כמדי שבוע לומדים הרב בנישחי והשבוע הרב בנישחי מזכיר לנו את הלכות חנוכה כיוון שבעזרת השם חנוכה בספרים הסטנדרטיים נקרא לזה ככה עמוד נא אמר המחבר
אזכיר עוד בפרשה זו הלכות חנוכה
אשר רוב השנים אני דורש אותם בעזרת השם יתברך בפרשת וישב
בדרך כלל פרשת וישב היא הפרשה שמקדימה את חנוכה
שנה היא מקדימה ביום אחד
כן, יום שני, ראשון בערב, זה הדלקת דעות חנוכה.
תמיד אנחנו מדגישים את העניין הזה בפרשת וישב, שרשי אומר שם,
אחרי שהוא מביא את כל הביאור של הפרשה,
הוא מדבר על כל המניעה של אלופי עשיו בסוף פרשת וישלח.
זה מדכא, אתה רואה כמה הם התפתחו,
אתה רואה את הגויים מתפתחים, עשיו מתפתח.
שנה ראשונה, שנה ראשונה.
שנה ראשונה אמר נא, אתה מסתכל בשנה שנייה.
בועז.
אז רש״י שמה מביא, היה בית יוסף לאהבה,
בית עסב לקש, ודלקו.
כן, כמו שאומרת המשנה, חנווני זה ראה את הפשטני,
רוצה להכניס את הפשטן שלו, אמר, איה, איפה ייכנס
הפשטן הזה בכל השוק? אמר לו אחד,
גץ אחד יוצא מהמפוח שלך,
הנפח,
ושורף את כל הקש, ואין לנו שום את כל הפשטן, והכל יהיה בסדר.
רש״י פה בעצם רומז
לעניין הזה שתסתכלו במשנה במסכת בבא קמא
שיש את העניין שמי ששם את הנר שלו מבחוץ האם הוא חייב או לא חייב
מוזכר שמה בדרך אגב שאם זה היה נר חנוכה
רבי יהודה מתיר זאת אומרת הדליק למצווה אז אם נשרף הפשטן אז הוא לא חייב
בסדר זאת אומרת יש לנו איזושהי תזכורת בהפוכה כמו שאומרים בשושו
חנוכה עוד מעט
כי בדרך כלל וישב זה לפני חנוכה
אלא אם כן יש שתי שבת.
אז גם פה הרב בן נשחי הוא תמיד מזכיר,
הוא אומר אני דורש בשבת וישב ולקראת חנוכה, וזה מה שאנחנו עושים.
כתוב בפרשה ובגפן שלושה שריגים.
כן? זה סיום פרשת וישב, החלומות של שר המשקיעים
ושר האופים כשיוסף נמצא בכלבוש, בכלא.
בסדר? הרבה צדיקים בכלא, גם האדמו״ר הזה כן היה בכלא, גם עוד כמה הוא בכלא.
גם יוסף הצדיק היה בכלא.
כנראה שהכלא מפתח משהו.
טוב, לא מומלץ, לא מומלץ, אבל בסדר, לא מומלץ.
טוב,
ובגפן יש שלושה עשר הגדים, ואי כפרה אחת עלתה ניצה, הבשילו אשקלותיה ענבים.
נראה לבסייעתא דשמיא הגפן, אלו ישראל,
שנמשלו לגפן.
שהוא עץ חלש ורך.
מצד אחד הוא יורד כאילו שיח, הרי הגפן לא עומד בפני עצמו, הוא מודלה.
ואם הוא לא מודלה אז הוא על הקרקע.
מי שרואה באזור הר חברון את הגפנים,
הם לוקחים את הגזע המרכזי ושמים מתחת אבן,
שזה לא יירקב מהגשם
בחורף שהוא לא פורח,
אחר כך זה שוכב,
בסדר?
עץ חלש ורחח פירותיו טובים מאוד,
שיש בהם גם אכילה וגם שתייה.
כן ישראל, אף על פי שהם רכים וחלשים,
עושים פירות טובים בתורה ומצוות.
גם הגפן אינה מקבלת נטייה אחרת, שלא תתערב בשאר אילונות.
כן, כי מרכיבים גפנים, מרכיבים אותם על גפן אחר, לא על עץ אחר.
כן ישראל, כתוב בהם, הן עם לבדד ישכון.
ואי אפשר שיטמע איש ישראל בסטרא אחרא ויתערב בה לגמרי.
אין דבר כזה שיהודי מקלקל את עצמו והולך עם גויה.
ואין דבר כזה שגויה תלך עם יהודי.
בסדר?
יכול להיות שיש איזה קלקול מקומי באיזשהו מקום, לא תופס מים.
איך אומרים? בסוף מתגרשים.
אלא סופו לצאת ממנה.
והיא תוקן על ידי כמה גלגולים
כי השם יתברך או שם מחשבות לבלתי יידח יומנו נידח בסוף כולם חוזרים לחיק אביהם
כל יהודי בסוף איפשהו התגלגל בעולם
איפה הנשמה שלו הסתובבה בסוף הוא חוזר לעם ישראל
נבל יידח יומנו נידח גאולה שלמה תהיה כשכל הנשמות
נחזרו לפה
מי יודע מי שמגיע מאיפה הוא הגיע
ומה היה ואיזה דורות קודמים היו שעכשיו הוא פתאום
הכיר שהוא נכנס לעם ישראל.
חזרה
ואמר שלושה שריגים כנגד נפש, רוח, נשמה
שנמצאים בישראל דווקא,
שאומרות העולם אלה מלנפש מן הקליפה של עשייה.
ותיקון של ישראל הוא שלושה-שלוש מדרגות,
הוא תחילה והיא כפורחת.
מה זה כפורחת?
תשובה שבהרהור הלב.
ואחר כך עלתה ניצה,
תשובה למעשה, אך בהיראה.
אחר כך הבשילו השקלותיה הענבים,
תשובה מאהבה,
שהזדונות יתהפכו לזכויות, ואף כא בלשון בישול
לרמוז על הצניעות של התשובה, כמו שכתוב, והצנע לכת
עם אלוהיך, שאם יעשה תשובה בצניעות,
יצליח בה יותר.
לא שם על עצמו שלט, אני בעל תשובה.
וידוע שכל דבר המתבשל בקדרה, אם יכסו הקדרה, יתבשל בטוב וגם במהרה.
איך אומרים?
מבשלים בסיר, תמיד מכסים אותו, ומכסים אותו יש בישול יותר טוב.
או יובן אומרו שלושה שריגים כנגד מחשבה,
דיבור ומעשה שצריך שיהיו התורה והמצוות בשלושתם
וישראל לא יהיו שלמים אלא רק בשלושה אלו ביחד.
אני דתי בלב, אני דתי בפילוסופיה, בסדר?
אני דתי בפה, כן, דבר הרבה.
מה צריך?
הכל שלושתם,
שלושתם ביחד.
גם מעשה, גם מחשבה וגם דיבור.
נתחיל לפי הסדר, מחשבה,
נגזר מהמחשבה דיבור,
ואחר כך מגיעים לידי מעשה.
נמצא שלמות התורה והמצוות הוא רק בשלושה אלה.
אין דבר כזה רק אמונה,
אין דבר כזה רק הלוכה ואין דבר כזה מחשובס.
בסדר? לא קיים.
אני צריך להיות איש מאמין שחי חיים מעשיים.
כל המחשבות שלי נתונות לעבודת השם.
והדיבור שלי בעבודת השם.
