טוב, אנחנו בסימן של חטא,
כבר נמצאים כמה שבועות בנושא המוקצה ויש לנו עדיין
דרך ללכת בה וגם את המעשה אשר נעשה.
עכשיו אנחנו נמצאים בסימן ל״ד,
מה שנקרא דל מאחה. מה זה דל מאחה?
הייתי מעדיף להוריד אותו מפה,
כן? דל זה אחד שאין לו.
אז דל מאחה תוריד מפה.
למה דל מאחה? הל״ד הזה,
כי בסופו של דבר זה מדבר על דברים לא נקיים ומה שלא נקיים.
אנחנו לא אוהבים, אנחנו אוהבים דווקא דברים נקיים,
אבל מה לעשות, יש במציאות גם דברים לא נקיים.
אז צריך
להסתדר איתם.
יש מוקצה שנקרא
מוקצה מחמת מיאוס.
פירוש המילה מיאוס בעברית,
משהו שאני מתרחק ממנו.
מאוס זה מורחק, מובדל.
או נמאס, נמאס לי, מה זה נמאס לי?
מאוס עליי,
מגעיל אותי, בקיצור.
המוקצה הזה בחמת מיאוס,
הוא מתיר לנו לקחת אותו למקום אחר.
אני לא יכול לשבת בבית כשיש ריח לא נעים.
אתה פותח חלון, אבל מקור הריח בפנים,
אז מה יצא מזה?
אלא אם כן תגיד שאתה גר בשכונה כזאת, שלוקחים את הריח וזורקים מהחלון.
בסדר, אבל לא אצלנו.
משתדלים לא לעשות דברים כאלה.
זה ברור.
זה ברור. טוב.
אמר לנו השיכון ערוך סימן ש״ח סעיף ל״ד, בואו נראה בפנים, ואז
תרגם את זה לחיי המעשה.
כל דבר מטונף,
מה זה מטונף?
טינופת, בסדר?
כל דבר מטונף, כגון רעי וקי וצואה,
בן של אדם, בן של תרנגולים וכיוצא בהם.
אם היו בחצר שיושבים בה, מותר להוציאם להשפה או לבית הכיסא,
אפילו בלוקלי.
ואם היו בחצר שאינו דרשם, אסור להוציאם.
ואם יראה מפני התינוק שלא יתלכלך בה, מותר לכפות עליה כלי.
מה זה מותר לכפות עליה כלי? הרי מותר להוציא.
אה, במקום שהוא לא גר שם.
מקום שהוא לא גר, ואסור לך להוציא,
אז אתה יכול לכפות על זה כלי.
שימו לב לסימן הזה, זה הסעיף הזה.
הסעיף הזה, סעיף ל״ד, כמו שאמרנו, דל מהאחד, תוריד אותו מפה, אבל זו מציאות.
זה מה שנקרא מוקצה מחמת מיאוס.
כל דבר מטונף,
במקום שאני יושב, במקום שאני משתמש,
אני יכול להוציא אותו לאן שאני רוצה.
זאת אומרת, לראות, טלטול וזה, בסדר.
אבל באופן עקרוני,
אסור הרי להזיז שום דבר שהוא מוקצה בשבת,
אמרנו את זה כבר, מדברים על זה כבר
הקדמה פלוס 33 סעיפים, ועכשיו לסעיף 34. אסור לנו להזיז.
פה הדבר שהוא מוקצה מחמת מיעור, שבעצם הוא כלום.
הוא לא כלי מלאכתו לאיסור,
הוא מחטוא להיתר, אבל זה שום דבר, זה משהו שהוא... סתם סירחון, בקיצור.
דבר מסריח, מותר להזיז אותו מהבית.
למה?
לא נעים לי לשבת פה.
בוודאי.
עכשיו בואו נראה, אתה רוצה לחיי המעשה, נכון?
חתכו אבטיח באמצע הקיץ.
מה קורה לאבטיח אחרי כמה שעות לקליפות שלו בקיץ?
נתנו לי לראייך לא נעים.
פירקו בורי,
דניס,
מושט שלם. בסדר? מכיר את זה?
מה קורה בעצמות בקיץ?
מה מתחיל?
יפה.
זה נקרא מוקצה מחמת מיאוס.
ודבר שהוא מוקצה מחמת מיאוס, מותר לפנות אותו.
לא נוח, לא נעים, לא טוב, היא יושבת.
החליפו לתינוק חיתול,
או בעברית שלנו טיטול,
שלא נטעה.
בסדר? החליפו את זה רק טיטול. מה עושים איתו?
זה מוקצה.
שאירו אותו על הרצפה פה בחדר.
מותר לקחת אותו אחר כבוד
למקום ההשפעה.
זה ברור.
כל דבר שגורם לי לאי-נוחות, נקרא לזה כך,
במגורים, בדיור שלי,
בהתנהגות שלי בשבת, מותר לי להזיז אותו.
עוד פעם, אי-נוחות מצד ריח,
צבע, מראה, לא יודע מה.
לא, לא.
לא.
אז תקווה לי שאני לא יכול לשבת פה, כי זה לא נעים.
עכשיו, במקום שאני לא נמצא בו,
אני לא יכול לפנות.
עכשיו, שימו לב לסיבוב שאני מגיע אליו.
אם יש לנו קליפות של אבטיחים ואדרות של דגים,
ואני שם את הכול בשקית, אורז את הכול, וברגע זה זה נמצא במטבח
או בפינת האוכל.
אנחנו נמצאים פה?
כן.
נמצאים פה, כן.
אבל אם הוצאתי את השקית עם הלכלוך הזה למרפסת,
אתם מבינים?
אם לקחתי על המטבח, אתה יכול להוריד להשפעה
של הבניין.
אבל אם לקחת אותו למקום שלא מסתובבים שם, רק בסך הכל יוצאים כדי לקחת משהו להחזיר,
אתה לא יכול עכשיו לקחת אותו.
באמת, ברגע שמותר לי להזיז, זה נכון להרבה מוקצים אחרים גם,
ברגע שאני יכול להזיז מוקצה, אני יכול לקחת אותו לאן שאני רוצה.
ברגע שהגיע למקום, והנחתי אותו,
במקום שזה כבר לא מפריע,
אז גמרנו, אין לך יותר אפשרות לקחת אותו.
זהו.
נגעת, נסעת, עצרת,
מפתח דלתות, כולם יורדים.
אתה יודע, ברור מה שאני אומר?
זה חשוב, כן.
אשפה, אשפה. זבל זה של בהמות, כן.
עכשיו תגיד לי אתה.
בבניין שאתה אומר,
שמעתם את השאלה?
מישהו הוריד את האשפה, לרגע רצה לפתוח את הדלת, לא יודע למה הוא צריך שתי ידיים בשביל זה,
או שההשפעה תפרש את הידיים,
בסדר?
והוא אליך את זה שנייה כדי לפתוח את הדלת.
נו, ומה?
אתה יכול להשאיר את זה בדרך?
יש עוד אנשים?
יש עוד אנשים בסביבה?
מישהו עוד יעבור פה? מישהו יכול להיכשל?
מישהו יכול להתלכלך בזה?
הנה זה מה שכתוב פה בדיוק,
בסדר?
זה עדיין לא יצא ממקום שאתה לא משתמש בו, אתה משתמש במקום.
איך?
לפח ההשפעה.
ברחוב זה כבר בעיה אחרת.
זה כבר נושא, אני חושב שחלק דיברנו, אבל אני אסתכל לגבי מה שמזיק לרבים.
נשבר בקבוק.
חבר'ה בליל שישי
שתו בירות בכיכר.
נשברו הבקבוקים.
היי, 30 אגורות הלכו.
זה ברור.
אני יכול... בשבת בבוקר אני הולך להתפלל,
ואני רואה שהחבר'ה בלילה
היו פה, רואים? ישי יריות.
פעם היו יהודים. איך יודעים כשישבו אנשים
הספסל ברחוב,
מה רואים בדרך כלל?
פעם,
לא היום, פעם,
גרעינים.
בסדר, רואים פיצוחים על הרצפה.
היום מה רואים?
פגבוקים של בירות,
שבורים, כן?
בסדר, השם ישמעו.
בקיצור, מותר לי להסיס אותם?
עוד רגע יאיר היום.
אנשים עוברים פה,
ילדים מסתובבים,
אבל למה זה ראוי? זה לא ראוי לכלום.
מה שלא ראוי, מותר להזיז אותו?
היזקה דרבים שאני.
היזקה דרבים שאני.
במקום היזקה רבים, החכמים לא גזרו.
וכל דין מוקצת, זה יהיה חכמים.
החכמים לא גזרו פה.
תוציא מכשול מידי הרבים.
בסדר? זה ברור?
אז אם בשבת מותר,
מה עושים באמצע השבוע כשאתה עובר ורואה באיזשהו מקום מכשול על הרבים?
תפנה.
חייב.
יזיקו.
ראינו את זה בסוף גמרא בכתובות.
אני לא זוכר מי זה כתוב, אחד החכמים
שהוא היה מסכל,
מתקל תקילי, אתה רואה שיש שני בירורים בירור אחד,
הוא היה מסכל אבנים מהדרכים בארץ ישראל. למה?
שלא יבוא מישהו ויגיד שבארץ ישראל נכשלים.
שזה יוציא דיבת הארץ.
כמה חשוב לנו
לדבר טוב על הארץ.
יש שם כמה חכמים, כל אחד מהארץ עושה
כדי שכולם ישבחו את ארץ ישראל.
הוא מפלס, אתה רואה לכלוך, אתה רואה קלקול, אתה רואה משהו בדרך.
בדרך
תיישר תנקה.
למה?
שאף אחד לא יתלונן על משהו בארץ ישראל.
שיהיה כיף לחיות פה.
אתם מבינים מה זה ירושלים נקייה? יש ראש עיר חדש, כן, ירושלים נקייה.
גם אני מדכא את ירושלים.
מי היה מדכא את ירושלים?
בדרך מהבית לישיבה שם.
הרב הרב לוין, הרב הרב לוין, לעצמו.
בסדר? זה ברור מה זה לנקות
לארץ ישראל, בפרט בירושלים.
פלטרין של מלך.
טוב,
בכל מקרה זה סעיף
ל״ד בסדר? סעיף ל״ה.
אף על פי שמותר להוציא גרף של רעי ועבית של מי רגליים,
אסור להחזירם, אלא אם כן נתן לתוכם מים.
אתם מכירים את הסיטואציה? שמעתם עליה?
כשהיינו ילדים היו קוראים לזה סיר לילה.
מה זה סיר לילה?
עבית של מי רגליים,
או בלשון אחרת גרף של רעי.
איפה עדיין רואים דברים כאלה?
שלא נדע מצרות?
בתי חולים.
כן, אדם לא מסוגל.
בסדר, אבל היום זה חד פעמי,
אז אין בעיה, קח אותו, זרוק אותו וזהו.
אבל בזמן הזאת הוא רוצה להחזיר, וגם מה פתאום אותו מחזיר את זה? אין בזה כלום עכשיו.
להחזיר מי התיר לך?
התירו לך לקחת,
כי זה מטונף, בבית.
כן,
סיר לילה.
ואז גמרנו.
למה?
לא, תשאירו אותו שרוקנת.
אל תחזיר אותו הביתה,
זה מה שכתוב פה.
לאן רוקנת?
לא, זה היה רב פעמי, אבל לאן רוקנת?
למקום שמרוקנים.
בסדר, לא משנה.
תשאיר את זה שם. למה, איך אתה מחזיר את זה חזרה?
אלא אם כן, שמו מזה מים.
נתן בתוך המים, אז אפשר.
בסדר. כי ברגע שזה מים שראויים לשימוש,
כן, החתולים, לא יודע מה.
בעלי חיים יכולים לשתות מזה?
נשפוך על הרצפה אפשר?
אחרי ששטפת.
טוב, ברור לי שאתה לא תשתה מזה, נו, מה, לא העלינו על דעתנו בכלל.
זה לא היה בפוקוס,
כן, הדבר הזה.
זה בסדר.
טוב,
יפה.
בדיוק.
אתה רואה, זה, איך השם?
בועז.
בועז אומר, מזל שאנחנו לא פעם.
כל יום צריך להגיד תודה רבה על זה.
יש אנשים שאומרים, היי, פעם היה. אתה מכיר את האנשים האלה?
פעם היה?
פעם היה? הלך לפעם, בוא נראה אותך.
בסדר?
צריך לזכור את זה.
צריך לזכור את זה.
פעם היה פעם, היום זה היום.
איפה אתה נמצא?
היום או פעם?
מי החליט?
אתה אחלה תדע.
מי אתה שתחליט?
מי החליט שאתה היום פה בעולם?
הקדוש ברוך הוא.
יפה.
אם הקדוש ברוך הוא החליט שעכשיו אתה פה, אז מה אתה בוכה על פעם? הוא החליט שאתה צריך להיות פה.
אם אתה צריך להיות פה, יהיה בכיף פה.
כי אתה פה עכשיו,
פעם היו צדיקים, פעם היו, זה היה פעם, היום.
אתה פה היום, דוד, זה ברור.
לא אתמול ולא לפני עשר שנים, אתה פה.
תחיה בכיף.
מי החליט?
אבא.
הנושא ברור למה תמיד טוב לנו?
כי מי החליט שאנחנו פה?
הקדוש ברוך הוא אמר, לא טוב, איך יכול להיות שלא טוב?
כן, כן. זה אמרתי פעם בשם הרב מניטו,
הרב יהודה ליאון אשכנזי.
שמעת עליו?
היה גר במבוא לבנה, אבות אשכול.
בקיצור, הוא אמר פעם,
מה זה צדיק ורע לו?
נכון שכתוב צדיק ורע לו?
הוא אומר צדיק ורע לו זה צדיק שחי בדור הזה את הדור הקודם.
זה ברור?
זה ממה שאני אמרתי.
אם הקדוש ברוך הוא הניח אותי פה עכשיו,
מה אני צריך להיות?
מבסוט במה שיש עכשיו.
כי זה מה שהחליטו,
לא נכללתי. אתם יודעים, כל נושא הזה עכשיו, פרשיות שבוע, גם אנשים אוהבים,
זה נושא של בחירה חופשית.
פרעה והשם הכביד על דיבור, שובבים, עניינים,
בסדר.
בסופו של דבר, בינינו, בסוד, לא נעים להגיד, כי זה שובר כמה שיעורים,
בסך הכל, במה יש לנו בחירה חופשית?
במה?
באיזה נושאים?
גם כשאני רוצה לתקן חביתה,
יום אחד העין מתפוצצת לי.
אפילו בזה אין לי בחירה.
נכון?
לפעמים אתה שם יותר מדי, יוצאתי אבישר, רציתי לטבול את הלחם.
אה, אבצת עין. אפילו את אבצת עין אתה לא בוחר מאה אחוז זמן. אה, מספיק. מה יש לך כבר לבחור?
אה?
אני בכוונה אומר את זה ככה, אתה מבין?
הרי בסופו של דבר, מה?
גבוה נמוך, שמן רז, לא יודע מה, מה אתה יכול לבחור?
לבחור, מי החליט בשבילך?
אבאלה.
אפשר לומר שרוב הדברים, אפילו כל הדברים העקרונים הוא בחר בשבילך.
תראה פה קצת ככה, איך אמרת?
תשובות זה דתיים, יראת שמיים.
בסדר, תשובות זה דתיים, אין בעיה, אבל
בסופו של דבר,
שים לב שכמעט אין, והרבה פעמים אתה רוצה לבחור משהו, כבר מישהו משנה לך את הבחירה.
כשאתה רוצה לבנות בית, האדריכה משנה לך את התוכנית.
כשאתה רוצה לקנות איזה מכשיר, אז בחנות יש לו יותר אחוזים בסוג מסוים, שחררת לך למה הוא יותר טוב, ואז נכנסת, יצאת עם משהו אחר.
אם אתה לא איתן בדעתך,
אתם יודעים מה אומרים היום, כשמישהו נכנס לאיזה חנות ענקית
לקנות זוג בכנסיים
והוא לא יודע בדיוק מה הוא רוצה,
שתי אפשרויות יש.
מה השתי האפשרויות?
זה לא, זה נכון.
או שהוא יוצא בלי כלום מרוב שהוא יתבלבל,
או שהוא יוצא עם חמש.
עם אחד הוא לא יצא.
ואם המוכר שם הוא אחד שיודע למכור,
זה בדיוק מה שהוא צריך.
את הבן אדם הזה שואל בדיוק מה הוא רוצה.
שמע, זה עליך כמו על סבתא שלי.
בסדר?
זה בדיוק ככה.
אתה לא מבין איך זה, משהו-משהו.
משהו מגניב, מגזיל, הכל יכול להיות.
בכל תחום זה כך, נכון?
שיווק.
עכשיו אנחנו משווקים תורה גם, אז שימו לב מה אנחנו עושים, כן.
איזה שהם דרכים מסביב, אבל
משווקים את הצורך לעבוד עבודת השם.
כן.
תואר, זה דברים יותר פנימיים, בסדר.
נושא ברור?
יפה.
סעיף ל״ו.
אין עושים גרף של ראי לכתחילה.
דהיינו להביא דבר שעתיד להימאס כדי להוציאו לכשיימאס.
אם עבר ועשרו מותר להוציאו.
ראי?
ראי זה צואה, אבל אתה שואל למה יש גם וגם.
לא, כי זה כתוב פעמיים.
זה אמור להיות צואה, אבל פה כתוב גם ראי וגם צואה.
אתה מבין, אז אתה צודק בשאלה שלך.
אתה צודק בשאלה.
כן, אז למה לכתוב את זה פעמיים?
בסדר, טוב.
בסדר, אנחנו מלמד ו', עושים גרף של ראי לכתחילה, דהיינו להביא דבר שעתיד להימאס, כדי להוציא עוד איך שיימאס. ואם עבר בעשור, מותר להוציאו.
בסדר? כי בתכלס, בשורה התחתונה, יש עכשיו משהו לא נעים,
זה שבן אדם עשה משהו שאסרו לו לעשות,
זה לא אומר שבגלל זה עכשיו כולם יסבלו.
כמו שעשה לנו פעם אחד המחנכים.
מישהו הביא פצצת סירחון.
אתם יודעים מה זה?
העצים האלה שקוטפים.
אז בא הרם ואמר, טוב, הבאתם פצצת סירחון?
נועלים את הדלתות, כולכם תישארו פה בפנים.
זה לא הולכות שבת ככה.
בסדר,
זה ברור?
הנושא ברור.
יש משהו לא נעים, אז מה אם מישהו עשה את זה?
אז בגלל זה עכשיו כולם יסבלו, שבת,
כבוד האדם.
זה ברור?
יפה.
צעיף ל״ד במקום דהי כפסדה, מותר להכניס בטאטו אצל גרף של רעי ולקבוע ישיבתו שם כדי להוציא אור.
איזה נבלה, איזה אני יודע מה, משהו מסריח,
יכול להביא לפה כל מיני חרקים, חיידקים.
איך ראית אצל סיפור של הרשל'ה?
כשהוא קם בבוקר,
אז הוא סיפר שהוא ראה רק ג'וק אחד מת במיטה שלו.
כנראה יש שם כל מיני...
או, אם רצית רק אחד זה בסדר.
בעל הבית, הוא אמר לו.
הוא אומר, כן, אבל אתה לא יודע כמה חברים באו ללוויה.
בסדר?
זה הבעיה.
לא היה אחד הזה.
אתם הכרתם אותו, נכון? אתם יודעים לי זה.
כן?
כן?
אני זכיתי להשתטח על הציון של הרשלה.
אתה יודע?
הוא נפטר בשנת תקע״ח.
ובדיוק כשהיו 200 שנה לפטירתו,
אני הייתי בציון שלו.
זה היה בצבי הירש מאוסטרופול.
תלמיד אחד מהחבורה של הצדיקים של הרב ברוכים בי ז'בוז'.
מי זה הרב ברוכים בי ז'בוז'?
נכד, הנכד של הבעל שם טוב.
ואחד החסידים הגדולים שלו היה הרשלה, אחד הצדיקים.
רק מה?
שרב ארמי מז'יבוש, תמיד מספרים עליו שהוא היה תמיד במראה שחורה.
תמיד היה בכעס, בעצבות.
היה צריך מישהו שירומם לו את ה...
אז לקחו את אחד החסידים הקרובים אל הרייבה,
ומה אמרו לו? מה התפקיד שלך?
לבדר את הרייבה.
מספרים שהסיפור הראשון שהיה זה כשאמרו לו, תשמע, צריך להרים את המצב רוח של הרייבה,
וברוך,
אז הוא נכנס לחדר,
השתטח על הרצפה והתחיל לחפש על הרצפה.
בואו, אמרו לו, מה אתה מחפש? אמרו לי שהמצב רוח של הרבי ברצפה, אז אני מחפש אותו.
ומאז הוא התחיל ככה.
בסדר? איפה הציון?
חמישה מטר מהבעל שם טוב.
באותו...
כן, כן, כן.
עכשיו,
תקרא את הסיפורים של הרשיילב ותראה כמה עומק יש בהם.
כן, כן, אבל יש בהם,
יש בהם עומק.
עזוב את הקומיקס האלה שעכשיו עשו, זה סתיו שטויות.
הסיפור האלה המקורי, האמיתי.
תקרא אותם, אתה תראה שיש בהם עומק.
זה לא סתם, זה בדיחות שבאות על גבי משהו שקשור.
בסדר, טוב, יאללה, בעזרת השם.
איך?
ג'והא.
לא מכיר.
לא יודע מה זה.
בסדר. טוב,
אז זהו, אז בואו תעשה גרף שראי, לקבוע ישיבתו שם כדי להוציאו. זאת אומרת, הוא הולך, שם את המיטה שלו שם, עכשיו אני משתמש במקום, כי מה ראינו בסעיף ל״ד?
אם אתה לא משתמש במקום, אתה לא יכול להוציא.
מה הוא אומר? אני עכשיו רוצה לישון פה.
העביר את הכיסא, העביר את השולחן, מתחיל ללמוד.
יש פה ריח. טוב, תוציא את הריח.
בסדר? מותר.
תראו, אני תמיד אומר ככה.
אם היינו אומרים דבר כזה בדין תורה,
אז זה נקרא הרמה,
וזה אסור.
אבל קבע שזה דין של חכמים.
חכמים קבעו גבולות גזרה, זה נכון בהרבה נושאים.
בהרבה נושאים.
במקום פסיידא לא תקנו חכמים,
במקום הזקע רבים לא תקנו חכמים,
במקום צער לא תקנו חכמים. יש מלא דברים
שברגע שחכמים באו, למשל, אדם בהול על ממונו, אסור לטלטל מרשות היחיד לכרמלי.
אבל יודעים שבאדם בהול על ממונו, טוב, מרשים לך.
אבל אסור.
כשחכמים תיקנו את התקנה, הם נתנו גבולות גזרה.
הם אמרו, מפה זה אסור, מפה אנחנו משחררים.
כי גם כשחכמים מתקנים, הם מתקנים את זה במגבלות מסוימות.
כי בעצם מדין תורה,
הכל מותר.
הכל מותר.
אין מוקצה, כל דין מוקצה. לכן אני הרבה פעמים אומר, אני מעדיף ללמד ללכות בורר מאשר ללכות מוקצה.
טוב, גם ללכות מוקצה נלמד, לומדים, ארוך.
אבל ללכות בורר זה מלאכה דאורייתא, ומוקצה,
תראה חכמים. טוב, צריך לפחד מדברי חכמים יותר מדברי תורה, אמרנו את זה כבר.
אז לומדים ללכות מוקצה, כי הלכות ללכות לפי הסדר,
רוצים לדעת הכל.
אבל באופן עקרוני בסיסי, למה תת אבות מלאכה? זה דאורייתא, וזה דרבנה.
תקנו אותך, חכמים, בסדר?
חשוב להבהיר את זה שאנחנו פה לא מתחמנים.
דתי תחמן.
אני מכיר את זה, אתה רואה, בשביל זה הסברתי
שחכמים באו ואמרו, בסיטואציה מסוימת, לא גזרנו.
ואם הם לא גזרו,
אתה מעמיד את הדין על,
דין תורה, ומדין תורה,
זה טוב, זה חשוב לדעת את זה.
בדין תורה,
הם לא יגידו דברים כאלה, אין דבר כזה.
טוב,
סעיף ל״ח.
מכניס אדם מבעוד יום, מלוא קופתו עפר,
ומייחד לו קרן זווית, ועושה בו כל צרכיו בשבת.
בסדר? למה?
כי בזמנו אמרנו שבבית הרצפה הייתה עפר.
ואז אם יש טינופת על הרצפה, מה עושים?
מכסים בעפר.
רגע, רגע, אבל מה זה עפר?
עפר זה דבר שהוא כלום, זה מוקצה בחמת גופו.
נו,
אתה לא משתמש בשבת.
אם קצרת עפר,
זאת אומרת,
אספת עפר, שמת אותו בקופסה ביום שישי,
אתה אומר, הקופסה הזאת, קופה, כן, קופה זה קופסה,
שמת אותו בדלי בקופסה,
ואמרת, הקופה הזאת
בשביל שימושים
שונים של הבית בשבת.
מותר.
ביום שישי כבר הבאת את האפר הזה, ואיחדת אותו, והוא מיועד,
שאחר כך ידרכו עליו מחדש.
גמרנו.
אם נגמר, אז אין.
לא.
תראו, בוא אני אגיד לך מה ההבדל בין דורות.
אני אתן לך דוגמה שהייתה לי, צחקתי על זה, אז אני מזכיר.
היינו משחזים סכינים ושחיטה.
אתה לוקח אבן משחזת, שם על זה מים,
איזה יום אחד היית באיזה מקום, אה, מים, מה זה?
אז הוא בא, הרב שלימד אותנו.
לא, אתה יודע מה אנחנו עושים אצל הרב מיוחס,
הרב אנטבי, שהם היו ראשי שוחטים בירושלים לפני 50 שנה, 60 שנה, לא יודע כמה?
מי היה משתמש במים? היה מים לבזבז בשביל להשחית סכין?
טירק על האבן, זה יותר חלק גם,
טירק על האבן, ותתחיל לעבוד.
אתה פותח את הברז, והברז פתוח,
זה גם בעייתי, כי הבוצה היא לא... אתה מפנה אותה.
זה יותר הרבה זמן לוקח.
אבל לא בזבזים מים.
אנחנו רואים ברוך השם חיים בשפע.
מה לוקח הכי הרבה מים בצחצוח שיניים?
בסדר, זה ברור.
אתה פותח את הברז ולא משתמש בה עד שאתה פעם אחת משתמש פעם בכמה זמן.
רוב המים הולכים
סתם ככה.
לא חבל על הים התיכון.
אתה אומר בסוף שזה חוזר גם לים התיכון.
בסדר.
זה מעגל סגור, נכון?
אז זה מעגל סגור, נכון?
מאיפה באים פה המים בירושלים?
ממה?
התפלה. מאיפה מתפילים מים?
מים בתיכון.
ובסוף,
דרך מפתיא, מפעל לטיהור מים בירושלים,
לאן זה הולך?
לא, פה, פה, פה, בירושלים, מפתיא.
וסורק.
ואז זה מוזרם לאן?
לאחר שורק. ואז לאן זה מגיע בסוף?
וחזר וחוזר.
מה שאתה שוטר אתה מוציא, מה שאתה מוציא אתה שוטר חזר.
לא נעים.
אבל זה מה יש,
זו המציאות.
בשביל זה צריך גשם,
בעזרת השם, יש לנו גשמים, יהיו קצת יותר.
לא, לא מספיק.
עוד, הקדוש ברוך הוא, תודה רבה,
זה טוב, עוד.
הכנרת חסרה,
חסרה 1.59 מטר,
והיא יכולה להגיע לרום של 60 מעל
הקו שלה.
זאת אומרת, 2.20 מטר עדיין חסרים.
תהיה אופטימלי.
מה אתה הולך למינימום, למינימום.
מה?
צריך עוד, עוד גשמים, בעיטה, מזמנה, כמו שצריך, בעזרת השם. יאללה.
מכניס אדם מבעוד יום אלו קופתו עפר, ומי יאכל לו קרן זווית, ועושה בו כל צרכה בשבת, כגון ליטול ממנו לכסות צואה,
או רוק,
וכיוצא בזה.
אבל אם לא יאכל לו קרן זווית, בתל אגב עפר הבית,
ואסור לטלטלו.
למה? כי הכול עפר, רצפה עפר, פה עפר, הכול.
נו, אבל בדרך כלל מה היו עושים? מחסים.
החתול נכנס הביתה ועשה את...
מה עכשיו?
תראה, איכות החיים וסגנון החיים שהיה בעבר
הוא לחלוטין לא דומה ומתאים לנו.
אנחנו חיים במקום אחר בכלל.
בסדר, דרך אגב,
תראו לאן זה נוגע,
אני ככה פעם העליתי את העניין,
האם יש אפשרות לגדל בשמיטה בחממות?
כי ראימה הגמרא אומרת
שבתוך בית
אפשר.
למה בדור בית אפשר?
כי אין פה מספיק אור.
הנה, אתה רואה את הטעות שלך?
מה אמרת? תגיד בקול.
אז במה זה יהיה אם לא בקרקע?
יפה מאוד. הנה, בדיוק מה שאני אומר.
זה בדיוק מה שאני אומר.
כל מה שרכמים ותראו ואמרו שבתוך הבית אפשר,
כי עץ לא גדל טוב בבית.
הרגע, איך יגדל עץ בתוך בית?
כי הבית הוא עפר, אתה יכול לשתול בתוך הבית.
שימו לב, הבית הוא עפר.
אתה מחסה באפר, הכל עפר, אין לך בטון וריצוף.
נכון?
יפה, כן, אז זה לא גדל טוב, כי חשוך,
ואין מספיק אור, ובפרט בחורף שעושים בית נמוך, וחנונות קטנים, שלא יהיה עיבוד של אנרגיה,
וקיץ בית גבוה, בסדר, בתי סוגיית בית כנסת.
ברור, אבל אנשים היו חיים בבית עם עפר.
על הבית הזה דיברו,
אבל להביא חממה,
שהיא מרכזת חום,
וההפך, זה גדל שם פי חמש ממה שיהיה בשטח.
אתה יכול להגיד לי שזו שמיטה?
לא יודע, אני לא רוצה לפסוק, אבל
הראש שלי מדבר אחרת.
הבנת אותי?
אפשבניק, לא?
בסדר? זה ברור.
גם אתה, אה?
מה?
עזוב עכשיו אתה. נתחיל או נגמור.
בסדר?
טוב,
אומר הרמב״ם, ולכן מותר לקחת פירות הטמונים בחול, כי אין אותו עפר מוקצה.
למה היו מטמינים פירות בחול?
שבור אותה.
אם אני אשאיר פירות או ירקות בבית,
24 שעות הם מתחילים להיות כמושים, ואחר כך מקסימום ירכיבו או יהיו יבשים,
תלוי בלחות מסביב.
לכן היו מכניסים אותם לתוך
חול, לתוך עפר.
