שלום לכולם ואנחנו ממשיכים בשיעורים שלנו ואנחנו נמצאים בעקבות הדף היומי שנמצא עדיין במסכת עירובין
גם אנחנו היום נמצאים
מתחילים לדון בדברים שבאים מתחילים במסכת עירובין
אבל הנושא שאנחנו בחרנו לדבר היום
הוא נושא כללי שנמצא בהרבה מקומות בש"ס
נושא שהוא קצת אפילו מסובך
ננסה להציג אותו קצת באופן עיוני, אבל גם בצורה
פשוטה עד כמה שאפשר.
כוונתי לסוגיות שעוסקות בדיני ברירה, מה שנקרא ברירה.
כי במסכת עירובין אנחנו מוצאים את העניין הזה בכמה מקומות,
ובדף המקורות אפשר לראות כבר על מה מדובר.
מי שמכיר את המסכת, יש לנו כאילו שלושה מוקדים, אפשר להגיד,
של דיון עם נושא של ברירה.
יש לנו פעם אחת ראשונה בדף ל"ו ול"ז בפרק שלישי,
שם דווקא הסוגיה הרחבה ומקיפה כל מיני סוגיות גם אחרות שלא עוסקות דווקא בנושא של עירובין.
זה מתחיל בעניין הזה של מי שמתנה, כפי שכתוב במשנה שם, אם אני אקרא לרגע מהמשנה,
מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו נוכרים מן המזרח,
עירובי למערב, מן המערב עירובי למזרח,
זאת אומרת שמדובר שם על עירוב תחומין,
כשאדם מכין לעצמו את הדרך ללכת, לפעמים בשביל ללכת לקראת מישהו, לפעמים בשביל לברוח ממישהו, אבל הוא עוד לא יודע אם הוא צריך ללכת בסופו של דבר מהטעמים האלה לכיוון המזרח או לכיוון המערב, אז הוא שם, אומר עירוב,
אני שם פה וגם פה, ומה שהתברר במשך השבת,
לשם היה העירוב שבאמת אני מתכוון אליו ברצינות.
הוא לא יודע עכשיו להגיד על איזה כיוון הוא צריך ללכת,
וזה יתברר רק בשבת עצמה, כאילו למה הוא התכוון בין השמשות. כי נושא של עירוב תחומין הוא נקבע מבחינת הקביעות שלו בין השמשות.
אז זאת אומרת שזה העירוב שעליו מדברים,
וזה כפי שאפשר מיד להבין הוא קשור לענייני ברירה,
מפני שזאת אומרת שעכשיו לא יודעים, הוא לא יודע אפילו,
אם הוא באמת צריך את העירוב למזרח או את העירוב למערב,
אבל הוא ידע את זה במשך השבת. אז מה יהיה במשך השבת?
כשהתבררו הדברים על ידי הנוכרים כפי שבאו שם, או הרב אפילו שלו,
שהוא לא ידע לקראת מי הוא צריך ללכת,
כשזה יתברר אז אפשר יהיה להגיד, הוברר הדבר למפרע,
שכשאני עשיתי, כשעשה את העירוב בתחילת, לפני כניסת השבת,
היה כוונתו, עכשיו מתברר שהיה כוונתו לצד הזה או לצד הזה.
זו שאלה קלאסית של ברירה לכאורה,
ואת זה הגמרא כמובן מבררת פה,
ואז הדין הזה כפי שהוא במשנה מלמד שאומרים שיש ברירה ואז בעקבות זה הגמרא בסוגיות האלה ממשיכה, מביאה את הדוגמאות האחרות, יש את הדוגמה המפורסמת שלוקח יין מבין הכותים שזו דוגמה שדבר דומה שקשור למעשרות אדם יש לו חבית יין שלא היה עליו מעשרות והוא רוצה לשתות ואי אפשר לשתות לפני מעשרות אז הוא כאילו אומר אני מפריש אבל איפה המעשר איפה התרומה
אז הוא יודע להגיד שמה שבסופו של דבר יישאר בחבית זה יהיה התרומה. זו באמת שוב דוגמה של ברירה,
שרק אחר כך, אחרי שהוא יגמור לשתות את מה שיש בחבית,
מה שיישאר בסוף זה היין שהוא היה גם מקודם בחבית, אבל הוא לא היה ניכר, לא היה זיהוי לחבית הזו,
זה כבר היה ברירה כבר מקודם. אז הנה, זו דוגמה גם כמובן של ברירה, ונובאות לכאן דוגמה נוספת שנזכיר אותה מיד אולי בהמשך.
