היום אנחנו כבר הגענו לפי הדף היומי,
סיימו את מסכת בחורות בשעה טובה והתחילו גם בשעה טובה את מסכת ארחין.
אנחנו משתדלים להיות פחות או יותר צמודים בשיעורים שלנו,
גם כן על סוגיות מהנלמדות בדף היומי בתקופה הזו עכשיו.
והדף הראשון של מסכת ארחין,
המשנה מדברת על הכל מארחין ונערכין,
סגנון של הכל מאריכים ונערכים, והגמרא ממילא שואלת
על הסגנון הזה, אם כתוב הכל, כנראה שבא לרבות עוד אחרים שלא מפורטים בצורה פרטנית.
ואחר כך, דרכו של תלמוד, הגמרא ממשיכה ועוסקת בדברים דומים בסוגיות נוספות.
ואז אנחנו נפגשים פה בסוגיה שהנושא שאני רוצה ממילא לדבר עליה,
זה קשור לחינוך הקטנים למצוות,
כי זה קשור לכאן,
כי כאן הגמרא מביאה בכמה נושאים שבהם אנחנו מוצאים את הסגנון הזה, את הלשון של הכל חייבים,
שהגמרא אומרת לרבות קטן את הקטן, והפירוש הפשוט שזה עניין של חינוך, מצוות חינוך.
אז הדברים האלה מובאים בגמרא גם לגבי סוכה,
גם לגבי לולב, הגמרא אומרת, הכל חייבים בלולב ליטוי אמי,
ליטוי קטן היודע לנענע,
ואז דתנן, קטן היודע לנענע, חייב בלולב.
אחר כך הגמרא אומרת, המביאה, הכל חייבים בציצית ליטוי אמי,
אז ליטוי קטן היודע להתעטף, דתניא,
קטן היודע להתעטף, חייב בציצית.
והדוגמה השלישית, הכל חייבים בתפילין ליטוי אמי,
גם אליטויה קטן היודע לשמור תפילין, דתניא קטן היודע לשמור תפילין, אביו לוקח לו תפילין.
אז זה פחות או יותר שלושה דברים או ארבעה
שבהם אנחנו מוצאים את ההתייחסות לנושא של מצוות חינוך, דהיינו בציצית,
בלולב ובתפילין.
אז לכאורה הדברים אפילו די פשוטים,
מפני שבאמת אנחנו יודעים שיש מצוות חינוך הקטנים,
שגם עוד לפני שמגיע הם לגיל של בר מצווה,
בכל אופן מחנכים אותם למצוות והדברים פחות או יותר ידועים.
אבל בכל אופן, כאן, אם מתבוננים בלשון הגמרא, בלשון שמובאת בגמרא, רואים שיש איזשהו הבדל בלשון,
וזה עצמו אומר דורשני.
והראשונים כמובן מדברים על זה, כי דקדוקי הלשון של דברי התנאים הם לא נאמרו סתם בכדי.
כי הנה, למשל, אם כתוב בציצית ובלולה,
כתוב שקטן שיודע שהגיע לשלב של חינוך, נגיד בציצית, ככה צריך להבין,
יודע להתעתק,
אז הוא חייב בציצית.
אותו דבר אמרו בלולב, אם הוא יודע לנענע, חייב בלולב.
בתפילין יש איזה סגנון אחר. הסגנון אומר, קטן שיודע לשמור את התפילין, הכוונה בנקיות,
אז כתוב שאביו לוקח לו תפילין. זאת אומרת, מדובר פה על משהו,
שונה קצת, לא שהוא חייב בתפילין,
אלא שאביו לוקח לו תפילין.
אז הדקדוק בלשון, בברייתא הזו,
בעצם כאילו אומר שאם פה כתוב "אביו לוקח לו",
אז משמע שבשתי הדוגמאות האחרות אביו לא לוקח לו.
זאת אומרת שהוא לא צריך לקחת,
וזה אומר באמת דורשני,
וצריך, כמו שאומרים, להבין, וכבר התוספות נותנים לזה ביטוי בכמה הערות,
תוספות פה במסכת ערכים.
הדוגמה של ציצית,
אז התוספות שואלים את השאלה הזו, למה באמת לאור צריך לקנות לו ציצית, ציצית צריך לקנות.
למה זה שונה מתפילין? ציצית, כתוב חייב בציצית.
אז התוספות באמת מדברים פה בשתי סגנונות.
