אנחנו רואים שוב בהלכה יומית, כי מדי יום ביומו, מתקדמים בסימן תרצדי,
חיוב קריאת מגילה.
נעמד היום סעיפים יב, יג ויוד.
אומר לנו השולחן ערוך בסימן תרצדי, סעיף יב,
קראה מתנמנם,
הואיל ולא נרדם בשינה, יצא.
אבל אם שמעה מתנמנם, לא יצא. לשים לב לכל אלה שלא ישנו בלילה, ובבוקר קמים, והם ככה מתנדנדים
בקריאת המגילה.
אם בן אדם קורא כשהוא מתנמנם, הרי בסופו של דבר יצאו כל המילים.
זה השיעור מתנמנם וחצי רדום, אבל הוא הוציא את המילים.
אבל אם מישהו שומע מתנמנם,
מי יודע כמה שמעת, אולי שמעת רבע, אולי חמישית,
אולי שליש, אתה מתנמנם, אתה יודע מה אתה עושה.
אז לכן, קראה מתנמנם יצאה ידי חובה,
שמעה מתנמנם לא יצאה ידי חובה.
סעיף יג' היה כותבה,
בן אדם כותב מגילה, מתי בא לו לכתוב מגילה?
בפורים בבוקר,
שקורא פסוק במגילה שהוא מעתיק ממנה וכותבה. אם כיוון ליבו לצאת ידי חובתו, יצא.
והוא שתהא כתובה כולה לפניו במגילה שהוא מעתיק ממנה.
זאת אומרת, הוא מעתיק מתוך מגילה כשרה, אבל הוא מעתיק מתוך תיקון קוראים.
אנחנו כאלה סופרים שעושים בשקף.
לא דיברנו על זה.
שמה שהוא כותב עכשיו זה לא מגילה כשרה,
כי עדיין היא לא מושלמת.
חסר לה,
כמו שראינו לפני כמה ימים,
חסר לה או ההתחלה או הסוף,
עניין שלם, אז פסולה.
וכן אם היה מגיעה,
מגיה, כן, מגיעה המגילה,
וכן אם היה דורשה שקורא פסוק במגילה שלמה ודורשו,
אם כי ואין ליבו לצאת ידי חובתו, יצא.
ולא יפסיק בו בעניינים אחרים כשדורשה,
שאסור להפסיק בו בעניינים אחרים,
אבל לדרוש את המילים
יש אפשרות.
טוב,
סעיף יד, הקורא את המגילה צריך שיכוון להוציא את השומע,
וצריך שיכוון השומע לצאת,
כמו שכותב הרב בן-ישחי, שתמיד אומרים,
ברשות מוריי ורבותיי, מה עונים אנשים? ברשות שמיים.
שמיים, ראשי תיבות,
שומע, משמיע, יחד מכוונים.
אני צריך כוונה הדדית
בין השומע ובין המשמיע כדי לצאת
ידי חובה.
ואם הקורא שליח ציבור,
אמרו לו, בוא תעלה, תקרא בציבור.
סתם הודעתו על כל השומעים, אפילו הם אחורי בית הכנסת.
כי כשקורא שליח ציבור, כל מי ששומע אותי,
דרך אגב, גם בתקיעת שופר אנחנו אומרים את זה שצריך להגיד באי רצון, לשם ייחוד שלה.
תוקע, אני מתכוון להוציא את כל מי ששומע אותי, כי יש כאלה שרואים את כל הקהל הקדוש הזה,
ממילא אם יש מישהו במרפסת,
לא יכול לבוא לבית הכנסת, לא יצא ידי חובה, כי מתכוונים רק על בית הכנסת.
כל מי ששומע אותי יצא ידי חובה. אותו דבר כאן, מסתמה.
מתכוון להוציא את כל מי ששומע אותו.
אין מדקדקין בעת טעויותיה.
מישהו שינה איזה אותיות,
מילה אפשר להמשיך לקרוא את המגילה, וכמובן, אנחנו מקפידים.
ויש אומרים שדווקא בטעות של לשון מעניין אחד,
כי ההוא עובדא דתרא תלמידי דערבויות וכמדי רב.
חד כר יהודים וחד כר יהודיים.
ולא דרך אדמנאי הוא, אבל טעות אחר לא.
אבל זה יש אומרים, סתם ויש, ונחקי סתם.
אבל יש אומרים שדווקא כשהיהודים, יהודים זה לא מחזירים, אבל אם שינו בכלל את המילה,
משמעות אחרת בכלל,
אבל אז יש פה בעיה.
טוב, בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב. שלום.
