הגענו לאן?
הגענו לספר עזרא, לפרק,
פרק, פרק, נראה.
פרק ו'.
פרק ו', פסוק יט',
בסדר? תפתחו.
ו', פסוק יט', ושם הגענו.
פרק ו', בספר עזרא, פסוק יט'.
מה נשמע?
ספר עזרא, פרק ו', פסוק יט'.
ויעשו בני הגולה את הפסח בארבעה עשר לחודש הראשון
כי תיארו הכהנים והלווים כאחד כולם טהורים והשחטו את הפסח
לכל בני הגולה ולאחריהם הכהנים ולהם
פרק ו' פסוק כ'
ויאחדו בני ישראל השבים מהגולה וכל הנבדל מטוממות גויי הארץ עליהם לגרוש
וה' אלוהי ישראל ויעשו חג מצות שבעת ימים בשמחה כי שמחם אדוני
ששמחם אדוני
ועשב לב מלך אשור עליהם ולחזק אתיהם במלכת בית האלוהים אלוהי ישראל.
אז זה בעצם מסיים את האקט הראשון
שנסכם אותו שנמשך בערך כשלושים שנה.
עלתה קבוצה קטנה לארץ, התחילה את בניין המזבח נתקעה באמצע שמונה עשרה שנה
כל תקופת אחשוורוש אבל אז בשנה השנייה לדריווש מהשנה השנייה זה השנה השישית
הם מקבלים אישור לבנות, ובגמר הבנייה, מה הם עושים, איזה חג הם עושים?
חג פסח. למה חג פסח?
כי תמיד חג פסח מבטא את הברית, את כריתת הברית המחודשת.
אז אם אתה רוצה לבטא כריתת ברית מחודשת, זה תמיד יהיה סביב פסח.
זה המצב.
אבל
אם נתבונו רגע, מה יש לנו כרגע?
יחסית קבוצה קטנה,
ארבעים ושתיים אלף איש,
מה יודעים,
התווספו עוד כמה בדרך,
שעלו, קיבלנו בית מקדש, ממש לא מה שאתם מכירים בתקומות
של הורדוס, אלא מבנה הרבה הרבה יותר קטן והרבה יותר צנוע,
חסרים ממנו דברים מרכזיים שהיו בבית ראשון כמו ארון הברית, אין,
נתת?
אין ארון הברית,
אין, אין ניסיון, הרבה דברים אין,
והם כמובן איכשהו שורדים, מרוכזים בעיקר איפה?
בירושלים.
כמעט לא בשום מקום אחר.
העסק תקוע קצת.
לא כמו שהיה תקוע בשיעור הקודם,
אבל תקוע במקצת.
מחכים לאיזו תנופה, מחכים לאיזו הפתעה,
והנה מגיעה ההפתעה.
הרבה פעמים, או הנה מגיעה התנופה,
הרבה פעמים תנופות
הן
תוצאה של מישהו ספציפי, של אדם ספציפי,
שיש לו,
שאלה,
של אדם ספציפי שיש לו איזה יכולת הובלה. לדוגמה, בעת החדשה,
אז זה הרצל.
אמרתם על הרצל.
הבן אדם מוכשר, עיתונאי,
בבת אחת מארגן,
תוך זמן קצר מאוד מארגן קונגרס, נופח רוח,
רוח התלהבות בכולם,
תלוי בבן אדם, או
הקמת המדינה והיה בן גוריון בין גוריון להרצל, זה היה
פרופסור חיים ויצמן.
אנשים גדולים,
יש להם איזו יכולת עוצמה.
הגאולה היא לא רק תנועה תרבותית או רוחנית, אלא היא גם
תלויה באנשים.
מגיע איזה איש אחד ויש לו את היכולות, אז הוא
מוביל אחריו אנשים.
כאן הייתה עלייה, מי שהוביל את העלייה היה זרו בבל שתיאל.
אפשר להגיד שזרו בבל היה לו יכולות מנהיגותיות,
מדיניות,
אבל עדיין מרכז התורה חיים, איפה היה?
מבבל.
ואז מגיע הרגע הגדול.
עזרא הסופר.
מי הוא עזרא הסופר?
מי זה עזרא הסופר?
כדי שלא יהיה לך ספק מי זה עזרא הסופר, נועם,
אז התורה אומרת, הנביא אומר,
אחר הדברים האלה,
ואחר, זה לשון חגיגיות כזאת,
ואחר הדברים האלה.
