שלום לכל הצופים והמאזינים.
היום, שלא בסדר הרגיל,
היות שהשיעור הזה נמסר ממש בערב חנוכה,
אז חשבתי לנכון לדבר על משהו שקשור למצוות היום,
למצוות נר חנוכה,
שהיא המצווה המרכזית של ימי החנוכה.
נרות הללו אנו מדליקים, זה עומד במרכז היום, הימים האלה.
ויש כמה סוגיות שבהן אנחנו יכולים לדון בהן שקשורות לעניין.
וכמובן, הגמרא שעוסקת בעניין הזה, אין מסכת חנוכה,
אבל במסכת שבת אנחנו מוצאים שלושה דפים של גמרא,
כ"א, כ"ב, כ"ג,
שהגמרא מדברת על ענייני חנוכה,
ושם מתבררות כל ההלכות שעוסקות בעניין, אנחנו מתבררות דרך הסוגיות האלה.
וגם אנחנו פה היום, אני רוצה משהו, לנסות אולי לתרום ללימוד ההלכות וגם קצת להבנת היסודות שלהם.
והייתי מציג את הנושא המרכזי, שאותו אני רוצה להעמיד ברקע,
זה עיקר המצווה של נר חנוכה מבחינת היחס שלהם, או הקשר שלהם, אל הנרות שבמקדש.
וזה מפני שכשמעיינים בכלל בחשיבות העניין שהחז"ל,
חכמים ועוד כבר בגמרא, וחכמים שנתנו כל כך עניין חשוב ביחסים למצוות נר חנוכה, אומרים: פרסום מניסה זה נכון,
אבל בכל זאת אפשר אפילו לומר שיהיו הרבה ניסים לעם ישראל, שלא כל נס זכה לכזה תשומת לב כמו הנס הזה באופן מיוחד.
ואני חושב שהקשר לכך הוא בגלל שהנר הזה שדולק,
הנרות האלה שאנחנו מדליקים לכבוד חג החנוכה,
הם באיזשהו מקום מהווים איזשהו זיכרון לנרות שבמקדש,
שזהו הדבר העיקרי שאותו אנחנו מציינים כאן.
נרות שבמקדש, ערך הנרות שדולקים במקדש זה כפי שהיה ביטוי להשראת שכינה בישראל.
זה נרות שבמקדש, האור הזה שבמקדש לא היה בשביל לעשות לאורה,
אלא באמת לציין ולסמן את השראת השכינה בישראל.
ואפשר לומר, או צריך לומר, שהיוונים בעצמם רצו באמת לכבות את האור הזה,
ואנחנו מצווים לחזור ולהדליק, כפי שאנחנו שמונאים בזמנו החזירו את האור אל המקדש,
ככה גם אנחנו,
על ידי הדלקת נרות חנוכה, מראים שאנחנו באמת חפצים ומעוניינים בהחזרת האור הזה, ואת זה אנחנו עושים על ידי הדלקת נר חנוכה.
אז זה כדברי הקדמה שנותנים את הרקע המתאים לנר חנוכה. ועכשיו באמת כדאי באמת לראות היכן ועניין מה, האם אנחנו מוצאים את הדמיון בעניין של נר חנוכה,
או שאולי יש נר חנוכה לנרות שבמנורה במקדש,
או שיש הבדל ביניהם.
והדברים, אפשר לומר, כשלומדים את הסוגיות ואת ההלכות, אנחנו מוצאים דברים לכאן ולכאן.
זה דבר מעניין כשלעצמו, שצריך לתת את הדעת אליו. אני אתחיל, יש הלכה מקצה אחד והלכה מקצה שני.
למשל,
בסוגיה בתחילתה, בדפים האלה שציינתי, בדף כ"א,
אנחנו מוצאים את הנושא שהגמרא אומרת: דנה לגבי נר חנוכה, האם הוא קווה,
קוותה, לשון הגמרא, קוותה זקוק לה, או קוותה אין זקוק לה.
זאת אומרת, האם אתה מדליק נר חנוכה והנר קבע,
אז מה לכאורה יכולנו לחשוב? נו, אז מהר, תמהר, להדליק עוד פעם, שידלק. בכל אופן, יש עניין, בשביל מה הדלקנו?
