והנושא האקטואלי, השייך לזמן הזה, הוא כמובן הנושא של שאלת גשמים.
לכן לרגע אני מרשה לעצמי שלא להיות בסוגיות של הדף היומי אשר במסכת חולין.
והנושא הוא כמובן העניין ממתי שואלים על הגשמים,
כי זה באמת דבר שמצד אחד כולנו יודעים את המנהג למעשה,
אבל באופן עיוני כשלומדים אז רואים כאן שיש כמה קשיים.
אני צריך לפי זה להסביר את הדברים. כמובן שהמקור של העניין הוא מסכת תענית,
שם הסוגיה הזו נמצאת בכמה מקומות.
יש לנו למעשה, אפשר להגיד, ארבע סוגיות במסכת תענית
שבהן אפשר למצוא את הדיון הזה, שהוא בא לידי ביטוי.
הסוגיה הראשונה היא המשנה הראשונה של המסכת בדף ב' עמוד א',
הכול כמובן מצוין בדף המקורות.
בדף ב' עמוד א', אנחנו מוצאים את הדיון במשנה שמאמתי מזכירים גבוהות גשמים.
וכאן אנחנו מוצאים שתי מחלוקות,
מחלוקת של רבי אליעזר ורבי יהושע, ואחר כך מחלוקת בין רבי יהודה
לרבי מאיר.
אנחנו רואים
שהלכה כרבי יהושע, קודם כל,
שמזכירים גבוהות גשמים רק מיום טוב האחרון, דהיינו מה שאנחנו אומרים משמיני עצרת,
ונפסקה הלכה כרבי יהודה, שזה רק השני שעובר לפני התיבה, דהיינו רק מתפילת מוסף ולא מתפילת שחרית.
זה באמת מוכר לנו, כשבשמיני הסרט אומרים תפילת גשם וגם מתחילים להזכיר גבורות גשמים.
אז לכאורה המשנה הזו מדברת על הזכרת גבורות גשמים ולא מדברת על שאלת גשמים.
ואנחנו באמת כאילו יודעים שיש הפרדה,
והפרדה הזו גם יש לה בסיס אם לומדים את המשנה הבאה שהיא נמצאת במסכת תענית בדף י',
שם אנחנו לומדים,
במשנה כתוב שבג' מר חשוון שואלים את הגשמים,
אבל רבי גמליאל אומר בשבעה בו,
חמש עשרה יום אחריך, כדי שיגיע האחרון שבישראל לנער פרת. אז קודם כל אנחנו רואים בעצם המשניות,
שהמשניות לפי פשוטן מפרידות בין אזכרת גבורות
גשמים לבין העניין של שאלת גשמים,
שהשאלה של הגשמים היא לא מייד בזמן שמזכירים את הגשמים.
אז אלה בעצם שתי משניות, אחת בתחילה ואחת בהמשך, כפי שאנחנו רואים.
מעבר לכך, יש לנו עוד שתי סוגיות בגמרא שחשוב לנו להתבונן בדבר.
יש סוגיה אחת בדף ו' עמוד א', גם במסכת תענית,
שם אנחנו רואים בגמרא שהגמרא מביאה מחלוקת של שלושה תנאים לגבי מה שנקרא שם שלוש רביעות.
הגמרא אומרת שיש שלוש רביעות של גשמים, זאת אומרת כאילו איזה מין,
יש רביעה ראשונה, רביעה שנייה, רביעה שלישית.
זאת אומרת, כאילו יש מחלוקת שקצת עוסקת מתי הזמן הראשון הרציני של גשם שמצפים בו בעיקר בארץ ישראל, אנחנו מדברים בארץ ישראל.
אז רבי מאיר אומר שהגשם הראשון, המשמעותי, הוא בגימל חשוון.
השיעור הזה הוא בגימל חשוון באמת.
אז זה הזמן של רבייה ראשונה.