במלכות ארתחשסת המלך פרס,
זה דריוויש בעצם,
העזרא, אתם רואים איפה? פרק ז', בסוכה.
יש
עזרא בין סריה, בין עזריה, בין חלקיה,
בין שלום, בין צדוק, בין אחיטוב,
בין עמריה, בין עזריה, בין מריות, בין זרחיה, בין עוזי, בין בוקי,
בין אבישוע, בין פנחס, בין אלעזר, בין אהרון, הכהן הראש.
כלומר, הוא דור אחרי דור מאהרון הכהן.
כהן גדול בעצם,
סוג של כהן גדול.
והוא עזרא עליו מבבל והוא סופר מהיר
לתורת משה, תכף נבין למה קוראים לו סופר מהיר,
אבל זה ברור שהוא תלמיד חכם עצום,
נושא התורה.
בכל דור היה אחד שהוא היה
רבי יהודה הנשיא,
היה רבי עקיבא,
היה הלל, שם הראשון
שממנו מתחילה תורה שבעל פה בעצם,
מה שאנחנו מכירים, מי זה?
עזרא.
מי רבו של עזרא?
ממי עזרא קיבל?
עזרא,
תלמידו
של ברוך בן אריה.
מי זה ברוך בן אריה?
תלמידו של מי?
של ירמיהו הנביא.
ירמיהו. ירמיהו הנביא.
הגמרא אומרת שכל עוד ברוך בן אריה היה בחיים,
וברוך בן אריה ראה את בית המקדש.
עזרא לא עזב אותו.
עזרא הבין שהוא צריך לשאוב מברוך בן אריה את כל התורה שהייתה בבית ראשון כדי להעביר אותה הלאה, ולכן הוא לא עלה לארץ ישראל עד אותו רגע.
ברגע שברוך בן אריה נפטר,
עזרא עולה. כלומר, עולה לכאן כוח
תורה עצום שקיבל מברוך בן אריה, שקיבל ממירמיהו, וכנראה שעזרא בעצמו הוא,
אבא שלו זה סריה,
ואגב, סריה מנוי בתור אלה שעלו לארץ בהתחלה.
בפרק א'
מופיע סריה, כלומר, אבא של עזרא עלה לארץ ישראל.
בפרק ב'? כן.
הוא בפרק ב'.
אשר בא יום זרובבל, יהושע, נחמיה, סריה.
אז אבא של עזרא עלה לארץ ישראל,
עזרא לא ראה לו, הוא אומר לו, אני חייב ללמוד תורה מברוך בן אליה.
סבא של עזרא זה עזריה,
וסבא-אבא של עזרא זה חלקיה.
חלקיה, מה?
חלקיה הנביא, אבא של מי?
דברי ירמיהו בן...
חלקיהו.
חלקיהו.
תודה.
מן הכהנים ממשלתו.
אז גם ירמיהו הוא כהן, ולאבא שלו קוראים חלקיה.
אז זה אומר שעזרא הוא...
ירמיהו דוד של...
אח של סבא של עזרא, נקרא לזה כך, הם אותה משפחה.
אז עזרא הוא גם
משפחת כהנים מיוחסת,
הוא גם משפחת נבואה מיוחסת,
הוא גם סופר מהיר בתורת משהו והוא גם נביא בעצמו.
עוד לא הדברנו על זה, עוד לא זמן.
בדיוק.
והוא גם,
חז'ן אומרים שהוא גם נביא בעצמו.
חז'ן אומרים שמלאכי,
הנביא מלאכי,
הוא עזרא.
כלומר, לעזרא היה לו, אתם יודעים שיש תקופת מעבר, אנחנו כאן בספר עזרא בעצם מדברים על הסתלקות הנבואה,
אבל הנבואה לא מסתלקת ככה ביום אחד.
הנבואה לאט לאט, אז עזרא,
יש לו שני כובעים.
בכובע אחד הוא אחרון הנביאים,
הנביא הכי הכי, המלאכי זה הנביא האחרון, נכון?
בתרי השר יש לנו משה, יואל, עמוס עובדיה,
יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה,
מלאכי.
12 נביאים.
אז הוא האחרון.
הוא אחרון הנביאים, זה ראשון חכמי תורה שבעל פה.
שנופיעים במסכת אבות כבר,
אנשי כנסת, הוא מייסד את הכנסת הגדולה.
