שלום לכל המאזינים המשתתפים איתנו בשיעור.
אנחנו בשיעורים על הסוגיות הנלמדות בדף היומי,
וכידוע, הדף היומי נמצא עכשיו בעיצומה של מסכת מנחות,
שעוסקת
בדברים שקשורים לעניין של הבאת העומר, גם לעניין הבאת העומר.
בפעם שעברה דיברנו על מצוות ספירת העומר שנזכרת פה בסוגיות.
היום אני רוצה לדבר על מצוות הבאת העומר ועל האיסור של החדש שקשור לאותה מצווה כמובן,
בגלל שהעומר שמביאים אותו,
כפי שאנחנו לומדים במשנה בדף ס"ח,
משקרב העומר,
משקרב העומר
אותר החדש מיד,
הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן,
מי שחרב בית המקדש, התיר רבן יוחם בזכאי שיהיה יום הנפקולו אסור, וזו הגמרא שלומדים אותה ולמדו אותה כאן במסגרת של הלימוד של הדף היומי.
זאת אומרת שהחדש אוסר, זאת אומרת עד הקרבת החדש,
אז כל התבואה החדשה שהשרישה עד הפסח,
כך אנחנו יודעים,
החדש מתיר אותה.
במובן שמה שלא השריש עוד לפני הפסח,
אז זה כבר נחשב לחשבון של שנה הבאה.
כאן, מתוך הסוגיה, הגמרא כאן דנה,
והמשנה מתחילה כבר לדון בעניין.
האם ההיתר מצד אחד,
אנחנו רואים שהוא תלוי בהבאת העומר עצמו,
ויש מסביב דעות, כשאין בית המקדש קיים,
אז מה מתיר? מתיר עיר המזרח, זאת אומרת, היא עיר היום הבוקר,
היום עצמו מתיר,
אולי אפילו גם היום מתיר, אבל לא בתחילתו, אלא בסופו,
וזה בעצם מה שיוצא מרבי יוחנן בן זכאי, שאומר שיום הנפק כולו אסור, ויש שתי דעות בגמרא.
האם מה שאמר רבי יוחנן בן זכאי שיום הנפק הוא לא אסור, הוא התכוון לאיסור מדרבנן
בתור הרחקה שלא ייטעו בשנים הבאות?
או שאפילו זה מן התורה יוצא שהוא סובר שהעניין הוא קשור ליום ולעיצומו של יום, שכל היום יום הנפק כולו אסור. אז זה בעצם הדיון בגמרא.
בתוך הדברים האלה של הדיון אנחנו רואים כאן גם איזו השלכה לשאלה נוספת שגדולי הפוסקים בכל הדורות דווקא עסקו בה די הרבה, הרבה מאוד,
זה הנושא של איסור של חד"ש, האם הוא רק בארץ ישראל או שהוא נוהג גם בחוץ לארץ?
אני מוכרח לציין שהשאלה הזו היא שאלה חשובה לא רק לאלה שנמצאים בחוץ לארץ אלא גם לנו שנמצאים היום בארץ ישראל,
כי כידוע רוב התבואה,
שמשתמשים בה בארץ, אולי אפילו כל התבואה שמשתמשים פה בארץ לקמח וממילא לאפייה,
היא איזו תבואה מיובאת.
זאת אומרת שלכאורה היינו יכולים לומר שכל הסיפור של החדש לא נוגע לנו היום בזמן הזה בארץ ישראל,
אבל אם אנחנו אומרים ורואים שזה כך,
שחדש נוהג גם בחוץ לארץ,
אז ממילא גם אותה תבואה שמובאת מחוץ לארץ,
צריך לבדוק אותה ולהקפיד עליה אם היא תבואה
שהיא מותרת על ידי היום של ט"ז בניסן, שזה יום הנפט,
שזה היום של הבאת העומר, או שלא. זאת אומרת, הדברים האלה צריכים להתברר, מאיזה תבואה מביאים, מאיזה מדינות,
אולי עוד נדבר על זה בהמשך.
