אנחנו בפרשת ויצא,
לא כמו שאומרים החבר'ה, ויצא,
אלא ויצא יעקב מבאר שבע ואילך חרנה.
ועתה לך נכרתה ברית עני ועתה.
ברגע שיעקב נפרד לחלוטין מלבן,
אנחנו סוגרים עניינים.
גמרנו.
יעקב ברח, הוא אמר לו לבן,
אני הייתי לולא אלוקי אביך שאמר לי לא לגוע בך,
מה שהיה קורה לך,
יש לאל ידי,
אני אכול הכל,
רק
תפוסתי שאני לא מכיר את זה.
הקדוש ברוך הוא אומר לו,
תעזוב אותי. ואתה,
לך נכרתה ברית אני ואתה, והיה לעד ביני וביניך.
הנה הרואה יראה שמשונה ברית זה מכל בריתות שבעולם.
שימו לב כמה דברים נוגעים להיום.
עוד לא התחלנו לקרוא אבל שים לב
שכל ברית שקורית האדם עם חברו,
כשמישהו קורית ברית עם החבר שלו,
אז מה זה ברית?
התקשרות ודבקות ואחווה ורעות זה עם זה?
מה זה הסכם שלום?
הסכם שלום קר. אתה מבין מה זה שלג?
הסכם שלום קר. מה זה הסכם שלום?
או הסכם שלום או לא הסכם שלום. מה זה הסכם שלום?
מה זה ברית?
התקשרות ודבקות ואחווה ורעות זה עם זה?
מה שאין כן ברית זה הוא מיוסד על הפירוד
להיפרד זה מזה
שלא יתגלה אחד לחברו ולא ידבק בו
אלא ייסטרו איש מרעהו
וצריך להבין
מה זה ועל מה זה עשו את הברית
באופן זה שיסטרו איש מרעהו
למה מתרחק
יעקב מלבן ואומר לו תשמע אתה רואה את הגבול?
אתה עד פה ואני מפה
אל תיכנס אליי לא נכנס אליך
זה ברית שלום
ופירודים.
והעניין יובן בסייעתא דשמיא שידוע שכל תחתון צריך להידמות לשורשו העליון.
בסדר? מה זה כל תחתון?
כל מי שנמצא בעולם הזה,
כל מי שנמצא בעולם, אתה מצאת איפה אנחנו?
עמוד ל'ו',
תעזוב.
כל מי שנמצא בעולם הזה הוא בעצם דמות של עולם עליון.
וכל דבר שהוא נמצא פה יש לו מקבילה.
בעולם העליון.
יש ירושלים של מטה,
יש ירושלים של מעלה.
בסדר?
ירושלים של מטה זה ירושלים הגשמית של פה,
ירושלים של מעלה זה ירושלים הרוחנית.
אז כל דבר תחתון יש לו מקבילה בעליון.
הרי הוא לא ירד למטה אם הוא לא בא מאיזשהו מקור למעלה.
הקדוש ברוך הוא אמר נעשה אדם.
זאת אומרת אנחנו נמצאים פה, יש לנו
מקור למעלה
כל דבר גשמי פה יש לו משהו רוחני עליון
והנה יעקב אבינו עליו השלום
שורשו בקדושה
ולבן שורשו בקליפה
וידוע שהקליפה אין לה יכולת להתאחז בצד הפנים של אור הקדושה
כי הקליפה תמיד היא באה מאחורה
היא עוטפת
אלא רק עומדת באחורי האור
על כן הפנים של אור הקדושה
אינו רואה את הקליפה.
כי אור הקדושה זה כל מה שבא אלינו
הצורה החיובית והקליפה זה מה שנמצא מאחורה.
איך יכול להיות שהאחורה יהיה קדימה?
או שזה אחורה או שזה קדימה.
או שזה הפרי או שזה הקליפה.
זה לא הולך ביחד.
מתחילים להבין על מה אנחנו מדברים?
