טוב, אנחנו בפרשת וישב, בן איש חי,
שנה ראשונה, כמדי שבוע.
אומר הרב בן איש חי, ויהי השם את יוסף
ויהי את אליו חסד.
הקדוש ברוך הוא הפיל את חסדו, נתן חסדו אל יוסף הצדיק.
מראה לבסיעתא דשמיא שידוע שיש לאדם ארבע כוחות קדושה.
מה הם ארבע כוחות הקדושה שיש באדם?
נפש,
רוח, נשמה,
ונשמה לנשמה,
שהיא נקראת,
הנשמה נשמה נקראת חיה.
ויש עוד בחינה חמישית שנקראת יחידה.
זאת אומרת, אם אני בא ואומר, יש לנו שלושה דברים שהם יותר ממשיים מבחינתנו, זה נקרא נרן, נפש, רוח,
נשמה, מלמטה למעלה.
אחר כך נרן חי.
חי זה חיה יחידה.
קורא לחיה נשמה לנשמה.
הנה מחמת ההלם שלה לפעמים,
כי נרן זה מציאות העולם הזה,
אין מזכירים אותה בחשבון.
בסדר?
היחידה.
כמו שכתב רבנו זל בשאר הכוונות, דרוש קריאת שמע, דף ל.ג.
וזה לשון עובדה,
כי יש לאדם התחתון
ארבע בחינות, והם,
מלמעלה למטה עכשיו, נשמה לנשמה
מצד החוכמה,
וחוכמה זה הדבר הנסתר,
הרוחני,
נשמה מצד הבינה זה הלימוד,
ורוח מצד התפארת,
ונפש מצד המלכות
האין שם.
וידוע כי ארבע הבחינות הנזכרות רימוזים בארבע אותיות שהן הוויה ברוחות, דהיינו.
נשמה לנשמה זה ביוד,
נשמה
זה בהי ראשונה,
רוח בוו,
כן, ויפח באפיו נשמת חיים, רוח,
כן הרוח זה החיבור בין מטה למעלה ו'
ונפש בהא האחרונה
ולכן הצדיק ממשיך על ידי מעשיו הטובים
דרך ההא האחרונה
חיות והרע לארבע בחינות הנזכרות
מארבע אותיות של שם הוויה
והרשע חס ושלום להפך
פוסק חיותם מאותיות השם
על ידי המעשים הלא טובים
שבעצם גורם למחיצות,
מיסוך
איך אומרים? קירות בטון
בינו לבין הבורא.
ולזה אמר,
ואתם הדבקים בשם אלוהיכם,
דבקים בשם דווקא.
מה זה בשם?
בי' כו'
בארבע המדרגות האלה.
רוצה לומר ביותר שם, ובזה חיים כולכם.
די כהיום.
מה זה היום?
שימשך חיות לכל ארבע בחינות שבכם.
שכל בחינה יונקת חיות מאות אחד,
ונקרא חי על ידי כך.
כמו שאמרו רבותינו זל, חי דבק בחי.
ואם כן נמצא ארבע בחינות הנזכרות
שכל אחת מהן חי מאות אחת,
הרי ארבע פעמים חי שהוא מספר חסד,
כן? ארבע פעמים חי זה שמונה עשרה כפול ארבע?
שמונה עשרה כפול ארבע.
שבעים ושתיים.
חסד בגימטריה?
שבעים ושתיים.
עב שמות.
שהוא מספר חסד, וזה שאמר ויהי השם את יוסף
ויהי את אליו
חסד
שדבק בו ארבע אותיות השם
ובזה בא יתליו חסד שנמשך לו ארבע פעמים חי
לארבע בחינות שבו שהוא מספר חסד.
מה אמרנו? מה הם ארבע בחינות?
נפש, רוח, נשמה, נשמה לנשמה שזה חיה.
והנה ידוע שכל אדם, שאין כל אדם זוכה לארבע בחינות הנזכרות
שהן נפש, רוח, נשמה או נשמה לנשמה.
שיש אינו זוכה אלא לנפש
ויש
רק לרוח
ועל הזוכי לנשמה לנשמה, יתמא ראיתי בני עלייה והם מועטים שהם יכולים להעלות
את המציאות שלהם לרמה הרוחנית היותר גבוהה שיש.
ומפורש בדברי רבנו אריזה, שאף על פי שאין כל אדם זוכה לנשמה,
וכל שכן נשמה לנשמה,
כן?
עם כל זה כל אדם יש לו חלק באדם הראשון שהיה כולל כל נשמות הנבראים.
ולכן אם עושה האדם עבודת הבורא כראוי,
שזוכה לקשר נפשו עם שורשה העליון.
הרי זה נחשב לו כאילו זכה לכל הבחינות הנסגרות כולם.
ואמרתי, דמיון לזה.
מה הדמיון?
משל למה הדבר דומה?
חבל גדול תלוי בלב השמיים,
שהוא כמה אלפים ורבבות אמות.
בסדר? יש חבל משתנשל,
השתנשלות העולמות.
מהעולם העליון עד העולם שלנו. כמה האורך שלו?
כמה אלפים ורבבות של אמות.
בסדר? כמה רגל?
רגל זה פחות מאמה, נכון? כמה זה רגל? כמה סטימטר?
שלושים ומשהו?
ואמר זה?
ארבעים ושמונה. בסדר.
ויש לאדם חבל קטן.
ואם כשהרוע בסוף החבל ההוא היורד לארץ, זה תופס ההוא בחבל הקטן.
הרי זה נחשב כאילו תופס בראש החבל הגדול,
שראשו מגיע השמיימה.
מאחר שזה הקטן, קשור הוא בחבל הגדול.
ובזה פירשתי מאמר התנא באבות,
איזוהי דרך ישרה שיעבור לו האדם, כלשהי תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. רוצה לומר, שלמה במעשה ודיבור וכוונה ומחשבה,
שכנגד נפש הוא, הנשמה ונשמה לנשמה,
שזהו תפארת
לעושיה.
ואז ותפארת לו מן האדם הוא האדם הראשון,
כן? תפארת לו הוא מחובר אל האדם הראשון הגדול הענק,
ששלשל פה חבל גדול מאז ועד היום,
ואם אני הקטנצ'ק מתחבר במשהו לדבר הזה,
התחברתי לשורש.
על מה אנחנו תמיד אומרים את זה, מדגישים ומדגישים כל הזמן
אם אתה יושב ולומד אצל רב
אצל מי אתה לומד?
אצל הרב שלמד אצל
הרב שלו, שלמד אצל
הרב שלו, שלמד אצל
משה רבנו מפי הגבורה
תחזיק את החבל הקטן שלך
בחבל, שלא תהיה פה קצת יותר
ואתה מחובר, השתנשלות
תתחבר
ראיתי כתוב, ראיתי כתוב
מומה מסורת, כמו שאומרים, ובעדין,
בעברית תקנית, ונשחק.
בסדר, זה ברור.
אתה צריך להיות מחובר.
קח את החבל הקטן שלך, קשור אותו לחבל שמעליך.
ואז ממילא אתה מתחבר.
