אנחנו בפרשת וישלח,
לומדים כמו כל שבוע, בעזרת השם, בלי נדר,
דברי הרב בן איש חי, שכמובן תמיד אנחנו אומרים, וזה קבוע כל שבוע.
אנחנו אומרים, יוצאים קבוע כל שבוע.
רב בן איש חי,
שלא יושב על פרשת ויצא, יצאנו עכשיו וישלח,
נשלחים.
אבל הדבר המרכזי הוא,
איך לוקח הרב בן איש חי
דברים פנימיים,
יסודיים, ומביא אותם
תמיד בהפוכה.
זאת אומרת, הוא מביא אותם במין איזשהו סיבוב שנראה סיבוב, אבל בסוף
זה חיבור אמיתי שלם
בין הצד הרוחני שאנחנו מבטאים אותו פה בעולם הזה לבין המעשה שאנחנו עושים.
אחד היסודות הגדולים שהוא מביא פה,
וזה היסוד של הפרשה שלנו,
אנחנו צריכים לחבר שמיים וארץ.
התפקיד שלנו זה להיות בני אדם.
אחרי אתמול הייתי באיזה מקום, נשמה, מה נשמה?
גוף.
בסדר? נשמה בתוך גוף.
נשמה בלי גוף, מה זה?
מוות. גוף בלי נשמה, מה זה?
מוות. מה אנחנו מדברים?
על חיים.
אנחנו תמיד מתחברים לחיים.
חיים זה נשמה בתוך גוף.
ולכן כל התפקיד שלנו זה להכניס ולהחדיר את כל החיים, את כל הנשמה, לתוך הגוף.
לתוך מציאות העולם הזה. וזה מה שעשו כל אבותינו.
אברהם העברי ויצחק וגבורה ויעקב,
ומשה רבן וכל שבעת הרואים כולם,
הם בעצם גרמו להשלטת שם השם בעולם.
ותפקידנו להשליט שם השם בעולם.
יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך,
תישבע כל לשון. כולם יכירו וידעו שיש הקדוש ברוך הוא אל אחד,
יחיד ומיוחד.
יחיד זה, אחד זה,
גם יחיד ולא שניים,
וגם מיוחד שאין כמוהו, אין בלתו.
כשאתה קורא קריאת שמע זה מה שאתה מתכוון, נכון?
ודאי, ודאי, שם שם, ככה צריך.
אז כל אחד בעצם יש לו תפקידו.
זה לא שכולם בעלי תפקיד אחד.
תפקיד המרכזי, מטרת העל,
זה יכירו ויידו כל יושבי תבל.
לדעת שיש שם בעולם,
שם מצוי בעולם כמו שאומר הרמב״ם,
והוא מחיה ומטיב ונותן את כל האפשרויות לכל העולם כולו.
זה מטרת על, אבל כל אחד יש לו את הבחינה שלו.
אברהם את הבחינה שלו, יצחק את הבחינה שלו, כל אחד יש לו בחינה אחרת,
שבסופו של דבר אנחנו מבטאים את המערכת הכוללת.
ולכן גם שם השם המבוטא בעולם הזה, ונראה את זה פה גם בהלכה,
אנחנו מייחסים, אנחנו, עם ישראל,
כן, מיוחסים אל הכינוי שנקרא יוד כו וו כאו,
אות יוד, אות ה, אות וו, אות ה.
ואנחנו לא אומרים את הכל ברצף, כי ההוגה שם באותיותיו,
אומרת הגמרא,
אין לו חלק לעולם הבא.
ולכן רק הכהן הגדול ביום הכיפורים. טוב, יכול להיות גם בברכת כהנים כמה כהנים מיוחסים היו עושים את זה,
אבל כהן גדול ביום הכיפורים, כשהיה אומר את שם השם המפורש,
מה היה קורה לכולם?
זה כן, זה בשם בן ארבע.
עזוב, עזוב, עזוב, עזוב, עזוב. אנחנו מדברים שם בן ארבע.
היו
on the face,
על הפנים, נופלים על פניהם. אתה אומר את זה מפורש, לא?
אתה רק אומר את זה ועושה כאילו אתה קורא על ארבע.
רק לא לאכול בגלל באותו זמן, בסדר?
ברור העניין, אז זהו.
אחר כך, זהו.
בכל מקרה, זה השם.
ההוגה ישן באותיותיו, אין לו חלק מהעולם הבא.
וכשהיה כהן גדול עושה את זה,
אנחנו אומרים, כל העולם היה רועד, נופל על הפנים.
אף אחד לא יכול להחזיק מעמד
בעניין הזה.
כן, אז אנחנו לא אומרים. אז או שאומרים י' כו' כ', ואז שיבשנו בעצם את המילה, אמרנו כ'
במקום ה',
או שאומרים אות י',
עוד ה', עוד ו' ועוד ה'.
זה נפקא מילה גם לגבי דברים שאנחנו אומרים, עוד מעט נראה את הדברים.
בכל מקרה, כל אחד מבטא את השגחת הבורא בעולם.
כיוון שאנחנו לא יכולים לומר את שם השם המפורש,
הגדול והענק הזה שמחיה אותנו, היה, הווה ויהיה,
מורכב מאותיות,
וחיבור הו' זה ו' החיבור בין שמיים וארץ, הכנסת הנשמה בתוך הגוף, בתוך האוויר הגדול הזה, הה' וי',
בסדר?
אז יש לנו את הו' גם.
אז אנחנו רואים את זה במקום וברובד יותר נמוך.
כמו שתמיד, עוד פעם, אתה אומר, גם אני עושה את זה ברגע זה.
משל הוא משל ל,
אבל הוא לא ה.
המשל תמיד הוא ברמה יותר נמוכה מהדבר עצמו.
כי כדי להסביר משהו, לדוגמה.
הדוגמה היא לא הנושא עצמו, היא רק אפשרות כדי שנוכל להתקרב.
לכן אנחנו מבטאים שם השם במילה אדנות,
האדון שלי,
בעל הבית שלי.
בסדר?
זה הדבר שאנחנו עושים אותו.
ולכן כל אחד מהאבות יש לו את הבחינה שלו
בשם השם המופיע בעולם,
שזה אות י', אות ה', אות ו' ואת ה'.
בואו נראה איך אומר בפנימה הבן איש חי.
זה רגלי המרכבה, זה שם בן ארבע.
כן, כן, שם בן ארבע, בדיוק, שם בן ארבע.
ויש שם מרובע, ויש כל מיני וריאציות לדבר הזה, מילוי בי', ב-ה',
באלף, יש כל מיני וריאציות מחברות,
כשאנחנו נחבר את הבורא לבריאה, את הבריאה לבורא.
נשמה בגוף,
מה שנקרא. בואו נראה בפנים.
ויאמר לו אלוהים, שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב, כי מישראל יהיה שמך,
ויקרא את שמו ישראל. מתי קרה הדבר הזה?
כשיעקב נאבק עם המלאך, עם שערוע של עשיו, ויהווה כי שמו עד עלות השחר. מכירים את השיר?
מתי הוא נכתב, השיר הזה?
מתי? לא.
זה גם נכתב, כי זה פסוק ומדרש רבה ביחד.
ראשים הביא אותו.
זה ביחד.
מתי זה היה?
מלחמת יום כיפור.
רבי שלמה קרליבך, שימי החיילים.
אף אחד לא שם לב לשיר.
פתאום לפני איזה 15 שנה התחילו להבין את הגדלות הענקית שיש בשיר הזה.
ויהבק איש עימו עד עלות השחר.
עד עלות השחר יאבקו איתנו, לא ייתנו לנו דקה זמן
לנפוש ולהגיד הנה הרוחניות מתבטאת בעולם. לא להתייאש,
יש מאבקים.
עד הרגע האחרון, מאבקים רוחניים,
יש לנו היום יותר ממה שהיה פעם.
שים לב לדבר הזה.
אחרי שנאבק כי שריתם אלוהים עם אנשים ותאכל,
לא יעקב עקב אלא שררה ייתן לך.
ויאמר לו אלוהים שמך יעקב
לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל.
נראה לבסייתא דשמיא תם ליתרון שם ישראל אשר ניתן לו,
השמור נתן לו ישראל, חוץ מזה שזה שררה מעבר לעקב.
והוא,
עכשיו תשימו לב, תראו את הרב בן אישך, איך הוא מביא את הדברים, כמו שאמרנו תמיד, הוא מכניס דבר בתוך הדבר ומוציא דבר רביעי, לא שלישי, רביעי.