כל מה שאני עושה זה בשביל לקדם את מציאות הבורא בעולם.
כל אחד במקומו.
אבל כל מה שזה, זה כל תפקידי בחיים.
זה ברור גם.
יפה, לא? שתדע.
לכן התורה נקראת אור והמצווה נר. דכתיב כי נר מצווה ותורה אור.
דהיינו כי הנר כולל שלושה דברים ביחד, הוא עצמו,
הפתילה והשמן שבתוך הנר. כי מה זה נר אמרנו בלשון חכמים?
כלי שבתוכו שמים שמן ופתילה.
זה נר אמיתי.
לא כזה מין קנדל של פרפין כזה.
אה, זיופים.
אתה מכיר כאלה ארוכים?
נרלי נרלי דקיק בגן, לא שרו, נרלי, לא שרו. טוב, בסדר.
ואם יחסר אחד מהם, לא יעשה נר פעולתו.
וכן עמי האור שיש בו שלושה גוונים, כנגד שלושה הנזכרים.
לכן בחנוכה נעשה להם הנס באור המנורה,
שהיא משולשת כלי ושמן ופתילה.
וגם האור שלו משולש בשלושה גוונים, לרמוז,
שזכו לנס זה, על אשר הייתה עבודת הקודש אצלם שלמה,
במחשבה ודיבור ומעשה.
ולכן גם יוסף הצדיק עליו השלום,
בני שעבד את השם יתברך עבודת תמה בשלושה הנזכרים.
עשה לו נס בדיבת אשת פוטיפר,
מחמת האש
שרמוז בו שלושה הנזכרים.
וידוע מה שכתוב בתורגום יונתן בן עוזיאל,
שהיא הביאה חלבון ביצה והניחה למיטה לחזק הדיבה.
מה שכתב יונתן בפסוק, ראו,
הביא לנו איש עברי לצחק בנו. מה זה ראו?
תסתכלו.
מה הראת להם?
חלבון ביצה על הסדין.
כן, אתה מבין מה היא עשתה ל... הלבישה תיק, נו,
הלבישה תיק.
יפה. -ראו דייקה, ואחר כך נבדק זה על ידי האור,
ונתבררו שקרים שלה, ולא נהרג, כי רצו להרוג אותו.
הוא אמר, מה פתאום?
איך בודקים?
עם אש.
בודקים אם אש, משנה את הצבע, מתכלה, מה קורה פה?
-בכלא, אבל לא מת.
וזה שכתוב אור זרוע לצדיק זרוע עוזר לצדיק הוא יוסף
שנקרא צדיק בסתם ולכן נקראת חנוכה
היינו תיבת אור שהיא תיבה של חמש ועשרים שבתורה בסדר בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ עד מילה עשרים וחמש מה היא?
אור זה ברור מה אני אומר?
קח את החומש תתחיל לעבור את המילים ספור את המילים
מילה עשרים וחמש בתורה אור
זה מה שהוא אומר
שהיא תיבה של חמש ועשרים שבתורה כי מבראשית עד יהי אור נמצא תיבת אור היא התיבה של עשרים וחמש
ולכן הנס התחיל בכ׳ לחודש ולזה אמר יהי אור
ויהי אור יהי עולה
גימטריה של יהי
שני יהודים ו־ה״
עשרים וחמש
עולה כ׳ה יש בו נס של אור ולכן בזכות שלמות העבודה ושלושה נזכרים ניצלו משלושת הגזרות שגזרו היוונים
מה היו הגזרות?
לבטל שבת
נבטל קידוש החודש וברית מילה.
וגם זכות התורה, שהיא חמישה ספרים, מגיע לבטא שלוש גזירות לראשי תיבות של חמש,
שהוא ראשי תיבות, חודש,
מילה, שבת.
גם הנס היה בשמש, תרגמו משך,
שהם ראשי תיבות של מילה,
שבת, חודש, רואים?
ולכן הנס נעשה בסוף החודש, שנמשך שמונה ימים,
כדי שיזדמן באילו הימים שבת וגם ראש חודש.
ולכן בלילה הראשון יתקנו גם שלוש ברכות. שמנו לב מה עשה פה הרב בן איש חי.
מחשבה, דיבור, מעשה.
שלושה חלקים נפש, רוח, נשמה.
מחשבה, נשמה, נפש,
רוח, דיבור.
נפש, מעשה.
בסדר? ואנחנו שלושה חלקים.
בגפה שלושה שריגים.
כמו שאומרים,
שהכל מתחלק
שלושה חלקים.
כל דבר.
שלושה חלקים.
ולכן הוא הגיע גם לגזרות של יוון חודש מילה ושבת. ולכן מה יש לנו בחנוכה?
מה יש בחנוכה?
לא יכול להיות בלי לפחות שבת אחת,
נכון?
שמונה ימים,
לפעמים גם שתיים.
ויש לנו ראש חודש,
ויש לנו שמונה ימים שזה ימי מילה.
החג היחיד שהוא שמונה ימים.
אין עוד חג שהוא שמונה ימים.
תקשה עליי.
שמיני עצרת, שמיני עצרת רגל בפני עצמו. בסדר?
סוכות שבעה ימים.
מה הפירוש? זה חלק מהחג.
זה חלק מימי החג. ודאי, שבעה ימים.
אין שמונה.
החג היחיד, היום, נגיד, הפעם היחידה שאומרים לו תגידו שמונה ימים, הליל שלם רצוף,
בגלל סיבה אחת, זה בחנוכה.
בסדר? ולכן הכל מתחילים לשלושה ימים, וגם בלילה ראשון מברכים שלוש ברכות.
אומר לנו הבן איצחי,
בלילה ראשון מברכים שלוש ברכות להדליק שעשה ניסים ושהחיינו.
ונתנו הפוסקים זל סימן.
עשה לך שרף
ושים אותו על נס,
וראה אותו, והיה כולו נשוך, וראה אותו,
וחי.
מה הסימן פה?
עשה לך שרף. מה זה שרף?
לשרוף, להדליק.
מה זה שרף פה? נחש הכוונה.
נחש, שרף פה, הכוונה נחש בחומש.
למה הסמל של חיל רפואה זה נחש על תורן?
זה מהתורן.
עשה לך שרף, שים אותו על נס. מה זה נס?
נס אבחן, נאמר, כן, תורן.
בסדר?
והיה כל הנשוך וראה אותו וחי.
וכי נחש ממית הוא נחש בחיי, אלא
אתה מכיר את השיר?
לא?
וכי נחש ממית הוא נחש בחיי.
אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה, ועד התורן,
כשעבדים ליבם שאביהם בשבי שמים, מיד היו ניצלים.
הרי מה הסיפור בסוף? הכל עבודת השם, מה אנחנו מדברים?
עבודת השם.
טוב,
עשה לך שרף ושימו אותו הנס וראה אותו וחי, גם נרמזו באותיות מספרם,
שהוא אותיות שלושה,
שגם הם סימנם שלושה, ראשי תיבות שעשה להדליק שהחיינו הנרות הללו.
בסדר?
ואחר שהדליק נר ראשון יאמר הנרות הללו, במסך מתוקן יפה,
שיש בו ל'ו' תיבות כמניין נרות אל כל שמונת הימים, בלי השמש.
שרפים עומדים ממעל לו.
מה זה שרפים?
הנרות.
כמה?
סך הכל? אחד ועוד שתיים ועוד שלוש ועוד ארבע?