אחריו זה שימור הצדיק, אחריו זה הלל, שמאי, הוא הראשון.
סופר מהיר בתורת אלוהי, בתורת משה,
אתה שומע, שמה?
שהוא מתחיל לכתוב את התורה שבעל פה.
מגמת כתיבת תורה שבעל פה
מתחילה אצל עזרא הסופר.
עכשיו עוד הסבר מה זה סופר מהיר בתורת משה זו סוגיה ארוכה, אנחנו נתמצת אותה בסדר?
אני אומר לכם כרגע את המסקנה
כשניתנה התורה התורה ניתנה תורה שמכתב תורה שבעל פה
תורה שבעל פה רק בעל פה אסור לכתוב אותה
תורה שמכתב
ברוחות הברית ואחרי זה ספר התורה שכתבו משה
נכתבו באיזה אותיות?
עברי קדום
לא,
לא, נכתבו בכתב כזה, כתב מרובע, כתב סתיו.
נכתבו בכתב סתיו.
והכתב הזה בעצם היה כתב קודש, סודי.
לא הרבה ראו אותו.
משה רבנו ראה אותו, הלוויים ראו אותו.
הוא נכתב כתב אשורי, כי קל מאוד לראות אותו. אתה רואה ואתה מיד מאשר מה שאתה רואה.
זה הכתב שבו ניתנה תורה, כתב סודי.
מאז,
את כל דברי החולין של עם ישראל,
כל מה שצריך,
היו כותבים בכתב עברי קדום.
כתב עברי קדום זה כתב כזה,
אפשר לקרוא אותו.
זה כמו ההבדל בין אותיות דפוס לאותיות כתב יד.
אותיות דפוס, אתה קורא, הנה יש פה את הדפוס.
כתב יד, כל אחד עם הכתב יד שלו.
אז כתב עברי קדום זה דומה יותר לכתב יד,
והכתב של אותיות הדפוס הזה של ספר תורה היה שמור רק בספרי תורה ובלוחות הברית,
ולחלק מהדברים זה בכלל היה כתב סודי.
למה זה ככה?
מפני שעיקר התורה בנוי על מה?
התורה שבעל פה.
מדי פעם יש לך ספקות, אתה יכול ללכת לפתוח את התורה, לראות איך כתוב את הפסוק,
ולהמשיך לדרוש אותו. אבל עיקר התורה היה התורה שבעל פה.
אז אתה לא רוצה שאנשים יקראו בספרים, אתה גם לא כותב ספרים.
אבל כשעזרא מגיע לימי בית שני,
עזרא מבין שאנחנו בעצם,
כל האירוע של בית שני הוא בעצם סוג של הכנה לקראת גלות יותר ארוכה.
כל המציאות של תורה שבעל פה היא אפשרית כשאתה נמצא בארץ ישראל.
יש לך את הרבנים,
יש לך את הסנהדרין,
יש לך את הבדלת הש.
תורה חיה.
אבל כשנצא לגלות,
ויהיה לאדם שאלה בתימן, מי משם?
איך הוא יגיע לחכמים?
מבין עזרה שלקראת היציאה מהגלות צריך להתחיל מפעל אדיר
של להתחיל לכתוב את תורה שבעל פה,
כדי שכל אחד יוכל ללכת לכל מקום עם ספר וללמוד.
בלי שהוא מחובר למרכז התורה, כי התורה הולכת להתפזר. כי אנחנו הולכים ל...
הוא מבין את זה כבר בתחילת ימי בית שני,
הוא מבין שקיבלנו 400 שנים מהקדוש ברוך הוא להתארגן לגלות של אלפיים שנה.
ולכן הוא נקרא סופר.
חלק מהמהפכות שהוא עושה,
עזרא מגלה את הכתב הסודי הזה,
שבו נכתבו רק ספרי תורה, וכותב בכתב הזה את כל הספרים שלו.
כלומר, הופך את הקריאה למשהו הרבה יותר...
נגיש.
בדיוק.
בדיוק, בדיוק. סופר מהיר, כי הוא בעצם הופך את הקריאה ואת משהו יותר קל ונגיש.
למה הדבר הזה?
כי זה ברור שאנחנו יוצאים לגלות,
וחייב שיהיה ספרות.
אז בעצם מכאן מתחילה המהפכה שסופה
בכתיבת המשנה על ידי רבי יהודה הנשיא,
ובכתיבת התלמוד על ידי רבי נא ורב אשי.