בסדר? זו החוכמה.
ישראל הוא מספר יעקב, משה, דוד.
כמה זה ישראל?
מה?
חמש מאות?
ארבעים ואחד.
נכון?
אתה איתי?
אני מסתכל, חמש מאות ואחד.
ויעקב, משה, דוד, יוצא חמש מאות ארבעים ואחד.
טוב.
יופי, תודה שאתה מאשר.
עכשיו הבן ישראל יכול לנוח, בסדר, משכבו ושלום. שום בעיה, שום בעיה.
שלושה צדיקים, כמה יחידות?
אל תגיד.
זה שלושה צדיקים אלו צריכים להיות בחיבור אחד.
יעקב, משה ודוד צריכים להיות בחיבור אחד.
כי אם בחינת הווה שבשם ברוך הוא יש יק ויש בסוף
וק
כי ויה השם צור עולמים.
כי יד על כס יאה, מלחמה לשם בעמלק מדור דור. מה חסר?
כי יד על כס...
יפה,
זה ברור.
את הו״ב דווקא כן בדרך כלל שומעים,
אבל אלה הן האותיות האחרונות של שם ה'. יש את הבחינה של הראשונות,
יש את הבחינה של האחרונות.
י״ק,
ו״ק.
בסדר? אז זה אומר ככה.
כן, בחינת
ו״ק שבשם, ברוך הוא. והיינו,
יעקב בחינת עוד באות ו',
וכן משה רבנו,
עליו השלום.
אלא שיעקב הוא מלבר ומשה מלגב. ואם מישהו שם לב שכשכותבים י' כו' כבתוך מזוזה או בספר תורה,
יש פסיעה מלבר, פסיעה מלגב.
הרגל של ההיא היא לא אותו דבר.
יש אחת שהיא עם צ'ופצ'יק כלפי מטה ויש אחת שהיא ישרה.
כן, הרגל השמאלית, המנותקת, כן, של ההיא.
יש דברים שהם באים מבפנים, יש דברים שהם באים מבחוץ.
ולכן הוא אומר ככה.
יעקב באות ו, וכן משה רבנו אליו שלו, בגלל שיעקב מלבר ומשה מלגב.
כנזכר באזור הקדוש לדברי רבנו ארי זל. ודוד הוא בחינת ה' אחרונה.
ולכן אמר לו השם יתברך ומלאכים מחלציך יצאו. למי הוא אמר?
ליעקב.
מחלציך. מה זה מחלציך?
מהפנים החוצה.
מאמר זו על משה רבנו עליו השלום
שהוא משה רבנו המלגב מבפנים, מחלציך
ומתוכך יצא.
נכתיב בו ויהי וישורון מלך ועל דוד המלך עליו השלום שהוא ראש המלכים.
דוד מלך ישראל חי וקיים. כשאנחנו רוצים תמיד לדבר על מלכות ישראל,
המלכות הכי גדולה, על מה אנחנו מדברים?
דוד.
ועל המלכות העתידית, מה אנחנו מדברים?
משוי לך בן דוד, המלכות פה.
אלא זה משהו אחר. אנחנו מדברים פה מלכות של ארה.
בסדר? זה משיח בן דוד,
שהוא ראש מלכים שזכה ונתן המלכות.
ונרמזו שלושתם בשם ישראל, כי צריך לחבר אותיות ו' ה' תמיד ביחד, שלא יתפרדו,
חס ושלום.
ולכן ישראל שיצאו נשמותיהם מחיבור בחינת ו' ה',
הרי במעמד הר סיני,
כן,
פרחה נשמתם,
אבל חיברו אותה גם כן זכו לשם זה של ישראל שנקראו בו.
הרי משה רבנו, כאילו,
זה זה שהם אמרו לציין פחד, נשמתם. אתה צריך לחבר את יעקב ומשה.
שניהם ביחד.
וגם להורות, כי צריכים תמיד לעסוק בתורה.
כי יעקב זה בחיר האבות,
זה אבא,
אברהם אבינו, ומשה הוא רבנו.
ההבדל בין אבא לרב,
הבדל גדול.
יש מי שאבא שלו הוא גם הרב שלו, אבל בדרך כלל הרב זה הבחינה של התורה,
והאב זה הבחינה של ההמשכיות של החיים.
שני דברים.
לחבר את יווה, לכן צריך לעסוק בתורה ביום ובלילה. כמו שכתוב ביהושע, והגית בו יומם ולילה. כי היום יסוד ו'
לחבר והלילה יסוד ה'.
לכך צריך להשתדל גם כן לחבר היום והלילה בעסק התורה.
מה אנחנו עושים בשקיעת החמה?
עם שקיעה, באמצע הלימוד, באמצע הסדר.
או שמתפללים, אז כן שמתפללים הלכה וערבית ביחד כדי לחבר, או מתפללים ולומדים.
אותו דבר צריך שיהיה גם בבוקר.
המשנה ברורה גם מביא את זה בסימן הראשון.
המשנה ברורה בעמוד הראשון, בסימן א' בשולחן ערוך.
מביא המשנה ברורה שישתדל אדם לחבר היום והלילה בתורה,
בלימוד, ואז
עלות השחר שיהיה בלימוד, לא בשירותים חס ושלום.
בסדר? לא לחבר את היום והלילה במקום של תומאה.
טוב,
כבר אני צריך להקדים. בואו נסיים ואני אקדים את ההקדמה הזאת, בסדר?
על כן מלבד שצריך לקום באשמורת
כדי לעסוק בתורה בלילה, והגית בו יום ו' הלילה. עוד צריך להיזהר שחבר סוף הלילה עם תחילת היום בעסק התורה, כדי לעשות בזה חיבור ו-ה בשלמות.
הלילה עם היום, היום עם הלילה.
תמיד שיהיה חיבור שלם ומלא בין האות ו' לאות ה'.
וזה ההקדמה שרציתי לומר.
אנחנו חיים היום במצב לא טבעי ולא נורמלי.
המצב הלא טבעי והלא נורמלי הוא שאנחנו חיים בלילה ולפעמים לא מתעוררים בבוקר.
כשהמצב הטבעי האמיתי היה צריך להיות שאנחנו ישנים בלילה וחיים ביום.
ולכן, כשאנחנו לא ישנים כמו שצריך, ולא אוכלים כמו שצריך, ולא מתנהגים כמו שצריך, שואלים אחר כך למה יש בלאגנים?
יש בלאגנים.
נפשיים, בריאותיים, הכול.
גברים, נשים, זה לא משנה.
אדם היה צריך לאכול בזמן,
לשתות בזמן,
ללמוד בזמן ולישון בזמן.
אמרנו פעם, ועשר השטן מלפנינו מאחרינו,
ולפנינו אנחנו מכירים את זה. אתה בא להיכנס לבית מדרש,
מה יש לך בפתח?
פינת תה קפה.
אחר כך אתה רוצה להיכנס במסדרון, מה הוא עושה שם בגשר?
פלאפון.
הגעת לדלת, מה? מישהו פגש אותך, התחיל לדבר איתך. עברת כבר את הדלת, מה קורה?
25 דקות עד שהוא מוצא את הספר.
ואז הוא רוצה להתיישב, מישהו אומר לו, תשמע, יש לי פה משהו להגיד לך, נגמר הסדר.
הבנו מה זה הסר סתם לפנינו?
הוא כל הזמן לפניך, מה זה מאחרינו?
וואלה, היום, כבר אחת בלילה אני יושב כמו תותח על.
בסדר? לומד, לומד, לומד, לומד, לומד, לומד. מתי הוא מגיע אצל הרע,
השטן הזה?
ארבע וחצי בבוקר.
אתה אומר חמש, כבר אני הולך לראות
לקראת תפילה, ארבע וחצי משכיב אותך עד עשר,
אחת עשרה בבוקר, הגיע כבר חצות היום, אז אתה מתעורר.
הבנו מה הוא עושה?
אתה מכיר את הראש, אתה מביא את הראש שלו?
מה שאתה עושה, הוא יעשה שטיפול.
תגמר, אתם יכולים לדעת את האויב.
כשאתה יודע את האויב, אז אתה יודע איך להתנהג.
ידידי, 12 גמרתי את הסדר, אני הולך לישון.
