שלום לכולם,
למאזינים והצופים.
אנחנו ממשיכים עם השיעורים שלנו על סוגיה אחת מן הסוגיות הנלמדות בדף היומי,
עכשיו לומדים את מסכת שבת,
ואני רוצה להתעכב גם היום עוד על איזושהי סוגיה שקשורה לבישול שנלמדת,
מלאכת בישול,
שנלמדת בפרק שלישי במסכת שבת.
כוונתי לסוגיה בדף ל"ט,
עמוד א',
והסוגיה הכותרת שלה
הוא הנושא של בישול בחמה.
זו בעצם שאלה מאוד מעניינת
וגם אקטואלית,
מפני שאנחנו באיזשהו מקום לכאורה,
יש לנו היום בישול בחמה.
אנחנו מבשלים,
נקרא לזה בישול, אבל זה נקרא בישול כשמחממים את המים בדוד שמש,
זה בעצם נקרא בישול בחמה.
זו שאלה שדנו בה גם הפוסקים של ימינו לאור העניין הנדון פה בגמרא.
ומה שנלמד פה בגמרא לגבי בישול בחמה אנחנו רואים פה בגמרא עומר רב נחמן
בחמה דקול עלמא לא פליגי דשארי
בתולדות האור לא פליגי כול עלמא לא פליגי דאסור
כי פליגי בתולדות החמה.
מאר סבר גזרינן תולדות חמה אתו תולדות האור או מאר סבר לא גזרינן.
זאת אומרת לגבי החמה עצמה כתוב שמותר
זו באמת מילה מאוד מעניינת כי בדרך כלל אומרים פטור אבל אסור.
פה אומרים לך מותר. מותר זו מילה משמעותית מאוד שזה נקרא שהמבשל בחמה בכלל לא נחשב בגדר בישול. זה הדבר שאותו אנחנו צריכים לרגע ללמוד ולהבין.
הגמרא אמנם אומרת פה שיש תולדות חמה.
תולדות חמה זה אם משהו התחמם בשמש ועכשיו מבשלים
מבשלים את הדבר בדבר שכבר התחמם בשמש,
זה תולדות חמה, אז זה כדי שלא, זה גזרו בדרבנן באמת,
גזרו תולדות חמה, עטו תולדות האור זה נקרא,
תולדות האור.
אבל על החמה עצמה,
זאת אומרת שגדר הבישול בחמה בכלל לא נכנס תחת הכותרת של בישול.
הדבר הזה צריך עיון ותלמוד.
רש"י, כשלומדים רש"י פה בסוגיה בדף ל"ט,
רש"י אומר,
בחמה בשמש, דשארי,
דאין דרך בישולו בכך.
בחמה באור, לא בהחלפה דא לגזור. זאת אומרת, אין סיבה לגזור,
אבל זה לא נקרא דרך בישול.
ובאופן פשוט, משמע מרש"י,
שהוא מסביר את זה, שהכוונה שהבישול בחמה זה לא דבר כדרכור, כי לא מבשלים בחמה.
אפשר תאורטית, זה מה שמדברים פה, שאדם יכול, נגיד, לשים ביצה או משהו כשהחום לוהט,
נגיד בקיץ, לשים את זה תחת השמש,
ואם זה יתבשל, ויתחמם, ויגיע לדרגת בישול מסוימת בכל אופן,
אז זה דבר שהוא אפשרי,
אבל זה לא דרך בישול, כי באמת אנשים לא עושים את זה.
אז לכן רש"י כאילו מסביר שזו הסיבה שהבישול בחמה לא נקרא בישול.
והדבר הזה באמת צריך עיון ותלמוד,
מפני שאם כל הסיבה היא שזה לא דרך בישול,
אז זה לא מסביר מדוע זה מותר לגמרי.
יש הרבה דברים במלאכות שבת שאנחנו אומרים שזה לא נקרא דבר כדרכו.
כל מיני דברים שנעשים בשינוי, שלא בדרך הרגילה.