אחרי זה כבר כל מה שקורה הלאה.
בדיוק בדרך לכאן היום הבאתי
אצלנו שכנים שהבן שלהם נכנס לבידוד.
אז, לא, לא בדיוק, סליחה, הוא חולה קורונה.
אז ברוב שהיו בעולים, הוא יוצא אותו מהבית, למלון, והוא ככה יצא, הוא הגיע לבית מלון בלי ספרים.
אז הוא אמר, הוא אומר, אני משתגע, אין לי מה ללמוד, תביאו לי ספרים.
אז הביאו לי ספרים, אני הבאתי אותם לפה, בא מישהו אסף הזה מכאן.
הוא מגיע עם הספרים, יכול לשבת ללמוד.
אתה יודע,
אז זה מה שכתוב כאן.
כלומר, הכינוי כאן שאנחנו קולטים על עזרה, זה לא סתם שבחים,
זה הגדרת תפקיד, מגיע עזרה,
והולך לבסס את התורה שבעל פה בעם ישראל על מה שאנחנו מכירים היום,
על ספרים כתובים, אפשר יהיה ללמוד בהם.
הוא צריך לעשות את התורה של בעל פה?
לא, התורה שבעל פה הגיעה ממשה רבנו.
אבל העניין של הסביבה. בדיוק. הוא הציני טוב? כן. אז למה הוא אמר שזה רבי יהודה הנשיא?
מה?
מה זה?
רבי יהודה הנשיא ערך את זה בצורה סופית.
ערך את זה בצורה סופית.
אבל הוא לא עומד שאלה,
זה עזרא הסופר. עזרא הסופר עשה את המהפכה הכי גדולה, מה?
לכן הגמרא אומרת, ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אל השקדמו משה רבינו.
כלומר, המהפכה שעזרא עשה בלימוד תורה הייתה שקולה כמו נתינת התורה. כי בבת אחת הוא הפך את התורה למשהו שאפשר ללמוד אותו.
כל אחד,
כאילו, יש לך ספר ואתה לומד.
חברותא.
פעם לא היה דבר כזה, כדי ללמוד צריך ללמוד את בית המדרש, איפה נדל? איפה לומדים תורה?
הלכים לבית מדינות של רבי אליעזר, רבי אליעזר דורש, דורש, אנחנו צריכים לזכור את הכל,
אסור לכתוב,
לזכור, מי שזוכר זוכר, מי שלא, אז הוא יהיה תמיד חכם, יהיה חקלאי, לא יודע מה יהיה.
ופה עזרא מתחיל לכתוב.
למה?
אנחנו מסבירים למה.
כי עזרא מבין שבית שני הוא הכנה לגלות,
ואם לא נכתוב את התורה,
חלילה התורה תאבד לנו בגלות.
בסדר?
זה כתוב.
אגב, כל מה שלא נכתב באמת הלך ליהודים.
הרבה חלקים, כל מה שלא נכתב.
לדוגמה, ברור לך שהיו,
הייתה תורה שעסקה באיך מנהלים מדינה יהודית.
מנהלים, אנחנו יוצאים למלחמה,
אבל לא כתבו את זה כל כך, הרמב״ם צדק, אבל לא כתבו את זה, יש מעט על זה.
ובכן אנחנו באמת לא יודעים.
מנסים לשער מה היה.
יש כל מיני חלקים שפחות כתבו אותם, פחות עסקו בהם.
חלקים שלמים.
קודשים בירושלמי, אין קודשים בירושלמי.
כל חלק קודשי בירושלמי נעלם, אין עליהם.
טוב,
אז עזרא עולה.
זה אירוע.
המנהיג הרוחני הגדול ביותר של עם ישראל, שעדיין היה איפה?
בבבל,
עולה לארץ ישראל.
יש כאן איזו ציפייה,
תנופה גדולה של שדרוג המקדש.
יש פה גם ציפייה שנעזרא,
הצטרפו כבר
של מיליוני יהודים בבבל.
עלו לארץ רק כמה?
ארבעים ושתיים אלף איש. יש ציפייה שעם עזרה, כשעזרה עולה וכבר יש כאן בית מקדש, יש כאן בסיס כבר, ובסך הכל עברו לא הרבה שנים מחורבן הבית הקודם.
כמה שנים עברו? שבעים? מאה?
פשוט כזה?
לא הרבה.
שאיתו יעלו אלפים, מאות אלפים.
