שלום לכולם, אנחנו ממשיכים בשיעורים שלנו לסוגיות הנלמדות בדף היומי
והיום אני רוצה לדבר על איזה נושא,
שאני חושב שבדף היומי כבר יתקדמו יותר,
אבל בכל אופן זה נושא חשוב
שכדאי להתייחס אליו בתוך כדי הלימוד של מסכת שבת.
הנושא הוא מה שנקרא בהגדרה של הגמרא "החי נושא את עצמו".
המושג הזה של "החי נושא את עצמו" נזכר במשנה במסכת שבת,
כמובן,
בדף צד"ג עמוד ב', ושם הגמרא אומרת,
הגמרא אומרת בדף צד"ג במשנה,
שאם הוציאו את החי במיטה,
כך כתוב שם במשנה,
שאם הוציאו את החי
במיטה פטור אף על המיטה שהמיטה תפלה לו.
זאת אומרת שאם הוציאים את החי,
אדם שהוא חי אפילו כשהוא שוכב במיטה,
אז פטור על הסחיבה הזו של המיטה, האימא חי, כמו איזה אלונקה,
מפני שהמיטה נחשבת לתפילה על האדם.
מה שחשוב פה בהוצאה הזו זה הוצאת האדם,
והוצאת האדם
אינה מחייבת.
וזה מה שנקרא במושג הזה חי נושא את עצמו.
הגמרא מדברת על כך,
ומעלה בתך ואומרת שאולי זה מחלוקת שרק רבי נתן
סובר כך,
כפי שהגמרא בדף צדידלת אחר כך אומרת,
שרק רבי נתן אומר שהמוציא בהמה חייב ואהוב לרשות הרבים,
בין חיים בין שחוטין חייו, רבי נתן אומר על שחוטין חייו ועל חיים פטור,
שהחי נושא את עצמו, רבי נתן אומר שגם בבהמה אם אדם לוקח,
סוחב איתו בהמה, בעל חי,
כל בעל חי,
אז אם הוא חי אז הוא פטור,
זאת אומרת כי הכלל הזה שהחי נושא את עצמו אצל רבי נתן הוא כלל
לא רק באדם אלא גם בכל בעלי חיים והגמרא חשבה שחכמים חולקים עליו
בין בעלי חיים ובין באדם והתשובה של הגמרא שהמשנה יכולה להיות גם לפי דעת חכמים מפני שחכמים סוברים גם כן את הכלל הזה כאשר מדובר על בן אדם
ורק הם חולקים על רבי נתן כשמדובר על בעלי חיים דהיינו לפי חכמים וממילא נראה שככה הלכה
לפי חכמים,
אם אדם לוקח בעלי חיים כשהם חיים,
אף על פי שהם חיים, אז הוא חייב,
כי זה נקרא הוצאה מחייבת,
ורק אם לוקח בן אדם שהוא חי,
אז על זה חכמים אומרים גם כן את הכלל שהחי נושא את עצמו.
אז זה בעצם הגמרא כמות שהיא,
כפי שאנחנו כרגע אמרנו אותה.
הנקודה היא שצריך פה, באמת, יש כאן איזשהו צורך להסביר.
אנחנו הרי כשלומדים בעיון,
צריכים קצת להבין מה הטעם בעניין הזה. ואז יש לנו פה באמת את דברי התוספות.
דברי התוספות פה, שהחי נושא את עצמו,
דברי התוספות שהחי נושא את עצמו, תוספות שואלים למה באמת פטור, מה פירוש חי נושא את עצמו. אז הוא מעלה בהתחלה, התוספות מעלים בהתחלה את האפשרות,
שזה נכון מבחינה אמיתית,
אנחנו יודעים את זה גם לפי חוקי הטבע,
שאם אדם לוקח, לוקחים חפץ במשקל, נגיד, של 70-80 קילו,
כשלוקחים לעומת זאת,
משווים את זה לכשלוקחים אדם שנקרא משקלו 70-80 קילו,
יותר קל לקחת את האדם. יש איזשהו, האדם, יש לו איזשהו דבר מבחינת החיים שבו שהוא קצת מיקל על המסע. זאת אומרת, זה לא נחשב למסע כבד באותה מידה.
