אם אנחנו נרצה לסכם היום את דמותו של אחאב ואת תקופתו
ולהתקדם טיפה להלאה,
אחרי שחנינו הרבה מאוד על העניין הזה,
קצת תזכורת למה שראינו בשבוע שעבר.
אז בשבוע שעבר ראינו את הקרב האחרון שאחאב יוצא אליו, יחד עם יהושפט.
כבר סימנו לעצמנו את הדבר הזה בתור נקודה שבעצם נחשבת.
מכרתת ברית
בין יהושפט לבין אחאב.
אנחנו נעמיק בברית הזאת מאוד.
הברית אותי כוללת בתוכה גם קשרי חיתון כפולים.
גם יהושפט נשוי לאחות של אחאב, וגם הוא מחתן את הבן שלו,
יהורם,
את הבן שלו, סליחה,
כן, את הבן שלו, סליחה, את הבן שלו יהורם עם הבת של אחאב, עם עתליה.
כתוב שהיא בת עמרי אבל פרשנים אומרים שהיא בת אחאב. אז יש קשר חיתון,
יש כאן ברית מאוד מאוד גדולה, הם יורדים לקרב ברמות גלעד, וטיפה הרחבנו על הקרב הזה, ויש כאן גם את הסוגיות של הנביאים שעסקנו עליהם בפעם הקודמת, אני לא אחזור על זה עכשיו.
מה שראינו זה רק נגיד משהו אחד על הסיפור של הנביאים.
הטענה שלנו כאן בשיעור הייתה שה-400 נביאים שאחאב מביא ליהושפט אלה נביאי השם,
לא נביאי השקר,
אחרת זה לא חוכמה, זה לא סיפור, אלה נביאי השם, ובכל אופן גם בתור נביאי השם,
הם לא, נאמר ככה, היכולת של הנביא להתנבאות מאוד מאוד תלויה ב...
אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות, לא מתוך שמחה, נכון?
וכל נביא קולט את הנבואה בכלים שיש לו,
במשלים שיש לו, בעולם הדימויים שיש לו.
כשהנביאים האלה נמצאים תחת אימת טרור של איזבל,
הכלים שלהם חסומים.
אז הם לא יכולים לקלוט את הנבואה, ולכן מה שהם אומרים זה
מי שברך כזה.
עלה וייתן השם ביד המלך. הם לא אומרים את זה בתור דברי נבואה, הם עושים הצגות, הם עושים תק, הם נביאים, אז הם אומרים את המשברך הזה בצורה אקסטטית.
אבל נבואה אמיתית, ולכן יהושפט אומר, תגיד,
אין לך כאן איזה אופוזיציונר,
אחד שלא מפחד ממך,
אחד שהכלים שלו פתוחים ונקיים ונשמע דבר השם מאותו,
ואחיו אומר, בדיוק אותו אני לא רוצה להביא, כי הנה הבאתי לך נביאי השם, מה אתה רוצה? אלה נביאים?
יהושפט מבין את העניין, הוא אומר, נכון שהם נביאים, אבל נביא, כדי להתנבות,
כדי לקלוט את דבר השם שמגיע אליו, צריך,
קוראים לזה היום סביבת עבודה מתאימה.
ואין לך סביבת עבודה, אתה מפחד ממנו. אני צריך איזה אחד שהוא סגנון אליהו הנביא כזה,
שלא מפחד להגיד את האמת.
זה מה שאמרנו הפעם הקודמת. ואמרנו עוד דבר,
שעצם העובדה שמחיהו בן נמלה,
מחיהו בן נמלה, מגלה לאחאב את כל מה שקורה בשמיים,
זה בעצם הזדמנות למה?
לתשובה.
אחרת זה הורס את כל העניין,
נכון?
אז זה בעצם הזדמנות לתשובה. יש כאן לאחאב הזדמנות לתשובה. ומהי התשובה? אנחנו נראה בהמשך היום אולי כבר את ההשוואה לממלכת יהודה, בדיוק על הרקע הזה.
התשובה שמצופה מאחאב זה לנקות
את מערכת המשפט,
להסיר את איזבל,
לטהר את הארץ מכל הכשפים והבעלים שלה, ולא ללכת למקום הקל לו יחסית,
שזו מלחמה. אז
אחאב
בוחר לא לעשות את זה.
אחאב בוחר להגיד, הנביא הזה,
הוא מונע משיקולים אישיים, הוא נגדי, הוא לא רואה את כל הטוב שאני מוסר את הנפש על העם שלי.
הוא לא, כן, הוא שונא אותי, ולכן הוא מתנבא.
הכלים שלו משובשים, הוא שונא אותי, ולכן
כך הוא מפרש את הנבואה.
אבל בסתר ליבו,
גם אחאב בעצמו
חושש לדברים הללו.
כלומר,
אני רוצה ללמוד את הפסוקים האלה שאחאב מתחפש כשהוא יורד למלחמה
כפסוקי לימוד זכות על אחאב,
ולא כפסוקים של איזה,
בסתר ליבו הוא יראה את הנביא.
בפעם הקודמת גם אמרנו,
דייקנו את צורת מותו של אחאב.
ואחרי שנסכם את זה,
אז נוכל לפנות להערכת הדמות שלו ונעזר כאן בדברים נפלאים של הרב קוק.
הכתוב דואג להדגיש לנו שאחאב נהרג תוך כדי מלחמה,
אבל הוא בחר
באופן הזה.
ראינו שהכתוב מתאר את הפציעה שלו,
אחאב נפגע מחץ, וכתוב איפה החץ הזה פגע בו,
נכון?
בין הדבקים ובין השריון,
בין השכפץ לבין הווסט, בלשוננו,
כלומר זה לא באזור חיוני, זה לא חץ בלב, בגללו כאן, בגללו כאן בעורק ראשי בכתף.
אם עושים פוחת עין בנקודת לחץ ומפנים אותו מהר לאחור,
הכל טוב. אגב, מי עשה את זה?
כמה פרקים קדימה,
הבן או הנכד של אחאב,
גיאורם,
שאותו הורג יהוא,
אז הוא נמצא, איפה הוא נמצא?
למה הוא בישראל?
מחלים!
זה בפרק ח',
בשנת 12 שנה ליורם בן אחאב מלך ישראל, מלאך אחזאל בן יורם בן ישראל,
בין עשרים שנה אחזיהו ושנה אחת וכולי,
וילך בדרך בית אחאב, וילך את יורם בן אחאב למלחמה עם חזאל, ויכו ארמים את יורם.
ויש את יורם המלך להתרפא ביזרעאל מן עמקים אשר יכו ארמים בארמה.
