כן, שלום לכולם.
אנחנו ממשיכים עם השיעורים שלנו.
בעצם אנחנו הרי תמיד פחות או יותר צמודים לדף היומי,
דף היומי שנמצא במסכת שבת,
אבל במשך השבועות הקודמים לא דילגנו,
אפשר לומר, על הסוגיות של חנוכה שנמצאות גם במסכת שבת, בדפים כ"א, כ"ב, כ"ג, כ"ד,
שם נמצאות הסוגיות של חנוכה,
וזה מה שחשבתי, שאנחנו נשאיר את זה מבחינתנו לזמן שהוא באמת קרוב מסביב לחנוכה.
אז זה מה שאני רוצה היום לדבר על העניין של מצוות הדלקת
נר חנוכה.
ויש על זה, כפי שאנחנו אומרים, כמה סוגיות.
המצווה היא מצווה חשובה,
ומצווה שאפשר לומר עליה שהיא מצווה חביבה כמובן,
ועל כך בכל זאת יש עליה כל מיני הלכות,
וגם דיונים והלכות ואנחנו כדרכנו צריכים להמשיך וללמוד את זה בדרך הלימוד ולהבין את העניין ולנסות להסביר את ההלכות או את המחלוקות, את הדעות השונות שנמצאות כאן לפנינו.
למשל בתחילת הסוגיה,
תחילת הסוגיות יותר נכון, הגמרא אגב העניין נתחילה הרי לדבר על נרות שבת כי הפרק הזה של במי מדליקין עוסק בנרות שבת
אז יש פתילות שמדליקים בהן ויש פתילות שאין מדליקים בהן.
ואז אנחנו יודעים שיש פתילות לא טובות, שלא דולקות היטב, בצורה טובה,
אז לא מדליקים בהן מפני שיש חשש בשבת שאם הוא ידליק, הרי זה יבוא לעטות, יבוא לתקן, ויש בזה חשש של תקלה של מעשה שבת.
אז זה מה שנאמר לגבי שבת.
אבל לגבי חנוכה, הגמרא אומרת פה בדף כ"א,
הגמרא אומר עבונא מרב,
יש כאן מחלוקת
עם פתילות ושמנים שאמרו חכמים שאין מדליקים בהם בשבת,
האם מדליקים בהם בחנוכה או לא מדליקים בהם בחנוכה. וההלכה נפסקה כמו של רבי זירא בשם רב,
שאומר פתילות ושמנים שאמרו חכמים שאין מדליקים בהם בשבת,
מדליקים בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת. זאת אומרת גם בנר חנוכה בשבת של חנוכה, בנרות של חנוכה של שבת.
כן מדליק, אף על פי שבשבת לא מדליקים, בנרות שבת,
אבל נרות חנוכה כן מדליקים. ואז הגמרא מסבירה, ולמה אנחנו אומרים את זה? "מאי תמא דרב כסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה".
זאת אומרת, "כבתה אין זקוק לה", זאת אומרת, הרי למה אמרנו
שאולי יש סיבה שלא להשתמש בפתילות האלה?
בחנוכה, כמו שלא משתמשים בהן בשבת,
כיוון שפה זה לא שהוא חשש שמא יבוא להטות,
יבוא לתקן, כי בימי חנוכה רגילים זה ימות חול שמותר,
אבל החשש הוא פשוט שהוא ידליק וזה יכבה ולא יתקן, ואז יפסיד את הנר חנוכה אולי.
אז על זה הגמרא אומרת שזה תלוי מה סוברים.
אם סוברים שכבתה זקוק לה,
שבאמת כאשר הנר חנוכה כבה אז באמת צריך לתקן ולהחזיר אותו בחזרה,
להדליק אותו בחזרה כל הזמן לשמור שהוא לא יכבה, וכשהוא כבה אז באמת להדליק אותו,
אז באמת ראוי שלא להשתמש בפתילות האלה שהן לא טובות, כי זה יכול לקרות והוא לא יעשה את מה שצריך.
אבל היות שההלכה היא שכבתה אין זקוק לה,
אז כאילו אנחנו אומרים, אז זה לא אכפת לנו. יוצא שאף על פי שהוא מדליק בפתילות לא טובות,
והן דולקות קצת ואחר כך כבות,
בגלל שהן פתילות לא מספיק טובות,
אז היות שכבתה אין זקוק לה, אז אין צורך להקפיד. זאת אומרת שאנחנו פה מוצאים דבר שאפילו מעניין כשלעצמו.
