שלום לכולם, היום אנחנו ממשיכים מצד אחד בשיעורים שלנו אבל בשינוי מהסדר הרגיל שאנחנו לומדים לפי הדף היומי, הרי היום כיוון שאנחנו נמצאים בתקופה שלפני חג הפסח
אז נדבר משהו מהלכות הפסח ונדבר דווקא מההלכות
הפחות מוכרות ונוגעות אל העניין אולי הכי חשוב של פסח,
שעל כן הרי הוא נקרא,
פסח נקרא על שמו, על שם קורבן פסח.
בתורה, זה מעניין, שבתורה כתוב,
פסח נקרא חג המצות.
בלשון שלנו אנחנו קוראים לחג על שם הפסח. זאת אומרת, שאנחנו רואים את הדבר החשוב ביותר של הפסח, מהו קורבן פסח.
וצריך באמת אולי לעיין בדבר וקודם כל לעמוד על הגדרים שלו ועל היסודות שלו ולהבין למה זה באמת הדבר הכי חשוב.
ואנחנו רואים אפילו יותר מזה, כי בתורה כשאנחנו לומדים את המצווה, אז אנחנו יודעים שעל מצות ומרורים יאכלו, זאת אומרת שקורבן פסח הוא נחשב לדבר המרכזי,
בעוד שכאילו המצה והמרור הם טפלים לו,
ובאמת זה כך, כי למשל המרור באמת חיובו בזמן הזה הוא רק מדרבנן,
כיוון שאין לנו את קורבן פסח, אז החיוב של המרור היום כשלעצמו כבר ירד בדרגתו והוא רק של מדרבנן.
ואפילו החיוב של אכילת המצה,
אלמלא דרשה מיוחדת שנתנה לו גיבוי של חיוב מדאורייתא, גם בזמן שאין קורבן פסח, היינו יכולים לומר שגם המצה,
חיובה אולי היום היה יכול להיות רק מדרבנן. אבל כפי שאמרנו,
המצה נשארה בחיובה מדאורייתא על פי דרשה מיוחדת שמבוערת בגמרא,
כמובן במסכת פסחים, בסוגיות שעוסקות בזה.
אבל חזרנו אל הדבר שבאמת הדבר העיקרי והמרכזי זה קורבן פסח.
קורבן פסח יש לו כנראה איזשהו עניין מיוחד, שהוא באמת אפשר לומר התכלית הנרצית של עבודת השם.
עם ישראל יכול להגיע לדרגה הגבוהה ביותר של עבודת השם בחג הפסח על ידי קורבן פסח,
שהוא באיזשהו מקום קורבן שנותן ביטוי בצורה החזקה ביותר להיות העם ממלכת כהנים וגוי קדוש.
כי מה באמת המיוחד בקורבן הזה לעומת אפילו שאר הקורבנות?
כל הקורבנות, בדרך כלל עבודת השם שנעשית על ידי הקורבנות כולם,
ואני מדבר, יש לנו כידוע קורבנות יחיד וקורבנות ציבור.
קורבנות יחיד זה אדם שמביא קורבן או נדבה או קורבן חובה של חטאת,
זה נעשה על ידי הכוהנים,
שהכוהנים הם שמקריבים וזה הדבר,
התפקיד של הכוהנים הוא באמת לעשות את העבודה
בשביל האדם מישראל שמביא קורבן או בקורבנות ציבור הם מקריבים בשביל כל הציבור כולו והכוהנים גם אם זה קורבנות של ציבור או קורבנות של יחיד הכוהנים גם אוכלים על זה נאמר שכוהנים אוכלים ובעלים מתכפרים זאת אומרת שהעבודה נעשית על ידי הכוהנים שיש עליהם סדר העבודה הרגיל שלהם על ידי המשמרות הכהונה וכל מה שקשור לעבודת השם בעבודת המקדש בהקרבת הקורבנות
מיוחד הוא באמת קורבן פסח.
קורבן פסח,
אין דבר כזה כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים,
רק ישראלים בעצמם הם שאוכלים את הקורבן.