כששואל הבא, הרב בן איש חי,
זכותו יגן עלינו,
מה זה
הברית שלום בין יעקב לבין לבן זה שניפרד לא נגיע אחד לשני
התחלנו להבין
יעקב שורשו בקדושה ולבן שורשו
בקליפה איך יכול להיות האחורים בפנים
הפנים סליחה או שאתה בפנים או שאתה באחור
אז האמור הוא שורשו בטומאה והוא שורשו בקדושה
ולא קרוב זה לזה
אז זה הסכם שלום אמיתי
אתה תהיה שם ואני אהיה פה. אתה שורשך בקליפה ואני שורשי בקדושה. מה שבא מפה ישר למעלה יש חיבור
יש כבלים רוחניים
מלמעלה עד למטה
לך אתה למקום שיורדים הכבלים שלך ואני במקום שהכבלים שלי יורדים.
אומר הרב בן ישחייב ועל כן הפנים של אור הקדושה אינו רואה את הקליפה
וכינה מהקליפה אינו רואה את הפנים של אור הקדושה
אולי נדבק מאחורה.
ודוגמת זאת ממש נעשה למטה.
שכרתו ברית בזה שנאמר ייצף השם ביני וביניך.
מה זה ייצף השם ביני וביניך?
השגיחת הבורא.
ביני וביניך.
כי נסתתר איש מרעהו.
ועתה המובן
שכל אחד צריך להידמות לשורשו.
כל אחד יש לו מקור.
אין דבר כזה כולם אותו דבר.
האחר הוא לא אני. האחר הוא הוא.
הוא
ואני זה אני לא אחפש להיות הוא והוא לא יחפש להיות אני
כל אחד שיהיה נאמן
למה שהוא
לכן אמרו רבותינו זל על הפסוק ואקבור אותו בגיא מול בית פאור שכל זמן שפאור עולה ומקטרג
רואה את רושה קבור שם ונרתע ושב לאחוריו
מפני שעשית צריכה רכה מוכרח שתתעלם ולא תתראה לפני הקדושה
ברגע שרואים קדושה
האטומה בורחת איך אמרנו פעם האמי נובחים הכלבים כל הזמן?
מי שלא בטהרה.
אז מי שמאים ישראל לא בטהרה, הכלבים נובחים עליו, אבל אם זה מישהו אחר,
אתה לא שם לב.
על מי הם נובחים כל הזמן?
רק עובר על רביעי בשטח, כשנובחים.
שם את הלב?
לא שם את הלב?
יש לך קלב?
בסדר?
אבל מי שבא היה במקווה, בטהרה, אף פעם קלבים וחלבים.
ומורא אחר בכתכם ייתן השם.
וזהו הטעם שהאדם,
פי הטבעת שלו באחוריו.
ולא בצד הפנים.
זה סתם מכביד.
למה?
תעשה הכול מכיוון אחד וסגור עניין.
דמפורש בדברי רבנו אריזל בשלמא, מראה רשבי, פרשת תצווה, וזה לשונו.
עתה נבאר עניין נקודת האחור מה עניינה,
ואומנם הוא סוד גדול וראוי להעלימו.
הנה ידעת כי הקליפות נקרעים צועה בלי מקום.
דמזונם והשפעתם מן המותרות היוצאים דרך נקודת האחור.
יש מי שהוא בנקודת האחור.
זה הקלקול והלכלוך
והטינופת והפרש.
והוא לא יכול לראות את הקדושה
כי הוא תפוס בטומאה.
טומאה כזאת גדולה לא יכולה לראות את הקדושה.
היא נמצאת דווקא באחור.
ולכן הוא שם נקודה זו באחור,
לפי שאינם יכולים לקבל מצד הפנים, כי אינם רואים אור פני שכינה.
דכתיב לו התייצבו הוללים לנגד עיניך.
והנה זה הנקב של האחור נקרא בתורה בעת
פאור
וזה סוד עבודה זרה של פאור
שמה היא עבודתה?
הדבר הכי מאות
שיש בעולם
לפאור עצמו על פניה
היה מטריז כלפי העבודה זרה כנודע
כי זוהי קבלת השפע שלה. מאיפה מקבלת את השפע?
משיא הטומאה, משיא הקלקול, משיא הלכדוך
יש שפע גם בקלקול
זה מול זה ברא אלוקים
מול משה רבנו מי היה?
בלעם
מול אברהם אבינו מי היה?
מי היה בן ארבע?
נמרוד.
מול יצחק מי היה?
ישמעאל.
מול יעקב מי בא?
עשיו.
זה ברור.
מול ירמיהו מי היה?
אריסטו.
זה ברור.