החשיבות של,
לא רק מצד הרציפות של המסורת, אלא מצד גדלות הלימוד.
אתם מכירים שיש חבר'ה שלומדים כל היום עם חברותות?
הבנו מה הבעיה עכשיו?
זה טוב לימודים חברותה, אבל אתה חייב שיעור.
לא באת לשיעור, לא התחברת.
אתה נשאר עם החבל הקטן שלך.
טוב, אתה מקסימום יכול לעשות ממנוע זיקים.
תקשר את עצמך שלא תיפול באיזה בור.
אבל לא יותר מזה.
כן.
ולכן אנחנו מודים,
הוא האדם הראשון שנחשב כל הבחינות שהשיגם האדם הראשון, יש אדם בו גם כן.
ולכן אנחנו מודים להשם יתברך מכל יום על ארבע הבחינות בקדושה הנזכרות
בברכות השחר ואומרנו אלוהי
נשמה שנתת בי טהורי.
שמים לב איפה הפסיק?
שמעתי פישום ממי שאומר פעם, אלוהי נשמה.
בסדר? זה לא החוקי.
אלוהי,
נשמה שנתת בי תאורי היא אתה וראתה,
אתה יצרת,
אתה נפחת בי.
שים לב, כמו שכתב רבנו ארי זל,
בשער הכוונות דף ב עמוד ד',
וזה לשונו.
אף על פי שלא כל אדם זוכה לחלק הנקרא נשמה,
עם כל זה יש לו חלק אלוהו למעלה,
חלק אלוהו בנשמת אדם הראשון,
שהיה כולל כל הנבראים.
אף על פי שהאדם הזה עדיין לא זכה אליה הוא בעצמו.
ואומרו טהורה היא כנגד עולם האצילות,
אשר משם נשמה לנשמה.
הטבר הטה כנגד חלק הנשמה הבא מהי הבריאה.
הטה יצרת וסוד הרוח הבא מהי היצירה.
הטה נפחת בי הוא נפש שבעשייה.
ונמצא כי באומרו נשמה שנתת בי כולל כל ארבעת החלקים הנזכרים.
וקראם כולם בשם נשמה עד כאן לשנו
אין שם. מה שאומרים, ואתה משמרה בקרבי, הכוונה היא
כי מלך בשר ודם שנותן מרגלית יקרה במתנה לעבדו,
אינו נסע עליה שומר אפילו שעה אחת.
קיבלת מתנה, אתה אחראי.
דקה אחת לא, המלך יושב במקום שלו, מה הקשר בינו לבין המתנה שהוא נתן לך?
אבל אם תאבד את המתנה הזאת, מה יגיד המלך?
אוי אוי אוי.
זה אחד שלא צריך לקבל מתנה.
אבל כאן,
אנחנו נתן לנו חלקים יקרים של קדושה אלו במתנה
והוא השומר אותם בקרבנו בתוך חומר עכור.
וזה אחד הפלאים הגדולים שאמרנו ברכת אשר יצר.
איך יכול להיות שמחזיקים נשמה בתוך גוף?
פלא גדול.
לכן מברכים בסוף, רופא חול בשר,
מפליא לעשות. מה זה מפליא לעשות?
מאיפה בא הפסוק הזה? מפליא לעשות. מה אמרנו?
הוא מפליל לעשות, הוא מנוח ואשתו רואים.
מה הם ראו?
איך שבן אדם,
בעצם זה לבוש,
מה יש בתוכו?
מלאך.
איך כוח רוחני נכנס מתוך הכוח הגשמי וחי בו.
פלא גדול.
זה הפלא של החיות שלנו, וזה אחרי שעושים שירותים.
איך אומר שולחן ערוך?
שבעה נקבים באדם.
תארו לכם בלון שיש בו חור אחד.
כל האוויר יוצא.
ואנחנו יש לנו כמה חורים.
שבעה ו...
והאוויר נמצא בפנים.
איך אני קושר את הרוחני בתוך הגשמי?
בסדר, זה אחד הפלאים הגדולים. ולכן, בברכת אשר יצר,
אחת הברכות החשובות ביותר.
לא רק שהן חשובות ביותר, הן המבורכות ביותר.
אני חושב שבן אדם ביום מברך אשר יצר יותר מכל ברכה אחרת.
דרך אגב, מה השיעור לברכת אשר יצר?
אפילו טיפה אחת.
לברך אשר יצר תערור לצורך, צריך להוציא אותה ולא מצליח.
אוי אוי אוי אוי אוי, שבעזרת השם הכל יהיה תקין.
זו ברכה שמיישרת כל דבר, אני אומר את זה
בברור.
לברך אשר יצר בכוונה מתוך הכתב שם השם מלא ואת כאביו כאדנות והשילוב,
יש לנו גם נוסח אשכנזי מתוך כתב סתם.
הכל כמו שצריך.
השלע הקדוש מביא את זה, לא אני.
בסדר?
מי היה השלע הקדוש?
ספרדי אשכנזי,
ספרדים שם של אשכנזי.
המקור של המשפחה שלו מספרד, גירוש ספרדי. הרב הורוביץ,
כן?
אבל יסוד המשפחה הוא בגירוש ספרד.
כמו הרבה רבנים אשכנזים שהם בעצם ספרדים.
טוב. בסדר, קצת היסטוריה.
ספרדים מספרדים?
לא יודע, תעזוב עכשיו, אל תפיל עלי תיקים שאני לא מכיר.
טוב,
יאללה.
אומר רבי נשחי, הרבי נשחי בסעיף א',
מה שאומרים ואתה עתיד לתלה ממני הכוונה היא כמו שכתב רבנו אריזה בספר פרי עץ חיים
כי מידעת המלכות נוטלת נשמות ישראל בלילה בעת השינה
ומחזירת אותם בבוקר בסוד חדשים לו בקרים רבה אמונתך
בסדר פתאום אנחנו מגלים איפה מודה אני לפניך
שהחזרת בין שירותי בחמלה עוד פעם שים לב בחמלה פסיק
רבה אמונתך
זה לא בחמלה רבה אמונתך בחמלה רבה אמונתך
נשים לבקרים רבי אמונתך זה פסוק ב-1.
ודבר זה הוא טובה גדולה לנשמה כנודע ולכן כאשר מקיץ האדם מודה ומשבח על הטובה הזאת אשר ישיג בלילה הבאה
כי אם הוא עולה למעלה הוא נהנה מזיו השכינה
איזה כיף לישון מי לא הולך לישון פה
שבוע שעבר אתם זוכרים את הבן איש חי?
יותר מדי לישון לא טוב
פחות מדי לישון לא טוב כמה צריך לישון? שש שש שש שש כי זה מינימום מי שלומד תורה ומי שלא לישון שמונה
לפעמים יותר טוב שיישן, לא עושה צער, כן.
כן, אשר ישיג בלילה הבאה, והוא מודה על העתיד האומר, ועתה עתיד לתלבמני בלילה, דהיינו שתעלה הנשמה בסוד מים נוקבים אל מלכות.