אומנם נכון כאילו אפשר לומר מקריבים את הקורבן, דהיינו את החלקים שלא אוכלים, דהיינו את החלב ואת הדם,
זה נכון ששמים על המזבח,
אבל באיזשהו מקום הדבר המרכזי הוא באכילה,
והאכילה של כל אדם מישראל ביחד שאוכלים,
זוהי בעצם עיקר העניין של הקורבן, לאכול את הדבר בקדושה.
ולכן, כפי שאמרתי, זוהי באמת המדרגה הנעלית ביותר של עבודת השם כשאוכלים את הקורבן בקדושה.
וזה דבר שנעשה על ידי ישראל ולא על ידי הכוהנים.
ונקודה נוספת,
הדבר המיוחד בקורבן פסח שהוא נקרא קורבן ציבור.
בדרך כלל קורבן ציבור הוא קורבן שמשתמשים מכספי הלשכה, מה שנקרא מהכספים העומדים לטובת הציבור,
לטובת עבודת הקודש במקדש,
וזה נעשה על ידי הכוהנים, וזה נקרא קורבן ציבור.
קורבן ציבור יש לו הלכות מיוחדות,
אנחנו יודעים שטומאה הותרה בציבור.
זאת אומרת, בדרך כלל בטומאה זה דבר חמור ביותר להיזהר מפני הטומאה במקדש,
אבל טומאה הותרה בציבור,
ולכן כשיש דבר של ציבור מקריבים גם במצב של טומאה.
קורבן פסח הרי באיזשהו מקום הוא לכאורה לא קורבן של ציבור,
כי הוא לא מוקדש מהיחידים אלא הוא מהקופה של הלשכה,
אלא כל קבוצת אנשים מביאה את הקורבן כחבורה להקריב במזבח את מה שצריך למזבח,
לשחוט באזהרה ואחר כך לאכול בתוך העיר ירושלים כפי שאוכלים קורבן פסח בחבורות.
אז זאת אומרת שזה לא בא מהכסף של הלשכה אלא זה בא מכספים של כל אדם יחידי, של קבוצות קבוצות קבוצות של מה שנקרא חבורות של קורבן פסח.
ובכל זאת אף על פי שזה נעשה בצורה הזו ולא מהכסף של הלשכה זה נקרא קורבן ציבור.
וזה באמת דבר מעניין שהציבור בא לפה לידי ביטוי בצורה המיוחדת רק בקורבן פסח,
שאף על פי שזה בעצם לכאורה הייתי יכול לקרוא לזה משהו של יחידים,
בכל אופן זה נקרא גדר של קורבן ציבור,
שטומאה הותרה בציבור ואפשר להקריב קורבן פסח אפילו בטומאה.
העובדה הזו היא באמת משכה את תשומת ליבם של גדולי ישראל בכל הדורות שגילו תשוקה מיוחדת, ככה הייתי אומר,
להקריב את הקורבן של קורבן פסח אפילו בזמן הזה, כשאין המקדש קיים.
הדברים האלה באים לידי ביטוי בדברי האחרונים,
כמו החתם סופר בתשובה מסומנת פה בדף המקורות,
שהוא נושא ונותן עם העניין הזה, עם חותנו רבי עקיבא עיגר,
שהם דיברו על העניין הזה בהתרגשות גדולה,
שבאמת יש לכאורה את האפשרות להקריב קורבן בזמן הזה רק בקורבן פסח.
כי בקורבן פסח לא צריך,
כפי שאמרנו, את הסדר המיוחד של הכוהנים, אלא בעצם אפשר כאילו לבוא ולהקריב את הקורבן וטומאה הותרה בציבור, ולכאורה זה היה אפשר לקיים בזמן הזה,
ואין כאן המקום להעריך בכל הגדרים מה לכאורה היו ההגבלות לעניין הזה,
אבל בסופו של דבר נראה שאין הגבלות ולכאורה אפשר, ואם אנחנו היום גם לכאורה צריכים לשאוף לכך,
כי זה באמת מן הדברים שהקרבת קורבן פסח זה משהו מיוחד במינור, כשמקיימים אותו,
איך אמרנו מקודם, זוהי התכלית הנרצית ביותר בדרגה של עבודת השם, שזה המיוחד בחג הפסח,
מגיע בשיאו דווקא בקורבן פסח,
שאנחנו לא זוכים בינתיים, וחבל לקיים את העניין בצורה המושלמת הזו.
