שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיום ביומו,
מתקדמים בדיני ארבעת המילים,
סימן האחרון, סימן הרביעי,
הלכות אתרוג.
נלמד היום סעיפים ב', ג' וד'.
בגד,
ת' ר' מחץ סעיף ב', או משהו כאן ערוך, אתרוג שניקב נקב מפולש כלשהו פסול,
ושאינו מפולש אם היה קיסר פסול.
בסדר? זאת אומרת, אם מכניסים את המחט, כמו שראינו אתמול, עם החוט,
אז מעבירים בו מחט וחוט, אבל לא מצד לצד.
ומכניסים קצת ומוציאים.
ואם חסר כלשהו,
פסול. זאת אומרת,
אם הנקב לא מפולש, אם היה בו קיסר, פסול. ואם חסר כלשהו, פסול.
ויש אומרים שגם בנקב מפולש, בהנה חסרון משהו.
זאת אומרת, יכול להיות שיש נקב,
רואים שזה נקב, הוא לא מפולש.
זאת אומרת, הוא מפולש, אבל
הוא לא חסר.
ושאינו מפולש, בחסרון קיסר.
אז זה עיסר מטבע קטן.
אומר הרמב״ם ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן על ידי קוצים, איפה היום?
אפילו עלה, שפשוף קטן הם לא מכשירים.
אנשים לא...
אין בעיה, מותר, לכתחילה.
אבל, יותר יפה, פחות יפה, סיפור אחר, אבל מותר.
אומר לנו הרמב״ם שאפילו אם יש קוץ
פנימה,
אנחנו מכשירים.
שזהו דרך גדלתו.
מי רואה שאין העור והבשר קיים תוך הנקב,
פסול לסבעה ראשונה, אף הפה שלו מפולש,
ובשעת אותך יש להקל כסברה אחרונה, להכשיר חיסרון שאינו קיסר ואינו נקל מפולש.
סעיף ג' אומר על שולחן ערוך, מפולש,
מה זה מפולש?
יש מפרשים כפשוטו דהיינו שניקב מצד זה לצד זה,
עובר מצד לצד,
ויש מפרשים שכמה שניקב על יחדרי הזרע שהגרעינים בתוכו הוא מקרה מפולש.
ואז יש בעיה עם תורגים תימניים.
תורגים תימניים לפעמים הרי אין להם פיתם,
והפעמים למעלה קצת יש פתח.
יש אפשרות לפעמים לקחת כסם,
להכניס אותו פנימה עד הגרעינים.
ברגע שזה, לפי השיטה הזאת שאומרת
שניקב עד חדרי הזרע שהגרעינים בתוכו,
אז אין שאלה, לפי זה זה יהיה פסול.
אז היה צריך לבדוק אם הפתח הזה למעלה,
בגידול של האתרוג התימני, אם זה בסדר או לא. טוב, סעיף ד',
אתרוג שנימוח כל בשרו מבפנים וקליפתו החיצוני הקיימת
וחדרי הזר הקיימים בפנים, כשר,
ויש פוסלים.
בעברית שלנו, אתרוג שהקפיאו אותו. בפנים זה נרקב,
כמו כל פרי, חוץ מהמיוחדים שאפשר לצנן.
בסדר, בכל מקרה יש פוסלים, סתם ויש הלכה כי סתם,
אבל במקום שאפשר לקחת אתרוג מהודר, לא רקוב מבפנים.
שלא יהיה גם רקוב מבפנים, הלב.
כל טוב. שלום.
