו, כשיש 600,000 איש
שנמצאים במקום הזה,
זהו הדבר שקובע את הגדר של רשות הרבים. זאת אומרת, לא מספיק התנאים הסביבתיים,
אלא צריך שיהיה גם תוספת ידיעה שישה עם ריבו. זה אחד ההיתרים הגדולים שעל פיהם אנחנו אומרים שהמקומות שאנחנו מכירים הם יהיו שווים על ידינו,
לא נקראים רשות הרבים.
באמת בגמרא זה לא נזכר בכלל,
אבל זה נזכר אצל הראשונים, אצל רש"י,
במסכת עירובין, באמת בדף ו' ובדף נ"ט.
כאן רש"י באמת, כשהוא מדבר על הגדרת רשות הרבים בדיבור המתחיל ירושלים,
רש"י אומר על ירושלים ברשות הרבים שלה מכוון משער לשער ומפולש
ויש בה דריסת שישים ריבו ורחב שש עשרה אמה.
ובכן רש"י אומר ואלמלא שנועלים דלתותיה בכל לילה חייבים אליה בשבת משום רשות הרבים.
זאת אומרת זה העניין של נעילת הדלתות שישנה בירושלים לפי התיאור של הגמרא,
אבל ההגדרה של רשות הרבים שניתנה לירושלים זה בגלל העניין של שישים ריבו,
ודרכים ברוחב טז אמה, 16 אמות. זה רוחב שהוא לא כל כך הרבה במושגים שלנו היום.
טז אמה זה 16 אמות, זה פחות מ-10 מטר, זה באמת לא כל כך הרבה.
אבל העניין של 60 ריבות, כן דבר שמוכר לנו. השאלה היא מאיפה זה בא,
המקור הזה של 60 ריבות.
וזה, אנחנו, בגמרא, כמו שאמרתי, זה לא נזכר בשום מקום.
השאלה מאיפה זה בא,
והאמת היא שגם בהלכה, בדברי הרמב״ם למשל,
אין לזה זיכרון לעניין הזה של השישים ריבו.
בשולחן ערוך,
כפי שמצוים בדף המקורות גם הרמב״ם וגם השולחן ערוך,
בשולחן ערוך מתחיל ואומר על רשות הרבים כרשות הרבים באופן פשוט,
ויש אומרים שיש עניין של רשות הרבים רק עם שישים ריבו,
ועובדה שאנחנו מתמחים על היש אומרים
בגלל שמפרשים שזה כאילו בא כתוספת ולא כמחלוקת בדברי השולחן ארוך.
מאיפה זה בא העניין הזה של השישים ריבו?
זה כפי הנראה דווקא המקור שלו במסכת שבת.
במסכת שבת,
וזה אחד הדברים המעניינים,
כי הרי קראנו דברים במסכת ירובין בדף ו' בתחילת המסכת,
גם במסכת שבת זה בדף ו'.
בדף ו' יש את ההגדרה של רשות הרבים בכלל,
ושם באמת הדבר המעניין הוא ששם גם רש"י לא מדבר על שישים ריבו.
לא נזכר שם התנאי של שישים ריבו. רש"י מזכיר את ההגדרות של רשות הרבים, כתוב שם במסכת שבת:
סרטיה או פלטיה ומבואות המפולשים, פחות או יותר אני אומר בציטוט.
סרטיה זה, רש"י אומר, מסילה הולכת בין עיר לעיר,
פלטיה זה מין רחבה שבתוך העיר שבה אליה מתכנסים כולם,
ומבואות המפולשים,
כתוב שם מבואות המפולשים לסרטיה,
או יש שם גורסה לפלטיה או לסרטיה בבאות המפולשים. שישים ריבו,
שם רש"י לא אומר.
זו שאלה בפני עצמה על רש"י,
שרש"י שבמסכת עירובין אומר לנו את זה פה וגם בדף ו' וגם בדף נ"ט,
השאלה היא למה הוא לא מזכיר את זה במסכת שבת בדף ו' שהגמרא כאילו באופן רשמי היא מדברת על ההגדרה של רשות הרבים.
זו שאלה שתכף אולי ננסה להתייחס אליה.
מכל מקום, שם התוספות דווקא כן מזכירים את הדבר הזה, ומאיפה התוספות כאילו שואבים את הגדר הזה.
זה מעניין מאוד, כי הגמרא במסכת שבת, בדף ו' עמוד ב',
דנה על המדבר.
ואז מצד אחד אומרים שמדבר,
מקור אחד אומר שהמדבר זה לא נחשב לרשות הרבים,
מקור שני אומר שמדבר כן נחשב לרשות הרבים, ושואלת הגמרא כאילו קושייה,
ואז מתרצת הגמרא, כאן בזמן שישראל היו במדבר,
כמה זמן שאין ישראל במדבר. בזמן שישראל היו במדבר
זה רשות הרבים, לפי הפירוש של רש"י,
בזמן שישראל נמצאים במדבר זה רשות הרבים, ובזמן שאין ישראל נמצאים במדבר אלא כסתם מדבר זה לא נקרא רשות הרבים.
