ברשותכם, שלום לכל המאזינים והצופים אנחנו נמצאים ברצון להשתלב בלימוד של הדף היומי למסכת שבת שכבר הלומדים כבר אפשר לומר מסיימים או סיימו כבר את פרק ראשון ואני רוצה לדבר היום על משהו די מרכזי שחשוב וקשור לפרק ראשון
כידוע החלק הראשון של הפרק עוסק וזה החלק הראשון בעצם של מסכת שבת
עוסק במלאכת הוצאה והכנסה.
מלאכת הוצאה והכנסה, זאת אומרת, מה שאנחנו אומרים בתורה,
לומדים שאל יוציא איש ממקומו,
וזה בעצם אחד המלאכות, כפי שאנחנו רואים במשנה בפרק כלל גדול,
בדף א"ג, שמונה את המלאכות, הרי המלאכה האחרונה המנויה שם זה מלאכה של הוצאה והכנסה.
הוצאה והכנסה פירושו של דבר מרשות היחיד לרשות הרבים,
והכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד.
אז זו בעצם המלאכה שהיא, חייבים עליה מיטה במזיד וחטאת, כפי שאנחנו יודעים, בשוגג.
וממילא ההוצאה וההכנסה קשורה לעניין שזה דווקא מרשות היחיד לרשות הרבים ומרשות הרבים לרשות היחיד.
וכאן אני רוצה להתרכז בעניין באמת של ההגדרה,
מפני שאחד הנושאים החשובים, הנדונים הרבה בדברי הפוסקים, גם חשובים לנו באופן מעשי,
זו בעצם ההגדרה של רשות הרבים.
כי באמת צריך לדעת שכל שטח שהוא פתוח לציבור,
אז זה כמו רשות הרבים, בעצם זה כמו רשות הרבים.
והנפקא מינא היא שברור שאנחנו יודעים שבכל מקום כזה אסור לטלטל דלת אמות,
רק ברשות היחיד, שהיא ממש דבר מוגדר כרשות היחיד מותר,
אבל ברשות שאיננה רשות היחיד, כמו מה שאנחנו קוראים כרמלית,
והרבה שטחים פתוחים שהם אינם רשות הרבים נקראים כרמלית
וגם כן אסור לטלטל בהם לפחות מדין דרבנן.
אבל חשוב לנו לדעת על העניין של רשות הרבים לא רק בשביל לדעת את החומרה
של האיסור ברשות הרבים שזה איסור תורה לטלטל דלת אמות ברשות הרבים איסור של טלטול אלא כפי שאנחנו לומדים בגמרא במסכת עירובין בדף ו' אנחנו לומדים שם ורואים
שזה משנה לנו לדעת על מקום שהוא רשות הרבים לגבי זה שאם זה רשות הרבים
אז לא מועיל לעשות עירוב.
כשאנחנו באמת מטלטלים אפילו בערים וברחובות שלנו אנחנו אומרים יש עירוב.
אז כדי לדעת שיש עירוב או להבין למה יש עירוב צריך להבין למה זה לא נקרא רשות הרבים.
מפני שבהגדרה של אם יש מקום שמוגדר בצורה לכאורה
גמורה של רשות הרבים אז אנחנו רואים בגמרא במסכת עירובין בדף ו שלא שייך לערב. העירוב הזה מועיל כתקנה רק לרשות הרשויות שאינן רשות הרבים גמורות.
שם היות שהאיסור הוא מדרבנן באו חכמים ותיקנו שיש אפשרות למנוע את האיסור או להתיר אותו על ידי העירוב. ולכן כשאנחנו מדברים היום על העירוב של הערים שלנו זה הכל מתוך איזושהי הנחה שאין כאן דין של רשות הרבים.
וזו השאלה שאליה אני רוצה קצת להתמודד ולראות מאיפה זה בא.
אנחנו יודעים שבגמרא פה במסכת שבת,
כפי שמצוין בדף המקורות,
בדף ו' הגמרא מביאה שם את הברייתא של ארבע רשויות לשבת,
רשות היחיד ורשות הרבים,
כרמלית ומקום פטור.
ואז כשמדברים באופן מפורט לרשות הרבים,
מה זה נקרא
רשות הרבים?
אומרת בבריית המפורט, סרטיה ופלטיה הגדולה ומבואות המפולשים, זוהי רשות הרבים.
