שלום לכולם, ואנחנו בשיעורים שלנו על הסוגיות הנלמדות בדף היומי,
רוצים לנגוע באיזושהי סוגיה היום שהיא נמצאת במסכת עירובין,
שהיא לא עוסקת אולי בענייני העירובין עצמם,
אבל ככה דרכו של תלמוד,
שהדברים משתלשלים מעניין לעניין.
ואגב, הסוגיות שנעוסקות בעירובי תחומין, יש לנו שם גמרא מאוד מעניינת
שעוסקת ב...
כפי שאני קראתי לנושא של השיעור היום,
דרכי ההתגוננות בשבת
כנגד התוקפנים, כנגד מי שבא לתקוף,
אולי זו שאלה גם ביחיד וגם בציבור.
וכאשר בשבת השאלה היא עד כמה באמת מתגוננים ועוסקים בדברים שהם לכאורה חילול שבת,
והיא מותר, עד איפה שזה מותר. וכאן בגמרא, בדף מ"מ עמוד א' במסכת עירובין,
אנחנו קוראים ככה: "עומר רב יהודה ומערב,
נוכרים שצרו על עיירות ישראל,
אין יוצאים עליהם בכלי זינן, ואין מחללים עליהם את השבת.
זאת אומרת, העניין הוא שאין מחללים שבת. כמו שכתוב פה מיד בהמשך, במה דברים אמורים?
כשבאו על עסקי ממון.
זאת אומרת, לכאורה אם באו הנוכרים האלה,
וכל האנשים האלימים האלה באים, וכל עניינם ומטרתם זה להוציא ממון, לשדוד את הממון נגיד,
אז הוא אומר שלא מחללתם את השבת.
זה באמת כמובן ניסיון קשה לעמוד בזה ולראות דברים שהממון כאילו הולך ונאבד,
אבל זה עניינה של השבת, שאדם צריך לפעמים לעמוד בניסיון גם כשזה כרוך בהפסדים גדולים.
מכל מקום, נאמר פה בהמשך שאם הם באו על עסקי נפשות,
יוצאים עליהם. זאת אומרת, אם הם באו בענייני נפשות,
אנחנו יודעים שזה לא עניין ממוני,
אלא באמת עניין של ממש פיקוח נפש, שבאים להרוג אנשים,
שמה בוודאי, ושמה בוודאי שמותר גם בשבת וצריך גם בשבת לצאת כנגדם במלחמה.
אבל עוד פרט נאמר כאן, שבעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עזקי נפשות, אלא על עזקי תבן וקש, יוצאים עליהם בכלי זינן ומחללים עליהם את השבת. זה באמת פרט שלישי שהוא מאוד מעניין וחשוב, שהוא בפירוש נוגע לנו כשמדובר על מלחמה,
טוב אנחנו לא עוסקים עם אויבים שעניינם בממון אלא יותר מזה ולכן לא צריך לומר את זה
אבל יש כאן איזו נקודה מעניינת שהיא חשובה כשלעצמה העניין הזה שאם הם באים בספר אז אפילו אם הם באים על תבן וקש יוצאים עליהם ומחללים זה אומר ההסבר הפשוט לזה שזה מדובר בארץ ישראל בארץ ישראל כאשר מדובר על ערי הגבול
והרי הגבול שם האם ככה כמו שרש"י אומר אם תיתן להם להיכנס שם אפילו בענייני ממון תהא הארץ נוכל להיכבש אז זה אחד המקורות היפים והחשובים בכל מקום
שכשיש מלחמה על ארץ ישראל זו מצווה שלא אסור להתרשל בה וצריך לצאת איתה למלחמה עצם החידוש שיוצאים למלחמה זה חידוש
לא רק העניין הוא שזה בשבת,
היציאה למלחמה היא כרוכה בסכנה, ואנחנו כשאומרים שמלחמה על ארץ ישראל זו מצווה,
והמצווה הזו ממילא מתירה גם לצאת, גם כשזה כרוך בסכנה, כמו כל מלחמה שכרוכה בסכנה,
אז אחד המקורות החשובים בהלכה על העניין הזה זה הסוגיה הזו,
החלק הזה שכתוב פה שאם הם באים על ערי הספר אז זה לא בגלל שזו שאלה של נפשות,
אלא אפילו כאילו על פניו זה ענייני ממונות,
אבל העניין של הספר זה גם קשור ממילא למשהו שקשור לכיבוש ארץ ישראל.