מכל מקום,
השאלה שעומדת כאן לדיון בסוגיה,
האם חדש, אסור בחוץ לארץ, זה נראה דבר כאילו מוסכם לגמרי.
השאלה אם זה מוסכם לגמרי, אולי אני גם בזה צריך לדייק, אפילו לא לגמרי,
אבל השאלה העיקרית היא האם חדש אסור בחוץ לארץ מן התורה ממש וזה יש מי שלומד את זה מהפסוק כי נאמר בפסוק של איסור חדש בפרשת אמור בתורה בספר ויקרא שם נאמר בכל מושבותיכם נזכר מושבותיכם השאלה מה זה מושבותיכם רש"י שם כבר על המקום העיר בפירוש אבל זה דיון בעצם שקשור פה לגמרא לכל מה שנאמר פה האם מושבותיכם זה מתייחס להתיישבות בארץ ישראל לאחר
מה שנקרא כיבוש וחלוקה בזמנו של יהושע מקודם שזה פירוש אחד של המילה מושבותיכם או שמושבותיכם זו מילה שבאה ללמד אותנו בכל מושבותיכם איפה שאתם נמצאים ואז זה פירוש שמכוון לכך שהאיסור של העומר האיסור של החדש יותר נכון נוהג גם בחוץ לארץ וזה כפי שמתברר פה בגמרא בדף ס"ח זה מחלוקת שמובאת פה בגמרא אם חדש אסור מן התורה או חדש אסור רק מדרבנן
כי אם זה מן התורה, אז כפי שאמרנו, זה ממש דבר שצריך להתבונן בו היטב, איך נוהגים באמת היום ומקפידים על זה, וצריך להקפיד על זה לכאורה.
ואם אנחנו אומרים שחדש מדרבנן, אז יש כל מיני קולות,
כפי שבכל דברים של דרבנן לפעמים מוצאים יותר בקלות את נקודות הקולה. הלכה למעשה, וזה חשוב,
הלכה למעשה נראה שגברה דעת הסוברים שחדש אסור מן התורה בחוץ לארץ,
שכן חדש אסור מן התורה בחוץ לארץ,
קודם כל, עריף והראש פוסקים את זה על סמך גמרא מקבילה, שאולי שם המקור הוא יותר מבואר, ההיא חלק הזה,
זה הכוונה במסכת קידושין בדף ל"ז.
שם מתברר שזו מחלוקת של תנאים,
ויוצא שם שיש מחלוקת בין תנא קמא לרבי אליעזר,
האם חדש אסור מן התורה או לא,
בקידושין הכל מצוין כמובן בדף המקורות,
והריף והראש שם בקידושין אומרים שההלכה כדעת רבי
אלעזר שסובר שחדש אסור מן התורה ורעייתה ממשנה במסכת עורלה שסתם משנה במסכת עורלה לא כמעט מפורשת שחדש אסור מן התורה בכל מקום זה מה שנאמר שם אז על זה כמובן יש דיון שנושאים ונותנים האם זה באמת כל כך ברור לנו שההלכה כסתם משנה בשעה שיש מצד שני מחלוקת של התנאים כפי שאמרנו במסכת קידושין
וזה קשור לשאלה אם סתם ואחר כך מחלוקת זאת אומרת אם יש סתם משנה ואחר כך מחלוקת או שהמחלוקת ואחר כך סתם האם פה לא נאמר שקודם הסתם משנה נמצאת במסכת עורלה ואחריה המחלוקת ואז אין הלכה כסתם יש על זה בעצמו דיון אבל הנה העובדה היא שהריף והראש והרמב״ם שאנחנו מציינים אותו פה גם בהלכה בהלכות מחלות אסורות הוא בעצם אומר הם סוברים אלה כולם
שחדש אסור מן התורה וזו פסיקת ההלכה המקובלת כפי שאמרתי אפשר לומר על
חלק גדול מרבותינו הראשונים כפי שציינו וככה יוצא גם בשולחן ערוך בסימן ביורה דעה,
סימן רצ"ג.