באופן, אפשר לומר, מפתיע,
אומרים לך: קוותא,
יש מי שאומר: קוותא זקוק לה,
אבל ההלכה למעשה נפסקה שקוותא אין זקוק לה. כדי להדגיש את העניין הזה,
אפילו זה מעניין לראות את זה בשולחן ערוך,
שכשהוא מביא את ההלכה הזאת הוא אפילו מציין עוד חידוש
על גבי זה שאפילו כשמדליקים את נרות החנוכה ביום שישי בערב שבת, הכוונה,
מבעוד יום, שזה עוד ממש ביום לכאורה, עוד לפני הזמן של בין השמשות בכלל,
אז יכולתי אז לחשוב שלפחות אז,
כשאתה מדליק, אם הנר קבע עוד לפני כניסת השבת, אז עכשיו כן אולי צריך למהר ולהדליק. הנה, שולחן ארוך פוסק, וזה על פי דברי ראשונים, בעל תרומת הדשן,
שאמר שאפילו זה לא.
זאת אומרת, יש כאן איזו מין הלכה מאוד מעניינת: מצד אחד, זה נורא חשוב להדליק נר חנוכה,
מצד שני, אומרים לך: כבתה אין זקוק לה.
ואז, כפי שהתחלתי בתחילת דבריי, בואו ונחשוב מה במקדש.
במקדש, כשיש נרות חנוכה, לא נרות חנוכה, במקדש, כשמדליקים את המנורה במקדש,
אם קורה שהאור כבה במנורה,
אז מה אומרים? כבתה אין זקוק לה?
בוודאי שאומרים שכבתה זקוק לה. זאת אומרת,
במקדש זה בוודאי שצריך להדליק,
שצריך להדליק. אז כאן אנחנו רואים,
אז זו הלכה מצד אחד,
אנחנו רואים כאילו איזשהו שוני משמעותי ביותר בין זה לזה,
בכיוון הזה שכאילו הנר חנוכה הוא פחות, אפשר להגיד, כאילו, חשיבותו פחותה.
מצד שני, אם אני הולך לקצה השני,
אז יש הלכה אחר כך שמדברת בגמרא, יש דיון בגמרא בהמשך הסוגיות,
שכפי שהיא מנוסחת בגמרא,
יש שם שאלה אם הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה.
זאת אומרת, האם החיוב הוא בהדלקה או החיוב הוא בהנחת המנורה,
בהנחת המנורה במקום שאתה רוצה לקיים את המצווה של נר חנוכה.
ואז השאלה, כפי שנדונת שם,
אם מדברים למשל על מי שמדליק את החנוכיה, למשל,
בתוך הבית, בפנים, על השולחן,
ואחר כך לוקח את המנורה, את החנוכיה, כשהיא דלוקה,
מוציא אותה חוצה אל המקום ששם הוא רוצה להניח אותה.
אז אם הנחה עושה מצווה, מבואר בגמרא שזה בסדר, כי הנחתי את החנוכיה במקום שצריך,
אבל אם הדלקה עושה מצווה, אז לא, צריך להדליק במקום שבו מחויב.
מה ההלכה נפסקה? ההלכה נפסקה שההדלקה עושה מצווה,
זאת אומרת שזה באמת לא טוב לעשות כדבר הזה.
ואז כאן יש דבר מעניין,
אם לומדים את ההלכה ורוצים ללמוד אותה,
יש כאן שני דברים מעניינים בנושא הזה.
קודם כל, שוב, בואו נבדוק מה הדין במקדש,
במנורה שבמקדש.
אז באופן מפתיע יש לנו את הרמב״ם, הלכה ברמב״ם, שמצוין פה בדף המקורות בהלכות ביאת המקדש.
הרמב״ם אומר דבר מעניין, שלגבי הדלקת המנורה במקדש,
אז אפשר,
אף על פי שזה כאילו מלכתחילה נחשב למצווה של הכוהנים,
כתוב שם שגם זר יכול להדליק את הנרות שבמנורה.
זה חידוש כשלעצמו, אבל זה חידוש על גבי חידוש,
מפני שאם באמת זר מדליק את המנורה,
אז
איפה הזר נמצא?
הרי אדם זר, הכוונה שאיננו כהן,
לא יכול להיכנס לתוך ההיכל,
אסור להיכנס לתוך ההיכל.
