שלום לכל המשתתפים איתנו בשיעור הזה על אחת הסוגיות הנלמדות בדף היומי
שאנחנו נמצאים עדיין בפרק שני של מסכת שבת הוא הפרק של במי מדליקין
שעוסק בעצם בעניין הדלקת הנרות של שבת כי זה הנושא במי מדליקין ובמי אינם מדליקים
רוצה היום באמת
לדבר על העניין של המצווה הזו של באמת הדלקת נרות
מצווה חשובה מאוד נהרגה בכל בית יהודי וכולם אפילו מצווה חביבה
חביבים אותה
יש בה איזושהי הרגשה של התרוממות וחגיגיות בבית כשמדליקים את הנרות
זה הכל נכון ואף על פי כן בלימוד אנחנו מוצאים כאן שיש איזה שהן הגדרות ואולי הגדרות חלוקות
מפני שכשאנחנו עומדים על העניין הזה בגמרא אנחנו רואים ומוצאים פה דיבורים דיבור כזה
הגמרא בדף כ"ה עמוד ב'
מדברת שם על העניין הזה של הרי בין השמנים שכן מדליקים שלא מדליקים
אז כתוב שלא להדליק ביתרן
יתרן זה דבר שריחו רע שאומרים שזה כמו נפט כזה
כמו שאנחנו יודעים שהריח שלו ריח רע גם
שהוא חומר דליק אבל הוא לא נעים
אז הגמרא שואלת למה לא להדליק ביתרן אומרת הגמרא מה היא טעמה?
אמר רבא מתוך שריחו רע גזירה שמא יניחנה ויצא.
זאת אומרת הוא בסופו של דבר יברח מהבית.
שואלת הגמרא שיב רח מה אכפת לנו העיקר שהוא הדליק את הנרות.
אמר לי שאני אומר הדלקת נר בשבת חווה.
דאמר רב נחמן ברב זבדא ואמרי לה אומר רב נחמן ברבא אומר רב הדלקת נר בשבת חווה.
חווה.
ואז הוא רוצה להגיד שמה הנקודה שזה חובה,
שיש חובה שיהיה נר דלוק בבית,
וכפי שאנחנו יודעים זה כדי שמובא בגמרא בהמשך ומוכר העניין הזה שנר של שבת קשור לשלום בית,
במה הוא קשור לשלום בית? בזה שיש אור בבית אז יש יותר יכולת
התנהגות והליכה ופעילות בבית בצורה טובה ולא כאשר יש חושך שלא רואים אחד את השני ויכולים גם להיתקל בכל מיני דברים בבית וזה גורם לאווירה לא טובה.
אז הנר של שבת זה חובה.
זאת אומרת חובה שיהיה נר דלוק, ככה יוצא מכאן.
ואז זו הסיבה שלא מדליקים בדבר שהריח שלו לא טוב,
שזה דבר שיברח, אז ממילא לא נרוויח מהנר.
לא ירוויח או אילא הוא יברח לחדר אחר ששם אין אור אז יהיה שוב בחושך ואנחנו אומרים ורוצים והעניין הוא שיהיה אור.
ההגדרה הזו של נר שבת שזה חובה היא באמת אומרת דורשני וזה מה שתוספות כאן מדברים כי כשמדובר על העניין הזה של ההגדרה של חובה אנחנו צריכים באמת להבין מה המשמעות של הדבר ואיפה למדנו על כך
ומה אומרים על דברים אחרים במקביל שנקראים חובה?
תוספות מזכירים כאן את
ההגדרה של הגמרא במסכת חולין,
ובמסכת זה נזכר גם בירובין העניין הזה, שנר של מים אחרונים זה חובה.
יש הבדל בין מים ראשונים למים אחרונים.
מים ראשונים זה נטילת ידיים שזו מצווה ואילו מים אחרונים הגדרה שלהם שהם חובה ומסבירים למה הם נקראים חובה
מפני שזה בא בשביל למנוע סכנה זה בעיקר בגלל שהיו משתמשים במלח סדומית מלח סדומי
שהגמרא אומרת שזה מסמא את העיניים אז צריך כאילו לנקות את הידיים שלא יהיה
הידיים לא יהיו עם שיערי המלח האלה.
זו הסיבה באמת שהיום לא מקפידים כולם על מים אחרונים,
בגלל שאין לנו את המלח הסדומית הזו ואין לנו את החשש הזה.
מכל מקום, מתוך ההשוואה הזו,
שם אנחנו לומדים שעל מים ראשונים, שזה נקרא מצווה,
אז צריכים לברך אשר קדישנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים,
ואילו על מים אחרונים, שנקראים חובה מפני הסכנה, כמו שכעת אמרנו,
אז לא מברכים.