זה ברור. העולם בנוי אחד מול השני.
קדושה מול טומאה.
כשיורדת הקדושה גבוהה את הטומאה. אחד מול אחד.
ולכן הוא אומר,
השפר שלה היא באה מכוחות הטומאה.
בלעם היה שיא הטומאה.
מה היה עושה בלעם?
העסקן הסכנתי לעשות לחכו, מה זה העסקן הסכנתי?
סוכן, מה זה סוכן?
בערבית, חם, מה זה סוכן?
סוכנת.
לא, אצל דוד המלך כתוב, הייתה לו סוכנת והוא לא ידעה.
אבל בלעם עם האתון שלו, בטח שהוא ידע.
העסקן הסכנתי לתחכו, תמיד אתה עושה מה שאתה רוצה.
פעם עשיתי לך משהו לא טוב?
זה ברור על מה אנחנו מדברים.
אתה איתי?
לא להיכנס להלם, בסדר?
לא, זה פשוט...
הדברים הם בסיסיים,
הם יסודיים בכל הנושא של הרוחניות.
איך בן אדם יכול להתעלות, ודווקא מהצדדים החיוביים,
לא דרך האחור, דרך הפנים.
כנודע היא כי זו יקבלת השפל שלה, ואבין זה.
עד כאן לשונו.
של מי?
של הארי הקדוש ושאר מאמרי רשב״י,
פרשת תצווה.
נמצא מקום שיוצא ממנו הפסולת ושמרי המאכל שבאדם,
הנה הוא דוגמה למקום מניקת הקליפות
ולכך הוא שם מקום זה באחורי האדם כי עמידת הקליפה היא באחור
אבל זה יובנתם ששורה על האדם רוח רע בכניסתו לבית הכיסא
ששם נאחזים כוחות הסיתרא אחרא
אשר הזרוע מהו מזונם
ולכן צריך להיות האדם נזהר מאוד שלא ישן לקבע וישקץ עצמו
הזכרנו את זה כמה פעמים הרב קוק ברור את התשובה מה הוא אומר
סור מרע ועשה טוב
התשובה הראשונה הזו תשובה גופנית טבעית
התשובה גופנית טבעית היא
ללכת לשירותים
תפסיקו, איך אומרים, לא תפסיקו. אל תתחילו עם ההלכות, זה אחר כך.
קודם כל, אדם צריך להיות נקי.
נקי בגופו, אחרי שהוא נקי בגופו,
נקי בהנהגתו, ואחר כך נקי במאסר.
הדבר שתהיה נקי, איך אתה יכול לעמוד להתפלל בלי שייך את השירותים?
תתנקה,
תרגיש חופשי,
אני נקי.
טבעית כמובן, שלא יתחילו לעשות לי עכשיו חוקן וזה, לא דיברנו על זה. בסדר? זהו.
אדם צריך להתנקות כדי לעבוד עבודת השם. סור מרע זה שירותים.
עשה טוב,
תתחיל, תזוז קדימה.
אלא כל עת אשר ירגיש שהגיע זמן הפסולת לצאת, יוצאנה תכף,
בלי איחור ועיכוב כלל.
והזהרה הזאת צריכה מאוד על פי הסוד.
ובפרט קודם תפילה וברכה ועסק התורה.
כמו שכתוב בספר חסידים, סימן תת יח.
וזה לשונו אדם צריך להיות נקי מבפנים כאילו בחוץ.
שנאמר בתהילים וכל קרווי את שם קדשו שלא יהיה בקרביו תינופת
לכן קודם שיתפלל וקודם אכילה ושתייה
מה אמרנו? מה הקשר בין תפילה לבין
אכילה ושתייה?
תפילה זה מה שמחבר אותך לקדוש ברוך הוא
והאכילה מה היא עושה?
מחברת נשמה לגוף
הדבר הכי רוחני מתחבר דרך האכילה
האכילה גורמת לך להיות מחובר
נשמה בגוף
בלי לאכול
אנשי אבא משתחררת.
ראינו כאלה שהשתחררה להם אנשי אבא, נכון?
היום, השם ישמור,
בגבעה מיומה.
טוב.
שצריך לברך, ובפרט, קודם כל ארצתייה, שצריך לברך, יעשה צריכה, ואין שם.