רבייה שנייה,
אומר רבי מאיר, זו רבייה ראשונה,
ורבייה שנייה,
לפי רבי מאיר,
בשבעה בו,
והשלישית היא בשבעה עשר. זאת אומרת, גימל, זין מר חשוון,
רביעייה השנייה היא דעתו של רבי יהודה,
הוא אומר שהראשונה היא בשבעה,
דהיינו הנה אנחנו מוצאים פה את הנושא של שבעה בחשוון,
לא רק מהבחינה של רבן גמליאל לגבי עולי רגלים, אלא אנחנו מוצאים פה דעה של רבי יהודה,
שהוא אומר שהגשם הראשון שאליו מצפים,
הזמן הראוי לו,
זה דווקא בכלל רק בשבעה במרחשוון,
הרביעייה השנייה בי"ז והשלישית ב-23.
רבי יוסי הולך עוד יותר רחוק והוא אומר שהרביעייה הראשונה היא בי"ז והשנייה ב-23 והשלישית בראש חודש כסלו.
וזה בעצם אנחנו רואים פה כמין מחלוקת. והשאלה היא, הגמרא בעצמה בדף ו' מסבירה לנו מה עניינה של המחלוקת הזו? למאי נפקא מינא? על מה הם מדברים פה? הם מדברים פה רק בדיון על הטבע של הגשמים בארץ ישראל או שיש לזה משמעות הלכתית?
אז הגמרא דווקא אומרת שיש לנפקמינה, והגמרא אומרת שהרבייה הראשונה היא חשוב לנו לדעת,
ממתי מתחילים לשאול על הגשמים.
זאת אומרת, יש לנו כאן איזושהי התייחסות לזמן של שאלת הגשמים לפי הציפייה מהגשמים הרגילים להיות בארץ ישראל.
לכן יוצא שרבי מאיר שאומר שבג' מר חשוון
שואלים איזו רבייה ראשונה,
אז לפי דעתו שואלים על הגשמים מג' מר חשוון.
לפי רבי יהודה הזמן הראוי הוא דווקא בשבעה במר חשוון,
אז יוצא ששואלים על הגשמים בשבעה במר חשוון.
והגמרא מסבירה, רביעייה ראשונה לשאול,
רביעייה שנייה הגמרא מדברת בכיוון אחר, שזה כרגע לא העניין, רביעייה שלישית זה ממתי מתחילים היחידים להתענות.
זה מתכוון למה שנאמר במשנה השנייה בדף י' עמוד א',
שם אנחנו מוצאים במשנה שהגיע י"ז במר חשוון ולא היו גשמים, התחילו היחידים להתענות. יש סדר תעניות על גשמים כשאין גשם. אז המשנה הולכת שבי"ז במר חשוון זה כבר הזמן שהיחידים, לא כל הציבור,
אבל יחידים, אנשים שנקראים יחידים, אנשים צדיקים,
מיוחדים בדרגתם, בדברי תורה או במעשים טובים,
הם כבר לוקחים אחריות על העניין וכבר בי"ז,
מר חשוון מטענים.
הזמן הזה של י"ז מר חשוון שמטענים מתאים למה שאמר רבי מאיר,
כי רבי מאיר אמר שהרבייה הראשונה היא בג' חשוון,
שנייה בשבעה ושלישית בי"ז,
והגמרא הרי מסבירה שבי"ז מה העניין שמטענים. זאת אומרת שהמשנה סוברת,
אפשר להגיד כרבי מאיר,
גם לגבי התענית. זאת אומרת שיש כאן איזושהי החלטה הלכתית שמסכימה לדברי
רבי מאיר שבג' בר חשוון מתחילים לשאול ובי"ז מתחילים אפילו היחידים לאיתנות.
אז זה מה שיוצא לפי הסוגיה,
שילוב הסוגיות הייתי אומר של דף י' בגמרא בתענית עם הסוגיה בדף ו' עמוד א'.
באמת מעבר לכך יש לנו סוגיה נוספת והיא דווקא נמצאת בדף ד' עמוד ב',
שם הגמרא אומרת, יוצא מן הגמרא שם קצת מהלך שונה.