למה מדבר סתם לא נקרא רשות הרבים? כי הוא באמת גדר של כרמלית, זו ההגדרה כנראה, כי זה מין מקום שהולכים אבל לא הרבה הולכים, זה לא איזה דרכים שהם מגיעים לשם אנשים ברובם,
ולכן רק בזמן שישראל היו שרויים בתוכם,
שם אנחנו באמת אומרים שיש את הגדר של רשות הרבים במדבר. בעצם המדבר, בזמן שישראל היו בתוכו,
זה כבר לא היה מדבר, זה כמו עיר. ברגע שכל העם ישראל נמצא במדבר מסודר לפי דגליו ושבטיו,
אז מה זה מדבר? זה לא מדבר. בזמן שאתה מיישב את המדבר, הוא לא נקרא מדבר. אבל בכל אופן, על זה נאמר שם, לפי רש"י,
שזה המדבר שנחשב לרשות הרבים. אז למה אני חוזר על כל זה?
מפני שבאמת, לכאורה קשה.
אין לברייתא מה לעשות, רק לספר לנו מה שהיה בזמן שישראל היו שוהים בתוכו, שהמדבר של אז היה רשות הרבים. מה זה בעצם מעניין אותנו,
המדבר בזמן שישראל היו בתוכו.
לכאורה לא צריך לעניין אותנו, כי זו הלכה לא נוגעת להגדרות שאנחנו מתעניינים.
היא, כמו שאני אומר, אם ישבו במדבר, אז ישבו את המדבר,
אז זה לא יהיה מדבר,
והם ישבו את המדבר בזמנם, אבל מה זה נוגע לנו?
התוספות אומרים, קצת נראה, זה מה שהם אומרים במסכת שבת,
להוכיח מכאן שהעניין של שישים ריבות זה תנאי, כאילו,
כפי הנראה, התוספות אומרים כאן את הדבר שכאילו קשה,
כאילו קשה. מה ראו על ככה לספר לנו על רשות הרבים של המדבר בזמן שישראל היו שרויים בתוכו?
הרי זה כאילו דבר שהוא לא רלוונטי,
אבל התשובה היא הנותנת.
זאת אומרת, הזכירו את זה כדי ללמוד מזה משהו.
המדבר, בזמן שישראל היו בתוכו, שנחשב לרשות הרבים, בא ללמד אותנו הלכה כללית בכלל לרשות הרבים,
שתמיד רשות הרבים היא קשורה לשישים ריבו.
זאת אומרת, כי הרי זו המציאות של עם ישראל במדבר, זה לא היה המציאות של פחות משישים ריבו כידוע,
ולכן המספר של שישים ריבו מוכר לנו כמספר של עם ישראל במדבר,
וממילא זה כאילו בא ללמד אותנו,
כאילו בעקיפין,
המדבר של עם ישראל,
שנקרא רשות הרבים הנה תלמד מכאן מהו הגדר של רשות הרבים תלמד מכאן את כל הגדרים ותלמד מכאן גם את הגדר
תלמד את הגדר של שישים ריבו.
המעניין הוא שבאמת הרמב״ם לא לומד ככה הרמב״ם לומד אחרת מאשר רש"י רמב״ם מצוין פה בדף המקורות למד כנראה את הגמרא הפוך
כיוון שאולי הקושייה הזו הייתה לו קשה מה ראה הגמרא התנאים
לספר לנו את הסיפור של ישראל במדבר בזמן שהיו במדבר,
ולכן הוא אומר שכשאמרו על המדבר שומשו את הרבים מתכוונים אל המדבר תמיד.
ואצל הרמב״ם עכשיו אנחנו רואים בדיוק הפוך מרש"י.
זאת אומרת שהמושג של שישים ריבו לא קיים אצלו.
זאת אומרת כי מה זה המדבר? המדבר לא מסתובבים המוני אנשים. בעיר שלנו גם היום מסתובבים בעיר הרבה אנשים.