אבל בגמרא אמרו, הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמיים שלמה,
יפנה ויטול ידיו, יניח תפילין, יקרא קריאת שמע ויתפלל.
מהר״ל מפרק, נתיב העבודה,
נתיבות עולם, נתיב העבודה, פרק י'
מביא את הדבר הזה.
מה ההסבר של דרך
מה הדרגות העולם הזה לעלות למעלה?
קודם כל הוא מתפנה.
אחר כך הוא מתעטף בטלית,
אחר כך הוא מניח תפילין,
אחר כך הוא מקבל עליו עול מלכות שמיים שלמה ואז הוא יכול להיות מחובר לקדוש ברוך הוא להתפלל,
לבקש את צרכיו.
אבל הכל מתוך נקיות,
להבדיל מאצל גויים,
שהרבה פעמים זה בא מתוך
כוחות של טומאה, מתוך קלקול.
מתוך לכלוך מעשים שנקרא מגונים,
וככה הוא מגיע להתקשרות.
איזה מקומו.
כתב רבנו זל בשער המצוות פרשת שמיני וזה לשונו שיקוץ הנפש כתיב
אל תשקצו את נפשתכם מהבור ובוטנו זל במסכת מכות
מכאן שמה שנקבע ועובר על לא תשקצו.
והטעם יובן כי עניין האכילה הוא לברר האוכל מתוך הפסולת.
והאוכל שהוא המזון נבלע באיברים והפסולת נעשה מותר ונדחה למטה.
או מזה נעשו הקליפות.
הוא כתיב את אם מתם את ציפויי פסילי כספך,
התזרם כמו דבה,
צאת אומר לו. כי מבחינת היציאה של נקב האחור,
כמו שכתבנו בעניין הפעור,
ולכן המשה נקווה שמשה המותר והקליפה ההיא מלדחותה,
אחר שנגמר ברורה והיא כולה,
הנה הוא משקץ נפשו ממש יותר ממה שמשקץ גופו.
הנפש פה חוטפת יותר מאשר הגוף,
כי גם הגוף יכול להתקלקל.
בן אדם שמשה נקווה
נאמר אפילו נקבים קטנים,
יכול לעשות צרות לעצמו,
עוד מעט נראה את זה,
וגדולים, בכלל יכול להיות בלאגן.
זה עושה בלאגנים.
אנחנו בלי פירוט.
כן, כן, זה עושה בלאגנים, כי אם מישהו משה את נקביו,
אז הגוף כבר משדר שהוא לא יוצא, ואם הוא לא יוצא,
הוא מאמיס יותר, אחרי מה זאת אומרת משהו יתפוצץ פה.
או הוא או בפנים.
בסדר, זה לא תקין.
אדם צריך לנקביו, צא החוצה.
טוב,
ונודע שבכל דרך אחד דהו, ולכן צריך שיכוון האדם כוונה זו בלכתו לבית הכיסא, קודם ייכנסו שם,
כי אסור לערער שם בגלל דברי קודש.
אז מה הוא יכוון?
שאני הולך לעשות רצון קוני כדי לברר את הקליפות מתוך
הטוב שקיבלתי מהמזון
ולהיות נקי לעבודת השם.
זה כוונת האדם כשהוא עורך שירותים, לשים לב.
פעם הוא אמר למישהו,
תכיל קומתים הדתיים,
נכנסתם לנו לוורידים.
גם לשירותים אתה אומר לי, מה לעשות?
אתה מכיר את השירות האלה?
נביא את זה בסדר?
כן.
אנחנו בונים בן אדם שלם.
ובן אדם זה גוף, ובן אדם זה נפש,
שפרטה מנשמה.
צריך את הכל בנוי לתפארת.
שיהיה בריא, שיהיה חסון,
כל הכיוונים האפשריים.
שנקרא קדימה לעבודה.
טוב,
אומר לנו הרב בן איש חי,
המשה נקביו עובר משום בל תשקצו, הלכות, כן, הלכה א',
בין בגדולים בין בקטנים, אך בקטנים יש בזה עוד חשש, סכנה ועקרות.
שמים לב
שיהיה עקר עם משה,
ויש בני אדם נכשלים בדבר זה, ואם יבוא לו התעוררות והוא לומד או עוסק בענייניו,
אינו קם במהירות, וחושב עד שיגמור העסק עוד מעט, או עד שיגמור דף הזוהר
או המזמור, אני לא מדבר עם דברים אחרים שלא נדע מצהרות, כן?
