והיום אני קצת משנה מהמסלול של הדף היומי
עד שהשיעור לפחות מוקלט בערב חג השבועות
ולכן אני החלטתי שאני אדבר היום על נושא שהוא נושא שהוא חשוב לחג השבועות אבל הוא תמיד חשוב גם לכל השנה
זה נושא של הגיור כי הרי בחג השבועות מדברים הרבה על הנושא של גיור וכידוע
העניין הזה הוא גם נושא די בוער בחיים האקטואליים שלנו
היום במדינה ויש תמיד את הדיונים עד כמה צריך
מצד אחד אולי להחמיר ואולי צריך להקל.
ואני כרגע לא באתי לפסוק הלכה אבל בכל אופן באתי להראות סוגיה אחת מתוך הסוגיות של גיור
בדרך הלימוד כי זה מה שאנחנו עושים כפי שאני קורא לזה על פי הלכה ברורה. אז יש בעצם כמה סוגיות
ודווקא במסכת יבמות.
אני בחרתי פה את הסוגיה מדף כ"ד עמוד ב',
זו סוגיה שנוגעת בשאלה מאוד חשובה בענייני גיור,
וגם כשלומדים רק את הסוגיה הזו בדרך הלימוד של הגמרא עם הפוסקים,
מגלים פה באמת את הצדדים של הכולא והחומרא.
המשנה מלכתחילה עוסקת כאן על אדם שנטען על השפחה ונשתחרריו,
ובכן הוציאו לעז על אדם שהיו לו עסקים ודברים אסורים, או עם שפחה, או עם גויה,
או עם אשת איש אפילו, כפי שנאמר פה.
ואז על זה נאמר שכאילו מפני הלעז,
הלעז לא יישא הנה משום לעז,
שאם באמת הוא יישא אותה עכשיו,
כאילו יאמרו שבאמת זה היה,
הטענות רנונים שהיו עליו היו אמיתיים.
אז מלכתחילה לא אכנוס,
אבל אם כנעס, אין מוציאין מידו. זה מה שנאמר במשנה על כל שלוש הדוגמאות של שפחה ושל עובדת כוכבים
ועובדת כוכבים. בעצם על אשת איש באמת לא נאמר ככה.
וכאן הגמרא מצידה מבררת את העניין מלכתחילה של עובדת כוכבים.
זאת אומרת שאם היא בסופו של דבר התגיירה, אותה אישה,
גויה,
שהיה רינונים על האיש,
שהוא היה לו עניינים איתה שאינם כראוי,
אז כתוב שבסופו של דבר מלכתחילה לא יכנוס, אבל אם כנס אין מוציאין מידו.
הגמרא מביאה פה את הדברים, מדברת על כך,
איך אנחנו אומרים שזה בסופו של דבר כאילו אם כנס אין מוציאין.
זאת אומרת שהגיור שלה מתקבל,
והרי למדנו דברים מאוד חמורים על מי שמתגייר או אישה שמתגיירת לשום אישות.
זאת אומרת, יש כאן שאלה שלפי העניין ולפי הסיפור שכאן מתואר,
אז בעצם יוצא שהיו רינונים ובסופו של דבר האישה התגיירה,
אז באופן פשוט אפשר להבין בשביל מה היא התגיירה.
היא התגיירה לשם אישות, זאת אומרת, כיוון שהיו לה את היחסים בינה לבין אותו אדם מישראל,
לכן היא הלכה להתגייר, ורבי נחמיה אומר שהם אינם גרים אפילו,
זאת אומרת שגרות כזו שיש בה את הסברה ואת המטרה בשביל אישות, היא בכלל לא נקראת גרות.
ככה הגמרא אומרת.
ואז לחורא קשה כאילו על המשנה, למה המשנה כן מאשרת את הגרות הזו?
אבל הגמרא מתרצת, ופה יש לנו באמת פירוש בגמרא: "היתמר עלה אומר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא משמי דרב הלכה כדברי האומר כולם גרים הם".
זאת אומרת שדווקא ההלכה היא שבדיעבד הגירות הזו באמת כן קיימת.
ורק הגמרא אומרת שלכתחילה בכל זאת לא כדי להוציא את הלעז,
כמו שנאמר,
הסר ממך הקשות פה ולזות שפתיים.
זה בעצם הגמרא כפי שאנחנו רואים אותה.
והגמרא הזו, זאת אומרת, לכאורה,
פה צריכה ביאור מבחינת הפשט.