לכאורה, מה יותר יפה יבוא השואל וישאל מאשר נר חנוכה,
איזה יופי ואיזה דבר גדול זה שיש פה פרסום הנס, יש פה בכלל התרגשות גדולה וחגיגה גדולה מסביב לנרות חנוכה,
ופה אומרים לנו שכבתה אין זקוק לה.
זה דבר שצריך להבין את זה,
מה פירוש הדבר שכבתה אין זקוק לה.
והנקודה היא, אם למשל עושים את ההשוואה
אל הנרות של בית המקדש, כי אני תמיד אומר שהעניין של נרות חנוכה בכלל כעניין,
בעצם למה באמת יש בזה כל כך עניין, בנרות חנוכה, ויש בזה באמת הלכות כל כך רציניות,
ודבר של מצווה כל כך חשובה,
בגלל שזה באמת זכר לנרות של המקדש, כי זה מה שהיה במקדש.
הנרות במקדש,
היה, היוונים באו ותיבאו את כל השמנים ולא היה להם מה להדליק ובכלל הם רצו אולי לכבות את הנרות האלה בכלל מבחינתם לעולם ועד ובכל זאת הקדוש ברוך הוא עזר לעם ישראל שמסר את הרבים ביד מעטים ואת הרשעים ביד צדיקים וחזרו ושוב ותיארו את בית המקדש והדליקו את הנרות זאת אומרת שעניין של נר חנוכה הוא בוודאי בא לזיכרון לאותו נר של המקדש ולכן הנס הזה של חנוכה הוא כל כך חשוב
נו, אז מה הדין במקדש?
נרות שבאזדה, זאת אומרת שנרות חנוכה זה בעצם מין זיכרון לנרות שבמקדש.
אז אם זה באמת הזיכרון במקדש עצמו, אם מדליקים את הנרות במקדש,
ואם יש שם נגיד שהנר כבה נרות שבמנורה,
אולי גם שם יכול לקרות דבר כזה שהנרות כבה. אז מה הדין?
הדין הוא שמשאירים את זה ואומרים כבתה אין זקוק לה? פשוט שלא.
זה פשוט שבמקדש,
אם יהיה דבר כזה שאחד הנרות לא ידלק כמו שצריך, בוודאי שיתקנו.
זה היה התפקיד של הכהן, לתקן את הנרות כדי שהם כן ידלקו. זה צריך שיהיה נר דלוק ולא שיהיה נר כבוי.
אז זאת אומרת, כאן בעצם אנחנו מצד אחד מציגים את העניין של נר חנוכה כדבר שהוא בא לזיכרון,
להזכיר את העניין של נרות שבמקדש. אז לכאורה הייתי צריך לחשוב שזה אותו דבר. הנה אנחנו רואים שלא.
אומרים שדווקא כבתה אין זקוק לה.
זה בעצם אומר שאם כבתא את זקוק לה זה מתחבר אצלנו לאיזושהי שאלה הלכתית אם אנחנו באים מכיוון למדני אז אנחנו באמת שואלים יש מצוות הדלקת נר חנוכה
אז השאלה היא מה המצווה
המצווה היא להדליק
או המצווה היא שיהיה הנר דלוק
זאת אומרת אם המצווה היא להדליק אז אני עשיתי את המצווה מעבר לזה אין לי יותר עניין וצורך
למרות שאם אתה אומר שהמצווה היא שהנר יהיה דלוק
אז לכאורה הייתי אולי צריך לומר שכבתא זקוק לה, ולכאורה כך הייתי צריך להסביר
את המחלוקת הזו.
אם כבתא זקוק לה או כבתא אין זקוק לה,
כאילו השאלה האם המצווה היא שיהיה להדליק או המצווה שיהיה דלוק.
וזה מתחבר לדבר נוסף.
ושאם המצווה היא שיהיה דלוק, אז זה בעצם לא תלוי בבן אדם,
אלא תלוי שיהיה הנר דלוק.