לא מברכים על מים האחרונים.
גם מי שלוקח מים האחרונים, גם היום הוא לא מברך,
כי אין ברכה על דבר שהוא בגדרה תחת הכותרת של חובה.
מתוך כך יש באמת שרוצים לומר, והתוספות מביאים את זה, שאולי גם הדלקת הנר בשבת לא צריך, לא מברכים, כי זה בא רק בשביל הבית, שלא יהיו תקלות בפעילות בבית,
אבל זה לא דבר שיש בו איזה גדר של מצווה,
אלא זה אולי מקביל לעניין הזה של מים אחרונים.
ככה תוספות מביאים, שבאמת יש, וזה מובא במקורות נוספים,
שיש כאלה שסברו שבאמת לא מברכים על נר של שבת.
צריך באמת לדעת, ותשומת לב מעניינת, בגמרא לא נזכר בשום מקום שמברכים על נרות של שבת.
לא נזכר.
וזה דבר כמעט ולא מצוי, שאנחנו מברכים ברכות שלא נזכרות בגמרא.
כל הברכות שאנחנו מברכים נזכרות בגמרא.
יש באמת יוצאי דופן קצת,
אז אולי גם פה זה יוצא דופן,
אבל זה לא נזכר בגמרא.
אז אחרים אומרים שזה נזכר בכל אופן בירושלמי.
מובא בירושלמי, מזכירים את זה באגרות מימוניות, כפי שמצוין פה בדף המקורות.
מכל מקום, כיוון שיש כאלה שסברו שבאמת לא מברכים על נר של שבת,
אלא, וצריך אם כן להבין, התוספות אומרים שזה לא מצווה להדליק, אין מצווה להדליק,
יש מצווה שיהיה נר דלוק,
ואז הוא אומר: הנה זה גם, בואו נבחן את העניין, וזה באמת אחד המבחנים של ההלכה הזו.
אם לאדם יש נר בבית שדולק מבעוד יום, כל היום אולי,
דולקים נרות, יש לו נרות.
אז אם הנרות דולקים כל היום, אז מה, הוא צריך להדליק? אז יש לו נרות. כל העניין שיהיה אור.
אז יש אור.
באמת היום אנחנו יכולים במיוחד לשאול את השאלה הזו. יש לנו חשמל, הנרות בכלל לא נחוצים בשביל האור ממש, כי יש לנו את האור של החשמל,
שהוא הרבה יותר חזק ומהיר וברור.
אז לכאורה באמת מה העניין בכלל בנרות? וזו השאלה שלכאורה מתבקשת.
לכן זה בוודאי נותן איזה רקע לגישה הזו שאומרת שלא מברכים על נרות של שבת.
אבל היא הנותנת.
על זה באמת צריך להבין ולדעת, והתוספות בעצמן מתלבטים בזה.
וזה באמת מעניין שבהלכה כן מקובלנו שמברכים על נרות של שבת,
והתוספות גם כן אומרים שבכל אופן מברכים,
ואף על פי כן יש לנו מחלוקת,
יש לנו מחלוקת האם באמת כשיש נר דלוק, האם צריך לברך או לא צריך לברך?
האם יש עניין לכבות את הנר ואחר כך להדליק מחדש?
או שאין לנו עניין, יכולים להשאיר את הנר הדלוק, כיוון שכבר מתקיימת החובה הזו, מתקיימת כמות שהיא.
ועל זה אין לנו הוכחה ברורה שכולם סוברים שצריכים לכבות ולהדליק.
מדעת הרמב״ם, למשל, כפי שאפשר ללמוד אותו,
יהיה צריך שיהיה נר דלוק, הוא אומר.
אז אם באמת הנר כבר דלוק והדליקו אותו מאתמול, משלשום או משהו כזה, בכלל נר שדולק כל הזמן אולי,
אז אולי באמת לא צריך לברך.
צריך לדעת שבמקביל
למה שאנחנו מדברים, הגמרא מדברת על רחצה.
ועל רחצה אומרת הגמרא שדווקא זו מצווה,
ועל רחצה שזו מצווה לשבת,
מצווה להתרחץ, להתכונן לשבת,
על זה אנחנו לא מצאנו אף אחד שמברך על רחצה,
שהקדישאנו במצוותיו וציוונו להתרחץ לכבוד שבת.
לא שמענו שיש דבר כזה.
ובאמת אני מסמן פה בדף המקורות את דברים של בעל השאילתות,
בעל השאילתות של רב אחי גאון,
שהוא באמת גורס גם על רחצה,
שזה חובה כמו הדלקה.
