תודה.
ראינו ש-150 שנה לפני ופני בכלל שעלה כורש המלך הפרסי,
נבא עליו כבר הנביא ישעיהו,
ואמר שעתיד לבוא מלך שיקראו לכורש,
והוא יהיה, קורא לו משיח.
למה? כי הוא יוביל את האפשרות של עם ישראל לחזור חזרה לארצו, בסדר?
עכשיו, בסביבה שאנחנו לומדים את הפרקים האלה,
כי הם מאוד מאוד מזכירים פרקים בהיסטוריה שלנו,
של עם ישראל.
אז בואו נראה מה קורה.
אז קצת רקע היסטורי, ואז ניכנס לפסוקים.
הרקע ההיסטורי הוא כזה.
את ממלכת ישראל מחריבה,
ממלכת ישראל של התנ״ך, של בית ראשון, מחריבה האימפריה הבבלית.
האימפריה הבבלית מולכת בכיפה 70 שנה,
אבל אז, כמו שקורה לאימפריות, בדרך כלל מה קורה לאימפריות, הן גדלות וגדלות וגדלות יותר מדי,
ואז הן קורסות פנימה בדרך כלל. בסדר, זה מה שקורה. כך קורה גם באימפריה הבבלית,
היא קורסת, ובעצם מי שיורש את הדתה זאת האימפריה הפרסית. עכשיו,
עוד פעם, ערפי מה?
חיים.
חיים ואשר.
אם אתם הייתם שניכם עכשיו, לא מפריע לי כלום, הכל טוב, הכל טוב.
אם אתם הייתם ראשי אימפריות,
מה היה הכי מטריד אתכם?
הסגנים שלנו.
א', הסגנים שלא ירדו. דבר שני,
אירוע כזה גדול,
איך אני דואג, שמה?
שלא ימרדו בי.
נכון, זה מה שמטריד.
זה מה שמטריד.
איך אני שולט על כל הדבר הזה, כן. זאת אומרת, נאמנות. נאמנות, כן.
לשאלה הזאת ניתנו לאורך ההיסטוריה ארבע תשובות,
על ידי אימפריות שונות.
תשובה אחת שניתנה, נגיד, על ידי האימפריה הבבלית והרומאית,
אל תהיה עצלן.
כלומר, אם מישהו קטן מתחיל למרוד בך, מה תעשה?
אל תגיד, יהיה בסדר, לא יקרה כלום.
תהרוג את זה כשזה קטן.
ולכן, לרומאים, גם לבבלים,
יש להם גדודים ניידים.
לרומאים, נגיד, זה מאוד מאוד בולט, יש להם ממש ספינות וזה.
מרד הכי קטן שהוא מגיע,
מרד קטן, יכול להיות מרד גדול. בואו נהרוג את זה כשזה קטן, בסדר?
ולכן, אגב, הרומאים מגיעים לכאן. עם כל הכבוד לנו,
ולפרובינקה יהודאיקה, מה שנקרא, לפרובינציה שנקראת יהודה,
הרומאים שולטים מגרמניה, גאליה וצפון אירופה,
דרך כל טורקיה, ביזנ... שטחים עצומים, איטליה,
צרפת של...
אם פה יצליחו,
זה ייתן מה?
ייתן רעיונות להרבה אנשים שרוצים גם כן לעשות. לכן, בואו נגמור את זה כשזה קטן.
זו אפשרות אחת.
האם עד כאן?
יפה.
אפשרות שנייה,
סוג של מזכיר,
אולי קצת מה שקורה בארצות הברית,
יש לנו שבוע בחירות בארצות הברית, כן?
זו האפשרות האשורית.
מה עושה מלך אשור?
סליחה, זה יותר מסכים מה שעשו מברית המועצות.
מלך אשור אומר ככה, למה אנשים מורדים?
מה הסיבה?
איך הסיכום, הרב יורם של היום-יום?
מה? איך הסיכום?
טובים.
בבקשה.
