שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית,
כמדי יום ביומו, סימן תרסד,
דיני
רשענא רבה,
ערבה,
נלמד היום סעיפים ז', ח' וט'.
אמר לנו שולחן ערוך בסעיף ז' בתרסד',
יש מי שאומר שאינו יכול לתלה עם הלולב בשעה שהוא יוצא בידי חובתו,
עד אחר שיברך וייטול ונענע בתחילה.
ואם נתלה עובר משום בעל תוסיף, למה? כי צריך רק שניים.
ואחר הנינוע הראשון, כבר יצא ידי חובה,
יכול להתלהב על עולה וכל שקרין בשעת ההקפה. אמרנו שיש כאלה שנוהגים כך.
ואף על פי שמה שכתב שאם נטלה עובר משום בעל תוסף, טעות הוא בעיניי.
מכל מקום אין הפסד לחוש לדבריו.
זה
דבריו של מי שיהיה שומר.
וכתב עוד שגם אחר נטילה ונענוע צריך לתפוס הערבה לבדה.
להכיר שהיא חובה.
זה לא סתם שהוספנו, דיברנו על זה שיש כאלה שמים מלא הדסים מסביב.
מילה רק תוספת, אבל פה לא, כי אתה צריך לעשות אותה
כשלעצמה מצוות נביאים, מנהג נביאים,
חבטת ערבה, ובשעת החבטה ייתלנה בפני עצמה ויוצא בה ידי חובתו בלבד.
אז עוד פעם,
לכתחילה לא לקחת אותה יחד עם הלולב בנטילה הראשונה של הברכה.
אחר כך, אם הוא רוצה, יכול להסתובב איתה.
אבל רק כשיסתובב איתה, שישים לב שהיא בנפרד,
וכשהוא נוטל אותה,
חבטת אהבה נוטל בנפרד. אומר רמה,
והם מנהג פשוט ליטול הערבה עם הלולב בשחרית בשעת הנענוע, בשעת ההקפה, בשעת החבטה.
כן,
חולץ במדינה של אשכנזים, אני לא ראיתי.
לא נראה לי שהם נוהגים ככה היום.
ונוטלים הערבה לבדה,
זה כן.
ויותר טוב שלא לטלה עם הלולב כלל. הנה, זה מה שאמרתי.
ואף אם נוטלה עם הלולב, נראה לי שלאחר שהקיף, הסיר לולב מידו,
ויאחוז הערבה שהם הושענות שעושים לבד.
כל זמן שאומרים את החנונים על המים ומנענים מהושענות בשעה שאומרים מהושענות ואחר כך חובטים אותם.
זה מנהג נוסף, אנחנו לא עושים אותו.
סעיף ח' אומר השולחן ערוך,
יש מי שאומר שהושענה שבלולב,
אף על פי שנזרקה, אין לפסוע עליה. לכן אין מנהג לשים אותה על ארון הקודש או לשמור אותה כדי להשתמש בה למצווה,
שרפת חמץ,
כן, כמו שעושים עם שאר ארבעת המינים. סעיף ט',
אומר השולחן ערוך,
יש מי שאומר שאסור ליהנות מן הערבה לאחר נטילתה,
אם לא התנה עליה מעיקרה.
ללכו ליומא התקצאי למצוותה, הרי אפשר לחוות עוד פעם מישהו אחר. טוב, לא נגיד כך, כל אחד יש לו את שלו.
אבל זה אפשרי, לכן היא הוקצתה למצוותה,
אי אפשר להשתמש בה עד מוצאי החג.
כי מי גודל התקצאי, איך אומרים? עד סוף היום, כמו ארבעת המינים
שמוקצים עד סוף
החג ואחרי זה שמיני עצרת, אז רק במוצאי שמיני עצרת.
טוב, אומר הרמב״ם, ונהגו להצניע הושענות לאפיית מצות כדי לעשות בה מצווה.
כן, אמרנו, בואו לאפיית מצות, היו אומרים רגילים, עושים חשמל.
אז לשרוף בת החמץ, גם עשיית מצווה, גם פתירות של חנוכה,
ארבעת המילים, אמרנו את זה. טוב, בעזרת השם.
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב, שלום.