במדבר מסתובבים אולי אנשים,
אבל לא הרבה אנשים. אז בוודאי שהתנאי של שישים ריבו הוא לא תנאי שמעניין את הרמב״ם,
ולהפך, הוא מסביר לנו שהמדבר ככה יוצא, שהוא מסביר את הגמרא הפוך,
שמה שאמרו שהמדבר הוא רשות הרבים זה דווקא לא בזמן שישראל שרויים בתוכו,
הוא בדיוק הפוך, כשישראל שרויים בתוכו אז זה דווקא לא רשות הרבים, אז זו גם שאלה שצריך להבין,
למה המדבר לפי הרמב״ם בזמן שישראל, הוא לא אומר לנו את זה, אבל ככה יוצא לפי דבריו, מתבהר מזה,
אם הוא אומר לנו שסתם מדבר זה רשות הרבים זאת אומרת שהוא מפרש בגמרא שמה שאמרו שמדבר שבזמן שישראל שרויים בתוכו זה בדיוק הפוך זאת אומרת שזה לא רשות הרבים וזה לכאורה דבר שצריך להבין למה לא באמת על סוף סוף רשות הרבים צריך כנראה להסביר זה כנראה מסבירים צריך כנראה להסביר שהמדבר בזמן שישראל היה בתוכו היו בתוכו זה כמו ירושלים שהגמרא אומרת שדלתותיה ננעלות בלילה והיות שעם ישראל היה במדבר מוקף
בן עיני כבוד אז אולי זה נחשב לדלתות שננענות בלילה וממילא זה לא נקרא רשות הרבים ממילא שככה מסבירים את הרמב״ם הזה
וזה יהיה ההסבר למה במדבר לא היה נחשב אבל זה כמובן יש קושייה גדולה
בכל זאת כי בגמרא במסכת שבת בדף צדיו ואחד המקורות המסומנים פה בדף המקורות
אנחנו רואים שם בפירוש שהגמרא מדברת על המקום של מחנה לוויה במדבר בזמן שישראל היו שרויים בתוכו
שזו הייתה דוגמה של רשות הרבים שהגמרא מזכירה,
והיא בעצם הפוך ממה שיוצא מדברי הרמב״ם, יש כאן קושי גדול.
יש קושי גדול בעניין הזה, כי לחור היוצא שדווקא מובא הדוגמה של המדבר של ישראל כן כרשות הרבים.
התשובה על כך נתונה על ידי אמירי ועל ידי הרשב"א בספרו "עבודת הקודש".
אמירי על המקום במסכת שבת.
הכוונה היא שבעצם ככה יוצא שירושלים,
דלתותיה ננעלות בלילה, זה לא רשות הרבים.
אבל בכל אופן, המרכז של העיר, זהו הפלטייה הזו,
שהיא עיר רחבה שכולם מתכנסים, ממשיכה להיות רשות הרבים, אפילו כשדלתותיה ננעלות בלילה.
ואז המדבר כמדבר לא היה רשות הרבים,
אבל בכל אופן, המקום המרכזי הזה, של איפה שמתכנסים כולם,
איפה שמשה היה במחנה לוויה,
זה כן נחשב לרשות הרבים, אף על פי שזה חידוש גדול שיוצא כמעט בלתי הכרחי,
זאת אומרת,
זה הכרחי שאי אפשר לוותר כמעט עליו.
זה באשר לשיטת הרמב״ם.
לעומת זאת,
אני חוזר לשיטת, אז בעצם לפי הרמב״ם אין לנו שישים ריבו,
ככה זה יוצא.
אני חוזר לרגע לשיטת רש"י.
כמו שציינו, רש"י במסכת העירובין
מזכיר כל פעם את השישים ריבו.
כשהוא לומד במסכת שבת אין זכר לפרט הזה של שישים ריבו. אמנם התוספות אומרים שם את העניין הזה,
אבל רש"י דווקא בעצמו,
שיודע להגיד את זה במסכת עירובין, לא יודע או לא אומר את זה במסכת שבת, ולכאורה צריך בירור למה.
מה שנראה להסביר,
זה כנראה ההסבר הנכון בדברי רש"י,
שיש שני סוגים של רשות הרבים.
יש רשות הרבים מצד המוקד, מהו המוקד?
המוקד הוא פנימי מתוך העיר,
או המוקד הוא חיצוני מחוץ לעיר?
כי להפך, מחוץ לעיר, הדרכים של חוץ לעיר,
לא של מדבר, בכלל.
רש"י אומר סרטיה, סרטיה, מה זה סרטיה לפי רש"י?
מסילה מעיר לעיר.
זה הכביש הראשי מעיר לעיר.
זאת אומרת, כאשר מדובר על מוקד חיצוני,
איפה שבאמת, כולם הולכים
מעיר לעיר ואנשים הולכים מעיר לעיר,
זה נקרא רשות הרבים, לא בגלל המוקד המקומי של העיר.
זאת אומרת, כאן אין את הצורך בשישים ריבו.
הגדר של שישים ריבו מדבר כשמדובר על העיר, כי מלכתחילה כשמדובר על העיר זה לא רשות הרבים.
שייך להגיד על העיר שהעיר היא לא רשות הרבים אלא היא רשות השותפים. כמו שבחצר אמרנו שיש שותפים בני הבתים שנמצאים בחצר ובמבוי זה לא נקרא רשות הרבים בגלל שכל החצרות שמופנות אל המבוי הם שותפים במבוי,
כך כולם שותפים בעיר.