על כך יש רק שאלה מעניינת קודם כל מבחינה לימודית,
שבמקביל יש לנו סוגיה נוספת והיא סוגיה בדף פ"ג,
בסוגיה בדף פג, שם אנחנו רואים דברים,
דף פג עמוד ב', אני מתכוון, בתחילת הפרק התשיעי,
שם מדובר על הקרבת העומר,
שם מדובר על הקרבת העומר,
מאיפה מביאים את העומר אל המקדש, להקרבה של העומר.
ואז נאמר שם במשנה שכל קורבנות הציבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ,
מן החדש ומן הישם,
חוץ מן העומר.
זאת אומרת שהעומר לפי זה אי אפשר להביא אותו לא מחוץ לארץ ולא מן הישן אלא צריך להביא אותו דווקא מהחדש דהיינו מה שגדל ממש עכשיו חדש ומארץ ישראל
וכאן יש דיון בגמרא על הדברים האלה מתברר שזה כמין ויכוח שמתנהל פה בגמרא מפני שהגמרא בעצמה אומרת שיש תנאים כמו רבי נתן ורבי עקיבא
שסוברים באמת שהעומר דווקא כן יכול לבוא מן הישן,
העומר כן יכול לבוא מן הישן, והשאלה אם הוא באמת בא מן הישן או לא בא מן הישן,
זה דיון אחד. ואחר כך הגמרא אומרת שאפילו מי שסובר שמביאים את העומר מן הישן,
אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם מארץ אין מחוצה לארץ לא.
ככה הגמרא אומרת.
זאת אומרת שיש כאן ניסיון לחלק שעומר מן הישן אולי מביאים, יכול להיות,
אבל בתנאי שזה מארץ ישראל.
ושוב הגמרא ממשיכה הלאה ואומרת שיש תנא רבי יוסי ברבי יהודה,
שהוא אומר שהעומר יכול לבוא גם מחוץ לארץ. יכול להיות שמלכתחילה גם הוא מסכים שזה עדיף ויותר הידור שיביאו את העומר מארץ ישראל,
אבל הוא באמת סובר שהעומר יכול להביא למקדש,
להקריב את המנחת העומר גם להביא מחוץ לארץ והגמרא מסבירה את דעתו של רבי יוסי ברבי יהודה שהוא מסביר את זה כדבר תלוי בשאלה אם חדש אסור מן התורה בחוץ לארץ או לא הגמרא מסבירה שכיוון שחדש
לפי דעתו אסור מן הוא סובר אותה שיטה שחדש אסור מן התורה בחוץ לארץ כך הרי סובר הגמרא מסבירה את דעתו של רבי יוסי ברבי יהודה בדף פ"ד
אז כיוון שדין חדש קשור בחוץ לארץ כמו בארץ ישראל, זאת אומרת שזה לא דין שקשור דווקא לארץ ישראל,
אלא זה גם בחוץ לארץ אותו דין ישנו,
אז ממילא אפשר להסיק מזה, הוא מסיק את המסקנה שאפשר להביא את העומר מחוץ לארץ, כי אם כאן גם יש את האיסור, אז ממילא גם אפשר להביא לכאן גם את הדבר המתיר,
אחד קשור בשני, ככה מובא בגמרא פה בתור איזה מין אמירה,
אפשר לומר די פשוטה, כאילו כדבר המובן מאליו,
שיש כאילו קשר בין הדברים.
אם אתה סובר שחדש בחוץ לארץ אסור רק מדרבנן,
אז זאת אומרת שבחוץ לארץ זה לא קשור לחלל, לכל המצווה הזו,
אז ממילא זה יהיה כאילו פשוט, שצריכים להביא את העומר רק מארץ ישראל.