סרטיה, רש"י אומר שסרטיה זה דרך, מסילה שהולכת מעיר לעיר,
זה כמו איזה דרך בין עירונית כזו.
פלטיה, לעומת זאת,
זה רחבה של עיר, אני קורא בדברי רש"י,
רחבה של עיר ששם מתקבצים לסחורה.
ומבואות של עיר המפולשים, דהיינו משני ראשיהם,
שמבואות רחובות שיש להם מעבר מסרטיה לפלטיה או מסרטיה לסרטיה,
זה נקרא כבר גם מקבל דין של רשות הרבים.
אם אנחנו רואים לפי זה, אז לפי ההגדרה הזו הראשונית שאנחנו מוצאים פה ברש"י הזה,
אז לכאורה הרחובות שלנו בהרים שלנו נקראות ממש רשות הרבים.
יש אומנם הגדרה חשובה שמובאת כאן בסופו של דבר ידועה, אמנם כאן זה לא נזכר,
אלא נזכר בסופו של דבר בגמרא במסכת עירובין גם כן,
וזה נזכר בדף צד ט עמוד א' בגמרא במסכת שבת,
שדרך של רשות הרבים צריכה להיות רחבה של טז עמה, זה 16 עמוד, זה בערך 8 מטר.
זה גם כן לא כל כך דבר נדיר ברחובותינו.
אז לכאורה, כשאנחנו חושבים על הערים שלנו,
אז נראה אולי באופן פשוט שזה רשות הרבים.
וכיוון שזה רשות הרבים, אז איך אפשר לעשות את העירוב? וזה באמת הטעם של אלה שמחמירים ולא רוצים לסמוך על העירוב,
אז יש להם על מה לסמוך כשרוצים להחמיר. הבעיה היא שאנחנו רואים שרוב הציבור מקל ומקבל על עצמו את העניין הזה של העירוב.
ועל כך צריך להבין ממה זה בא.
אז רגילים בדרך כלל לומר שיש את העניין של שישים ריבו.
המושג של שישים ריבו, דהיינו רק מתי נקרא רשות הרבים, כאילו עוד תנאי קובע את המקום כרשות הרבים,
שיש שישים ריבו.
שישים ריבו, דהיינו 600 אלף איש שהולכים באותו מקום באופן קבוע, או לפחות מפעם לפעם,
זה כבר שוב שאלה שדנים עליה,
אבל זה כאילו תנאי שאם אתה אומר אותו,
אתה יכול על ידי זה לגרום לכך, להגיד שבאמת בערים הרגילות שלנו אין שישים ריבו של אנשים בכל עיר ועיר שעוברים מקום מסוים שעוברים שם שישים ריבו.
זה באמת הנימוק שמוכר לנו, השאלה היא מאיפה זה בא.
הרי המקור הזה, הגדר הזה, לא מובא בגמרא.
בגמרא קראנו מה שכתוב, לא כתוב בכלל הגדר הזה של שישים ריבו.
זה מופיע בדברי תוספות בסוגיה פה בדף ו עמוד ב ובדברי רש"י במסכת העירובין,
כפי שמצוין בדף המקורות. אבל גם בתוספות, מאיפה הם לוקחים את זה? האמת היא שזו שאלה מאוד מעניינת מאיפה זה בא, וההסבר לכך באופן פשוט, מתוך הגמרא בעמוד ב בדף ו, בגמרא שלנו, במסכת שבת,
הגמרא מדברת על המדבר,
ואז שאלה, מדבר זה רשות הרבים או מדבר זה רשות היחיד?
אז מביאה הגמרא שלחורא, לפי הברייתא שקראנו אותה מקודם,
לא נזכר שהמדבר גם כן נחשב לרשות הרבים מדבר,
בעוד שברייתא אחרת מדברת על כך שהמדבר כן נחשב לרשות הרבים.
אז כאילו קשה, קשה סתירה בין הברייתא אחת לשנייה,
על כך אומרת הגמרא, לא קשיא,
כאן בזמן שישראל שרויים במדבר, כאן בזמן הזה.
זאת אומרת, יש הבדל בעניין של המדבר, זה לא, אין לו דין קבוע.
בזמן שישראל שרויים במדבר,
אז המדבר נחשב לרשות הרבים.
בזמן שבזמן הזה סתם מדבר שהוא פתוח במדבריות שבכל העולם,
שיש מדבריות,
זה לא נחשב לרשות הרבים.
אז צריך להבין את שני הדברים.
