יאללה, אנחנו בסימן של ח' מתקדמים בדיני מוקצה.
סימן מ' אלף
דיברנו בסעיפים הקודמים בשבוע שעבר לגבי בעלי חיים,
כן, סעיף מ',
אם אפשר לדדות בעלי חיים כאלה שהולכים מעצמם,
רק אני טיפה מזיז אותם כדי שיתחילו,
איך אומרים, שיתרצצו לבד בשטח,
בשטח,
כי להרים אותם אסור כי הם מוקצה.
אומר לנו השולחן ערוך, אישה מדדה את בניה אפילו ברשות הרבים. זאת אומרת, זה לא רק מדין
מוקצה שאסור להגביה אותו,
אלא גם מדין טלטול ברשות הרבים.
עכשיו, שני דברים יש ברשות הרבים. יש לנו את הדין הזה של מוקצה שאסור להזיז אותו, וזה לא משנה אם זה, וזה הנושא שלנו פה באופן עקרוני.
זה הנושא הכללי בסימן הזה.
שגם אם זה בבית,
והיסוד הוא היה שחפץ,
לא משנה מאיזה סוג, עוד לא נפרט עכשיו, חפץ
כלשהו שאין לו שימוש בשבת או ששימושו אסור בשבת,
נחשב מבחינתנו מוקצה, הווי אומר, הוצאנו אותו מדעתנו, אסור להזיז אותו,
אסור לטלטל אותו.
הטלטול הזה זה הזזה.
אנחנו מדברים עכשיו אפילו ברשות הרבים, הוי אומר,
גם ברשות הרבים, שזה איסור של העברה ברשות הרבים.
העברה ברשות הרבים, הווה אומר, אסור לי להוליך,
נקרא לזה כך, אסור לי לקחת ביד
חפץ כלשהו,
גם חפץ המותר,
דוגמה, תפוח עץ,
אסור לי לקחת איתי ביד תפוח עץ ברשות הרבים ולהעביר אותו 400.
כמה זה 400?
1.92 מ'
בסדר, זה ברור.
ודאי, ירושלמי.
בלי חומר, זה ברור.
אסור יהיה להעביר שני מטר,
שום חפץ ברשות הרבים.
איסור טלטול ברשות הרבים.
עכשיו, הילד הזה, שאימא שלו מדדה אותו,
אפילו ברשות הרבים,
אז זה חייב להיות מישהו שיכול ללכת ברשות הרבים.
עכשיו, שים לב להלכה נוספת שאנחנו מתוודעים אליה ברגע זה, שזה ככה,
דרך אגב, אבל אנחנו נכנסים לתוך העניין הזה.
הרי יש כלל שאומר חי נושא את עצמו.
כמה שוקל בן אדם חי,
כמה שוקל בן אדם מת,
מי יותר כבד?
לא נכון.
מי יותר כבד?
מה?
נו למה?
יפה.
זה כלל שאומר חי נושא את עצמו.
כל חי נושא את עצמו,
אלא
כל חי שיכול לשאת את עצמו נושא את עצמו,
אבל חי שלא יכול לשאת את עצמו לא נקרא נושא את עצמו.
ולכן,
אם בן אדם נחשב כחי נושא את עצמו,
אז מותר לי להרים אותו, לטלטל אותו, זה לא כמו משהו אחר.
אבל אם הוא לא נחשב נושא את עצמו,
אז אסור לי לטלטל אותו.
מה הדוגמה של חי שלא נושא את עצמו?
תינוק קטן.
תינוק קטן לא נחשב כחי נושא את עצמו.
מותר לטלטל אותו ברשות הרבים?
מה?
אתה שומע?
ברשות הרבים.
אתה סותר את עצמך.
אם יש עירוב זה הכל רשות היחיד.
אני שאלתי ברשות הרבים, בכרמלית,
בין רשות רבים דאורייתא ובין רשות רבים דרבנן.
כך או כך אסור לטלטל.
ולכן הזכרנו את זה פעם, מה עושים
אנשים שלצערנו, אני שמעתי שיש כמה אנשים כאלה שנמצאים בגלות, אתם שמעתם על זה?
יש כמה אנשים כאלה,
וגם יש להם ילדים בגלות,
ילדים קטנים, תינוקות.