בעל כורחנו אנחנו צריכים לפרש שמדובר באופן כזה שהוא מדליק את המנורה בחוץ,
ומכניסים אחר כך את המנורה כשהיא דלוקה לפנים אל מקומו בהיכל,
כפי שהמנורה אמורה להיות.
ככה זה בעצם יוצא, זה באמת יוצא מעניין,
ההלכה הזו ברמב"ם יוצא שאולי אפילו ככה מנהג, שמכבדים גדולי ישראל להדליק את הנרות של המנורה,
ונותנים אולי כל יום כבוד למישהו להדליק, ולאו דווקא כוהנים.
אבל המצווה הזו,
האפשרות הזו מלמדת שאפשר להדליק את המנורה בחוץ ולהביא אותה אחר כך דלוקה, כשהיא דלוקה, לפנים.
אז הנה, יש לנו פה דבר מעניין. שוב,
יש הבדל בין הנרות של חנוכה לבין העניין של הנרות שבמקדש,
והפעם כאילו עם יתרון,
כאילו יתרון והקפדה יתרה דווקא על הנרות
שבחנוכיה, ששם יש הקפדה יותר גדולה,
שידליק דווקא במקום של החיוב. אז כאן צריך, כמו שאומרים, לעשות סדר בין הדברים, גם מבחינה לימודית.
ומה שנראה לי, שבאמת צריך כאן לומר שזה דבר מעניין. באמת, נרות חנוכה,
כמו שאמרנו, זה נכון.
העניין שלהם הוא באמת להיות כמין זיכרון לנרות שבמקדש.
הדברים האלה באים לידי ביטוי בעוד סוגיות, שאני אינני יודע אם אני יכול כאן לפרט את כולן, אולי אני אפרט דבר אחד מעניין,
שגם הוא מצוין מדף המקורות:
דברי הרייבד
שמשיג על הרמב"ם בהלכות ברכות.
זה מצוין פה בדף המקורות.
יש שם דיון על נוסח הברכה,
כי באמת יש בנוסח הברכה,
אנחנו יודעים בכל מיני ברכות, תמיד שאלה מהו הנוסח הראוי.
האם אומרים, למשל, "אשר קדישנו במסותר וציוונו" על הדלקת נר חנוכה,
או ראוי יהיה לומר להדליק נר חנוכה? אנחנו רגילים לומר להדליק נר חנוכה.
אבל יש אחרים שאמרו שצריך להגיד על הדלקת נר חנוכה.
למשל בירושלמי מובא נוסח על הדלקת נר חנוכה, ויש על זה דיון בכל מיני סוגיות וכל מיני שיטות,
מתי אומרים את הנוסח הזה ומתי אומרים את הנוסח הזה. אחד מההסברים בשיטה הזאת, מה שמופיע שם ברמב"ם בהלכות ברכות,
יש שם איזה מין הבדל בין מצווה שהיא דרבנן לבין מצווה שהיא דאורייתא.
ושמה הוא רוצה לומר שבמצווה שהיא
אז אומרים "על" ומצווה שהיא דאורייתא זה כאילו מצווה שמוטלת עלינו באופן אישי, אז צריך לומר מין חילוק בין מצווה שמחויבים בה מן התורה לבין מצווה שמחויבים בה מדרבנן. לפי זה מתבקשת המסקנה שכשמדובר על נר חנוכה שמצוותו מדרבנן,
היה צריך להגיד באמת על הדלקת נר חנוכה, זאת אומרת, זו לכור השאלה,
וזה מה שהרייבד שם בהלכות ברכות מדבר על כך,
ואז הוא מתלבט ובאמת דן וחוכך בדעתו למה באמת אומרים להדליק נר חנוכה, לפי העיקרון של השיטה הזו היה צריך להיות אחרת.
ואז הוא מתרס תירוץ מעניין, והוא אומר באמת שמה בכל אופן הרעיון? הרעיון הוא שנר חנוכה הוא בעצם,
כמו שאמרנו,
זיכרון לנר שבמקדש,
שמצוותו מדאורייתא, זאת אומרת שכשאנחנו אומרים להדליק נר חנוכה,
לחשוב על זה שאנחנו בעצם מתכוונים כאילו לעשות משהו מעין הדלקת הנר שבמקדש.