למה בדרך כלל המדבריות לא נחשבות לרשות הרבים,
בדרך כלל בזמן הזה, לפי הפירוש הפשוט שאנחנו קוראים כאן בגמרא,
כמו שרש"י מסביר פה,
שבזמן הזה זה לא נקרא רשות הרבים,
ורק בזמן שהיו ישראל במדבר זה חשוב רשות הרבים,
אז ההסבר הוא שהמדבר בדרך כלל, כאילו, מדברים על המקום הפתוח הזה,
ששטחים עצומים פתוחים,
שבעצם הם פתוחים לכל האדם, כל אדם יכול ללכת שם,
אבל לא הולכים הרבה, אנשים לא הולכים למדבריות הרבה,
לכן זה לא נחשב למקום שהרבים הולכים שם,
אז זה לא נחשב לרשות הרבים.
מתי המדבר נחשב לרשות הרבים?
בזמן שישראל שרויים בתוכו. זה מה שיוצא לפי פירוש,
זה מה שיוצא לפי פירוש רש"י. וכאן כמובן השאלה המתבקשת,
האם לברייתא, מה יש, איזה עניין יש לברייתא לספר לנו שהמדבר בזמן שישראל שרויים בו זה נחשב לרשות הרבים?
קודם כל באופן פשוט, המדבר בזמן שישראל היו שרויים בו הוא אפילו לא היה מדבר, זה היה אולי עיר שלמה או יותר מעיר של כל
היהודים שהיו במדבר אחר יציאת מצרים.
אז זה דבר אחד.
ושנית, מה זה מעניין אותנו היום להגדיר את המדבר בזמן שישראל היו שרויים בתוכו? בזמן שישראל היו שרויים בתוכו, מה זו שאלה שנוגעת להיסטוריה?
האם השאלה הזו צריכה לעניין אותנו בכלל?
אלא יש מכאן מקום להבין נקודה חשובה ומעניינת, וזה כנראה ההבנה של רש"י ושל תוספות כאן בסוגיה,
שאם הברייתא טורחת לדבר על המדבר בזמן שישראל
שרויים בתוכו כנראה באה ללמד אותנו משהו.
מה היא באה ללמד אותנו? שזהו הדבר שקובע למקום שייחשב כרשות הרבים.
מה הדבר שקובע? שישראל שרויים בתוכו. וכמה הם נחשבים לישראל? 60 ריבו.
אז המושג של 60 ריבו נחשב כדבר מאפיין את ישראל שהיו במדבר.
אז כאילו מכאן אנחנו יכולים לבוא וללמוד שהגדר
שהגדר של רשות הרבים תלוי בעניין של שישים ריבואו, וזה מה שאומרים פה התוספות.
משמע קצת דיינה רשות הרבים אלא אם כן מצויים שם שישים ריבואו. אז אם כן, זה בעצם הגדר שממנו לומדים. עכשיו, אם לומדים הלכה,
אנחנו הרי לומדים עם הלכה ברורה עם הרמב״ם והשולחן ערוך,
הוא מצוין פה בדף המקורות,
אז ברמב״ם העניין הזה ששישים ריבואו לא מופיע.
זה מופיע אומנם בשולחן ערוך,
אז לכן בשולחן ערוך זה כן נראה שרוב הפוסקים הסכימו וקיבלו על עצמם, כמו שאמרנו, את הגדר של שושים ריבו,
כי זהו באמת הגדר שבעצם אלפים בעיקר סומכים על העירוב בכל הערים שלנו,
ואנחנו רואים שזה דבר שמנהג שכבר נתפס והתקבל כל כך,
שאי אפשר כמעט לחשוב אחרת.
אבל אצל הרמב״ם זה לא נזכר, הגדר הזה.
שיטת הרמב״ם מעניינת מצד אחר, מצד נוסף,
עוד נדבר גם על העניין הזה.
זאת אומרת, אצל הרמב״ם,
כשהוא מדבר על המדבר, אז הוא אומר הפוך.
הוא אומר שהמדבר זה כן נקרא רשות הרבים.
זאת אומרת, בניגוד למה שאמרנו מקודם,
שהמדבר לא נחשב לרשות הרבים, בגלל שלא הולכים שם הרבה, אצל הרמב״ם זה לא ככה. כנראה שהתכונה של רשות הרבים אצל הרמב״ם לא קשורה לאנשים הרבים שהולכים שם,
אלא הגדר הקובע זה שזה מקום פתוח, כל אחד יכול לבוא.