הוא נפצע,
והוא מתרפא, יש דברים כאלה, נכון?
גם אחאב נפצע, והיה יכול להתרפות,
אבל הוא מסרב להתפנות.
ואמרנו בשבוע שעבר הוא מסרב להתפנות כי ההתפנות שלו משדה המערכה ברורה לו. בזה הוא בעצם מייצר כאוס ומייצר בעצם הפלה ורבים רבים יהרגו.
ולכן הוא מבקש שיפנו אותו מהקו הקדמי אל הקו האחורי אבל הוא עדיין
על רשת הקשר. שומעים אותו נותן פקודות, רואים אותו.
רואים אותו, אנשים מאחורה מעמידים אותו,
מחזיקים אותו, זה אומר שהוא יכול לתפקד,
הוא עומד והוא נותן פקודות אבל בינתיים מה קורה לו?
הוא מאבד דם.
הדם נוזל מגופו ותעלה המלחמה ביום ההוא והמלך היה מועמד במרכבה נוח אחריו ויעמוד בערב.
כלומר,
שעות של איבוד דם, לא דקה או שתיים.
בסוף, אם אדם מאבד דם במשך זמן מרובה,
כמו שהזכרנו את סיפור מדחת יוסוף,
שזה היה כמה שעות טובות, נכון? הוא דימם שם.
וייצק דם המכה אל חקר רחב.
התיאור
המדמם הזה בא כדי להגדיר לנו איך אחאב נהרג.
ובאמת, מכיוון שאחאב החזיק מעמד עד הערב,
בחסות החשיכה ניתן היה לעשות
נסיגה מסודרת,
מאורגנת,
ללא נפגעים.
יש, אתם יודעים, בתול הצהלי יש גם נסיגה.
אתה משאיר כוחות לאבטחה, נסיג כוח אחד, נסיג כוח שני, אבל צריך...
אם זה נסיגה, זה דבר אחד, אם זה מנוסה, זה דבר אחר.
אז אחאב הצליח ליצור מצב שבו יש נסיגה.
ויעבור הרינה במחנה כבר השמש לאמור איש אל עירו ואיש אל ארצו. פקודה מסודרת.
רינה זו פקודה מסודרת,
לא מנוסה, לא בעליו, ובעצם במותו הוא הציל חיים רבים,
אך אב.
זה אקט הסיום שלו.
להבדיל, כן,
ככה אומרים על רפול,
שלא היה בתכנון שלו למות על מיטתו בגיל 120 ככה דמנטי.
זה לא היה.
איך שהוא מת זה מתאים גם לאיך שהוא חי.
איזה שערה, איזה גל, מגיע ולוקח אותו, נכון?
יש כאלה ש...
אז אחאב, מותו,
אם אנחנו מבודדים רק את המוות שלו, זה מוות הירואי לחלוטין.
זה אדם שנמצא
על הצריח של הטנק
כשהוא מדמם, ממשיך לתת פקודות בקשר,
ממשיך שיראו אותו, ובסוף הקרב הוא מת.
כשאם הוא היה מפנה את עצמו, הוא היה נשאר בחיים.
היה ניצול.
איך קוראים לזה? לא יודע, בשפתנו, תגידו את אמת על קידוש השם. כאילו, יש לזה מילים, נכון? הדבר הזה.
או, או, יפה. אז טוב שיש לנו כאן אנשים שמכירים גמרות.
גמרה בסנהדרין.
אבל הגמרה הזאת היא, למה לא הבאתי אותה?
הגמרה הזאת
מונה משנה בפרק חלק.
היא, ואנחנו כרגע בעצם מתחילים את הערכת דמותו של אחאב,
היא בעצם מונה את הדמויות שלהם חלק מהרמב״ם, והיא מביאה שם שלושה מלכים וארבעה אדייתות,
ומלכים זה ירובע, מנשה ואחאב.
והגמרא דנה בכל ה...
אבל תוך הקטע שהגמרא דנה שם יש ממרא
של רב נחמן.
יש פה סנהדרין במקרה אולי, מאחוריך.
הגמרא, הגמרא. מה?
זה סנהדרין? בדיוק, תודה. סליחה מכבוד
הקופי.
עכשיו אתם תראו למה חשוב ללמוד תנ״ך, בעזרת השם.
אז כמו שמוטי אמר, המשנה אומרת בפרק חלק, המשנה הראשונה,
המשנה אומרת כל ישראל וכולי וכולי, ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, רשימה שלמה, שלושה מלכים וארבעה ידיעותות, אין להם חלק לעולם הבא,
שלושה מלכים ירובעם, אחאב ומנשה.
כבר במשנה רבי יהודה חולק ואומר שלא מנשה יש חלק לעולם הבא. ואז הגמרא מתחילה לדון בעניין הזה,
וכאן בדף, תכף נראה בדף זה היה,
הגמרא אומרת,
תחייה לדון כאן על אחאב ומתחילה לשבח אותו.
למה נמשכה מלכות אחת עשרים ושתיים שנים מפני שכיבד את התורה שניתנה לעשרים ושתיים אותיות,
זה בעמוד הזה.
ואחר כך, שני עמודים אחר כך,
הגמרא אומרת כך,
בדף
קד עמוד ב'
דורשי רשומות היו אומרים.
מי זה דורשי רשומות?
רש״י אומר דורשי פסוקים.
כלומר, יש בעם ישראל, אני הייתי אומר לומדי תנ״ך.
מי שלומד על הציר ההלכתי,
רק על הציר ההלכתי,
אז הוא מסתכל עליו ואומר, שמע, עובד עבודה זרה, אשתו כזאת,
זה כאילו באקסל זה נופל לי בצד של אין לו חלק לעולם הבא, חוטא ומכתיב וכו'.
אבל מי שלומד תנ״ך דורש את הפסוקים,
ואנחנו ראינו לכל אורך הלימוד שלנו שהתנ״ך,
כלומר הקדוש ברוך הוא, מתעקש
מאוד, לראות את זכותו של אחאב
ולשים דגש על התשובה שלו.
וראית כי אחאב נכנע מלפניי ושם שק ואפר ולשלוח אליו נביאים והוא זוכה לניצחונות ולישועות וכולי וכולי.
אז דורשי רשומות
הם יש להם סברה אחרת לגבי אחאב
מאשר נאמרה במשנה.
דורשי רשומות היו אומרים כולן באים לעולם הבא
שנאמר
רגע לעצור
המשנה הרי מנתה שלושה מלכים נכון?
איזה מלאכים היא מנתה?
אחאב מנשה וירבעם.