אז התוספות אומרות, אולי זה הפירוש שהחי נושא את עצמו.
אולי באמת זה הפירוש של העניין הזה, ולכן אומרים שפטור.
אבל התוספות אומרים, משנה, אם אתה לוקח בן אדם, נגיד, שמשקלו 80 קילו,
אז נגיד שבאופן יחסי זה שווה לחפץ דומם של 70 קילו, אז מה זה משנה?
אז בסופו של דבר אתה לוקח 70 קילו, אז מבחינה זו לא עשינו כלום.
נשארנו במסע מספיק חזק כדי שלכאורה צריך להבין למה שיהיה פטור.
אז זו שאלת התוספות הראשונה והדברים הראשונים שלהם.
ואז התוספות מעלים את האפשרות לומר שהסיבה שיהיה פטור כשהחי נושא את עצמו, כשלוקח אדם חי,
זה קשור לסוגיה שלמדנו מקודם, גם היה לנו שיעור על כך
לפני שבועיים,
שאנחנו דיברנו על הסוגיה של שניים שעשאוה,
שכאשר מדובר על שניים שעשו דבר ביחד משותף,
כמו למשל הוצאה באמת והכנסה ביחד,
על ידי שניים ואז אנחנו אומרים שכאשר זה יכול וזה יכול, כאשר כל אחד יכול בפני עצמו,
אז באמת הם פטורים. אומרות התוספות,
יכול להיות שזה הפירוש כי בעצם גם זה שלוקחים אותו היה יכול ללכת לבד, הוא לא צריך שיקחו אותו,
אז זה נקרא שהוא יכול והשני גם יכול אז זה יכול וזה יכול, אז כאילו הוא משתתף איתו אז כיוון שהוא משתתף איתו,
אז זה נקרא באמת שיחול כאן הכלל שזה יכול וזה יכול, זה מה שאומרים התוספות,
ויהיה פטור.
על זה התוספות אומרים שזה לא מסתבר,
מפני שבסופו של דבר הוא כרגע במצב הרי שאינו יכול, הוא לא הולך בעצמו כפי שהוא היה יכול,
אלא הוא נותן לשני לסחוב אותו.
כשהוא נותן לשני לסחוב אותו,
אז באיזשהו מקום הוא אינו יכול, כי במצב הזה הוא לא יכול לקחת את עצמו לבד.
אז אומנם הוא מקל קצת,
אבל הוא לא יכול לקחת את עצמו לבד.
אז אומרים, התוספות, שזה נקרא,
זה יכול וזה אינו יכול.
זה יכול וזה אינו יכול, אנחנו אומרים בסוגיה הקודמת,
כאשר יש פעולה משותפת של זה יכול וזה אינו יכול,
אז זה שיכול חייב, והשני נחשב למסייע,
שעליו נאמר בגמרא מקודם שמסייע אין בו ממש.
זו דעת התוספות.
על כך אני באמת חושב שצריך לדבר לרגע בעומק העניין,
כי התוספות פה אומרים את הדברים לשיטתם.
לשיטתם, אני מתכוון לומר, נעיין בסוגיה הקודמת, בדף צדיק ג' באמת,
אנחנו נראה שתוספות אומרים שהמושג "זה יכול וזה אינו יכול" זה אפילו כשהוא יכול, רק הוא לא מתאמץ.
זאת אומרת, אפילו כשהוא יכול והוא לא מתאמץ, זה נקרא "זה יכול וזה אינו יכול".
לעומת זאת, ראינו בדברי פוסקים וראשונים אחרים שהם לא לומדים ככה.
אלא הם לומדים שזה יכול וזה אינו יכול, זה כשהוא לא יכול בכלל.
לא שכאשר הוא אינו יכול רק כשהוא לא רוצה.
אם הוא לא רוצה אז זה נקרא שהוא כן יכול,
רק זה שהוא לא מתאמץ זה לא הופך אותו לגדר של זה יכול וזה אינו יכול.