ולהחזירה ביה בבוקר בסוד חדשים לבקרים,
כמו שכתב בספר הכוונות, עוד בדבר זה בדרושי לילה.
בסוד הפסוק הזה של חדשים לבקרים,
שנשמות התחתונים עולים בכל לילה להיכל ולהתעבר בתוך המלכות.
אחר כך בבוקר יוצאות משם מחודשות אין שם,
לכן מפורש גם בדברי רבנו האריזה בשאר מאמרי רשב״י
בביאור הדרזותא
שכתב שם וזה לשונו בכל לילה ולילה עולים נשמות התחתונים בסוד בידך הפקיד רוחי
בעת השכיבה ומתעברת מהם המלכות העליונה בסוד חדשים לה בקרבים מאמנתיך
ותועלת העלייה היא עניינה הוא כדי לחדש את הנשמות ההם
עושים לנו אוברול
ולתת כוח בהם להעיר בהם
ועניין החידוש הזה הוא מה שמחדש ומתקן המוחין של האדם,
שמבחינת הנשמה שלו יושבת במוח כנודע.
עד כאן לשונו ארי יתבהר לך עניין זה היטב.
לענייננו בלשוננו היום,
מי שלא ישן טוב, מה חסר לו בבוקר?
כוח. עזוב כוח.
אדם ישן,
מפריעים לו בשלב R.A.M. בסדר? זה השלב המרכזי של ה-R.A.M.
R.E.M. בסדר? מפריעים לו. הוא לא מרגיש שהוא לא ישן.
אבל לא נותנים לו את
גלי אלפא.
מה קורה בבוקר?
יש ניסיונות בזה.
הוא לא יודע לפתור בעיות במתמטיקה.
נחזור למילים שהיו אתמול, הוא יודע.
חזרה למילים כן, חשיבה לא.
זאת אומרת, בשינה הבן אדם עושה איחוי קבצים.
מארגן מסדר.
לכן מי שלומד כל הלילה לחימת מבחן, מה קורה כשהוא נכנס למבחן?
אוי, לפני רגע ידעתי את זה, עכשיו נעלם לי. אוי, עכשיו נעלם לי. ידידי, כשאתה רוצה לעשות מבחן,
מה אתה עושה לילה קודם?
ללכת לישון בפאנן.
כל מה שלמדת מתארגן, מסתדר.
זה לא בזיכרון החיצוני, זה בזיכרון הפנימי.
מבינים מה אני מדבר?
מחשבים יודעים קצת?
זהו.
זהו, טיפה, משהו ככה.
איחוי קבצים, ארגון וסידור בספרייה.
תור כמה דיסק.
נושא ברור?
זה מה שקורה בשינה.
אני כבר לא מדבר על חילוף חומרים ועוד כמה דברים. זה מגיע לחשיבה.
זה העניין של המוחים, כן? שבא ומתחדש.
ואתה קם בבוקר אתה בן אדם חדש
תפתרו לך מלא בעיות
בן אדם שלא מצליח ללמוד טוסות מה אומרים לו לא מצליח איזה סוגיה מה אומרים לו
לך צ'אן על זה איזה כוונה
אמיתי אתה ישן על זה מתברר
הנושא ברור
מה מתברר בעזרת השם איפה אנחנו כן ודע שאף על פי שכתב רבנו זיכרונו לחיי העולם הבא שם שנשמעו את התחתונים איך הולכים לעלות בסוד מים נוגבים בלילה
כי נזכר לי, אלא עד שיהיה בן 13 שנה ויום אחד.
אבל בפחות מכן אין שום נשמה יכולה לעלות בסות מים נוגבים כלל.
די אם כן לפי זה יש להקשות, איך הקטנים בן 13 שנה אומרים הודעה זו ברכת השחר נזכרת
שלא שייך בהם.
הנה, אז יש לומר שהקטנים כמובן שנכללים בגדולים יכולים לברר ברכה זו. וקרוב לזה איתה בדברי רבותינו,
שיוכל אדם לברר ברכות השחר אף על פי שלא יתחייב בהם.
שהמנהגו של עולם נתקנו.
בבסיס הראשוני זה על החוויה הראשונית של האדם. אתה שומע תרנגול בבוקר,
מה אתה אומר?
תנסח ובינה. עשית את זה, תעשה. ואם לא,
אז לא.
אבל מה היום נפסק?
תברך על הכול. לכן כל הברכות ביחד, ולכן הן פותחות בברוך אפילו שלכאורה אם הן היו סמוכות אחת לשנייה,
אם ניתקנו כמקשה אחת,
לא פותחות בברוך.
למה הן פותחות בברוך? כי באופן בסיסי הן ניתקנו על
חוויה אישית.
והיום אנחנו מברכים אותם על המציאות בעולם,
המציאות הקיימת.
בעבר אגב שברכה זו הוא מודה על עצמו ואינו אומר בלשון נסתר, היכא ברכות שמברך על עצמו ואף אגב שלא היה שם כלל,
וכן ברכת שעשה לי כל צורכי, באבל ואוהדים לגבי ברכה של קטנים.
ונחזור לעניין הראשון, לברות מה שאומרים הודעה זו בלשון עתיד,
ואין אומרים בלשון עבר, שמעניין ראוי שייתן אדם הודעה לעבר,
מה שעשה הקדוש ברוך הוא, חסד עמו בלילה הזה של אותו היום שעומד בו עתה בעומדו משנתו.
ומה אנחנו אומרים?
בעתיד.
כן, על העתיד גם.
שהחזיר אליו נשבתו וחידש אותה במוח שלו. הנה באמת ניתקנה הודעה זו בלשון עתיד כדי לכלול בזה עוד כוונה אחרת.
מה הכוונה אחרת?
כי העתיד לבוא גם כן יהיה כזאת שתיקח המלכות את נשמות הצדיקים
בסוד מאי נוקבין ויחזרו להתחדש בשלמות המעולה
מאוד שאין כמוה.
ולכן נוסף בהודעה זו מילות אלו של לעתיד לבוא.
דהיינו די לומר, שהיה די לומר, ליטלה ממנו להחזיר רבי.
מה זה לעתיד לבוא? כדי לכלול בזה הכוונה השנית הנזכרת.
כן? שתהיה המדרגה הגבוהה ביותר, מה שנקרא, תיקון כל הנשמות כולם.
שאנחנו מכוונים בהודעתנו זו להודות להשם יתברך
גם על הטובה נשגבה אשר יעשה לנו לעתיד לבוא.
שהיא דוגמת הטובה הזאת שעושה איתנו בזמן הזה בכל לילה ויום.
והם בספר פרי עץ חיים שכתב בביאור על הברכה הזו וזה לשנו וגם לעתיד יהיה כן זאת אומרת גם בעתיד לבוא
כן כשיהיה הכל הכל בתיקון שלם ומלא גם אז הקדוש ברוך הוא יטול נשמה ויחזיר אותה
בזמן מסוים
גם כשהמאורות שניהם יהיו גדולים
יהיה תיקון מלא לעולם
איפה אנחנו?
עד כאן
סעיף ב'
נכון? ניגדנו לשם?