אנשים,
האזום של המכון עד מאה היה רוצים להיכנס ואי אפשר. אה, איש... עוד עשרים שלושים, הוא אומר לי, מה זה? לתתי, זולצמתי כל את זה, ואי אפשר להיכנס.
הכל אם היה עד 80 מעט אחר כך,
אז האשורים, יש לו שיטה.
הבן אדם אומר,
המלך האשורי, למה אנשים מורדים? מה הסיבה שאנשים מורדים?
הוא מסתכל, הוא רואה את הנוף שלו,
הוא רואה את השדות שלו,
את הכרמים, הוא רואה את הקבר של אבותיו,
הוא רואה איזה מישהו זר שעומד וגונה, אז הוא מורד.
אומר המלך האשורי, סבבה.
אם אני...
מה יעשה?
יעביר אותם מקומות.
אדם לא יגור בנחלת הבוטה, אבל הוא יגור במקום אחר,
יצא לו החשק למרוד.
בא סנחריב ובלבל את האומות. מי נקט באפשרות הזאת בהיסטוריה הקרובה? ברית המועצות.
הייתה להם שיטה שלמה שנקרא הגליית אוכלוסיות.
לקחו אוכלוסייה שלמה, העלו אותה על רכבות,
זרקו אותה במקום אחר.
לדוגמה, מי שמכיר את חצי האי קרים.
חצי האי קרים זה אוקראינים.
בא סטלין,
לקח את כל האוקראינים שם, זרק אותם לסיביר, הביאו שם רוסים.
זהו, דיבר עשיתי.
זה נקרא סנחריב, בלבל את האומות.
זו שיטה שנייה.
שיטה שלישית,
זה אמרנו או להילחם או להגלות.
שיטה שלישית יכולה להיות
לנצח ולנצח תרבותית.
כלומר, להגיד, אוקיי, אוקיי,
אני, איך אני אגרום שהוא ירדו בי? אני אהפוך אותם לחלק ממני.
אני אהפוך אותם לחלק ממני. אני אדאג שהתרבות שלהם תהיה תרבות שלי.
מי נתת ככה? מי השיטה?
יוון.
היוונים,
ניסים, כל מקום שהם הגיעו,
הם התחילו להביא את התרבות שלהם.
תיאטראות,
רוצה סוסים, ספורט, פיסול, אומנות.
ואז בפרק זמן קצר,
התושבים של אותם מקום אומרים, רגע,
בעצם, למה לא להיות יוונים? זה אחלה,
זה מעולה, כאילו, בואנה, זה תרבות, בידור וכל זה, אנחנו רוצים להיות גם יוונים.
בסדר, ולכן אנחנו יכולים למצוא,
אנחנו יכולים למצוא,
שנגיד בחנוכה, אנחנו תכף מתקרבים לחנוכה,
אז נאבקו,
נאבקו,
פה בארץ ישראל נאבקנו עם אנטיוכוס.
אנטיוכוס, כשאנטיוכוס עושה את זה, הוא מלך יווני?
איפה אנטיוכוס היה?
שמעת על אנטיוכוס פעם?
מאיפה הוא הגיע? מעבד להגיע לפה.
מרומאל? לא.
לפני רומאל.
סוריה.
באמת סלווקוס, זה מסוריה.
איך סוריינים מיווני?
היוונים כבשו את סוריה.
רוב הסורים שבמקום לאכול חומוס ושמן זית ולא יודע מה,
יכולים ליהנות הרבה יותר בחיים.
ואז אנטיוכוס אומר, אני רוצה להביא את הבשורה גם ליהודים הדפוקים האלה.
נעשה להם תרעות, נעשה להם זה, אומנות.
יהודים עקשנים, לא רוצים.
זו שיטה שלישית.
שיטה רביעית, אשר,
לשיטה הפרסית.
היא הכי דומה למה שקורה היום בארצות הברית של אמריקה.
חיים, אני אשאל אותך שאלה.