עכשיו אני רוצה לדבר בחלק הזה על משהו באמת שייתן
ביטוי למיוחדות הזו של קורבן פסח מבחינה הלכתית אפילו כדרכנו,
כפי שאנחנו באמת רגילים תמיד ללמוד.
אני מציין פה בדף המקורות,
כשלומדים את המצוות של קורבן פסח, וכדאי לראות את זה בספר המצוות של הרמב״ם או בתחילת הלכות קורבן פסח, יש תמיד את הפירוט של המצוות של הקורבן וגם בהלכה עצמה בהלכות קורבן פסח בדברי הרמב״ם,
אנחנו רואים שהמצווה בקורבן פסח היא לשחוט.
השחיטה היא המצווה.
השחיטה היא המצווה והאכילה היא המצווה.
זאת אומרת, כמו שאמרנו, לא מדברים פה על הקרבה,
אלא מדברים פה על השחיטה. זאת אומרת,
כל מה שקשור לאכילה,
והשחיטה היא כמובן נצרכת לאכילה, היא המצווה.
זאת אומרת שזו מצווה של כל ישראל,
ולאו דווקא דברים שרגילים בדרך כלל בקורבנות.
זאת אומרת,
הדגש הוא על מה שכל ישראל עושים,
דהיינו שוחטים ואוכלים בקדושה.
זו בעצם המצווה המיוחדת של קורבן פסח,
וכפי שהסברנו מקודם, זה מובן למה זה באמת בא לידי ביטוי במצוות בצורה המודגשת הזו.
כאן יש לנו, אנחנו יודעים שאת הפסח אוכלים בחבורה,
הולכים בחבורה. איך עושים חבורה?
חבורה עושים בצורה הזו,
שנגיד ביחד מלכתחילה הולכת קבוצת אנשים ומחליטה להתאחד לצורך הקורבן פסח,
וקונים נגיד ביחד את הקורבן,
את הבהמה, בשביל לקיים את המצווה של קורבן פסח, מקדישים ביחד את הקורבן למטרה זו.
אבל אנחנו, וזה דבר הכרחי,
מפני שכמו שבמשנה אומרת בדף ס"א,
שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו,
אם עושים את השחיטה שלא לאלה שמנויים על הקורבן, שהם חלק מן החבורה,
אז הקורבן פסול. זאת אומרת,
הצורך הזה להיות מנוי על הקורבן זה צורך הכרחי בקורבן פסח. זאת אומרת, זה תנאי שאי אפשר להתחמק ממנו.
אז לכאורה הדרך הפשוטה הייתה על ידי זה שבאמת
קבוצה מתארגנת ביחד בשביל לקנות קורבן, לקנות בהמה, בשביל לקיים בה את הקורבן פסח. והנה כאן אנחנו רואים דבר מעניין,
וזה אני מציין בדף המקורות,
את דברי רש"י בדף ע' עמוד ב'. רש"י בדף ע' עמוד ב'
מתאר לנו איך באמת הדבר הזה נעשה.
כי אם באמת הולכים ביחד וקונים בהמה, זה דבר פשוט. אבל רש"י, כאן, בדף ע' עמוד ב',
אומר מנה ידי הבעלים, זאת אומרת הוא מפרש לנו ככה,
הרי כל שעה באים ונמנים אליו אנשים מעלמא וקונים להם בו חלק מן הבעלים עד שעת שחיטה.
לפי רש"י כאן יוצא שזה לא שקונים ממש ביחד אלא
אפילו אחד קונה נגיד את הבהמה ומקדיש אותה לשם קורבן פסח,
הוא כאילו עומד באזור הר הבית או באזורים האלה והוא מכריז הנה יש לי בואו להתחבר אליי לקורבן פסח.
זאת אומרת שבעצם אפשר להתחבר אל כל אחד גם לאחר ההקדשה.