וכשמעיינים בדברי הראשונים אנחנו רואים שבאמת יש כאן כפי הנראה מחלוקת.
זאת אומרת,
המחלוקת הזו באה לידי ביטוי בגרסאות בגמרא,
מפני שלפי הגרסה שלפנינו אנחנו אומרים פה, הגמרא אומרת פה: "האיטמר עלה אמר רב יצחק בר שמואל הלכה כדברי האומר כולם גרימים".
זאת אומרת אפשר להבין והדברים האלה מתפרשים בצורה מאוד מדויקת
בצורה הזו על ידי הריטב"א שמצוין פה בדף המקורות שהוא אומר שבאמת הגמרא הבינה באופן ברור שאומנם
הביאו מלכתחילה את הברייתא של רבי נחמיה אבל הגמרא אומרת יש מי שחולק עליו: הלכה כדברי האומר זאת אומרת שההלכה היא לא כדברי רבי נחמיה אלא ההלכה כדבריה חולקים עליו שכאילו יוצא שהמשנה היא דעת
תנאים אחרים שחולקים על רבי נחמיה והם סוברים שהגירות הזו היא כן טובה וזה ממילא הפירוש של העניין
פירוש של העניין של המשנה שהיא הולכת כדעת הסוברים שהגירות הזו מועילה בדיעבד ורק לכתחילה לא משום לזות שפתיים.
זו אפשרות אחת להסביר את הגמרא.
אבל יש אפשרות אחרת שהיא באמת מתוארת על ידי ראשונים אחרים, אפשר לראות את זה בדברי ערך ברבנו חננאל,
שהוא באמת לא נמצא כאן לפנינו אלא הוא מובהק,
חידושים שמופיעים היום באוצר הגאונים,
שם אפשר למצוא,
אבל הדברים האלה באים לידי ביטוי על ידי ראשונים אחרים,
בעיקר על ידי הגאות מרדכי,
שמסומן פה בדף המקורות,
ולפי דבריהם יוצא מכאן ומתברר שפשט הגמרא הוא שונה,
שהגמרא לא מתכוונת להגיד שההלכה כדבריה אומר, לא שאומרים שיש מחלוקת בין תנאים,
אלא על רבי נחמיה בעצמו נאמר,
אף על פי שרבי נחמיה בעצמו היה מאוד תקיף בדעתו כנגד אותם
מתגיירים שמתגיירים לשם אישות,
אבל אף על פי כן הגרות הזו כאילו מועילה בדיעבד.
וזה ממילא אומר שאין פה לפי הפירוש הזה שתי שיטות של תנאים,
אלא שיטה אחת של תנאים, אלא מה שהיה אפשר לחשוב מלכתחילה שאין גרות בכלל,
אז התשובה היא שבכל זאת יש באיזושהי צורה תוקף לגרות הזו. הדבר הזה, כפי שאמרתי,
בא לידי ביטוי בדברים של הגאות מרדכי, מה שנקרא.
הוא באמת אומר ומסביר משום כך, וזה ממילא מובן, ההבדלים בשיטות.
מפני שאם אנחנו אומרים שאין מחלוקת של תנאים בגמרא,
אלא זה באמת דעה אחת,
אז ממילא אנחנו צריכים, איך שלא יהיה, גם לפי המסקנה של הגמרא,
להתיישב עם מה שאמר רבי נחמיה.
ורבי נחמיה בעצמו הרי אמר את הדברים בצורה שלילית מאוד, בצורה קיצונית וחריפה.
אז גם אם כאילו הגמרא אומרת אל תהיה כל כך קיצוני בהבנת דברי רבי נחמיה אבל אי אפשר לבטל את דבריו ממה שהוא בכל זאת נימת דבריו שהייתה מאוד שלילית בעניין הזה ולכן אפילו הדיעבד שהגירות הזו מועילה היא כאילו מועילה אבל כאילו בתנאי זה מין גירות כזו על תנאי כך אומר בגרות מרדכי בתנאי שיישרו דרכיהם שאפשר יהיה לראות שבאמת הגירות הזו היא באופן מיוחד מכוונת באמת בצורה אמיתית
לפי ההתנהגות שמתבררת אחר כך.
זה מה שיוצא מהגאות מרדכי.
אבל לפי השיטה האחרת,
אם אנחנו מבינים שיש פה מחלוקת של תנאים,
אז אנחנו באמת לא צריכים לומר ככה.