מכמה אנשים מורכבת
הכלפתורית של אמריקה? מכמה עמים?
אתה יודע להגיד לי?
כמה עמים מרכיבים את האמריקאים? מאיפה הם הגיעו?
הרי אמריקה זה...
רוב העמים הגיעו. הרי אמריקאים מורכבים מצרפתים, אירלנדים, ניו זילנדים, אסטרלים, אנגלים, אפריקאים.
כאילו, כל אחד הגיע, יהודי, והתערבב,
למה הם לא נלחמים אחד בשני?
זה לכאורה המדינה שאמור להיות בה הכי הרבה מלחמות אזרחים כל היום.
תשובה,
תשובה, החוק האמריקאי
בנוי באופן מאוד מאוד מתוחכם.
הוא אומר לך,
אני לא אתערב לך בחיים בכלל,
תעשה מה שאתה רוצה.
תאמין במי שאתה רוצה,
תעבוד את מי שאתה רוצה,
תתפלל למי שאתה רוצה.
אני אחראי רק לגבות ממך מיסים,
לדאוג לך לכלכלה ולביטחון, זה הכול.
בארצות הברית יש הפרדה מוחלטת בין דת למדינה.
הפרדה מוחלטת.
אסור להביא שום זהות דתית לחיים הציבוריים. אתה רוצה דתית, תעשה מה שאתה רוצה, אבל לא בבית ספר, לא, כלום, שום דבר.
כלומר, אתה אומר,
אף אחד לא מורד כי לאף אחד אין סיבה למרוד, לא משנה למרוד, מישהו מתערב לי בחיים?
מי שאומר לי מה להאמין, אף אחד לא אמר לי מה להאמין,
מי שאומר לי מה, אף אחד לא. מה קוראים?
שלם מיסים?
אנחנו המיסים האלה, נארגן את הכלכלה, נארגן את הצבא, וזה בסדר שבאבחר. אפילו בארצות הברית, לכל מדינה, יש שם 52,
50 מדינות,
כל מדינה יש לה חוקים נפרדים.
בטקסס מוציאים לה אורן, במי שהיגן לא מוציאים.
באוהיו מותר לקנות רובה, אתה הולך לחנות, כמו שאתה קונה טילון, אני יכול ללכת לחנות לקנות רובה.
שם, לא קוראים לראות את זה, פה מותר הפלות, שם אסור הפלות. פה מדינה יש לה את החוקים שלה.
בסדר?
מעניין. נכון, אהרון?
נכון, סעדיה?
יפה, סעדיה.
איזה כיף. רק לראות את השם שלך על המסך שלי, כבר אני מתרגש.
לחלוטין, לחלוטין, כבוד הרב.
סליחה לך, סעדיה. אבל אם אני הייתי רואה את הפנים שלך בדרך המצלמה,
אתה לא יודע איזה שמחה זה היה גורם לי.
אני לא רוצה לפתח ציפיות.
או, וואי וואי, תוריד, תוריד את המצלמות שלך.
שלום, כבוד הרב. אני לא פיללתי, והנה הגעתי, איתך.
אני שומע.
ברוך השם, ברוך השם.
מדי פעם אני עוקב בזומה כמה שיעורים שמעניינים.
כמו זה.
כיף לראות אותך, סעדיה, כיף לראות.
ארוך תהיה.
בקיצור, אז זה הדבר השם.
ארצות הברית לא המציאה את זה.
מי שהמציא את זה, זה כורש מלך פרס.
כורש מלך פרס,
שהוא מוטרד מהשנה אשר חיים ואשר אתם מוטרדים בעצמכם.
איך אני שולט על האימפריה הענקית הזאתי?
מה, אני אקים צבא ענקי שכל היום יריב עם מקות מכולם?
הוא מעלה את הרעיון הבלתי קביל הזה על הדעת מראש.
לא ימרדו,
כי לאף אחד לא תהיה סיבה למרות.