זאת אומרת שבאמת לפי דעתו אפשר בהחלט להבין שהוא אומר כמו שלא מברכים על זה, גם לא מברכים על זה.
אבל אנחנו יודעים שההלכה לא נתקבלה ככה,
ההלכה נתקבלה שכן מברכים.
ועל זה צריכים להסביר לפי שתי השיטות.
זאת אומרת,
ישנה שיטה שמברכים אף על פי שהמצווה היא רק שיהיה הנר דלוק.
אז באמת אם הנר דלוק באמת לא צריך לברך,
אלא רק כשהוא מדליק.
אבל אם ככה, למה באמת מברכים?
האם לכאורה זה לא נחשב לדבר כמו מים אחרונים, כמו שאומרים התוספות?
אבל כאן צריך לומר שיש לזה בכל אופן איזושהי כותרת על,
שהיא לא רק צורך אישי של בן-אדם שלא יהיה לו חושך,
אלא יש עניין שבשבת ההנאה של האדם נחשבת צורך של גבוה.
זה הדבר, מה שנקרא עונג שבת.
עונג שבת זה דבר שמצווה עלינו בשבת להתענג.
אז מה שנחוץ לנו כבני אדם אולי בכל יום,
בשבת זה הופך להיות צורך של מצווה.
ולכן אנחנו מברכים, זה באמת דבר,
בשונה ממים אחרונים שלא מברכים, שזה באמת רק צורך של בן אדם,
כדי שלא יסמן את העיניים, לכן לא מברכים על זה.
אבל בשבת זה שאני רוצה שיהיה אור ונעים וטוב,
זה בסופו של דבר גורם לכך שעל ידי זה מתקיימת המצווה של עונג שבת.
יש מצווה להרגיש טוב בשבת.
אז ממילא מברכים על זה.
אבל זו שיטה אחת.
השיטה היותר מובנת היא השיטה שאומרת שבאמת אם היה נר דלוק צריך לכבות ולהדליק.
וזה באמת מובא בשולחן ערוך, מצוין בדף המקורות, בדברי הרמ"א.
בעצם רבנו תם כבר גם אומר את זה,
וזה ברור יותר ואז אנחנו מגלים אם ככה שיש בהדלקת הנרות שני עניינים יש עניין של באמת חובה שזה כדי שלא יהיה חושך
כדי שתהיה אווירה טובה וזה נכון ומהבחינה הזו אולי באמת לא היה צריך לברך ואם מברכים יש עניין נוסף וזה בעצם יוצא שלפי השיטה השנייה יש עניין נוסף בהדלקת נרות שבת אולי זה מה שאנחנו כולנו חשים ומבינים גם היום כשיש חשמל
שהדלקת הנרות היא לא באה לעשות אור אלא הדלקת הנרות יש בה איזה עניין של חגיגיות ממש של סימון שזה בעצם מבטא את כבוד השבת שנרות דולקים יש בזה איזה מין דבר של כבוד שבת ולכן הכיוון הזה של הדלקת הנר הוא כבר לא בא כדי זה שיהיה לנו אור ולא יהיה חושך אלא יש פה איזה עניין חגיגי שקשור לכבוד השבת שיהיה נרות דולקים זה תמיד נרות דולקים יש בהם איזה שהוא עניין של
כבוד שזה באמת נותן וזו באמת דעה אחרת שאומרת שבאמת אם הנר היה דלוק אז בפירוש צריך לכבות ולהדליק.
בקשר לכך אולי בקשר לכך אני רוצה צריך לציין אני בדף המקורות ציינתי את השיטה של באג שולחן ערוך הוא מביא את דעת בעל הלכות גדולות זאת אומרת דבר חשוב ומעניין וזה נושא לדיון הלכתי נוסף
האם אחרי הדלקת נרות אפשר עדיין לעשות מלאכה?
שאלה מעניינת.
האם אחרי הדלקת נרות אפשר עדיין לעשות מלאכה? הדלקתי נרות.
אז מה?
אז בדרך כלל אנחנו יודעים שכשאדם מקבל שבת אז כבר לא יכול לעשות מלאכה.
אז השאלה היא אם הדלקת הנרות זה אומר קבלת שבת או שזה בעצם יכול להיות עדיין רק איזה מן הכנה לשבת ועדיין זה לא קבלת שבת. כי למשל אם אומרים כבר את התפילה בשבת בקבלת שבת מזמור שיר ליום השבת
אנחנו רואים שזה כבר קבלת שבת.