יפה. אסמוך ברכה זו של אלוהיי לברכת אשר יצר.
כי ברכה זו צריכה להיות סמוכה לחברתה.
הרי לכאורה הייתה צריכה להתחיל בברוך.
אז צריך לסמוך אותה.
לכן אתם שמים לב שאנחנו
אמרנו כבר
שבסופו של דבר במציאות היום
כל הבורכות כולן אנחנו אומרים כמקשה אחת. מנטילת ידיים אשר יצר אלוקיי
נשמה שנתת בי כל השאר עד
סיום ברכות התורה וכל אחד לפי נוסח השקה שאומרים ברכת התורה לפני
הברכות האחרות, נכון?
ויסוד בדבר כנזכר בשאר הכוונות, צריך שיפסיק מעט בין תיבת אלוהי לתיבת נשמה.
כדי שלא יובן, טוב, אני אמרתי את זה אחרת,
אבל תראו, יש לו הבנה נוספת למה שאני אמרתי. כדי שלא יובן שהנשמה היא אלוהיו,
חס ושלום.
האלוהים שלי זה הנשמה, ומה אני אמרתי?
אלוהי נשמה, אוהב אותך הנשמה שלי. בסדר?
כן.
ואין לומר טהורה היא, אלא יאמר טהורה.
עטה וראטה.
ככה נזכר כל זה באחרונים. מה שחוטא מפגרים מתים,
כך נקרא עם הגופים הבטלים ממלאכתם ושופטים מתנועתם.
שפגר,
ההוא מתנהג כמו פגר. מה זה מתנהג כמו פגר?
כמו אחד שלא עושה כלום, מת.
יפה.
בלשון ביטול הוא, כמו אשר פיגרו בעבור.
כן? אז זה אחד שמבטל את עצמו. וכן בלשון חזל,
דפגרי רבנן, משתאים, מתמהמהים.
כן? מה זה מפגר?
שתיים מתמהמה, הוא לא מגיע למה שהוא צריך לעשות.
או מה שאומרים מתים, שהשינה 1 מ-60 במיתה, שהוא סימן לתחיית המתים לעתיד לבוא.
כאן נזכר בסידור רבי עבץ,
ודע כי בברכה זו יש 47 תיבות,
שבע וארבעים,
כמניין הוויה אהיה,
כמו שכתב רבנו הרשע זז,
ולכן לא יאמר שתי תיבות שאתה הוא קודם ריבון כל המעשים,
כתוב בסידורים, אלא יאמר ואלוהי אבותי ריבון כל המעשים.
בסדר? סך הכול,
באלוהי,
יש 47 מילים.
47 מילים, כמו הוויה אהיה, הוויה זה 26,
אהיה זה 21,
21 ועוד 26,
47. בסדר.
איזה?
כל דבר יש להסביר.
תראה, במקובלים האשכנזים יסבירו לך למה ככה. למעשה תמשיך בהנהגה שלך, לפי הנוסח שלך.
ייזהר לכבן בברכה בהזכרת שם הוויה שמזכירו בשם אדנות,
שיצייר במחשבתו אותיות שם אביה ובתוך חייה האחרונה יצייר שם אדנות,
וגם יצייר בשם שילוב של הוויה אדנות.
ומה טוב ומה נעים להיצייר בזה בכל פעם שמזכיר השם,
הן בפסוקים הן בתפילה.
וגם צריך להיזהר
כשיזכיר שם אביה יצייר במחשבתו אותיות השם בנקודות
ובסודרים וחומשים,
ונהגו לנגדו בניקוד לעולם.
וכל המתפלא ולומד ביקורת בתוך הספר, אז יהיה זה אצלו בנקל, בלא טורח.
וייזהר שלא יתחיל לומר ברוך, עד שיחשוב בלבו וידע על מה הוא מברך,
כנזכר באחרונים.
ונשים לב, ראינו את זה גם במשנה ברורה, הוא מביא,
בסימן הראשון, שיבטי השם לנגדי תמיד,
שיצייר שם הוויה ברוך הוא כנגד עיניו כל הזמן.
והוא מביא את העניין הזה כי הביא חשק ואפלטהו,
שגבהו כי ידע שמי.
ינקד
את האותיות יו״ד כו״ב כה.
פה הוא אומר לעולם, אתם אומרים שבח עולם וקמץ.
אומר המשנה ברורה,
יראה
כי הביא חשק ואפלטהו. מה זה חשק, ראשי תיבות?
חיריק שבח קמץ.
ואם הוא בעולם גבוה יותר,
אז לחולם שבח קמץ.
כי חיריק זה הניקוד הנמוך ביותר וחולם זה ניקוד
הגבוה ביותר.
אבל ניקוד של יראה זה ההתחלה.
פה אומר לנו הרב בן-ישחי, ניקוד לעולם.
שבח עולם, כמה עץ? מה מתחילים? בוודאי,
בוודאי, ארבע אותיות.
לא, בשילוב אני חושב.
בשילוב י', כן.
י' וא'
וה' וד'.
בסדר? זה ברור? מה אנחנו מדברים?
אין שום שישהו שלא ברור לו?
טעיתי?
מה זה משנה?
מה זה קשור לעניין?
יש לנו שני שמות.
שם הוויה ברוך הוא, ההוגה הושם באותיותיו,
אין לו חלק לעולם הבא.
אסור להגיד את האותיות.
לכן ראינו בשבוע שעבר שהוא קורא, פתח אליהו, מה אומר,
אות י' ואות ה' ואות ו' ואות ה'.
לא קייקים.
יש כאלה שאומרים...
אף תמיד יש לך להגיד את זה. בסדר, י'ק, ו'ק, לא יודע, קייק,
לא שם.
אות י' ואות ה' ואות ו' ואות ה'. לא להגיד שם ה...
הוויה בכל צורה שהיא באותיותיו.
הוא יש שם באותיותיו ולא חלק לעולם הבא.
אי אפשר לומר את שם הוויה,
אנחנו מסתירים את זה בדבר יותר נמוך,
שזה כבר דבר שקשור לחיבור אלינו.
הבעלות, האדנות של הקדוש ברוך הוא עלינו.
מסתירים אותו בשם אדנות.
אבל יש פה חיבור
בין השם הזה לזה.
לכן כותבים את האותיות י' כו' כ, בתוך ה'ה'
מכניסים את האדנות, ואת זה אנחנו הוגים,
את זה אומרים, אבל מצד שני תשלב
י' ו-ה' וד' וו'
סליחה, י' ו-א'
ו-ה' וד'
זה ברור?
זה השילוב.
כן. כן. יש את זה בסידורים.
יש בסידורים. כתוב. אתה תסתכל.
הרבים כשמברכים מאשר יצר, תמיד להסתכל ככה.
זה השלך הקדוש.
פותר כל בעיות, וזה מה שנקרא רפואה מונעת.
בסדר?
פתחו סידורים, תראו.
הנה. פתח לך סידור.
אתה רואה?
י' כו' כה', בתוך ה' א', מה יש לך?
ענות. ואחר כך?
י' וא',
ו-ה' וד'.