אני הולך לתת עצמאות דתית,
וגם סוג של עצמאות מדינית
לעמים שמתחתי.
אוטונומיה, מה שנקרא.
תעבדו עם מי שאתם רוצים,
תאמינו במי שאתם רוצים,
רק תשלמו לי מיסים וזה הכול.
חלק מהמיסים. הוא אומר, אני גם אאפשר להם
לגבות מיסים לעצמם,
כדי להקים מרכזים דתיים, מרכזים חינוכיים, בתי הספר,
יהודים וזה, צריך גם לגבות מיסים.
אני אאפשר, מדהים.
זה מה שנמצא בהצהרת כורש.
בואו נלך לשני מקומות,
איפה שכתובה הצהרת כורש.
המקום הראשון הוא בדברי הימים,
פרק, ממש בפרק האחרון, פרק ל״ו,
פסוק כ״ט, שני הפסוקים האחרונים.
ובשנת אחת לכורש מלך פרס, אני כאן אצטרך את העזרה שלכם,
לכלות דבר אדוני בפי ירמיהו,
העיר אדוני את רוח כורש מלך פרס,
ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמור. עכשיו,
you know, אשר,
you know,
I can tell something by have,
ואני יכול להגיד משהו בעל פה ואז להגיד, מה?
לא הבנתם אותי, דבריי יוצאו מהקשרם.
מה זה פה?
כן, לא הבנתם... שלו!
עד שאני רואה, כתוב לי פה, אדל,
אני... זה, פתאום אתה מופיע לי.
אה...
כן?
לא הבנתם, דבריי יוצאו מהקשרם,
זה לא אני, זה לא...
אבל אם זה במכתב,
אז מה זה אומר?
רציני, חבור.
תפתחו סוגריים.
הרבה אנשים הבטיחו לעם היהודי
דברים בעל פה.
כן, אנחנו נעזור לכם וכל זה.
אבל היה רק אחד
שכתב את זה בכתב,
הצהיר את ההצהרה שלו ונוסף אותה בכתב, ומי זה היה?
קראו לו? כורש. בלפור, לא, עמיסה לדבר בהצהרת בלפור.
הצהרת בלפור הייתה הצהרה כתובה,
מודפסת, שנאמרה על ידי ג'יימס בלפור, שהוא השר החוץ הבריטי,
שאמר שאם בריטניה תקבל על עצמה, תקבל מה... תקבל רשות מאומות העולם,
תקבל פה את ארץ ישראל לידיים,
הם יעזרו לנו להקים מדינה.
הוא כתב את זה, הוא לא הבטיח את זה בעל פה,
הוא כתב את זה ושלח את זה.
הצהרת בלפור היא הצהרת כורש.
קבילה.
בסדר?
יפה.
כה אמר כורש מלך פרס,
רגע, רגע, מה סגרת, אשר?
באמצע.
כה אמר כורש מלך פרס,
כל ממלכות הארץ נתן לי אדוני אלוהי השמיים,
והוא פקד עליי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה,
מי בכם מכל עמו, אדוני אלוהיו עמו ויעל".
בואו נתרגם את זה לשפה שלנו.
הוא אומר ככה,
קודם כול,
כורש,
אנחנו מתלבטים מה כורש עושה. האם כורש נותן לעם ישראל לבנות בית מקדש?
כי הוא נותן לכל מי שרוצה,
זה לא דווקא היהודים, כל מי שרוצה, כמו בארצות הברית.
אתה רוצה להיות מוסלמית, יהיה מוסלמית,
תוצאות יהודית, תוצאות נוצרית, תוצאות פרוטסטנטי, מורמוני,
אוונגליסט, מה שאתה רוצה תהיה, לא?
כולם שווים.
או שיש לו איזו העדפה ליהודים.
מה אתם למדים מהפסוקים פה?
מה אתם למדים?
העדפה ליהודים. למה?
כי מה הוא אומר? כה אמר כה ראש מלך פרס,
כל ממלכות הארץ נתן לי אדוני אלוהי השמיים.