מה הם עושים בשבת כשהם רוצים לצאת מהבית?
תלמיד אחד נשאר.
זאת אומרת, לא אחד, שניים.
המבוגר והתינוק שהוא לא נושא את עצמו.
מה זה תינוק שנושא את עצמו? הוא מסביר לנו פה עכשיו,
המשנה ברורה.
למה שהכול נראה?
לא.
לא.
לכן אמרתי שזה שני דברים משיקים,
ואכלסנו את זה דרך אגב,
ועל אף שאנחנו פה מדברים על דיני מוקצה,
פה יש לנו כבר נושא נוסף,
כי השולחן העורך הזכיר לנו אפילו ברשות הרבים.
כי תינוק,
תינוק, לטלטל אותו בבית, אין שום שאלה, בוודאי שאפשר לטלטל אותו.
איך אמא שלו מניקה אותו?
יש סוג תינוק אחד שהגמרא אומרת שכיוון שהוא,
אין לו הרבה סיכוי לחיות,
אז אסור לטלטל אותו גם בבית מדין מוקצה.
איזה תינוק זה?
שנולד בשמיני.
גם היום ידוע שתינוק שנולד בשמיני זה בעיה.
ברוך השם, היום
זכות הרפואה
שהיא מסייעת ועוזרת. במקרים כאלה,
כשקרה דבר כזה,
לצערנו, שנולד תינוק שלא בזמנו,
או מוקדם מזמנו,
אז יש הרבה הרבה סיוע ויש אפשרות שתינוק יחיה, ואפשר לומר
שאחוזי החיים הם הרבה יותר מאחוזי המיטה, אבל בעבר זה לא היה קיים. זאת אומרת,
אם תינוק נולד בחודש השמיני, זה יותר גרוע מאשר בחודש השביעי.
בסדר, גם היום הדברים האלה ברורים.
כמו האדם חי באדם.
כן, אמרתי, מה ההבדל?
כן, זאת אומרת.
לא, עכשיו פה אני אומר, כיוון שהוא לא יכול לשאת את עצמו,
את צבי חולה,
צבי ציליגר, לא יודע מה, חום, לא נקרא לזה כך,
מה הוא נחשב,
זה כל הסוגיות שמופיעות בגמרא.
רק מה שפה הכניס אותנו על שולחן ערוך,
כי אנחנו מדברים על דיני מוקצה, טיטול בבית.
והוא הכניס אפילו ברשות הרבים.
רק כדי לבאר לנו מה זה חי,
נושא את עצמו. אז הוא אומר ככה, בואו נראה את זה בפנים, כל זה היה הקדמה, כן?
האישה מדדה את בנה אפילו ברשות הרבים, ובלבד
שלא תגררהו,
כי אם היא גוררת אותו, זאת אומרת, הוא לא יכול ללכת, היא גוררת אותו,
או שגוררת אותו על הרצפה,
אתם מכירים את התמונה של הילדה עם הבובה נגררת?
זהו, אז ככה,
בלי הקונוטציות.
תודה.
ככה, אני מושך את אותה, אז היא לוקחת את זה, בטח שזה אסור.
בסדר? אלא יהא מגביה רגלו אחת
ויניח השנייה על הארץ וישען עליה עד שיחזור ויניח רגלו שהוא הגביה.
שנמצא לעולם הוא נשען על רגלו האחד.
זאת אומרת,
התינוק הזה, הוא יכול לדדות ברשות הרבים.
והוא אומר, אין לו יציבות של הליכה.
אבל כשאימא שלו מחזיקה אותו,
אז הוא מרים רגל אחת, מחזיק טוב באימא, עד שהוא מוריד את הרגל, מרים את הרגל השנייה.
זאת אומרת, הוא לא רץ, אלא מספיק שהוא מדדה, מה שנקרא. בדיוק, מדדה.
מלבד שלא תגרור אותו.
אם הוא יכול לדדות ברשות הרבים, לא נחשב שהוא מטולטל, כן? זאת אומרת, לא נחשב שמטלטלים איזשהו חפץ ברשות הרבים.
אבל כל עוד הוא לא
יכול לדדות,
הווה אומר להרים רגל, להוריד רגל,
אז אי אפשר לקחת אותו ברשות הרבים.
