שולם עליכם, אנחנו בסימן ש״י, המשך דיני מוקצה.
אומר לנו השולחן ערוך בסעיף א',
ענייני מוקצה, עמוד 224. יש?
אומר השולחן ערוך, עץ שתולים בו דגים.
אף על פי שהוא מאוס מותר לטלטל לו, דקרם עליהם מוקצה מחמת מאוס, כי רבי שמעון, דשרי, מותר לטלטל, דבר שהוא מוקצה מחמת מאוס, כולל
מהו הדבר הכי הכי הכי מוקצה מחמת מאוס?
גרף של ראי.
מה זה גרף של ראי?
קראו לזה, כשהיינו ילדים קטנים, סיר לילה.
אתה יודע מה זה?
יפה.
טוב, בכל מקרה, למה תולים דגים? רוצים לייבש דגים, שמים אותם במלח,
תולים אותם מהזנב,
הקרש הזה הוא עם מלח, הוא עם לכלוך, הוא מריח מדגים.
מישהו פעם החזיק דגים ביד?
מה קורה אחרי שמחזיקים דגים ביד?
שבוע יש ריח. אם אתה תופס את השקית ניילון של הדג הקפוא בסופר,
אז יום אחד, לא שבוע.
בסדר, אבל גם יש ריח.
זאת אומרת, זהו.
ודרך אגב, זו הסיבה שלא עושים קלף
למזוזות, לתפילין,
מעור של דג.
מה אומרת הגמרא? לשון הגמרא?
נפיש זוהמה.
זאת אומרת, יש בזה הרבה זוהמה.
הריח הוא משהו משהו.
טוב, אז בכל זאת זה מאוס, בכל זאת אפשר לתת.
זיו בין
אין שום אוכל תלוש אראוי לאכילה מוקצה לשבת.
כל אוכל תלוש
מיום שישי.
אפשר לטלטל אותו בשבת. אין דבר כזה אוכל מוקצה.
כשתמרים ושקדים ושאר פירות העומדים לסחורם, אתה יכול לאכול מהם בשבת. אתה יכול להגיד שזה מוקצה בחמת חסרון כיס.
כמו חולצה שמיועדת למכירה.
אתה אומר שזה מוקצה בחמת חסרון כיס, אתה לא משתמש בה בשבת.
כל דבר שהוא מיועד למכירה.
ואפילו חיטים שזרם בקרקע ועדיין לא השרישו,
זאת אומרת, יום שישי בצהריים הוא זרע חיטים, עכשיו הוא בא, לוקח אותם לאכול.
מה הבעיה?
אבל מהאדמה, זה כבר שתלת, זרעת אותם.
זה עוד לא השריש,
עוד לא עברו אפילו 24 שעות.
כמה זמן לוקח השרשה?
השרשה שלושה ימים, בסדר?
וביצים שתחת התרנגולת,
התרנגולת התיישבה על ביצים ביום שישי,
מותר לי בשבת בבוקר לקחת את הביצה ולגמור אותה, כי אני צריך להיות חזן בעשרת הדיברות,
וקצת קמתי צרוד, אני צריך לעשות גוגל מוגל.
אתה יודע מה זה גוגל מוגל?
לא.
זה טורפין ביצה עם דבש.
אני צודק?
אל תגיד אוכל על איכס, אל תגיד איכסל אוכל.
זה לא בכל האזור הזה. בסדר?
אני מזהיר, לא לעשות דבר כזה.
שמסוכן, סלמונלה.
לא אוכלים היום ביצים טריות לא מבושלות, מורתחות,
או לא מטוגנות משני צדדים כהוגן.
בסדר?
סכנת סלמונלה.
סלמונלה זה לא משהו מדרום אמריקה, זה משהו שפה נמצא בארץ.
זה חיידק
שהוא תוקף את המעיים והוא מתיישב.
הוא ממש
נוער הגבעות.
תיישב, גם תפנה אותו הוא חוזר.
בסדר?
זה ברור?
יפה. צריכים להיזהר.
ותשמרתם נפשותיכם.
הגוגל מוגן, חלבון עם חלב דבש?
אם אני משפר את הכול?
איפה אני יודע?
הם אומרים, החזונס, החזנים, הוותיקים,
מה עושים עם גוגל מוגן?
יש טיפות,
הומאופתיה.
יש טיפות שהן,
חוץ מזה עושים פיתוח קול.
צריך לפרנס אנשים אחרים גם, לא?
פיתוח קול.
כן,
בכל מקרה מותר לקחת ביצה שתחת תרנגולת, כמובן שהביצה הזאת הותלה מיום שישי.
ביצה שהותלה בשבת היא מוקצה.
ולכן תמרים הלקוטים קודם בשולם וכוסים אותם בסליווה מתבשלים מעליהם, מותר לאכול מהם קודם בשולם.
אבל גרוגות וצימוקים שמליכים אותם במוקצה ליבשן, אסורים בשבת משום מוקצה,
שהם הסריחות קודם שהתייבשו,
וכוון שיודע שיסריכו, הסיח דעתו מהם.