כלומר, הוא מאמין שההצלחה שלו הגיעה בגלל מי? ליהודים. ליהודים, הקב'-הוא. מאיפה הוא יודע את זה?
בשבוע שעבר, כן? שיראו לו כנראה נבואה שנאמרה עליו לפני 150 שנה על ידי ישעיהו הנביא,
שמדבר על המלך כורש, יהיה מלך שיקראו לו כורש, והוא...
זה כמו שמישהו יבוא לבלפור
ויגיד לו, תשמע, חמור, אתה יודע, לפני 150 שנה היה פה איזה מישהו שאמר שיום אחד יהיה אחד שקורא לו ג'יימס בלפור, והוא יבוא ומכור על זה ועל זה, וזה מה שהוא יעשה.
אתה יודע, זה כאילו הדיבור של כורש.
כל ממלכות הארץ נתן לי אדוני אלוהי השם ופקד ריבות בבית בירושלים של ביהודה.
טוב,
זה מלאכים.
זה דברי, בואו נראה מה כתוב בספר מלאכים.
סוף ספר מלאכים.
רוץ ומהר בסוף ספר מלאכים.
יפה.
סוף ספר מלאכים.
סליחה, אמרתי ספר מלאכים?
לא, זה לא ספר מלאכים.
סליחה, תחילת ספר עזרא, התכוונתי.
זה מופיע בשני מקומות, נכון?
אז תחילת ספר עזרא, בואו נראה.
תגיד לי, אתה מתכוון לספר עזרא? תחילה, תחילת ספר עזרא.
עכשיו התחלה.
אז איך אתה גם תבטא וגם תבטא, או תבטא?
תגיד לי, כן, אשרו. אתם במתח, נכון?
חיים,
אחרי שאתה רגעת בחיים הטובים בקיסאיה שם,
רגעתי למכון מאיר, למציאות.
משנת אחת לכורש מלך פרס, מאיפה אתה בארץ?
דני.
קרון.
אני, עכשיו אני צריך להגיע פה. עיר הקונדש.
עכשיו מה, תזמין העיר, תשע מגיע.
משנה ההתכה הזאת, נתניה אחלה, היא עשתה שם כמו שהעיר הזאת,
איזה תארת נתניה יש.
מאיפה גודל הרב?
אני פתח תקווה, יש לי משפחה בנתניה.
איפה למדת בנתניה?
במילה.
בשנת אחת לכורש מלך פרס, לכלות דבר אדוני מפי ירמיה, העיר אדוני את רוח כורש מלך פרס ויעביר כל בכל מלכותו
וגם במכתב לאמור.
אז זה ממש ציטוט כל מלכות הארץ נתן עם אדוני אל השמיים, והוא פקד לבנות לו בית
בירושלים אשר ביהודה.
טוב, עד כאן זה ממש ציטוט, שאומר רב אהרון, זה ציטוט של הפסוק בדברי הימים. אבל בספר עזרא נוסף עוד פסוק,
ונראה אם תעלו ותגידו לי מה הפסוק הזה עושה, אם הפסוק הזה מצמצם ומרחיב.
מי בכם מכל עמו,
יהי אלוהיו עמו,
ויעל לירושלים אשר ביהודה, ויבן את בית אדוני אלוהי ישראל,
הוא האלוהים אשר בירושלים.
מה זה הפסוק הזה?
הפסוק מצמצם ומרחיב, לפי דעתכם, את ההצהרה הקודמת. מרחיב. מרחיב!
למה אתה אומר שהוא מרחיב?
הוא אומר
שמי בכם מכל עמו יהיה אלוהיו עמו,
ויעל לירושלים אשר. הוא אומר, קודם כל,
מי בכם מכל עמו, מכל העמים יהיה אלוהיו. לא, מכל עמו זה מעם ישראל, כן. אה, אוקיי, אוקיי.
אז רגע, שנייה.
שנייה, בוא נתחיל, בוא נעבור לעבודה. יהיה אלוהיו עמו.