עכשיו, גם זה לא טבעי עם 12 בלילה, כי 12 בלילה כבר אנחנו אחרי תיקון חצות. מתי חצות היום? עכשיו, בחורף.
11.25, 13.30 נגיד.
כבר תיקון חצות, עוד רגע נראה את הדברים.
אני צריך לישון בשעת שינה,
אני צריך לקום כשקמים.
אני חושב שדיברנו על זה גם שבוע שעבר, נכון?
שבועיים.
בנושא הזה של כל שעת שינה, אומר הארי הקדוש,
כל שעת שינה בחצי לילה הראשון שווה לשעתיים בחצי השני.
זה ברור?
שען ארבע שעות בין שמונה לשתים עשרה, קום ליום עבודה.
תיקון חצות, לימוד, שחרית, יום עבודה.
אין בעיה.
בדיוק,
בדיוק,
בדיוק.
בזמן של ילדים,
מצאת הכוכבים ועד חצות, תהיה בשינה.
יותר טוב.
תקום בזמן של החסדים,
להרבה רחמים על עם ישראל.
זה על שולחן ערוך, אמרנו, בסימן א' סעיף ב',
צריך לבכות על צער גלות השכינה.
זה מה שאני אומר, זה מה שאני אומר.
אנחנו חיים היום במצב לא תקין, לא סביר, לא נורמלי,
ואז אתה שואל אותי על הזוגיות,
ואני שואל על הבת זוג,
לא רק על הזוגיות,
הכל משובש.
בסדר, אתה מבין מה אני מדבר.
הכל משובש, המערכת משובשת.
לא צפוי שום דבר,
כי המציאות היא משובשת.
לא נורמלי, לא הגיוני, אבל אתה רואה מה קורה?
בואו נתקדם, בסדר?
ולכן אמרו רבותינו זל,
הבא להורגך,
השכם להורגו. וכתבו חכמי המוסר,
וכן היא על יצר הרע.
שצריך האדם לקום בהשמורת להורגו בעסק תורה,
שבחצות הנקרא הלילה,
שהוא מעולה יותר מעסק התורה בחצות הראשון, הוא נקרא ליל.
ואמרתי רמז בזה, לילה, למפרע,
זאת אומרת ראשי תיבות מהסוף להתחלה.
הבא להורגך,
ישכימו להורגו.
ישכימו, כן?
להורגו.
מה זה ראשי תיבות?
להורגו,
ישכים, להרוג, הבא. ראשי תיבות, לילה.
ואשרינו שיעשה זאת ובן אדם יחזיק בה,
שיהיה נאור באשמורת בכל לילה בחצות השני לעסוק בתורה. כי מועיל לימוד תורה בעת זה לכמה דברים.
צאו למד בזוהר הקדוש קמה הפליג בשבח ותועלת לימוד זה.
והיו תקופות שהיו עושים את זה. אמא תמיד מספרת שהיא זוכרת
שבחלב, מאיפה שהיא באה, כל המבוגרים,
הגברים,
היו קמים באמצע הלילה והולכים לבית הכנסת.
מה המשמעות?
תיקון חצות.
והרב יהודה צדקה סיפר שבחלב,
מה היה מקצועם של החלבים?
סוחרים, סוחרים, טקסטיל, זהב,
סוחרים.
היו קמים כולם לתיקון חצות,
אומרים תיקון חצות, צער השכינה.
משם,
בבית הכנסת, מתחילים ללמוד עד עלות השחר.
מה היו לומדים?
חושן משפט.
אל תיפול לידיים שסוחר חלבי, הכל לפי ההלכה.
חושן משפט בעל פה.
בבוקר מתפללים הנץ, הולכים לבית קפה,
כמאמר המשורר, נרגיל להללויה.
נרגיל לה כוס קפה, הולכים לעבודה, והאישה מביאה את האוכל לחנות.
בסדר, יואב.
אומר הרב בן ישחייב, בואו נראה את ההלכות.
אל יחשוב האדם על השינה, כל מה שתהיה בריבוי יותר,
יש בה תועלת לגוף. אתם מכירים את אלה ששנים 14 שעות?
אה, נתפס לי הגב.
בסדר, זה ברור?
יפה.
דעה הסכימו כל הרופאים המובהקים.
דעה לישן אדם בלילה פחות משש שעות, ולא יותר על שמונה שעות.
זה פרק הזמן שאדם דרוש בשינה.
בין שש לשמונה,
בלי דיווח, עכשיו אל תביא לי דיווח מה אתה עושה, כן? אני לא מחפש.
אבל תראו מה כתוב פה.
שתזיק לו ריבוי השינה,
סליחה,
לא פחות משש שעות ולא יותר על שמונה שעות, שתזיק לו ריבוי השינה, נמצא.
דבר זה מוסכם אצל כל הרופאים, זה שנה יותר משמונה תזיק לגוף.
וישן שש שעות, ויצא ידי חובתו בבריאות גופו.
על כן, איש יהודי שהוא מחויב להשתדל גם בבריאות נפשו הקדושה,
אין לו לישון יותר משש שעות.
כי מאחר שהוא יוצא ידי חובתו בבריאות גופו בכך,
הוא שאר שעות הלילה יעסוק בהם בבריאות נפשו על ידי עסק התורה.
מיהו אם יזדמן באיזה לילה שהוא פוחת משיעור זה של שש
שהוא בריאות גופו,
הוא מוסיף השעות של בריאות נפשו בטוח שלא יגאו לנזק וחיסרון מצד בריאות גופו.
ולכן ליל שישי וערב ראש חודש
וכן לילות של חודש אלול,
ועשרת ימי תשובה וכיוצא,
שקמים בבוקר מוקדם סליחות ולומדים יותר,
לילות המשמרה ולילות התיקונים,
ליל שישי, בסדר?
אם האדם פוחד משיעור שש בשינה, נכון ליבו בטוח שלא יחסר כלום בזה מבריאות גופו. למה? שומר מצווה לא ידע רע.
אבל זה לא קבוע.
הקביעות של האדם זה שש עוד שינה.
עשרים שניות דומייה.
כל אחד שיעשה לעצמו חשבון, כמה שעות הוא יושב בלילה.
ברצף.
לא כל רבע שעה מתעוררים.
ברצף.
שנייה, אמרנו עשרים שניות.
תהיה נהנה.
כולם יש להם את החשבון?
מי עבר?
מי עבר את הבוחן?
מי עבר בהצלחה? שש שעות שינה.
שניים מהססים לי פרקינסון.
ככה מהססים לי. אתם מבינים מה קורה פה?
רבותינו, התורה רוצה שנהיה בריאים,
בריאים, חסונים וחזוקים לעבודת השם.
בפרט שאתה נמצא בארץ ישראל, איך הרב מביא באורות כמה פעמים?
גופות חסונים אנחנו צריכים,
שיוכלו להחזיק מעמד
בקדושת ארץ ישראל.
שעות שינה.
חכה, חכה, חכה, חכה.
ואף על פי, בוא, אנחנו מתקדמים.
תנו לנו, אנחנו נתקדם.
ואף על פי שכל הלילה הוא זמן השינה,
לשאלתך, נכון?
מכל מקום יותר טוב שתהיה השנה בחצי הראשון של הלילה ולא בחצי השני.
ויש בזה תועלת הן מצד הגשמיות בבריאות הגוף
והן מצד הרוחניות בתיקון הנפש ותיקון העולמות.
רופא אחד כמובהק כתב משעה שביעית מן הלילה עד הצהריים ידמה לימי העלייה.
ומן הצהריים עד הערב ידמה לימי העמידה.
ומן הערב עד סוף שעה שישית מן הלילה ידמה לימי הירידה.
על קן הנאור בתחילת הלילה שהוא חצי הראשון,
וישן בחצי השני דומה למי שעוסק בימי הירידה ונח בימי העלייה.
הבזבוז.
ובספר רוח החיים,
דף צדיקתיו בשם חכם אחד מפורסם,
קדימה את השכיבה בערב והשכמת היקיצה בבוקר מסבבים לאדם בריאות, חכמה ועוז.
וגם הנשים העוסקות תמיד במלאכה איזה שעות בלילה,
טוב שירגילו עצמם לישון בתחילת הלילה.
ויקומו באשמורת למלאכתם, וכן כתיבה תקום בעוד לילה ותיתן טרף לביתה.
לא הלכה לישון באחת בלילה.
קמה בחמש בבוקר.
הקימה בבוקר היא יותר מאשר
להישאר ער בלילה.