עכשיו, לגבי דיני מוקצה בתוך הבית,
אז זה מה שאמרנו,
כן,
האישה יכולה לדדות את בנה אפילו ברשות הרבים.
וכן,
למה? כי אומר השולחן ערוך, תראו, המסגה ברורה, תראו, בקנג,
מה זה אפילו ברשות הרבים?
דעה אפילו תגביינו פתורה, מדוע שהחי נושא את עצמו.
ומה זה החי נושא את עצמו? מה אמרנו?
מדדה.
ולית בזה אלא איסורא דרבנן.
ואבי גזרה לגזרה.
ואם נושא כפות או חולה,
אם לוקחים מישהו שהוא קשור או מישהו שהוא חולה שלא יכול להתרומם
ברשות הרבים, חייב
שבזה לא שייך שנושא את עצמו והנושא מת,
הייתה במלאכה שאינה צריכה לגופה,
לכן
יש אפשרות להזיז מת בשבת
בדרכים מסוימות, לצורך זה שהוא לא יסריח,
ואני יודע מה, כל מיני כאלה דברים.
קורה הדבר הזה.
בכל מקרה, לענייננו,
לשאת אותו,
גם אם הייתה מגביהה אותו, היה מותר,
פטורה, כי זה דה רבנן על דה רבנן, אבל לדעת שזה בתנאי שהוא נושא את עצמו.
אם הוא לא נושא את עצמו, אז אי אפשר.
להרים אותו.
טוב, סעיף מ״ב. דבר שהוא מוקצה
מותר לגרוע בו,
ובלבד שלא יהיה מנענע אפילו מקצתו.
שים לב לדבר הזה, כי דיברנו כל הזמן
על טלטול של מוקצה.
בבקשה לא להוסיף על האיסור,
הרי אמרנו שכל האיסור הוא איסור דה רבנן.
מה האיסור דה רבנן?
הבאנו בהקדמה של המשנה ברורה ארבעה טעמים.
למה חכמים עמדו וגזרו על טלטול מוקצה בשבת.
אבל הם גזרו על טלטול מוקצה לא בגלל שיש פה איזה משהו שמעביר טומאה, לא יודע מה.
עשו טלטול, שם אתה תבוא להתעסק, משעמם לך, אתה תבוא להזיז ממקום למקום.
אבל זה לא גורע כאילו זה, בנגיעה.
אם יש לי מסור חשמלי באיזשהו מקום,
מותר לי לנגוע בו?
יש לי מברג, מותר לי לגבוה בו?
כן, שום בעיה. מה האיסור?
האיסור הוא טלטול.
אני אשתמש, ברור.
בסדר? האיסור הוא יטולטול,
אבל לא נגיעה.
מי היה הראשון שהתבלבל בגזרות?
ממיזה כל הצרות שלנו?
וואללה, אתה צריך לדעת.
כשאני אגיד, אה, בטח הרב אני יודע.
אה?
חווה.
חווה.
שמעת עליה?
יפה. מה היה החטא?
מה היה? ההנחה שאומר לה, בואי, בואי,
שמשהו טעים, בואי תאכלי.
מה היא אומרת לו?
מה היא אמרה לו?
מה הקדוש ברוך הוא ציווה?
לא,
לא לגרוע,
ולא לאכול.
מישהו אמר לא לגרוע? איפה כתוב לא לגרוע?
איפה?
תבין,
תבין, יש לך תנ״ך פה, תן לו, שימצא.
והתנ״ך שלי לא מופיע.
מה? לא, תשב אתה ואתה קם.
אז תאגרו, הנושא ברור, אתם איתי, אתם איתי, אתם איתי,
כולנו בדמוקה, כן?
שאי לב, מה הקדוש ברוך הוא ציווה? מפרי העץ אשר בגן,
אכול תאכל.
מפרי העץ אשר בתוך הגן,
לא תאכל ממנו, כי ביום אכולך ממנו,
מות תמות.
ומה באה החווה ואומרת לנחש?
לא תיגם ולא תאכל.
ואז מה קורה? תראו איך בן אדם מאמין לשכרים של עצמו.
אתה מכיר אנשים כאלה?
זה לא מהיום התחיל.
בסדר?
הוא דוחף אותה.
היא נוגעת.
את רואה?
מה הייתה צריכה להיות התשובה שלה?