בואו נראה אם זה קורה.
נתחיל את הפרק מההתחלה ואחר. הדברים האלה במלכות
ארתרשסתא מלך פרס.
עזרא בן סריה, בן עזריה, בן חלקיה,
בן שלוד בן צדוק, בן אחיטוב,
בן אמריה, בן עזיה, בן מריות, בן זרחיה, בן עוזי, בן מוקי,
בן רב ישוע, בן קניחס, בן אלעזר, בן אהרון הכהן הראש!
הוא כהן גדול בעצמו.
הוא עזרא על עמי בבל,
והוא סופר מהיר בתורת משה. אנחנו מבינים כרגע, הבנו, נועם, היטב את הכינוס סופר מהיר, נכון?
הבנו את זה.
אשר נתן אדוני אלוהי ישראל,
וייתן לו המלך כיד אדומה אלוהיו, עליו כל בקשתו. העזרה גם מקבל מהמלך סרטיפיקט מה שאתה רוצה, אתה יכול לעשות. כלומר, אתה יכול לצרף אליך אנשים,
אתה יכול לגבות מיסים,
אתה לא צריך לשלם מיסי מעבר בדרך. כלומר, הוא מקבל מהמלך איזה...
המלך זה? המלך?
דריווש.
הבן של?
אסתר המלכה, יהודי לפי ההלכה.
ויעלו מבני ישראל
מן הכהנים והלווילים והמשוררים והשוערים והנתינים אל ירושלים בשנת שבע לארתשס תעמל אצל דריאלוש.
הוא יעבור לירושלים בחודש החמישי שנת השביעית למלך. מה זה החודש החמישי?
התורה, כן?
אב?
מתי באב נראה לכם מגיע?
תשעה באב.
תשעה באב?
בזמן הזה כבר נהפך להיות מה?
חג.
חג.
חוגגים בתשע בארץ.
למה?
בגדש.
איפה זה כתוב?
נבואת זכריה. שימו אצבע כאן, שימו את האצבע.
לכו לזכריה.
אחורה, נכון? אחורה.
אחורה ושמאל, מה שנקרא.
זכריה מתנבא בשנת שתיים לדרייבש.
כלומר, כבר שש שנים לפני כן הוא מתנבא.
פרק ז',
בספר זכריה.
ויהי בשנת, מצאתם?
פרק ז', פסוק הלאה.
ויהי בשנת ארבעה לדריווש, עזרא עולה בשנת שבע.
עזרא עולה בשנת שבע.
זה שלוש שנים לפניכם.
ויהי בשנת ארבע לדריווש,
המלך היה דבר ה' לזכריה בארבעה לחודש התשיעי בכסלו,
ד' בכסלו.
וישלח בית אל, שרצר ורגם במלך ואנשיו לחלות פני ה', לאמור אל הכהנים אשר לבית ה' צבאות ולנביאים לאמור.
ההבקר בחודש החמישי נזר כאשר עשיתי זה כמה שנים.
כלומר, הם שואלים אותו, בשנת 4 לדרייבש, אחרי שבית המקדש בעצם נבנה, כי בשנת 2 לדרייבש ניתן האישור,
אז בית המקדש נבנה, האם להמשיך לצום בתשעה באב ולבכות?
כי יש לנו בית מקדש.
ואז הנביא עונה להם נבואה ארוכה, ובסוף הוא אומר להם, בפרק ח' פסוק יח,
ויהי דבר אדוני צבאות אלי לאמור
כה אמר אדוני צבאו.
צום הרביעי,
מה זה צום רביעי?
יז בתמוז.
וצום החמישי, מה זה?
פגישה בעד.
זה היה בחמורה.
וצום השביעי,
צום?
מה תורה?
מה?
וצום העשירי?
שרה בטבת.
ולבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום מאבו.
כלומר, תחזרו באזמן.
כלומר,
זה יהיה יום טוב.
זהו, עכשיו זה יום טוב. כי ברוך השם, חזרנו, נבנה בית המקדש.
אז ביום חג תשעה באב בירושלים בשנת שבע
לדרייבש,
אתם בירושלים, חוגגים וכל זה, פתאום מסתכלים מהחומות, את מי רואים?
מה רואים?
עזרא,
צקן,
איתו קבוצה גדולה של לוויים,
וכהנים,
ומשוררים.
בכוונה הוא מגיע אז.
אה, זו שמיכה עצומה.
בואו נראה.