בתחילה התוספות אומרים, אם יש להם טלית,
ואם הם לא יוכל, זאת אומרת שבאמת יוצאים מתוך הנחה שבן אדם, ילד, גם ילד, יש לו בגד, את הבגד יש לו,
אז ממילא לא צריך לקנות לו ציצית, צריך רק לשים ציצית בבגד שיש לו.
והתוספות ממילא אומרים, הרי אנחנו יודעים שזה רק בגד של ארבע כנפות,
ואז ממילא, לכאורה, אם אין לו בגד של ארבע כנפות אז אולי כן צריך לקנות לו בגד.
אז התוספות באמת מחדשים פה חידוש שקשור לגבי ציצית, תוספות אומרים,
כי הגמרא מביאה סוגיה במסכת מנחות,
שגם אף על פי שציצית חייבים רק על ארבע כנפות, אז בכל אופן צריך להשתדל,
כל אדם, שיהיה לו בגד של ארבע כנפות, כדי שהוא יקיים את המצווה של הציצית. וכתוב שם אפילו בלשון קשה, שאם אדם לא יעשה את זה, אז מי שלא דואג שיהיה לו בגד כזה, אז הוא נענש בעידנא דרתחא. זאת אומרת שיש כן צורך להקפיד שיהיה בגד כזה,
אז ממילא אם אין בגד כזה, אז אולי באמת צריך לקנות גם לקטן.
והתוספות כאן אומרים בסופו של דבר שהיות שהיום רוב הבגדים, זה חידוש כשלעצמו,
זאת אומרת שאף על פי שהיות שהיום רוב הבגדים הם אינם של ארבע כנפות, אז ממילא גם לא צריך להשתדל. כאילו, יוצא שלהשתדל שיהיה בגד של ארבע כנפות, אולי לא צריך.
אנחנו יודעים שאנחנו יותר כן מקפידים על זה, וזה מובא באמת בשולחן ערוך,
שכן נוהגים היום להקפיד שיהיה בגד של ארבע כנפות,
אז ממילא זה כבר עובר גם לחיוב אצל הקטן.
אז זה הנושא של ציצית, שזה נושא בפני עצמו.
אבל ההשוואה המעניינת יותר כאן נוגעת דווקא לשני הדברים האחרים,
לשני הפרטים האחרים, דהיינו מצוות לולב ומצוות תפילין.
בלולב, אנחנו אמרנו, חייב בלולב, לא כתוב חייב לקנות לו לולב,
ואילו בתפילין כתוב שאביו לוקח לו תפילין.
אז זה שאביו לוקח לו תפילין, אז זה לכאורה,
כן,
כן, כל אחד צריך שיהיה לו תפילין.
הרי מאיפה יהיה לו תפילין אם לא יקנו לו תפילין?
השאלה, מה זה חייב בלולב?
השאלה, חייב בלולב, למה לא חייבים לקנות לו לולב?
הרי כל אחד צריך שיהיה לו לולב משלו.
אז כמו שחייב לקנות לו תפילין,
אולי חייב גם לקנות לו לולב.
וכאן התוספות שוב שואלים את השאלה הזו ואומרים בעצם שני תירוצים.
תירוץ אחד, התוספות אומרים
שאין בעיה, הוא לא צריך לקנות לו, כי הוא יכול לצאת ידי חובה בלולב של אביו.
זאת אומרת, זה התירוץ האחד, זאת אומרת שבאמת לא צריך לקנות לו לולב, כי מה צריך לולב בשביל להחזיק? לנענע, נו, אז בסדר, אז ממילא הוא ייקח מאבא שלו ויהיה לו את הלולב.
עינמי אומרים התוספות, הוא באמת כן צריך לקנות, אלא היות שזה דבר לא יקר, כך הוא אומר,
אז ממילא אפילו לא ראו לנכון להדגיש שצריך לקנות לו.
זאת אומרת, יש כאן בעצם שני תירוצים ותוספות.
כשלומדים תוספות כזה, מתחדשים לנו פה שני תירוצים: לפי תירוץ אחד,
לפי תירוץ אחד הפירוש הוא שלא צריך באמת לקנות לולב,
לפי תירוץ שני בעצם כן צריך לקנות לו לולב,
אלא זה לא נזכר בברייתא, כי לא ראו לנכון להדגיש את הנקודה הזאת, ככה יוצא.