ולכן כל פעם שאתה צריך להילחם בעניינים של ארץ ישראל,
על שטחים של ארץ ישראל,
שם באמת יש מצווה של מלחמה שהיא מתירה אפילו את המלחמה בשבת.
אז זה פשט הגמרא כפי שנאמר כאן.
אבל בלימוד של הסוגיה שאני רוצה להיכנס אליו,
זה דווקא לא כל כך הפרט הזה, אלא דווקא הפרט הקודם.
הפרט האמצעי שראינו שאם הם באים לא בקשר לספר,
אלא באים על ענייני ממון,
אז אנחנו אומרים שלא מחללים את השבת. כפי שאמרנו, זה ניסיון,
ניסיון גדול והוא לא פשוט.
על זה יש לנו, כמו שאומרים, להתקדם ולראות מה נאמר בדברי ההלכה בעניין הזה.
כיוון שבשולחן ערוך,
כל העניין הזה שאנחנו כרגע למדנו מובא בשולחן ערוך, מובא בפוסקים, מובא ברמב"ם,
מובא בשולחן ערוך בסימן שכ"ט כפי שמצוין בדף המקורות,
ואולם שם יש לנו את הסעיף אחד שאומר את הפרטים כפי שנזכרו פה בגמרא,
הסעיף השני הוא מביא שם שיש מי שאומר שבזמן הזה אפילו אם באים על עסקי ממון בכל אופן צריך לצאת איתם למלחמה, למה?
מפני שבעצם הם אמנם באים לממון אבל כך הוא קורא לזה בזמן הזה, בזמן הזה שהשולחן ערוך כותב אבל שיש דבר כזה שהוא בעצם
בעל ממון אבל אם הוא לא יצליח ותמנע ממנו לקחת את הממון אז הוא לא יהיה הסס לפעול גם נגד להרוג אנשים לכן יש פה שאלה של נפשות ברקע כאשר בעצם העניין הוא ממוני ואז לכאורה לא צריך אסור אפילו לחלל את השבת אבל יש מי שאומר ככה וזה דבר שהוא באמת מעניין כשלעצמו מפני שכאן באמת צריך לברר את הגדרים
ועל זה יש לנו שם, בשולחן ערוך, את המגן אברהם, בשולחן ערוך,
שהוא אפילו תמה על כך, כי הוא בעצם אומר, למה?
אם הם באים על ממון,
אם הם באים על ממון, אז הוא רוצה לומר, תצא החוצה ותיתן לגנב או לגזלן או לשודדים לעשות כאוות נפשם,
תיתן להם, ובסופו של דבר הם ייקחו את הממון ודי,
למה אתה צריך להיכנס לחילול שבת?
זאת אומרת, לדעת המגן אברהם, ההלכה הזו איננה מובנת לו, זאת אומרת, היא כנראית לו אפילו תמוהה,
והוא מצידו אומר שאולי יש להסביר את זה כאשר אתה עומד מן הצד ורואה פעילות כזו,
ואז אתה חושב שמי שנמצא בבית הוא לא יעמוד בניסיון, וכיוון שהוא לא יעמוד בניסיון,
אז הוא ממילא כן יעמוד כנגד השודדים,
הוא יעמוד כנגד השודדים,
ואז המצב ייגרר ממילא למצב של פיקוח נפש, ולכן אתה יכול, אז הוא אומר, זה אני עוד מבין,
אבל באמת אם יש אדם יחיד שעומד מול השודדים האלה,
אז הוא אומר שבאמת הוא לא נראה לו שזה נכון. ככה בעצם אומר המגן אברהם.