ואבוא ירושלים בחודש החמישי, שנת שביעית למלך,
ובאחד לחודש הראשון,
כלומר, מאלף בתשרי,
הוא ייסוד המעלה מבבל. המסע התחיל באלף בתשרי,
סליחה, באלף בניסן,
כן, א' בניסן,
ובאחד לחודש החמישי באה לירושלים,
כי יד אלוהיו הטובה עליו, רגע, רגע, רגע, רגע, אני מבקש כאן לעצור, כולם לעצור.
כמה זמן לוקח להגיע עם בבל לירושלים?
כמה זמן לוקח?
עולי הרגל שעושים את הדרך,
בגלל זה לא אומרים שאת הרוח ומוריד הגשם, כמה זמן לוקח להם?
שבועיים.
שבועיים, אומר כאן רב ארם.
לא יהיה על ידי כתוב אותה להתערב.
אז אפשרות אחת, אומר נועה, אז קודם כל מבינים את השאלה,
למה לוקח לו ניסן, אייר, סיוון, תמוז,
קצת מאב, כמעט חמישה חודשים.
דרך של שבועיים.
הוא אומר...
הוא ניסה.
פינסית?
הוא ניסה.
הוא ניסה, הוא ניסה. הוא ניסה.
אומר פיניסאו,
הוא ניסה לאסוף אנשים בדרך.
כלומר, הוא מתעכב כי הוא רוצה עוד ועוד אנשים מאיתו.
אז הוא עושה, הוא לא הולך ישר.
עובר פה, עובר שם, עושה פה כינוס, שם כינוס, פה אוסף קהילות,
פה הוא מנסה לשכנע.
מצליח או לא מצליח?
בואו נראה.
כי באחד לחודש הראשון לניסוד המעלה מבבל, ובאחד לחודש החמישי באה לירושלים, כי עד אלוהיו הטובה עליו.
כי עזרה הכין לבבו לדרוש את תורת אדוני ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט.
יפה.
ואז יש כאן את
כתב האישור שנתן דריבש לעזרא.
זה קצת ארמית, בואו נקרא ונתרגם לאט לאט. וזה פרשגן הנשטיבן,
אשר מתן המלך ארתחשסתא לעזרא, כהן הסופר, סופר דברי מצוות, ה' וחוקיו על ישראל.
אז הוא אומר, אני אתרגם את זה בצורה בעברית.
הוא אומר ככה, קודם כל, כל מי שרוצה לעלות עם עזרא, רשאי לעלות.
כל מי שרוצה להוציא איתו כסף, רשאי להוציא איתו כסף.
כלומר, הוא מאפשר להם
להוציא כסף כדי להתנדב לבית המקדש שבירושלים.
בדרך כלל
מלכים לא אוהבים שהם מוציאים כסף מהמדינה שלהם.
זה מרוקן את הכלכלה.
דרייבש מאשר את זה.
הוא מאפשר להם גם לא רק להוציא את הכסף שלהם, אלא גם לגבות כספים.
לגבות כספים.
הוא מאשר להם לקנות שברים,
כבשים וכולי, להקריב אותם על המזבח,
ולעשות כמה שהם, מה שהם רוצים בכסף ובזהב.
הוא מבקש, הוא מורה לתת להם כלים נוספים של בית המקדש, שהיו אצלהם.
הוא מקצה תקציב, דריוויש, תקציב,
שיינתן מבית המלוכה
לטובת התפעול השוטף של בית המקדש. כמה הוא עולה להחזיק את בית המקדש בשנה?
הרבה כסף.
קורבנות,
עצים,
ניקיון,
תתמונים.
מי יממן את זה?
דרבש אומר, עליי, אני מממן את זה.
דרבש היה זה.
דרבש נותן פקודה שכל תחנה לאורך הדרך, שיש שם איזה צ'ק פוינט כזה, שגובים מיסים,
הם עוברים חופשי.
חופשי, בלי סרטיפיקטים, בלי אישורים, חופשי.
אין מגבלה.
ממש בקיצור, פותח את העלייה לגמרי.
מה אתה מפרש לכם בארמית?
מה?
כל פרק ז' אני מפרש לכם בארמית.
אה, אוקיי, בסדר?
פשוט במקום לקרוא, אני מטרגן לכם, בסדר.
נותן כאן אפשרות לגבות גם, לא רק כסף, אלא גם חיטה ושמן.