עבדתי עליך, עבדתי עליך. נכון? אתם מכירים את זה? עבדתי עליך.
כולנו היינו בגן, לא?
ומה היא אומרת?
אה, באמת? נוגעים ולא קורה כלום, אז אולי גם אפשר לאכול.
זה פוליגרוף לא יעזור לבן אדם כזה.
אתה יודע, יש אנשים שאומרים פעם אחת שקר, הם כבר מאמינים לעצמם שזה האמת, ולא יעזור לך כלום.
עובר פוליגרף.
אתה שמעת על זה?
יפה. מאיפה זה נולד?
שובר.
הוא מאמין לזה, כי הוא לא יזיע,
הוא לא, שום גלים לא יזוזו יותר מאשר דיבור אחר. הוא כבר מאמין למה שהוא אמר.
שכנוע עצמי מופלא.
עזוב עכשיו, אני לא מדבר איתך, לא אומר לעצמך בכלל.
לא, אבל אתם מבינים את הנקודה?
לכן, מדגיש פה על שולחן האור הוא דבר שהוא מוקצה,
עשו, מותר לגוע בו
ובלבד שלא יהיה מנענע אפילו מקצתו.
זאת אומרת,
הוא מנענע מקצתו זה בעיה.
עכשיו מה הכוונה מנענע מקצתו? מזיז אותו ממקום למקום את מקצתו או שמקצתו כמו ג'לי זז מצד לצד?
מה נפקא מינה בעברית שלנו?
מותר להתיישב על מכונית
אבל מה כתוב פה? בלבד שלא יהיה מנענע אפילו מקצתו.
מתי?
מתי הסברנו את זה?
מתי הסברנו את זה?
כבר התבהר בסעיף ג', תסתכל פה נו, נכון? שם, שם הסברנו, אתה זוכר?
איזה זיכרון.
בסדר, זה...
מה הוא מביא?
שאינו מנדנדו.
האם מנדנדו אסור?
מה?
אבל לשים לב שצריך לבדוק אם אני מנדנד חלקו.
יש פה דיון, יש פה דיון.
לגבי המכונית, יכול להיות שלפי מה שכתוב פה,
שיהיה אסור.
שאולי מנענע אפילו מקצתו, ואתה מנענע מקצתה.
אולי אפילו את כולה. הגלגלים עומדים במקום, אבל מנענע.
יכול להיות שזה בעייתי.
צריך לראות מה אמרתי אז.
צריך לבדוק מה אמרתי אז. אנחנו נבדוק איזה שיעור, נכון?
בסדר. אחרי כן אתה תבדוק.
בסדר?
יפה, שאני יכול לתקן.
אבל אומר במפורש, מנענע. עכשיו, מה הבעיה שלנו? שיש דברים שברגע שאת הטיפה נוגע בהם,
על זה דיברנו,
הם זזים.
בדיוק.
זו הדוגמה שמופיעה בגמרא, ביצה.
ביצה שנולדה בשבת.
מותר להשתמש בה?
נולד.
בסדר?
מוקצה.
אסור להשתמש בה.
אבל, אבל,
אבל,
אה, יש הבדל בין בן אדם לבין אוכל.
אני מקווה שצריך יש הבדל לזה.
בסדר.
אבל,
כדי שהיא לא תינזק,
מה אני יכול לעשות?
לכפות עליה כלי.
יש כתוב שבמוקצה כזה, שהוא סגלגל,
אסור אפילו לגרוע.
למה אסור לגרוע?
ברגע שנוגע בביצה היא תתגלגל,
כי היא לא תעמוד במקום.
הסיכוי שהיא תעמוד במקום.
כל נגיעה קטנה תזיז אותה.
לכן צריך לקחת כלי הרבה יותר גדול ממנה ולכפות עליה.
בסדר, זה הנושא של ביצה, אבל כל דבר אחר,
אין בעיה.
סעיף מ״ד, כלי שנתרואה,
כן, היא תחילה להתפרק, לא יתלום ממנו חרש לכסות בו,
או לסמוך בו.
זאת אומרת, נשבר איזה כליל, שולפים
חלקים מהסדקים, מהשברים שיש שם בחרס,
מושכים ומשתמשים, אסור בשבת.
