שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית,
מתקדמים, ברוך השם,
כבר
מריחים את הסיום הגדול של שולחן ערוך אור החיים.
סימן תרס״ג, יש בו שלושה סעיפים, נלמד אותם היום, וזה נושא של תפילת
חול המועד.
הדגשנו אתמול
שבשולחן ערוך מופיע בסימן הקודם,
כשעמדנו אתמול,
יום תפשעים של גלויות. לנו אין את זה.
אז מה שכתוב פה לגבי יום שלישי, שזה חול המועד, זה תשאיר את זה כבר ביום השני.
אז בואו נראה בפנים.
סעיף א' עובר השולחן ערוך בתרס״ג,
בחול המועד מוצאים ספר תורה אחד.
קוראים בו ארבעה בקורבנות החג שבפרשת פנחס.
ביום הראשון של חול המועד קורא כהן,
וביום השני, תראו, זה ארץ ישראל.
ביום השלישי,
ביום ה... סליחה, אומר ככה, ביום השני או ביום השלישי. וישראל חוזר וקורא ביום השלישי. והרביעי קורא ספקא דיומא ביום השני וביום השלישי. ועל דרך זה קוראים בשאר ימים.
זה חוץ לארץ.
שים לב, חוץ לארץ אנחנו לא מתנהגים כך. עוד רגע נראה. אני מדלג על הרמה, בכוונה.
ובארץ ישראל שאין שם ספקא דיומא,
אין קוראים בכל יום אלא קורבן היום בלבד. זאת אומרת, ביום השני שהוא אצלנו חול המועד, מה קוראים?
וביום השני,
כי ביום שני הוא ראשון לחולו של מועד, קורא כהן וביום השני,
והשלושה הרעולים אחריו חוזרים וקוראים אותה פרשה עצמה,
ועל דרך זה בכל יום משאר הימים.
כל אחד קורא את אותה פרשה, ארבע פעמים.
בסדר? זהו.
יפה. נחזור לרמה.
אומר הרמה,
ויש אומרים ששניים הראשונים קוראים בספק הדיומא, והשלישי קורא ביום שמחרת, והרביעי חוזר וקורא כל ספק הדיומא,
דלן ומשקיעו השניים הראשונים,
וגם את השלישי, וכן הם נוהגים.
וביום השביעי הקוראים קורא ביום החמישי, לוי ביום השישי, ישראל ביום השביעי, והרביעי קוראים ביום השישי, ביום השביעי, וכן הם נוהגים.
לא נוהגים ככה, אנחנו בארץ ישראל.
בסדר?
ביום הראשון, כמו שאמרנו,
קורא,
מוציאים שני ספרים,
כן, קוראים את פרשת שור או כסף או עץ,
ואת קורבן היום, ולמחרת ממשיכים קורבנות היום. טוב.
סעיף ב׳ אומר השולחן ערוך, שבת של חולו של מועד,
ערבית ושחרית ומנחה.
מתפלל של שבת ואומר יעלה ויבוא בעבודה.
מזכירים את של היום, למה?
כי אילולי שבת, לא היה לנו תפילת שבע,
היה לנו תפילה של יום חול רגיל, אם יעלה ויבוא.
אז מתפלל לתפילה של שבת, אם יעלה ויבוא.
במוסף, זה סיפור אחר, כיוון שכל יום יש מוסף, אז זה מוסף של חול המועד, של החג.
אז במוסף הוא אומר, עתה בחרתנו, פני חטאנו,
את יום המנוח הזה ואת יום חג הסוכות הזה, וחותם וקדש השבת וישראל והזמנים.
כיוון שגם שבת וגם החג קובעים מוסף ומתחילים של שבת,
כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם,
ואחר כך מוסיפים וישראל והזמנים.
טוב, אומר הרמב״ם, נוהגים לומר קהלת בשבת שחור למועד, או בשמיני עצרת, העמיק לה בשבת,
העין לאל סימאת תפצדי,
למנהג האשכנזים, שקוראים את מגילת אותו חג בכלחתיו,
כלומר, בקלף,
שמברכים,
גם בסוכות, גם בפסח שיר השירים, בשבועות רות.
ספרדים לא נהגו בזה.
סעיף ג' מוצאים שני ספרים, האחד קוראים,
כן, ראה, אתה אומר אליי,
שבת חול המועד, ומפטיר קורא בקורבנות של ספק הדיומא, או אצלנו אין ספק הדיומא,
באותו יום שזה יצא,
והמפטיר ביחזקאל, כן קורא, והיה ביום בורג וורג.
למה? זה מי שלא יעלה לחוג את חג הסוכות,
שם כל מה שקורה,
וכל מי שלא יעלה לבית השם,
בעזרת השם שייבנה במהרה בימינו, אמן.
כל טוב, שלום.