כיוצא בזה,
יש לנו את השאלה של ברירה בדומה למה שכתוב פה במשנה בדף פ"ב,
כי שם בדף פ"ב במשנה,
שוב משנה,
אנחנו מוצאים גם דוגמה של ברירה שהוא אומר,
אומר הרי זו לכל בני עירי, הוא מניח את החבית גם בעירוב תחומי, זה באמת דומה מאוד
לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה,
וכל מי שקיבל עליו מבעוד יום, שהוא גם לא ידע אם הוא צריך או לא צריך,
מותר,
אבל זה לא מועיל משתחשך, כי עירוב תחומים צריך להיות מאורגן או מתוכנן כבר מבעוד יום. גם שם הגמרא בעצם אומרת שזה תלוי בברירה, וזה דומה מאוד לדוגמה שהבאנו מקודם,
וגם על זה אומרים בסופו של דבר שיש ברירה. הצד השווה ששתי הסוגיות האלה, שהן באמת כמעט וזהות,
זה שאומרים ברירה לגבי עירוב תחומים,
וההסבר הפשוט גם בהלכה של הפוסקים בעניין הזה,
זה ברור מפני שכפי שהגמרא גם מזכירה את העניין הזה בסוגיה הראשונה בפרק שלישי שהזכרנו שיש מקום לומר שבדרבנן יש ברירה זאת אומרת אפילו אם בדאורייתא אין ברירה בדרבנון יש ברירה זה דבר שמוכר לנו כחילוק שנדון פה בתוך הגמרא למרות שפה בגמרא זה לא כל כך נגיד מוחלט ההבדל בין דין תורה לגבי דין דרבנן אבל בדרך כלל
מקובלנו בהלכה שכן מחלקים ואומרים שבדאורייתא זה גמרא בביצה בדף ל"ו שאומרת שבדאורייתא אין ברירה ודרבונון יש ברירה והיות שהנושא של עירובין הוא נושא של דרבנן כי כאן העניין הזה דרבנן לכן גם יש עניין שאומרים שיש ברירה ולכן העירוב בצורה הזו מועיל עירוב תחומין בדוגמאות שכרגע פירטנו אותם איכשהו בקיצור
אבל כשאנחנו נכנסים אל העניין הזה של העירובין, של הברירה,
אז אנחנו באיזשהו מקום אפשר להבחין, אני הייתי מציג את זה בתור
שתי שאלות עקרוניות או שתי שאלות שהן באמת קשורות זו בזו,
שתי שאלות עקרוניות שקשורות זו בזו.
יש מקום להבין כשאומרים יש ברירה ואין ברירה, מה הבעיה?
האם הבעיה היא משהו שקשור לחלוט של הדבר?
האם העניין הוא דווקא דבר במהות?
זאת אומרת שבמהות כלומר שאי אפשר להגיד
אחר כך
על דבר שהיה מעשי מקודם. זאת אומרת אי אפשר להגיד את זה, אי אפשר להכיל דבר באופן רטרואקטיבי.
נגיד ככה בצורה יותר ברורה.
או שהכוונה היא אפילו בעניין של מחשבה, של דעת,
של בן אדם.
זאת אומרת האם זה עניין רק של חיסרון בדעת כשאומרים אין ברירה או שזה משהו שהוא יותר מהותי.
אני, כדי להדגים את הדבר הזה, אני אביא את הדוגמה שדווקא לא נזכרת פה, אלא נזכרת במסכת גיטין.
במסכת גיטין אנחנו מוצאים בדף מ"ז, עמוד ב', מסוים פה בדף המקורות,
יש שם דיון על פירות או תבואה,
שותפות של ישראל וגוי.
ואז נאמר שם שתבל וחולין מעורבים זה בזה.
מה פירוש תבל וחולין מעורבים זה בזה? כי החלק של ישראל זה תבל, כי צריך להפריש,
החלק של הגוי לא צריך להפריש.
אז לכן זה נקרא חולין, כי זה באיזשהו מקום מותר באכילה גם בלי מעשרות, כי זה לא תבל.
אז יוצא שם תבל וחולין מעורבים זה בזה,
ויש בעיה איך מפרישים. זו דוגמה של אין ברירה.
זו דוגמה שהגמרא מביאה, מי שאומר תבל וחולין מעורבים זה בזה,
זאת אומרת, זו דוגמה של אין ברירה.
מה הפירוש שם של הדוגמה, מה אנחנו לומדים שם על הדוגמה ההיא?