36. תוסיף את השמשים,
אבל תמיד אומר, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. איזה פח? הפח שמן,
פתחו אותו, הדליקו,
אנחנו נמלטנו. מה זה פח נשבר? כמה זה פח ריקי שניים?
כמה זה פח?
88. ריקי שניים?
יפה. זה מספר הנרות עם השמשים, נכון?
ביום הראשון, שניים.
ביום האחרון, תשעה.
בסך הכל,
44. הפח נשבר ואנחנו נמלטנו.
בינתיים אנחנו שרפים ועובדים ממעלו, זה מספר הנרות המחויבים
סך הכל בימי חנוכה,
שאנחנו מהדרין, מילה מהדרין.
אבל גם שבנרות שבת נוסח הברכה הוא להדליק נר של שבת,
בנרות של חנוכה מברכים להדליק
נר חנוכה.
ספרדים. כן. למה?
ואין אומרים של,
כדי שיכוון המברך בראשי תיבות.
מה זה להדליק נר חנוכה,
ראשי תיבות?
נרצה חסד לאלפים.
ובראשי תיבות פסוק נפשנו חיכתה לשם
שגם הם ניצלו בשביל שבטחו בשם יתברך וציפוי לישועתו. ואמרתי בסייעתא דשמיא שנכאן היה נס מחודש כסלו שראשו וסופו כו
מספר שם הוויה
ואותיות הנשארים באמצע הם ראשי תיבות
לפורקנך סברית השם
בסדר כ' וו'
ובאמצע הזה ס' ל' י'
מה זה לפורקנך סברית השם?
תרגום
של מילה
שאלה פסוק?
לישועתך קיוויתי השם.
בסדר?
לכן כוו כסלו ג' אם לא בירך שהחיינו בלילה הראשון
ואיזושהי סיבה
לא הדליק ולא משנה מה
יברך בלילה השני
וגם האבל שהוא תוך שבעה ימים לאבלות יברך שהחיינו
אבל אונן ידליק בלא ברכה מה זה אונן?
מי שמתו מוטה לפניו ועדיין לא נקבר
ואם אפשר בשליח, נכון ועדיף יותר. עדיף שבן אדם אחר ידליק את הנרות באותו בית.
ד. מצווה להניחה בטפח הסמוך לפתח, אפילו בזמן הזה שמדליקים בפנים.
מה זה בזמן הזה שמדליקים בפנים?
הנה, הוא כבר עבר לתל אביב.
אתם מבינים?
בקומה שלושים.
בסכנה.
בזמן הזה, בסכנה.
בבגדד לא היו שלושים קומות.
בסדר?
בשעת הסכנה.
אז בזמן הזה. אז מה נגיד?
ראיתי מי שכותב שקבע שבזמן הזה הבן איש חי או אחרים אומרים בזמן הזה מניחה על שולחנו אז גם בארץ ישראל כבר אפשר להדליק בתוך הבית ואין מצווה להדליק בחוץ.
רבותינו הגענו לארץ ישראל,
חזרנו הביתה,
חוזרים לכל ההלכות
שאפשר לקיים אותן כשעם ישראל יושב בארצו וידו תקיפה.
לא מפחד מהגויים.
זה ברור.
ולכן צריכים להדליק נרות במקומם הראוי להם.
בפתח הבית מי שגר בקומה ראשונה
ומי שלא בפתח שנראה ברשות הרבים
עד גובה מסוים כמובן, 24. בסדר.
חזרנו לארצנו הקדושה.
9.60. בסדר.
אני צריך לדייק, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אני צריך לדייק, אין לזה שיעור.
נכון?
אחר כך ילמדו אנשים, זה בעיה.
אתה צודק כמובן.
כן.
אז מצווה להניחה בתפח אסור מול הפתח,
זאת אומרת, גם מי שגר במגדל גבוה ומהחלון שלו יש יותר מעשרים אמה מהרחוב,
או לפי שיטה אחרת, מגובה העיניים של בן אדם.
בסדר, אתה מבין למה זה לא מדויק בדיוק?
יש מי שאומר שצריך לקחת מגובה האדם עשרים אמה, לא מגובה הרצפה.
יש מי שאומר מגובה הרצפה.
אז זה בין
תשע שישים ל-11,
12. בסדר, זהו.
עכשיו, מי שגר במקום יותר גבוה לא יכול לדאוג בחוץ,
אין פרסום נס לערבים.
אז מה הוא עושה?
מדליק בבית. אז איפה הוא מדליק בבית?
בטלפח הסמוך לפתח מבפנים.
בסדר?
נושא ברור. הרב שאול ישראלי, זכר צדיק לברכה,
ראש ישיבה במרכז הרב היה,
אמר שכיוון שיש מולי מלא בתים
ומספר הדירות שנמצאים מולי זה יותר מיישוב שלם בלא יודע איפה,
120 דיירים,
אז בחלון שלי, שגם גבוה, אפשר להדליק איזה גם פרסום נס לערבים.
חידוש, כי רבים אנחנו מדברים על כאלה שעוברו ברחוב
ולכן הזמן הוא זמן מסוים.
טוב, בוא נתקדם.
מצווה להליכה בטפח הסמוך לפתח אפילו בזמן הזה שמדליקים מבפנים ואם אין מזוזה בימין ינכנה בימין
ואם יש מזוזה ינכנה בשמאל הנכנס
והרי יש שלוש מצוות ביחד כי אדם הנכנס
מן הסתם לובש ציצית דורנו איש יהודי שלא הולך בציצית
כולם מטטפים בציצית שהוא טלית קטן שעליו
והראשי תיבות שלהם, צמח. את צמח דוד עבדך,
מהרת תצמיח,
ביאת משיח. מה זה צמח, ראשי תיבות?
ציצית, מזוזה, חנוכה.
בסדר? מצד אחד יש מזוזה, מצד שני חנוכיה,
באמצע
אני עובר עם הציצית.
ובזכות זה יבוא משיח צדקנו, צמח שמו.
ויתקיים פיתחו שערי ויבוא גוי צדיק,
כי ימי ושמאל תפרוצי.
כשיניח החנוכה,
שימו לב שמילת החנוכה,
המילה שיש לנו היום, חנוכיה, לא הייתה קיימת.
בסדר?
מי המציא את המילה חנוכיה?
מי שכתב את השיר חנוכיה לי יש,
קריאו את השיר הזה?
לא זוכר אפילו מי זה, זה רב ניצקי?
בקיצור משובח.
לפני 80 שנה.
בסדר?
אין, אני יודע בכלל. יש מנורת החנוכה ויש חנוכה.
אז אין, הוא כותב חנוכה.
וכשיניח החנוכה על מזוזת הפתח משמאל, יניח בלילה הראשון את הנר בקצה השני של מנורת החנוכה,
שהוא הרחוק מן הפתח ובלילה השני הניח נר שני בצדו שיהיה קרוב לפתח יותר מן הראשון ובו הוא מתחיל להדליק
עד שנמצא בלילה השמיני אותו נר הנוסף יהיה סמוך לפתח ממש
ובו הוא מתחיל להדליק כדי שיפנה לצד ימין בהדלקה בכל לילה.
אבל אם אין מזוזה בימין
שאז מניח החנוכיה בימין יעשה להפך שמניח בלילה הראשון הנר הקרוב לפתח ובלילה השני מניחו בצדו
וכן על זה הדרך, כדי שיהיה בחולה, פונה לצד ימין כשהוא מתחיל להדליק נרע נוסף.