וחבר'ה דאי קטרתי,
מה זה שני הדברים שיש,
שימו לב לשני הקריטריונים,
אחד דחינו בידיים והשני שלא חזו.
אחד, דחיתי אותם בידיים, שמתי אותם במקום כדי שיתייבשו.
דבר שני, הם לא ראויים לאכילה כי באמצע התהליך הם מסריחים.
אז גם דחיתי בידיים וגם אם הם לא ראויים,
במקרה כזה
זה מוקצה ואסור להשתמש בהם בשבת.
ולכן, אם מישהו שם על הגג
ענבים כדי לייבש אותם לצימוקים, גרוגות כדי לעשות אותם,
מיובש,
ובאמצע התהליך
יתחיל לבד את גשם,
מה יקרה?
איי איי איי, התקלקל.
אני יכול להוריד את כל הפירות האלה שהם נמצאים על הגג,
לתוך הבית כדי שלא יתקלקלו בגשם?
אסור, למה?
דחינו אותם בידיים והם לא ראויים לאכילה.
כיוון שדחינו אותם בידיים והם לא ראויים לאכילה, הם הוקצה.
מה הדבר היחיד שאני יכול לעשות?
לפרוס עליהם ניילון.
מה עשו בזמן הגמרא? איך פרסו את הניילונים בזמן הגמרא?
מותר היה לפרוס בזמן שולחן ערוך ניילונים.
שמעת מה הוא אומר?
לא היו ניילונים.
אתה יודע את זה?
שקי היו אותה, שקי היו אותה. ניילונים לא היו.
יריעות, בד, היו, אבל לא יותר מזה.
אור,
זה היה יכול יותר לאטום,
אבל לא דברים אחרים.
בסדר?
מתי הביאו את הניילון, את הפלסטיק?
קצת יותר.
כשאני הייתי תינוק עדיין היה בקבוק מזכוכית.
תאר לעצמך היום תינוק עם בקבוק מזכוכית.
לא רוצה להגיד עשר שניות?
שלוש שניות כבר מפוצץ.
מה?
הוא כבר היה זורק לרצפה.
זה אמרתי פעם.
אמרתי פעם, אתה רואה שאתה מפסיק אותי באמצע?
אמרתי פעם, תראו מה זה שינוי
טבעי בעולם, אבולוציה
בעולם.
תינוק פעם
היה ישן גם במיטה, עם מיטה מברזל, פסי ברזל, אני לא יודע אם ראית פעם מיטות כאלה בתמונות של קום המדינה.
בסדר? מיטות ברזל לתינוקות.
בקיצור הוא היה ישן במיטה מברזל ונותנים לו לשתות בבקבוק מזכוכית.
מה היה עושה תינוק
בלילה
כשהוא גמר לשתות מהבקבוק בזכוכית.
אתה זוכר דבר כזה?
אתה זוכר?
אתה זוכר בבקבוקים בזכוכית?
מה הוא היה עושה?
שם אותו על ידו במיטה.
פעם ב... זה נופל לו.
אבל ילד
שהיה גומר לשתות בקבוק,
שם אותו, מניח אותו לידו במיטה.
זה היה הסטנדרט. לפעמים היה נופל ונשבר, זה נכון, אתה צודק.
אבל הסטנדרט היה מונח על ידו במיטה.
היום מה הסטנדרט? כשילד גומר בשתות בקבוק,
מעיף אותו לרצפה.
אין בקבוק שנשאר במיטה של התינוק.
ואם נשאר, כנראה ילד איזה לפלף.
כנראה הוא ככה...
בסדר? לא סטנדרטי.
זה משהו מובנה, מובנה במציאות.
זה מובנה פשוט.
רואים את זה בעין.
יש לך ילדים קטנים?
ראית שמעיפים בקבוקים?
שאתה לא זוכר את זה.
לא זוכר.
ומה אתה עשית בתוך אתה לא זוכר.
בסדר, זה ברור, זה מה שעובד היום.
טוב, העולם מתקדם, כולם רצים, עפים לכל כיוון.
יאללה.
אומר הרמאי, יש אומרים שאין הכנה שייך בשל אינו יהודי, ואפילו גרוגות וצימוקים שבידו מותרים,
כי אין דבר כזה, דחינו בידיים,
ולכן כמה שאין את שני הקריטריונים, גם דחו אותם בידיים וגם לא ראויים,
לכן אפשר להזיז אותם בשבת,
ולכן אצל גוי אין דבר כזה מוקצה.
טוב, ככה אומר הרמ״ה, שולחן ערוך לאמר את זה.
סעיף ג׳, בין באיסור אכילה, בין באיסור טלטול, כל דבר שהיה ראוי בין השמשות,
אם הראה בו דבר שנתקלקל בו ביום וחזר ונתקן בו ביום,
חזר להתרו.
אבל דבר שהוקצה בין השמשות, אפילו שהותר לאחר מכן,
אסור כל היום. למה? מה הכלל אומר?