האם הדלקת הנרות זה גם קבלת שבת?
מתברר שלפי בעלת הלכות גדולות זה כן קבלת שבת.
אילו היינו מבינים שכל העניין של הדלקת הנר זה רק משהו כמעט הייתי אומר טכני,
כדי שיהיה נר דלוק, כדי שיהיה אור,
אז זה לא בהכרח קבלת שבת.
אבל אם אני מבין שהדלקת הנר היא משהו של כבוד השבת, אז בעצם הדלקת הנר הופכת להיות משהו שהוא מיוחד לשבת כבר כחלק מקבלת השבת.
וזה בעצם ההסבר כנראה לדעת בעל הלכות גדולות,
שאומר שאחרי הדלקת הנר לא לעשות מלאכה זה בעיקר מכוון לאנשים שמדליקות את הנר שאחרי הדלקת נר לא יעשו מלאכה באמת אצל אנשים בדרך כלל מקובל שאחרי הדלקת הנר כבר לא עושות מלאכה זה בעיקר בגלל הדעה הזו של בעל הלכות גדולות שהדלקת הנר כמוה כקבלת שבת זה לא איזה הכנה לשבת אלא זה כבר עניין של כניסת השבת יותר מאשר סתם התכוננות יותר מאשר סתם התכוננות אני ציינתי פה את המשנה ברורה
כי באמת ישנה שאלה שלפעמים מתעוררת אם אישה בכל זאת יכולה לעשות תנאי שאחרי הדלקת הנורות היא עדיין יכולה לעשות מלאכה.
אז באמת יש כאלה שאומרים שאי אפשר לפי בעלת חוק גדולות כי זה כבר נקרא שזה סגור, נגמר.
למעשה הם מקילים בשעת הצורך,
מקילים בשעת הצורך מפני שבאמת האחרים חולקים,
אחרים סוברים שאין מצווה כל כך ייחודית של הדלקת הנר כפעולה של כניסת השבת אלא זה רק פעולה שהיא אמצעי שיהיה אור דלוק אז זה באמת המחלוקת הזו משפיעה על השאלה אם אפשר לעשות תנאי
שהאישה תעשה שאחרי הדלקת הנר עדיין אולי צריכה לעשות איזושהי מלאכה זה באמת מה שהוא אומר בשעת הצורך מקלים בזה אבל שלא בשעת הצורך אז רואים בזה כבר
דבר של קבלת השבת.
אולי אני אחבר אל העניין הזה עוד פרט אחד מעניין.
נמצאים מן השיעור לפחות, נאמר עכשיו בשבת של פרשת חיי שרה.
בפרשת חיי שרה נאמר שם בסוף הפרשה כשיצחק מביא את רבקה אל האוהל, אוהל השרה עמו,
אז אומר שם רש"י שכל הדברים הטובים שהיו אצל שרה בזמנה חזרו להיות אצל רבקה.
ומה הם?
ענן קשור על האוהל,
פרחה מצויה בעיסה ונר שהיה דלוק מערב שבת לערב שבת מדברים שם על הנר שדלוק שלושת הדברים באים ללמד שהיה בבית הזה השראת שכינה זה סימנים של השראת שכינה נר דלוק מערב שבת לערב שבת יש מקום לשאול למה מה פרוש מערב שבת לערב שבת למה לא יכול להמשיך להיות דלוק כל הזמן דלוק מערב שבת לערב שבת אלא אפשר להבין מתוך המדרש הזה דלוק מערב שבת לערב שבת כי שוב בערב שבת זה נכבה
כדי שאפשר יהיה לקיים את מצוות ההדלקה.
זאת אומרת, לפי ההבנה הזו שצריך לעשות מצווה, שההדלקה עצמה היא מצווה לא רק בתור אמצעי אלא בתור ערך כשלעצמו,
זה באמת מובן למה נר דלוק מערב שבת לערב שבת שהאימהות גם הן הדליקו את הנר בערב שבת מחדש לכל השבוע שיעבור בכל פעם השבוע הבא עלינו לטובה.
אז אנחנו רואים כאן איזה רמז אולי למצווה
המיוחדת הזו של הדלקת נרות שיש בה אולי יותר מאשר סתם אמצעי אבל באמת יש בזה שיטות שונות
כפי שניסינו להסביר והכול על רגל אחת.
כדאי לעיין בזה עוד ולהבין היטב את ההבדלים בין השיטות האלה כפי שהזכרנו כאן ובינתיים
נמשיך בלימוד של הסוגיה הזו וסוגיות הבאות.
שלום שלום.
שלום שלום.
::::פרפ
:::