בדף ד' עמוד ב',
הגמרא מביאה שם את דברים בשם רבי יוחנן,
שאומר לנו הלכה כרבי יהודה. הלכה כרבי יהודה, לעניין מה? שם מדובר הלכה כרבי יהודה לגבי מה שהוא אומר במשנה הראשונה,
שמזכירים גבוהות גשמים מיום טוב אחרון, ממוסף. את זה אנחנו כבר הזכרנו בתחילת דברינו.
אבל הגמרא ממשיכה ואומרת שרבי יוחנן גם יוצא שם בגמרא,
שהגמרא אומרת שרבי יוחנן סבר שאין הפרדה בין אזכרת גבורות גשמים לבין שאלת גשמים.
זאת אומרת שהוא דווקא סובר שבזמן שכבר מזכירים אז גם שואלים.
וזה בניגוד למה שאנחנו בכל הסוגיות כאילו ראינו,
שהשאלה על הגשמים היא לא בזמן ההזכרה אלא דווקא ב-ג' מר חשוון או ב-ז' מר חשוון.
כאן באמת יוצא בדברי רבי יוחנן שהוא הולך פה עם איזושהי דרך,
משלו דרך שונה שאין את אותה הפרדה בין הזכרת הגבורות גשמים לבין העניין של שאלת גשמים והגמרא כאן בסופו של דבר שואלת עליו את העניין הזה כי לחורה רואים שהרי הגמרא בדף י' אומרת שהלכה כרבן גמליאל שזאת אומרת ששואלים רק משבעה בחודש חשוון אז זה אומרת הגמרא בסופו של דבר רבי יוחנן אומר שמה
מה שרבן גמליאל אמר זה רק בזמן שבית המקדש קיים,
דהיינו בזמן שיש עולי רגלים.
אבל בזמן שאין עולי רגלים, בזמן שבית המקדש קיים,
אז הוא אומר שעדיף לשאול על הגשמים כבר משמיני הסרט.
זו בעצם,
אם לומדים את הגמרא, זה מה שכתוב פה בכל הסוגיות.
יוצא שהדברים האלה של רבי יוחנן, או ההסבר בדברי רבי יוחנן שמובא בגמרא בדף ד',
הוא בעצם סותר או נגד מה שכתוב בגמרות הסוגיות האחרות,
מהן משמע בעיקר בדף ו' שהשאלה על הגשמים קשורה לזמן שהגשם הרציני הראשון מופיע,
כפי שראינו בג' או בז' או בי' וזה לכאורה בניגוד לו.
העניין הוא שבדרך כלל הלכה רבי יוחנן,
ואם באמת הגמרה הזו מקבלים אותה כדברי רבי יוחנן,
אז יש כאן באמת שאלה גדולה,
כי אנחנו יודעים שהמנהג שאנחנו נוהגים בו לשאול על הגשמים בארץ ישראל בז' במרחשוון,
וזה לכאורה הנימוק של רבן גמליאל שאומר שזה קשור לעולי רגלים שלא מגיעים,
שלא מגיעים למקומם עד ז' במרחשוון,
ואילו רבי יוחנן אומר שבזמן שאין בית המקדש קיים, כשאין עולי רגלים, אז לכאורה לפי דעתו צריך להיות דין שונה.
וזו באמת שאלה גדולה שרבים מתחבטים בה ושואלים מה ההסבר, והאמת היא שכל אחד שלומד צריך לעיין ולראות מה אנחנו יכולים להסביר בעניין הזה.
אז באמת מה שאני רוצה להציע כאן, אפשר להגיד בעצם כמה דרכים, כפי שנראה מדברי המפרשים.
יש שמסבירים,
וזה מובא, דווקא הציינתי כאן את הבירור הלכה על מסכת העני,
מובא בישועות יעקב, הוא מסביר הסבר יפה, כי לכאורה אנחנו מצידנו צריכים לשאול שאלה נוספת,
זה לא רק כיוון שאין עולי רגלים,
אלא השאלה צריכה להיות עוד יותר משמעותית,
האם כשיבואו בעזרת השם עולי רגלים, כשייבנה בית המקדש במהרה בימינו, כפי שאנחנו מצפים,
אז מה, יהיה באמת בעיה? האם באמת אפשר לומר היום שעולי רגלים שיבואו בעזרת השם לירושלים, לבית המקדש,
יתקשו להגיע למקומם עד אחר חמש עשרה יום, עד ז' במחשוון, וכי אפשר להגיד דבר כזה?