נכון?
ראית את זה עכשיו?
כן. עכשיו אתה מבין.
אשרי ואשרי חלקי, איך זכיתי.
תודה רבה.
בסדר, זיכית אותי לזכות אותך, תראה מה זה.
תכף רשיתי נשאר בבית.
יאללה, קדימה.
ד' בברכת הנותן לסחבי בינה, לפי פשוטה,
סחבי הוא תרנגול.
היו יודעי הבינה זו להפחיד בין יום ולילה.
רוצה לומר בין אמצע היום לאמצע הלילה.
דאם לא כן, מה יעול מעל שער בעלי חיים?
שמים לב מה אומר פה הבן איש חי.
זו שאלה שתמיד אני שואלים. הייתי פעם בכפר
או במרפסת בבית,
פתאום התרנגול, קורקו, מה קורה?
התרנגול הזה התבלבל.
מי התבלבל?
אנחנו העירוניים.
למה?
כי אם מתחיל אור, טיפה אדמומית על עוט השחר,
זה חוכמה להבחין בין יום ובין לילה,
אפילו אני יודע להבחין.
בשביל זה אני לא צריך תרנגול.
למה אני צריך תרנגול?
להבחין בין החצי לילה הראשון לחצי לילה השני.
מי מי היה לסוחב איתו לכל דרך תרנגול כדי לדעת לקום תיגור חצור?
הרבי עקיבא, מה היה לו?
תרנגול, נער וחמור. רצה להיכנס לעיר, אמרו זה wanted.
שימו אותו פה, יבואו הרומאים, יהרגו את כל העיר.
הלכה שם בשדה. מה קרה בלילה?
באו רומאים
להעיר והרסו אותה.
ומה קרה עם רבי עקיבא?
מת לו החמור,
כאבה לו הנר,
מת התרנגול, וכל דבר מה הוא אומר?
כל זה עביד רחמנה לטו עביד.
מזה אנחנו לומדים שהיה הולך עם שלושה דברים.
תרנגול, נר,
וחמור, חמור לרכב,
נר להעיר בלילה,
ותרנגול,
קוקוריקו, טיקול חצות,
ומתו שלושתיו, ואז לא ידעו איפה הוא.
שוכב בשטח, אין שום סימנים.
איזה נס.
גם כשהחמור שחמת זה נס.
אתה רואה את זה?
הכל בהשגחה.
איי, איי, היינו מבינים כמה דברים נוספים.
זה ברור?
יפה.
אז מה החוכמה של הסחבי?
להבחין בין חצי לילה ראשון לבין חצי לילה השני.
ואם כן, מה יאולמי על שאר בעלי חיים?
אך כפי דברי רבנו אריזה ושאר קרבנות, סחבי הוא סוד הגבורה.
אתה יודע, אנחנו פנימי.
שנקרא שחווי, ובחצי לילה נמשכת הארת הבינה אל הגבורה,
שאז היא מתמתקת.
וידוע כי ליל נקרא קודם חצות, זוכרים שבוע שעבר?
ולילה אחר חצות.
הוא דיבר על תיקון חצות בשבוע שעבר.
על כן מברכים ברכה זו אחר חצות לילה דווקא.
ובכוונות רבנו שזל סיים להבחין בין מידת יום, שהוא סוד הדוחה,
הנקרא מידת יום, שעתה מתחיל זמן תיקונם,
שהוא מחצות לילה עד חצי היום,
עובר מידת הלילה שהיא הנוקבה,
הנקראת מידת לילה שכבר נשלמתי כולם,
שיהיו מחצות היום עד חצי הלילה.
עד כאן אין שם. והדבר ברור.
וגם החירש אינו שומע כלל מברך ברכה זו,
ואין במנחת אהרון.
אפילו חירש מברך,
אתה לא שומע, מה זה קשור אליך?
תברך.
סעיף ה' ברכת פוקח עברים הודעה לחסדו יתברך דעיני האדם היו סגורות וסתומות בשינה
כשנאור ולפקחו עיניו.
והנה בסומא היכא פלוגתא בפוסקי ואם יברך מוכרה זו עולה והגאון אחידה
שאירו ברכה הסכים דקטינא לברך.
וכן כתב הרב המגיע בשלמי ציבור האין שם ובאמת אף אגב דקאמן הספק ברכות להקל
באה נקטינא לברך ושלפי דעת רבנו אריזה בשאר הכוונות
שכל הברכות האלו על מנהגו של עולם נתקנו
ואף על פי שלא נדחה בא האדם צריך לברך
אם כן הוא הדין בסומא שצריך לברך
וכנגד צמרת רבנו ארי זל, אין לו מה ספר ברכות להקל.
כאן ממה שכתבתי בסימן דקמן בברכת שעשה לי קוד צורקי.
אם ברך זוקף כפופים קודם מתיר אסורים, לא הברך מתיר אסורים,
משום שבשדה כפרות
קשה מאסור.
וכמה כן משכפרות זה יותר חמור ממי שהוא אסור,
כי הכפרות הוא איש שכוב קשור,
והאסור בסך הכול סגרו אותו בחדר.
וכן מה שברך זוקף הרי בכלל מתי ימנה?
מיהו טוב לברך ומתיר אסורים בלי שם מלכות, אלה הרי אשם מלכות בלבבו".
זה פטנט של הבן אשחי תמיד.
כדי שלא יחסר לו מספר האורות הרומזים ברכות אלו עליהם, ועוד,
היכא מהרשל ובך שפסקו לברך.
לכן לצאת ידי חובת כולי על מלכות בלא שם מלכות,
או כי הרי אשם מלכות בפתוח הברכה.
ואפילו אדם כפות בלהב האחי וחמת חולי,
שלא יכול לזוז במיטתו, גם כן מברך ברכה זו,
שעל מנהגו של עולם נתקנו ברכות אלו.
אם בשעה שאמר ברוך התא ה' הייתה כוונתו לברך זוקף כפופים,
אסיים זוקף כפופים.
איך?
שמה?
שלא לברך?
נו אמרנו שברך.
אני חושב שאתה מדבר על מי שכפוץ במיתתו.
אתה אומר על זה שהוא בסוף אומר כן הוא כמו
שכן לברך?
ברכה שלמה.
בסדר, ובאיזשהו יורו. כן, כן.
אם בשעה שאמר ברוך אתה ה' הייתה כוונתו לברוך זוקף קופים, יסיים זוקף קופים. אף אגב,
שאת לא יוכל לברך עם עתיר אסורים. כן כתב רב חיי אדם.
וספרי בכבצל העליתי שאני אסמוך עליו בזה.
לעבד הברכה השנית. רק לכתחילה ודאי צריך להיזהר שלא יאמר
ברוך אתה ה' אלא סיום ברכה עיקרית שצריך לברך אותה,
לברר אותה בדעתו בהזכרת השם. אבל בכל מקרה, אם התחיל, שיסיים את מה שצריך כדי לא להפסיד את הברכה הבאה.
אחר המלביש הרומי בברכה נותן לה יאף כוח.