ודברי המגן אברהם כשלעצמם הם באמת במידה מרובה אפשר להגיד שזה דבר פלא.
למה?
כי לנו יש סוגיה ארוכה שמבוססת על הפסוקים בתורה של הנושא של הבא במחתרת.
הנושא של הבא במחתרת שנזכר בתורה כדבר שאין,
כמו שאומרים, מי שבא במחתרת אין לו דמים,
מה זה הבא במחתרת אין לו דמים? זה מישהו אם בא גנב במחתרת.
ואתה יכול לתאר לעצמך את המצב הזה.
שאם אתה תעמוד נגדו ותמנע ממנו לעשות את השוד,
לשדוד כפי שהוא רוצה,
אז ממילא כשאתה תעשה את זה, הוא מצידו לא יירתע מלפגוע בך בנפש.
ולכן אתה יכול מלכתחילה להקדים ולהרוג אותו עוד קודם.
זאת אומרת, הנושא של בבא מחתרת, שזה סוגיה,
פסוקים מפורשים בתורה,
שיש עליהם סוגיות ארוכות במסכת סנהדרין בפרק שמיני,
שוב, כמצוין, בדף המקורות חשוב כאן לראות את הלימוד בברית הזה, לכאורה,
הסוגיה של בבא המחתרת היא בעצם נגד מה שאומר המגן אברהם, זה שנאמר שם. הסוגיה של בבא המחתרת אומרת שאם אדם בא במחתרת אז אף על פי שהוא רוצה לקחת ממון,
אבל הוא נראה כזה אחד שאם לא תיתן לו הוא גם מסוגל להרוג.
ולכן זה מה שהתורה מחלקת, אם זרחה עליו השמש יש לו דמים,
אם לא זרחה עליו השמש אין לו דמים, זאת אומרת אם בטוח שהוא לא יהרוג אז אסור להרוג אותו, אבל אם לא בטוח אז כן מותר להרוג אותו.
זאת אומרת ש... וממילא הגמרא במסכת סנהדרין, שמביאה את הסוגיה של בבא מחתרת,
אז היא באמת אומרת שזה הדין הזה נכון בין בחול בין בשבת.
זאת אומרת, גם בשבת אנחנו אומרים את זה. זאת אומרת, בפירוש זה לא רק שמותר להרוג סתם, אלא מותר... בעצם זה כאילו מובן מאליו.
אם מותר להרוג, אז מותר להרוג גם בשבת.
אבל זה באמת מה שנאמר, שמותר להרוג בשבת. ונחורה למה? ילך הצידה, כמו שאומר המגן אברהם,
ויצא החוצה מהבית ויגיד לגנב Welcome, זאת אומרת בוא תעשה מה שאתה רוצה ותיקח מה שאתה רוצה, העיקר שלא יהיה חילול שבת, לחורה לפי המגן אברהם זה כאילו סותר את כל הסוגיה שבא במחתרת, אז אם צריכים בשם המגן אברהם להסביר,
אז צריך אולי להגיד שמדבר במחתרת שמישהו מבחוץ רואה, כמו שאמרנו, שהוא לא יודע אם הוא יוכל לעמוד, אבל באופן אמיתי זה כאילו אומר שלא צריך לצאת כנגדו בשבת,
זה מה שיוצא לפי המגן אברהם,
זה פלא, פלא גדול.
העניין הזה הוא באמת פלא גדול, כי יוצא שהסוגיה של בבא מחתרת בתורה ובגמרא,
יש בה איזשהו צורך להסביר דבר שלא לפי הפשט אפילו,
וזה דבר שהוא באמת תמוה.
באמת,
כשלומדים את המגן אברהם הזה, לכאורה אפשר היה להגיד שיש הבדל גדול בין הסוגיות,
יש הבדל בין הסוגיות בכלל, וזה נראה לי אולי ההסבר הפשוט למגן אברהם,
שיש הבדל
בין מה שמדובר בסוגיה שלנו בעירובין, שממנה מסתעפת ההלכה שציינו בשולחן ערוך בסימן שכ"ט,
יש הבדל בין זו לבין מה שנאמר בסוגיה במסכת סנהדרין.