אז בכלל, בכל האיסורים,
גם כשעושים דבר שלא כדרכו,
אז זה מוריד את דרגת האיסור ולא נחשב כבר לאיסור מן התורה.
אבל בדרך כלל כשיש דבר כזה לא אומרים עליו שהוא מותר.
אז אומרים שזה אסור, מדרבנן.
כמו שאומרים פה גם כן על תולדות החמה.
ההיתר הוא דבר שבאמת צריך לימוד ותלמוד.
ועל זה באמת דנים הפוסקים,
ואפשר להגיד כל מי שנוגע בסוגיה הזו נוגע בשאלה הזו, וזה באמת דבר שאני רוצה לרגע לנסות להסביר אותו.
באמת אנחנו מוצאים
את הנושא של בישול כדבר משמעותי מבחינת ההלכה לא רק בענייני שבת במלאכת בישול שזה אחת מן המלכות
אלא בנושאים שונים אחרים גם כן.
אני יכול למנות שלושה נושאים
שבהם אנחנו מדברים על המושג של בישול ובשלושתם אנחנו רואים את ההתייחסות אל הנושא הזה של בישול אם הוא לא בבישול ברגיל אלא בישול נקרא לזה בחמה או בתולדות חמה
כמו חמי טבריה זה נקרא, גם חמי טבריה היות שזה מים שאינם מתחממים מהאש כרגיל אלא באים באופן טבעי כמים חמים מבחינת מעיינות כאלה שקיימים בהרבה מקומות בכמה מקומות בעולם.
אז חמי טבריה זה הדוגמה שהגמרא קוראת למים האלה שאפשר לבשל גם בחום הזה של חמי טבריה זה גם כן נחשב למשהו כמו תולדות חמה או כמו חמה בעצמה.
על כך אנחנו מוצאים שלוש סוגיות.
סוגיה אחת
זה נושא שבאמת פחות מוכר,
זה נושא של אכילת דם. כידוע, דם מן החי זה דבר אסור לנו לאכול.
ויש על זה דיון בגמרא במסכת מנחות,
ושם מסוים כמובן בדף המקורות,
שם אנחנו רואים שדם שבישלו אותו,
אז דם שבישלו אותו,
אנחנו אומרים שמותר לאכול אותו, בכל אופן הוא יהיה פטור על אכילתו בתור דם,
ואז הגמרא אומרת שיש הבדל בין דם שהתבשל באש כרגיל לבין דם שהתבשל בחמה,
ואז הגמרא אומרת שהבישול בחמה לא נקרא בישול ולכן כשמבשל בחמה הוא באמת חייב.
זה דבר שלמה זה חייב? שם אומרת הגמרא,
במסכת מנחות, בדף כ"א,
שהבישול של החמה הוא כאילו לא משאיר את חותמו,
נקרא לזה,
לא משאיר את חותמו באמת על הדם,
כאילו אחר כך זה הולך ואיננו וכאילו לא היה כלום.
כאילו הבדל בין דם שבושל בחמה לבין דם שבושל באור.
הדחור הזה הוא דוגמה שהגמרא אומרת באופן, אני חושב, במקום היחיד בכל הסוגיות האלה,
שאומרים שהבישול בחמה הוא כאילו לא עושה בישול.
זה משהו שאני לא מתקשה קצת להסביר אותו ולהבין אותו,
אבל רואים שזה הפירוש של הגמרא שרוצה להגיד שהבישול בחמה לא נקרא בכלל בישול ולכן הוא לא משפיע על החיוב של אכילת דם,
הוא לא פוטר מהחיוב של אכילת דם.
אז זו דוגמה באמת שאולי על פיה אפשר היה להסביר שזה לא נקרא בישול לפי ההגדרות האלה, שצריך גם להבין את זה, אבל ככה לחורה יוצא.
אבל באמת, נקודה מעניינת,
החילוק הזה לא נזכר למשל בהלכה.
החילוק הזה לא נזכר בהלכה ברמב״ם,
מפני שהרמב״ם גם לא סובר שדם שבשלו פתור. זה נושא שנדון בפני עצמו, כי שם יוצא שדם שמבשלים אותו כבר לא חייבים עליו משום אכילת דם, שזה איסור חמור כידוע.