אתה מכיר את הכלל?
כן,
מגודי התקצה אלה בין השמשות,
התקצה ילכו ליומא בעברית שלנו דוד מתוך מיגו מתוך שהוקצה
שהיה מוקצה בבין השמשות מה זה בין השמשות?
בין שקיעה לצאת הכוכבים זאת אומרת זו כניסת שבת מוקצה לכל היום כולו.
בסדר התקשר אליי ביום ראשון בבוקר
בוגר המכון
שברוך השם נולד להם בן
ביום שישי בשעה 5.42
2. מה אתה אומר על זה?
בין השבשות.
שקיעה הייתה 5.32,
33, סליחה.
5.33 הייתה שקיעה.
אם התינוקיה נולד ב-5.55,
אין ספק שהיו מלאים אותו בשבת.
כאב שהוא נולד ב-5.42,
נשתעין נשתער.
זה ברור, מתי תהיה הברית?
ביום ראשון.
כי זה ספק.
ספקא דיומא.
עכשיו, הנה, השבת הזאת,
ברוך השם.
אתה יודע, זה ברור?
יפה.
עכשיו, אם דבר היה מוקצה בבין השמשות,
מוקצה לכל היום.
גם אם יתבטל המוקצה לאחר מכן, לא יעזור לנו.
אבל אם דבר היה מותר בכניסת שבת,
פתאום בליל שבת, בלילה, לא יודע מה, מהרוח עף עליו, לא יודע מה,
ואחר כך מהרוח השנייה ירד חזרה, אין בעיה.
כיוון שבכניסת שבת היה מותר,
ותוך כדי שבת, אפילו שהוא נוסר באמצע שבת,
עכשיו יהיה מותר.
יכול להיות שהתינוק הוא מוקצה בשבת,
תינוק שנולד בחודש השמיני,
נראה את זה בהמשך,
תינוק שנולד בחודש השמיני הוא באמת מוקצה.
צריך להסבר?
אמו שוחה ומניקתו,
כך אומרת הגמרא.
אמא שלו מתכופפת ומניקה אותו,
לא מזיזה אותו,
מוקצה.
למה?
כי בשמיני הסיכוי שהוא יחיה שואף לאפס.
אבל מה עושים היום?
גם היום, דרך אגב, לידה בשמיני זה לא בריא.
כולם יודעים שזה לא בריא.
עדיף בשביעי מאשר בשמיני.
מה?
בחודש? כן.
עדיף בשביעי מאשר בחודש השמיני.
בסדר? הכי טוב בסוף התשיעי.
כן, כן, כן, כן, לכן, אבל כיוון שהיום כבר יש יותר אפשרויות,
אפשרויות לברוך השם,
אמצעים לתפקוד ותפעול,
אז יצא שגם מי שנולד בשמיני, רוב הנולדים בשמיני חיים.
אם רוב הנולדים בשמיני חיים,
אז אפשר להזיז, אין שום בעיה.
בסדר? זה הדבר היחיד שהוא אמר שתינוק הוא.
דבר אחד שכן צריך להגיד, ואמרנו אותו, שאסור לצאת עם תינוק במקום שאין עירוב,
מדין הוצאה מרשות לרשות.
כאילו שהוא לא נקרא, החי נושא את עצמו.
לכן בחוץ לארץ
אין דבר כזה שכל המשפחה הולכת לקידוש בבית הכנסת.
מישהו נשאר בבית, למה?
כי יש תינוק.
אין דבר כזה לצאת עם תינוק החוצה.
עגלה בטוח אסור, כי את העגלה אתה מטלטל.
ובידיים חיים עושה את עצמו בתנאי
שהוא יכול ללכת ברחוב, אפילו לדדות עם אמו.
אבל אם הוא לא יכול,
חצי שנה,
אולי שנה, תלוי באיזה מי הילד, כן?
אסור לקחת אותו.
מישהו תמיד יישאר בבית, בסדר?
אין דבר כזה, כל המשפחה הלכו לקידוש בשבת בבוקר.
זה היה מוכר לך?
אז היית מחוץ לארץ?
איך?
ברוך השם, אשריך, אשריך.
גם אני לא זוכר.
בסדר? זהו.
סעיף ד',
גרוגות וצימוקים שהיו מוקצים,
כשהגיע בין השמשות כבר התייבשו והם רועים לאכילה.
אף על פי שלא ידעו הבעלים באותה שעה שהתייבשו,
ואחר כך נודע להם שבין השמשות כבר היו לבשים,
מותר.
למה?
כי פיזית זה היה מותר, זה שהוא לא ידע.
אתה יודע או לא יודע, זה לא מעניין אותי.
מעניין אותי מה היה,
מה המציאות.
המציאות שזה היה כבר מוכן,
גמרנו.
טוב.
היי, גרוגות וצימוקים, דחזו ולא חזו.
ואיך אומרים, התחיל להתייבש, חלק כן, חלק לא, מעורבב.
דאיכא אינשא דאכללה, ואיכא דלא אכללה.