רגע, רגע, של מי האלוהים הזה?
בפסוק הקודם, מה הוא אמר? מי האלוהים הזה? של מי?
כורש אמר, האלוהים הזה הוא גם?
שלו. שלי. כל ממלכות הארץ נתן לי אדוני אלוהי השמיים. גם אני נמצא מתחת לשמיים.
הפסוק הזה של מי האלוהים?
אנחנו נאמרים גם ישראל, יש לכם אלוהים, אז זה, בסדר?
אז רק היה צריך להיות כתוב,
מי יברכה מכל עמו, אלוהים עמו.
אלוהיו, הכוונה זה האלוהים שלכם.
יא לירושלים אשר ביהודה, ויבן את בית אדוני אלוהי ישראל.
רגע, רגע, מקודם הוא היה אלוהי השמיים, ועכשיו הוא
אלוהי ישראל.
אלוהים שלכם, זה לא קשור אליי,
הוא האלוהים אשר בירושלים.
כלומר,
הוא בירושלים, ואיפה הוא לא?
כביכול?
מכל העולם.
כלומר, הפסוק השני, עכשיו אתם, רגע, אני יכול להגיד משהו.
אתם חייבים להבין שספר עזרא נכתב
תחת הצנזורה של כורש.
אתה לא יכול לכתוב מה שבא לך.
לכתוב את זה בצורה מתוחכמת.
בסדר?
אז הפסוק,
הראשון מתאר את הוואו, אילו כורש נתן הצהרה של החיים, וכורש בעצמו אמר, אני בעצמי מרגיש מחויב לאלוהים אשר באלוהי השמיים והארץ, שנתן לי את כל הזה. והוא אומר, התפקיד שלי,
או הסיבה שבגללו קיבלתי את כל העושר הגדול והנפלא הזה,
זה כדי לעזור לעם ישראל.
אבל קורה משהו באמצע,
והוא מתחרט,
והוא אומר, אני לא מוכן להפלות את עם ישראל. לא.
אני מוכן לתת לכם מה שאני נותן לכולם.
מה אני נותן לכולם?
וכל אחד מקבל, יש אלוהים בירושלים,
יש אלוהים בדמשק,
יש אלוהים, כל מיני מקומות של אלוהים, כל אחד יקבל את המקום שלו.
הפסוק השני בעצם הוא פסוק מצמצם מאוד.
אומר כורש,
אם, אני חוזר רגע לבריטים, אם הבריטים הגיעו לכאן בהתחלה מתוך מגמה, להגיד,
בבלפור היה אדם שהאמין בתנ״ך,
הוא אומר, אני נשלחתי לכאן כדי לעזור ליהודים להקים מדינה,
עם הזמן פתאום אומרים, רגע, אנחנו לא עוזרים,
אנחנו רוצים לעזור לעמי האזור, שיהיו בשלום ביניהם.
אז פתאום לוקחים את עבר ירדן למזרחים,
נותנים את זה לירדמים,
ואתם לוקחים את ארץ ישראל ומחלקים אותה לשניים,
ופתאום מפריעים ליהודים לעלות,
ופתאום גוזרים את הספר הלבן הראשון, והספר הלבן השני, וכולי וכולי, אתה בעצם מתחיל כאן איזו הידרדרות.
זה מאוד מאוד מזכיר מה שקרה עם כורש, בסדר?
בהמשך נראה שכורש גם עושה דבר חמור מאוד,
אנחנו נגיע לזה בהמשך,
אני אגיד את זה כבר עכשיו, אני עושה ספוילר,
והוא
עוצר את העלייה.
בהתחלה הוא אפשר להם לעלות מפרס לארץ ישראל,
ובמשלם הוא אומר,
קאט.
מי שעלה, עלה, מי שלא עלה, לא עולה. למה? מה הסיבה?
אז במדרש,
הגמרא מספרת, במסכת ראשונה, סיפור מאוד מעניין.