ולהסביר את העומק הזה, נדמה לי שהסברנו קצת את זה בשיעור ההוא, אבל אני רוצה רק לרגע להסביר
שתוספות לשיטתם שסוברים שזה אינו יכול וזה יכול,
זה הפירוש שהוא אפילו גם כשהוא לא רוצה,
אז ממילא בציור הזה שאדם לוקח
בן אדם אחר על כתפיו או מחזיק אותו, אפילו ילד, בואו נדבר באופן פשוט, כשלוקחים ילד שיודע ללכת לבד,
הוא יכול ללכת לבד, רק הוא לא רוצה ללכת לבד, כמו שיש הרבה פעמים עם ילדים.
הוא רוצה שיקחו אותו לידיים,
לוקחים אותו לידיים, עכשיו הוא במצב של אינו יכול.
אז זה נקרא זה יכול וזה אינו יכול, אז התוספות אומרים שהוא חייב.
אבל אם אנחנו סוברים שכשזה יכול וזה אינו יכול, זה רק כשהוא באמת לא יכול,
אבל כשהוא כן יכול, רק הוא לא רוצה,
זה נקרא בגדר זה יכול וזה יכול, אז יכול להיות שזה דווקא הסבר יפה למה יהיה פה פטור.
וכאן נדמה לי שצריכים להסביר את העניין בצורה יפה לפי השיטה הזו,
כיוון שבאמת אם זה יכול וזה יכול,
אז פירושו של דבר שפטור,
בגלל שככה רש"י מסביר בסוגיה הקודמת,
שזה נקרא שכל אחד, אף אחד, יותר נכון, לא עושה דבר שלם.
אף אחד לא עושה דבר שלם.
וזה נקרא שחסר בה מלאכה, זה לא מלאכה שלמה,
זה בגדר חצי מלאכה כאשר יש מישהו אחר שהוא שותף איתך במלאכה.
ולכן כאשר מדובר, אפילו כשאני לוקח את הילד, כמו שאמרנו,
על הידיים,
הוא הרי מקל קצת, כמו שתוספות אמרו בתחילה. והיות שהוא בעצמו הרי כן יכול,
אז זה נקרא זה יכול וזה יכול,
וזה שהוא מיקל קצת זה גורם לזה שהמלאכה שלי היא לא מלאכה שלמה,
מפני שיש לי שותף במלאכה הזו,
וכיוון שיש לי שותף במלאכה הזו אז ממילא אני פטור.
זו דעת אלה שחולקים על תוספות בסוגיה שזה יכול וזה אינו יכול.
תוספות עצמן אינם סוברים כך,
תוספות סוברים שזה יכול וזה אינו יכול,
אפילו כשהוא לא רוצה זה נקרא אינו יכול, ולכן לפי התוספות חל כאן הכלל שזה יכול וזה אינו יכול,
שחייב ומשום כך התוספות מצידם מחפשים גדר נוסף, הסבר נוסף למה באמת חי נושא את עצמו פטור כאשר הם לא מוצאים
את הגדר שזה אפשר להסתמך על העניין הזה של זה יכול וזה יכול של עשהו השניים שלמדנו בסוגיה הקודמת. אני רוצה רק להוסיף, לפי הדעה
שכן אומרים שאפשר להסתמך פה על זה יכול וזה יכול,
נראה לי שאפשר פה להגיד דבר נוסף ויפה כי אנחנו רואים בדעת חכמים
שרק כאשר לוקח בן אדם, ילד,
אז אנחנו אומרים שהוא פטור.
אבל כשהוא לוקח בהמה,
בעל חי, אז אנחנו אומרים שחייב.
רבי נתן אומר שפטור,
אבל חכמים אומרים שחייב.
ההסבר לכך שמתי שניים שעשווה,
אני אומר שבאמת הם פטורים בגלל שזה לא נקרא שהם עושים את כל המלאכה כל אחד,
זה רק כאשר השותף הוא גם כן בר חיובה,
שעושה מלאכה.
אבל אם השותף הוא כמו בהמה, בעל חי,
אז כל מה שאני עושה להשלים את הנסיעה של הבהמה,
הבהמה לא נחשבת כשותף למלאכה,
ולכן אז המלאכה נחשבת למלאכה שלמה מצידי.
נראה לי שזה הסבר יפה, שאפשר עוד להעריך בזה ולא אעריך,
אבל נראה לי שזה דבר נכון.
