שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיום ביומו.
ברוך השם, זוכרים היום לסימן תרע,
יחוד חנוכה.
הגענו לחנוכה.
שלושה סעיפים בסימן תרע.
אומר השולחן ערוך בסעיף א', בכ' בכסלו מתחילים שמונת ימי חנוכה,
ואסורים בהספד ותענית,
אבל מותרים בעשיית מלאכה,
ונוהגות אנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות.
הכוונה היא זמן חיוב הדלקת הנרות.
יש מי שאומר שאין להקל להם.
בשום אופן לא להקל, לא עושים הלכה בזמן הדלקת נרות.
הרבה פעמים אפשר לתגן סופגניות, אפשר על זה. פעם אחת נותנים לכם חצי שעה מנוחה, גם על זה אתם מתווכחים.
בסדר? מנוחה.
סעיף ב',
ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות רשות. כי לא תקנו סעודות לחנוכה, תקנו הדלקת נרות, הלל ושמחה.
שלא כמו למשתה ושמחה, אלא להלל והודאה.
וישארו שיש קצת מצווה בריבוי הסעודות.
למה? למה יש מצווה בהם? משום שבאותם הימים היה חנוכת המזבח.
כשיש חנוכת מזבח, מישהו עושה חנוכה של בית או
חנוכת המזבח ולא פותח שולחן? לא יכול להיות דבר כזה.
ונוהגים לומר זמירות ותשבחות בסעודות שמרביעים בהם, ואז הווה סעודת מצווה. לשים לב להדגשה של הרמה.
זמירות ותשבחות בסעודה, זה הופך אותה לסעודת מצווה. הוא לא כותב פה דברי תורה. נכון, גם דברי תורה יכול להיות.
אבל זמירות ותשבחות זה הופך לסעודת מצווה.
יש אומרים שיש לאכול גבינה וחנוכה.
לפי שהנס נעשה בחלב, שהכילה יהודית את האויב,
כל המקרים את המדרש,
אם הוא בתקופה הזאת, אחרת היו כמה מדרשים.
בכל מקרה,
נוהגים להרבות במאכלי חלב.
סעיף ג', כיוון שהימים האלה הם ימי שמחה, שמונת ימי שמחה, אין מספידים בהם אלא לחכם בפניה. זה אדם שנפטר,
לא מספידים אותו בימי החנוכה.
מדוע? כיוון שזה ימי שמחה.
אומר רמיו, אין מטענים יום שמת בו אב או אם ותענית חלום בחנוכה.
זאת אומרת, יש הלכה שאומרת
שביום היארצייד, יום פטירת אבא או אמא,
האדם מתענה,
חנוכה לא מתענים, ראש חודש לא מתענים, שבת לא מתענים.
כיוון שזה נמצא ביום כזה, גם לא נדחה או לא מוקדם
לשום יום אחר.
אין לעיל סימן תקס״ה, היה סעיף ה'.
טוב, לעניין צידוק הדין,
היה ליל בלכות ראש חולי סימן ת״כ באגב, אין לקמא ת״רפ״ג שהמנהג שלנו בסופו של דבר, ביום שלא אומרים בו תחנון,
גם לא אומרים בו צידוק הדין. בעזרת השם, שנזקה לשמחה, להלל, להודות לקדוש ברוך הוא, על כל הטום שהוא גומל לנו,
בעזרת השם, מתוך ההודעה נקבל שמחה הרבה יותר גדולה. כל טוב, שלום.