אז עכשיו באמת אנחנו צריכים להבין את שני התירוצים, כאילו יש פה מחלוקת בין שני התירוצים והתוספות,
האם צריך לקנות לולב או לא צריך לקנות לולב,
או בדרך אחרת,
האם באמת אפשר שהוא יצא ידי חובה רק בלולב של אבא שלו,
או שזה דבר שיותר נכון שיהיה לו את הלולב משלו. לגבי העניין הזה,
זה בעצם דבר שצריך לכאורה להבין שיש פה בעיה.
מה הבעיה?
אם הוא יצא ידי חובה בלולב של אבא שלו,
זה גמרא במסכת סוכה אומרת,
שיש בעיה לקטן לקנות לולב, יכול להיות שהוא קונה,
הרי לולב צריך להיות משלכם.
אז אם הוא קונה את הלולב, אז זה בסדר, זה שלו,
אבל בדרך כלל האבא ירצה שהוא יחזיר לו. נגיד ביום הראשון של החג אבא ייתן לילד את הלולב,
הוא יצא כאילו ידי חובה, כאילו אולי לפני התפילה, בזמן של החג,
ואחר כך אבא ירצה, ייתן לי בחזרה את הלולב בשביל ההלל והעושנות, מה שאומרים,
ואז הבן לכאורה הוא יחזיר, אבל זה לא שווה, מפני שאנחנו אומרים שקטן לא יכול להקנות,
הוא יכול לקנות אבל הוא לא יכול להקנות,
ולכן יש בעיה עם הקטן כאשר הוא מקבל את הנולב מאבא שלו, יש פה בעיה.
אז אולי בגלל זה נאמר פה בשיטה אחרת שדווקא אבא צריך לקנות,
כפי שאנחנו רואים, וכך כתוב בשולחן ערוך, שכן צריך לקנות. אז עכשיו השאלה, מה המחלוקת פה בזה?
אז זו הערה אחת,
נחזור אליה אחר כך.
ההערה השנייה היא באמת בנושא של התפילין.
בנושא של התפילין של איחור הדבר ברור שכתוב
שקונים לו תפילין, אמרנו שכל אחד צריך שיהיה לו תפילין,
אז כתוב שהאבא קונה תפילין לקטן.
כאן אנחנו מוצאים בעיה מסוג אחר,
אנחנו מוצאים את הבעיה מכוח שאלה שישנה ממסכת ברכות.
במסכת ברכות בדף כ',
קול מצוין כמובן, בדף המקורות,
אנחנו מוצאים שם משנה,
והמשנה אומרת שקטן פטור מתפילין,
קטן פטור מתפילין.
ואז רש"י מסביר,
היות שהוא לא יודע לשמור,
אז ממילא הוא פטור מתפילין. אבל השאלה היא, מה רוצים ללמד אותנו פה?
הרי,
וזו בעצם השאלה, על מה מדובר שם, מדובר על קטן שהגיע לחינוך או מדובר על קטן שלא הגיע לחינוך?
מדובר על,
אם מדובר על קטן, יכול להיות שמדובר על קטן שלא הגיע לחינוך,
שאז ממילא הוא פטור מן התפילין, ופה בגמרא שלנו מדובר על קטן שהגיע לחינוך. זה תירוץ שרבי נותן באמת אומר,
אבל יש בזה קצת קושי,
מפני ש... אולי אפילו קושי גדול,
מפני שזו המשנה צריכה לחדש לנו, שקטן שלא הגיע לחינוך כשהוא פטור מתפילין. נחורה, אם מדברים על משהו כקטן,
אז מסתבר שהדיון יהיה כקטן כשהוא הגיע לחינוך ולא כשלא הגיע לחינוך.
אבל מצד שני, אם נגיד שבאמת מדובר פה בקטן שהגיע לחינוך,
אני חושב שקטן שהגיע לחינוך הוא פטור מן התפילין, אז זה בניגוד למה שכתוב פה בגמרא,
שבגמרא הרי כתוב שהוא כן חייב בתפילין, או אפילו אביו לוקח לו תפילין.
והדעות האלה הן בעצם דעות שמובאות בשולחן ערוך בהלכות התפילין,
באמת גם ההלכה הזו, וכאן אנחנו מוצאים באמת שתי דעות,
יש פה דעה אחת של המחבר, שהוא מביא את ההלכה כפי שכתובה בגמרא בערכין,
שקטן שיודע לשמור אז אביו לוקח לו תפילין,
בעצם מצוות חינוך,
ואילו הברימ"א אומר, לא, לא נוהגים, נוהגים שהקטן רק כשהוא מגיע לבר מצווה אז לוקח תפילין,
ולפני זה לא ערימה הוא מביא איזו דעה שבעצם אין לשנות, הוא אומר, שלא לקחת תפילין רק מגיל בר מצווה.