יש כאלה שאוכלים במצב הזה, ויש כאלה שאומרים לא,
נתן לזה עוד קצת ייבוש,
כדי שיהיה מוכן.
אי אה זמנה, אם, ביום שישי הוא אומר, וואלה, זה נכון,
לא כולם יאכלו, אבל אני לוקח.
אני אתן לכם דוגמה.
דוגמה שיכולה להיות.
מישהו עושה חמוצים בבית.
בואו ניקח דבר שלוקח הרבה זמן,
זיתים,
או משהו שעוד לוקח מעט זמן, מלפפונים.
שם אותם ביום שני.
בשבת המלפפונים כבר מוכנים,
תבין.
יש מי שאומר שלושה ימים זה בסדר, אפשר כבר לאכול.
יש מי שאומר, תשמע, תן לזה עוד יומיים.
לפעמים אתה פותח צנצנת,
טועם,
תן לזה עוד יום-יומיים.
מותר בשבת?
אם יש אנשים שאוכלים ויש אנשים שלא אוכלים,
ואתה אמרת, יאללה, אני אוכל את זה בשבת,
שום שאלה.
אבל אם זה עדיין לא מוכן, או שאתה לא אמרת כלום,
אז זה עדיין מורחק ממך,
זה עדיין מוקצה.
אז לכן, אני כבר אומר לכם ברגע זה.
מרגע זה אתם תגידו. כל פעם שאנחנו עושים חמוצים,
כשנרצה בשבת לטעום אם זה מוכן,
אנחנו טועמים ואוכלים גם אם זה לא מוכן.
ואז לא הקצת את זה מדעתך.
בסדר?
צנצנת חמישה קילו, מה, אתה רוצה לגמור אצל הרופא ביום ראשון?
לא צנצן, בוודאי.
למה ככה, מה אתה עושה? אתה אוכל אחד, אתה אוכל שניים, סוגר, זהו, מה.
שאלה אם מותר להזיז את זה.
בסדר?
ברור.
עושים חמוצים בבית?
לא עושים.
מה?
באמת?
תשמעו מה מוכשרים, כי זה הדבר הכי קשה.
טוב,
יאללה.
כן, גרוגות, אני חוזר, סעיף ה.
גרוגות בצימוקים דחזו ודלא חזו.
דאי כאין שדאכלליה ואי כדלא אכלליה.
אי הזמיניהן אפילו מתורת מוקצה, ואי לא לא.
אבל אם אינם רואים לבי זמינם, הזמנה לאו מילתא היא.
בסדר, אם הם לא ראויים לחלוטין,
והוא אומר, אני רוצה לקחת אותם גם לא ראויים, עזוב,
השטויות שלך לא מעניינות אותנו.
זה שאתה עושה דברים לא הגיוניים,
זה לא קובע.
סביבה.
כל דבר שאסור לטלטלו,
אסור ליתן תחתיו כלי כדי שייפול לתוכו,
זה שאוסר הכלי בטלטול ונמצא מבטל כלי מהיכנו.
מה אמרנו? מה פירוש המושג מבטל כלי מהיכנו,
דייב?
מה פירוש המושג מבטל כלי מהיכנו?
מבטל כלי מהיכנו.
הוא מבטל את הכלי ממה שהוא מוכן לו,
מהשימושים שלו.
אז אם אני מפיל מוקציה לתוך כלי,
בעצם הכלי הזה עכשיו הוא בסיס לדבר האסור, ואז אני מבטל אותו משימושו הרגיל, כי שימושו הרגיל זה לשים בתוכו אוכל, לשים, לא משנה, מה שתייה.
עכשיו ביטלתי.
אז אסור בשבת לבטל כלי מהיכנות. ולכן,
אם יש דבר שאסור לטלטל אותו,
אסור לשים כלי מתחת, שאם הוא יפול, הוא יפול לתוך כלי.
מדוע? כי אם הוא אסור בטלטול, מה יצא מהכלי הזה עכשיו?
שזה יהיה כלי שאסור לטלטל אותו, ממילא הוא נקרא כלי שביטלתי אותו מהיכנו.
אבל מותר לכפוץ עליו כלי, הוא בלבד שלא ייגע בו.
על המוקצה.
כי עכשיו אני יכול להרים אותה שאני רוצה, אם אכפת לי שהוא עליו.
דוגמה קלאסית שנתנו,
היה לנו פעם במרפסת,
תראו איזה הלכות לומדים,
במרפסת היה לנו לול,
ארבע תרנגולות מטילות.
כל בוקר
ארבע ביצים.
מעביר פסט שלנו.
בסדר?
עכשיו מה קורה,
כיוון שזה תרנגולות נקבות ולא זכרים,
אז הביצים הן ביצים מוזרות.
כן, מה זה מוזר?
עקר.
פירוש המילה מוזר בעברית, עקר.
ההוראה היא מישהו שהוא לא כמו כולם.
זה בעצם הוראת הביטוי מוזר.
רק שהוא מישהו מוזר.
