שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית,
סימן תרצ״צ,
דיני קריאת מגילה.
נלמד היום סעיפים ג', ד'
וה'.
עובר לנו שולחן ערוך בתרצ״צ סעיף ג',
צריך לקרוא אותה כולה,
כולה,
מתוך הכתב,
כמובן כתב כשר,
מגילה שנכתבה
לשם מגילה,
ואם קראה על פה לא יצאה,
וצריך שתהיה כתובה כולה לפניו לכתחילה.
אבל בדיעבד,
אם השמיט את הסופר באמצע תיבות,
אבי אומר מילים,
אפילו עד חציה הוקראה מה קורה על פה, יצא.
שים לב בדיעבד,
אנחנו יודעים היום שאנשים, הרבה פעמים כשהוא נותן להם טקסט לקרוא,
יכולים עד 50% לדלג.
זה אינטליגנציה.
יכולים לקרוא את הכל אפילו שחלק חסר.
טוב, אומר הרמב״ם, אבל אם השמיט תחילתה ושפה, אפילו מעוטה, לא יצא.
אפילו באמצע, דווקא שלא השמיט, עניין שלם.
ממשיך השולחן ערוך ואומר, אבל ביותר מחציה,
אפילו אם כתובות על השם מטושטשות ואין רשומם ניכר פסולה.
אני צריך שיהיה לי לפחות למעלה מ-50% של כתיבה,
כמובן,
החסרות במקומות שונים, לא עניין שלם.
שעיף ד', אומר השולחן ערוך, מי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה,
לא יקרא עם השליח ציבור, אלא שומע ושותק. וזה באמת רוב הציבור, מחזיקים חומש,
מחזיקים תנ״ך,
כן, אם איזה מילה אחת או שתיים, הוא פספס שישלים,
כי אפשר לקרוא גם בעל פה מילה או שתיים, אם זה חסר.
אומר רמה, בכלל לא יסייע שום אדם בעל פה לחזן,
ולכן אותם הפסוקים שקוראים הקהל
בקול רם, צריך החזן לחזור ולקרוא את מקרותם מתוך
מגילה כשרה.
סעיף ה', אומר השולחן ערוך, קראה סירוגין, דהיינו.
מה זה סירוגין?
שפסק בה ושהה, אחר כך חזר למקום שפסק,
והמשיך עוד קצת,
ועוד פעם נח.
אפילו שעה כדי לגמור את כולה יצא.
אומר הרמב״ם, ואפילו סך בינתיים. היו גוהרים במי שסך בינתיים.
כדלקמן סימן תרצצצ״ב, סעיף ב׳, עוד לא הגענו לשם.
בכל מקרה, אפשר לקרוא את המגילה וההפסקות.
כן, זה לא טוב, זה לא מבצע, לא טוב,
לא נרצה את זה לכתחילה, אבל יוצאים לידי חובה.
מישהו יתעייף, אני לא מבין שיקרא לו, הוא מרגיש טוב, יכול לצאת לידי חובה,
גם אם זמן ארוך כדי לגמור את כולם, בכל זאת יוצא ידי חובה גם כשהוא קורא בהפסקות.
כל טוב, שלום.