סעיף ה', אומר הבן אשכרה, מניחה למעלה בשלושה טפחים,
ומצווה להניחה למטה מעשרה טפחים, ובדיעבד
אם מניחה למעלה מעשרה יצא,
ועל פי הסוד טוב להניחה מעט למעלה משבעה,
אם מניחה למעלה מעשרים אמה, לא יצא ידי חובתו.
בסדר? וזה עשרים אמה מהמקום שמי שמסתכל, אם זה בתוך הבית, בתוך הבית,
אני לא יודע אם שיש לו בית של גובה כזה,
ואם זה כלפי חוץ, אז כלפי מי שמסתכל שם, 20 ממה.
סעיף ו', אומר הבן איש חי, צריך להדליקה במקום הנחתה.
ואפילו
אם בעל הבית חולה ושוכב על מיטתו,
אין מביאים לו נרות חנוכה להדליקה אצל מיטתו,
ואין יכולתה אחר כך במקומה,
כי צריך להדליקה במקום הנחתה.
הדלקה עושה מצווה.
ולכן אם אינו יכול לקום להדליק במקום הנחתה, יעשה שליח להדליקה במקום הנחתה.
מי יכול להיות שליח?
מי שמחויב במצוות,
בהדלקת נרות.
מי שלא מחויב בהדלקת נרות לא יכול להיות שליח.
יש לוחו של אדם כמותו.
למה אני אומר? על מה אני מדבר?
הפיליפיני ההודי שנמצא אצל הזקן בבית.
אפשר להגיד לו תדליק בשבילי, זה לא עובד.
זה ברור.
אבל אפשר... אז יבוא מישהו,
ואם הזקן, הקשיש הזה בבית, בהדלקת נרות לפחות,
אם הוא לא נמצא כל השבוע לטפל בו.
לפחות שיבוא בזמן הדלקת נרות.
מה, אין לו ילדים?
אין לו משפחה?
מה קרה?
שכחנו?
בסדר.
טוב, זה מעשה אחר אבל, אנחנו
בהזדמנות נדבר עליו.
כן, כן. הוא חייב להיות חולה בשביל למעמד שליח?
לא.
מדברים עם מישהו שנמצא בבית ורוצה להדליק והוא לא יכול להדליק במקום, הוא אומר, תביאו לי.
אם הוא הולך על זה, שידליק במקום, מה הבעיה?
האם יש מישהו אחר שמדליק בבני בית רבים?
מי שרוצה שידליק, אם אכפת לי.
אחד מדליק בשביל כולם.
וילכה להיות בתור בית של בית הבית או שילכו למקום הכי טוב?
מה פתאום?
בבית שבן אדם ישן, שם צריך להדליק.
לא יעזור כלום.
אני הבנתי אם אתה שואל, הבנת? עניתי לך.
נאדה.
יט.
נישט.
בסדר, מה עזוב אתה רוצה?
זה ברור, מדליקים במקום שבו ישנים.
טוב.
ולכן אם לא יכול להגיד, יעשה שליח להדליקה בגוי. ויכול החולה לברך, והשליח ידליק בחדר ההוא לפניו, תכף ומייד.
בסדר?
החולה לברך,
השליח מדליק. אבל מי הוא השליח?
מי שיכול לעשות שליח. מי יכול להיות שליח?
מי שמחויב.
אין שליחות לגוי.
טוב.
ואחרי אשר העליתי בסייעתא נשמע בתשומה בספרי הקדוש
רב פעלים.
זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים.
שימו לב, פונקט.
מדליקים נרות חנוכה בזמן,
לא משחקים עם זה.
אנחנו לא בגלות.
בגלות מדליקים בתוך הבית, מי רואה? רק בני הבית.
תחכו ללאנץ'.
מכירים את הביטוי הזה?
אה, מכיר?
יפה.
מחכים שכולם יגיעו מהעבודה, שמונה בערב, ידידי, זמן הדלקה.
הוא בצאת הכוכבים.
שולחן ערוך,
רמב״ם אומרים לא מאחרים ולא מקדימים.
יוצא את הכוכבים. כשהגיע הזמן לא יאכל ולא ילמד
עד שידליק.
אז מה, ילך לשוק?
אם אפילו הוא מבטל תורה,
מפסיק לימוד תורה,
לא אוכל, לא לומד,
אז מה, עבודה כן? מה פתאום?
חנוכה בשעה חמש כולם בבית.
ואם מישהו נתקע בפקק,
הוא רוצה להגיע לירושלים, נתקע במודיעין.
אמרו לו, יאללה תהיה חשמונאי.
מודיעין. מה?
שיגיד לאשתו שתדליק בשבילו בשעה חמש,
וכשהוא יבוא בשש וחצי היא תביא לו כוס סטיין סופגניה
מטוגנת
לאפויה זה היה מוציא.
זה ברור?
סתם לבעלה.
מה אתה אוהב? אתה בלינצ'ס?
אתה בלינצ'ס.
לחוי, מה אתה רוצה? מלווחה.
אין בעיה. העיקר שיש שמן.
שמן. וחג השמן.
אתה עכשיו תתחיל לדבר כמו בת, מה אתה?
תגיד, אחר כך אני אשים פתיל על הראש ואידלק לבד
על כל השמש שאכלתי.
שום בעיה, שום בעיה.
ואם התחיל לאכול או ללמוד, פוסק ומדליק.
אם לא ידליק בצאת הכוכבים, ידליק ויברך כל זמן שבני בית ערים, אבל אם ישנים, ידליק בלא ברכה.
מי הוא די בשניים נאורים? תשים לב מה אומר הבן אשר חי. השאלה היא שניים חוץ ממנו,
או הוא ועוד אחד?
בוויכוח גדול.
דרך אגב, הרמב״ם,
צריך לדעת את זה, לפי הרמב״ם,
אם עבר חצי שעה או יותר,
זאת אומרת, זמן שתכלה רגל מן השוק,
אי אפשר להדליק בכלל.
אז אם מישהו רוצה לצאת לחובת הרמב״ם גם,
או מי שנוהג כמו הרמב״ם,
אין דבר כזה להדליק אחרי חמש וחצי.
לא קיים בלקסיקון, נדלג לחילופין למחר.
תגיע הביתה, מה זה לא בבית?
אין.
אני מדליק את החנוכה.
מה?
למה אתה יודע? זאת אומרת,
מישהו אחר,
אם בן אדם נמצא לבד,
הייתה לי מישהי כזאת,
אחות,
באים ב-24 לקחת אותה בהסעה, היא חוזרת ב-24 בלילה, היא גרה לבד.
מה היא עושה?
מה היא עושה?
מדליקה בפלאגה מנחה,
כמו בערב שבת.
שלוש, לא יודע, זה בדיוק השנה, שלוש עשרים וחמש, שלוש וחצי.
צריך לבדוק בלוחות מתי פלאגה מנחה,
אפילו במוקדם, יש שני סוגים.
וברגע שהגיע פלאגה מנחה, היא מדליקה, צריך להשאיר שמן שידלוק עד
חצי שעה אחרי צאת הכוכבים,
והיא יצאה ידי חובה.
עדיף לי שידליקו בזמן ויהיה בזמן עד צד הכוכבים והלאה
דלוק מאשר ידליקו מאוחר.
זה גם הפתרון, שנותן שולחן ערוך.
טוב,
צריך שייתן בשמן שידלוק לפחות חצי שעה,
ואם לא היה בשמן שיעור הדלקה חצי שעה בשעה שהדליקה, אפילו אם הוסיף בשמן אחר ההדלקה,
לא יצא ידי חובותו.