הרמב״ם לא סובר את זה.
הרמב״ם נראה שסובר שדם שבשלו כן חייב,
וממילא הוא לא מגיע בכלל אל החילוק הזה,
זאת אומרת, הוא לא צריך להגיע אל החילוק הזה, ולכן החילוק הזה גם לא נזכר אצלו.
וזה, כפי שאני תמיד אומר, מסוים בדף המקורות. אז זו דוגמה אחת.
הדוגמה השנייה שבה אנחנו נפגשים עם הנושא של בישול בחמה או ברגיל,
זה בקורבן פסח.
קורבן פסח, אנחנו יודעים שאסור לאכול אותו,
צריך לאכול אותו כי אם צלי אש,
לא לאכול אותו, אל תאכל ממנונה ובשל מבושל במים.
יש בפסוק, מדבר שלא לאכול אותו בדרך של בישול, אלא לעשות את הצלי.
וזה הגמרא אומרת שמבשל בחמי טבריה את קורבן פסח, זאת אומרת במים דוגמת חמי טבריה,
זה לא חייב להיות בטבריה כי קורבן פסח אי אפשר לעשות אותו בטבריה, צריך שיהיה משהו כמו חמי טבריה בירושלים,
ככה צריך לומר, כי קורבן פסח מקריבים בירושלים.
אבל בכל אופן דוגמת חמי טבריה אז הגמרא אומרת באמת שהוא באמת פטור שהוא לא יהיה חייב בגלל שזה בישול בחמה בישול בחמה זה לא נקרא ואם הוא יהיה חייב אומרת הגמרא זה לא בגלל הבישול אלא בגלל שאין לו את הצלי הוא לא מקיים את המצווה לאכול צלי אנחנו רואים שם שבאמת הנושא של הבישול מתחלף אם זה בישול רגיל או בישול בחמה או בחמי טבריה
שזה לא נקרא בישול לצורך ההגדרה של האיסור של בשל מבושל במים.
זה לא נקרא שבישלתי, לא עברתי על איסור בישול,
אבל עברתי על האיסור שאני לא אוכל צלי. זאת אומרת, אם אני אנסה להגיד מה למדנו שם,
למדנו שם שכאשר אתה מבשל אז זה באמת מבושל,
אבל את האיסור של בישול לא עברת.
מכל מקום, מצד שני, לא אכלת צלי,
כי צריך לעשות שיהיה צלי, אז כיוון שזה לא צלי, אז ממילא,
איך שלא יהיה זה לא צלי,
אז ממילא יש שם,
לא מקיימים את המצווה של קורבן פסח כהלכתו,
ולהפך גם אפילו חייבים עליו באיסור כדרך של חיוב מלקות אפילו.
אז זו הגמרא השנייה.
הגמרא השלישית
היא בעצם לא גמרא,
אלא היא דווקא ההלכה שנזכרת בירושלמי,
מובאת ברמב"ם,
כפי שמצוין פה בדף המקורות בפרק ט' מהלכות מחלות אסורות,
ושם הרמב״ם אומר על בשר בחלב, הנה, גם אנחנו יודעים, לא תבשל גדי בחלב אמו.
איסור בשר בחלב זה, יש פה איסור בישול,
איסור אכילה ואיסור הנאה כידוע.
ואז אנחנו אומרים שהאיסורים הולכים רק דרך בישול.
אם מבשלים, יש את האיסור מן התורה.
אם אין את הבישול, זה לא נקרא איסור בתורה.
ולכן,
יש שוב דיון מה הדין כשהוא מבשל בחמי טבריה.
מבשל בחמי טבריה את הבשר בחלב.
אז הרמב״ם אומר שלא לוקים עליו.
לא לוקים עליו, זאת אומרת שזה אסור.
לא כמו שאמרנו פה בסוגיה של שבת.
זה נקרא שזה אסור,
אבל לא לוקים עליו.
ומאיפה אנחנו לוקחים את זה? אומר המגיד משנה שזה דומה באמת לעניין של שבת.