אבל הכוונה היא שהוא לא, הוא עקר.
זה הבאור המילולי.
הוראת הביטוי זה שבועה עברית, כן.
בסדר, זהו.
עכשיו,
כיוון שהן מוזרות,
מה עושות התרנגולות אחרי שהן מטילות את הביצים אחרי חמש-שש דקות?
הן עושות חור קטן, כי אתה אפילו לא רואה אותו, קטן,
והן שותות את כל התכולה.
אתה בא במוצאי שבת, וואלה, יש ביצים?
אתה מסתכל על המיצים ריקות.
מה? מישהו עבד עליך בעיניים.
זה ברור?
בסדר? יפה. מה עושים כדי שלא ייווצר מצב כזה?
אתה לוקח כלי כבד יותר,
כלי חרס או כלי כבד,
ואתה כופה על הביצה,
לא נוגע בה, כי אסור לנגוע בביצה בשבת, על אף שבמוקציה רגיל מותר לנגוע.
למה בביצה אסור לנגוע?
כי היא סגלגלה.
ברגע שתיגע, היא מתגלגלת.
ולכן אסור אפילו לנגוע, כי בטוח היא תזוז,
כי אסור להזיז.
ולכן אתה לוקח כלי קופה עד מוצאי שבת, מוצאי שבת אתה מרים את הכלי, לוקח את הביצה שלך ומצא כמו שצריך.
בסדר?
ככה היינו עושים בשבת,
הוא כבד.
מה זה, אתה יודע, האובן טו טייבל, הכבדים האלה של המרק,
הם
גם בגובה, גם בזה, הם מכסים הכל, לא זז שום דבר,
קפצו על זה, עשו מה שרוצים, לא יקרה כלום.
אם יזיזו, זה זז על הרשת.
בסדר, מה עושים בלולים גדולים היום בדבר כזה? איך עושים?
שהביצים, הרי הכל מוזר שם,
אין זכרים, זה לא מופרע.
יש מסיבה שזה מתגלגל למטה.
בסדר, הביצים מתגלגלות.
יש אבנים מתגלגלות ויש ביצים מתגלגלות.
בסדר?
יפה.
אז לכן, כופים עכשיו, מותר לשים את הכלי על גבי המוקצה?
זה לא מבטל כלי מהכנות?
לא, למה?
אתה רוצה, אתה יכול לקחת את הכלי עוד פעם, מה אכפת לי?
בסדר?
זה ליסודי, כן.
סעיף ז' מיתה שיש עליה מעות
או אפילו אין עליה עטה והיו עליה בין השמשות אסור לטלטל לה.
דמיגו דתקצה ילכו לבין השמשות יתקצה ילכו ליומה.
ואפילו לצורך גופו לצורך מקומו אסור. למה? כי זה מעות, זה דבר שמוקצה מחמת גופו.
ואוהדין לכל דבר יותר שמונח עליו איסור.
גם אם האיסור הלך, אתה לא יכול לטלטל.
אבל אין עליה את המעות, וגם לא היה עליה בין השמשות,
מותר לטלטל לה, אפילו היא חדה למעות.
והיא ניחמה עליהם מבעוד יום, כיוון שסילקם קודם בין השמשות.
זאת אומרת, אם זה כיסא,
זה היה כוונה מיטה, כיסא ששמים עליו קופות צדקה.
אם לפני בין השמשות, אפילו שזה התפקיד שלו, בבית הכנסת יש כיסא, שמים עליו קופות צדקה.
עוצרתי את הקופות צדקה ביום שישי,
מותר לי להזיז את הכיסא הזה בשבת?
כן. למה? כי ביום שישי לא היה עליו.
אבל אם בליל שבת היה שם, ופתאום מישהו הזיז את הקופות, מותר להזיז את הכיסא?
אסור.
בסדר?
יפה.
אומר הרמב״ם, ויש אוסרים בייחד לכך,
ואין יהיה חם בהם, אף על פי שסיתקם מבעוד יום.
ולכן אסור לטלטל כיס של מעות, אף על פי שהוציאה מעות ממנו מבעוד יום.
אלא אם כן עשה בו מעשה שפתחו מלמטה וסיתקו מן האיחוד, וכן נוהגים.
אז יש שאלה.
האם מותר לטלטל ארנק בשבת
כשהוא ריק?
לפי השולחן ערוך יהיה מותר, לפי הרמה,
גם אם מוצאתי ביום שישי יהיה אסור.
לפי הרמה, לפי השומרים הזה,
ויש עשרים.
בסדר?
אז עכשיו ילד קטן יכול לשחק,
לקחת בתור משחק את הארנק הישן של אמא שלו.
אתם מכירים את הילדים שאוהבים לשחק?
או שכבר במשך השבוע הוא התחיל לשחק בו.
כבר התברר שזה לא מה שהיה קודם, עד עכשיו זה היה מיועד לכסף,
עכשיו זה מיועד לניירות כאלה של דפוס,
איזה דפוס?
שהוא אומר, הכל מדפיסים חוץ מדולרים.