אז אנחנו יכולים להגיד שלפי רבי נחמיה,
הוא באמת, דעתו הייתה שלילית בכלל כנגד גירות כזו,
שמגמתה היא לא לשם שמים נגיד,
אלא באמת לשם אישות,
שהיא באמת, הגירות הזו מתבטלת,
ואולי אין לה בכלל זכות קיום.
וההלכה מה שנאמר במשנה זה הלכה כדברי האומר ואז אנחנו לא צריכים לומר שיש איזושהי מגבלה מיוחדת על הגירות הזו אלא באמת הגירות הזו היא מצידה באמת יש בה איזשהו תוקף ממשי אפילו בלי שום בדיקה נוספת גם כשרואים שלא בדיוק מתנהגים כראוי אבל הכוח של הדיעבד בגירות הוא באמת חזק שגם אם נעשו דברים שלא כראוי בכל אופן התוקף של הגירות
בדיעבד קיים, וזה דבר מאוד משמעותי בהלכות גירות שאנחנו רואים בכמה מקומות וכמה הזדמנויות שהדיעבד יש לו כוח חזק, אף על פי שמלכתחילה יש הסתייגויות בכל מיני מצבים, ואני לא אפרט כאן את כולם.
מה שהדברים האלה באים לידי ביטוי כפי הנראה,
בניגוד למה שאומר רגעות מרדכי, שהוא באמת גם בדיעבד למעשה מאוד מגביל את תוקף הגירות,
הרי הנה אנחנו רואים למשל אצל הרמב״ם.
אם נפתח את הרמב״ם שמצוין פה בדף המקורות לגבי ההלכה הזו,
אז הוא כמובן אומר שהדברים האלה מלכתחילה אינם ראויים וכולי וכולי.
אבל בסופו של דבר הוא אומר שהקידושין שהוא מקדש בסופו של דבר את האישה הזו,
אז הם קידושין שהם קידושין.
והאמת היא שזה אולי כתוב באמת במשנה, וזה אולי גם הגאות מרדכי מסכים,
מפני שכשאנחנו אומרים שקידושין חלים זה לא חייב להיות
תמיד כדרך של הסבר לכולה וכאילו הסכמה כל כך חזקה אלא היא עניין של חומרה וכשאומרים שיש קידושין זה תמיד גם יש לזה משמעות לחומרה אבל מעניינים בעיקר פה דברי הרמב״ם
שהרמב״ם כאילו לא מסתפק באמירה הזו שהקידושין הם קידושין לאחר מעשה בצורה הזו אלא אומר מחזירים לו או לה מי שמתגייר בצורה הזו אבדה וזה באמת דבר פלא כי באמת
בגמרא לא מדובר על זה שמחזירין אבידה וזה לכאורה מין דבר שאפשר לשאול מה ראה הרמב״ם להוסיף תוספת שלא כתובה בגמרא ולא במשנה ומה הוא ראה על כך ואולי מניין לא באמת את הדבר הזה אבל הנקודה היא באמת כשמעיינים ולומדים ומבינים אז אני חושב שצריך להסביר שהרמב״ם הוסיף את העניין הזה של החזרת אבידה להראות לנו שזה לא רק דין לחומרא של
וקידושין אלא החזרת אבידה זה מראה באמת שזה לא עניין של חומרא בלבד אלא מחזירים לו אבידה אם אני מוצא אבידה ואני אולי אומר שזה שייך לאותו אדם שהתגייר בצורה אולי הלא ראויה הזו אז אם באמת הגירות שלו היא מפוקפקת אז אנחנו גם לא נצטרך להחזיר לו אבידה כי למה לחשיב אותו כיהודי אולי רק לחומרא ולא לקולא בא הרמב״ם ומלמד אותנו שמחזירים את
האבידה זאת אומרת שיש כאן איזושהי הבחנה מאוד מיוחדת אצל הרמב״ם שהוא בא ללמד אותנו שהגרות הזו היא בתוקף וזה מוסבר יותר כפי שאמרנו לפי השיטה שבאמת יש מחלוקת במשנה בגמרא זאת אומרת שמה שנאמר ברבי נחמיה זה רבי נחמיה אבל הלכה כדברי האומר זאת אומרת אני לא צריך בסופו של דבר לקבל את דברי רבי נחמיה כמות שהם ולשלב אותם בהלכה אלא אני יכול כאילו לומר שיש באמת שיטה אחרת זאת אומרת יש שיטה מחמירה
בדברי התנאים ויש איתה מקלה גם בדברי התנאים שאומנם מלכתחילה זה לא ראוי וזה משום לזוז שפתיים אפשר לראות את זה גם בתוספות
תוספות שואלים שאלה מביאים ראיה מדוגמה של הלל שמי שבא לומר לו גיירני על מנת שאני נהיה כהן גדול זאת אומרת הלל נתן לו להתגייר והתוספות שואלים הרי הגמרא אומרת פה שמלכתחילה הגיור
צריך להיות גיור לשם שמיים בלי שום פניות,
וכאן כאילו רואים שהגיירני על מנת שיעשה לכהן גדול הוא בכל זאת קיבל אותו.