זה בעצם מבטא כמה דעות של ראשונים שמכוח הקושייה ממסכת ברכות באמת אומרים שבתפילין אין מצוות חינוך, ככה כאילו יוצא, שבתפילין אין מצוות חינוך. ומה שכתוב פה בגמרא, שקטן יודע לשמור אביו לוקח לו תפילין, מדובר בקטן שהוא כבר בר מצווה,
רק אולי לא הביא שערות כדוגמה לזה, אבל הוא בר מצווה, זאת אומרת שהוא כבר בגדר מי שחייב במצוות ולכן קונה לו תפילין. אבל לפני זה אז אומרים שבתפילין יכול להיות שזו מצווה שצריך כל כך לשמור בה על נקיות, שאולי מי שלא חייב אז באמת יותר טוב שאפילו לא יקיים, לא יעשו איתו את המצווה.
אבל זה באופן כללי, ככה יוצא, יוצא שיש לנו שתי דעות בעניין של הלולב ויש לנו שתי דעות בעניין של התפילין,
ככה זה יוצא מפה.
וההסבר לדברים האלה יהיה דרך הלימוד שמה שמובא בדברי ער"ן במסכת מגילה,
גם זה מצוין בדף המקורות, ער"ן על הריף,
יש שם משנה במסכת מגילה.
במסכת מגילה כתוב שקטן לא יכול לקרוא את המגילה. נו טוב, אז זה ברור לנו שקטן,
שהוא פטור מן המצוות,
הוא לא יכול לקרוא את המגילה בשביל הציבור, הוא לא יכול להיות הבעל קורא של הציבור, הציבור צריך לצאת ידי חובה,
אז הכלל הוא שמי שמחויב יכול להוציא ידי חובה, מי שלא מחויב לא יכול להוציא ידי חובה.
רבי יהודה מכשיר בקטן, רבי יהודה כן אומר שקטן יכול לקרוא.
ואז מתעוררת פה השאלה, מה רבי יהודה מכשיר? מה נאמר כאן?
מה ההסבר של הדיון פה בסוגיה הזו, או המחלוקת בין חכמים לבין רבי יהודה? והשאלה שמתעוררת שם על ידי הראשונים,
ערן, בעצם במקום,
הוא מביא את השאלה איך אפשר להכשיר בקטן,
הרי לפי רבי יהודה, הרי באמת הוא לא מחויב.
אז כאן אנחנו באמת מגיעים לידי כך שיש פה מחלוקת שמופיעה בהגדרה של קטן שחייב במצוות חינוך.
האם קטן שחייב במצוות, מה זה ההגדרה של מצוות חינוך?
האם מצוות חינוך זה מצווה של האבא להרגיל את הבן,
אבל אין למעשה של הקטן בעצמו שום ערך של קיום של מצווה,
שבאמת אין לזה ערך של קיום של מצווה,
או אולי שיש לזה ערך של מצווה. זאת אומרת, השאלה היא האם כשקטן עושה משהו מדין חינוך,
האם הוא עושה מצווה או שהוא בעצם לא עושה שום מצווה? אין לזה ערך של מצווה,
וכל מה שיהיה זה חיוב של האבא להרגיל אותו במצווה.
ואם אנחנו באמת אומרים ככה, אנחנו יכולים להבין כבר את שתי הנושאים שדיברנו עליהם,
גם את המחלוקת שבאה לידי ביטוי בלולב,
גם את המחלוקת שבאה לידי ביטוי בתפילין.
כי הרמב"ן, מובא שם בר"ן, באמת חולק.
הרמב"ן חולק על מה שמובא שם בר"ן בשם התוספות, ככה כתוב שם,
שהרמב"ן סובר שאין למצוות שהילד הקטן מקיים,
אין לזה גדר של מצווה.
אז ממילא לא שייך בכלל שהוא יוציא ידי חובה את מישהו אחר, זה מה שהוא מסביר.
ככה הרמב"ן מסביר. זאת אומרת שאין גדר של קיום מצווה על ידי קטן.