בסדר, בלי פרסומת.
תראו, הוא כמובן כותב את הפרסומת, השטר של דולר.
צילום, כן.
בסדר, מכירים את ה...
ראיתי לא מזמן, הייתי בבר מצווה
וראיתי שזרקו ככה,
פיזרו באוויר, אחר כך על הרצפה,
שטרות של כסף,
שטרות של 200,
של 150,
מוכרים את זה, הכל בשקל.
אז אני אמרתי לילדים מיד להרים את כל הדולרים.
למה?
משנה ברורה אומר ש-GOD אסור להגיד כי זה שם השם, אפילו שזה בלועזית,
זה שם השם,
G-O-D.
כן, זה שם השם, אסור להגיד.
אז אם כתוב שם G-O-D,
אז מה?
הבעיה.
אז אפשר לזרוק את השטרות האלה, לפזר אותם מהמצפה?
לא יודע, אבל, איך אומרים?
כדאי להיזיין.
כן, שם השם בכל זאת.
זה G-O-D.
G-O-D.
G-O-D. זה מה שהמשתברו רק כותב שזה שם השם.
יש כאלה שאומרים, אוי, מיי,
את האמריקאים כאלה כבדים.
מכירים את זה?
אסור להגיד את זה, שם השם.
טוב שאתה מבין אותו.
אשרינו ואשרי חלקנו.
זה פעם אמר לנו הרב משה בנטוב אמר לנו פעם,
תראו האמריקאים, כמה צריך להיזהר מהם,
כמה צריך.
הם מוכרזים את החבל בשני קצותיו.
מצד אחד הם כותבים שהם בוטחים באשם,
נכון?
In GOD we trust,
בסדר?
הם בוטחים באשם.
מצד שני, דולר בגימטריה קמה זה,
ומה זה 240 גימטריה?
עמלק,
אתה הבנת את זה?
תיזהר.
דיר בלאק.
אנשים מתבלבלים לפעמים.
אנחנו צריכים לפתוח את העיניים, לראות שלא כל מי שמחבק אותך אוהב אותך.
יש גם דובים שמחבקים.
אתה מכיר את זה?
יש ביטוי שנקרא חיבוק דוב. לא טוב, דוב.
מה יוצא מחיבוק דוב?
מינימום של מינימום צלעות.
המקסימום זה פיתה מהריאות.
זה ברור?
צריך לפתוח עיניים.
אנחנו תמיד שמים לב לדברים.
טוב, יאללה.
איפה אנחנו? כן. וכן בכיס,
מי הוא? לצורך גופו לצורך גופו מותר.
וכן בכיס, התפור בבגד.
הואיל ועיקר הבגד עומד ללבוש, היא מוציאה מהות משם המותרים או שהבגד?
למי יש כיס בבגד?
תסבור מישהו שיש לו כיס,
כולם.
יש להם כיסים בבגדים. אתה שם שם כסף לפעמים?
למה זה מיועד? לכסף. אז לפי זה יהיה אסור לצאת.
בשבת עם כיס,
בבגד, מה יצטרכו ביום שישי?
אגזור אותו. לא, זה בטל אגב הבגד.
מצד שני, מה אנחנו נגיד? מה הקשר בכלל?
בגדי שבת, שמים בהם כסף?
לי יש בגדי שבת, שלא יהיה לבושך של שבת, כי לבושך שבכל. בגדים שבישל בהם לרבו, לא ימזוג בהם כוס לרבו.
נכון?
ראית טבח מגיש במסעדה?
זה בגדים אחרים, טבח ומלצר זה משהו אחר, נכון?
לא יכול להיות שאתה בשבת הולך עם הבגדים של יום חול.
אדם צריך שייחד לו בגדים לשבת.
אתה עכשיו מתחיל לשאול אותי אם אני יוצא ידי חובה,
אם החלפתי רק זה.
עזוב את השאלות האלה. לא, הבנת מה אני מתכוון?
בוא תיקח בגדים של שבת, תתארגן על עצמך שבת.
כשהיינו ילדים הם היו קונים נעליים לשבת ומה שמתבלה הולך ליום חול.
היום איפה אתה יודע, נעליים של יום חול אפשר ללכת בשבת, שבת אפשר ביום חול.
זה אלגנט, זה ספורטיבי, זה, אתה מבין?
פעם ראשונה, נעליים לשבת, נעליים ליום חול.
זה ברור?
כל דבר היה.
טלית לשבת, טלית ליום חול.
ככה גדלנו.
ההפך, החולצה הזאת,
הכנסיים, יכול להיות שיהיה בזה מוקצה, יכול להיות כל מיני דברים.
ותלמידיו של רבי יהודה בר אלי אמר להם, שלא יהיה לבושך,
רבי יוחנן, רבי יהודה, רבי יהודה.
אמרו לו, בכו התלמידים, געו בבכייה.
אמרו לו, רבנו, יש לנו רק בגד אחד.
תבין מה היה פעם?
אין לי בגדים.