הגמרא אומרת, כורש,
יום אחד יצא, אחרי שהוא נתן אישור ליהודים לעלות,
יום אחד יצא לעשות סיור שווקים.
וואלה, הוא יוצא, הוא רואה, אין מסחר,
אין כלום, הכל רדום.
לא.
אז הוא שואל את השר אוצר שלו, תגיד, מה נסגר?
למה אין פה מסחר?
נו, למה אין מסחר?
כי שלחת את היהודים.
מי אתה עכשיו עושה מסחר?
מי יש לו ראש לזה?
היהודים, הגויים שלך הם פלאחים, הולכים מאחורי החמור,
עם מחרישה. מי שעושה, מי שיש לו ראש למסחר, זה היהודים.
שלחת אותם, אז אין מסחר.
אמר קוריש, ככה, נגמר הסיפור, אין יותר עלייה.
עצרת את זה.
עכשיו בואו תראו איך פרק א' בספר עזרא
פשוט מספר את הסיפור של כורש,
של ההחמצה,
כורש החמיץ,
אבל בדרך שלו, בלי כאילו להגיד את זה בפרצוף, כי כמו שאמרנו, הספר נכתב תחת צנזורה חמורה של פרס.
אז הוא אומר ככה, כל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם, ינסו אנשי מקומו בכסף וזהב, ברכוש ובבהמה,
עם הנדבה לבית על יום אשר בירושלים.
כלומר, מה הוא מאפשר?
הוא אומר, אם אתם רוצים לאסוף כסף מהיהודים,
אתם רשאים.
אני חשבתי,
לפי הנבואה של ישעיהו הנביא,
שכורש,
מה?
יעזור להם.
יש לו אין-סוף כסף, הוא אימפריה.
הוא אומר, חבר'ה, אתם,
כל הכסף שקיבלתי זה הכול בשבילכם, אני אתן לכם קצת, אני...
מה הוא אומר?
אני לא אתן לכם שם. אתם רוצים, תגבו מעצמכם. איזה כסף יש ליהודים? הרי היהודים הם הכי עניים שם,
ורק לפני 70 שנה הם נחרזו, אין להם שום אוצרות.
ואם אתם רוצים, אתם יכולים לגבות. זה כמובן חלקי מאוד.
ויקומו ראשי האבות ליהודה, בנימין, והכהנים, והלווים, ולכל העיר האלוהים את רוחו,
לעלות לבנות את בית אדוני אשר בירושלים,
וכל סביבותיהם חזקו בידיהם בכדי כסף לזהב, ברכוש, בבהמה, במקדמות, ובאת כל להתנדב.
אז נותנים מה שיש.
עכשיו, חיים,
בית ראשון נחרם,
ממוחדנצר,
לפני שהוא החריב את הבית,
הוא הגיע כמה פעמים ורוקן את הבית
מהאוצרות שלו.
לקח מנורות,
לקח מזבחות,
לקח בגדים של הכהן הגדול,
לקח את הדברים העיקריים ביותר, בסדר?
כולם בציפייה, עכשיו שכורש
הסכים לנו ללכת ולבנות את בית המקדש מחדש, מה הוא יעשה?
לא, אני מוכן לדעת, מה הוא יחזיר?
הוא יחזיר את הדברים האלה.
זה הציפייה.
זה גם עדות לי. תשמע, אם הוא היה קורא, כורש היה קורא לזרובביה,
שהוא היהודי שמוביל את הים, תשמע,
הנה הבגדים של הכהן הגדול כך.
כך.
תחזור לירושלים, יהיה לכם כהן גדול.
וזה תלבשו.
הנה הציץ, הנה הארוג, הנה, כך.
מה כורש עושה?
והמלך כורש הוציא את כלי בית אדוני, הנה, זה קורה לכאורה.
אשר הוציא לבוחד יצא מירושלים וייתנים בבית אלוהיו,
הוא יוציא עם כורש מלך פרס על יד מטרדת הגזבר, הוא יוציא אותם.