סעיף מ״ה, אסור לשחוק בשבת ויום טוב בכדור.
ויש מתירים ונהגו להקל.
שמים לב?
האם מותר לשחק בשבת ויום טוב בכדור?
דבר ראשון,
יפה.
דבר ראשון,
התוספות מביאים
שמשחק בכדור זה משחק של בנות,
זה לא משחק של בנים בכלל.
אין מה הבנים בכלל להתעסק בזה.
מה היו עושות הבנות?
הוא מתאר,
הן לוקחות סמרטוטים,
מגלגלות אותם חזק חזק,
יוצרים בהם כדור ובועטים בו מאחת לשנייה.
קוראים לזה כדורגל.
אבל ממה?
אומר לנו שולחן ערוך, אסור לשחוק בשבת ויום טוב בכדור.
בכדור. למה אסור לשחק בקשה בדמות בכדור?
נראה קנ״ז,
בין אם של נייר או של עץ
שאין שם כלי עליו מחמת שראוי לשחוק בו, והיה בכאב אין שהוא מוקצה בגופו.
אפילו בטלטול בעלווה אסור לדעה זו.
ויש מתירים, למה מתירים?
אפשר שטעמם שכמל שעשוי לכך,
מיוחד לזה בתמידות, הוא אשר בו שם מוקצה.
זה ברור.
ומה נגיד היום?
לא, עזוב עכשיו אתה ממציא לי המצואות חדשות.
היום, כדור,
ויש שם כלי עליו?
מה לא?
הולכים להיות, קנו בחדות, קונים כדור, אתה יודע איזה,
היינו קונים כדורים מאור, כדור, מה אתה מדבר?
בשביל לשחק.
זה לא סתם איזו קבוצה של חסכת עץ עגולה, או של איזה סמרטוטים,
או ניירות.
מה? מלאכת השיחוק.
לא משנה.
משחק.
הוא כבר דבר שנחשב.
דבר שקונים אותו בחנות.
בסדר?
סינים בונים לו מפעלים.
יצרתי אותו, תיקנתי אותו לצורך מסוים,
והוא משמש בפועל למטרתו.
אבל כדור של פעם,
כולה לקחו כובע צמר כזה, סגרו אותו בתפרים, מילאו בפנים קש ולא יודע מה. יש לי כדור, מה אתה מדבר על זה?
ביטלת את הכובע מתפקידו ולא עשית ממנו שום דבר אחר, סתם בועטים בזה, זורקים לפח, הולכים בערב הביתה,
מה עושים?
משאירים בשטח, מה אכפת לנו, מי יקח, מה יקח. היום הולכים בערב הביתה, משאירים את הכדור בשטח?
מה פתאום?
באמת?
קצת, תראו, גם כולנו פה פרימטיביים.
כן, ראיתי שמשאירים סמארטפונים במגרש, כל מיני דברים כאלה, כן?
גם זה משאירים ולא חוזרים לככה.
צמוד לבית שלי יש מגרש, אני יודע.
אני מעביר כדורים מעל הגדר, אני יודע. זה ברור.
משאירים חפשי, הכול.
הכול. מה?
לא, יש כל מיני אנשים.
אין ערך לכלום.
טוב,
בסדר.
סעיף מו,
תראו משהו חדש, תראו זה כל מיני משחקים כאלה שהם מוקצה, כן?
אסור לשאת תחת הצילב זרע התולעים שעושים משי,
מפני שאסור בטלטול.
ועוד שהוא מוליד בחומו,
מי גידל פעם תולעי משי?
איך, איך עשית את זה? בוא, תספר לי.
קופסת נעליים.
איזה נעליים, אה?
נעלי ירושלים, הם בפה, הם אומרים, כן.
תולעים צריך גם.
תולעים צריכים ותולעים, יפה. ואז מה קורה?
מעטפת לבנה.
ואז מה הם צריכים? הם צריכים את החוב הקבוע,
כדי שבסוף הם, יפה. אבל אני לא רוצה שהם יבקעו, כי אז
הם עושים חור לכל האורך. אני צריך שיגיעו לשלב מסוים, נכון?
אז איך עושים את זה?
מחזיקים אותם תחת הצילי ידיו.
יש לו שקית,
עם כאלה...
בסדר?
ואז מה קורה עם תחת הצילי הדיו?