וזה מתחבר אצלי לשאלה הגדולה שעומדת
מסביב לעניין של הדלקת נר חנוכה בעניין הזה, אם זו מצווה של הבית
או שזו מצווה אישית?
זו שאלה, לפי דעתי, אולי הכי חשובה בהדלקת נר חנוכה.
האם זו מצווה של כל אדם להדליק נר חנוכה?
כל אדם צריך להדליק נר חנוכה.
זה שהוא לא מדליק, כל אחד מדליק אל הכול, אלא אחד מדליק, אז אולי שליחות שמישהו עושה בשבילו בבית.
או שהמצווה היא באמת שזה של הבית.
ובדברי הראשונים אנחנו רואים שבאמת הנושא הזה נדון על ידם.
האם נר חנוכה הוא בעצם כמו מזוזה?
זאת אומרת שכמו שהמזוזה היא מזוזה של הבית,
ככה גם הנר הוא נר של הבית,
או שהמצווה פה זה לא כמו מזוזה.
המצווה היא באמת להדליק את הנר. וכאן למנה אני אומר, אם המצווה היא להדליק את הנר,
אז זה באמת מסתבר שאם הנר כבה, אינו זקוק לה.
אם אתה תאמר לעומת זאת שהמצווה היא על הבית, שיהיה דלוק,
אז יותר מסתבר שהנר יהיה דלוק, זה המצווה של הבית,
שיהיה בבית נר, זה הבית מבחינת המצווה של הבית,
זה לא עצם אולי פעולת ההדלקה, אלא שיהיה דלוק.
וכאן באמת
דווקא להפך,
ההלכה הזו של כבתה אין זקוק לה היא מובנת, אם אני אומר שהמצווה היא להדליק יותר.
אני בכל אופן רוצה לומר, ואני חושב שצריך לומר,
שכאן באו חכמים ואמרו לנו שהנר הזה הוא באמת זיכרון המקדש, זה נכון,
אבל שלא נחשוב שהבית הוא באמת המקדש.
זאת אומרת, אנחנו מדליקים את הנר,
אז יש לנו איזשהו צורך ורצון בהדלקת הנר להראות שאנחנו רוצים לחזור ולהחזיר את, נקרא לזה אפילו, את העניין למקומו הראשון, את העטרה ליושנה, להחזיר באמת את הנרות שבמקדש,
וזה בעצם הביטוי הסמלי שאנחנו עושים כשמדליקים נר חנוכה.
ככה צריך אולי להבין את המשמעות של הנר הזה.
אבל היא הנותנת, כבתה אין זקוק לה, מפני שסוף סוף זה לא בית המקדש.
ובית המקדש באמת אם כבתה זקוק לה,
אבל בבית של כל אחד, אפילו אם המצווה היא בבית,
לא עד כדי כך אמרו את
חשיבות המצווה,
אלא בסופו של דבר אם היא כבתה,
אנחנו אומרים שאין זקוק לה.
אבל באמת באמת המחלוקת הזו היא מחלוקת שנמצאת פה בצורה מאוד עקבית
בעניין הזה של הדלקת נר חנוכה.
אם המצווה היא באמת מצווה על הבית שידלוק מלכתחילה,
רק אם כבר לא זקוק.
או שבכלל מלכתחילה פה המצווה היא באמת רק להדליק.
כי זה מה שאנחנו מסוגלים היום, להדליק.
אנחנו מדליקים, אבל אין לנו את בית המקדש. אז אנחנו מראים שאנחנו כאילו רוצים, אנחנו מזכירים את העניין.
ואז אנחנו נגיד בוודאי שאם קוותה אין זקוק לה.
לחקירה הזו, בעצם להבנה הזו, יש כאן באמת, כפי שאמרתי,
שאלה שהראשונים דנים בה, עם כמה השלכות.
עם כמה השלכות. יש כאן בעניין הזה דברים מאוד מעניינים של הר"ן,
של הר"ן במסכת פסחים דווקא.
במסכת פסחים, שם בסוגיה, בפרק ראשון,
יש שם דיון לגבי הברכות שמברכים על המצוות.
ושם אנחנו אומרים שיש ברכה,
אחד אומר למשל בבדיקת חמץ, שעל זה מדובר שם בסוגיה בפסחים,
אומרים אשר קדישנו במצוותיו וציוונו לבער חמץ,
ואחד אומר שאומר אשר קדישנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ.