לכאורה זה מנוי לא לפי שום סדר. כלומר, אם זה מהמוקדם למאוחר, צריך להיות ירבעם, אחאב מנשה.
אם זה מהמאוחר
למוקדם, אז צריך להיות מנשה,
אחאב ירבעם. מה זה הסדר המשונה הזה? כנראה הסדר מה הוא? סדר של חומרת המעשים, פשע.
אחאב זה סייר, מנשה או תחתיו, כי מנשה חזר בתשובה בסוף.
וירבעם, יש הרבה לימוד חוט,
הוא היה בהתחלה, בסדר?
גם הפסוק שדורשי הרשומות מביאים הולך לפי הסדר הזה.
ומהו הפסוק?
לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי,
יהודה מחוקקי, מואב סיר אך צי,
הלדום אשליך נעלי, הלפלשת רואה היא.
כן?
אז הוא דורש בעיקר את הרישה.
לי גלעד ולי מנשה ואפרים עוד.
בוא רגע נבין.
לי מנשה, אז אנחנו מבינים. הקדוש ברוך הוא אומר, מנשה הוא שלי.
אז זה מובן.
לי אפרים, גם מובן.
אפרים, הכוונה, ירובעם בן אבד, שהוא על סבל בית אפרים, גם מובן.
מה זה לי גלעד?
אומרת הגמרא דורשי רשומות,
לי גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד.
הגמרא, דורשי רשומות,
ממקדים אותנו בנפילתו של אחאב
למען כלל ישראל.
וזה מכריע את הכף.
יש לו חלק לעולם הבא.
בסדר?
הדרשה כאן היא מכוונת מאוד.
אז מה שבעצם יוצא לנו זה שהמשמעות הרוחנית
של מסירות נפש לכלל ישראל, לכלל האומה,
היא דבר בעל משקל מכריע בהערכה הרוחנית של הדמות.
ומכיוון שלכל אורך הדרך אנחנו עסקנו בהשוואה
בין אחאב לבין הציונות,
אז קודם כל צריך להגיד שבצדדים השליליים ודאי שהציונות
היא הרבה יותר מתוקנת ממה שהיה אצל אחר, כן?
אין עבודה זרה ואין...
יש רוחות זרות של ההשכלה וכן על זה הדרך, אבל ודאי שהציונות בחלקה הגדול לא הייתה
עוינת ברמה הזאת.
היו תקופות, היו שלבים, היה...
אבל כף המאזניים של ההכרעה המופלאה הזאת
לדאוג לכלל ישראל,
להיות ערב לכלל ישראל עד רמת מסירות נפש מראש. ואנחנו מחר חוגגים את חג הסיגד,
שאני מקווה שכולכם מציינים אותו.
נכון מאיר עושה יום עיון את חג הסיגד?
נראה לי זה המקום היחיד בארץ שעושה יום עיון ארצי,
מכובד,
לחג המופלא הזה.
וזה חג של היהדות אתיופיה, 50 יום אחרי סוכות, כמדומני.
היה חג באתיופיה, הם היו מתכנסים,
עושים שלום, מי שהיה מסוכסך, עולים להר, נשבעים אמונים לירושלים.
כן, שיג זה לשון סגידה, עבודה,
נשבעים אמונים לירושלים מחדש.
אז הנה דוגמה, מדינת ישראל חותרת, הולכת להביא, מוסר את הנפש, הולכים לוחמי שייטת, שלדג, מוסד,
אופרציה שלמה, כדי להביא לכאן יהודים. דוגמה אחת מני רבות, מעבר למסך הברזל, כל, בכל מקום שיהודי אחד או קבוצה תהיה במצוקה,
מדינת ישראל בהגדרתה כמדינת הלאום של העם היהודי בכל העולם, תגיע אליה ותעזור לו. האם אין תקלות בדרך? יש.
האם אין שגיאות בדרך? יש. אבל ההגדרה עצמה, זו ההגדרה.
זו ההגדרה של הציונות.
הגדרה כללית. הדבר הזה, האם הוא בעל ערך? האם הוא בעל משקל? תשובה, כן.
ערך מכריע? כן. זה למדנו מהתנ״ך.
זה לא שהלימוד הלכאב לא השמיע קולות אחרים.
שמענו היטב את הקול של נבות הישראלי, נכון?
וראינו גם שהקול של נבות הישראלי, לפחות לפי חז״ל, זה הרוח,
רוח השקר שהולכת בפי נביאיו, כלומר, ונייעצת לרוח שקר, כלומר, הגישה,
האמירה הזאת של נבות הישראלי לאחאב, אתה לא לגיטימי, אתה לא יכול להיות מנהיג לגיטימי של העם היהודי, ללא שאתה מחובר להר סיני,
נשמעת בפרקים הללו.
אבל דומה שהיא ממוסגרת,
והיא לא זוכה ללגיטימציה,
או לא זוכה
שהיא תהיה מכריעה,
אלא הכלליות של אחאב היא זאת
שמוסמת כאן במרכז הגזרה.
טוב, עד כאן.
כן, בכבוד, יובל.
לא, זה לא מסכם, זה מתאר, ובכל אופן, למרות שהוא עשה רע בעיני השם, תראה כמה גדולה ומשמעותית המסירות נפש שלו למען כלל ישראל.
עכשיו עד כאן אנחנו למדנו ברוך השם בתנ״ך וחודשיים אחרי שהרב קוק עלה לארץ.
הרב קוק עלה לארץ באיזה שנה?
תרסד.
איזה שנה זה?
1904. חודשיים אחרי שהוא עלה לכאן
הוא נשא נאום.
הנאום הזה היה נאמר בעל פה
והוא נאמר
בעקבות
אירוע שטלטל באותם ימים את עם ישראל כולו וזאת פטירתו של הדוקטור הרצל
בכ' תמוז תרסד,
בן 44. היה דוקטור הרצל לפטירתו,
וזה דבר מופלא לגלות שהפעילות הציונית שלו נמשכה פחות מעשר שנים.
בסדר? כלומר,
מהקונגרס הציוני הראשון, 1897, עד שהוא נפטר 1904. זה הסיפור.
גיל, והתודעה הציונית שלו הייתה,
משפט דרייפוס היה כשהוא היה בן 34. משם הוא חותר לקונגרס הציוני הראשון.
כמו לפיד שנדלק,
בער ונפטר ושינה את המצב בתקופת זמן קצרה ביותר.
קצרה ביותר,
כמו שאמרת.
הרצל נפטר מהתקף לב, החלת לב,
ליבו קרס, בגיל צעיר.
מה היחס להרצל
בעם היהודי בכלל באותה תקופה?