מפני שבבבא במחתרת,
בניגוד למה שמדובר בעירובין,
אתה בעצם לא יודע שמישהו מגיע, אתה לא מתכונן מראש,
אלא זה באיזשהו מקום מעמיד אותך,
את מי שמוצא את עצמו בסיטואציה הלא נעימה הזו,
ככה באופן פתאומי,
כאילו באופן ספונטני.
ובאופן ספונטני באמת קשה להגיד לבן אדם שהוא לא יבליג,
שהוא יבליג, שיצא החוצה, אלא הוא באיזשהו מקום,
להפך הרגש מתעורר כנגד זה והוא הולך דווקא בשביל לפגוע בזה שנכנס.
ולכן כאן אפשר להבין שבבבא מחתרת זה באמת דבר שהוא מובן אפילו לדעת המגן אברהם.
מה שהמגן אברהם אומר זה יהיה רק במקרה שאתה יודע מראש, כמו שמדובר פה בסוגיה, נוכרים של שרו על ישראל.
זאת אומרת, אתה יודע, מגיעים אנשים או מגיעים שודדים, כנופיית שודדים.
זה לא איזושהי הפתעה לפתע פתאום,
אלא באיזשהו מקום זה דבר שהם מגיעים, יודעים עליהם.
כאן, עם כל הקושי שבדבר, על זה עולה אומר המגן אברהם מה שאומר,
כי כאן זה באיזשהו מקום, זה לא איזה דבר שהכל רק ספונטני ברגע,
ברגע בלי יכולת אולי אפילו של ריסון ואיפוק,
אלא דווקא מתוך הכנה ומוכנות, ואז אולי יש מקום להבין את מה שאומר המגן אברהם למרות כל הקושי שבדבר.
אבל באמת זה שתי סוגיות שונות.
זה מה שנראה לי כשלומדים את השולחן ערוך עם המגן אברהם, אז צריך כמו שאומרים להסביר את זה על פי זה.
אבל באמת בתשימת לב לעניין, הרי בשולחן ערוך לא כתוב ככה.
מגן אברהם כאילו מוציא את השולחן ערוך מדי פשוטו, בשולחן ערוך המעניין בהלכה,
בשולחן ערוך שהוא אומר יש מי שאומר משמע שיש מי שלא אומר.
זאת אומרת יש מי שלא אומר את מה שכתוב בשולחן ערוך. זאת אומרת אני מזכיר שוב בשולחן ערוך בהלכה המיוחדת הזו כתוב
שבזמן הזה כאשר אנחנו יודעים שמי שבא בשביל ממון הוא בסופו של דבר גם מסוגל ואם לא ייתנו לו הוא באמת גם לא יירתע
מלפגוע בנפש אז מותר לחלל עליו את השבת ולצאת כנגדו.
על זה אומר המגן אברהם את מה שאומר שזה לא יהיה נכון בדרך כלל. ככה הוא מוציא את ההלכה הזו,
כמו שאומרים, היא די פשוטה.
ואנחנו יכולים לבוא ולומר שבאמת
השולחן ערוך אומר יש מי שאומר ויש מי שלא אומר.
זאת אומרת שיש באמת שתי דעות.
יש דעה אחת שמיוצגת על ידי המגן אברהם, שבאמת כאשר אתה יודע מראש שבאים אנשים כאלה,
אז אולי כאילו צריך להתגבר התגברות איזהו גיבור,
ממש גיבור,
שכובש את יצרו ויוצא החוצה וכאילו אומר נהיה מה שיהיה והקדוש ברוך הוא יעזור,
זו דעה אחת, ויש דעה שנייה שהיא מה שכתוב בשולחן אורך עצמו,
שדווקא משמע שבאמת כן צריך לצאת, וזה נותן לנו באיזשהו מקום צורך להבין ולהגדיר,
פה יש, כי זה הכל כפי שאמרנו,
הבסיס לזה או כמו בסיס לזה זה על הדברים של סוגיית הבא במחתרת, שהיא סוגיה כמו שאמרנו,
מן התורה בחומש למדנו ובגמרא הרחיבו את הדברים האלה בצורה ברורה ויש באמת כשמעיינים שם בסוגיה רואים שבאמת אפשר למצוא ולראות
שיש באמת שתי גישות בהבנה של הסוגיה של בבא מחתרת.
