שלום לכולם, אנחנו חוזרים, האמת היא, אחרי הפסקה
לשיעור שלנו על אחת הסוגיות הנלמדות בדף היומי,
במהלכה ברורה, כפי שאני אומר, ואנחנו לומדים במסכת עירובין,
ואני רוצה היום להתחיל את הלימוד במסכת עירובין בסוגיה בפרק שלישי,
שהיא אולי מיוחדת בנושא של ברכת שהחיינו,
ויש בסוגיה הזו, בשיעור הזה גם, שני חלקים.
חלק אחד שעוסק בנושא של ברכת שחיינו על הפירות המתחדשים משנה לשנה,
והחלק השני בקשר לעניין של ראש השנה.
כי האמת היא שהסוגיה בעצמה מתחילה בגמרא, בסוגיה בדף למד,
בענייני עירובין ממש,
בדף לט במשנה,
כי המשנה פה עוסקת בעניינים של ראש השנה שקשור לעניין של עירובין, שאדם שמניח עירוב, למשל עירוב תחומין,
שרוצה ללכת למרחק של יותר מאלפיים אמה מביתו,
מהמקום שלו,
אז הוא מניח עירוב.
אבל אז אם הוא מניח את העירוב, אז כידוע שהוא צריך ללכת,
צריך להיות צמוד לעירוב הזה ולא יכול ללכת לכיוונים האחרים.
אבל לגבי יום טוב ויום טוב שני,
זה נאמר שאפשר לעשות עירוב ליום אחד לצד אחד, ויום השני עירוב לצד השני.
לגבי ראש השנה אנחנו אומרים שזה לא בדיוק ככה,
מפני שבראש השנה, אם יש מושג שנקרא,
שזה מוכר לנו גם מסוגיות אחרות, שבראש השנה שני הימים הם לא נחשבים לשני ימים נפרדים,
כמו בכל יום טוב שני של גלויות, שזה נחשב לספיקא דיומא או שהיום הראשון הוא חג או שהיום השני הוא חג.
אלא ראש השנה יש בזה את המעלה המיוחדת שאומרים גם שיש בזה גם מימד של קדושה אחת או במושגים אחרים יום האריכתא. ומשום כך אם אתה עושה עירוב ביום טוב של ראש השנה אתה לא יכול להחליף בין היום הראשון ליום השני אלא צריך להיות צמוד
בשני הימים לעירוב האחד.
אז זה בעצם נקודת המוצא של המשנה של הסוגיה שעוסקת בראש השנה.
ועל זה ממילא כדרכו של תלמוד הגמרא ממשיכה ומבארת
ולומדת את העניין של...
נכנסת לנושא של ראש השנה בכלל,
ונשאלת שם השאלה האם מברכים שהחיינו בראש השנה,
כי מלכתחילה יש מקום לומר שברכת שהחיינו היא באמת לא נתקנה אלא על שלוש רגלים.
שלוש רגלים, דהיינו באמת פסח, שבועות וסוכות,
ואילו ראש השנה זה יום הדין, אין בו את אותו ערך של שמחה כמו של החגים,
ולכן ביום טוב של ראש השנה יש מקום או שאלה בגמרא האם יש לברך שהחיינו או לא ועל זה נאמרת כאן התשובה המעניינת בגמרא שהגמרא אומרת
אם מברכים
על כר חדתא זה מה שהגמרא אומרת אם אני מברך על כר חדתא זה דלעת ירק של דלעת חדש
מברכים כאשר הוא מופיע לפי העונה שלו במשך השנה,
אז מברכים על זה שהחיינו,
אז קל וחומר לא תברך על השנה החדשה, אם השנה החדשה איננה שקולה לפי הגדר הזה כמו ירק חדש.
זו בעצם שאלת הרצון של הגמרא בהתחלה לומר,
ועל זה אומרת הגמרא תשובה מעניינת.
הגמרא אומרת, אני לא התכוונתי לברכה של רשות,
אלא ברכה של חובה.
זאת אומרת שהגמרא כאן אומרת שהברכה שמברכים שחיינו על הירק החדש וממילא גם על הפרי החדש זה בעצם גדר של רשות ולא גדר של חובה.
וממילא השאלה לגבי ראש השנה אם יש חובה לברך זו השאלה אבל זה כאילו ממשיך המשא ומתן שבגמרא כאשר למסקנה הגמרא אומרת שמברכים גם על ראש השנה כהלכה פסוקה.
טוב אז זה פחות או יותר מבנה של הגמרא שעליה אנחנו מתוכה
באים לנושאים המעניינים אותנו כאן.