בסדר? לשים לב.
החלק הראשון הוא פי כמה יותר שווה, נקרא לזה כך.
כל הבחינות, גם גשמית וגם רוחנית.
ליל ולילה,
כמו שאמרנו.
לכן הוא אומר בסעיף ב',
אדם הלך לישון,
שבע בערב,
נכון?
חמש התפלל לערבית,
שבע בערב,
הוא כבר,
בוא נאמר, נעשה את זה ככה, חמש וחצי או אכל ארוחת ערב,
שמונה,
כדי שנהיה נאמנים גם לבריאות,
שמונה, שמונה ומשהו, הלך לישון.
ארבע שעות.
מתי הוא קם?
שתיים עשרה בלילה.
ברי חסון בפורת יוסף בירושלים,
לא היה סדר ערב בישיבה.
היו לומדים בשכונה ככה עוד כמה זמן והולכים לשם.
וגדלו לדעתי כמה חכמים בישיבת פורת יוסף.
כמה, כאלה
שקצת מוכרים לאנשים.
זה ברור.
עכשיו דרך אגב אני אגיד לכם, כבר דיברנו על החכמים של פורת יוסף.
אחת הבעיות הגדולות שיש לחלק מהחכמים,
וזה ברור שזה בגלל חוסר שינה,
היום זה מוכח, בעיית סכרת.
סכרת באה הרבה כתוצאה מחוסר שינה.
כשלא יש אוניים,
החילוף חומרים לא עובד כמו שצריך.
בסדר?
זה אחד הדברים שצריכים לדעת אותם.
ויש גדולים שאמרו, תשמע, לא מנתה כלום, העיקר אני מגדיל תורה בעם ישראל.
אז הוא שומר מצווה, לא יחסר בריאות, ואם הוא כזה ענק וגדול,
בסדר?
הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה,
איבד את הראייה שלו מזה.
כן.
עד שהלך להתחנן אצל הרבי יוסף קארו על הציון שלו,
שיחזיר לו מאור עיניים.
הייתה תקופה, לא יודע אם אתם מכירים, שהולכים עם שקפיים כאות,
כאות,
ואסור לצלם אותו ולא לסנוור אותו.
לא יודע אם אתם, ארבעים שנה.
בסדר?
אז לכן, לפני ארבעים שנה.
זה לא פשוט.
מה אתם חושבים? סתם ככה הולכים עם הרב יוסף קארו?
צדיקים, צדיקים, ענקים.
זה לא, איך אומרים?
אנחנו לא בקייטנה.
כל דבר יש לו מחיר.
יש צדיקים שמוסרים נפשם למען עם ישראל.
בוודאי.
אבל צריך לדעת את הדבר הזה.
זה לא בהליכה.
אנשים פה במסע למקום.
בסדר, בסדר. אז עוד פעם, אמרתי, אנחנו נמצאים עכשיו במקום שהסדר שלו הוא אחר, אז אנחנו צריכים להסתנכרן לפי המקום שנמצאים בו.
אבל הרב בן אשכי מדבר מה האידיאל,
ואנחנו רוצים שיהיה אידיאל. בינתיים הוא לא קיים,
הוא לא נמצא.
בסדר?
בואו נתקדם.
הקם בחצות לילה ולמד תורה,
אבל לא היה יכול ללמוד הדור הבוקר
שמוכרח לישון. מכל מקום משתדל לקום אחר שנתון מעט קודם עמוד השחר לעסוק בתורה,
כדי לחבר הלילה עם היום בעסק התורה. וכאשר מפורש בדברי רבנו אריזה בשאר הכוונות
שצריך האדם להיות נאור בחצות לילה ויקרא תיקון חצות,
יבכה ויתחנן על צער גלות השכינה.
אם לא אבוא לירושלים של מטה, לא אבוא לירושלים של מעלה.
פתח אליהו הנביא.
מה כתוב?
מה חשבת?
שמיום שנחרב ביתי עליתי
לביתי וישבתי ביישובי? מה פתאום?
כל עוד שעם ישראל לא נמצא בירושלים, בארץ ישראל,
הקדוש ברוך הוא לא נמצא בבית שלו, שנאמר
שראשי נמלט טל.
ברוך השם, לנו פה יש תקריים, זיפות.
הקדוש ברוך הוא, יריעת ניילון, פלסטיק, אין לו על הראש.
מתמלט טל.
אפילו זה אין לו.
איך אתה יכול לשבת בשקט
כשהקדוש ברוך הוא עדיין לא נכנס הביתה?
זה ברור, הסכמים, תיקון חצות.
זה אחד הדברים החשובים.
אומר השולחן ערוך, דיברנו על זה כבר כמה פעמים, אז רק במילה אחת נאמר, כי יש לנו עוד מה להגיד פה היום.
כן, אומר השולחן ערוך, כל יראי שמיים צריך להתחנן על גלות השכינה.
מי צריך להניח רבנותם?
יראי שמיים מרבים ומחזק ומפורסם בחסידות.
אז מה יש יותר?
קמים תיקון חצות או מניחי תפילין לבד אותם?
מה צריך להיות?
אה, הבנתי, בסדר.
למה נראה לי שיותר קמים תיקון חצות?
טוב,
איפה היינו?
ואם אינו יכול להיות נאור כל חצות האחרונה של הלילה, הנה חינם יחזור לישון.
ובלבד שיחזור לקום כמו חצי שעה קודם עלות השחר לעסוק בתורה. וזה שכתוב,
אעירא השחר.
אורא כבודי, אורא הנבל וכנור, אעירא השחר.
לא שהשחר יעורר אותי,
שולחן ערוך פותח, יתגבר כארי לעבודת בראש, שיהיה הוא.
מה בדרך כלל מעיר אותנו?
השבר בתריס
שהחדיר לנו איזה קרן שמש על העין,
והקפיץ אותנו מהמיטה,
או קמים בדינים פעם, היום זה כבר יותר חסדים.
איך קמים בדינים?
מכשיר מברזל, ברזל זה דין,
מתכת,
מעיר את האנשים. היום יש יותר חלקי פלסטיק בפלאפון, נכון?
גם יש מתכת, הכי קרה, פלסטיק.
זה קצת יותר עדין, זה יותר רך.
אבל אדם צריך הוא לעורר השחר.
אבא, זיכרונו לברכה,
היה אומר שזו סגולה לקום בשעה שאתה רוצה.
אני זוכר שפעם בכיתה ג' או ד', לא זוכר, ילד כ... הביא פתק
שהוא איחר לכיתה מסיבות משפחתיות. מכירים את הפתקים האלה?
אז המורה ש... מה זה סיבה משפחתית?
אז הוא בא בצד ואומר,
השעון מעורר לא צלצל,
ואני הסתכלתי, טמבל, זו תשובה שאתה נותן?
השעון מעורר לא צלצל? זו שטות הכי גדולה שיש. מי מתעורר משעון מעורר?
אתם יודעים את הילדות שלי.
מי מתעורר משעון מעורר?
השעון מעורר היחיד שהיה בבית כזה עם מצילות וזה, כשהייתי בן חמש פירקתי אותו.
כי ההורים נסעו לי יומיים, אז היה לי מה לעשות, פירקתי שעון מעורר.
להחזיר אותו לא הצלחתי, אבל זהו.
לא היה שעון מעורר.
מה הבעיה אומר?
לפני שאתה הולך לישון.
תגיד חמש פעמים,
אורא כבודי, אורא הנבל וחינור,
האירא השחר, תכוון על השעה, תקום בדיוק מה שאתה רוצה.
על הדקה.
על הדקה, הוא אומר, פסוק,
אורא כבודי, אורא הנבל וחינור, האירא השחר.
ועל הדקה הבא היה קם. אתה רוצה, אחד רוצה לקום לטיול בארבע ורבע, ארבע ורבע, אחד רוצה לקום בשש, בשש, חמש, חמש, חמש, אמא כבר הייתה קמה, כן?
ברור.
אבל שנייה, אני אגיד לך בסוד, בסוד, בסוד, בסוד. ניסיתי את זה, זה לא הלך לי אף פעם.
אבל בסדר, זה נשק כושר החלטה, אנשים ששולטים.
או, להם יחיד כמונו, שבקושי זזזים מהבית,
הולכים עם כל דבר, נוסעים באוטו, מפחדים ללכת להוריד משקל. אתם מבינים מה אני אומר?