תוספות מתרצים שבכל אופן צריך לומר שזה ברור להם שהיה להלל שיש באמת לסמוך על אותו אדם שבסופו של דבר מתגייר באמת. זאת אומרת, אם היה פה איזו הפעלה של שיקול דעת שאולי הוא לא הכרחי אבל הלל בכל
אופן ירד לסוף דעתו של אותו אדם ונתן לו באמת את הקרדיט
שבאמת הגיור שלו כן נתקבל.
זה מלמד, ועל זה באמת מדברים הפוסקים האחרונים, אפשר לראות את זה בתשובות,
שזה מוכיח שבאמת כל העניין הוא עניין של דרבנן כזה,
ולכן מכוח איסור דרבנן אפשר להתגבר עליו כאשר אתה יודע בביטחון שהגרות הזו היא בכל אופן גרות אמיתית, גם כשיש לה איזו מטרה כאילו צדדית שאולי אינה ראויה.
אבל זה באמת בסך הכל פה מלמד אותנו את השיטה שהיא באמת השיטה המקלה.
והדברים כמובן ידועים וכמו שאמרנו יש שמחמירים בעיקר בגאות מרדכי אצלו באמת הדברים.
אף על פי כן גם הרמב״ם עצמו צריך לומר שהוא גם אומר משהו שכאילו צריך לראות אם הוא מיישר את דרכיו. זאת אומרת מצד אחד הוא אומר שמחזירים לו את האבידה,
מצד שני הוא אומר שגם צריך כמו שאומרים לראות ולהתבונן אם הוא מיישר את דרכיו.
ולכאורה צריך להבין אז מה זה ומה זה. מעניינים
בקשר לכך דברי הרב קוק זאצל בתשובה בדעת כהן שצוינה פה בדף המקורות,
שהוא אומר שמה שעוד כאילו צריך לראות, כאילו גם לפי השיטה המקלה צריך עוד משהו לראות. מה צריך לראות?
אז אומר הרב שאולי באמת אומנם הגירות שלו מתקבלת לגמרי,
אבל בכל זאת עם איזושהי הגבלה,
כי הרי אדם אם הוא גר ממש,
מכל הבחינות ב-100% אז הוא גם, נאמר, יתקבל,
יתקבלו דבריו לגבינו, לגבי כל מיני שאלות של איסורים. הרי למשל, עד אחד נאמן בייסורים.
אז אדם, כל אדם יכול להגיד על דבר שהוא אסור, על דבר שהוא מותר, וזה חידוש גדול.
אז כאילו הרב אומר, יש פה משהו שאולי חסר.
זאת אומרת, נקודה מעניינת. זאת אומרת שלראות אותו, אם יישרו דרכיו, לא לגבי עצם הגירות כלפי עצמו, אלא מבחינת היכולת שלו
להשפיע על החברה כולה בנאמנות לגבי איסורים.
ככה באמת זה נראה מדברי הראשון, שבכל זאת יש איזושהי הסתייגות, כי כמובן גירות מלכתחילה צריכה להיות למטרה חיובית,
כמו שהרמב״ם בעצמו אומר בתחילת הלכות איסורי ביאה שהוא באמת בא להסתופף תחת השכינה ולקבל על עצמו עול של תורה.
ולכן כל פעם שיש איזו מטרה אחרת אז יש תמיד איזשהו חשש והנה אנחנו רואים בכל אופן שיש חומרה ויש קולה
והדברים האלה תמיד נתונים בסופו של דבר לשיקול דעת בכל עניין ועניין, לפי השעה, לפי המצב, לפי כל המצב, גם של הפרט וגם של הכלל.
ובעזרת השם, שנזכה לכך שאלה שמתגיירים באמת יתגיירו בצורה נכונה,
שיתווספו ככוח חזק שמחזק את עם ישראל,
ולכך אנחנו מצפים גם ביום הזה, בזמן הזה.
שלום, שלום.