הוא פוטר ממיסים את כל הכהנים והלוויים,
פטורים ממיסים לחלוטין.
אני הגעתי לפסוק כה.
ועתה אעזרא כי חוכמת אלוהיך די בידך, מיני שופטין ודיינין דלעבון,
דני לכל עמה די בעבר נהרה, לכל יד די דתי אלוהיך ודילוי הדתיון. זו מהפכה.
הוא מאפשר לעזרה להקים בתי משפט בבתי דינים לפי התורה.
להקים מערכת משפט.
המון מלכים בשום פנים ואופן, יש משפט פרק של המדינה.
ודרייבש אומר לעזרה, אתה רשאי
להקים בתי דינים שידונו דיני ממונות,
דיני נפשות.
סנהדרין בעצם, הוא נותן לו אישור להקים סנהדרין.
כלומר, זה ממש מתקרב למדינה.
יש לך עצמאות משפטית, יש לך עצמאות כלכלית,
יש לך סוג של אוטונומיה מדינית?
זה מה שעושה דרייבש.
כמו שאמרתי לכם, אני מוכר בשיעור הזה.
פעם עשרים אני מוכר כבר.
בדקתי את זה. אין בארץ אפילו רחוב דרייבש אחד.
רחוב כורש יש, רחוב דרייבש שם.
טעות.
אני אבני עיר,
אני מכיר שם אחד הרחובות דרייבש.
וקול דילו לב וכו', וכל מי שלא יעשה את הדת אלוהך ודת המלך,
אתה גם יכול להעניש אותו אפילו עונש מוות,
או להעניש אותו בנכסים.
מסיים עזרא ואומר, וואי, ברוך אדוני אלוהי אבותינו אשר נתן כזאת בלב המלך לפאר את בית אדוני אשר בירושלים
ועליית חסד לפני המלך ויועציו ומכל שרי המלך הגיבורים
ואני התחזקתי כיד אדוני אלוהי עליי ואקבצה מישראל ראשים לעלות אליי. כלומר, כאן בפרק ז' בעצם מתוארת שעת החסד הגדולה
של ימי בית שני.
דריאל ראש נותן אישור חופשי,
עזרא יכול לעשות מה שהוא רוצה
ורק נשאר דבר אחד, מה?
שעה מצטרפת אליכם.
רבותיי,
אנחנו מדברים כאן נבואה שהיא צריכה לדורות.
משנת 1920 עד שנת 1930,
במשך עשר שנים תמימות,
הבריטים ששלטו כאן בארץ
עודדו
עליית יהודים,
מילאו את תפקידם,
אמרו, התפקיד שלנו זה לעזור לכם פה להקים מדינה.
לא הייתה שום מגבלה לעליית יהודים.
כל יהודי שרצה להגיע לכאן יכול היה להגיע לכאן עם הכסף שלו,
לקנות פה קרקעות וליישב את הארץ. במשך עשר שנים,
הבריטים הביאו לכאן נציב בריטי יהודי ציוני,
אוהב ציון, הרווארט סמואל, עלה להפטרה, יהודי,
עלה להפטרה בבית כנסת החורבה,
מתוך מטרה שהוא יעזור כאן ליהודים להקים מדינה.
אבל זה היה.
עשר שנים.
איזה שנים?
מדינת סן רמו עד 1930. אז ב-1930 יצא הספר הלבן הראשון של פייספילד.
עשר שנים.
הכול היה אפשרי.
שעת הזהב.
מה לא קרה?
לא עלו.
לא עלו.
לא עלו.
למה לא עלו?
כי בדיוק באותו זמן,
בדיוק ב-1920 עד 1930,
במערב אירופה
פורצת הליברליות.
יהודים זוכים לשוויון זכויות.
הם פשוט מתבוללים,
ובמזרח אירופה ברוסיה עולה הקומוניזם שאוסר על אנטישמיות בחוק.
איסור להיות אנטישמיות.
אז פתאום היהודים כאילו מרגישים טוב באירופה, יחסית,
גרמניה בכלל.
בשעת הזהב הזאתי פספסה.
מה יקרה עם עזרה?
האם היהודים יצטרפו אליו?
מה תהיה כמות העולים איתו?
ואיזו בעיה חמורה, מעין כמוה,
הוא ייתקל כשהוא מגיע כאן לארץ ישראל,
ואיך הוא יגיב עליה בתור נביא,
על כך ועל עוד השבוע.
היו עימנו.