למה? כי אמרנו שהדלקה עושה מצווה, לכן גם לא מזיזים מהמקום, מדליקים במקום.
ואם ברך וידליק, ורק גבי שלא היה בשמן, יכבנה,
יוסיף בשמן ויחזור בדליקן, אך לא יברך פעם שנית. למה?
כי הוא עסוק בעניין.
לא הלך למקום אחר. פתאום הוא מתחיל להדליק, אה, יש בו מעט שמן, מה קרה פה?
על כן כל אדם ייתן עיניו קודם ברכה לראות אם יש בה שמן כשיעור.
כי יזדמן שהאישה, טוב שיש אישה, יש על מי לזרוק.
הניחה שמן כשיעור ונשפך מן הנדל על ידי איזה מקרה. אה, האישה הייתה בסדר, טוב, לא נכון.
יש מספיק שמן,
הכל טוב, סע קדימה.
לפחות חצי שעה.
והנרות הקטנים האלה, מכירים אותם בנרות של הגן?
כתוב עליהם שהם דורקים חצי שעה, בדרך כלל זה מקסימום חצי שעה.
אם קצת חם, יש הסקה פועלת, או
נרות קצת התחממו, זה יהיה פחות מחצי שעה.
מה הפתרון?
נו,
שימו אותם בפריזר.
זה פתרון של תפוצה מסוימת,
כן, שגם בנר הבדלה,
אנחנו שמים בפריזר נר הבדלה.
למה?
זה לא מטפטף.
תלמדו פטנטים, כי זה כפול למטה,
זה פחות מטפטף.
בסדר?
אז גם את אירועות חנוכה האלה תשימו בפריזר,
ברגע שהם יוצאים קרים,
מתחילים לדלוק, אז הבעירה שלהם יותר ארוכה.
יהיו הרבה יותר וחצי שעה יום.
סול.
טוב.
מה?
ארוכים ש...
אמרתי סול. בואו נגלה את זה רק המוסרות האלה. כן.
רק אנחנו פה.
כי אני מדליקה.
וכי בא הרוח.
אם היא דליקה, החיבה, כן?
הוא הדליק אותה והרוח כיבתה את החנוכיה.
היא מניחה במקום שליטת הרוח שאינה יכולה לעמוד בו, לא יצא את זה חובתו.
צריך שיהיה נכרנה במקום הרעול וידליקנה בלא ברכה.
אבל היא מניחה במקום שלא שולט הרוח, וקרה מקרה, וקבתה,
אינו זקוק לה מן הדין להדליקה.
ואם החמיר להדליקה,
ברוך היא, אין בעיה, יכול להדליק, לא יקרה כלום.
הדליק נר חנוכה ושכח ולא בירך.
מה הוא עושה עכשיו?
שכח לברך,
מרוב התלהבות, מדליק נר חנוכה.
את הברכות הוא שכח, ברכות לא מעכבות.
את המצווה הוא קיים.
נכון.
בסדר,
אני איתך, אני איתך.
הדליק נר חנוכה ושכח ולא ברך, אם עדיין לא הוא גמר נרות,
נברך ברכת להדליק והדליק הנשארים.
אף על פי שלא נשארים הם מינה הידור.
אבל אם גמר הדלקת כל הנרות ואחר כך נזכר,
אפילו שנזכר תוך כדי דיבור הוא לא יברך ברכת להדליק. למה?
כי אתה לא הולך להדליק.
כל המצוות מברך עליו, עבר לה סייתה.
כשבדייקה פלוגתא בזה, וספק ברכות להקל, אבל ברכת שעשה ניסים,
וכן ברכת שהחיינו, יברך אותה אפילו שלא נזכר,
אלא עד שגמר הדלקת כולם. כן, העליתי בסייתה דשמיע בתשובה ברעב פעלים.
לא, יצא ידו חובות הדלקה.
ברכות לא מעכבות.
בסדר? נטלת לולב ושכחת לברך. מה עכשיו?
תטול עוד פעם?
לא.
קיימת את המצווה.
לכן אנחנו לוקחים את האתרוג הפוך, כדי לא לקיים את המיצה.
נכון?
ככה עושים?
יפה. ואם הדליק נר אחד, וקודם שליבשר הנאורות נשפכו,
או אם טעו ולא הזמינו לראות את הצריכים לאותו לילה, שמו שניים במקום ארבע,
ששכחו מהם נר אחד, ולא הרגישו דלה עד שברך,
לא היה שיח, ולהמתין עת שיביאו לו האחד המשלים העניין, והדליקנו.
ואם שח,
בכל זאת לא יברך.
סעיף יא, מדליקים בבית הכנסת ומברכים.
אך צריך זה המדליק להדליק בביתו גם כן ולברך.
שמים לב, לא יוצאים מידי חובת
הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת.
בית הכנסת זה לא פרסום נס לרבים אלא פרסום נס לבית הכנסת כדוגמת בית המקדש.
ולכן בבית הכנסת לא מדליקים בחלון גם אם יש חלון
לרשות הרבים.
איפה מדליקים בית הכנסת?
בצד דרום.
כמו בית המקדש.
בדרום.
מי שבירך בבית הכנסת חוזר הביתה צריך לברך שוב
אבל אם הוא בירך שהחיינו והוא לבד בבית
הוא לא יברך עוד פעם בבית שהחיינו ולא ידע כבר על היום שהחיינו
זה לא קשור
אם אתה יצאת ידי חובת הדלקה או לא
זה ברור אבל אם יש עוד אנשים בבית שהוא מדליק ומוציא אותם ידי חובה, תברך שוב שהחיינו
לכן כדאי
לתת בלילה הראשון
בבית הכנסת, ולהדליק למישהו שיש עוד אנשים בבית
שיאמר שהחיינו לבית הכנסת, וירוויח שהחיינו גם בבית.
אבל אם מביא מישהו שהוא לבד בבית
הוא מדליק בבית הכנסת, כשהוא בא הביתה הוא מדליק בבית הכנסת, שתי ברכות.
טוב.
והמדליק בלילה ראשון בבית הכנסת שבירך שהחיינו גם כן עם רוח סיני אינו מברך בביתו שהחיינו, מפני שכבר ברכב בית הכנסת.
וכן מה לעשות ברכות להקל.
ולכן יוכל ליל ראשון שחנוכה בליל שבת
שהם ברכים בו שהחיינו, הוא כבר הדליק בביתו הוא ברך שהחיינו הוא בא להדליק בבית הכנסת וכל הקהל שהוא בבית הכנסת הרי מדליקים אחרי שהדלקנו בבית כדי להתפלל לערבית כבר הדליקו בביתם וברכו שהחיינו בביתם לא יברך שהחיינו בהדלקת בית הכנסת
בסדר השנה מתי לילה הראשון?
ביום ראשון אז לא שייך
כשבלילה הראשון הוא ליל שבת בסדר אז הוא אומר שיש שתי שבותות חנוכה קורה שיש שתי שבתות חנוכה טוב
שמספקנו בדבר זה בספרי, בקבצי, ולא אפשרת לעין, וספק ברכות לעקר.
שמן זית,
מצווה מן המובחר.
לשים לב
שזה כותב הרמ״ה.
בן איש חי,
נאמר לשיטתו, קיבלנו על עצמנו
הוראות מרן, אבל אם הרמ״ה מחמיר, אנחנו נוהגים גם כמוהו.
עכשיו, בהלכות שבת השולחן ערוך כותב שמן זית, מצווה מן המובחר.