שבן אדם עם כוח רצון, עם נפש שלמה, אמיתית, יודע מה הוא רוצה מעצמו.
תגיד, תקום.
זה מה שאומר פה, העיר רעה שחר.
זה לא הימור, זה ודאות.
ודאות.
טוב,
סעיף ג'
ירא שמיים יהיה זריז ונשכר שיקדים לבדוק נקביו קודם עלות השחר באופן שלא יחבר לילה ויום בהיותו בבית הכיסא.
וצריך שישים עין השגחתו בדבר זה להיזהר בו.
ומי שהוא נאור כל הלילה,
שעשה למשל תיקון כרת,
בסדר?
בימי חמישי בלילה, תיקון כרת,
או ליל שבועות או השנה הבאה,
בשכונת אבוחרים, בכנסת יאזי,
היה יהודי שנקרא כהניאן.
אדון כהניאן, היה לו חנות בשוק, אבל מה הוא היה עושה?
חברת תהילים ותיקון כרת.
כל יום חמישי בלילה יושבים לפחות עשרה אנשים,
סדר לימוד, תיקון כרת.
חס ושלום מי שהתחייב כרת, זה סדר לימוד, לילה שלם.
יש לנו ספרים בבית, גם עשינו את זה כמה פעמים.
בסדר?
פעם ב' צריך לעשות את זה.
זה ברור?
אז זהו.
חברה, תיקון כרת, חמישי בלילה, ליל שישי מה שנקרא.
זה סדר הלימוד.
עולה שבועות והשנה רבה שכתבנו שברג ברכות השחר אחר חצות הלילה
ורק ברכת התורה היא ברכת עלות השחר. מתי?
זה כשהוא ער כל הלילה, אהרון.
ואם הוא מסופק בעליית השחר,
שאינו יודע אם על השחר ימלאו,
ייזהר באותם רגעים שהוא מסתפק בהם, לומר בין פיוטים, שירות ותשבחות, והוא לא יהיה יושב ושותק.
מה יש היום לשירותנו?
שעון.
מורה שעות ההולך בטוב.
אתה יודע בדיוק מתי עלות השחר?
אסטרונומי, נראה, מה שאתה רוצה. אתה יודע בדיוק מתי קורה כל דבר.
נכון? תחבר,
תגיע.
שנייה.
זמן תיקון חצות המוסכם על פי הקבלה האמיתית
הוא אחר 12 שעות מחצות היום.
כשהחמה בראש כל אדם, שאז הוא חצות היום בוודאי.
זאת אומרת, ברגע שזה חצות היום,
זה גם חצות הלילה. אותה שעה בדיוק.
תראו בלוחות, זה בדיוק אותה שעה.
כמו שכתב רבנו הרשע של רבן הרשלום,
ואיננו אדם מה שכתב רב בית דוד,
דברים של מצוות,
קריאת שמעות, תפילה, אינו כשנראה לנו זריחת החמה בארץ,
אלא הוא שעה אחת קודם שתעלה השמש על הארץ ותראה לנו.
זה חידוש גדול של אבי דוד,
מלמד זכות על כל אלה שמתפללים לפני הנץ.
לא נוהגים ככה,
רק הוא מביא את זה כלימוד זכות.
והביא ראיות על זה,
יוריין שם. והנה מקדם קדמתה היו נהגים פה עירנו ברדד
לעניין נטילת לולב,
שלא לברך אלא עד שתעלה השמש ותיראה לנו. כלומר, הנצח חמה שאנחנו מכירים, שגלגל חמה נגלה לעינינו.
וכן הוא הדין עניין קריאת שמע ותפילה, דברים דאורייתא.
אך משנת כיתר,
נהגו בלולב על פי סברת בית דוד זן,
מחמת דוחק ציבור.
ומזה נתפשט המנהג גם לקריאת שמע ותפילה לעשות על פי סברת הרב בית דוד. אומנם, אם כל זה בעניין תיקון חצות,
אין הולכים אחר סברת הרב בית דוד, אלא חושבים,
השתים עשרה שעות אחר הנץ החמה,
כאשר תתראה לנו זריחתה בארץ.
שתים עשרה שעות אחרי שהשמש נגלית לעינינו.
והמדקדק על עצמו להיות נאור בנקודת חצות,
היזהר גם לפי סברת בית דוד זל.
וכן המדקדק בעונה אחר חצות, די לנו ללכת אחרי סברת בית דוד.
ושמעתי,
ממי הוא שומע בדרך כלל?
הרב בן ישחקי, מי היה אומר לו מה נוהגים בירושלים, בחברון?
הרב אליהו מאני.
שמעתי שגם החסידים בעיר הקודש ירושלים תיבנה ותכונן במהרה בימינו אמן.
אין לא הולכים בדיקור חצות אחר סברת בית דוד, אלא חושבים מזריחת השמש על הארץ.
ככה אנחנו נוהגים.
כל מה שיש פה את הבית דוד זה ללמד חוט.
מי שצריך להיות בשמירה ברכבת קלה או רכבת
חמש עשרים וחמש,
איפה הוא יתפלל היום? הנץ
שש עשרים וחמש, בסדר?
אבל אנשים שעובדים עבודות רגילות סטנדרטיות,
זאת אומרת, אין שום סיבה שהתפללו בפני הנצחה מה, הדגשנו את זה כמה פעמים,
אין כאן המקום להאריך.
סעיף וו
לא ה
אין אומרים תיקון רחל בימי העומר.
תיקון רחל זה יותר בכייה, זה יותר
נקרא לזה אבלות,
ותיקון לאה זה יותר לתקן מה שנקרא בשמחה, פרקי תהילים.
בסדר, אז תיקון רחל ביום שלא אומרים בו את החנון,
לא אומרים
תיקון רחל. אז הוא אומר, לא אומרים בימי העומר כולם,
כי כל ימי העומר בבסיס שלהם זה כמו חול המועד אחד ארוך.
ולכן אצל המקובלים לא מסתפרים מפסח ועד שבועות,
כמו בחול המועד.
בחול המועד לא מסתפרים.
זה לא קשור לאבלות של פטירת תלמידי רבי עקיבא, זה קשור לזה שאנחנו נמצאים
בשבע פי שבע.
שבע פעמים בחול המועד, כן?
בסדר? זה בין פסח לשבועות.
ימי שמחה.
זה כמו חול המועד אחד ארוך. לכן לא אומרים, מה אמרנו? כמו חול המועד. בחול המועד מתגלחם?
יפה.
זה לא בגלל אבלות.
טוב.
אין הורים תיקון רחם בימי העומר,
וכן בעשרת ימי תשובה בחול.
ומנהג החסידים בעיר הקודש תיבנה ותיכונש. אין הורים תיקון חצות אחר מולד,
קודם ראש חודש, אף על פי שמתוודעים בו ביום.
אם המולד היה לפני חצות,
ואחר כך ראש חודש, רק למחרת.
למשל, החודש הזה, ראש חודש כסלו, תשפ',
מתי היה המולד?
יום רביעי בשבע בבוקר.
מתי היה ראש חודש?
חמישי-שישי, זה מוזר.
כל זה כדי לסדר לנו את הלוח, כדי שלא ייווצרו חגים שלא צריכים להיות בשבת, או סמוכים לשבת,
ואז נסתבך עם הלוח,
זה הסיבה. אותו דבר היה בחשוון השנה.
המולדות הן לא טבעיים לראש חודש.
רביעי בבוקר?
רביעי בשבע בבוקר ושמונה עשרה דקות.
וברביעי בלילה,
חמישי-שישי היה ראש חודש, היה צריך להיות רביעי-חמישי.
אם מלא ואם חסר, אז
חמישי בלבד.
אז במקרה הזה אין בעיה, אבל לפעמים אם יש מולד ב-11 בלילה,
והראש חודש רק ביום של מחרת בערב,
ואם זה ב-11 בלילה כבר אתה לא אומר תיקון רחל.
טוב,
דעינו אומרים תיקון חצות אחר מולד קודם ראש חודש ואף על פי שמתוודעים בו ביום וכן עשינו מנהג פה עירנו ראשי תיבות
מה אמרנו?
כשיגנו ביהודים מתכוון הבן איש חי
יגן עליה אלוהים ועכשיו יפול עליה אתום.