וזו שטות גדולה, הרי זה מצווה באה בעבירה.
לכן צריך להיזהר מאוד.
כתב החסד לאלפים בשם המקובלים שהמקל בזה מונע ממנו טהרת המחשבה.
ומי שהוא בעל נפש ורוצה להידבק בקונאות צריך להיזהר
שגופו נקי בכל שעה, וזה מועיל גם כן לבריאות הגוף,
ונעשה בריאה חדשה.
שימו לב לעניין הזה.
האדם אוכל,
הוא מברך.
הוא לוקח דברים,
מה שנקרא, מיוחדים לאכילה,
מעודנים באכילה הן מצד
חומר המזון, הן מצד הרוחניות שלו.
התזונה צריכה להיות תזונה טובה.
אם כל זה מכל מה שהוא אוכל, כמה פסיק,
מיליגרמים נשארים לו בגוף
ונהפך להיות, איך אומרים? מלפפון נהיה בן אדם.
בסדר, מינרלים, שש, מלפפון נהיה בן אדם.
כל השאר מה זה?
פסולת. ורוב העולם מה זה?
פסולת.
יש תמצית.
למה אתה משאיר את זה אצלך?
תעיף החוצה.
אין שום סיבה שדקה זה יהיה אצלך.
ממילא, לא רק שהנפש,
גם הגוף יכול להתקלקל מזה.
המערכת לא מתפקדת כמו שהיא צריכה, היא לא משחררת את הלחצים
כמו שהיא צריכה לשחרר.
בסעיף ב' אומר הבן ישחי, גם בהיותו שוכב על מיטתו בלילה,
אם הרגיש שצריך לעשות צרכה והתאזר לקום
ולא התעצל ולא התרשל הן מחמת קור הן מחמת גשם.
אתם יודעים על מה הוא מדבר?
אני בתור ילד זוכר את זה.
שירותים בחצר,
שכונת אבו חרי, שכונה יוקרתית,
שירותים בחצר,
בסדר?
חושך.
מי היה מסתובב בחוץ בחושך?
אבו ללה,
ולפעמים גם אבו ג'ילדה.
וואי, איזה פחד.
בסדר, אבו ללה מסתובב בלילה.
אז איך עושים? אז מה עושים הילדים כשצריכים שירותים בלילה?
ליד הדלת היה סיר.
גם ילדים בגיל חמש, שש, הוא אסיר.
זה נקרא מישהו חכמים, הגרף של רעי.
היום אתה אומר למישהו, קם לך שירותים. מה הוא אומר?
מה הוא אומר?
קר לי, מה קר לו?
המזגן עבד, העסקה עבדה,
הוא נמצא מתחת לשמיכה, קר לו.
די, מספיק. פונקי, עד פה.
בסדר, אני לא נגד פינוק,
אבל שזה יהיה עם תפקוד.
אנחנו בעד, הקדוש ברוך הוא נותן לנו עושר, שפע,
הכל יש לנו בעולם, תודה רבה,
תביא עוד,
אבל תפקד,
לא לשבת, איך אמרנו שפשוט בטטה במקום.
לא זז.
צריך קום.
עד שאני אקום.
עוד רגע, עוד רגע, נגמור פה, עוד רגע.
כן.
אך צריך לעשות תחילה נטילת ידיים כהלכה, כי אי אפשר לו ללך ארבע אמות, לשפשף ולקנח בעוד אי-רוח רעה
שורה על ידיו, אך מאחר שהוא עטה צריכים כאביו, אי אפשר לברך נטילת ידיים.
אלא לעשות צריכיו תחילה, אחר כך נטילת ידיים, ואשר יצר.
לכן צריך להיזהר שלא להפסיק בדברים מעת לעת,
מעת שנטל ידיו עד שיכנס לבית הכיסא ואיתו ידיו שנית
ויברך ואין שולחן רבנו זלמן,
סימן ו' סעיף ג'. ומה אמרנו? מה מנהגנו היום? בבוקר אפילו?
קודם תגמור את כל הארגונים שלך, אחר כך תברך הכול.
כי ברגע שאתה נטל את הידיים,
אם עדיין אתה צריך לקוויך, זה בעיה.
צריכים לקווים, צריכים לקווים,
אחר כך שירותים, לא יכול לברך.
כי אסור להוציא שם השם כשאדם צריך להנקר.
אסור.
שיקול.
אנחנו אומרים היום שכיוון שזה הכל בתוך הבית
אתה צריך להתפנות תרוץ לשירותים.
תרוץ לשירותים.
מזהר לא לגמרי.
סעיף ג.
כל שיוכל להעמיד עצמו כדי שיעור הילוך פרסה.
כמה זה הילוך פרסה?
נומע בשיעור לפני שעה.
שבעים ושתיים דקות.
אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה, בין בגדולים בין בקטנים.
ויש אומרים שאפילו אינו יכול להעמיד את עצמו כשיעור הזה, אם כוח הדוחה
אינו יכול להיות גובר על כוח המחזיק,
אלא רק על ידי סיוע שידחק עצמו אדם מעט כדי להוציא הפסולת, אין זה נקרא מה שהענק עבר.
זאת אומרת, יש כוח שדוחק החוצה ויש כוח שמשהה.
אז אם זה לא כל כך דוחק,
בסדר,
אז יש מי שאומר שאין פה בעיה.
בינתיים.
אם זה כבר, אתה מה שנקרא עוצר בכוח,
כן, לוחץ את עצמך שלא יצא שום דבר,
אז באמת יש לנו בעיה,
כן?
אין נקרא זה מה שנקרא בידיים כדי שיעבור אל בל תשקצו,
כיוון שכוח הדוחה צריך לסיוע שלו,
שידחק את עצמו מעט, וזה אינו דוחה,
אינו אלא שב ואל תעשה,
ולא קום עשה שבל תשקצו.
אבל אם התגברה אהבתו מעט עד שהכוח הדוחה גובר על כוח המחזיק,
להוציא הפסולת מבלתי שיצטרך לסיוע הדוחק שידחק האדם את עצמו אפילו מעט הרי זה עובר לבלטה שקצור
עם אשר נקבה וכמו שכתב בזה הגאון רבנו זלמן
בשולחן ערוך סימן ג' סעיף יא בסדר?
הרב בן ישחי מאוד מאוד אהב את
שולחן ערוך הרף הוא מצטט אותו הרבה פעמים המון פעמים
דלת
היזהר לסגור הדלת של בית הכיסא אפילו בלילה בחושך ואפלה משום צניעות
שמים לב
מפרית אמון נמצא במכון מאיר
והוא נכנס לשירותים, מה עושים דבר ראשון?
סוגרים הדלת.
אתה צריך לסגור את הדלת.
צניעות.
מי חייב בצניעות?
עם ישראל.
צניעות זה חלק מעם ישראל.
וכי הסמק זל ועוד ספר מצוות קטן,
ועוד יש פוסקים ראשונים, מנעו את הצניעות מכלל מצוות של תורה.
ואף על גב שיש חולקים והוא הסבירה לו,
הוא דבר זהו אזהרת חז״ל במידה טובה שהשתבחו בישראל.
עם כל זה צריך להיזהר בטפי.
תראו איך הרב בן ישחק גם לא רוצה לחייב את כל העולם.
בסדר, יש מי שאומר שזה הנהגה טובה בעם ישראל, אבל יש מי שאומר שזה דאורייתא.
כיוון דאיכא סבירא,
לאו דאומן התורה. מכל מקום יש בבית הכיסא ריח רע, קשה לו מאוד.
בסדר, איזה בתי כיסא היו שפעם, כן?
הוא פותח הדלת להצו לפורטה ולחנק.
כן, יש להקל בחושך לילה ואין רועהו.
הסיטואציה ברורה.
מוכרת? לא, אני לא מכיר.
לא יודע איפה אתה הסתרבבת, אני לא מכיר.
בסדר.
ודא כי אזהרת הצניעות בבית הכיסא אין יקרה משום הפירוע.
מה זה פירוע?
שיראו אותו עירום.
לא מצינו שהחמירו בפירוע הגוף כולו כשיורד לטבול,
או בבית המרחץ וכו' יוצא.
מתי אנחנו אומרים שאסור לאדם לעמוד עירום?
בחדר.