הוא יספרם לשש בצער הנשיא ליהודה.
אבל כשאתה קורא מה הוא הוציא,
מה יש פה?
הוא הוציא בקטנה. בקטנה של האמא של הקטנה.
ואלה מספרם, הגרטלים, הגרטלי זהב, גרטלי כסף,
כפורי זהב, כפורים זה כאלה קישוטים כאלה.
כפורי כסף,
אתה יודע מה, עוד כל מיני כלים,
כל מיני מזלגות, כל מיני כאלה.
הלו,
איפה בגדי כהן גדול?
איפה המנורה,
איפה המזבח, איפה הדברים האמיתיים.
הוא הוציא לנו כל מיני סכינים,
סכומים כאלה שהיו עושים איתם, זה קצת הגרטלין.
זה לעג, כאילו.
זה כאילו לנסות,
כלומר, נקודת הפתיחה הגבוהה שהתחלנו בה,
בהצהרה מאוד מאוד בומבסטית, שהייתה נראית שגם כה ראשון הולך לממן חלק מהדברים,
לעזור בביטחון, לעזור בכלכלה, ולהוציא גם את הכלים היקרים לזה,
עוברת איזה צמצום מאוד,
חורש בעצם משווה את התנאים של היהודים לתנאים של כולם,
נותן להם, אתם רוצים, תגבו כסף לעצמכם,
מוציא להם איזה כמה פינאנס כאלה של כלי המקדש,
ואומר להם, אם אתם רוצים, תעלו. וגם אחר כך הוא עוצר את העלייה. כלומר, נקודת המוצא
של בית שני היא נקודת מוצא
קשה מאוד, לא פשוטה, מורכבת.
מהדבר המורכב הזה אנחנו צריכים
להתחיל לבנות את המדינה הבאה שלנו.
כמה אנשים, לדעתכם,
גלו בחורבן בית ראשון?
כמה אנשים? מי שלא מת?
מי שלא מת.
כמה אנשים?
מיליונים באופן פח
חשוב, מיליונים גלו. עכשיו, כשצריך לחזור,
אנשים, אתה יודע, כבר עברו איזה תקופה וכל זה,
בהתחלה יש איזה תנופה וואוו.
כשאלו התנאים, פתאום אנשים באים ככה לבדוק אז מה יהיה, והם רואים שזה
הולך להיות מאוד מאוד מורכב,
אז ההתלהבות פוחתת והולכת,
וממיליונים שגלו, גלו מיליונים, זה ברור,
כמה חוזרים ליהודה כשיש אפשרות?
מה המספר לדעתכם?
ארבעים.
ארבעים ושתיים אלף איש.
זה הכול.
למה זה כל כך מעט? בגלל התנאים שמאוד מאוד נהפכו למורכבים ולקשים.
בכל אופן, אנחנו נראה
שמאותו מעט, מאותם ארבעים ושתיים אלף איש,
מאותם עולים שעלו בעלייה הראשונה והשנייה והחמישית, כל העולים שעלו פה מהשם האלה,
בסופו של דבר, ולאורך מאה שנות עלייה, פחות או יותר,
כן,
כשהיהודים הראשונים הגיעו לכאן ב-1830-40,
עד 1940, זה מאה שנים,
בסך הכול 600,000 יהודים הגיעו כאן לארץ ישראל,
לאורך מאה שנה. מאותם 600,000 יהודים המעטים
קמה המדינה.
מאותם 42,000 עולים המעטים
קמה בסופו של דבר מדינת בית שני, שבשיא שלה הייתה גדולה מאוד במיליוני יהודים.
איך זה קרה?
מה היה?
מה הייתה העלייה?
מה היו הקשים שהיו צריכים להתמודד איתם?
מה היה ייאוש שתקף אותם?
נראה בעזרת השם.
ברוכים תהיו רבותיי, וגם המאזינים בזום זום. תודה רבה, כבוד הרב.
