שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו.
נלמד היום סימן תרפ״ו.
סימנים קודם דיברנו על
ארבע פרשיות, פה אנחנו כבר מגיעים, ערב פורים.
סימן תרפ״ו,
דין תענית אסתר. שלושה סעיפים בסימן, נלמד את כל הסימן היום.
סעיף א' בתרפ״ו, אומר על שולחן ערוך, בחנוכה ופורים מותר להתענות לפניהם ולאחריהם.
בתוכם לא מטענים.
לפני ואחריהם מותר. זה לא כמו רגלים.
אומר השולחן הערוך בסעיף ב' מטענים בי״ג באדר
ואם חל פורים באחד בשבת מקדימים נטענות ביום חמישי.
ודין טענית זה, וטענית זה אינו חובה.
תראו מה זה אינו חובה, אומר הרמב״ם.
לכן יש להקל בו לעת הצורך.
ולמי אפשר להקל בו לעת הצורך?
מעוברות, מניקות, חולה שאין בו סכנה.
אפילו רק כואבי עיניים שמצטערים הרבה, לא איתנו.
הפריעו אחר כך, שמים לב.
אפשר להקל, אבל יפריעו אחר כך, מכועבי עיניים.
אבל שער בריאים לא יפרשו מן הציבור.
ואם חל פורים ביום ראשון, שמטעננים ביום חמישי שלפניו, יאכל בו ברית מילה,
מותר לאכול על המילה, או למחר ביום שישי יטענו האוכלים. זאת אומרת, אין פה ויתורים סתם, רחם חינם.
כל דבר, גם כשמקלים בו, יכול להיות שיש תשלום אחר כך. בכל מקרה, אנחנו אומרים שהטעניות הקטנות,
אנחנו היו מקלים לנשים מעוברות או מניקות, הווי אומר, 24 חודש אחרי לידה,
זה לא משנה אם מניקות בפועל או לא,
שהן לא צריכות להתענות וגם לא צריכות להשלים.
סעיף ג' יש מטענים שלושה ימים זכר לתענית אסתר.
מדוע?
כי הרי זה שאנחנו קוראים לזה תענית אסתר זה זכר לנס שחוללה אסתר, אבל זה לא תענית אסתר.
תענית אסתר עצמה הייתה
בערב פסח, בי״ג ניתנו,
יצאו כל החשדירפנים כדי לעבור עם כל גזירת המלך,
עמד,
וי״ט ו״ט ז׳, הווי אומר, פסח צמו.
אז איך לטענת אסתר שלושה ימים? פה מטענים מכיוון שהיה כלל,
אני חושב שעד היום הוא קיים,
שביום ראשון של קרב מטענים.
לא יודע אם מישהו שם לב, תמיד ביום ראשון של קרב לוגיסטיקה לא מגיעה.
אין אוכל.
זה כן, ככה אצלנו מלכי בית דוד, מה אנחנו פה עושים מלחמות של עם ישראל,
אז אין אוכל ביום הראשון.
זה יג', שזה היום שנלחמו בו.
י' אחר כך זה יום המנוחה.
טוב, בעזרת השם.
שנזכה למלכות בית דוד.
כל טוב. שלום.