יש באמת שתי גישות.
יש גישה
אחת שאומרת
שכל העניין שמותר להרוג את זה שבבא מחתרת
זה באמת עניין של הצלה.
עניין של הצלה.
אדם רואה, הגנב שנכנס אליו הביתה, הוא לא מסוגל להשלים עם זה,
אז הוא יוצא כנגדו, וממילא יש סכנה שאי הוא יקדים,
תקדים אתה, אבל זה הצלה.
זה בעצם הצלה,
כי אתה נמצא בסכנת נפשות בעצמך, מתוך התחשבות בסיטואציה שאתה נמצא.
זו אפשרות אחת.
האפשרות השנייה, שזה לא רק הצלה, אלא שיש משהו יותר מזה.
יותר מזה, זאת אומרת,
שיש פה איזו הגדרה שהיא אומרת שאת מי שהורגים בבאבא מחתרת זה לא רק בשביל להציל,
אלא הוא כאילו, אפשר להגדיר אותו, הוא בן מוות.
זה כאילו איזה מין צורה של עונש יש לו.
בן אדם שבא עם מוכנות להרוג
הוא בן אדם שהוא בן מוות.
הוא מגיע לו.
זה לא רק בשביל שאני לא אפגע,
אלא באמת מגיע לו. אפשר לראות את זה בגמרא בסנהדרין שם,
באותה סוגיה שציינו בדף המקורות, בדף ההיבט, עמוד ב',
אנחנו רואים שם אפילו חידוש גדול אל בבא מחתרת בשבת,
שכתוב שפוגע בו אפילו בשבת,
כתוב ואין מפקחים עליו את הגל.
אין מפקחים עליו את הגל, זאת אומרת שאם למשל הגנב הזה, השודד הזה או המחבל הזה נכנס והוא באיזשהו מקום נתקל באיזשהו קושי בבית ואולי קרה איזושהי מפולת ונפל עליו מפולת,
יש דין של שבת, שאלה בהלכות שבת.
שאלה בהלכות שבת, כשמישהו נפל תחת מפולת,
אז כתוב שמפקחים עליו את הגל.
זאת אומרת, מותר בשבת, אף על פי שזה קרור בחילול שבת,
להציל בן אדם מסכנת נפשות שהוא מוצא את עצמו על ידי שהגל הזה או המפולת נפלה עליו.
וזה דבר שאנחנו מבינים, כי זה פיקוח נפש, דוחה שבת.
אותו אדם שבא במחתרת ונפלה עליו מפולת כזו,
כתוב שאין מפקחים עליו את הגל.
באמת צריך להבין. למה לא מפקחים עליו את הגל?
וזו באמת שאלה שכולם שואלים.
הרי אם כבר הגל נפל עליו,
אז עכשיו הוא כבר לא מסוכן.
אז אם הוא לא מסוכן,
זאת אומרת, אם אני בוחן את הכל רק ממושגים של הצלה,
עכשיו כבר אין סכנה. עכשיו אני...
חזק ממנו. הוא נמצא תחת המפולת, זועק אולי לעזרה שיעזרו לו מסכן,
אבל עכשיו כבר אני לא נמצא בסכנה.
אז אולי אני עכשיו כן כבר צריך לחזור ולהתייחס אליו כמו אל אדם רגיל
שמפקחים עליו את הגל, אבל לא כתוב אין מפקחים עליו את הגל.
זה באמת
דיון מאוד רחב, יש על זה בדברי האחרונים.
הרבה דברים נאמרו על זה, ובאמת השיטות שוב מתפצלות.