שתי ברכותינו תקנו על מלבושי הנפש,
שיש אדם מאבד לבוש נפשו לגמרי,
והקדוש ברוך הוא בחסדו נותן לה לבוש חדש,
כעירומי,
ויש אינו חוטא כל כך לאבד לבוש לגמרי, אלא רק מחל אישו.
והקדוש ברוך הוא בחסדו נותן לו כוח לחזקו בכל יום,
כאשר מחזיר לו נשמתו בבוקר.
ברכה שעשה לי קוד צורכי,
תקנו על נעילת מנעלים, שהיחף אינו יכול לעשות צרכיו וצורכי ביתו.
הבנו? כי אמרנו גם שאסרו לאדם ללכת
יחף. סיימנו את זה בשיעור שעבר, בשבוע שעבר, סוף פרשת
וישלח
היה עניין זה שהאדם לא ילך יחף לעולם.
ואם הוא צריך להוריד נעליים, לפחות ילך עם גוריו.
גוריו. יפה מאוד.
גרביים.
בסדר? אין דבר כזה כתיכף. לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו,
אפילו את הבגדים שלו,
ויקנה מנהלים לרגליו.
למה? כל מקום.
תהיה בן אדם.
לא. תהיה בן אדם. מי הולך בלי נעליים?
בעל החיים.
יש סוסים ששמים להם קצת נעל,
כזה מברזל מאחורה כזה.
פעם היו כאלה שיש להם נעליים מעור, היו שמים להם חצי פרסה.
הסנדלר היה דופק להם במספרים.
לא, שלא ישתפשף אתה, שיהיה רעש.
שהיא אמרה שאתה כבר שור, היום כבר בדור הזה.
מדברים על האנשים, פעם פחדו שהנעליים ייגמרו מהר.
אז היו שמים את זה ממהפכת.
מאיר, הסנדלר, בבוכרים, ככה היה עושה.
זוכרים?
יאללה.
טוב,
כן.
וכתב רבנו זל בשאר הכוונות
כל החי ברכות שיש מנהל לנטילת ידיים עד סוף ברכת התורה.
חייב אדם לסדרם ולברכם בכל יום, אף על פי שלא התחייבו בהם.
לפי שכולם הם רמזים נפלאים על אורות עליונים, ואלה יבטלם.
אפילו אם האדם לא ישן בלילה או אם לא יסיר מצנפתו, בגדיו או סודרו או מנהליו כתת-כוננות,
צריך לברכם בכל יום, כולם.
אף על פי שלא התחייב בהם, לפי שעל מנהגו של העולם נתקנו.
חוץ מברכת שיעשה ליקוד צורכי ביום תשעה באב וביום הכיפורים,
שאז כל העולם יחפים,
לא הוא במקרה לא.
וזה מנהגו של העולם שאין נעליים,
כולם יחפים.
וגם חוץ מברכת הנטילת ידיים אשר יצר,
שתיים אלה, אם לא יתחייב בהם, אין לברך עליהם. עד כאן לשלום.
מוכרח להדיע מדבריו
שהאבל יברך שעשה לקוד צורקי.
אפילו שהוא בלי נעליים, אסור לו להיות עם נעליים. בכל זאת,
נברך קוד צורקי.
למה? כיוון שכל העולם לובשים מנהלים. הוא היחיד שלא לובש מנהלים.
ורק בתשעה באב יום הכיפורים, אף על פי שהחולה וחיה לובשים,
בטלה במיעוטי הוא. כן, זה לא...
זה לא יקבע לנו, כמה אנשים שהם לא בקו הבריאות,
הם לא יקבעו לנו מה עושים כולם.
ואין כל העולם יכולים למשוך הוראות בברכה זו בעבור אלו המועטים ולובשים ומנהלים.
וכן משלמי ציבור הכריחו מדברי רבנו זה, אז דאבל מברך.
אמנם הרב החסיד
מוארה שר אבי בספר דברי שלום,
פירש כוונת רבנו, שבה ישיר אותו אדם נהנה על כל פנים באותו דבר שהוא מברך עליו.
לכן פסק מתני שהאבל לא יברך,
כוון שאינו נהנה.
טוב, הוא אמר שלא אברך, אבל הבן שלך כותב שכן.
ספרי מקבצל הבאתי דבריו,
השבתי דקדוק דברי רבנו, הנכון,
ופקפקתי בדברי הרב דברי שלום.
אני נזכר וטענתי עליו, וגם לפי עבודתו אין העוול גם כן נהנה מזה שאחרים לובשים מנהלים ועושים לא צרכיו,
אשר אין כן אם יהיו יחפים.
וכן לסומן מברך פוקח עיוורים, בגלל שנהנה מפתיחת עיניים של אחרים.
והעליתי עיקר שהאבל מברך,
וכן עם הדבר.
אף אגב שהעלו האחרונים, אם ברך שלא עשני אישה, לא יברך גוי ועבד.
כי יכולים לפי הסדר.
מהרחוק לקרוב.
וכן אם ברך על העבד, לא יברך על גוי. כל זה יברך בשיעור מלכות.
וירך בשיעור מלכות בתוך הברכה, כמו שראינו מקודם.
ואנשים יברכו שעשני כרצונו ולא בשיעור מלכות. די כפלוגתא בזה.
ספוג בחוץ להקל, וטוב לארח בשיעור מלכות בתוך הברכה.
ולמה אישה מברכת שעשני כרצונו?
מה מסביר הרב בעולת ראייה?
שעשה אותי עושה את רצונו.
ולכן אני צריכה לקיים פחות מצוות, כי המצוות תפקידן
ליישר את בני האדם.
ואישה יותר קרובה לקדוש ברוך הוא,
כשאתה יותר רוח הקודש מהאיש,
אתה יודע שאין שוויון?
אתה יודע את זה?
ספרדים.
כן, אשכנזיות ושאירות.
י׳ג.
מי שישן בלילה על מיטתו שנת קבע ונאור קודם חצות,
לא אברך ברכות השחר.
אה, הופ, מה, אני דילגתי?
יואו, נכון. כן, סליחה, סליחה, סליחה, סליחה.
יא.
ברכת המעביר מסתיימת בברוך,
אגומל חסדים טובים לעמו ישראל,
ולכן אין עוני ממן אחר ותנומה מאפאפי.
וצריך לומר ויהי רצון בוו,
גם לומר המעביר, בלשון יחיד,
שאומר מעיני ומאפאפי, וכן תרגילני, תדביקני,
וכן השאר בנוסח ואי רצון, וכן הוא נוסח רבותינו זל בשס.
וכן הוא בסידור רבנו רשע, שאין דברי שלום, מה שכתב בזה יהיו אין שם.
סעיף יב, על פי צריך לומר והערב בו, כי יש מחלוקת.
שתי ברכות התורה הוא שלוש.
עם כל זה שתי ברכות הן, ואוהד ייממן אחר ברכת הראשון וקודם והערב.
סליחה,
וקודם והערב.
לא ילמד, לא בתורה שבכתב, לא בתורה שבעל פה, בלתי ברכת תורה.
