שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי וביומו,
סימן תפרש סד,
שנה רבה,
נלמד היום סעיפים ד', ה' וו'.
עובר לנו שולחן ערוך בתפרש סד, סעיף ד', שיעור הרבה הזו,
של חבטת הרבה,
אפילו עלה אחד בבד מספיק.
כן? עלה אחד בבד אחד, זה מספיק. מה אנחנו נוהגים?
לא קחים חמישה בדי ערבה,
ואומרים שהם יהיו אפילו לאו-לו, קוראים לו, אז אנשים,
מהדרים, אנחנו מהדרים, רוצים כבר לראות בניין בית המקדש.
מה שאפשר אנחנו מהדרים.
אבל אומר השולחן ערוך, אני חוזר, שיעור הערבה הזו אפילו עלה אחד בבד אחד.
ושיעור ערכה כשיעור ערך הערבה שבלולב, שלושה טפחים, 24 סנטימטר.
וחובד בה על הקרקע או על הכלי, פעמיים או שלוש.
אומר הרמה,
מיהו מכוער הוא להיות עלה אחד בבד אחד, על כן נהגו לעשות הרשנות יפים,
משום זה אלי ואנווהו.
ואומר הרמה עוד,
וכל הפוסל בערבה שבלולב פוסל בערבה זו,
אז לכן לוקחים מאוד ערים.
ואומר הרמה בנוסף, יש אומרים שצריך לנענע בה, ונהגו לעשות שתיהם מנענעים בה,
רק חובטים אותם. מה שהם עושים, מרימים חבית-חבית ולה בריח, ואנחנו לוקחים חמישה בדי ערבה,
וערבות יפות,
זה לי והם והוא, וחובטים בכל חמישתם, מוקדים אותם קודם.
זה כבר מנהגים נוספים,
אתם רואים שבשולחן ערוך זה לא מופיע.
סעיף A,
אינה ניטלת אלא בפני עצמה, שלא יגעו דבר אחר יומה.
אבל אם יש בידו דבר אחר, אין לה חוש.
בסדר, אם יש לו ביד משהו אבל הוא חובט רק בערבה, בסדר, אבל לא לוקחים אותה עם משהו אחר.
ערבה, כשלעצמה.
סעיף ו',
ואינה ניטלת, סליחה, אין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולה, ואפילו הגביע אותה שתי פעמים.
אחד לשם לולה ואחד לשם ערבה. ויש אומרים שיוצא בה.
טוב, מתי יש אומרים שיוצא בה? כשאין, אין ברירה, נתקלנו.
והרי באחד כבר אפשר, אז גם שתיים, אם נשאר משהו מהם אחרי,
להחליף ערבות, לא לשכוח, אני חוזר על זה כל פעם, להחליף ערבות.
טוב, בעזרת השם,
שנזכה
להדר במצוות, ושברוך הוא ייעדר איתנו בגאולה.
כל טוב שלום.