הגמרא אומרת שם שהילכת על ביעור חמץ, כך אנחנו באמת מברכים בבדיקת חמץ בערב פסח.
ויש בדברי הראשונים כמה שיטות להסברת העניין באמת,
מתי אומרים בנוסח הזה? כי יש ברכות שאנחנו מברכים ככה.
אנחנו אומרים אשר קדישנו מצוותיו וציוונו להניח תפילין.
אנחנו לא אומרים על הנחת תפילין, אומרים להניח תפילין.
אז יש מצוות שאנחנו אומרים בלשון להניח תפילין, יש מצוות שאנחנו באמת אומרים
בלשון של על, על ביאור חמץ.
או למשל באמת בהדלקת נר חנוכה אנחנו באמת אומרים אשר קדישנו מצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה.
אז כאן צריך באמת להבין מהו הגדר הקובע בזה.
אז הר"ן אומר, הר"ן בעצם שואל,
כי הגמרא במסכת שבת,
פה בהמשך הסוגיות,
בתוך הסוגיות מדברת באמת על הברכות.
ואז הגמרא בעצמה אומרת, אשר קידשנו צפותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה.
הר"ן,
שיטת הר"ן היא שהגדר הקובע, מתי אומרים בנוסח הזה, מתי אומרים בנוסח השני,
זה תלוי אם זו מצווה שאפשר לעשות אותה על ידי שליח.
זאת אומרת, האם זו מצווה שבן אדם צריך לעשות בעצמו?
למשל, להניח תפילין.
להניח תפילין, אתה לא יכול להניח תפילין על ידי שליח.
זה אנחנו מבינים, לא שייך.
לכן אומרים להניח תפילין, הוא אומר.
אבל יש מצווה שאפשר לעשות על ידי שליח על ביעור חמץ,
מפני שאני יכול לשלוח שליח שהוא יעשה את הבדיקת חמץ, למשל.
אני באופן עקרוני יכול לעשות את זה על ידי שליח.
שואל הר"ן,
למה באמת כאשר אתה מדליק נר חנוכה אתה אומר להדליק נר חנוכה ולא אומר על הדלקת נר חנוכה?
הרי זה בסופו של דבר לכאורה אפשר היה לעשות על ידי שליח.
למה אני לא יכול לשלוח שליח שהוא ידליק את הנר בשבילי?
למה אני לא יכול לעשות את זה?
אז שואל הר"ן את השאלה הזו, למה הנוסח אומר להדליק נר חנוכה?
מתרץ הר"ן בפסחים, לפי המצוייר בדף המקורות פה.
מתרץ הר"ן
שבאמת אי אפשר לעשות על ידי שליח.
זה באמת דבר מחודש.
זאת אומרת, הר"ן סובר שלהדליק נר חנוכה אי אפשר על ידי שליח.
ואז כשרוצים וצריך להבין את מה שהר"ן אומר,
אז פירוש העניין שבנר חנוכה מבין הר"ן שהמצווה היא להדליק.
לא שהנר יהיה דלוק, אלא המצווה היא להדליק.
כשיש מצווה להדליק,
זה ממילא הופך להיות כמו להניח תפילין.
אם יש עליך מצווה להדליק,
אז זה הופך להיות כמו מצווה בגופו של בן אדם, שהוא לא יכול לשלוח שליח שיניח בשבילו את התפילין.
אז אותו דבר הוא גם לא יכול לשלוח שליח שידליק בשבילו את נר חנוכה.
כך אומר הר"ן.
אילו היינו סוברים שהמצווה היא שהנר יהיה דלוק בבית, כמו שאנחנו הצגנו את העניין,
אז למה שלא יוכל לעשות שליח? זה הרי דבר קלאסי שאפשר לעשות על ידי שליח.
והנה הר"ן אפילו אומר, בעצמו דן בשאלה הזו,
ואז הוא אומר,
הנה,
לכאורה הגמרא בתוך הסוגיות של מסכת שבת מביאה את הדוגמה של אכסנאי.
אכסנאי זה מין אורח שמתארח בבית של מישהו אחר,
שכתוב שהוא מדליק איך הוא לחורה חייו בנר חנוכה, כתוב,
והוא משתתף בפרוטות עם בעל הבית.