בחנוכה רק רמ״ה כותב שמן זית, מצווה מן המובחר.
אז אמרתי כמה פעמים, שברגע שיש מישהו שבחנוכה מדליק נרות
בשמן זית,
קל וחומר שבשבת צריך להדליק בשמן זית, זה ברור.
כי בשבת לא כל הדעות, מצווה מן המבחר.
חנוכה, הרבה אומר, וגם ספרדים
הידרו
לא קוראים לזה להחמיר, הידרו בהדלקת נר בשמן זית.
אפשר להדליק גם בקנולה, דולק יפה.
סויה, לא יודע, אבל קנולה דולק יפה.
משהו משהו.
טוב,
שמן זית מצווה מן המאוחר, ואם הניח השמן תחת המיטה, לא ידליקו בו נר חנוכה ולא נר שבת.
משום שכל דבר של אכילה שורה עליו רוח רע תחת המיטה.
וכן מה שנמאס לאכילה נמאס למצווה.
משום מקריבי יום הנפיחתך. אבל אם השמן הוא מר,
שמן למאור,
ברור?
כן?
שאינו בר אכילה אינה שורה עליו רוח רע ומותר.
לכן שמן למאור,
שמן מר,
שמן זית, מדליקים בו נר חנוכה או לא מדליקים?
אפילו אם הוא היה מתחת למיטה מדליקים.
זאת אומרת שסתם ככה מדליקים.
ברור לך מה אני אומר?
אתה יודע למה אני אומר את זה.
בסדר?
זאת אומרת כל מה שאמר הבן איש חי
ששמן זית
הקריבים לו להפיכתך ירציכו וייספו עניך
זה כשזה שמש שראוי לאכילה.
אבל זה לא אומר ששמן שלא ראוי לאכילה זה לא מובחר להדליק בו.
כי יש שני סוגי שמנים
שמש זית לאכילה ושמן זית מר.
ורוב השמן זה הייתה נמכר בזמן חכמים, מה היה?
בזמן המשנה? מר.
למה?
כי מה אומרת הגמרא?
הוא מזיק לבטן.
איזה שמן מזיק לבטן?
חומצי,
חומציות מרובה.
ומה עושים כדי להוריד חומציות?
שמים מלח, פלפל.
וזה לא מזיק לבטן, וזה כמו מברכים עליו, זה כל גמרא.
השמן הסטנדרטי, השמן מר.
טוב,
אין להדליק קצת נרות משמן וקצת נרות משעבה כדי שלא יאמרו שני אנשים הדליקו ועוד
אין בזה הידור מצווה
ולכן טוב שגם גוף הנרות יהיו שווים בגודלן ומראינו ממינם
משום הידור מצווה וטוב שזה נר הנוסף שקוראים שמש
יעשה ומשונה מנרות חנוכה כדי שיהיה ניכר שאין זה בכלל נרות חנוכה וכן אני נועד
אז מה אנחנו עושים או שמים אותו בגובה
או שמים אותו בנר פרפין
כל דבר, העיקר שלא יהיה כמו נרות חנוכה, שלא יגידו שלא יהיה פה עוד נר.
אסור להשתמש לאורה בין תשמיש קדושה בין תשמיש חול.
אבל לנר הנוסף מותר, ויש מחמירים גם בנר הנוסף.
וכפי הסוד, אם נהנה מאורה עושה פגם גדול.
שיתאחזו החיצוניים באור העליון,
כנזכר בדברי רבנו אריזל, וכל זה הוא רק בזמן שיעור המצווה.
וברגע שעברה חצי שעה,
מצד אחד יכול לכבות, ומצד שני יכול להשתמש להוראה.
כי ברגע שעבר זמן
שיעור חיוב ההדלקה
זה כבר חולין.
סומה,
אשתו מדלקת.
ואם אין לו אישה, ישתתף בפרוטות.
ואם יש לו בית בפני עצמו,
ידליק על ידי סיוע של אדם אחר, אך לא יברך. למה?
כי הוא לא נהנה מראיית
המציאות הזאת של אור.
המנהג פה הראינו, הראינו מה? הראשי תיבות?
תלוי, תלוי, כן, תלוי. הבן,
אף על פי שהוא גדול, לא ידליק בעודו בחור.
אלא יסמוך על אביו.
אם נשא אישה ידליק בחדר שלוש, הוא ישן שם.
אך לא יברך, אלא יעמוד אצל אביו כשהוא מברך.
ואחת מלברכות של אביו, ואחר כך הולך ומדליק בחדרו.
בסדר? ואם לכל אחד מהם יש פתח לרשות הרבים,
או חלון לרשות הרבים, הוא יכול להדליק אפילו בברכה.
שניים או שלושה בעלי בתים שאוכלים כל אחד בפני עצמו ודרים יחד,
השתשפו בפרוטות כדין אכסנאי,
וידליק כל אחד לילה אחד בידיו.
למה בכל בית מספיק שיהיה חנוכיה אחת?
זו שיטת ספרדים, של אשכנזים
כל אחד מדליק, חוץ מאשתו, למה?
אשתו כגופו.
זה ברור?
בחיי אדם, גם פוסק אשכנזי אומר גם שבנות לא מדליקות.
למה בנות לא מדליקות?
כי לא ראוי שבנות יעמדו בשעת חשיכה ברחוב.
הבנת את זה?
אנחנו היום יודעים שיש
מי שאומר שבת בבית
אור בבית. למה?
דלוק האור עד 12-00 בלילה עד שהיא תחזור.
אבל לפי חיי אדם
היא בצד הכוכבים כבר בבית.
טוב, זה הזמנים, אני רק מודיע שיש דבר כזה.
כי יש כאלה באמת שעד היום נוהגים של בנות, אלה שנוהגים שכולם מדליקים
זה בנים ולא בנות.
כי בחובה זה אותו דבר בדיוק.
אדם ואשתו חייבים אותו דבר.
אה, בבית שיש איש ואישה?
לא, רק האיש מדליק. אשתו כגופו.
אם הם חיים על חוזה,
על פי הסכמי עורכי דין להסכמי שלום בבית, אז באמת שהיא תדליק לבד.
כי זה לא היה בהסכם.
אבל אם הם מרגישים,
אם הם מרגישים חיבור, אז אחד מדליק. ואם הוא לא מגיע בזמן,
אז אשתו תדליק.
אמרנו את זה כמו.
אחד מדליק, אשתו כגופו.
אשתו כגופו. ידידי, תתחתן, תבין, אשתו כגופו.
רק אחד מדליק.
והוא מדליק.
עוד פעם, אני עניתי על הכל כבר.
לא, אני זוכרתי. עניתי על הכל. אתה הולך לפירודים של פמיניסטים, אתה מבין?
עזוב אותי, אני לא שם.
אמרתי לך, אם יש חוזה של עורך דין,
הוא מוציא את השטקר, היא מנקה את הצלחת,
הוא מוציא את הזה, היא מבינה. אתה מבין את זה? דיברתי על זה.
אתה נותן לי לדבר דברים יותר מדי בוטים.
אני מנסה להיות עדין.
יש משפחות שהם חיים על פי חוזה.
לא יודע אם אתה מכיר את זה, לצערי אני מכיר.
אז זהו, לצערי, אני
נמצא בשטח.
בשטח יש הרבה דברים.
אז מי שנמצא וחוזר, וכל אחד צריך את המקום שלו, איזה אשתו כגופו.
אשתו כעלוקתו, אני יודע.
בסדר?