הרי זה ברור לנו שאנחנו לא מצפים שיתבטלו המטוסים והמכוניות. בוודאי אין היום שום מקום בעולם שאי אפשר להגיע אליו בפחות מחמש עשרה, שאי אפשר להגיע אליו אלא בחמש עשרה יום. זה פשוט דבר שגם לעתיד לבוא לא יבוא לידי מימוש. אז ממילא אם רבן יוחנן בלאו הכי אמר שלא צריך לחכות,
אז מה אנחנו צריכים לדון ולהתנהג כאילו מצפים לביאת המשיח, שאז עולי רגלים יתקשו להגיע למקומם? הרי ברור שהם לא יתקשו מבחינת מעברי הדרך,
שבוודאי אין בזה שום סיבה.
אז זו בעיה באמת כשלעצמה,
איך להבין את העניין הזה של עולי רגלים.
ובישועות יעקב, בישועות יעקב מסביר יפה,
זה הסבר מעניין, שלא כל כך מוכר לנו ולא כל אחד בדיוק מכיר אותו,
אבל הוא עושה איזשהו חשבון ואומר שיש שנים,
אחת לכמה שנים, זה דבר נדיר,
שאנחנו יודעים שיש עניין של חשבון של התקופה,
שבדרך כלל תקופת תשרי,
שהיא כבר לאחר תקופת תמוז,
כבר בתוך החג או החג כולו, דהיינו חג הסוכות ושמיני עשרת,
נמצאים בתקופת תשרי.
אבל הוא אומר שיש פעמים נדירות, בעיקר לפני שנה מעוברת,
שאז התקופה,
תקופת תשרי, לא תתחיל אלא יום או יומיים אחרי שמיני עצרת.
ואז הוא ממילא רוצה להגיד, יש פה איזה מין הסבר יפה, ואומר שמשום כך לא ראוי לשאול על הגשמים כבר בשמיני עצרת, כפי שאפשר היה להבין מתוך דברי רבי יוחנן.
מפני שכל זמן שהתקופה היא עדיין אפילו תקופת תמוז,
אז ממילא, כשחם מאוד בחג, הרבה פעמים זוהי הסיבה, זה לעיתים נדירות,
אבל הסיבה היא כזו,
ולכן אי אפשר לשאול על הגשמים בזמן שזה עדיין נחשב לתקופת תמוז.
ולכן, משום אותה שנה הנדירה,
אמרו,
כאילו, שנעשה כבר בכל השנים,
שלא ישאלו משמיני עצרת כפי שהיה מתבקש על פי דברי רבי יוחנן,
אלא ילכו כבר לזין במר חשוון, כמו שאמר רבן גמליאל.
ותירוץ יפה שתלוי בחשבון של תקופות השנה שאיננו, כל אחד מכיר אותו, אבל זה מעניין לחשוב על הדברים האלה בכיוון הזה.
מעבר לכך, אם רוצים להסביר את הדברים, אז כפי שנראה צריכים להגיד שאין הלכה כמו שאומר רבי יוחנן בדף ד עמוד ב',
שבאמת אין הבדל בין זמן שבית המקדש קיים לבין המצב שאין בית המקדש קיים,
אלא באמת הגדר של שאלת הגשמים לא יהיה
קשור לעניין של עולי רגלים אלא יהיה קשור יותר לחשבון של הרבייה של הגשמים.
ואז אנחנו כפי שאמרנו אנחנו רואים שרבי יהודה אומר שרביית הגשמים היא בז' במרחשוון אז ייתכן שהעניין אמנם רבי מאיר אומר בג' במרחשוון אבל הלכה כי רבי יהודה מבחינה זו שהוא יוצא לפי דבריו ששואלים על הגשמים בז' במרחשוון.