אז רק זה שוב הוכחה וחיזוק לרעיון הזה שעומד כאן מאחורי הדברים שכבר הצגנו.
אבל נשארנו עם השאלה, כי בכל זאת אנחנו רואים שזה לא אותו דבר.
אז התשובה שנראית לי בעניין הזה, שבאמת זה דומה וזה נחשב לזיכרון, עם כל המשמעות של זה, ויש לזה היבטים נוספים שאולי נתייחס אליהם עוד,
אבל בכל זאת זה לא נרות שבמקדש,
וזה בעצם אולי עיקר המשמעות של העניין,
של הסוגיה הראשונה שציינו,
מה שהגמרא אומרת: "כבתה אין זקוק לה".
למה "כבתה אין זקוק לה"? זה בעצם כאילו בא ללמד אותי,
אנחנו עוד יכולים לחשוב שהבית זה כן בית מקדש, אז אומרים לנו: לא, זה לא. זאת אומרת, המצווה להדליק קיימת עלינו,
ועניינה שאנחנו נדליק כדי שיהיה בזה איזשהו זיכרון, וקשר לפרסום הנש שהיה במיני חנוכה,
ועניינו זיכרון באמת לעניין הגדול והחשוב שקשור לעניין של נר חנוכה, וזה ברור.
זה ברור וזה פשוט.
אבל כבתא אין זקוק לה, כי זה לא מקדש.
במקדש, הנרות האלה, כשדולקים, אז להפך, צריך שהם ידלקו, וצריך להקפיד שהם ידלקו,
וזה עיקר העניין.
ושם יוצא שההדלקה אפילו פחות חשובה מאשר העובדה שבאמת הנר יהיה דלות.
בבית המקדש עיקר החשיבות. כאן אנחנו מדליקים, כי אנחנו צריכים כאילו להראות שהנושא הזה חשוב לנו,
אבל עד כדי כך לא אמרו שכבתא זקוק לה,
יכול להיות שהיה מי שרצה לומר ככה, כפי שאנחנו רואים בגמרא,
אבל כבתא אין זקוק לה בהלכה למעשה. כאילו, להדגיש שזה בכל זאת לא כמו בית המקדש.
זה מצד ההלכה הזאת. מצד ההלכה השנייה,
שם אנחנו רואים שלגבי חנוכה זה כאילו יותר מאשר בית המקדש. זאת אומרת, ההלכה הראשונה אומרת שזה פחות חשוב,
לכן כבתא אין זקוק לה.
מצד שני,
הנה אנחנו רואים בהלכה השנייה שציינו כרגע,
לגבי מי שמדליק את החנוכיה בפנים ומוציא החוצה,
שהגמרא אומרת, יוצא מכאן שזה לא טוב,
ואילו במקדש אנחנו רואים שזה כן טוב.
כאן צריך לומר כאילו הפוך:
במקדש עיקר העניין באמת שהנר יהיה דלוק.
יש מצווה להדליק, אבל זו המצווה שהיא בדרגה משנית ביחס לעצם העניין שהנר יהיה דלוק.
ואילו אצלנו זה שהנר דלוק זה הצד המשני,
הצד החשוב הוא להדליק.
עניין הצורך שלנו להדליק, בזה שאנחנו מדליקים,
זהו הדבר העיקרי. נכון שמדליקים בחוץ, שיהיה פרסומניסטה והכול ברור ונכון,
ואף על פי כן הדגש הוא על זה שאנחנו מדליקים,
שאנחנו עושים את פעולת ההדלקה ומגלים את הרצון שלנו לחזור, להחזיר את השכינה לבית המקדש, שזה עיקר העניין והשאיפה הגדולה.
לכן כאן יוצא שהמצווה היא בהדלקה.
לכן בחנוכה דווקא אם אתה מדליק בפנים ומוציא החוצה זה לא טוב,
בבית המקדש זה לא בעיה, לא מקפיד, למה? כי עיקר הדגש יהיה, זאת אומרת יש כאן מצד אחד דמיון אבל עם הבדלים לכאן או לכאן.