אז אנחנו, בחיי הנישואין שלנו,
חכמים מדברים על אשתו כגופו.
ככה הוא מכבד אותה וכולי.
בסדר?
ואוהב אותה.
ואם ישתו כגופו, אז מספיק שאחד מהם ידליק, גם לשיטת מי שאומר שכל אחד מדליק.
אשכנזי. אצל ספרדים ברור שרק אחד מדליק.
דבר כזה ששניים מדליקים בבית.
אתה יודע? ואם הבעל מאחר?
אז תשתות תדליק ותוציא אותו ידי חובה. אמרנו על זה בתחילת השיעור.
בוודאי, היא חייבת בדיוק כמוהו.
העיקר שידליקו בזמן, זה היה הסעיף הראשון.
מדליקים בצאת הכוכבים פונקט, אמרנו את זה.
הוא נתקע במודיעין, שיישאר עם החשמונאים, יבוא ויקבל.
אמרתי לך ספגניה, שאלתי למה ספגניה, אתה רואה?
זה הנה, עכשיו נזכרתי עם המשפט שאמרתי.
תחזיר את הדיסק שלך, ככה,
תזכור מה אמרנו. בסדר?
יאללה, קדימה.
בואו, בואו, נו, קדימה, קדימה.
איפה אנחנו?
כן.
טוב ייתן לאחד מבניו הקטנים להדליק בידם נר הנוסף.
מה זה נר הנוסף?
שמש.
כדי לחנכם במצוות, שגם בזה נר נוסף יש קצת מצווה.
ולכן אני נוהג, ואמרו לי לעשות ככה, אבל לא אתן להם להדליק מנרות של חיוב,
פחות מבאו מצווה.
אודלו כמאן די תירבה זאב.
יש מי שמתיר קטן.
טוב, קטן שהגיע לחינוך לא ידליק בשביל אחרים,
והם מדליקים נר חנוכה מנר חנוכה על ידי אמצע ההיא.
כי אתה משתמש
בנר כדי להדליק את הגפרור או להדליק נר אחר.
אתה יכול להדליק נר מנר, אם אתה מצליח,
אם זה פתילים אז זה סיפור.
טוב, נר חנוכה מדליק קודם נר שבת, שאף על פי שהאיש הוא המדליק, נר חנוכה,
והאישה מדליקה נר שבת,
תשם לב, יש
רבדים רוחניים,
תמתין אשתו שלא תדליק נר שבת עד שהדליקה בה נר חנוכה, למה?
יפה, ואם היא אומרת אני לא מתכוונת להכניס,
בכל זאת,
יש בדבר הזה טעם על פי הסוד.
מעבר לעניין ההלכתי הפרוצדורלי,
יש פה גם עניין על פי הסוד.
שאם ידליקו נר שבת קודם עושים פגם חס ושלום.
מי אם השבת הוא בליל שביעי או שמיני ויש נרות הרבה והאישה רוצה למהר בחמת הזמן שלא נשאר עת מרווח
אז תוכל להדליק נר שבת אחר שהדליק הבעל נר אחד בלבד
ולא תמתין עד שידליק הכל.
צריכים להיזהר בערב שבת שיתפלל מנחה ואחר כך מדליקים
ולא יעשה כמנהג בורים
לא בורים, זה לא דגים, זה בורים.
בסדר?
לא, טיפשים
מאה ארצות
שמדליקים נר חנוכה ואחר כך יתפעל עם מלכה. למה?
כי בעצם אתה מדליק נר חנוכה כי זה כבר לקראת הלילה,
יור חדש.
עכשיו אתה מתפעל עם מלכה.
קודם מתפעל עם מלכה,
רק יחד לקראת נר חנוכה.
בסדר? והבן אישך יפה חותר, זה לא כי מנהג הבורים, כן?
הבורים.
טוב.
עוד פעם, אבל זה תרתי דה סתרי.
זה סותר.
נר שבת הוא בשביל הלילה, ונר חנוכה אתה לא יכול להדליק.
הדלקת נר שבת, קיבלת שבת?
נו, אבל איך היא הוצאת ידי חובה?
הרי היא צריכה לצאת ידי חובה גם, היא חייבת גם.
זה כאילו שהיא מדליקה.
להבין את המשמעות של לצאת ידי חובה? לצאת ידי חובה זה אני הדלקתי.
זה שמישהו עושה את המעשה הפיזי,
מישהו אחר, זה לא אומר כלום, אני הדלקתי.
אני ברגע זה מדליק.
זה משמעות אמיתית, רוחנית,
קרא לזה אנרגטית,
שאדם מקבל את זה.
טוב, נתקדם.
במוצאי שבת בבית הכנסת בדליקים לחנוכה ואחר כך מבדילים.
אבל בבית מבדיל ואחר כך מדליקים לחנוכה, וזו הדרך הנכונה יותר, ויש חלק מהאשכנזים, חלק,
שנוהגים אחרת.
למה בית הכנסת קודם לחנוכה?
כי אחרת אף אחד לא יישאר.
למה בבית הכנסת מדליקים בין מלחה לבין ערבית?
כי אם נעשה את זה אחרי ערבית, כולם ברחו הביתה, להדליק בו זמן.
בסדר?
לכן נוסעים בן אבן.
בחנוכה אינו הולכים לבית קברות ביום יורצייט, כאן אהוב.
או מי שיש לו יורצייט בתוך ימי חנוכה,
אלך קודם חנוכה.
אבל הולכים להשתטח על קברי הצדיקים, זכורתיים יגן עלינו אמן.
וכן המנהג פה עירנו, שהולכים על מצבת אדוננו,
ליהושע, כהן גדול בתוך ימי חנוכה, בערב ראש חודש.
זה נקרא זיארה. מה זה זיארה?
ביקור.
אז לקברי צדיקים הולכים בחנוכה.
בחנוכה
ביום כד כסלו ילמדו בספר חגי סימן ב' ב־24 עד סוף הספר וסגולה לשמירה
ויאמר כל לילה אחר הדלקת נר חנוכה שבע פעמים ויהי נועם
יושב בסתר עליון כנזכר בספר מועד לכל חי
יאוין שם.
יש קשר עם פעם אחת והוא שבע פעמים יושב בסתר עליון.
כד אוכלים מאכלי חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה בחלב
שהאכילה יהודית את האויב שם עם מלכי יוון
המעשה הובאה בספר חמדת ימים, ונס זה נעשה קודם נס העיקרי של חנוכה בכמה שנים.
אך הואיל ואותו אויב היה ממלכי יוון,
וגם הוא היה רוצה להעבירם על דת, לכן עושים לו נס זה גם כזכר בבחנוכה.
על הדרך שאמרו לאכול זרעונים בפורים, זכר הנס של דניאל,
עליו השלום וחבריו,
עליהם השלום, וזה בכלל לא היה באותה תקופה.
ונראה לי בסיטת דשמיא, לרמוז טעם בחלב לשלושה מצוות שגזרו לבטלם,
שהם חודש, שבת, מילה.
הם עשו ישראל על עצמם דחו עוד חטא של חלב או עוד ראשונה של חודש,
ועוד ב' של חלב או עוד שנייה של שבת,
ועוד ל' של חלב זה עוד שלישית של מילה.
בסדר?
לפי הסדר של האותיות.
ראשונה, שנייה, שלישית.
במזמור אומרים לך השם כדיליתני,
שומרים קודם השם המלך ושחרית,
אין צריך להתחיל לומר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד,
ככתוב בחלק מהסידורים.