אז זה בעצם כאילו לא רשות הרבים.
מתי רשות הרבים של העיר משנה את צורתה ונהיית במקום רשות של שותפים, רשות הרבים בהגדרה?
שישים ריבו.
שישים ריבו זה מספר שמוציא אותם מההגדרה הזו, זה כבר מה שנקרא יותר כללי.
ואז זה בעצם הופך להיות רשות הרבים. זאת אומרת שלפי רש"י ההגדרה של שישים ריבו היא הגדרה ששייכת באמת,
כאשר אתה בא לקבוע את הרשות הרבים מתוך העיר,
וכאשר אין שישים ריבו בתוך העיר אז העיר לא נחשבת לרשות הרבים
כאשר אין שישים ריבו ולכן כאן אפשר לעשות את העירוב.
ולהפך, סרטיה זה המסילה שהיא הולכת מעיר לעיר,
שם זה נקרא רשות הרבים גם בלי התנאי של רשות הרבים.
הדבר המעניין הוא אם רוצים לראות פה את ההבדל למשל בין רש"י ורמב״ם,
אחת מההגדרות של רשות הרבים זה מבואות המפולשים.
לפי רמב״ם עצם הדבר שיש מבואי מפולש של 16 אמות
מפולש זה עצמו רשות הרבים לפי רש"י לא מבוי מפולש הוא נקרא רשות הרבים זה בגלל שהוא מפולש לסרטייה
או שהוא מפולש לפלטייה זאת אומרת
זה לא מכוח העובדה שהוא מפולש
אלא מכוח העובדה שהוא מפולש לפלטייה שמפורש לסרטייה זה נקרא רשות הרבים לפי רש"י בעוד שלפי הרמב״ם עצם הדבר שהוא מפולש
וכשהרמב״ם מדבר על מבוי שאפשר לעשות עליו עירוב
מפולש
צריך להגיד שאין בו 16 אמות. כך אומר רבי מלכיאל מישנה על הרמב״ם, מצוין בדף המקורות גם זה.
סוף דבר זה לא סוף דבר, זה רק אמצע דבר. בכל אופן מצד העניין אנחנו פה לומדים שתי שיטות.
באמת לפי הרמב״ם העניין של שישים ריבו לא מופיע בתוך העניין.
שישים ריבו לא מופיע בתוך העניין ולהפך העניין הוא באמת העובדה
שכל מקום שהרבים הולכים,
זה נקרא רשות הרבים,
לא נזכר העניין של שישים ריבו,
זה מצד אחד,
ואילו לפי רש"י העניין שישים ריבו נמצא, אבל רק במקום שהוא, המוקד שלו כרשות הרבים, הגורם, הבסיס,
הוא מתוך העיר.
כשמדובר מבחוץ, אז
זה לא נקרא רשות הרבים.
אלו הדברים, פחות או יותר,
יסודיים שאפשר להגיד על הנושא של רשות הרבים.
מה שאנחנו סומכים, סומכים בעיקר על רש"י, אפשר לומר,
וצריך בירור גדול אם זה גם מתאים לרמב״ם,
כפי שאמרתי, בשולחן ערוך זה נזכר, ועל זה אנחנו סומכים.
אולי אצל הרמב״ם גם צריך לחפש ולמצוא את הדרך למה באמת הערים שלנו לא נקראים אצלו רשות הרבים,
כי באמת אצלו לכאורה הם כן נקראים רשות הרבים, וזו שאלה,
אם כי יצא לנו שבמדבר,
המקום של עם ישראל במדבר לא היה רשות הרבים,
אנחנו ענינו בגלל ש...
אנחנו ענינו בגלל ש...
כאילו ענני כבוד, אבל אולי לא.
אולי באמת דווקא אצל הרמב״ם כל עיר
היא לא נקראת רשות הרבים. דווקא העיר לא נקראת רשות הרבים, בגלל שזה שייך לאנשים.
אז זה לא נקרא רשות הרבים. אבל אמרנו שהגמרה אומרת במחנה לביאה שזה כן רשות הרבים, אז אולי אותו מקום רחבה שכולם מתכנסים זה מה שנקרא רשות הרבים. יכול להיות.
זה בכל אופן ניסיון שלי עכשיו לנסות להסביר את העניין של העירוב בערים שלנו גם לפי הרמב״ם שאין אצלו את הגדר של שישים ריבו. ואולי.
אבל הדברים כבר ידועים וצריכים עיון ולימוד והמנהג של ישראל כן לסמוך על העירוב ובוודאי לפי רש"י יש לזה את הבסיס כפי שציינו בתוך הדברים ובינתיים שלום לכולם שלום שלום שלום.
:::