בעניין הזה עצמו אומנם צריך לראות, ויש פה עוד נקודה מעניינת,
שיש הבדל כאן בין לשון הרמב״ם ל"שולחן ערוך",
שניהם מצוינים פה בדף המקורות,
כשהרמב״ם לומד את ההלכה הזו
בהלכות חנוכה, בפרק ד', הלכה ט',
כשהוא מציין את ההלכה הזו,
של לא להדליק בפנים ולהוציא החוצה, אז הרמב״ם אומר שמי שעושה ככה לא עשה כלום.
יש כאן אצל הרמב״ם ביטוי לא עשה, לא עשה כלום זה לא עשה כלום.
בעוד שבשולחן ערוך הלשון הוא אחר.
הלשון הוא דווקא לא נאמר שלא עשה כלום,
אלא נאמר שמי שעושה בצורה הזו,
אז זה לא טוב,
בגלל שמי שרואה אותו יחשוב שהוא הדליק מקודם,
לא בשביל המצווה.
זה בעצם דיון שדנים בסוגיה שם,
ויש שמדייקים ככה שזה מה שהריף אומר,
וזה בעצם מחזיר אותנו אל הנקודה שדיברנו עליה.
כי בבית המקדש אנחנו רואים שזה בסופו של דבר לא משנה,
ואפשר להדליק, אולי אפילו עשו את זה קבוע, אם כיבדו, כמו שאמרנו,
גדולי עולם שאינם כהנים להדליק, אז אולי אפילו בדבר יום ביומו עשו את הדבר הזה, עושים את הדבר הזה,
ושלא צריך שיהיו דווקא כהנים.
אני לא אומרת להדליק, לא במקום ולהכניס.
במקדש, ואם זה ככה, אז אולי באמת ראוי שגם בחנוכה הדבר הזה לא צריך להפריע לנו.
ואם בכל זאת הוא מפריע,
אז אומרים שהריף באמת אומר שזה לא בגלל שזה כלום,
אלא שיש חשש שהרועים יחשבו שהוא לא הדליק לשם מצווה, דבר שלא שייך בבית המקדש, זה בית המקדש שאף אחד לא יחשוד שהדליקו שלא לצורך המצווה.
זאת אומרת שייתכן שהריף,
הריף,
אחריו השולחן ערוך, שנוקט בלשון הזו,
הוא באיזשהו מקום רוצה לומר שבסופו של דבר זה לא כל כך חמור אם אתה מדליק בפנים ומוציא החוצה.
וייתכן שאם אתה אחר כך מדליק שוב כפי שצריך,
אז יש כאלה שאומרים שבאמת לא צריך לחזור ולברך, כי בכל זאת את עיקר המצווה קיימת.
אבל הרמב״ם לא אומר ככה, הרמב״ם אומר לא עשה כלום.
כשהרמב״ם אומר לא עשה כלום, פירושו של דבר שהוא נוקט פה,
שזה משהו יותר משמעותי ממה שסתם ככה מפני החשד שלא יגידו.
זה לא בגלל שלא יגידו,
אלא לא קיימת את המצווה בכלל, לא עשה כלום, זה לשון הרמב״ם.
זה בעצם קשור למה שאמרנו. זאת אומרת, ההדגשה אצל הרמב״ם שההדלקה של החנוכיה בחנוכה מבחינת המצווה זה הדבר העיקרי,
וזה שיהיה דלוק זה הדבר המשני,
מה שלא יהיה בבית המקדש,
ולא בגלל שיש כאן איזשהו הבדל מצד ערך העניין, אלא בעיקר בגלל שזה באמת לא נרות שבמקדש, ולכן זה נרות עם הגדרה אחרת קצת,
שיש, כפי שאמרנו, דמיון רב
וקשר חזק בין הנרות של חנוכה לבין הנרות שבמקדש,
אבל בהלכה עצמה יש כאן בכל זאת אילו הבדלים.
והדברים האלה רק צריכים לעורר אותנו לכך שכשאנחנו מדליקים נר חנוכה,
לדעת ולזכור שכוונתנו בהדלקה היא באמת לעורר ולזכור ולהזכיר לכולנו את העניין החשוב הזה של הנרות שבמקדש,
שכשהם כן דלוקים בסופו של דבר במקומם הנכון,
אז זה באמת הביטוי הכי חזק שיש בהשראת שכינה בישראל,
שלכך אנחנו מקווים ומייחלים בימינו בעזרת השם בקרוב.
השלום שלום בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתאמי בתא�
