שלום, אנחנו רואים שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו.
מתקדמים בסימן תרצדי א' בעניין דקדוקי כתיבת המגילה.
נלמד היום סעיפים ו', ז' וח'.
בסעיף ו' אומר שולחן ערוך, אם מטיל בה שלושה חוטי גידים, כשרה.
זאת אומרת, אם רוצים לתפור בין יריה לירייה
שלושה חוטי גידים, זה כשר.
ובלבד שיהיו משולשות.
זאת אומרת, כל אחד,
זאת אומרת, קבוצות של שלוש.
מפני שיש בו פירושים שונים, צריך לצאת ידי כולם.
ויעשה שלוש תפירות בראשה ושלוש תפירות בסופה ושלוש באמצע איתה. תפירה אחת בחלק הרביעי מצד זה ותפירה אחת בחלק הרביעי
מצד האחר. זאת אומרת, בסופו של דבר אנחנו יוצאים מדי כחובת כל השיטות,
עושים שלוש תפירות, שלוש תפירות ואחת למטה. ואם אין לו גידים יותר,
מוטב לתפור הנשאר בחוטי פשתן מלהניחה בלא תפירה.
אבל אם יש לו גידים, יתפור כולה בגידים
והתפירה תהיה מבחוץ ולא מבפנים.
זאת אומרת, תופרים שני הדפים ומקפלים פנימה.
מבפנים לא רואים את החוטים, רואים רק
את שני הכפלים.
סעיף ז', צריך להניח שיעור בראש היריעה ובסופה,
כשתופרה מיחד, ובמה שהוא סאגי.
זאת אומרת, גם כשתופרים מיחד, משאירים למעלה טיפה רווח,
שהתפירה תהיה יפה וייראה כאחד.
ח',
אין קוראים בציבור במגילה הכתובה בין הכתובים.
זאת אומרת, אי אפשר להביא כתובים שלמים,
ובאמצע יש מגילה. מגילה בפני עצמה.
ואם קראה, לא יצאה.
אלא אם כן הייתה יתרה,
על שאר הליליון או חסרה כדי שיהיה לה היכר יותר קצרה, יותר ארוכה,
ואז רואים את מגילת אסתר שהיא בולטת,
שזה היום מרכז העניין.
אבל היחיד קורא בה, ואפילו אינה חסרה או יתרה, ויוצא בה ידי חובתו.
ודווקא כשהיא כתובה בגיליון כספר תורה,
אבל אם היא כתובה,
כן, בדפוס, או כתובה
אפילו על קלף
דפים דפים, כרוכים, לא יוצאים בה ידי חובה.
זאת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב ושלום.