שם, זה במסכת גיטין,
אנחנו מוצאים הבדל בין רש"י לתוספות.
רש"י מפרש שתבל וחולין מעורבים זה בזה, זה דרך אגב גם לשון הרמב״ם בהלכות האלה.
הוא אומר שתבל וחולין, כל גרגיר וגרגיר יש בו כאילו תבל וחולין. זאת אומרת, יש פה משהו מהותי שאין ברירה במובן הזה שזה באמת אין ברירה. זה לא אני לא יודע איפה אני נמצא החלק שלי,
אלא הפירוש הוא שבאמת אין ברירה. זאת אומרת, במהות יש פה בעיה מעשית,
שבעיה או מצב כזה שאי אפשר להגיד זה שלא זה שלא, אין דבר כזה, זה מעורב, וגם אם תקח אחר כך וכל אחד יחלק חצי אז אי אפשר יהיה להגיד שמה שהוא לקח עכשיו זה מה שהיה מקודם,
מפני שבאמת זה לא היה בכלל ככה, זה היה הרי תבל וחולין מעורבים זה בזה בכל גרגיר וגרגיר,
אז אי אפשר להגיד שמה שעכשיו יהיה היה מקודם, זה בכלל, זאת אומרת המושג אין ברירה פה נכנס בעומק של העניין שזה דבר מעורב
ואי אפשר בכלל להפריד בין הדבקים בצורה אמיתית. זה הפירוש לפי רש"י.
ועוד שתוספות שם חולקים עליו וסוברים שזה לא עומד ככה. אפשר להגיד, הם אומרים שיש חצי לזה ויש חצי לזה, באופן פשוט.
כל הבעיה, אני לא יודע למצוא איפה החצי שלי, איפה החצי שלך.
אבל לא שצריך להיכנס לזה בצורה כל כך חריפה של עד הגרגיר האחרון הכי קטן, כמו כמעט לפצח את הגרעין.
זה לא הפירוש כאן של המוסד, זה רק חיסרון בדעת של הדבר הזה.
זאת אומרת, החיסרון בדעת הוא הבעיה, בעוד שברש"י אפשר להגיד שחיסרון בדעת, וזה מה שאני בעצם רוצה ללמוד,
זה לא נקודה בעייתית בברירה.
כאשר כל מה שאנחנו, הבעיה שלנו בברירה אם הם יכולים להגיד באופן מעשי על דבר שמה שהיה מקודם זה מה שהיה.
את זה אני צריך להגיד בתור ברירה,
ולא על רק חיסרון בדעת. איפה למשל יכולה להיות הנפקמינה?
כאן בגמרא בעירובין בדף ל"ז הגמרא מביאה דוגמה
הגמרא מביאה תוך כדי המשא ומתן לגבי השאלות של ברירה בכל הסוגיות
מובאת שם דוגמה ממסכת קינין נושא של קינין זה היינו מה שמקריבים אישה יולדת
מקריבה קינין מצליחה להביא קינין למקדש
שם כתוב שרבי יוסי אומר שתי נשים שלקחו את קיניהן בעירוב או שנתנו קיניהן לכהן איזו שירצה כהן יקריב או לה
לאיזה שירצה, כאילו הכניסו שם קינים, כל אישה שמה כאילו בתיבה או במקום שהיה שם קינים, את הקינים שלה והכהן כבר אחר כך יודע, פה צריך לקחת אחת או שתיים בשביל פלונית ואחת בשביל אלמונית וזה באיזשהו מקום.
זאת אומרת שאנחנו אומרת הגמרא, איך אתה אומר דבר כזה? הרי אתה נכנס פה לתוך השאלה החמורה של ברירה כי על ידי זה אתה באיזשהו מקום צריך להגיד על ידי הכהן
שכשהוא לוקח את מה שהוא לוקח, זה מה שהיה בעצם שאלה מקודם.
אז זו בעצם שאלה של ברירה.
איך זה מועיל?
אומרת הגמרא, לא נורא.
אומרת הגמרא, כשהתנו,
שהם מראש עשו את התנאי הזה,
הם אמרו שבשבילנו יהיה מה שהוא יחליט אחר כך.
זה בעצם מה שיוצא לפי רש"י. רש"י ככה מתרץ.
תוספות אומרים, שואלים התוספות, רגע, רגע, רגע.
גם כשהתנו, זה תוספות פה על הדף, בדף ל"ז.
התוספות בעצם אומרים,
מה זה משנה? זו עדיין שאלה של ברירה.
מה הרווחנו על ידי התשובה הזו שהתנו, זאת אומרת שעכשיו זה כבר בסדר, הרי גם כשהתנו,
זאת אומרת שהם יתנו, שמה שהכהן ייקח,
זה מה שיש שלהם.
אבל אתה הרי לא יודע עכשיו מה זה, אז בעצם הכהן יחליט אחר כך,
יחליט בשבילך.
זה בעצם תלוי אולי כמה שהוא מחליט, זה בעצם מה שאתה רצית.
אז בעצם אומרים התוספות, זו גם שאלה של ברירה.
ולכן התוספות מתרסים שם מה שמתרסים כדי שזה לא יהיה בכלל קשור לברירה.
בעוד שלפי רש"י כנראה לא הטריד אותו, לא העסיק אותו השאלה הזו, למה באמת?
אז פה צריך להסביר שזה מוכיח לנו שלפי רש"י כל הנושא של ברירה זה רק אם אתה צריך להגיד חלוט למפרע.
אבל אם אתה לא צריך להגיד חלוט למפרע והחלוט של הכנים יהיה רק אחר כך,
אז זה לא נקרא, אין לי פה בעיה בברירה, אני לא אומר פה משהו רטרואקטיבי.
רטרואקטיבי.
אני אומר משהו רטרואקטיבי רק ביחס לדעת שלי למה אני התכוונתי,
אבל אלוהינו לא אומר משהו רטרואקטיבי באופן פיזי.
לא אומר דבר כזה.
ולכן רש"י אומר, היות שזה יחול אחר כך, ולא אני לא אומר שזה חל עכשיו,
אני אומר שזה יחול אחר כך.
מי שמאריך בדבר הזה ואומר את ההגדרה הזו,
זה מצוין בדף המקורות שאגת אריה בסימן סדי ב',
והוא אומר,
מאריך בזה בכלל בסימנים האלה שלו,
שכל ברירה שהיא צריכה לחול אחר כך זה לא נכנס בנושא של ברירה.
זאת אומרת ש... ובהחלט נראה לי שרש"י פה הולך בכיוון הזה.
שרש"י אומר שכשיעשו תנאי וכל מה שאני רוצה לומר שזה כשהכהן ייקח זה יחול אחר כך, אני לא אומר זה חל עכשיו, אני אומר זה יחול אחר כך זה לא נקרא ברירה. בעוד שרש"י תוספות אומרים שגם כאשר עשו תנאי כזה על מה שיחול אחר כך זה עדיין נקרא ברירה.
זאת אומרת שזה חסרון הדעת שלי גם נקרא ברירה.
זאת אומרת שיש פה את ההבדל בין רש"י ותוספות
בעניין הזה, בהגדרה המדויקת של ברירה,
האם באמת הנקודה היא חלות רטרואקטיבית
או הבעיה היא חיסרון בדעת. האם חיסרון בדעת הוא באמת הבעיה של ברירה או הבעיה בברירה זה רק שיש חיסרון בחלות, שאתה רוצה לעשות חלות רטרואקטיבית.
חלות רטרואקטיבית זה הבעיה,
יכול להיות לפי רש"י,
וזה מה שעושה גם לפי השגת אריה.
מתוך כך אנחנו באיזשהו מקום צריכים לעיין הרבה בכל סוגיה וסוגיה שדנים בעניינים של ברירה,
האם באמת הנושא של ברירה הוא שייך שם או לא שייך, או שזה אולי שנוי במחלוקת של רש"י ותוספות, כפי שהראינו את זה.
אם אני אלך ואראה, ציינתי פה בדף המקורות שתי הלכות של רמב"ם,
שתי הלכות של רמב"ם, הלכה אחת בהלכות מעשר,
לגבי הדוגמה,
לגבי הדוגמה של מה שאמרנו, מי שמאסר בחבית של יין
והוא אומר שמה שישאר בסוף זה יהיה מאסר, שם הרמב״ם אומר
אין בזה תוקף, זה לא חל בכלל.
למה? כי אין ברירה בדיני תורה.
זאת אומרת, הוא אומר את זה בתוקף, דהיינו בצורה חדה,
בלי פשרה נקרא לזה.
לעומת זאת הוא אומר דבר אחר לגבי שאלות של גיטין.
למשל, אדם, זו סוגיה בפרק שלישי במסכת גיטין,
אדם למשל,
הוא רוצה לגרש, יש לו כמה נשים נגיד,
והוא כאילו כותב גט, הוא לא יודע מלכתחילה איזה אישה הוא מגרש, אבל הוא כותב גט.