ולפסוק דין בלא טעם מותר,
אבל אם יאמר תם, אסור.
וחל לכתוב תורה ולשמוע, נמי אסור בלא ברכת התורה?
אס.אם.אס מותר להחזיר, לפני ברכות התורה הוא קם בבוקר ואומר שמשהו שאל אותו שאלה.
נכון?
כן ולא, כן.
אס.אם.אס קצר,
בלי נימוקים.
יפה, שאלתי אס.אם.אס. אבל ערעור מותר, ואילו שאומרים עד ערעור מותר, אנו אם יערער בלבו בלבד
בלתי עיון בספר, ונשים נמי בפחות ברכת התורה.
אם ישן ביום על מיטתו שנת קבע,
היא כפלוגתא יחשיב ההפסק וצריך ברכה או לא.
ומשום שספק ברכות לעקר, וער בלשם ומלכות.
וער בלשם ומלכות בלבו.
ומי שחטפתו שינה בתוך ברכות השחר,
אז כל ברכה שהוא מסופק בה אם ברך עוליו, לא יברך בספק.
אפילו הוא מסופק בברכות התורה.
כי הרי יש מי שאומר שברכות התורה זה דין תורה.
כי שם השם יקרב הוא גודל אלוהינו.
על כל פעמים וערב לשם המלכות. וערב לשם המלכות בתוך הברכה.
אם שכח ולא ברכת השכח קודם תפילה,
אברך לך ברכות התפילה,
חוץ מברכת המחזרין השמון.
למה?
כי הוא נפטר בברכת בחיי אמיתיים,
וחוץ מברכות התורה שהוא נפטר באהבת עולם.
אנחנו לא נרגעים.
שום דבר. ובעברת את השקיעה. אה, עכשיו הגעת כבר ללילה, בקיצור, נשפכת.
עכשיו תהיה, שאלה אם אתה ממשיך לישון אחר כך בלילה או שאתה קמת ליום למחרת.
שיבוש מערכתי מה שנקרא.
מי שישן בלילה על מיטתו שנת קבע ונאור קודם חצות, זה עכשיו אנחנו מבינים,
לא יברך ברכות השחר, כי נראה מסתימו דברי המקובלים וכן נראה בדברי הזוהר הקדוש.
אך ברכת התורה יוכל לברך קודם חצות מאחר שכבר יישן שנת קבע.
ונראה מזוהר הקדוש
ונראה מזוהר הקדושה
וכנראה מהזוהר הקדושה.
מיהו אימון נעור קרוב לחצות
נכון להמתין עד אחר חצות כדי לברך ברכות השחר עם ברכות התורה.
קצר כדי תיקון בכל יום ויהיה קשר אחד.
זה בתנאי שהוא גמר את השינה.
ואם ירצה בזמן מועד זה שבנה בנה יאמר פסוקים של שירות ותשפחות.
שאלתי ילדידנו הגאון הרב חסיד מורנו הרב רבי אליהו מעני
על מנהג החסידים בירקות ושבית ירושלים כן תיבנה ותכונן ואשיב וזה לשונו בין הפשטנים בין המקובלים כולה עלמא מודו
שאם ישן שנת כאב וחייב לברר ויכול לברך, וכן נזכר יראה בלשון זוהר הקדוש
ואין בקדוש מלך. אמנם יש שתי כוונות בברכת התורה, אחת פרטית, והיא נזכרת בנהר השלום,
וזושכת גם קודם חצות, ואחת כללית,
בכלל יש שמונה עשרה ברכות, ונזכרת בשאר הכוונות,
דפוס ירושלים דף א',
ובוודאי אם אברך קודם חצות, לא יתקן שזה היה תיקון, כיוון שהעליונים לא נתקנו,
איך יתקנו התחתונים.
מכל מקום הוא מנהג בבית אל בזמן שהוא קרוב לחצות ממתינים עד חצות
אבל אם יש זמן הרבה לחצות יש מברכים ברכות התורה ולומדים
ובחצות יברכו שאר ברכות יש חסידים שאף על פי כן ממתינים את חצות בעבור תיקון סדר
השמונה עשר ברכות עד כאן לשונו נטרר רחמניה ופרקה במילים אחרות
המסקנה היא שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה
אם הוא רוצה לפני רוצה אחרי ועדיף
אחרי חצות
לברך את כל הברכות עוד פעם מי שישן כבר שנות קבע
אמרנו, מי שישן ארבע שעות לפני חצות, כמו שישן
שמונה שעות אחרי, אז הוא קם ליום חדש.
בכל זאת תחכה עד אחרי חצות כדי לברך
ברכות התורה.
מי שישן ארבע שעות לפני חצות, ישן שמונה שעות.
זה המקסימום שצריך. תישן בין שמונה לשתים עשרה,
תקום ליום עבודה.
עובד.
בדוק.
למי שבדק.
חייב אדם לברך
מאה ברכות בכל יום
ובשבת ויום טוב יחסרון מחמת ברכות העמידה.
כמה חסר?
מה?
בכל עמידה, כמה חסר?
שתיים עשרה.
כי שלוש עשרה במרכז, יש אחד של קדושת היום,
אז שתיים עשרה.
ואז אשלים אותה במיני פירות וריח טוב. הנה מפרש בדרך רבנו ארי זל
ושער רוח הקודש וזה לשונו.
דע כי עשרים ושתיים אותיות אלפא בטא הן תלויות במאה ברכות שאדם מברך בכל יום.
כאשר אין האדם מברך כלל איזו ברכה מהם,
תחסם ממנו אותה אות שאותה ברכה תלויה בה.
ואם ברך אותה אלא שטעה בה, אז תהיה האות ההיא מצויה.
אמנם תהיה חסרה בעצמה.
ואם ברך אותה כתיקונה אלא שלא נתקן בה, אז תהיה האות ההיא חשוכה ובלתי מהירה.
עד כאן לשונו. מזה תבין כמה צריך האדם להשתדל בימי הברכות
ולהשתדל בימי הברכות ולברך אותם כמו שצריך.
כדי שיהיה לו אור בלימוד התורה. כי באיזה שפה לומדים תורה?
22 אותיות.
אותן 22 אותיות שבהן נברא העולם.
זה כל האור שמאיר לנו כדי שנוכל לפתוח את ליבנו בתורה.
כדי שאדם יוכל להיות מואר בתורה, תברך ברכות כמו שצריך.
לא, זה 100 ברכות.
22 אותיות.
זה 100 ברכות.
כן, כן.
לא, הוא אומר שביום טוב ושבת שחסר, משלים אותם במיני פירות וריח.
שבדרך כלל יש לך 100 ברכות במשך היום.
זה ברור.
מאה ברכות מינימליות.
איך?
לא משנה, מי הם?
מתוך המאה שיש לך כל יום.
ואם זה בשבת, מה שאתה מוסיף.
העיקר שיש מאה ברכות, שם השם.
מאה פעם.
אתה מוציא שם השם.
לא משנה. לא, לא, לא.
כי זה, כי בדרך כלל, בדרך כלל,
המאה האלה,
בהם תלויות ה-22 מאותיות.