טוב, וכן כתוב בכף החיים אות ל״ה
ודעינו אומרים תיקון רחל בבית האבל ולא בבית החתן
האין שם ובתשובתי בספרי רב פעלים עשיתי בסייעתא דשמיא מטעמים לזה על פי הסוד
והעליתי דגם היחיד בינו לבין עצמו, לא יאמר תיקון רחל בבית החתן.
והוא, בליל המילה,
ליל הברית, היחיד אומר בצנעה בלחש.
אבל אבי הבן עצמו לא יאמר, יום טוב שלא הוא.
ולכן כבר מהלילה לא אומר תיקון רחל.
סעיפיו, אין הנשים אומרות תיקון חצות.
ומספרי רב פעלים כתבתי בסייעתא דשמיא,
טעמים נכונים שלא יאמרו הנשים תיקון חצות.
גם לא יאמרו תנ״ך בליל חג השבועות.
הן לא שייכות לתיקון הזה.
ומנהג הנשים בביתנו שנורו תיקון חצות, גם הם אומרים לימוד של יל שבועות.
אבל לימוד של משנה תורה ותהילים בליל שנה רבה, מנהגם ללמוד.
שאלתי את ידידנו הגאון, הרב הגאון החסיד, מורנו, מי זה היה?
הרב אליהו, מי זה הרב אליהו?
אבל אהו מה אני?
על מנהג הנשים בעיר הקודש,
מי זה עיר הקודש?
רק ירושלים,
תיבנה ותקונה בעניין תיקון חצות, והשיב לו ראינו ולא שמענו שאישה אומרת תיקון חצות.
לא קשור לאנשים הדבר הזה.
סעיף ז', תיקון לאה הן אומרים בליל שבת וראש השנה וכיפור ופסח ושבועות וסוכות ושמיני עצרת.
לכן אין אומרים בכל המועד של פסח, אבל בכל המועד של סוכות
אומרים תיקון לאה.
בסדר? יש הבדל בבחינות בין פסח לבין סוכות.
נו, מה השאלה?
סעיף ח',
כיוון שעל העמוד השחר לא אמרו תיקון חצות,
בין תיקון רחל, בין תיקון לאה,
כמו שכתבנו בשם הרב משה זקוט,
כמו שכתב בלב חיים,
רבי חיים פלד שהיא סימן ו' דגם אחר עמוד השחר.
מקווה שלא הגיע זמן ציצית ותפילין, יכולים לומר תיקון חצות, אין לסמוך על זה.
כי דברים אלה לא ניתנו להמר, אלא רק על פי הקבלה ומסתממות דברי רבנו אריזל, נראה
שאין מציאות לתיקון זה, אלא רק בעוד לילה, ותקום בעוד לילה, לפני
עלות השחר.
מה גם שהוא הביא מקודם את הבית דוד,
אז אם בן דוד אמר שכבר אפשר להתפנה שחרית,
אז ברור לנו שתיקון חצות אי אפשר.
סעיף ט', אם אין שהות קודם, הלא תשחר, הוא אמר תיקון חצות וגם לעסוק בתורה,
תיקון חצות עדיף.
וכן בחודש אלול, כשאומרים סליחות,
אמירה תיקון חצות קדימה לסליחות. אם יש מישהו שאומר, או שאני אומר סליחות,
או תיקון חצות. לא, מבחינתנו תגיד גם וגם.
בסדר? גם תיקון חצות, גם סליחות.
אבל אם בן אומר, אין לי כוח,
או תיקון חצות או סליחות. מה חשוב יותר?
תיקון חצות.
אה, לא הייתם מכניסים את זה לפה,
זה לא עניין של תדירות,
כי סליחות צריך כל השנה, לא אומרים, אבל
בגלל המשמעות של תיקון חצות,
שזה בעצם הגאולה השלמה, אתה מתפלל על הכלל,
לא רק על עצמך,
והכלל הוא קודם.
כן, אבל אנחנו מדברים על חטאים,
אנחנו מדברים על,
אתה יודע,
כי לא אומרים בלשון יחיד, תפילה.
טוב,
סעיף י'
בעת שאומר תיקון חצות תשנה מקומו
מתחילת תיקון רחל עד אחר שיגמור תיקון לאה,
בין שאומר בביתו בין שאומר בבית הכנסת.
וקודם שאומר פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב, אז יושב במקומו העיקרי שרוצה ללמוד בו אחר כך.
מי הוא בזמן שאין לומר תיקון רחל אלא רק תיקון לאה
בלבד לא צריך לשנות מקומו.
ואותם הנהוגים ליתן עפר במקום פנחת תפילין, כשאומרים תיקון רחל, כמו שכתב רבנו אביזהל?
מנהגם להניחו עוד גמר תיקון לאה, ואחרי מסתברו. על אף שתיקון לאה,
כשאומרים רק תיקון לאה לא שמים.
רק בתיקון רחל בכל זאת.
מי שרוצה לנהוג, התחיל תיקון רחל במקום מסוים,
כמו תיקון ממשיך, עד סוף תיקון לאה.
אבל ברגע שהוא אומר רק תיקון לאה, לא צריך לשנות את מקומו.
למה משנים את המקום?
גלות, גלות, גלות.
הקב' ברוך הוא בגלות.
פלילים על חזרת שכינה.
גם אנחנו שם.
זהו סדר אמירת תיקון חצות, על פי דברי רבנו ארי ז' תשב בתחילת תיקון רחל אצל הפתח הסמוך למזוזה.
וטוב שיהיה הפתח של החדר שאתה אומר בו פתוח,
אם אין שם קרירות.
וקודם שתאמר תיקון רחל, תפרוס מטפחת או בגד אחר קל על הקרקע כדי שיעור מושבך,
שאין ליושב על קרקע ממש,
לא יושבים על רצפה ממש.
בסדר? זה לא טוב.
ותסיר מנעליך ותשב שם יחף, ותכסה ראשך בגלימה או בגד אחר.
תיקח אפר מכלב ותשים במקום הנחת תפילין של ראש, ותכוף ראשך ותחבק פניך בקרקע ממש.
ותכוון בזה להצטער
על שרפת התורה שנעשית אפר.
גם תכוון להצטער שבעוונותינו הרבים שנחרב בית המקדש תמסרו סודות התורה וארזיה לחיצוניים.
שזה נקרא גלות התורה בעוונותינו הרבים. ואז תתחיל לומר על נהרות בבל,
תכוון לבכות במזמור זה על חורבן בית המקדש.
אחר כך מזמור לאסף, תכוון לבכות בזה על רגיעת הצדיקים.
ואחר כך זכור השם מאיילנו עד הסוף, ותכפול פסוק השיבנו.
אחר כך פסוקים הבט, אתה, למה, למצהר, ואתה, אל תקצוף, הריך,
הרי, על אלה.
ולא תאמר פסוקים יותר מזה.
אחר כך פסוקי נחמה על חומותייך ואל תתנו דומי לו, נשבע השם כי מאספיו.
אתה תקום תרחם ציון, כי רצו עבדיך, בונה ירושלים,
והרי נשלם תיקול רחב.
זה צער גלות השכינה.
כמובן,
בתוך כל מכה, בתוך כל חושך, יש את האור.
כשאתה אומר דברים של צער וגלות, ישר אתה מחבר אותם עם
פסוקי נחמה. אין דבר כזה חושך אמיתי שלם בעולם. חושך אמיתי שלם בעולם זה חורבן.
חורבן של העולם, כן.
חורבן היה.
וירד חושך לעולם.
ולא נראו שמיים בטהרם מאז שנחרב בית המקדש.
כל מי שרואה את הכחול של ארץ ישראל וירושלים לא ראה כחול מימיו.
כל עוד הוא לא רואה את הכחול של בניין בית המקדש.
הצבעים יטשטשו.
העיניים שלנו מטושטשות.
בסדר? לשים לב לדבר הזה שבעזרת השם אנחנו נזכה לראות הכל. אחר כך תתחיל בתיקון לאה.
ותאמר מזמור כי אייל תהרוג ומזמור שפטני
יענך השם בבצרה להשם הארץ ומזמור יחוננו ויברכנו.
מורדי השם בכל לבב,
ומזמור בבוא אליו נתן הנביא, ותאמר מזמור זה בקול בכייה ותכנעו בבקשה.
תבקש מחילה מלפניו, יתברך על עוונותיך.
ואחר כך תאמר אנא בכייה בציון, מספד בירושלים, תקום, תרחם ציון, תבנה חומות ירושלים.
ותכוון ציון כנגד רחל וירושלים כנגד לאה.