אז על זה נאמר יש שם שתי דוגמאות.
דוגמה אחת שהוא כותב גט לזו שמחר אני ארצה לגרש אותה.
דוגמה שנייה לזו שתצא בפתח תחילה.
זה דיון שישנו במסכת גיטין שם,
ומה, הלכור הזה ברירה.
זה גם כן שאלה של ברירה.
למה זו שאלה של ברירה?
כי אחר כך אתה תגיד, כשזו יצאה בפתח תחילה,
עליה הוא התכוון.
אבל עליה הוא התכוון, הרי הגירושין יהיו רק אחר כך, מה אכפת לי?
אבל בכל זאת יש כאן בעיה, כי בגט צריך לכתוב לשמה.
צריך לכתוב לשמה. אז אתה צריך להגיד שהברירה היא שהוא התכוון באמת לזו שתצא בפתח תחילה,
אף על פי שהוא לא ידע למי בדיוק, אבל היות שהוא תלה את עצמו
במה שיהיה, שמה שיהיה זה יוכיח את מה שהוא,
זה דוגמה של ברירה,
דוגמאות של ברירה.
רמב״ם מביא את ההלכות האלה,
כפי שמצויים בדף המקורות,
והוא אומר שזה ספק מגורשת.
וכאן צריך באמת להבין.
זאת אומרת, פה הוא אומר ספק מגורשת,
וכמו שאמרנו בנושא של המעשרות,
הרמב״ם אומר בצורה חד משמעית שאין מעשר.
כשהוא מגיע לנושא של גירושין, פתאום ספק מגורשת.
למה ספק מגורשת?
למה לא נגיד, אינה מגורשת,
להגיד בצורה חדה,
הרי זה לכאורה דומה, זו אותה שאלה. צריך לומר שזה לא דומה.
עכשיו, כשאתה מחפש ללמוד למה זה לא דומה,
נראה לי שזה העניין.
כיוון שפה בגט הדיון הוא באמת רק על חסרון הדעת שלו.
ואולי באמת זה מה שהרמב"ם רוצה להגיד. כאשר מדובר על חלות רטרואקטיבית באופן פיזי,
לא שייך להגיד היום על מה שהיה אתמול.
אבל כאשר אני מדבר על החסרון בדעת שלי,
שאולי הדעת שלי יכולה להיות, הדעת בבן אדם היא הרבה יותר מורכבת,
היא הרבה יותר כוללת,
ולכן אני יכול להגיד שאתמול, כשאני לא ידעתי, אבל כשאמרתי לזו שתרצה תחילה,
אפשר לתת לדעת שלי את ה... כאילו את הגמישות הזו,
שאפשר יהיה להגיד שגם מה שהיה אתמול, מה שהיה, מה שמתברר היום היה מועיל. לכן זה רק ספק מגורשת,
ככה זה יוצא.
אבל כאשר אתה רוצה לקחת את יין של תבל ולהגיד עליו,
שהוא, מה שנשאר בסוף זה מה שהיה,
זה לתת חלות רטרואקטיבית לדבר שלא היה.
הרי זה לא היה.
זה דבר שלגמרי אין ברירה. זאת אומרת, אנחנו עושים פה את ההבחנה בין ברירה שתלויה בחלות רטרואקטיבית מעשית,
לבין ברירה שתלויה בחיסרון בדעת, שאתה צריך כאילו לפרש אחר כך מה היה הדעת.
ייתכן שיכולנו לומר שבכלל אין הבדל,
יש הבדל בין שני הסוגים שפה אין ברירה ופה יש ברירה.
רמב״ם לא אומר בצורה קיצונית אבל יוצא שהוא אומר כאן אין ברירה לגמרי אבל כאן הוא אומר שזה רק ספק גירושין. וזה הנקודות האלה הם אלה שבאיזשהו מקום אפשר לדון בהם בעקבות מה שראינו בשגת אריה כאשר מדובר על חלוץ שהיא לא רטרואקטיבית הוא רוצה להגיד באמת שיש ברירה כאשר זה חיסרון רק בדת וזה הדברים שבהחלט ניתנים פה ללימוד.
לקחנו פה סוגיה חמורה ביותר ואמרנו גם אותה על קצה המזלג אני מקווה שהלומד ילמד ויעיין יותר ויחכים יש כל אחד יכול להגיד בזה עוד הסברים וסברות והדברים עמוקים ולא פשוטים כידוע לכל מי שלומד בסוגיות האלה בדרך כלל.
כל טוב ושלום שלום.
כל טוב ושלום שלום.
:::::::::