כבר אחר כך אפשר לתת לו כאילו את הערך של שותפות
שכל אחד משתתף, נותן לו סכום מסוים,
ועל ידי זה הוא משתתף איתו בקורבן,
הוא נהיה חלק מהחבורה שנמנית עם הקורבן הזה.
כי צריך לדעת שכשלוקחים בהמה של קורבן פסח,
צריך לאכול כזית, וצריך לאכול כזית על השובע.
אז יש, בבשר בימה אחת של כל קורבן יש הרבה הרבה זיתים, אז צריך חבורה גדולה, זה לא יכול להיות חבורה מצומצמת וקטנה, כי לא יוכלו להספיק לאכול כל כך הרבה,
בוודאי שלא על השובע,
ולכן אם אוכלים על השובע צריך שיהיה חבורה גדולה,
אז החבורה הזו מתרחבת ונעשית אחר כך כשהוא מכריז כאילו יש לי אפשרות לצרף אתכם עדיין, ועל זה כאן צריך
ממש להבין,
האם זה דבר שאנחנו באמת כל כך מבינים?
ואני אסביר למה, מה הבעיה כאן.
הבעיה היא שיש לנו כלל
בקורבנות אחרים, ניקח קורבנות אחרים באמת, כמו קורבן שלמים, שגם אוכלים בסופו של דבר.
אז מצד אחד אנחנו יודעים על פי כמה סוגיות ששלמים זה קורבן שמקדישים אותו לשלמים, זה מה שנקרא קודשים קלים,
אז אנחנו אומרים שההלכה היא שזה ממון בעלים,
שזה נחשב לממון בעלים ולכאורה זה כמו רכוש של בן אדם.
ובכל זאת אנחנו יודעים שיש לנו הלכה שמפורטת פה בדף המקורות בהלכות מעילה,
אנחנו אומרים שהמוכר עולתו ושלמה ולא עשה ולא כלום.
זאת אומרת,
מי שהקדיש, לקח בהמה והקדיש אותה לשלמים,
הוא לא יכול להעביר את השלמים, את קורבן השלמים למישהו אחר.
זאת אומרת, אולי הוא מרגיש שהוא לא יכול עכשיו להקריב את הקורבן,
אז הוא ילך ויבקש ממישהו אחר, נחפש קונה שזקוק לקורבן שלמים.
הוא אומר לו, הנה יש לי קורבן, בוא תיקח ממני את מה שאני הקדשתי כבר.
אי אפשר לעשות את זה.
על זה נאמר, המוכר עולתו ושלמה ולא עשה כלום.
מי שהקדיש הוא זה שמחובר לקורבן.
מישהו אחר כבר לא יכול להתחבר.
ועל זה מדובר בקצות החושן אפילו,
בסימן ת״ו, מצוין פה בדף המקורות,
הוא מסביר לנו שאף על פי שהמוכר עולתו ושלמה ולא עשה ולא כלום,
אבל למכור את הזכות האכילה כן אפשר למכור.
זאת אומרת, אפשר למכור את זכות האכילה.
בשלמים הרי יש אפשרות לאכול את הבשר אחרי ההקרבה,
אז את זכות האכילה אפשר למכור, כי שלמים זה ממון בעלים.
אני לא יכול להעביר את הקורבן שהיה על שם ראובן,
שיהיה על שם שמעון,
אבל אני יכול לתת לשמעון,
ראובן יכול לתת לשמעון את זכות האכילה. זה לא נקרא שהוא הקריב את הקורבן,
אבל הבשר יהיה שלו, בשר שאפשר לאכול,
כי שלמים זה קודשים קלים.
זאת אומרת ששלמים,
שזה אולי הדבר הכי קרוב להגדרה של קורבן פסח,
אנחנו מוצאים שמצד אחד זה ממון בעלים,
אבל להעביר את הקורבן מאחד לשני אי אפשר להעביר.
וכאן ממילא נשאלת השאלה איך זה שבקורבן
פסח אנחנו כן יכולים להעביר את הקורבן, להעביר חלק מהקורבן.