אתה מכיר את אלה שצועקים אין לי בגדים?
מה?
היום?
מאה קולבים בתוך הארון אין לה בגדים. מה אתה מדבר? בעזרת השם אתה תראה את זה.
אין לי בגדים.
אין לי מה ללבוש.
מאיפה הוא יכיר? תגיד לי.
הנה.
הילדות שלו כבר, אין להם מה ללבוש, לא רק אשתו.
כולם יש להם שפע.
בכל מקרה, באמת היה להם בגד אחד, אמר להם, טוב, אם ככה, אז תשלשלו את הבגדים כלפי מטה.
שייראה מכובד, כי פעם היו מקפלים את הבגדים, כי הולכים עם גלביה.
שלא ישרט.
חלוק.
בסדר, אז...
בקיצור, לייחד בגדים לשבת זה טוב, זה טוב.
חשוב שיהיו בגדים של שבת.
כיפה של שבת יש.
מה?
תראה, כשאנחנו היינו בצבא,
לקחנו זוג מדים,
החדשים בסדיר א' במילואים ב',
דנדש מה שנקרא,
מנוילנים, בגדי שבת.
אתה צריך את המדים בצבא, לא?
זה לא מדים של יום חול,
יש בגדים של שבת.
הזוג שזה בגדי שבת, יש עליהם
מדבקה בגדי שבת.
זהו.
חולצה ומכנסיים.
זה צבא אחר, נכון?
בינינו.
נכון זה צבא אחר?
לא.
בוא, אם אתה לוקח בגדים, אומר, זה בגדים לשבת,
יום שישי לפני שבת,
מתקלח, מחליף בגדים, לא משנה איפה אתה נמצא,
כבוד שבת.
מקום אחר, אתה בכלל במקום אחר.
בוודאי, הכול.
טוב,
כן.
איפה היינו?
אבל, אז לכן, מוכתב לבוש בגד שהכיס בטל אצלו.
אבל אם שכח בו מעות, מותר לטטל הבגד, ולא אמרו להם, וכל הבגד נעשה בסיס למעות.
הואיל ואין למעות אלא עיקר הבגד.
אבל אין ללובשו בשבת,
אין שמה יצא בו ואז הוא ייטלטל ברשות הרבים.
אז מה כן אפשר לעשות?
לנער
את הבגד,
הכסף ייפול
לאיזשהו מקום
ותלבש את הבגד,
כי הבגד לא מוקצה.
אנחנו לא לובשים אותו כדי שלא יצא בו ברשות הרבים.
והיום שהיה לנו רשות הרבים, אלא הכל עירוב,
זה בכל זאת בעיה, מישהו שכח כסף בכיס.
מגיע למקום המשתמר,
לא חייב באמצע הכביש לזרוק את האלפיים שקל,
בסדר?
הרשל, פעם,
שבת בצהריים, במז'יבוז',
רעשתר של מאתיים שקל, אובל,
המון.
אז הוא בא למישהו, הוא אמר לו, תעשה לי טובה.
מה אתה רוצה, מה קרה, הרשל, תעשה לי טובה.
תן לי גוף לפנים.
לא, תן לי גוף לפנים?
תעשה גוף לפנים.
תן לי גוף לפנים.
או, נתן לו איזה גוף.
הוא אמר לו, אוי אוי אוי, אני רואה כוכבים, הרים את הכסף והלך.
סבלת?
אתה איתנו.
הוא ראה שלושה כוכבים מהאגרוף,
יצא שם.
די, זה בדיחות של דתיים.
מה לעשות, מה אני אעשה?
נולדנו ככה.
גדלנו על הירשאלה.
אמרנו פעם שהירשאלה זה היה הצדיק, אתם יודעים.
רב צבי הירש מאוסטרופול.
הוא היה הבדחן של רב ברוך ממז'יבוז, הנכד של הבעל שם טוב.
למה הוא היה בדחן?
כי רבורוך כל הזמן היה במרה שחורה,
כל הזמן היה בעצב.
אז אמרו שמישהו, אחד החסידים, שילך לשמח את הרבה.
אז פעם ראשונה שהוא נכנס לשמח אותו, הוא נכנס והתחיל להשתטח על הרצפה.
התחיל לזחול על הרצפה, שם עפר, אתם יודעים, זה לא בתים כמו של היום.
רבורוך אומר לו, ארשלום, מה קורה לך? מה אתה אומר? מה קרה?
מה אתה מחפש?
הוא אומר, אמרו לי שהמצב רוח של הרב ברצפה, אז אני מחפש אותו.
אני הייתי בציון שלו,
הוא נפטר בשנת תקע״ח.
בשנת תשע״ח הייתי בציון שלו,
בדיוק 200 שנה אחר כך.
זאת אומרת, הוא נפטר לפני 200 שנה.
הוא קבוע על יד הבעל שם טוען,
באותו מתחם,
עשרה מטר ממנו.
זה ברור.
אנשים אומרים הרשלט, חושבים שהסיפורים היו סיפורים ככה,
שיש בהם נושא רוחני,
זה לא סתם.