ואחר כך אשר בנו שתיהם את בית ישראל.
ואחר כך תשב במקומך עיקרי ותעסוק בתור. ויש להגיד לומר אחר תיקון לאה, נזכר, מזמור בישוב השם את שיבת ציון, היינו כחולמים.
ובקשת מלך רחמה נרחם עלינו, ויהי ראווה.
אף פי שלא נזכרו בדברי רבנו אריזל, אין חשש לא אמרם.
לאחר שאומרם בסוף תיקון לאה, מסודר מרבנו אריזל.
לעת לנבא, שיוסיף. אם הוא רוצה להוסיף, שיוסיף, לא חייבים.
לכן אנו נוהגים לאומריו. מיהו, יש מקומות שבו מוכר תיקון רחל נוסח אוי לי על גלות השכינה, ככתוב בסידורים.
דבר זה לא נזכר בתברי רבנו אריגן.
אף על פי שמן הסברה נראה שאין חשש לאומרו, עם כל זה לא נהגנו לאומרו.
שאלתי על מנהג החסידים בעיר הקודש, תיבנה ותיקונן.
והשיבו לי, דאין מן אגם לומר אוי לי, אני נזכר.
אבל מן אגם לומר אחר סיום תיקונן המלך חחמן,
המזמור בישוב השם כדי לפסוק בנחמה,
ואומרים, קדיש שיש למה. אתם מבינים? לא כל אחד לבד בבית, היו עושים את זה בבית הכנסת.
קדיש שיש למה. צריך עשרה, לא?
מה?
כן, כל אחד, איך שיכול, מבית הכנסת. אתה אומר, איפה שאתה יכול.
טוב.
גם שאלתי לידידנו הרב הגאון החסיד, מורנו הרב אליהו מנהי נרו,
כן? נטריח המנהי ופרקה.
המנהג החסידים בירקות, אש תיבנה ותקונן, אם אומרים מזמור בבוא אליו נתן הנביא, ופסוק כדענה בחייה בציון.
גם בימים שאין אומרים בהם וידוי, וישיב כי מנהג פשוט לומר מזמור בבוא אליו,
אפילו בזמן שאין אומרים וידוי.
כתב עוד, בשנת שמיטה בארץ ישראל תיבנה ותכונן במהרה בימינו אמן,
אין אומרים תיקון רחל. לפי קוצר דעתי גם פסוק אדם בחייה בציון אין לאומרו,
כי בפסוק זה נרמזה רחל,
וכן אין לאומרו בכל הימים שאין אומרים תיקון רחל. ושמעתי
שגם ברכה לחסידים בית אל יכול להניע בצדק, אין אומרים אותו.
כן, שנת שמיטה זה כמו שבת, איך הרב כותב בהקדמה לשבת הארץ?
שמיטה
היא בעם ישראל, כמו השבת, באדם הפרטי.
אז בכלל לא אומרים תיקון רחל.
כי תיקון רחל, אמרנו, זה וידוי, זה צער.
תיקון לאה זה תיקון, זה לעלות.
זה משהו מבחינה אחרת.
מאחר המזמורים של תיקון לאה, מנהג לומר פתיחת אליהו נביא זכור לטוב.
בשביל שצריך לסמוך עסק תורה לשמה לתיקון לאה,
שגם הוא סוד תורה לשמה, שהוא לשם ה',
אמרנו ה-ה-ו, כאן הוא דא.
ומצאתי כתוב, דאחר פתיחת אלון הנביא זכור לטוב, ויאמרו מאמר רשביה, כתוב בזוהר הקדוש,
אמר רבי שמעון, ארמית ידיי וצלוטין לאלה,
דכה דרעותה אלה לאלה,
וכך הולכים את עתיקיה בעלמא דן ובעלמא דעתי, וכאשר כתוב זה לכמן פרשת מקץ יוין שם. ודא.
ככתוב בשער המצוות לרבנו ארי זל בעניין איסור להגות את השם ככתבו,
ודיברנו על כך בתחילת השיעור היום,
ההוגה השם באותיותיו,
אז אני קורא את זה בזריזות, בסדר?
מקווה שכבר ביארנו.
שגם אם יקראינו במילוי כזה,
רואים מה כתוב פה?
אני לא קורא.
אני לא קורא.
גם כן הוא בכלל הוגה את השם באותיותיו,
ואסור יאוין שם.
רק לטובת מי שאין לו ספר ביד, נגיד,
כתוב את האותיות יווד דלת,
ואות ה'א',
ואות ו'
וו ואות הא, בסדר?
גם ככה להגיד זה הוגש שם באותיותיו.
ולכן צריך להיזהר, אדם בפתיחת אליהו הנביא זכור לטוב,
לומר מלגב אי הוא, כן?
אות יו ואות ה ואות ו ואות ה.
אני שמעתי אנשים אומרים יו כו וכה,
אני חושב שזה קצת שיבוש, כן?
עובדיה אומר, כשמישהו אומר כן, כן, מכירים את זה? כאלה שאומרים כן,
הוא אומר, כן, מזכיר לי תמיד את המקל שהרביצו לי כשהייתי קטן בתרבות תורה.
אז תגיד אל.
אבל פה אי אפשר להגיד את זה, בסדר? אז לא אומרים.
לא לשבש.
מה שאפשר להגיד אומרים במלא,
מה שאי אפשר להגיד לא אומרים בכלל.
אז למה כן להגיד?
אות י' ואות ה' ואות ו' ואות ה'.
שמאחר שאומרת תיבת אות עם כולם, בין אחד לשני,
אין זה בכלל הוגשי את השם.
יש פה הפרדה.
לכן, עמי היזהרו,
הסתער באומרו אחרי זה, קם רבי שמעון, פתח ואמר, לך השם הגדולה והגבורה והטברת וכו',
ודא יהו אות י' ואות ה' ואות ו',
אבל אות ה' היא שחיטה דלה מחושבן טל.
אלא אות י' ואות ה' ואות ו', דסליקו התוון בחושבן טל וכו'.
וכן יעשה בשאר לשונות בזוהר הקדוש והתיקונים.
תמיד להכניס את המילה אות בין אות לאות.
מנהג ירנו,
עוד פעם,
י' עין א', כל אחד ייבאר לפי מה שהוא רוצה,
לומר מזמור על נהרות בבל ופסוקי איכה, די זכור השם מהיה לנו, ופסוקי ישעיה, הכל בניגון קנאה,
שמעורר בחייה ומשבר הלב,
ואין רוב אותם בטעמים שלהם. ושאלתי לרב מנהג החסידים, ותראו, כל הזמן הרב בן איש חי מחפש מה עושים בירושלים.
אתה מבין מה קורה פה? לפעמים אנחנו באים עם אנשים,
הרב הפוסק בחוץ לארץ, באיזשהו מקום, אמר כך וככה. אתה לא מבין שהרב הפוסק בחוץ לארץ חיפש מה עושים בירושלים?
עכשיו אתה באת מחוץ לארץ ירושלים, מביא לי את מה שהבאת בחוץ לה?
בסדר, זו פסיקה, אני אומר פסיקה כללית בכל מיני דברים.
חפשו בה מנהג ירושלים, אתה אומר לי, אני הבאתי מחוץ לארץ.
ברור.
מה חיפש הרב בן אישך כל הזמן?
מה עושים בירושלים?
מנהג בית אל. מי אמרנו? מי אמר לו כל הזמן?
הבאליהו מעניין.
טוב.
איפה היינו?
וישיבו לי שמנהגם לומר הפסוקים הנזכרים בניגון קינות, והם אומרים אותם בטעמים שלהם.
בכמה מקומות נוהגים לומר וידוי קודם אמירה תיקון חצות, ולכן מנהג יראינו.
על כן בחודש אלול ועשרת אמת תשובה שאומרים בהם סליחות,
שאז אומרים וידוי בתוך הסליחות, לא אמרו וידוי קודם כל תיקון חצות.
ומה אמרנו? מה יותר חשוב? סליחות או תיקון חצות?
תיקון חצות קודם.
יותר טוב את שניהם, בוודאי.
מנהג החסידים בעיר הקודש ירושלים לומר קדיש יש למה,
אחר תיקון לאה,
פני שהם אומרים הקדיש אחר המקרא.
אבל מאגרנו לומר פתיחת אליהו, נביא זכור לטוב אחר המקרא. ואז אם אומרים פתיחת אליהו,
אז מה אומרים?