אבל אם אני אומר שחדש אסור מן התורה,
מן התורה, כפי שאני מדגיש,
גם בחוץ לארץ, כפי שאומר רבי יוסי ורבי יהודה,
אז הוא ממילא גם ממילא מסיק שאפשר להביא את העומר, גם את העומר גם אפשר להביא, כי המצווה שייכת פה, בעניין הזה,
זה לא מצווה תלויה בארץ, ככה כאילו יוצא,
זו מצווה כללית,
איננה נוגעת דווקא לזה, איסור חדש הוא לא איסור של ארץ ישראל בדווקא,
זה מה שיוצא פה לפי הגמרא כפשוטה.
מתוך כך מובנת גם השאלה, השאלה המתבקשת,
השאלה המתבקשת היא באמת איך זה מסתדר לגבי פסיקת ההלכה,
כיוון שאנחנו הרי אמרנו שהריף והראש והרמב״ם סוברים שחדש אסור גם בחוץ לארץ מן התורה,
ככה אמרנו בתחילת דברינו,
אז לפי זה אפשר היה להסיק באופן פשוט לפי דעתם,
שהם יסברו כמו רבי יוסי ברבי יהודה שאפשר להביא את העומר גם מחוץ לארץ.
את המבחן הזה אנחנו עושים דווקא על ידי הרמב״ם שיש לו את ההלכות המקיפות גם על העניין של איסור חדש וגם את העניין של העומר מאיפה מובא,
ולכן ציינו פה בדף המקורות את הרמב״ם בהלכות תמידין ומוספין ששם הוא אומר בפירוש שהעומר יבוא רק מארץ ישראל ולא מחוץ לארץ וזה באמת רבים הם השואלים איך זה מסתדר כאילו שתי ההלכות סותרות זו את זו אם אתה סובר שחדש אסור בחוץ לארץ מן התורה אז אתה סובר כמו רבי יוסי ורבי יהודה שגם אפשר להביא מחוץ לארץ
וכאן יוצא שהרמב״ם אומר מצד אחד שחדש אסור בחוץ לארץ מן התורה, ומצד שני הוא אומר שלא להביא את העומר מחוץ לארץ.
אז יש פה כמין קושייה ברמב״ם שזו סתירה שהעסיקה את רבים מן המפרשים,
והמעניין הוא פה דווקא באמת, יש פה אמירה יפה של רב חיים מבריסק, שבאמת זה לא מובא בחידושים שלו על הרמב״ם,
אלא בחידושים שלו, מה שנקרא, על הש"ס, על גמרות, חידושים שלו בסטנסיל זה נקרא,
באמת,
והוא אומר אמירה מאוד יפה ומחודשת ואני חושב שהיא יפה ויסודית
מפני שהוא אומר יש בענייני חדש
יש בענייני חדש הוא אומר שני דינים יש דין של איסור אכילה של החדש לפני הבאת העומר ויש דין של איסור קצירה לפני
הבאת העומר נאמר בתורה ראשית קצירכם זאת אומרת יש דין של איסור קצירה ויש דין של איסור אכילה איסור קצירה מבואר פה במסכת מנחות
הלומדים מכירים שלא בכל המקומות יש איסור קצירה, אבל באותם מקומות שמביאים את העומר יש כן איסור קצירה. זאת אומרת, יש קשר בין הדברים.
אומר רב חיים,
באמת אמירה יפה,
אני מוכרח לציין,
שהוא אומר שאפשר להגיד שגם אם סוברים שחדש אסור מן התורה בחוץ לארץ,
זה רק לגבי איסור האכילה של התבואה, שזה באמת מצווה שאיננה תלויה בארץ. זה מין דבר שלא אוכלים תבואה חדשה בכל שנה עד אותו יום של הבאת העומר או עד הבאת העומר בעצמו.
אבל מה שנוגע לאיסור קצירה, איסור קצירה זה כבר יותר מתחבר למצווה התלויה בארץ,
וכיוון שזה מצווה תלויה בארץ, זה לא נוהג בחוץ לארץ.