כשצריך להבין באמת את ההלכה הזו,
היא לא מובנת גם כן כל כך כפשוטה,
כי השאלה היא אם לא לוקים רק על הפעולת הבישול,
או גם לא לוקים על האכילה.
כי אפשר היה להפריד ולומר: הבישול שהוא איסור בפני עצמו,
היות שהוא נעשה שלא כדרך,
אז אפשר להגיד שבאמת פטור, אבל אסור.
לעומת זאת, האכילה,
אי אפשר להגיד שזה לא מבושל, הרי זה כן מבושל,
אלא לא יתבשל בדרך הרגילה.
אבל האכילה אולי כן, זה דבר שצריך ללמוד
ולראות אם שייך להגיד שבאמת ילקה בכל זאת על האכילה. אני רומז למשהו שמובא בצופנת פענח,
באמת על הרמב״ם הזה,
שאולי לוקה על האכילה אבל לא לוקה על הבישול וזה דבר מעניין כשלעצמו.
וכאן אנחנו אם כן חוזרים בחזרה אל העניין הזה של שבת.
כי באמת הנושא הוא בשבת בישול בחמה.
האם זה דבר מותר, כפי שאמרו כאן, כמו שאמרנו? אם הבעיה היא שלא כדרך,
אז לכאורה זה גם משתנה,
משתנה לפי הנתונים.
אם יש היום דבר שהוא כן מבשלים כדרך בחמה,
כמו דוד שמש למשל,
אז אולי כבר המושג שלא כדרך לא שייך להגיד על זה.
דוד שמש היום זה דבר כדרכו, היום אנחנו יודעים שאצלנו בארץ אז אולי אפילו רוב בתי האב משתמשים במים חמים דרך הדוד שמש.
זאת אומרת שלהגיד שזה דבר שלא כדרכו זה דבר קשה לומר,
ואני אפילו רוצה לומר שאפילו במקומות שאמרו שזה לא חייב, כמו בבשר וחלב,
אם היום יבשלו בבידוד שמש, באנרגיה של חמה את הבשר בחלב, אני לא חושב שיגידו שלא לוקחים, שזה כבר כן נקרא כדרך.
ניתן דוגמה אחרת בכל מיני דברים.
זה דיון שמדבר על זה באגרות משה לגבי מיקרוגל. מיקרוגל זה גם כן דבר חדש,
אבל הוא אומר, לכאורה זה נקרא בישול.
למה אני אומר את זה? כי רוצים לומר למה בשבת זה לא נקרא חייב, כי בשבת הגדרים של המלאכה,
נקבעים לפי המשכן.
לפי המשכן זאת אומרת מה שהיה במלאכת המשכן כבישול,
זו הדוגמה שממנו אנחנו נדע איזה בישול אסרה תורה במלאכת שבת.
זה דבר ידוע שמלאכות שבת הוגשו למלאכות של המשכן.
אז ממילא במשכן, וכי במשכן בישלו בחמה או בישלו במיקרוגל?
במשכן לא בישלו בדברים האלה.
אז ממילא אולי מי שמבשל במיקרוגל,
יהיה דבר שהוא מותר כמו בחמה, אם זה הגדר שממילו יסביר לנו את ההלכה, וזה דבר שהוא גם כן כמובן תמוה,
כיוון שהיום כן מבשלים בחמה באופן רגיל.
לכן אני חושב,
אמרו פה על זה שמותר,
אני חושב שצריך להגיד, וזה אני בדרך של חידוש, ובזה אני אולי אסיים פה את העניין הזה,
שהבישול בחמה,
כשאנחנו אומרים בשבת שזה מותר,
זה נלמד באמת בגלל שבמשכן לא בישלו בחמה,
זה ברור שבמשכן לא גישלו בחמה,
אבל למה זה הופך את זה לדבר שהוא מותר לגמרי?
במשכן היו דברים אחרים שלא עשו.
במשכן כתוב שבישלו את הסממנים
בשביל צבע.
נו, אבל עפו לחם? גם לא עפו לחם. הפוסקים מדברים על זה. וכי עפו לחם במשכן?