כי הנה השאלה הראשונה היא באמת מה שנאמר כאן,
שלגבי ירק חדש, וממילא גם לגבי פרי חדש,
ברכת השחיינו היא ברכה של רשות ולא ברכה של חובה, וזו שאלה מעניינת.
יש כאן כמה שאלות שצריך לשאול. שאלה אחת, צריך לשאול,
האם באמת זה ככה, שזה נשאר בגדר רשות ולא בגדר חובה?
והדבר השני, שבאחד קשור בשני,
למה הגמרא, כשהיא מביאה את הראיה לגבי השאלה של ראש השנה,
מביאה את הראיה מירק, שאנחנו לא רואים עליו שום דיבור אחר בסוגיה אחרת ולא במשנה,
ולא מזכירים באותה מידה,
היו צריכים אולי להזכיר את מה שנאמר במסכת ברכות במשנה בתחילת פרק צ'י,
שמברכים על בגדים חדשים, מברכים על כלים חדשים.
אז ממילא אולי משנה מפורשת,
והיה צריך להגיד, אם מברכים על כלים חדשים,
האם לא תברך על שנה חדשה?
זאת אומרת, למה הגמרא בוחרת להביא את הדימוי דווקא מירק חדש,
שלא נזכר במשנה, אלא מביאה רק את זה? זו באמת שאלה שלכאורה מי שדן בה וככה יוצא,
זאת אומרת, או שבאמת נלמד, הסוגיה אחת תלמד על חברתה,
וזה בעצם מה שמופיע בתוספות במסכת סוכה,
שמופיע פה בדף המקורות,
מובא שם בשם רב שריר הגאון,
ומובא באמת דברים מעניינים שהסוגיה בברכות
נלמדת מהסוגיה בעירובין כמה שהסוגיה פה נראית כאילו כבדרך אגב בכל זאת לפי התוספות שם יש ללמוד מהסוגיה שלנו בעירובין גם לגבי כלים חדשים שאין הכי נמי גם כלים חדשים זה רק רשות ולא חובה זו באמת השאלה המעניינת האם המסקנה של הגמרא פה היא
האם האמירה של הגמרא פה היא אמירה למסקנה או שהיא רק האמירה של הווה אמינא?
ואיך אפשר להסביר שאווה אמינא? אפשר להגיד שהגמרא אמנם חשבה להגיד שזה של רשות, אבל אחרי שכבר אמרו על ראש השנה שזה חובה, אז יכול להיות שבחזרה אומרים גם על פרי חדש שזה חובה. זו בעצם, כשלומדים את העניין,
אפשר לומר שזה מחלוקת בהלכה בפוסקים,
כי יש שסוברים שזה נראה שזה באמת רשות,
כפי שאנחנו רואים בתוספות במסכל סוכה,
ויש אומרים להפך.
המשנה בברכות מלמדת גם על הסוגיה במשליכה, גם על הסוגיה בעירובין,
ונפרש שמסקנת הגמרא היא כבר לא כפי שהיה בתחילה.
אמנם בתחילה רצו לומר אין ראייה כי אולי זה רק רשות,
אבל אחרי שאמרו על ראש השנה שזה חובה כדבר מוחלט,
ממילא אפשר לומר שגם הברכה של הפרי החדש זה גם יהיה חובה. זה למעשה,
כשאנחנו מעיינים בפוסקים,
אז לכאורה משמע שהם סוברים בהלכות שמסומנות פה בדף המקורות,
אנחנו יכולים באמת ללמוד שההלכה שהפוסקים נוטים לומר בשולחן ערוך שדווקא זה חובה ולא רשות. לא נאמר שזה רשות.
אבל בכל זאת יש מי שכן נותן לזה את ההגדרה של רשות גם להלכה הפסוקה,
זה המגן אברהם, כפי שמצוין פה בדף המקורות.
המגן אברהם אומר שיש בהחלט מקום לומר שהברכה בעיקר על הפירות החדשים זה ברכה של רשות ולא ברכה של חובה. מתוך דבריו נראה שהוא מחלק בין בגדים חדשים לבין פירות חדשים.
זה אומר שזה באמת
לא אותו דבר.
אנחנו אולי בדרך כלל רגילים לומר שזה כן אותו דבר, אבל זה לא לגמרי אותו דבר. והסברה היא,
כפי שגם מובא ברשב"א בתשובה,
גם זה מסומן פה בדף המקורות,
הרשב"א באמת מחלק בין הברכה של פירות חדשים לבין הברכה של כלים חדשים.