מה שאין כן, לפי הדעה הראשונה בר"ן, בשם התוספות,
הם סוברים שקטן נקרא שמקיים מצווה, והמצווה שלו נקראת מצווה.
עכשיו, ממילא אנחנו יכולים להבין שזה משפיע על שתי ההלכות שעליהן דיברנו.
לגבי לולב, אמרנו שיש שתי אפשרויות: שאבא ייתן את הלולב לקטן,
שאבא ייתן את הלולב
לבן הקטן,
וזהו. אבל אמרנו, יש בעיה, אם הוא נותן לבן הקטן,
אז הבן הרי לא יוכל להחזיר, כי הוא לא יוכל להקנות לו.
אז בגלל זה אמרנו, אולי זה,
עכשיו בדיוק, בגלל זה האבא קונה לו לולב.
כאן צריך להסביר.
אם אני סובר שמה שהקטן עושה זה נקרא קיום מצווה בהגדרה,
אז מסתבר שצריך לדאוג שהוא יקיים את המצווה על כל פרטיה וכל הכללים ההלכתיים של המצווה,
כי לא שייך שהוא יקיים את המצווה שלא לפי הדין,
ולכן צריך לתת את הלולב לקטן שהוא יקיים אותה על פי הדין.
על פי הדין פירושו של דבר שהוא יקנה את הלולב.
אם הוא יקנה את הלולב,
אז באמת הוא גם לא יוכל להחזיר אליו להקנות, אז יש פה בעיה.
לכן אמרו שאביו יקנה לו את הלולב, זו בעצם הדעה שאומרת שאביו כן יקנה לו את הלולב.
אבל אם אנחנו אומרים שזה רק להרגיל את הקטן במצוות,
ואין גדר של קיום מצווה למה שהקטן עושה,
אז בעצם אני לא צריך להקנות לו, אני צריך לתת לו,
ולא צריך להקפיד כל כך שהוא יקיים את המצווה על כל פרטי, אז אפשר לתת לו את הלולב בלי להקנות לו,
ואז אין בעיה שהוא יחזיר, כיוון שאם הוא לא קנה אז גם הוא לא צריך להקנות,
וממילא לא צריך לקנות לו לולב.
זה בעצם שתי הדעות שבאות לידי ביטוי פה בתוספות,
האם צריך לקנות לו לולב או לא צריך לקנות לו לולב.
והוא הדין עכשיו גם לגבי העניין של התפילין.
בעניין של התפילין גם ראינו שיש פה שתי דעות,
דעה אחת שבסופו של דבר אומרת שהאבא חייב לקנות תפילין לקטן, לקטן ממש, שהגיע לחינוך,
יש אחרים שאומרים שלא, רק מגיל 13, כמו שהערימה מביא בשולחן ערוך.
והגדר הזה הוא באמת, כפי שצריך להסביר, הוא מובן,
מפני שבאמת בתפילין יש תמיד בעיה,
שהיות שצריך שמירה בנקיות,
אז יש הקפדה רבה שלא להניח תפילין שלא לפי ההכרח.
לכן,
אם אתה באמת סובר שמה שקטן עושה זה נקרא קיום מצווה,
אז יש עניין שהוא יקיים את המצווה,
אפילו שיש אולי חשש כזה,
אז ברגע שאומרים שהוא יודע לשמור, כבר לא חוששים יותר ונותנים לו באמת להניח תפילין וקונים לו תפילין.
אבל אם אני אומר שמה שהקטן עושה זה בכלל לא גדר של מצווה מצד המעשה שלו,
אלא זה רק תפקיד של האבא להרגיל אותו,
אז בתפילין אומרים שאל תרגיל,
אלא רק תעשה את זה מגיל בר מצווה, מפני שלפני זה,
עד שאתה רוצה להרגיל, יש פה חשש יותר גדול, שמא הוא לא יהיה מספיק נקי,
ולכן הוא לא ידע לשמור על ניקיון, כפי שזה נקרא.
זאת אומרת שהשיטות השונות שמופיעות שם בר"ן במסכת מגילה,
מחלוקת הרמב"ן והתוספות,
יש להן השפעה על כמה פרטי הלכות שנוגעות לעניין של החינוך לקטן, כפי שאנחנו רואים,
גם בלולב וגם בתפילין.
אז זה באמת לימוד יפה שאפשר לראות אותו מתוך מה שאנחנו פה לומדים במסכת ערכין,
והלאה, נעבור על העניינים הבאים בעזרת השם.
שלום, שלום.
,