ראובן נגיד לקח את הבהמה והקדיש אותה לקורבן פסח ועכשיו הוא עומד בהר הבית ומחפש שותפים לחבורה וכל מי שמצטרף אליו באמת זה בצירוף ראוי ובסדר ועל זה אנחנו אומרים שזו חבורה טובה לקורבן פסח.
איך זה מועיל? הרי כל אחד חייב בקורבן ואם הוא חייב בקורבן איך הוא יכול להשתתף עכשיו
בקורבן שכבר מישהו אחר הקדיש, הרי אמרנו שהמוכר עולתו ושלמה ולא עשה ולא כלום,
אלא כאן צריך להסביר שכאן בא לידי ביטוי הדבר המיוחד של קורבן פסח,
והוא שבקורבן פסח באמת האכילה של כל אחד זה הדבר העיקרי.
בקורבן שלמים רגיל
של כל השנה,
אז הדבר העיקרי זה שמקריב שלמים.
אדם חייב קורבן, התנדב להביא קורבן, הדר להביא קורבן,
אז הוא חייב להביא את הקורבן.
האכילה זה רק משהו,
זה לא הדבר העיקרי.
הדבר העיקרי זה הקרבת הקורבן. ממילא את זה הוא לא יכול להעביר. ראובן לא יכול להעביר לשמעון.
אבל כשמדובר על קורבן פסח,
מהו הדבר העיקרי? הדבר העיקרי זה האכילה של הקורבן בקדושה עם החבורה.
זאת אומרת שיש כאן מצב של
חבורה שאוכלת בקדושה את הקורבן. ובזה אמרנו הדבר המיוחד בקורבן פסח. ולכן בקורבן פסח גם המצווה היא השחיטה והאכילה.
ואת זה באמת אפשר להעביר, ובקורבן פסח זה מה שצריך.
דבר מאוד מעניין יוצא מכאן, שהנושא של האכילה של הקורבן,
בקורבן פסח זהו הדבר העיקרי, כפי שאמרנו, השחיטה והאכילה.
וזה באמת הדבר העיקרי והמרכזי, וכאן צריך לחוש את הדבר הזה,
שיש כאן, כפי שאמרנו, אכילה משותפת של הציבור. אני מדגיש אכילה משותפת,
כי זה חידוש גדול שקורבן פסח נחשב לקורבן ציבור,
אף על פי שהוא לא מהכסף,
כמו שאמרנו מקודם, של הלשכה המשותפת הציבורית,
שאוספים אותה בכל שנה מהשקלים שקראנו כרגע לשקלים שמתחדשים משנה לשנה,
אלא זה מכסף פרטי של כל מיני, של כל אדם ואדם,
וזה נקרא קורבן ציבור, כיוון שצריכים לעשות את זה ביחד.
הביחד של הפרטים הוא הדבר המיוחד של קורבן פסח,
וזה בא לידי ביטוי דווקא באמת, כפי שאמרנו,
באכילה, בשחיטה ובאכילה, בקדושה.
להיות באכילה, בקדושה, ביחד בציבור,
זהו הדבר הנפלא והמיוחד במינו של ממלכת כהנים וגוי קדוש,
שבא לידי ביטוי במיוחד בקורבן פסח, שזה,
כפי שאמרנו, הדבר המרכזי והעיקרי של חג הפסח,
שלצערנו אנחנו לא זוכים לקיים את זה,
אבל ללמוד את זה ולהבין את זה ולשאוף לכך,
אני חושב שצריכים לתת לזה הרבה הרבה תשומת לב והמחשבה גדולה כדי להבין את גודל העניין ורוממותו של המצווה של קורבן פסח, שעל כן אנחנו הרי קוראים, כמו שאמרנו מקודם, לחג,
חג הפסח על שם אותו עניין של קורבן פסח,
שזהו העיקר בעבודת השם, כפי שאמרתי,
התכלית הנרצית בעבודת השם של עם ישראל שמגיע לשיאו בעבודה הזו של ליל הסדר עם קורבן פסח.
ובעזרת השם,
נקווה שאנחנו גם נזכה, בעזרת השם,
לאכול מן הזבחים ומן הפסחים, בעזרת השם. שיהיה מעט חג שמח וכשר.
::::::