התוספות מצידן מסבירים את העניין שזה לא, אומרים, אז אם כן, למה חי נושא את עצמו פטור?
אז ככה התוספות אומרים שזה לא דומה למלאכת המשכן.
אומרים במלאכת המשכן לא לקחו בעלי חיים,
שזו שיטה,
שזה מה שתוספות אומרים,
אבל באמת היא צריכה וטעונה ביעור גדול,
מפני שבאמת זה לא כל כך מובן.
באמת זה לא כל כך מובן, למה, מה זה קשור,
וכי במשכן לקחו את כל המסעות שבעולם?
אנחנו היום, אם ניקח למשל חפץ מסוג דבר שלא היה בכלל בזמן המשכן,
אז מה נגיד, במשכן לא לקחו אותו?
זאת אומרת, ניקח משהו של חשמל.
אז מה, היה במשכן כלים של חשמל?
אז אם מותר יהיה לקחת כלים של חשמל, לדוגמה,
בגלל שזה לא היה במשכן, צריך להבין,
זה לא סתם לא היה במשכן,
אלא יש פה איזה גדר שלא היה במשכן.
זה מה שצריך להסביר בדברי התוספות, ועל כך אני רוצה להגיד שני הסברים בשני שלבים.
הסבר אחד,
הסבר אחד, שהתוספות
מתכוונים לומר שמלאכת תוצאה היא לא נחשבת למלאכה,
בדבר שיכול ללכת בעצמו.
וזה אולי נראה לי הסבר די טוב. דבר חי,
הוא יכול ללכת מעצמו.
אז כשאני לוקח אותו,
אני בעצם לא עושה מלאכה ולא עושה שום דבר.
זה קשור להגדרה שאנחנו מכירים מתחילת המסכת,
שהוצאה והכנסה זה נחשב למלאכה גרועה, ככה מסבירים הראשונים.
מה פירוש מלאכה גרועה?
כי זו מלאכה שלא מטביעה את חותמה,
לא עושה רושם בכלל על הדבר,
זה לא כמו שאתה כותב, אז יש משהו כתוב,
כשאתה תופר יש משהו תפור,
אבל כשאתה מוציא דבר ממקום למקום,
בעצם אין כלום.
אז אם זה דבר שבעצם אלמלא הפעולה שלי הוא לא היה הולך לבד,
כשמדובר בחפץ דומם,
אז עשיתי משהו, לפחות בבחינה הזו העברתי את החפץ ממקום למקום.
אבל כשמדובר על בעל חי,
אז הגדר הזה אולי לא שייך,
מפני שבעצם לא עשיתי שום דבר.
אז המלאכה הגרועה מפסיקה להיות בכלל מלאכה,
ולכן אנחנו אומרים שהוא פטור במלאכה שעל החי, וזה אולי כאן גם ההבדל.
לפי רבי נתן זה נכון גם בבהימה, בבעלי חיים.
לפי חכמים זה רק באדם.
לפי חכמים זה רק באדם,
ואולי מפני שבבעל חי אתה לא יכול, בבן אדם אתה יכול אפילו בעצמך להעביר אותו ממקום למקום על ידי זה שתגיד לו לעבור, בעל חי אתה לא יכול להגיד לו בדרך כלל.
אז כדי להעביר אותו ממקום למקום אתה צריך לקחת אותו.
אז בבעל חי יש יותר את הערך של המשמעות של המלאכה, יותר מטביעה חותם.
כל זה כמובן ממילא מסביר למה באמת בראשונים אנחנו רואים פה כשלומדים את הסוגיה שהדין הזה של החי נושא את עצמו,
אפילו בבן אדם, לפי חכמים, זה רק באדם שיודע ללכת.
אפילו ילד שיודע ללכת.
ילד שלא יודע ללכת,
אז הוא לא יכול ללכת לבד.
כאן חוזר הדין, שיכול להיות שזה באמת אסור בגדר מלאכה,
אפילו בבן אדם, הכוונה בתינוק שהוא לא יודע ללכת,
וזה אחד מהנושאים שהפוסקים כאן עוסקים בהם, כי בסופו של דבר זו שאלה מעשית שדנו בה,
שגם בדף המקורות מצוין העניין הזה בשולחן ערוך, בסימן ש"ח,
וגם בתשובה של רבי עקיבא עגל, בסימן כ"ח,
כפי שמצוין בדף המקורות.