בעברית קהלה שלנו, בן אדם דוגר על ביצים, נו מה?
ככה הם זרקים.
אומר גם, אסור לשאת תחת הצילי הדיו זרעת עולאים שעושים המשי,
מפני שאסור בטלטול.
אתה הולך להשתמש בחוטים האלה אחר כך.
משי, חוטי משי.
אם הם יבקעו...
רבותינו, אתם לא גידלתם כמו שצריך.
לא, אנחנו רוצים שיבקעו, ואז יוצא חור.
הרי ברגע שהוא עושה את החור לבקוע,
אין לך חוט אחד ארוך.
בוודאי, מה אני מחפש? את התולעים?
מחפש את הכסף.
מה קרה לכם? אתם לא כלכליים.
בסדר? לא, לא. אנחנו בתור ילדים לא הסתכלנו על זה, הסתכלנו על איך זה יוצא.
איך זה יוצא.
היום אנחנו כבר, אתם יודעים.
עוד זאת, התבגרנו בכמה שנים, מסתכלים על דברים אחרים.
אבל באופן עקרוני לא מטלטלים את זה בשבת.
אסור בכלל בטיטול בשבת.
וחוץ מזה שהוא מוליד בחומו, ברגע שאתה שם את זה,
אז אתה גורם לפיתוח.
כי אתה כמו מדגרה.
בסדר?
יופי.
טוב, אתה גידלת תולעים אישי?
לא, ואתה?
למה לא? אתה גם מושבניק, מה?
אתה צעיר.
אתה צעיר.
אתה גם לא, לא שייך.
זהו, אתה היחיד פה הזקן.
נכון? אתה הכי מבוגר מכולם פה.
בסדר, אתה רואה מה זה שנה אחת בחיים ארסה.
אוי, אוי, אוי. לא, היו כל... תראו,
מישהו בא היום, נראה לי שהוא היה גר בכתובת מסוימת. אז הם אמרו, בכתובת הזאת היינו נעצרים כדי להמשיך
להרביץ מהירות בכל הירידה עם העגלה.
מה זה עגלה? הוא אומר לי.
אתה יודע מה זה עגלה?
אתה לוקח עצים של בניין,
קונים גלגלים בשוק.
מחברים, בסדר? עושים ציר,
מושכות ימין שמאל,
ולוקחים נעליים לשנוס שיהיה ברקסים ותסוליות שלהם, ומרביצים את כל הירידה
מהר צבא ועד שבוע הנביא.
לא, מתי הסכנה נתפשוט, אבל?
אני אחתוך אותך איזה אוטו.
בסדר, אז זהו, עושים עגלות, משחקים בקיץ.
במה משחקים בקיץ?
טוב,
יאללה.
סעיף מ״ז,
הנה שוסרים לטלטל בגד שעטנז ויש מתירים.
למה?
האם יש איסור
שיהיה באיזשהו מקום בגד שעטנז?
אלא מה יש?
יפה.
אז קבע שאסור ללבוש אותו, אז מותר לטלטל אותו, אסור לטלטל אותו.
אולי, או שאני יכול,
אני נגב בו את הרצפה.
בסדר?
נגב בו, לא יודע מה, משהו,
נגב ידיים.
ברור.
מותר לטלטל בנניפה בשבת להבריח הזבובים.
מכבדות שמכבדים בהם הקרקע, מותר לטלטלם, על אף
שבשבת אסור לכבד בהם את הקרקע. מדוע?
השאלה היא אם כזאת, בתוך הבית או מחוץ לבית? אם זה בתוך הבית,
זו תולדה של בונה,
נכון?
הוא משווה את הגומות, זו תולדה של בונה בתוך הבית. אבל אם זה מחוץ לבית, זו
תולדה של חורש,
זורע, בסדר?
מה?
מכבדות?
אה, מטאטא.
כן, מכבדים בהם הקרקע.
טוב, נון, הרז'בו מתיר לטלטל לאצטרלוב בשבת וכן ספרי חוכמות, ולדעת הרמב״ם יש להתספק בדבר.
בסדר, מה זה אצטרלוב?
מה?
לא, אצטרלוב זה כלי של התוכנים,
של החוזבים בכוכבים, לא יודע איך נקרא לזה כך, של האסטרונומים.