קודם כל, אני רוצה להתחיל מפרט שנראה כשולי,
אבל מדובר ביהודי עם זקן.
בסדר?
לא סתם זקן, זקן
וקן וקן וקן וקן אדמורי.
אז כן, הוא היה נמוך, קומה.
בקונגרס הציוני הוא דאג לעמוד על סטנד כזה, כדי שיהיה
יחד עם הכובע.
אבל מגיע יהודי כזה עם כובע ליהודי מזרח אירופה,
הדמות עושה משהו, מישהו זקן כזה,
נפגש עם שועי עולם, עם האפיפיור,
עם הסולטן,
מכבדים אותו, הוא כאילו...
מישהו בפעם הראשונה מרים את קומתו של העם היהודי
מצד אחד.
נרצל בעצמו מכוון חזק מאוד ליהודי מזרח אירופה דווקא. הוא מבין שמשם תצא
התוכנית שלו לפועל זה מהם.
שם התרכז העם היהודי, מבחינה כמותית קודם כל. אבל האם אתה מצפה שהוא הרי הגיע מווינה, מחוגי המשכילים וזה, שהוא מבין היטב שמהמשכילים הם לא יצאו שום דבר.
ומי שקמע לציון ומשם אפשר להתחיל את הציונות זה דווקא חוגי מזרח אירופה ולכן הוא עושה את דרכו לשם, באמת הוא מצליח. אנחנו יודעים שחוגי הציוניות הדומיננטיים ביותר היו באוקראינה, בעצם באודסה, היה חוג מאוד מאוד משמעותי ובעוד מקומות.
מצד אחד. מצד שני,
הרצל הוא לא אדם דתי, זו הגדרה ממעטת, כן? בשלב מסוים בחייו הוא השתעשע ברעיון של התבוללות בכתבים קודמים שלו וכן על זה הדרך.
וכשהוא מייסד את הציונות הוא פועל בשכל, הוא לא בא לדרוך לאף אחד על המעבלות, אבל
כבר כתב הרב קוק באחת האיגרות,
נלחם בפרגרף שמופיע בפרופגרנדה הציונית, שהציונות דבר אין לה עם הדת. כלומר, הציונות היא לא תנועה,
דבר אין לה עם הדת, הכוונה היא לא נגד, היא לא בעד,
הדת לא רלוונטית לענייננו. והרב קוק אומר, תמחקו את זה ותכתבו שהציונות היא באה לייסד את חזון הדורות וכו' וכו'.
אז אם אתה מסתכל ממבט דתי,
הרצל
הוא לא אדם דתי.
הסגן שלו נורדו נשוי לגויה.
צ'רניחובסקי נשוי לגויה. כן, כל מיני כאלה.
הם נוגעים בדברים הכי בסיסיים של העם היהודי,
מבחינת קשרי הנישואין וכן על זה הדרך.
כן, אני רק אומר, אני אתן דוגמה לכל המעגל השלם בביאליק שיצא מבוולוז'ין. כאילו עולם הישיבות, העולם היהודי בעצם מרגיש מותקף,
חלק מהזמן על ידי התנועה הציונית שהרצל הקים.
אגב, זו הייתה הסיבה שהרב קוק רצה להקים הסתדרות ציונית אלטרנטיבית שנקראה,
רצה לקרוא לה דגל ירושלים,
כי הוא רואה שהציבור החרדי למרות שהוא מאוד מזדהה עם ירושלים ועם ציון והכל נמצא בילדין אבל הוא לא יכול להצטרף לארגון חילוני בעצם.
ולכן הוא רוצה הרב קוק להקים הסתדרות
שתיקרא דגל ירושלים שהיא תאגד בתוכה את כל העולם הכשר של שלומי אמוני ישראל.
זו התוכנית שלו, היא לא יצאה אל הפועל.
אחריה הרב קוק הגיע הרב,
לא פינס אלא ריינס, הרב ריינס, והוא הקים את המזרחי בתוך התנועה הציונית וכן על זה הדרך.
למרות כל הדברים הללו,
בשנת 1904, כמו שאמרתי לכם, חודשיים אחרי שהרב קוק עולה לארץ, הרב קוק עולה לארץ בכח באייר תרסד,
הרצל נפטר בכ' בתמוז אותה שנה, וחודשיים כאן ביפו נושא הרב קוק הספד בעל פה על הרצל.
וההספד הזה,
ההדים שלו מגיעים לירושלים,
אל חמיב, האדרת,
והוא אומר לו, תגיד, החתן שלך יצא לגמרי, הוא מספיל את הרצל,
והאדרת כותב מכתב נזעם לרב קוק, מה השמועה שהגיעה אליי?
והרב קוק עונה לו במכתב,
מכתב מתנצל כזה, זה כאילו,
הוא אומר לו, רציתי לדבר,
הפשיחו אותי, כאילו ככה,
הוא מנסה לצאת ידי חובה, אבל
אחרי פירת האדרת, הרב קוק
כותב את המספד הזה, הוא נכתב.
מה שיש לנו כאן לפנינו זה לא שכתוב של ההספד, אלא זה כתיבה,
הוא נכתב.
רואים שזה סגיון כתוב.
וכאן במספד בירושלים, הרב קוק מניח את ההשוואה בכל העוצמה.
הציונות,
הדאגה לכלל מצד אחד, ומצד שני,
הליבה של עם ישראל,
הצד הרוחני, הצד של הקדושה,
כמתעמתות זו עם זו בטעות, במקום שהן יהיו מתברכות זו מזו.
אז המשפט הזה, אנחנו לא נלמד את כולו כמובן, זה לא עוזר, רק נקרא כאן
כמה שורות.
ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדד רימון
בבקעת מגדון.
חז״ל אמרו שנתן מנוזיאל תרגם נביאים ונזדעזע ארץ ישראל 400 פרסה,
כי יש מילים שאסור לפרש, ומה הוא פירש כאן?
כמספד אחאב
דקתל יתה עד עד רימון,
וכמספד יהושיהו דקתל יתה פרעו חגירה בבקעת מגידו. כלומר, יש השוואה בין ההספד של יהושיהו.
יהושיהו זה המלך שהכי הכי מבטא
את מלכות בית דוד, ואת התשובה, ואת הדבקות, ואת הנאמנות בדבר השם, ואת המלחמה בעבודה זרה, והוא נהרג.
אבל ההספד שלו, הוא יהיה כמו ההספד של מי?
של אחאב שנהרג גם הוא במלחמה בגלעד.
ואת זה יונתן בן עוזיאל פרגם והארץ הזדעזעה. וכאן הרב קוק מסביר מה פשר ההשוואה.
הוא מדבר על שני משיחים.
