שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיום ביומו,
סימן תרנא,
נטילת לולב, נלמד היום סעיפים יא, יב ויג.
אומר לנו השולחן ערוך בסעיף יא,
צריך לחבר את רוג ללולב בשעת נענעו ולנענע בשניהם יחד.
אומר הרמה, וכל הנענועים אינה מעקבים באיזה דרך שנענעה, יצאה בדיעבד, בדיעבד,
כי לא מספיק שאירים אותם, זהו, יצאה
ידי חובה דאורייתא, שערי משדר הבנן, כי לא נמצאים בבית המקדש.
בכל מקרה, צריך לחבר אותם.
ההפך, המקובלים עוד אומרים שגם כשהם מסתובבים בהשענות,
כל הזמן שלוקחים את ארבעת המינים, הכל שיהיה מאוגד ביחד.
אומרים מה זה משמעות של איגוד בעם ישראל?
חייבים לאגד את כולם ביחד.
סעיף יב,
ארבעת המינים הללו מעכבים זה את זה, שאם חסר לו אחד מהם, לא יברך על השער.
אבל נוטלם,
לזכר בעלמא, חסר לך משהו, תיקח, אל תברך, אבל תיקח, לפחות תעשה משהו.
בין ביום הראשון, בין בשאר הימים. ואם היו ארבעתם מצויים אצלו, נטלם אחד-אחד, יצא.
טוב, אני עושה את זה, אבל יצא.
הוא בלבד, אומר הרמה, שיהיו כולם לפניו, ואיתו ללולב תחילה, ויברך על הלולב ודעתו גם על האחרים.
נמסך ביניהם, צריך לברך על כל אחד בפני עצמו.
אז אתה אומר, מה יצא פה? שימו לקח את כולם ביחד,
לברך פעם אחת, אבל אני לוקח כל אחד בפני עצמו יכול לברך, אם הוא
השיח באמצע, לברך ארבע פעמים ביום.
טוב,
בעזרת השם, אבל אף אחד לא עושה דבר כזה. כן, ברור.
אף אחד.
לא נותנים לולב לבד,
אתרוג לבד, הדס לבד, ערבה לבד.
כולם ביחד.
אחדות.
סעיף יג אומר על שולחן ערוך,
אם חסר לו אחד מהמינים, לא ייקח מין אחר במקומו. חסר לו הדסים, הוא שם ורדים. אין דבר כזה.
חסר לו ערמות, הוא שם צפצפות.
לא קורה.
אתה לוקח דווקא את מה שיש לך, ואם חסר, תנענע לזכר לא לברך.
טוב,
טוב, בעזרת השם, מחר אנחנו ממשיכים בנטילת לולב.
כל טוב, שלום.