וכי מישהו אבל מצד שני מתיר לאפות בשבת? חלילה.
אנחנו אומרים בוודאי שזה אסור, אבל במשכן לא עפו.
זה לא משנה, אנחנו אומרים. אנחנו אומרים שהאפייה זה תולדת בישול.
אז ממילא אם זה בישול, אז גם זה בישול.
נראה לי שצריך פה להסביר איזה הסבר מיוחד,
ונראה לי שהוא מתאים בהחלט לכיוון ההלכה,
כיוון שצריך להבין באמת את הדימוי של מלאכות שבת למלאכות המשכן.
למה בכלל זה קשור? יש על זה דרשות וכל מיני הקרישים בתורה,
אבל למה זה באמת קשור?
מה הקשר בין המלאכות שבמשכן לבין המלאכות של שבת, שאסורות בשבת?
אלא הנקודה היא שבמשכן עצמו יש בו עניין מיוחד שצריך לעשות אותו. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. זאת אומרת, המשכן צריך להיות על ידי עשייה.
צריך לעשות.
לא לחכות שהמשכן יבוא וייפול מהשמיים,
אלא יש מצווה לעשות. אולי זה גם מצווה של בית המקדש היום.
לא לחכות, אלא לעשות, לעשות. העשייה זה הדבר החשוב והקובע בעניין המשכן.
ממילא כל דבר שהיה במשכן הוא נקרא דבר של עשייה, אנחנו רואים ממנו מה היה נקרא עשייה במשכן.
ממילא אפשר לומר שעשייה, למשל שמלאכת בישול,
שהיא כשלעצמה מלאכה שאולי לא עושים כלום,
כל מה שעושים במלאכת בישול זה ששמים את הסיר, את הקדרה על האש,
אבל שמים על האש. האש זה מעשה ידיעה. מדברים על אש שבן אדם מבעיר את האש, והאש עכשיו עושה, יש לה אנרגיה,
והיא מחממת, היא מבשלת.
כשאתה מדבר לשים דבר על החמה,
אז אתה בעצם לא עושה כלום, כי מה שאתה עושה אתה לא כלום.
מה שהחמה נמצאת זה לא דבר שאתה עשית,
אז ממילא זה לא נכנס לגדר של מלאכות שבן אדם עושה.
ולכן מבשל בחמה, לפי זה אפשר בהחלט לומר שהוא לא נחשב למלאכה של עשייה.
וזה הטעם למה מבשל בחמה זה לא רק שזה פטור ואפילו מותר,
מפני שזה לא רק הסיבה שזה לא כדרך,
אלא שזה בכלל לא נקרא מלאכה בהגדרה של מלאכות, כפי שאנחנו לומדים במשכן.
זה כשלעצמו אולי חידוש, אבל נראה לי שהוא די מכוון לאמת,
מפני שהנושא של בישול בחמה, אנחנו רואים שזו הלכה פסוקה,
כמו שאמרנו, שזה אפילו מותר לבשל בחמה,
ומזה באו פוסקים שאמרו אפילו שמותר להשתמש בדוד שמש בשבת,
שזה חידוש גדול מאוד,
אבל אפשר להבין את זה רק אם סוברים באמת,
הבישול בחמה הוא בכלל אין בו שום איסור.
זה המקור לעניין של אלה שמשתמשים בעדות שמש בשבת.
זה הנושא שאנחנו יכולים ללמוד אותו כדבר מיוחד בשבת,
אבל זה לא חייב להיות בבשר וחלב, כי בבשר וחלב הבישול הוא פשוט בשביל להעביר את הטעם מדבר לדבר, ממילא למה שלא יהיה בישול אפילו בחמי טבריה.
לכן אם זה שלא כדרך זה באמת פתור, אבל אם זה כדרך אז יכול להיות שיהיה חייב.
למשל בבשר וחלב.
טוב, טוב, וזה נשאר להיום, חולטו ושלום שלום שלום.
טוב, וזה נשאר להיום, חולטו ושלום שלום.
::::
:::::::::
::::