קדישא לישראל ואין בזה קפדה, כל אחד יעשה כמנהגו.
אז זה מקביל גם,
תראו בין ישכנזים לספרדים בסוף ברית מילה.
מה אומרים ספרדים אחרי...
לא, אומרים פרק, אשתך ככף ופוריה, יש למה.
יש כאלה שאומרים,
לא בברית סליחה,
בברכת לבנה.
אומרים במדרש ואומרים קדיש על ישראל, והאשכנזים
אומרים פסוקים ואומרים ויש שלמה, בסדר?
זה הבדלים.
כל אחד שיסק עם מנהגו.
מה שאמר דוד המלך עליו השלום, שוויתי השם נגדי תמיד
לכלל גדול בתורה, שלא ישיח האדם דעתו מפחד השם יתברך ומהדר גאונו.
שישים אל יבאות תמיד שהוא יתברך מלוךו לארץ כבודו.
וכך חייב להתנהג בדרכי הצניעות אפילו בחדר לבדו בדלת סגור.
דיברנו על זה.
שולחן ערוך, סימן ב' סביב ב', מה יאמר?
אי יאמר אדם ענייני בחדרי חדרים מרואייני, כי הקדוש ברוך הוא, מלוך הוא לארץ כבודו.
אצל הפסיכולוגים
יש להם בושה, התפתחות האדם, בושה.
סביבה רחוקה, סביבה קרובה, הם מגיעים עד בושה בפני עצמו.
ולאן אנחנו מגיעים?
בושה בפני אלוקיו.
זה רובד כל כך גדול פנימי בנפש, הם לא מגיעים לזה, לכן לוקח טיפול שנים.
תגיע לזה, זה ייקח פעמיים-שלוש.
זה ברור, צריך להבין על מה מדובר.
הרבה יותר עמוק, הרבה יותר פנימי.
שלא יעמוד ערום לגמרי, אלא בעיית הצורך במרחץ וכדומה. אבל כשמחליף שמלותיו, לא אפשר למכנסיים.
אלא לאחר שילבש החלוק, הוא יחליף למכנסיים בעוד שהחלוק ישן עליו.
אחר כך יחליף החלוק.
וזה האופן יותר נכון להגדיר המכנסיים, ואל יאמר מי רואה ערום.
כי יזכור שהשם יתברך ולא כל הארץ כבודו, והוא נזהר לכבוד השם יתברך. לכן אדם לא עומד ערום בחדרו.
מתלבש, אם הוא בכלל בלי בגדים, כמו שהיה מקובל שישנים במיטה תחת השמיכה בלי שום בגדים, אומר השולחן ערוך סימן בית סעיף א',
יכניס ראשו וידיו בתוך החלוק, ואז יעמוד, נמצא שהוא לבוש.
בסדר?
אין דבר כזה ערום לחלוטין, אלא
בבית המרחץ,
כשמתקלחן.
היזהר שלא ילבש נמול בושים ביותם זה בתוך זה ביחד.
קשה לשכחה. מה הכוונה? זה לא קשה לשכח. קשה, שוכחים הרבה.
בסדר? זה הכוונה. קשה לשכחה, גם מדקדק בחלוקו ולבשו כדרכו.
ואם לבש חלוק הפוך,
ילבשתנו וילבשנו כראוי.
וזה לא משנה אם זה חלוק פנימי או חיצוני.
לא לובשים בגדים הפוך.
פעם אמרתי למישהו, שמע, החוצה שלך הפוכה. אמר לי, לא,
אם לא יהיה בצורה כזאת, לא יראו את המותג, זה בכוונה אטיקט בחוץ.
כי אני גדלתי על זה שהיה אטיקט בפנים, אבל בסדר, כנראה שיש כל מיני... אבל זה נקרא ישר, זה בסדר. כי ככה רגילים, ככה תפרו, בסדר.
ולא ילך בקומה זקופה, ולא ילך בגילוי הראש,
וייזהר שלא יושב גם כן בגילוי הראש, אפילו רגע אם לא עולה את הצורך.
ואפילו במרחץ, בבית החיצון,
יחסר ראשו עוד שייכנס לבית הפנימי, ואסור להזכיר את השם בגילוי הראש,
וכיסוי בידו לא מהני, אלא רק ביד חברו מהני. אבל אם יש לו בגד ארוך,
אתם רואים, לכן צריך ללכת עם חליפה,
שאתה יכול לשים את הבגד. אבל אתה הולך עם כיפה, מה אתה צריך את הבגד?
בסדר? זה ברור?
יפה. ומה מסופר על הרב קוק?
שאם בלילה הוא היה מטעור, אם היה בלילה נופלת לו הכיפה, ירמולקה, אתם מכירים את הירמולקה?
כיפה רר נחמן?
זה לא בא משם, זה ירמולקה, זה נקרא כיפה של לילה.
זה גומי סרוג,
הרי נצמד לראש.
אם נופלת לו הכיפה בלילה,
מתעורר באותה שנייה.
איפה ירד שמיים?
יש לך משהו על הראש.
אפילו בלילה.
טוב, אנחנו, ברוך השם,
אנשים נורמליים, אז כן, תשים.
ראיתי מישהו שאיכשהו נכנס למיטה, סתם את הכיפה מתחת לכזאת, מה קרה לך?
תשים, יפול, בסדר, יפול, נו.
לא מחייב אותך להתעורר לפני שש שעות. התחלנו אותה, נכון?
שש שעות. אבל בכל זאת,
תהיה לראשון לכיפה.
ואפילו במרחץ בעת החיצון, והזכיר שם, והכירו מהאני.
אלא, רק בידי חברו מהאני. זאת אומרת, אם יש
קבוצת חיילים בלי כיפות,
בלי כובעים, מה אנחנו עושים?
כל אחד יד ימין על הראש של החבר שלו, ככה.
טק-טק-טק-טק, הראשון,
ישים על עצמו משהו.
בסדר.
י״ז,
כשרוחץ ידיו ייחץ ימין תחילה.
ראינו את זה בנטילה, נכון?
כשרוחץ כל גופו ייחץ ראשו תחילה.
כשלובש מלבושה וילבש על ראשו תחילה. אכסגי בכובע קטן, נדע כשלובש בראשו תחת הכובע הגדול או מצנפת. בקיצור, כשבמרחץ
מה דבר ראשון שלובשים?
כיפה.
אחר כך שאנחנו מדברים. קודם כל יראת שמיים, אחר כך צניעות.
סדר בחיים.
קודם כל הקדוש ברוך הוא לפני הכל.
יראת שמיים. אחר כך.
טוב.
ובני אדם שאין להם כובע תחתון, כי אם כובע אחד האדום שקוראים פס,
ילבש תחילה קודם חלוק, אל תסדרו אותי מה זה. יח,
לא ילך יחף.
שים לב,
מי הולך יחף?
בעלי חיים.
דאמור בוטנו זל.
לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו בקנה מנהלים לרגליו, כי המוני המנהלים לרגליו הוא מנודה למקום.
וייזהר שלא ילך בלי הנפילאות שקוראים בערבי גוראב.
יפה.
בין בקיץ ובין בחורף. הוא פרד בעת התפילה.
נאמר על זה, היכון לקראת אלוהיך ישראל.
וגם בתפילה,
תגיד לי, איפה הם מזיעים יותר? בברדד או בירושלים?
אל תאולק ברדד.
בסדר?
איזה חום שם מזיעים.
הבן איש חי, היה יוצא, הוא אומר בעצמו,
אחרי דרשה, בבית מדרש זילחה,
בשבת אחרי הצהריים, הוא יוצא, הכל רטוב עד המעיל.
כנראה שאלקטרה לא הביאו למזגן, לא היה מכירה של מחסני חשמל, אז הוא לא קנה.
לא היה מזגן.
אתה מבין את זה?
הכל רטוב שם והכל הזה, יושב.
זה בגדד זה, נו, בקיצור.
בסדר, בעזרת השם.
ברוך השם, זכינו, אתם רואים?
על איתי פרצתי, נכון? אבל השלמנו, ההשלמה היא גם חשובה.
יש פה להאריך, תאמין לי, יכולים לשבת שש שעות ולא התחלנו.
גם בחלק של ההקדמה, מה הבחינות של יעקב, דוד ומשה.
כל זה, יש מה להאריך, אבל אנחנו עושים את זה במסגרת שלנו.
כל טוב, להתראות שלום, שבוע הבא.