ונוסחה לנשיא במערכת שמונאי בחירי,
כמו שכתב בפרי חדש.
גם יאמר לכחם תורתך ולאברהם מחוקרת צונח.
גם יאמר וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו".
שימו לב לדיוקים,
והאשכנזים כל השנה אומרים
מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. נכון?
הספרדים לא אומרים, אז לא להגיד גם בחנוכה.
האשכנזים שראו הם ימשיכו להגיד כרגיל.
מכל שמונת ימי חנוכה
יאמרו בית יעקב
ומזמור היום,
אחריו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד,
וקודם מזמור היום, יאמר היום יום פלוני בשבת,
ולא יסיים לומר שיר שיר לווים ואומרים עד הדוכן,
כדרכו בשאר הימים, ופה הראינו בגדד,
י״א כרצונכם,
היה מנהגם שלא יאמרו בחנוכה בית יעקב, ולא מזמור של היום, אלא אמרו מזמור חנוכה דווקא,
ומזה כמה שנים תהילות לאל,
עשיתי המנהג לומר בית יעקב, ומזמור היום גם כן,
כאן נזכר על אלו, התיישב זה המנהג בעזרת השם יתברך. ככה נוהגים הספרדים,
ויש כאלה שאומרים שביום שאומרים שיר של יום אחר, לא אומרים את השיר של יום הרגיל.
גם בראש חודש יש כאלה שלא אומרים.
צריכות אנשים להיזהר שלא יעשו מלאכה בעוד שהנירות של חנוכה דולקות,
כי כן קיבלו עליהם מזמן קדמון,
ומפורש בבית יוסף בלבוש שתמים על מנהג זה, ואנא עבדה אמרתי טעם על פי הסוד,
כי מצאינו במפורש בדברי רבנו אריזל בשאר הכוונות,
שיש תוספת קדושה אל המלכות העליונה בחנוכה,
כמו עניין ראש חודש,
שבחנוכה מקבל את הערותיה מן ההוד
על ידי עצמה,
שלא על ידי בחינת תפארת,
שאינה תפלה אל בחינת תפארת כמו בימי חול.
ולכן,
מאחר שאנשים מושרשים הם במלכות, אתם מבינים למה האישה שולטת בבית,
אתם מבינים למה?
כי היא מושרשת
במלכות
והגבר מושרש בה תפארת, תורה, כן?
שיש לה תוספת בחנוכה, על כן עשו תוספת לעצמם באיסור עשיית מלאכה.
להתקדש בכך בשעת דל דקטה לראות דווקא, והוא טעם נכון בעזרת השם יתברך.
ולכן אדם כשמגיע למשל בליל שבת הביתה, מה הוא עושה בליל שבת?
מנשק תיאה של אימא שלו.
כי שבת זה מקור הברכה, מקור השפע, וכן מה שיש את המלכות שם,
אז זה אימא שלו, אז זה המלכות.
בסדר? הוא מתבטל אליה.
אז הוא הולך לאימא שלו לפני שהוא בא הביתה.
ואם אין לו אימא, אז הפסיד.
מה נעשה?
שתהיה עד מאה ועשרים, תתפנה לו.
יש לך זכות להתבטל בפני אימא ותוכל לקבל שפע וברכה.
איזה נס עושה לנו הקבוש ברוך הוא שיש לנו אימא.
כן, אימא, אימא.
היא נקראת אימא.
אימא זקנה.
איך?
בגלל שלא לפגוע באבא, אז גם מנשקים את היד של האבא, אבל קודם כל את היד של אימא.
העיקר העניין הוא אימא.
עכשיו שבת הלכו בחנוכה, בסדר? ולכן גם ראשים לא עושות מלאכה בשעת
דלקה, דלקה, דרות חנוכה.
אלא שאתם ראיתם אישה שיכולה לשבת רגע אחד
עם רטלין גם?
אז ישר שואלים שאלות. הרב אפשר לתגל סופגניות,
אפשר לשים את הזה, עזבו חצי שעות יום המנוחה, תארו לכם שהאוהבו לגבר חצי שעה, אל תעבוד.
מה היה עושה?
הולך לישון.
הוא לא היה שואל שאלות, אולי זה אפשר לעבוד, אולי זה. בסדר.
זה ראש של מלכות, הכל על הראש, כן. כתב בשולחן גבוה,
ראוי שייזהרו אנשים שלא לעשות קיבוץ ומעשה מחט וכן שאר מלאכות ביום ראשון וביום האחרון של חנוכה.
בסדר?
הראשון, רק שנייה, שנייה, מסבירים.
כמו שכתוב בראש חודש יויין שם, ואין מועד לכל חי,
וכן אני דורש בציבור שטוב להיזהר בזה,
ורק לאותן נשים שפרנסתן על ידי מלאכה הן לחנו בזה.
טוב, יש היום נשים שאין פרנסתן על ידי מלאכה?
אה, נה, אולי אחת, שתיים, כולם רצות לעבודה, לא?
אה, צריך לתקן את זה.
אין להחמיר. ושאלתי לרב הגאון המהרה,
רבי אליהו מאני,
ואהודינו מנג יר קודש ירושלים, תיבנה ותקונן ומה בימינו אמן,
וכתב לי שמנהגם לעשות מלאכה בכל ימי חנוכה.
אומנם יש להם קבלה שאם אישה נפלה בסכנה,
תידור שלא לעשות מלאכה בחנוכה ותינצל.
יש נודרים יום אחד ויש נודרים שני ימים, כפי מה שירצו.
אך הנשים הבאים מחוץ לארץ כל אישה אינה משנה מנהגה שהיה לה מחוץ לארץ עד כאן דבריו
נטריר רחמניהו פרקה
ירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות
וכל שכן אם חל ראש חודש גם כן
השנה
השנה חל ראש חודש
טבת בשבת ראשון נכון יומיים?
שבת
אז כיוון שיש גם חנוכה גם שבת גם ראש חודש
צריך להרבות אוכל
כמו כל שבת, צריך להרבות אוכל לכבוד חנוכה,
צריך להרבות אוכל לכבוד ראש חודש.
בסוף הוא ידבר איתי על קלוריות.
בסדר, עזוב את זה עכשיו, שתכנע.
קדימה.
בכל שגם חל בראש חודש גם כן. חל ירבה בראש חודש טבת שהוא בתוך ימי חנוכה.
בשביל פרסום הנס,
ומנהגנו להדליק שם אל המאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זכותו יגן עלינו אמן ביום ראש חודש טבת.
וייזהר בהלל של חנוכה, כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל גמור.
וכאן אומרים הלל גמור שמונה ימים, על כן יאמר אותו בכוונה ובשמחה רבה.
ואני תמיד מדגיש שאצל הרמב״ם
כל הלכות הלל באים בהלכות חנוכה.
לא בראש חודש, לא ביום טוב, בשום מקום אחר.
זה תמוה.
אבל לפי מה שאנחנו רואים,
כיוון שזה המקום היחיד שאומרים שמונה ימים, הלל שלם,
כתוצאה מחג אחד.
החכמים תיקנו פה תקנה ענקית יותר מכל שאר התקנות.
אז הלכות הלל אנחנו אומרים בחנוכה ולשים לב להלל בחנוכה.
להיזהר ומה שנקרא להגיד אותו בכוונה, בשמחה,
מכון מאיר, שעה לוקח הלל.
בסדר בעזרת השם שנזכה
לגאולה שלמה במורה בימינו אמן.