אומר הר"ן, אי זה גופה הראיה.
אילו,
אילו המצווה הייתה על ידי שליח,
מועילה כפשוטם של דברים של שליחות,
אז היה מועיל אכסנאי שהוא יכול למנות את השליח בעל הבית, למה צריך פרוטות?
הוא רוצה להבין שעצם הדבר שהוא צריך לתת פרוטה או פרוטות כשותפות, השתתפות,
זה אומר שסתם שליחות כבר לא מועילה כאן.
ואז ממילא מובן שהר"ן סובר שבאמת העניין הזה של להדליק נר חנוכה זה מצווה להדליק,
וזו באמת המצווה.
אילו היינו סוברים שהנר היה דלוק,
שזה המצווה,
הלכאורה היה מועיל על ידי שליח גם כן.
ואז החידוש באכסנאי הוא בא מהצד השני.
החידוש שיהיה באכסנאי, שאף על פי שיש מצווה שהנר יהיה דלוג בבית שלו,
אז זה בבית שלו, לא בבית של מישהו אחר.
אז החידוש הוא שזה נקרא בית שלו.
זה ככה צריך להסביר לפי השיטה השנייה.
אבל הנה אנחנו רואים את דברי הר"נו, לדעתי הוא מחדש פה ואומר פה את ההגדרה.
זאת אומרת שיש לנו פה באמת שתי הגדרות,
לחקירה הן שתי הגדרות אפשריות: שהמצווה היא להדליק וזו מצווה אישית,
או שהמצווה שזה יהיה דלוק, שיהיה דלוק בבית.
זו בעצם חקירה שמובילה אותנו להרבה שאלות הלכתיות מאוד מעניינות.
כי אם המצווה היא שהנר יהיה דלוק,
אז זה דווקא בבית.
אם המצווה היא מצווה להדליק, אז למה זה קשור דווקא לבית?
זו מצווה שיש בה עניין גם בכל מקום שאדם נמצא שיכול להדליק נרחנו.
או כאלה שאלות ששואלים תמיד בכל חנוכה, מי שלא נמצא בבית, מה לעשות.
אז זכור התלוי באמת בשאלה הזו, שכנראה נחלקו בה גדולי עולם,
אפילו המחבר והרימה.
הרי מה שאומר שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק,
זה מראה שהוא סובר שזה מצווה אישית,
ושזה לא מצווה רק של הבית.
אבל אם זו מצווה אישית, ממילא אנחנו מבינים שיש לה גדר מיוחד,
שדווקא מתאים לעניין של באמת מה שנאמר שקוותה, אין זקוק לה, אם התחלנו בעניין הזה.
נקודה נוספת ומעניינת,
מסוים, הדף המקורות פה,
שהירושלמי, בירושלמי באמת מובא,
שבאמת, במסכת סוכה בירושלמי,
שמברכים על הדלקת נר חנוכה.
זאת אומרת, שהיה לו אפילו את הנוסח האחר, וזה דווקא מתאים, אם אנחנו סוברים שהמצווה יהיה על הבית, שהנר יהיה דלוק,
אז ממילא מסתבר שהנוסח של הברכה היה אולי צריך להיות על הדלקת נר חנוכה.
לכן אפילו השאלה לגבי הנוסח, אנחנו רואים שבבבלי הוא אומר להדליק, וירושלמי אומר על הדלקה.
זאת אומרת, יש כאן הבדל בנוסח שהוא משמעותי, זה לא סתם הבדלים בנוסח.
ומהדברים האלה כאן אנחנו רואים, והחידוש שהתחדש לנו בכל אופן,
שאפילו אם אנחנו רואים שזו מצווה שהנר יהיה דלוק, מצווה של הבית,
בכל אופן אומרים שאם כבתה אין זקוק לה וצריך להסביר את זה כמו שאמרנו ואני חושב שהדברים פחות או יותר ברורים בכיוון הזה ואידך זיל גמור יש פה את כל הסוגיות היפות האלה שיש מקום לדון בהם גם לפי השאלות העקרוניות שהצגנו אותן כאן לגבי הגדר המיוחד של המצווה המיוחדת הזו של הדלקת נר חנוכה.
נישאר בזה בינתיים ושלום ושלום.