משיח בן יוסף
ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף יש לו כישרון מעשי.
הוא מסור לאומה.
הגרע אומר,
לא יודע אם הזכרנו את זה כאן, בטח הזכרנו,
מה ההגדרה למשיח בן יוסף?
יש לה הגדרה מאוד פשוטה.
משיח בן יוסף זה מי שיעסוק בדניין האומה,
בצד החומרי שלה,
כלומר כלכלה, קיבוץ גלויות, ויצליח.
אם הוא עסק ולא הצליח, לא משיח בן יוסף.
בסדר?
צריך לעסוק ולהצליח.
שזה ההגדרה הכי קלאסית הציונות.
הועקתה להקים מדינה,
לעם ישראל, לקבץ כאן גלויות, להקים פה כלכלה, ברוך השם, זה מצליח, הולך ומצליח. עכשיו מתפרסמים עוד נתונים, אבטלה נמוכה וכולי. יש כאן בעיה קטנה שלנו בממשלה כבר שנה, אבל אנחנו נפתור את זה, אני מקווה.
זה מאריך כאן בתפקיד של משיח בן יוסף וכולי וכולי.
משיח בן דוד כמובן, זה הלב, זה שאיפת הקודש, זה הקמת בית המקדח, חזרת הנבואה,
השפעה לכל האומות כולם וכולי.
הטרגדיה היא שהם לא מדרבים ביניהם.
זו הטרגדיה. אגב, בואו נרוויח עוד פירוש, גם כן מהגרא.
כתוב אצל הספרדים,
בשומעי התפילה,
כתוב כאן צריך להתפלל שלא יהרג משיח בן יוסף על ידי ארמילוס הרשע.
אמרתם, מי זה ארמילוס?
זה נשמע איזה מונסטר כזה.
מי זה ארמינוס הרשע?
הגרא אומר שהוא יתפלל ופתר את הבעיה, הוא לא ימות.
אבל מה זה ארמינוס הרשע?
אני חושב שהכוונה היא,
מה שיש לך בן יוסף זה מדינת ישראל, כן?
ומה שכאן הרב בעצם מבקש שיקרה זה שמתוך מדינת ישראל
תלך ותתפתח הקומה הבאה. כלומר,
בית המקדש, סנהדרין,
נבואה וכולי,
אלה יהיו דברים שמדינת ישראל בשלב מסוים תגיע אליהם ותבנה אותם.
בסדר.
בצורה כזו או אחרת תהיה מנהיגות שמתאימה לזה, אבל גם מלך המשיח יצטרך להיבחר,
כידוע, לכולם באופן דמוקרטי, כלומר העם יצטרך לבחור בו כמו שבחרו בדוד,
כמו שבחרו בשאול, כמו שזה, יהיה לו מינוי מלמעלה, אבל גם תהיה בחירה מלמטה,
ובעצם העקומה הבאה לא תהיה על ידי זה שהמדינה תקרוס חלילה, זה ודאי לא יהיה, והיא גם לא תהיה על ידי זה שהקדוש ברוך הוא יגיד, טוב חבר'ה, זוזו הצידה, מעכשיו אני לוקח את העניינים, ויוריד לנו פתאום את המקדש מהשמיים וכל זה. לא.
ככה לפחות פוסק הרמב״ם.
אלא המנהיגות בעם ישראל.
בעם ישראל בעצמו יגיעו למדרגה הזאת, התרבותית, הרוחנית,
שממנה בדיוק כמו שאנחנו קוראים בתנ״ך, כמו בדוד וכמו בשלמה וכמו בעזרא וכמו, אני אומר רשי,
יש רשי בשני מקומות, ראש שנה וסוכה שאומר שבית המגרש ירד בנוי מהשמיים.
רשי בא לנחם אותנו בגלות.
חבר'ה, אל תדאגו, למרות שזה נראה לכם חסר סיכוי, יד השני תקצר, אבל אנחנו כשאנחנו נמצאים עמוק בתוך הגאולה ועושים דברים מופלאים. ברור, פשוט,
שהקדוש ברוך הוא לא עושה
גאולה לחינם והגאולת היא בשותפותנו וכמו שאנחנו קוראים בתנ״ך כך גם יהיה בגאולה השלישית מי שיבנה בית המקדש זה עם ישראל דרך המנהיגות שלו המתוקנת בעזרת השם.
אז איך הגעתי לזה אבל?
מה?
ארמילוס. אה ארמילוס זה ראשון תודה ברוך תהיה.
ארמילוס זה מזכיר ארמלתה אלמנה.
אומר הגרא צריך להתפלל שמשיח בן יוסף לא יהיה אלמן.
כלומר שהוא יהיה תקוע רק בעצמו אלא
שיהיה לו זיווג עם מי?
עם משיח בן דוד.
זה התפילה.
כלומר, התפילה היא שהקומה הבאה של מלכות בית דוד תתפתח בתוך מלכות בית יוסף.
וזה מה שאומר הרב קוק, מדינת ישראל בספר ההורות.
מדינת ישראל היא יסוד כיסא השם בעולם.
שכל חפצה הוא שיהיה השם אחד ושם אחד,
על פניו הוא הראשון שהגה את צירוף המילים מדינת ישראל,
עוד לפני הרצל ולפני כולם.
ולהגיד יסוד כיסא השם בעולם, לא מבינים בחוכמת הקבלה, יסוד,
מי זה?
יוסף.
זה להגיד שזה.
כיסא, מה זה?
לא, כיסא זה עדיין זה.
כיסא זה רומז למלחמת עמלק.
יד על כס יא, מלחמה להשם בעמלק מדור דור.
עמלק הוא פוגע בהופעת השם במציאות.
ולכן כס חסר א',
ויה יק זה שם קדוש.
יק זה שם קדוש.
נכון? אבל ו־ה זה לא שם קדוש.
לבד.
ארמלק אומר, אין לי בעיה שיהיה יוד קיי, שישיבות, תלמודי תורה, בגלות, תלמדו כמה תורה שאתם רוצים, בלי ו' ו-ה', בלי להנכיח את זה במציאות.
הוא מנסה לחתוך את זה, למלוק את שם השם,
להשאיר אותו רק למעלה ולא למטה.
על זה מה אנחנו אומרים לו?
כי בחר אדוני בציון,
ציונות,
האותיות החסרות זה א', ו' ו-ה', נכון? א' של כס וו' ו-ה',
עיווה למושב לו.
עיווה למושב לו, לשבת כאן במציאות.
אז מדינת ישראל היא יסוד כיסא.
יוסף
שנלחם בעמלק כדי שיהיה כיסא פלטפורמה לקודש להופיע כאן בעולם. היא כיסא.
כיסא לבד זה לא גשטלט פה, כשאתה מדבר על כיסא ריק.
כיסא צריך שמישהו יישב עליו, נכון?
מי יושב על הכיסא?
המשיח בן דוד, בעזרת השם. אבל מדינת ישראל היא הכיסא.
כיסא עם ארבע רגליים, כיסא יציב, כיסא מפואר.
אז ככה זה צריך להיות. לכן צריך להתפלל על משיח בן יוסף שלא יהיה אלמן.
שהכיסא לא יהיה ריק, או שלא יהיה כיסא בכלל, או שמלך בן דוד יגיע ויגיד, נו, כזה כיסא אני לא רוצה לשבת עליו, הוא חורר, הוא תראה איך הוא נראה, אני רוצה כיסא אחר.
לא, שמהכיסא הזה, עליו יושב
משיח בן דוד,
ושלא כן.
הנבואה הזאת בישעה בפרק ו' היא נבואת סילוק.
בדיוק, נכון, בדיוק. אנחנו רוצים כיסא.
כיסא שיש לו ארבע רגליים בארץ.
כשאומרים ביום העצמאות הוא תפארת מדינת ישראל,
הם בעצם לא יודעים שהם אומרים,
מדינת ישראל זה יסוד, היא קמה ביסוד,
וה' באייר היה תפארת שביסוד,
בספירה של ספירת עומר היה תפארת שביסוד. כשהם אומרים בטקס תפארת מדינת ישראל, בעצם כלומר אומרים תפארת שביסוד.
חוזרים חזרה על התא,
לא בטוח שהם בקיאים בעניין הזה של הקו, אבל אנחנו יודעים.
אנחנו מכוונים על זה.
יפה.
אז כמה משפטים,
עוד כאן מהרב קוק,
הנה,
הוא מדבר על הטרגדיה שמחבלים מי שראו, והנה,
התכונה של החיבה הלאומית
נתגלתה באחאב,
שחיבב מאוד את ישראל,
ואחז מעשה אבותיו עמרי,
שהוסיף עיר אחת בישראל, עסק בהתיישבות.
ודורשי רשומות אמרו, הגמרא שקראנו,
כולם באים לחיי העולם הבא, לי גלעד זה אחאב שנפל בגלעד.
תכף תראו למי הוא מקביל, את מי שנפל כאילו על משמר האומה.
אגב הרצל אם כבר דיברנו את כל הקונגרסים וכל הנסיעות הוא מימן מכיסו הוא מת חסר
חסר כל ממש
עלו במשפחה עם ממון והוא את כל הכסף בזבז על העניין הזה
שהיה מעמיד פנים במלחמה גם אחר שניחתו בו החיצים כדי שלא להביט את ישראל
והגמרא במועד קטן
אומץ רוח כזה בא מאהבה יתרה ונפלאה גם קיבל את התורה
מפני שהכל פנים שמר את כבוד האומה כלפי חוץ
לפני בן הדד.
ועם כל זה, לא הכיר ערכה של תורה וקדושת השם יתברך המיוחדת
שבה כל יתרונם של ישראל,
על כן הלך בדרכי זבל ובחוקות התועבות של גויי הארץ,
לפי המידה שהייתה שולטת אז ברוח הזמן.
כן, דמות מורכבת.
בן גוריון.
מה תגידו על דמות כזאת?
על ארגנטה?
של מי? כתבו הרבה ספרים.
אניטה שפירא, מיכאל בר זוהר, תום שגב.
זה מדינה בכל מחיר, זה הספר.
כן, מאוד קשה לי לבוזבוז שם על השעבר הזה, לא... בסדר, זה... דיקטטור לא קטן. זה דיקטטור גדול מאוד, אבל ככה מקימים מדינה.
אני חושב שזה דיקטטור משהו באישון הזה. אני חושב שבכל מקרה,
אנחנו מבינים את זה האמת.
כן, זה זוויות שונות, אדם גדול, זוויות שונות. אתה מצייר את המקומות?
לזכותו הוא אמר שהוא היה דיקטטור לכל הכיוונים באותה מידה.
כלומר, הוא פירק את הפלמ״ח באותה חמת זעם שהוא נכנס בארץ.
אז זה דמות מורה, אני רגע רוצה, מצד אחד ודאי שהוא מסור לגמרי למען כלל ישראל ולא רוצה, מה הכול. מצד שני, בחייו הפרטיים וגם בזה, אולי לא היה נשיא גדלת משה וישראל ועוד כל מיני דברים.
יש סיפור, אני לא יודע, הרב אלישע מספר אותו,
זכר צדיק לברכה, שפעם בבא סאלי עשה תיקון על הקבר של בן גוריון, מה שהוא אמר שיש נשמה כאותי גדולה, שיש לה צער,
יש לה צער, אז הוא הלך ועשה תיקון על הקבר שלו כדי שיבוא לחיי העולם הבא, לי גלעד ולי בן-גוריון.
אבל זו דמות מורכבת, דמות מורכבת.
ככה הרב קוק מספיד.
לעומת זה, יאשיהו הגביר את הצד הרוחני, הדין דומה בכל המלכים,
כמוהו לא היה וכמוהו לא יהיה וכולי.
או, רגע, רגע, בואו נראה, בואו נראה, יש טענה כזאת,
על פניו זה לא נכון,
ואז הוא אומר כך,
יונתן בן עוזיאל גילה את הדבר, מה כל הזעזוע,
שהם צריכים להיות מחוברים. יש השוואה
בין ההספדים, בסדר? יש השוואה ביניהם.
ולכן הוא אומר, הזדעזע ארץ ישראל, כי לא הוכשר הדור להשוות את הנטיות ולכל עולם.
אז כל אחד נחמא מחברו.
אבל אם אתה מתחזק ואמר, גלוי וידוע לפניך,
שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי וכולי.
והוא אומר, הרב קוק, בעתיד כולם יבינו איך צריך את שתי התנועות.
והנה, בתור עקבתא דמשיחא,
דמשיח בן יוסף,
נתגלה חזון הציונות בדורנו.
הנוטה לצד הכללי ביותר,
אבל מצד חסרון הכשרתו אין הכוחות מתאחדים. הציונות במקום זה היא לפעמים עוינת את היהדות כאילו.
כן, ואז נוצר,
קצת מזכיר את העימות בין תורה למדע.
אמרו לי שבחדר של פרופסור זוהר עמאר דבר אילן יש
משפט שתלוי על הקיר.
התורה והמדע אינן סותרות זו את זו,
אך המדע צעיר מדי בכדי להבין זאת.
אז גם כאן,
על כן צריך שתהיה הנהגה מכוונת לתכלית התעללות המיוחדת וכולי,
שההכרה שהחפץ לחזק את ישראל והתנערותם בתור אומה חיה עם כל צרכיה החומריים הוא דבר נכון כשמצטרף לכל התכונה הראויה, כן? כל הדבר הזה הוא דבר נכון.
אני מזכיר לכם את נאומו של הרב שך
בשנת תשמ״ח נדמה לי, 88', שאמר מה צריך מדינה?
הסתדרנו אלפיים שנה בלי מדינה, הסתדרנו עוד אלפיים שנה עם מדינה, מה זה הדבר הזה?
בשנת תשמ״ח עדיין,
הדעה הזו נאמרה, עדיין כאילו,
ועכשיו היה כאן ביקור הרבה מסאטמר, כן, גם כן, כאילו המדינה מעמידה בסכנה את קימם של היהודים, מה צריך אותו דבר הזה?
צורר, צוררים אחד את השני.
לגבי שאלתך,
הוא אומר ככה, תראו איזה השוואה,
חסרון ההצלחה או חסרון השיתוף פעולה גרם לסכסוכי דעות וריווחים שהלכו בדרך מסוכנה כזאת, עד שהמנהיג הראשי נפל חלל מעוצר רעב ויגון.
הרצל, זו הכוונה.
והוא קצת משווה אותו.
אנחנו צריכים להתאבל, תועלת המירוט ראוי גם כן למי שנוכל לחושבו בתור עיקרתא למשיח בן יוסף. הוא לא משיח בן יוסף, אבל הוא העקבים של משיח בן יוסף מצד השפעתו על החפץ הגדול הכללי של תחיית האומה במובן החומרי והכללי.
זאת השוואה דרמטית שמניח כאן הרב קוק
על הציונות באופן כללי ועל הרצל כדמות בצורה ספציפית,
אני חוזר ואומר, אחרי כל ההערות שהעירו לו כביכול,
הוא כתב את ההספד הזה
וקורא לחיבור. ברוך השם, הדברים האלה היום,
אנחנו כבר נמצאים בתוכם.
נסיים את המאמר, על כן אמרו בזוהר בראשית דמטיבתא אשר בהיכלא דרב דמטיבתא אשר בהיכלא דמשיחא אמר מאן דלא הפיך מרירה למיתיקה וחשוך לנעורה לא הייתי אחא כי יסוד הכשר דורו של משיח הוא להשתמש בכל הכוחות היותר גסות
לצד הטוב והקדושה היחידית שנתעטרו בישראל.
אז אלה הדברים לגבי דמותו של אחאב, ואנחנו בשיעור הזה פוסקים, אחאב יש לו חלק לעולם הבא,
כמו שאומרת הגמרא, כי אנחנו כאן דורשי רשומות, אנחנו דורשי פסוקים.
נכון? לא, אין מחלוקת בגמרא, אז אנחנו מכריעים כדעה הזאת.
בעזרת השם.
המשנה אומרת שאין לו חלק לעולם הבא, והגמרא אומרת, דורשי רשומות שיש לו חלק לעולם הבא. זו מחלוקת, לא?
אני עכשיו פסקתי לך.
לא, לא, לא.
זה המשנה אותי הגמרא.
מה?
זה כבר לא המשנה, זה הגמרא. לא, הגמרא, אחרי המשנה, יש ארבעה דפים שהגמרא דנה בחומרה ביחד.
טוב,
מה שנעשה עכשיו זה,
בואו נקרא כמה פסוקים בפרק כב.
ויהושפט בן עשה מלך על יהודה בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל.
יהושפט בן שלושים וחמש שנה במולכו,
ועשרים וחמש שנה מלך בירושלים, ושם אימו עזובה בת שלחי. וילך בכל דרך עשה אביו.
לא סר ממנו לעשות הישר בעיני אדוני,
אך הבמות לא סרו.
עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות.
וישלם יהושפט עם מלך ישראל.
ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר עשה באשר נלחם,
הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה.
ויתר אקדש אשר נשאר בימי עשה אביו ביאר מן הארץ.
ומלך הם בידו מצב מלך. יהושפט עשה אוניות תרשיש
ללכת אופירה לזהב ולא הלך כי נשברו אוניות בעציון גבר.
אז אמר אחזיהו בן אחאיו אל יהושפט ילכו עבדי עם עבדיך באוניות
ולא אהבה יהושפט.
וישכב יהושפט עם אבותיו ויקבר עם אבותיו בעיר דוד אביו וימלוך יהורם בנו תחתיו".
הפסוקים האלה שקראנו, פסוקים צרים ביותר,
מה?
פסוקים צרים ביותר,
בולטים מאוד,
אפשר להגיד רועמים,
בשתיקה שלהם.
מפני שאנחנו בעזרת השם בשבוע הבא נעמיק מאוד במונדו של יהושפט המופיעה בדברי הימים, ובדברי הימים יש הרחבה גדולה מאוד על מאורעות כבירים
שקרו בתקופת יהושפט מלחמות מאוד גדולות, שתי מלחמות גדולות,
תשובה מאוד מאוד גדולה שהוא עשה,
וכל הדברים האלה לא כתובים בספר מלכים.
הכתוב שותק מהם, וזה גם נראה שיש סיבה.
כלומר,
אהה, אמרות לו סרו, ומתי כאילו, מתי פה התנ״ך שותק?
אחרי פסוק במי, וישלם יהושפט
עם מלך ישראל.
ואז, טוב, מי אתה ביראה יהושפט, אני סוגר את הפינה.
ואז יש כאן עוד איזה סיפור שנראה איזוטרי לגמרי,
הסיפור עם האוניות,
תלכו, חזרו, זה לא דבר כזה דרמטי,
הוא עושה דברים לכאורה יותר דרמטיים,
מאוד מאוד בולט, גם הקיצור,
גם השתיקה, גם ההעלמה וגם העובדה שמציפים פה אירועים
שנראים איזוטריים לחלוטין.
זאת הרבה פעמים הדרך של התנ״ך להביע עמדה,
פשוטית כמובן,
כלפי מעשים של מישהו. אפשרות אחת זה להיכנס בו בכל הכוח.
אפשרות שנייה אם האדם, המנהיג היה, מנהיג צדיק,
גדול מאוד, שעשה דברים טובים,
אבל הוא טעה,
אז הבחירה התנכית היא,
באפיון של הדמות שלו,
לקצר ולשתוק.
אז אני לא...
כאילו הוא אומר לך, תקשיב,
לא קרה כאן משהו משמעותי שאני רוצה לספר לך עליו, נמשיך הלאה, למרות שקרו המון המון דברים.
אז כדי להבין מה הייתה הטעות
ומדוע הספר מלאכים שותק מהושפט,
אז אנחנו נצטרך לשים פעמנו לספר דברי הימים. בואו ניתן עכשיו איזה הקדמה קצרה לשבוע הבא,
ובשבוע הבא נתחיל הישר מדברי העניינים.
אני מחזיר אותנו כמה עשרות שנים לאחור,
דברים שלמדנו כאן והערכנו בהם,
אל הפספוס הגדול של עשה. אתם זוכרים שכשלמדנו על עשה,
אז אמרנו שעשה, מראש התכנון שלו,
הייעוד שלו היה להיות המלך שיחבר את הממלכה.
עשינו את החשבון עם השם שלו, עשה, צריך להיות יאשיהו בעצם.
זה מתאים גם מבחינת הזמנים,
הרמב״ן על היום הרביעי בבריאה,
שיש שם את שני המאורות הגדולים,
זה מתאים מבחינת התנאים הפוליטיים,
אסם מאוד מאוד מצליח ולעומתו במלאכת ישראל סובלת ממשבר שלטוני חמור,
שם המלכים שמתחלפים אחד אחרי השני והורגים אחד את השני, כאילו הממלכה הישראלית ממש מתפוררת, אסם מאוד מאוד מתחזק, הוא רק צריך להקיש על הדלת וזה כבר קורה כמעט מאליו.
ואסף פספס,
אז ראינו את הטעות שלו וכו'.
הטעות שלו מהדהדת,
מהדהדת עדיין מרחפת מעל פני האדמה.
זה ברור שיהושפט
ינסה לתקן את הטעות הזאת.
כלומר, אנחנו צריכים לפרש את כל מעשיו של יהושפט על הרקע הזה של הרצון שלו לממש מחדש את איחוד המלוכה.
הקשה לה באיזה אופן?
כי כשיהושפט מולך,
יהושפט מולך בשנה הרביעית לאחאב.
זה אומר שהוא מולך אחרי עומרי ואחרי אחאב.
הוא מגיע כבר לכס המלוכה במצב שממלכת ישראל היא כבר ממלכה חזקה.
זה לא ימים של תבני בן גינת ובאשה וכל האלה
שהורגים אחד, ונדב בן ירובעם וכל אלה שהורגים אחד את השני והממלכה קורסת.
יש כבר מלך, מתחילה שושלת חדשה,
שושלת עומרי שבונה את ארצם הריים, את שומרון, אחרי זה אחאב שמתרחב עוד.
זאת ממלכה חזקה. אז ברור שהאפשרות שעמדה לפני עשה,
שזה בעצם לכבוש את ממלכת ישראל,
בצורה מאוד מאוד קרה ופשוטה, כנראה כמעט בלי הרוגים.
כי ברגע שהוא היה נע קדימה, זה היה נופל לו כפרי בשל.
האפשרות הזאת לא עומדת לפני יהושפט.
איזה אפשרות
כן עומדת לפניו?
עומדת לפניו אפשרות
של כריתת ברית.
מעין מה שהיה אמור לקרות עם דוד ושאול.
הרי הבן הזה שכולם דיברו עליו, בנו של דוד, שבתקופתו
הכל יהיה שלם והכל יהיה מושלם וכו', היה אמור להיות הבן של דוד ממיכל.
ואז הבן הזה היה כולל בתוכו את הצד של שאול ובנימין ובניה של רחל
דרך שאול ומיכל,
את הצד של לאה יהודה בניה של לאה וזה דרך דוד והבן הזה היה באישיות שלו וגם ב-DNA שלו מחבר את שתי הממלכות ומביא איתו את התקופה השלמה.
כנראה בדרך הזאת
הולך יהושפט.
ולכן
יהושפט,
אנחנו נראה את זה בשבוע בדברי הימים,
מתחתן עם אחאב פעמיים.
גם, אמרנו את זה היום,
גם הוא נשוי לאחות של אחאב,
יהושפט בעצמו,
וגם מחתן את הבן שלו עם הבת של אחאב.
כלומר, אחאב הוא גם גיסו של יהושפט וגם המחותן שלו. חידת טריוויה.
חמיב הוא לא.
או חותנו או גיסו.
מי מגדולי ישראל היה להם כאלה מערכות יחסים?
חידת טריוויה.
לא, מיקי ויגר היה חתן של החתן סופר.
מי מגדולי ישראל היה גם, איך איך? הטז והבאח. לא, הטז והבאח היו, הבאח היה חמיב של הטז.
מי מגדולי ישראל היה גם גיס של אותו גדול וגם חמיב.
מי?
לא.
גם פרשים שלו היו, שתי פרשים שלו. לא.
מי? דני, מה אתה אומר? תציל את כבודנו.
הרב קוק היה חתן של האדרת,
היה חתן פעמיים שלו.
פעם של הבת שלו ופעם של הבת של האח שלו עד היום ש...
אני אפתור לכם את החידה.
ערוך השולחן והנציב.
הנציב היה נשוי
לאחות של ערוך השולחן, זו הייתה אשתו הראשונה,
ואז היא נפטרה,
ולרבנו ערוך השולחן הייתה בת גרושה.
היא הייתה, התחתנה עם מישהו שהבטיח שהוא ילמד תורה,
ואחרי חתונה הוא רצה ללכת לעסקים.
היא בשום פנים ואופן לא הסכימה,
בשום פנים ואופן, היא רצתה בעל של ימות תורה והיא התגרשה. ואבא שלה כעס עליה, מה היא מתגרש? לא הסכימה והייתה גרושה.
ואז הנציב התאלמן,
והבן של ערוך השולחן, שהכיר את היעדות, כן?
הוא עשה את השידוך הזה,
והנציב התחתן עם הבת הקטנה של ערוך השולחן, את הצעירה ממנו, ונולד לו ממנה בן, שזה הרב, מאיר בר-אילן.
ולכן ערוך השולחן היה גם גיסו של הנציב וגם מחותן.
בסדר?
סתם, חילת טריוויה, למדתי את זה מ... זה ספר נפלא שהוציא הרב איתם הנקין, הוציאו אחרי רציחתו
על ערוך השולחן, וזה כתוב שם.
אז כל זה, זה בעצם המדיניות, אנחנו נראה לאן זה מתפתח,
מה עושה יהושפט, איזה פעולות הוא עושה, ולמה הכתוב כאן שותק ממנו כל זכות השם בשבוע הבא.
שיזכו וימצו.