כי מי שסובר שעניין של מבא במחתרת זה רק עניין של הצלה,
אז הוא די מתפתל בתירוץ שלו להסביר למה שמה עדיין אין באמת,
זאת אומרת, יש עניין שעדיין יש סכנה.
אפילו כשהוא מפקח עליו את הגל.
יכול להיות.
הוא אדם כזה מסוכן שאפילו אם תוציא ממנו את הגל הוא יחזור מיד עם המשימה שהייתה לו לפגוע.
אחרים לא אומרים ככה, הרעים אומרים הוא כבר כעת לא מסוכן.
אבל אם המפולת נפלה עליו מגיע לו שיישאר שם.
מגיע לו שאפילו ייפגע וימות.
זאת אומרת שהראייה של העניין היא לא ראייה של הצלה אלא ראייה של עונש של מי שמגיע לו. ואם ככה זה יהיה נכון לא רק אצל בבא מחתרת אלא
זה יהיה נכון גם כאשר אתה יודע על מי שבא ואתה יודע מראש כמו שאמרנו,
כמו שכתוב בשולחן ערוך,
זה מי שבא עם מוכנות להרוג,
אמנם מלכתחילה מה שמעניין אותו זה ממון,
אבל הוא בא עם מוכנות להרוג,
מגיע לו ואז ממילא הפגיעה בו היא כבר לא שאלה של הצלה,
אלא היא שאלה של מעבר לזה. וכמו שאמרתי מקודם,
אם מותר לעשות את זה בחול, מותר לעשות את זה גם, להרוג בן אדם אסור גם בחול.
באותו מסתרת הדיברות כתוב "לא תרצח", כתוב "זכור את יום השבת לקדשו".
אם אמרו שמותר לרצוח אותו, להרוג אותו,
ממילא גם ברור שאפשר ל... זאת אומרת שיש לנו אפשרות להבין כאן את הסוגיות בשתי צורות נקודות מבט.
האם אנחנו מדברים רק במושגים של הצלה ואז דברי המגן אברהם יהיו החזקים כי הוא אומר: תעמוד בניסיון כי עכשיו אתה לא צריך להציל את עצמך.
יש לך דרך להימלט בדרך שונה.
זו אפשרות אחת.
אבל אם אתה לומד שפה יש איזה גדר נוסף שצריך להגדיר אותו, ואני הגדרתי אותו כאטלפי המזלג,
אבל נתתי את נקודת האחיזה מהסוגיה של מפקחים את הגל,
אנחנו באמת רואים שיש כאן באמת איזושהי התייחסות מעבר לסתם עניין של הצלה.
ולכן אפשר להבין את מה שכתוב ב"שולחן ערוך",
שבזמן הזה, כמו שהוא אומר, כיוון שהם באים עם מוכנות, אנחנו יודעים שאומנם הם רוצים המון, אבל יש להם מוכנות מעבר לזה,
מותר לפגוע בהם גם בשבת.
מותר לפגוע בהם, זה בכלל חידוש של להרוג בני אדם.
אבל לא רק אם מותר כבר להרוג, מותר להרוג גם בשבת מצד החשבון, שזה באיזה מקום לא רק הצלה, אלא מין ענישה כזו, בדרך הזו,
שמאפשרים לבן אדם,
כמו שאומרים, הבא להורגך, השכם להורגו,
לא רק במובן של הצלה, אלא במובן שמגיע לו,
שבאמת יהיה לו הדבר הזה. זו באמת נקודה מעניינת,
אבל היא בהחלט נמצאת פה בתוך הסוגיות האלה,
כפי שכבר אמרנו אותן.
אז נשאר בזה בינתיים, והלומד ילמד ויעמיק עוד.
אם ירצה, בוודאי ימצא את המקומות שבהם
אני יכול לומר שבבירור לך יש לנו על סנהדרין דברים יפים על הנקודה הזו,
והשאלה נדונת על ידי הרבה הרבה מן האחרונים,
שממילא באים עם ההגדרות שאמרנו, שתי ההגדרות האלה.
שלום בינתיים.
שלום בינתיים.
:::
של של של של של