שבכלים חדשים,
בבגדים, בכלים חדשים,
הברכה היא על השמחה שיש לי בגד חדש,
שיש לי כלי חדש,
אבל בפרי חדש זה לא בהכרח, אם רואים אפרסקים בתקופת הקיץ,
זה נחמד, זה יפה,
אבל לא בהכרח מביא לידי שמחה,
כמו שאדם שמח אולי באיזה בגד חדש.
וממילא אפשר בהחלט להבין שהברכה על פרי חדש יש לה גדר שונה.
הגדר שלה זה לא בגלל השמחה על הפרי החדש,
אלא הגדר של הברכה הוא על זה שפרי חדש בעונה שלו זה ממראה התחדשות הזמן.
כמו שמדברים על התחדשות הזמן של החגים ושל ראש השנה,
ככה גם התחדשות הזמן, יש כבר אפרסקים,
יש כבר את הפירות של הקיץ וכן בחורף יש את הפירות של החורף. ההתחדשות של הזמן זהו הדבר שמביא לברכת שחיינו, ואז אם אנחנו מעיינים בדבר רואים בעומקו שיש בהחלט מקום לומר שהברכה שעל הפרי החדש היא קרובה יותר לברכה שמברכים על הרגלים ועל ראש השנה מאשר על הברכה של הבגדים החדשים.
וזה מסביר לנו את ההבדל שאנחנו יכולים למצוא כאן,
כי על הפרי החדש זה לא מצד השמחה של הפרי החדש,
אלא מצד ההתחדשות של הזמן.
בעוד שהכלי החדש, כשאדם מברך על כלי חדש, על בגד חדש,
זה בגלל השמחה, זה ברכה באמת מגדר שונה, שרק הנוסח הוא אותה ברכה, אבל זה לא ממש
אותה ברכה, אלא באמת דבר שונה. הרשב"א, בתשובה הנזכרת שציינתי,
אומר משום כך שבפרי חדש מברכים לא בגלל שאני אוכל את הפרי אלא בגלל שאני רואה את הפרי כשאני רואה את הפרי ואפילו כשאני רואה את הפרי וכך נאמר בהלכה את הפרי בידיים של מישהו אחר מישהו אחר אני רואה את זה על העץ אז זה לא בדיוק שמחה אבל הנה ברוך השם יש עכשיו אפרסקים אז זה בעונה שלנו עכשיו שזה יש אפרסקים זאת אומרת לא בדיוק בגלל שאני אוכל את האפרסק זה באמת לכאורה
היה מקום לומר שלא לברך על האפרסקים או על הפירות החדשים דווקא בזמן שאוכלים,
אלא באמת כשרואים, אלא יש משום מנהג שהתקבל שזה כן מצמידים את זה. כאילו ההרגשה שלנו שיש דבר חדש זה רק כאשר אנחנו אוכלים אותו ולא כאשר סתם רואים.
ולכן זה גם משנה בנוסח הברכה, לא בנוסח אלא בסדר הברכות,
שאני חושב שבאמת יותר ראוי לברך קודם שהחיינו ואחר כך את הברכה,
הפרי ולא את הברכה על הפרי ואחר כך את הברכה של שיחיינו, כמו שיש הרבה שנוהגים.
והסיבה היא כי כאן זה לא בגלל השמחה על האכילה,
אלא הראייה שרואה את הפרי המתחדש,
זהו הדבר שמביא לברכה של שיחיינו.
תוך כך יש לנו גם תשובה יפה על מה ששאלנו בתחילה.
למה הגמרא במסכת ירובין שלנו מדברת על עניין של ירק ביחס לשאלה על ראש השנה?
למה באמת הגמרא לא מביאה את הדוגמה של בגדים חדשים,
של כלים חדשים, שאנחנו רואים את הדברים מפורשים במסכת ברכות שם במשנה?
אבל התשובה היא כשדנו על ראש השנה דיברו על משהו מצד התחדשות השנה.
למה לברך בראש השנה מצד התחדשות השנה?
בתחדשות השנה רוצים להביא ראיה, אי אפשר להביא ראיה,
עוד עם דבר דומה אז צריך להביא את הדבר הדומה מפרי חדש,
ולא מבגד חדש, כי בגד חדש, הברכה שעליו היא ברכה בגדר שונה,
שאין שום קשר בין העובדה שאדם מברך על בגד חדש מצד השמחה שיש לו לראש השנה. זה בכלל לא אותו מושג.