אסטרונומים, אה, לא, יש לזה,
תחפש אצלך באינטרנט, מה זה?
בקיצור, זה מכשיר שמשמש את האנשים שבודקים את הכוכבים.
אז האם מותר להשתמש בזה בשבת? כי זה סתם מדע של חול.
וספרי חוכמות,
כן, לא ספרי קודש, בשבת, האם מותר לטלטל או לא.
אז השולחן, הרשב״ם מה אומר?
הרשב״ם מתיר.
ולדעת הרמב״ם יש להסתפק בדבר.
ממילא,
כשאין שום צורך גדול, לא יודע מה קרה בעניין הזה, שלא יישבר, שלא יקרה משהו כזה,
לא מטלטל עם סתם ספרי חוכמות
ולא את האסטרולוב בשבת.
אז לכן השאלה אם עכשיו את הספר חוכמות מותר או לא.
פיזיקה,
רפואה,
מה?
אז אומר הרבה פעם יש להסתפק, כי בכלל מותר לטלטל את זה.
בסדר.
לא, זה לא צרכיו האישיים.
בטח.
נא,
מה שמורה על השעות,
שקוראים ארילוזו,
בין שהוא של חול, בין שהוא של מין אחר,
יש להסתפק אם מותר לטלטל לו.
הוא כבר פשט את המנהג לאסור.
בסדר? מה זה, מה זה?
שעון חול.
לא, שעון חול.
או שעון מים.
שברגע שאתה בא, אתה הופך אותו, אתה מיישר אותו, לוקח לו כמה זמן.
בסדר?
אז כבר פשט את המנהג לאסור.
אבל סתם שעון שאנחנו משתמשים בו,
הוא מותר לפרשת המנהג להיתר. למה?
זה כלי,
לפעמים זה גם תכשיט,
יש כאלה שהם לא יכולים ללכת עם השעון ככה.
למה?
מה השקעתי כל כך הרבה כסף?
צריכים ללכת עם השעון,
שככה זה תפוס, שכולם יראו איפה השעון.
זה ברור, אתה מכיר אנשים כאלה?
שהולכים עם השעון ככה.
כי אחרת למה קניתי שעון?
יפה, אתה איתי.
יפה.
בסדר, זה ברור.
אז היום אין בעיה, אפשר להסתובב עם שעון, אין שום בעיה. נ״ב, מוקצה לעשירים אף ומוקצה אפילו עניים ואפילו עניים אין מטלטלים.
זאת אומרת, אם בא עשיר ואומר מה זה הדבר הזה, שם אותו בפח,
ממילא הוא כבר נחשב למוקצה כי הוא ביטל אותו לפני יום שישי, שם בפח אשפה.
גם העני שאומר מה את הזהב הזה זה רק העשיר והעשיר מלמעלה מסתכל ואומר מה זה.
אני מזה ולזה, אני הולך להשתמש?
הוא מברך על המטמון הגדול שהוא מצא,
והוא באמת, לפחות מישהו לקח את ההשפעה שלי.
כיוון שהוא מיום שישי כבר שם את זה בהשפעה,
והוא ביטל את הכלי הזה משימושו,
בגד, חולצה, לא משנה מה.
גם אני לא יכול להשתמש בו בשבת.
אבל אם בא מישהו ושם ביגוד,
חפצים, כלים, לא על פח ההשפעה,
אלא בחדרון של ההשפעה או על הגדר,
מה בעצם הוא אומר?
אני לא צריך,
אבל מי שיצטרך שייקח.
זאת אומרת, הוא בעצם לא ביטל את השימוש בדבר הזה.
בסדר?
יפה.
הגענו לבן,
ובזה אנחנו סיימנו את הסימן ש״ח בדיני מוקצה, ובעזרת השם,
אני חושב שפעם הבאה נתחיל את סימן תש,
סימן טש,
לא שט.
למה לא שט?
איזה מילה לא יפה זאת?
מה?
שתו העם ולקטו.
לא יודע, לא יודע, טוב, בכל מקרה זה מה שכתוב פה.
אז שבוע הבא, בעזרת השם,
סימן שט.
בסדר, נצא להפסקה של שתי דקות, שלוש דקות,
ואחר כך
ללכות
ולתעילת ידיים.
כל טוב.