מה זה מאה אלה?
אם בירכתי שמונה פעמים שהכל זה חלק מהמאה, גם יכול להיות.
כמובן, על פי ההלכה, כן, לא לברך סתם.
כי בדרך כלל,
כי בדרך כלל,
הוא לא התכוון שזה דווקא הברכות מצד,
נותן להסכבי בינה ונותן להיאף כוח, אלא שם השם שבהם.
כל אחד מהם יש שם השם.
שם השם שבהם מחיה את האותיות.
אז בשבת זה ברכות אחרות,
כי אין אותן כמו שיש באמצע השבוע.
המאה הברכות שהאדם מברך.
האדם מברך יותר ממאה.
באמת יש כאלה שאחר כך מוסיפים, אה?
כן, כן. נכון, נכון. על הפנים.
זה באמת יום כזה, תשעה באב.
בסדר. ובאמת זה חשוך ולא מאיר.
מישהו לומד תורה בכלל בשבת?
ביום כיפור?
סליחה. בתשעה באב.
אף אחד לא לומד תורה בתשעה באב. לומדים איזשהם דברים של אבלות וזה.
או מאיר בתשעה באב, הלוואי שנזכה.
תפילתך תקובל במרומים.
מצטרפים אליה.
טוב,
מצאתי כתוב.
טוב שהאדם ירגיל עצמו לומר בכל יום שלושה פסוקים אלו,
כתובים בדברי הימים,
סימן כט.
ויברך דוד את השם לעיני כל הקהל ויום הדוד, ברוך אתה השם אלוקי ישראל, לך השם הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד והאושר והכבוד בפניך ואתה משה בכל.
כאשר תקנו חז״ל בסבירות בכל יום. והאדם יאמר אותם בפני עצמם בכל יום עשר או שבע פעמים.
ובכל פעם יאמר אחריהם פסוק ברוך אתה ה' למדני חוקיך
מלבד תועלת סודית שיש באמירתם אתם יודעים סודית
עוד תועיל לומר להשלים לו מספר מאה ברכות בשעת הדחק עד כאן מצאתי נראה לי שהוא מנהג יפה ונכון
אין פתחי תשובה יורד דעה
מה שכתב בשם הרב פרי תבואה מה שקיבל מרבותיו יאוין שם עוד מצאתי כתוב בכתר מלכות כתיבת יעל
מנהג יפה לומר האדם בכל יום פסוק ברוך ה' לעולם
אמן ואמן ארבעים וחמישה פעם כמניין
מה השם אלוהיך שואל מעמך
מה זה ארבעים וחמש מה אמר דוד המלך מה השם אלוהיך שואל מעמך
מאה השם אלוהיך שואל מעמך זה המאה ברכות
בסדר ופה הוא אומר להגיד ברוך השם לעולם אמן ואמן ארבעים וחמש פעם הוא אמרו אמן ואמן
יכוון בשילוב של שם הוויה אדנות
אמן פעמיים גם על יות כמבקה גם על אדנות
וזה הפסוק כאילו במקום תשעים אמינים שחייב אדם לומר בכל יום.
גם תשעים אמינים, לא רק מאה ברכות.
מה זאת אומרת? איך? לא יודע.
בעת שהוא אנוס ואינו יכול לענות,
כגון שהוא יושב בבית לבדו,
ואין הולך לבית הכנסת וחמת אונס עד כאן.
ונראה לי שמנהג יפה הוא זה.
וכן אני נהגתי לומר פסוק זה כמספר הנזכרה בכל יום לאחר פרשה של ברכת כהנים,
שהרואים אותה לאחר ברכות השחר בכל יום.
ועשיתי כן כדי שלא תשכח אמירתה ממני.
בסדר ככה, מי עושה את זה?
הרבי נשחי.
מאחר שעשיתי לה זמן קבוע,
מאחר פסוק זה אני אומר, 17 פעם פסוק
אור זרוע לצדיק ולישראל ילב שמחה. כמו שכתב הגאון,
הרב הגאון, רבנו אחרים ורבי חיים פלאצ'י,
שנכון לאומרו 17 פעם בכל יום.
תשימו לב, חוץ מכל התפילות והכול,
מה עוד אומר לנו הרב בן נשחי כדי לקבל הוראה של תורה, מה לעשות?
מה?
ויברך דוד,
שלושת הפסוקים האלה,
מה להגיד אותם?
עשר פעמים או שבע פעמים.
אחר כך, ברוך אתה ה' ילמדני חוקיך.
בסדר?
ואחר כך צריך לומר ברוך השם לעולם אמין ואמן ארבעים וחמש פעם.
בסדר? ואחר כך לומר שבע עשרה פעם,
אור זרוע לצדיק ולשאול ערב שמחה.
בקיצור, תקומו מוקדם, תתארגנו, הכול ערב בסדר.
בכל מקרה, בואו נאמר ככה, אנחנו במכון מאיר
אני אוסיף את זה.
כשאנחנו במכון מאיר אני מבקש מהאנשים
לא להשתגע,
להתחיל לאט לאט, לאט לאט
לארגן את עצמם על קיום מצוות,
אפשר להגיד לשם ייחוד,
לחשוב על הברכות,
כמו שראינו כל מה שכתוב פה.
כל ברכה וברכה שמוציאים מהפה, תחשוב מה אתה הולך לברך,
תראה שאתה באמת הולך להגיד את הברכה הנכונה,
תבדוק אם אתה אומר את הכל בהיגוי נכון.
זה בעצם הבסיס לכל.
אם אנחנו עושים את זה,
בעזרת השם, הכל אחר כך יגיע בכיף.
לא להיכנס למין לחצים של 20 פעם, 30 פעם, 70 פעם.
לא בבית ספרנו.
אתה יודע שיש רף כזה
של רצונות וצרכים שנגיע אליהם בעזרת השם.
אבל בתנאי שזה מרגיע אותי.
אמרתי כך פעמים.
לא, אמרתי ככה או שכחתי.
פעם התקשרה מישהי, היא אומרת,
ארבעים פעם שיר השירים בקוטים.
יואו, והיום היה ככה וזה, ומה יהיה,
מה קרה פה.
רוצים לעשות טוב לאנשים, מה יצא מזה?
נרבים.
בסדר, זה ברור?
להרגיע.
אם זה כיף לך, מתאים לך,
טוב לך, רוצה לקבל יותר, אין בעיה,
הכול טוב.
אבל אם זה מתחיל להכניס ללחץ,
מייד להפסיק.
אפילו בלי לשאול אותי. מי שרוצה לשאול, שיבוא לשאול.
אני אגיד לא.
שיגיד שהרב אמר לא. לפעמים רוצים כיסוי, נכון? בסדר, אין בעיה.
בסדר, בעזרת השם, הקבוצה ברוך הוא יזכה אותנו
לברך ברכות כהלכתם,
לראות שם השם,
מזכירים את שם השם, צריך לדעת שזה
מעלה גדולה, אור גדול
חוזר אלינו.
בעזרת השם יזכה לי גאולה שלמה,
במהלך ימי מאלה.
כל טוב.