יהודים, בדרך כלל, יש להם הרבה פעמים את השאלה לגבי תינוק
שלוקחים אותו,
מחזיקים את התינוק, אז אם זה תינוק שיודע ללכת,
אז בעצם כפי שאנחנו רואים זה יותר פשוט,
אבל אם זה תינוק שלא יודע ללכת,
אז זה הרבה יותר מסובך,
ולכן אם הוא יודע ללכת זה אולי פשוט, אבל אם הוא לא יודע ללכת גם כן השאלה הזו מתעוררת,
ואפילו אם נגיד אפילו לא ברשות הרבים, אלא כפי שהפוסקים מדברים אפילו בכרמלית,
כי בכרמלית זה אולי רק איסור דה רבנן, אבל בכל זאת אם הוא לא חי נושא את עצמו,
אז אפילו בכרמלית צריך להיזהר ממנו,
מתינוק, וזו אחת השאלות שכנראה תמיד עסוקים בה.
מדברי התוספות אפשר למצוא, ורואים את דברי הפוסקים,
שנראה שיש גם כאלה שיש להם נטייה לומר שאפילו תינוק שלא יודע ללכת, שגם יהיה נקרא חי נושא את עצמו.
זה נראה לי שכאן צריך להוסיף על מה שאמרנו,
שכשאמרנו שלא היה במשכן, זה לא רק בגלל שיכול ללכת לבד ולא עשיתי כלום,
אלא בן אדם זה לא משא,
זה אולי הסבר שנראה לי יותר בהגדרה,
אבל כשמעיינים בו אפשר להבין ולקבל את זה.
משא זה חפץ,
כשמדובר על בן אדם, זה לא נקרא משא. כשאתה לוקח בן אדם, אפילו תינוק,
זה לא נקרא שאתה לוקח משהו,
אלא זה נקרא שאתה הולך איתו,
זה משהו אחר,
זה לא נקרא מסוי, זה אולי מסתמך גם בהגדרת הרמב״ם,
בעניין הזה שהרמב״ם אומר על מי שנושא חי שאינו מסוי. יש כאן ברמב״ם איזו מילה.
זה לא נקרא מסוי, מה זה לא נקרא מסוי?
כי זה לא מסע,
זה לא נקרא מסע, זה משהו אחר, זה לא בהגדרה של מסוי.
זה בעצם קצת מתאים גם למה שתוספות אומרים שלא היה במשכן. אם כן,
ייתכן מאוד שזה אולי אלה שנוטים לומר אפילו על תינוק שהוא קטנטן,
זה העניין. אבל רוב הפוסקים בכל זאת אומרים שזה דבר נכון רק על תינוק,
בכל זאת ילד שיודע ומסוגל קצת ללכת,
ולכן הם לא מקילים בתינוק רגיל,
לקחת אותו אפילו בכרמלית,
מפני שכאן זה בעיה שהוא לא יודע ללכת לבד ולכן אין בעיה. למרות שכפי שרבי יגר אומר,
לפעמים אנשים כל כך לא מסוגלים להתגבר על זה, אז איך הוא אומר, כיוון שיש בכל זאת מי שאומר קצת ככה,
שם נזכר, וזה לא נזכר הרבה פעמים בהלכה בפוסקים,
מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים.
אבל מי ששואל צריך להגיד לו בסופו של דבר את האמת,
שבאמת צריך להיזהר בזה מבחינת ההלכה המקובלת,
שלא לעשות דברים כאלה בתינוק שלא יכול בכלל ללכת.
אז זה בכל אופן נושא שקשור להלכה, אבל מלכתחילה,
אם הילד כן יודע ללכת, אז החי נושא את עצמו, זה יותר קל,
כפי שקעת אמרנו והסברנו לפי הסוגיה של אפילו לדעת חכמים,
שמודים בבן אדם שהחי נושא את עצמו, בהגדרות שאמרנו.
אני אשאר בזה בינתיים, וכל טוב ושלום שלום.