זאת אומרת, מדבר דווקא נחשב לרשות הרבים.
אז אם צריכים ללמוד את הגמרא שלנו על פי הרמב״ם מגיעים למסקנות הפוכות שדווקא בזמן שישראל היו שרויים בתוכו זה לא נקרא רשות הרבים כי הגמרא הרי מחלקת
הגמרא הרי אומרת שכאן בזמן שישראל שרויים בתוכו כאן בזמן הזה לפי רש"י ותוספות בזמן הזה זה לא רשות הרבים בזמן שישראל שרויים בתוכו זה כן רשות הרבים לפי הרמב״ם זה הפוך בזמן שישראל שרויים בתוכו אז זה לא נחשב לרשות הרבים בזמן ש...
בזמן הזה זה כן נחשב לרשות הרבים. אז זה עושה שדווקא להפך,
שבזמן שישראל שרויים בתוכו זה לא נקרא רשות הרבים. צריך להבין, לפי הרמב״ם, איך זה מובן דבר כזה.
צריך כנראה להסביר,
צריך כנראה להסביר שישראל היו במדבר, היה מוקף הרי בענני כבוד,
אז ממילא זה היה נחשב למקום סגור.
ומקום סגור לא נחשב לרשות הרבים. את זה אנחנו רואים בגמרא במסכת ירובין בדף ו', אומרת הגמרא שם על ירושלים:
אלמלא דלתותיה ננעלות,
אז זה לא היה נחשב לרשות הרבים, אלא בגלל שדלתותיה ננעלות,
לכן זה לא נחשב לרשות הרבים.
אז יושב שהמדבר הוא כמו ירושלים שדלתותיה ננעלות. זאת אומרת, כשיש עיר עם חומה ודלתות של ננעלות בלילה וכאילו נסגרת,
זה לא נחשב לרשות הרבים.
ככה יוצא לפי שיטת הרמב״ם שהמדבר דווקא לא היה רשות הרבים,
אבל מכאן צריך להוסיף עוד,
כי יש כאן נקודה נוספת וחשובה מאוד ומאוד מעניינת.
כי הגמרא בעצמה, בדף צד"ו עמוד ב',
אומרת לנו שהרשות הרבים שהייתה כדוגמה למלאכת הוצאה,
איזה דוגמה של רשות הרבים?
מה שהיה במדבר, מחנה לוויה.
זאת אומרת שמחנה לוויה נחשב לרשות הרבים. ולפי הרמב״ם הרי אמרנו שהמדבר בזמן שישראל שרויים בתוכו זה לא נקרא רשות הרבים,
אז איך זה יכול להיות שהשטח של מחנה לוויה נחשב לרשות הרבים ביחס לכל בני ישראל שנמצאים שם מסביב בדגלי המדבר?
אז התשובה יכולה להיות, על פי מה שאומר הרשב"א,
שאפילו כשדלתותיה ננעלות,
בכל זאת יש מושג של מקום מסוים בתוך העיר,
שזה ממשיך להיות רשות הרבים אם זה רחבה כמו פלטיה,
וכאן אנחנו מגיעים למושג הזה של פלטיה.
פלטיה זה לפי ההגדרה זה מין רחבה
שנמצאת בתוך העיר שכולם מתכנסים לתוכה.
אז ייתכן מאוד שאותה רחבה נחשבת לרשות הרבים אפילו כשהמקום סגור שלגביו לא מועיל אולי אפילו עירוב אם יש דבר כזה.
מכאן אני רוצה ללכת עכשיו לעשות איזשהו סדר בשיטות שאנחנו כרגע רואים והכל כמובן על קצה המזלג.
אני מרגיש שאני לא אוכל לפרט את הכל וזה תמיד מובן מאליו אבל אני עושה כאן איזה נקודה אם רוצים לראות שתי שיטות.
שיטת רש"י ותוספות
שהעניין של שישים ריבו זה תנאי בכלל לרשות הרבים.
ומכאן להפך לומדים את זה מזמן שישראל שרויים בתוכו,
במדבר, שזה באמת היה מקום של שישים ריבו,
שזה נחשב לרשות הרבים.
והרשות הרבים הזו מבוססת על כך שהיו בתוך המדבר במקומם שישים ריבו.
לעומת זאת, יש לנו מושג שנקרא סרטיה.