מה היום עושים?
עושים כבר.
בסדר?
מקום שימור.
אז תלוי, זהו, כמו שיגיד, תלוי כמה זמן שמת, תלוי באיזה מקרר, תלוי אם הוא לוקח עדים, תלוי...
הרבה זמן.
מיום שישי לשבת.
זה כבר כמה זמן. לא דיברנו על שנתיים.
דיברנו על יומיים, על שלושה ימים.
לא, אין.
לפי רמב״ם, בכלל בשנת שמיתה אין ירקות לחלוטין.
אוכלים מייבש או חמוצים.
אין, זה גם לא טוב.
כי אין שום ציווי. התורה לא יכלה לכתוב לנו
שמה נאכל בשנה השביעית,
כן, הן לא נזרע ולא נכון.
אז מה אומרת? התורה לא אומרת, תביאו מחו״ל.
זה לא כתוב בתורה, תביאו מחו״ל.
סימן שזה לא פתרון. מי אמר את זה? אני לא, אני חוזר על דברים של מישהו אחר.
הרב מאבריץ',
שהציל את הקהילה שלו ברעש בצפת,
אמר להם, תבואו, תחזיקו בי, אף אחד לא יקרה לו כלום.
לא אכלו, דברים אחרים,
משום ערה.
מלאפונים חמוצים,
עקבניות חמוצות, אתה יודע.
לא היו עגבניות, לא היו מלפונים.
מה אכלו פעם? לא היה.
בקיצור, אתה גר בדור הזה, נו, מה אתה רוצה ממני?
אתה לא בדור הקודם.
אני עוד זוכר שבחורף לחלוטין לא היו מלפונים.
מה היו אוכלים בחורף?
צנון, בצל.
מה?
סלק.
מה פתאום? עגבניות ומלפונים בחורף?
מאן דכר שמה.
לא שייך בכלל.
נשייך.
בסדר?
טבעי, אבל אנחנו היום לא טבעיים, אתה יודע, אנחנו...
מחשבים, נכונות, תפקידים 24-7, 36-5,
אותו דבר, זה לא עובד ככה.
בן אדם זה נפש,
פעם עולה, פעם יורד, פעם עובד, פעם לא,
כל אחד במה שיש לו,
ובדיוק, יאללה.
ל״ט אסור לטלטל בהמה חיה ועוף,
ואף על פי כן מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו גרו, ועודם עליו אסור לטלטלו.
בעברית קלה אסור לנו להרים בהמה חיה ועוף.
זה ברור,
מי שיש לו כלב,
מי שיש לו חתול,
לא מרימים בהמה עוד חייו ועוף בשבת.
מותר לשים להם איזה כלי שיקפצו עליו, בסדר, אבל כשאין להם על הכלי,
זה לא מטלטל את הכלי.
בסדר, זה דבר שחשוב.
פעם נותנים ככה שיעור ארוך בנושא של בעלי חיים בשבת,
אבל בסדר, סעיף מ'
כל בהמה, חייו ועוף מדדים אותם בחצר,
דהיינו שאוחז בצווארם ובצדדים ומוליכם.
הם צריכים הבעלי חיים לכך,
ובלבד שלא יגביהם בעניין שיעקרו רגליהם מן הארץ,
שמוקצים מהם ואסור לטלטלן, חוץ מתרנגולת שלא מדדים אותה. למה?
ברגע שתנסה לדדות אותה, מה היא תעשה?
היא תנטר.
בגלל שהיא מגבה את עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטל.
אבל דוחים אותה מאחוריה בידיים כדי שתיכנס.
בסדר? לא מדדים אותה, כי ישר תקפוץ, אין לה דוחפים.
היא דוחפת, היא תיכנס לבד.
מה?
כן, כן, שום בעיה.
כלב.
זה דברים מעשיים.
אפשר ללכת עם הרצועה עם הרגים בשביל ש...
לא, זה צד כבר, זה סיפור אחר, בסדר?
אבל כלב ברחוב,
בסדר, אתה יכול למשך אותו עם הרצועה.
בסדר?
השאלה אם מותר לתפוס את הכלב.
הכלב מורד,
הוא לא בא אליך חופשי.
כדי להגיע אליו אתה צריך
לרוץ
יותר מפעם אחת.
מה קורה למי שתופס אותו?
קצת בשבת.
אבל הוא שלי, אז מה עם הוא שלך?
בסדר? זה ברור.
טוב,
איפה אנחנו?
מ״א.
בסדר? אז בעזרת השם, שבוע הבא מ״א.
אז שבוע הבא סימן של חצי סעיף מ״א.