אז אומנם רבי יוסי ורבי יהודה כאילו לא התחשב בזה,
אז זהו הוא עושה חשבון שאני חושב שמי שרוצה יצטרך לעיין במקום להבין את החשבון בגמרא,
אבל בסך הכל יוצא פה שהוא רוצה להגיד ככה, שרבי יוסי ורבי יהודה לא חש לעניין הזה של איסור קצירה,
והוא דיבר רק מן הצד של איסור אכילה והוא כאילו לא סובר את העניין של איסור קצירה אבל התנאים האחרים, הדעות האחרות בגמרא כן התחשבו בפסוק ראשית קצירכם ולמדו ממנו את היסוד ואולי למדו ממנו את היסוד שאסור להביא חדש אלא בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ ובבית הרמב״ם בהלכה הנוספת בהלכות מדין ומוספין הוא אומר שאיסור הקצירה הוא רק בארץ ישראל ולא אין איסור קצירה בחוץ לארץ זאת אומרת
יש פה כאילו חלוקה, יש חלק בעניין שזה מצווה, נשאר בגדר מצווה תלויה בארץ,
זה עניין של איסור הקצירה, וממילא אותה שיטה שלא הולכת עם רבי יוסי ורבי יהודה סוברת שהאיסור הקצירה ישנו גם כן, ואיסור הקצירה לא שייך בחוץ לארץ,
ממילא הבאת העומר תלויה רק במקום שיש בו איסור קצירה, שהוא בא להתיר גם את האיסור הזה ולא רק את האיסור האכילה, ומשום כך אפשר בהחלט להגיד שהרמב״ם סובר את השיטה הזו,
הוא הולך עם השיטה הזו וסובר שבאמת יש מצד אחד איסור של חדש בחוץ לארץ, אפילו מן התורה, וזה בהלכות מחלות אסורות,
בעוד שבהלכות מדין ומוספים הוא אומר לנו שאת העומר, דהיינו את הקורבן, מביאים רק ממקום שיש בו איסור קצירה, כפי שהוא אומר בהלכה אחת, רק מארץ ישראל, וגם איסור הקצירה נוהג רק בארץ ישראל.
אני אומר את הדברים האלה כאילו בשם רב חיים,
והלומד שילמד את הגמרא פה בדף פג פד יצטרך קצת לעיין ולעמול כדי להסתדר עם הדעות השונות איך זה מסתדר בגמרא.
אז בכל אופן תמיד נשאר מה ללמוד אבל הרעיון הוא רעיון בהחלט יפה והבחנה יפה במצוות איסור של חדש.
כפי שאמרנו עצם העניין של חדש כיוון שזה אסור מן התורה מקובל די הרבה על הרבה פוסקים משום כך באמת
זה אחד מהדברים שהפוסקים הלכה למעשה עסקו בזה הרבה, איך באמת מצד אחד היה נראה שלא הקפידו בחוץ לארץ על האיסור של החדש או לא חשו לזה,
והנה אמרו על זה כל מיני היתרים וסברות לא פשוט, סברות די דחוקות שדנו בזה הפוסקים שציינו כאן בדף המקורות, מי שירצה יעיין בדברי הערימה בשולחן ערוך, בשח ובת"ז ואפילו במשנה ברורה,
והדברים האלה, כפי שאמרנו, בעצם נוגעים גם לנו,
כי גם לנו מביאים תבואה מיובאת, איננו יודעים,
היום למשל, כשאני עכשיו נמצא על אחר הפסח, יש להניח שכל מה שיש בארץ כבר הותר,
אבל במשך השנה מביאים תבואה,
והתבואה הזו,
למשל כשמובאת, היא לא תמיד,
היא עדיין השרישה לפני פסח, ואז יכול להיות שבמרוצת החורף יש בעיה.
אני מקווה שאלה שמקפידים, דואגים ומשגיחים על הכשרות,
מקפידים על העניין הזה, כי זה באמת דבר שגם בארץ ישראל אנחנו כאילו צריכים לדאוג לאיסור של חדש של חוץ לארץ, ובינתיים נשאר בזה.