ועכשיו קוראים, לעזבו את הקומיקס שעשו עכשיו.
סיפור לערך שלם קוראים, מי שיש לו את הספר שיביא לי, כי נעלם לי.
אני מחפש עכשיו לראות את זה,
כי חלק מהסיפורים ראיתי, באמת אתה רואה סיפורים עמוקים.
הבדיחות שלו בדיחות תורניות.
בסדר?
טוב, מה?
הקומיקס הזה של הערך שלה, הפכו את זה למי עזר, לא, לא.
עכשיו איזה סיפורים, מה יסלח?
דברים שיש בהם הרבה עומק.
עומק של המציאות, של העיירה.
כן, לפני 200 שנה.
טוב,
סעיף ח',
כלי שיש עליו דבר האסור ודבר המותר,
מותר לטלטלו,
כגון מחטה כ', שיש עליה מבעוד יום אפר,
שמותר לטלטלו, מה היינו משתמשים באפר?
לכסות בו רוק או לכסות בו צואה.
ויש עליה גם כן שבלי עצים שהם אסורים בטלטול, למה? כי מה עושים בה עצים?
ומבארים אש.
מותר לטלטל למחטה כמו שהיא,
הגוי שהדבר המותר חשוב מהדבר האסור, אבל אם דבר האסור חשוב יותר מדבר המותר, בטל אצלו ואסור לטלת לו.
ביתה מטר טיטול. זה משום שלא אפשר להעמיק את קטמא לחודיה, אי אפשר להוציא רק אפר לבד.
תמיד כשאתה מוציא אפר יוצא עם זה גם גחליב.
אפילו איש שד יליה במה המחתה, גם אם תוציא את זה מהמחתה זה אי אפשר להפריד.
או אם צריך למקום המחתה.
ואם אינו צריך אליה לגוף המחתה לא יטטלנה כמו שהיא, אלא ינער ההפר בשברי העצים במקומה וייטול המחתה.
וכן אם יכול לנער האיסור לחוד ינערנו ולא יטטלנו עם ההיתר.
וכל זה לא מהיר אלא שהיה היתר עם האיסור מבעוד יום.
אבל אם היה איסור עליה לבד,
לא מעניין מה שנניח אצלו ההיתר בשבת. זאת אומרת, אם היה דבר איסור, ממילא זה נעשה בסיס לדבר האסור,
ובסיס לדבר האסור אני לא יכול באמצע שבת להתיר אותו.
ראינו את זה כבר בתחילת הסימן.
שאם זה היה מוקצה מונח על היתר בכניסת שבת,
אז זה מוקצה, זה שהמוקצה הלך, זה לא מתיר לי לטלטל את הכיסא, לא מתיר לי לטלטל את המיטה,
בסדר?
הדבר צריך לשים לב אליו.
סעיף ט', תיבה שיש בה דבר המותר לטלטל,
ומעות,
אם המעות אינה מכר, מותר לטלטלה כמו שהיא, על פי התנאים שהתבהרו במחתן.
ופה היו שואלים פעם האם יש אפשרות לפתוח מגירה שיש בה כסף,
ויש בה גם סכו״ם.
אני צריך את הסכו״ם לאכול סעודת שבת, אבל במגירה הזאת יש גם כסף.
אז פעם השאלה הייתה נכונה. מדוע?
כי המגירות היו עומדות בפני עצמן.
אתה מושך את המגירה יותר מדי, הכול נופל.
היו שני פסי עץ,
זוכר אצל ההורים בבית, שני פסי עץ.
משכת את המגירה יותר מדי, כל המגירה עם הסכו״ם, הכול נופל על הרצפה.
אבל היום המגירה לא עומדת בפני עצמה, היא מחוברת.
יש מסילות טלסקופיות.
כדי לשחרר את זה אתה צריך לעשות איזה שהן פעולות.
אז בעצם המגירה היא חלק מהקיר,
כי היא חלק מהארון מטבח, וארון מטבח הוא מחובר לקיר, אין בכלל בעיה.
אין שאלה. תראו איזה קיצוניות הגענו מצד לצד.
ואז במגירות האלה שיוצאות,
אם היה שם כסף, היה שם עוד איזה, לא יודע, איזה סכו״ם,
שלא כל כך חשוב,
אז הכסף גובר,
אבל אם זה סכו״ם המיוחד של שבת,
ובמקרה יש שם גם כסף, אז הם אומרים לו, אה, סכוי שש שבת, כבוד שבת,
צריך לסעודה, הסכוי ביותר חשוב לי ברגע זה.
זה לא עניין של הערך,
עניין של החשיבות.
זה לא ערך נומינלי בשקלים,
עניין של החשיבות של מה שאני צריך עכשיו.
בסדר? שאלות בעניין?
יש לנו שלוש דקות הפסקה,
ואחר כך אנחנו בקסא, נכון?
אז סיימנו סימן ש״י,
שבוע הבא סימן שין יוד אלף