סרטיה, רש"י אומר, מסילה הולכת מעיר לעיר.
מסתבר, ואני ככה חושב,
שגם לפי רש"י,
שיש מושג של שישים ריבו,
זה נוגע רק לרשות הרבים הבאה מכוח העיר. יש כאילו שני גדרים ברשות הרבים.
יש גדר של רשות הרבים שבא מכוח העיר עצמה, מקום היישוב של האנשים.
האם זו רשות הרבים או לא נקרא רשות הרבים?
ואז צריך לומר לפי רש"י ותוספות,
שרק מקום שיש בו שישים ריבו אז זה נקרא רשות הרבים.
אבל סרטיה, דהיינו מסילה הולכת מעיר לעיר שהיא פתוחה,
זה נקרא רשות הרבים גם בלי שישים ריבו, כי במסילה הולכת מעיר לעיר,
מה, תמיד יש שם שישים ריבו? הרי בוודאי שלא.
אלא היות שזה פתוח מחוץ לעיר,
אז זה דווקא נחשב לרשות הרבים בצורה יותר ברורה.
לפי דעתי זו נקודה מאוד חשובה, הלכתית,
שגם אם סומכים על העניין
של העירוב,
שדווקא כשיש שישים ריבו לפי שיטת רש"י,
ותוספות כמובן, וגם בשולחן ערוך,
זה לא כולל מקום כמו סרטיה.
דהיינו מקום כמו דרך ההולכת מעיר לעיר, דרך בין-עירונית,
שם לא ראוי לעשות את העירוב ולכלול את העירוב בשטח הזה. לפעמים יש מקומות שעושים את זה, ואני חושב שלא נכון הם עושים,
אלא להקפיד שהעירוב יהיה רק על העיר עצמה,
על המקומות שנחשבים מקומות עירוניים.
אז זה לפי רש"י.
לפי רמב"ם, לעומת זאת, המושג ששישים ריבו בכלל לא קיים.
אז השאלה היא באמת, לפי הרמב"ם,
זה הגדר שממילא אנחנו,
היות שהוא לא קיים,
לכן לפי הרמב״ם לכאורה יש מקום להחמיר במקום שאין דלתותיה ננעלות, שזה בכל זאת נחשב,
נחשב דווקא לרשות הרבים. אבל מצד שני אנחנו רואים שאצל הרמב״ם,
אנחנו רואים אצל הרמב״ם שמקום,
שמקום שאצל הרמב״ם אנחנו רואים שדווקא בזמן שישראל היו שרויים בתוכו זה לא נקרא רשות הרבים,
זאת אומרת שיש איזושהי נטייה אצל הרמב״ם להגיד שרשות הרבים זה רק המקום שהוא פרוץ ופתוח,
ומקום שהוא סגור בתוך עיר הוא אולי לא נקרא אף פעם רשות הרבים, וזה הגדר של המדבר בזמן שישראל היו שרויים בתוכו. אולי זה גם פתח להסביר את העירוב גם לשיטת הרמב״ם,
שאף על פי ששישים ריבו זה לא התנאי הקובע,
בכל זאת מה שקובע זה שרשות הרבים זה כאילו דווקא מחוץ לעיר,
מקום שהוא פתוח,
שלא שייך לאיזה ציבור מסוים.
מקום ששייך לציבור מסוים,
אין עליו אולי גדר של רשות הרבים, כמו בזמן שישראל היו שרויים במדבר, בלי קשר לעניין של שישים ריבוע. זה אומנם חידוש,
אבל אני חושב שצריך כן להתאמץ להגיד אותו כדי להסביר ולתת גיבוי חזק לעניין הזה של העירוב שאנחנו עושים בערים שלנו לפי כל השיטות ונוהגים להקל, והנה כבר רואים שכולם מקבלים את זה, ואם מקבלים, אז כפי שאנחנו אומרים,
ראיתי ברוך השולחן שאומר את זה, זה כאילו בת קול יצאה
והכריזה ואמרה שזה דבר שהוא מותר.
אז אולי אם זה מותר, צריך להסביר גם למה זה יהיה מותר לפי כל השיטות.
נשאר בזה, כמו שאמרתי, על קצה המזלג, יותר מזה קשה לומר,
והלומד המעיין בוודאי ימצא עוד דרך לעיין בעניין הזה בנוסף.
אז קולטו ושלום שלום.
::::::::::,
:::::