לעומת זאת, הגדר של הברכה על ירק,
על ירק אפילו, ולאו דווקא על פרי, כמו שרבים חושבים שזה רק על פירות ולא על ירקות המתחדשים,
אם יש דבר כזה,
זה לא בגלל השמחה כל כך,
אלא יותר מצד הראייה של הגידולים החדשים לפי עונת השנה, מתחדשים לפי עונת השנה.
ועל זה אומרת הגמרא, שאם מברכים על ירק חדש,
קל וחומר שנברך על השנה החדשה. כי זה באמת על אותו מישור, שני הדברים האלה הולכים באמת על אותו מישור.
ועל זה אומרת הגמרא שזה רשות.
כי באמת יש מקום לומר שזה רשות, כמו שראינו במגן אברהם המצוין,
כמובן אני מזכיר שוב בדף המקורות,
שדווקא על הירק והפרי החדש הוא אומר שזה דבר של רשות,
ולא אומר את אותו דבר על בגד חדש, כי שמה זה גדר שונה.
בתוך כך אנחנו גם יכולים להבין היטב,
יש כאן נקודה נוספת, וזה אני כאילו גולש לשאלה השנייה.
השאלה השנייה היא לגבי ראש השנה, אנחנו רואים פה בגמרא שההלכה היא שמברכים שהחיינו, אז זה דבר ברור.
ובכל אופן, ישנה שאלה לגבי יום טוב שני של ראש השנה.
וכאן דווקא יש כאילו מקום לשאלה בניגוד ליום טוב שני של גלויות,
כי יום טוב שני של גלויות אנחנו תמיד אומרים באופן אמיתי מבחינת המקור של הימים הטובים,
אנחנו יודעים שביום טוב שני של גלויות אז זה מבוסס על איזושהי הנחה ראשונית שאולי היום הראשון הוא העיקר ואולי היום השני הוא העיקר,
אז ממילא שייך לברך שחיין הוא גם על הראשון וגם על השני.
בראש השנה כשאנחנו אומרים דווקא כפי שאמרנו
שזה מין יום האריכתא,
זאת אומרת שזה כאילו יום אחד שנמשך,
אז על זה,
ביום אחד שנמשך,
יכול להיות שביום השני לא שייך לברך שהחיינו.
יש כאן איזושהי בעיה או שאלה שדיברו בה ועסקו בה,
האם באמת מברכים ביום הטוב השני, ובגמרא אומנם זה לא נזכר,
אבל השאלה הזו נזכרת בדברי הראשונים, פה מתוך הסוגיה שמברכים על ראש השנה, האם מברכים על יום טוב שני,
ולא נאריך פה בזה,
אבל נציין את הידיעה שאנחנו יודעים שלוקחים פרי חדש.
כשלוקחים פרי חדש ביום השני זה מובא בראש וזה מובא ממילא בשולחן ערוך,
שמביאים פרי חדש.
ובאמת המעניין הוא שהראש שמזכיר את העניין הזה מדבר על פרי חדש, הוא לא מדבר על בגד חדש אלא הוא מדבר דווקא על פרי חדש. גם המחבר בשולחן ערוך מדברים על פרי חדש.
כל כך למה?
כי כשאתה מדבר על להגיד שהחיינו בראש השנה
מצד ההתחדשות של היום, שגם ביום השני יהיה לזה משמעות,
אתה יותר שייך שתחבר את זה לפרי החדש,
כפי שהסברנו שהברכה לפרי החדש היא גם קשורה להתחדשות,
התחדשות בשנה,
ולכן זה מתאים להתחבר לראש השנה,
בעוד שבגד חדש זה "מברכים שחיינו" בגלל שאתה שמח על הבגד החדש, מה זה שייך לעניין של ראש השנה?
אין לזה קשר. לכן בראש רואים שהוא מדבר על הפרי.
אני מוכרח לומר את זה למרות שהערימה אומר גם בגד חדש.
זה דבר, עובדה שהוא אומר את זה, אבל המחבר והראש לא דיברו על בגד חדש, אלא דיברו דווקא על פרי חדש כדבר שמוביל לעניין הזה של ברכת שהחיינו גם ביום טוב השני,
ועל כך עוד אפשר עוד להאריך ולדבר, אבל אנחנו כדרכנו מקצרים.
עד כאן מה שאמרנו בעזרת השם,
אני מקווה שהדברים פחות או יותר ברורים.
ברורים ברורים.
אז שלום וכל טוב, טוב כל טוב, שלום ושלום. שלום וכל טוב, שלום ושלום.