סימן בית סיף, בית בשולחן ערוך,
אוכל לומר אדם ענייני בחדרי חדרים מרואיני כי הקדוש ברוך הוא מלוך הוא לארץ כבודו
אבל כשהוא בבית מרחץ
כשהוא במקווה
כשהוא צריך להתרחץ מה אתה עושה לי פה פתאום, צניעות? לא, עכשיו אתה צריך להיכנס למקווה, מה אתה
צריך להיות בריא לא חולני, כן?
אני טיפה ככה רומז לדברים מוזרים שיש לאנשים
בסדר? זה דבר שחשוב לדעת אותו
אלא מצד שאנחנו נמצאים במקום שהוא תינופת
מקום שירותים.
בשירותים, מה אמרנו? מי נמצא שם?
כוחות הטומאה, אל תגלה את עצמך יותר מדי.
אלא הטעם כאן הוא בנו אל פי הקדמה שכתבתי לעיל בשם רבנו אריזה בשאר מאמרי רשב״י.
בעניין נקודת האחור,
כנזכר לעיל.
יש פה שיא הטומאה שיכולה להיות.
תיזהר לא להיתפס במשהו.
סגור את הדלת,
תוריד כמה שפחות,
כשאתה מסתדר לא להרטיב את הבגדים כמובן,
וככה יושבים,
ככה עומדים.
מי שנכנס לבית הכיסא, זה לא אומר, כשנכנסתי לבית הכיסא,
זרוק הכל.
אין דבר כזה בעם ישראל.
גם במקום הזה צריך להיאחז בצניעות.
אתם, המושגים ברורים, אני...
בסדר?
כי לפעמים הם לא מבינים מה אני רוצה, צריך להזמין.
ועוד שים עיניך ממה שכתבתי בשם רבנו ז' בשער מצוות, פרשת שמיני, כנזכר לעיל.
ובין תבין דאנה עכברא דשכיחי בבית הכיסא,
הם דוגמה לקליפות.
ובזה תבין הטעם שהקפידו על הצניעות בבית הכיסא.
שבזה יהיו נכנעים רוחות הרעות.
אתם מכירים את זה שחס ושלום, חס וחלילה, אם יש מישהו שיש לו עכברים בבית,
מה אנחנו אומרים? מה הדבר הראשון שאתה עושה?
תוריד את התמונה של הרב שיילם את כריסטין.
עובד.
עובד, כמו ששעון עובד.
לשים אותה איך נותן? כן.
אתה עושה את זה?
כמו שאתם נמצאים.
אתם יודעים מה הסיפור פה?
רבי שיילם מקריסטיאר היה אחד הצדיקים הגדולים הענקים ברומניה
לפני 90 שנה.
ובא אליו פעם מישהו, בוכה מיילן.
הרי כל המתבן שלי הולך לעזאזל, כל הפרנסה שלי עומדת בסימן שאלה.
עכבה ראשים, חולדות,
אוכלים לי הכול,
פיתאום מכה.
ראה בית אבות, תברך את המקום.
ראה בית אבות, לא יכול לבוא, לא יכול לבוא.
אבל אתה יודע מה, קח את התמונה שלי, זה מספיק.
למה?
כי זיקור שאנחנו רואים פה, והאמת זה גם הגמרא, כל הפעם שמזכירה
שמשהו נפל וטימא,
תרומה וזה, מה כתוב?
עכבר.
עכבר זה יסוד התומה.
זה בעל חיים שמבטא את התומה.
מי יכול להזיז תומה?
רק מי שיש בו קדושה.
הקדושה הגדולה.
הבנתם מי זה רב שיילה?
רב שיילה וקריסטר זה האבא של הטהרה,
אתה שם תמונה אצלו,
אני אספר את הסיפור, יש לי חבר מרוקאי,
אבל אתם יודעים, כל היום בסוף טיפה את אשכנזו.
גר קומה ראשונה, שתי מדרגות מהקרקע,
מתחתיו מקלט,
עכברים רצים, מה הם לא הביאו בבניין שם? פה מקריאת משה.
מדבירים, מלכודות, מה עוד רצית להגיד?
מדבקות,
רעשים, מוזיקה כזאת, אתם יודעים, צפצופים שמבריח,
הכול.
אורגני ולא אורגני, הכל שמו, יוק.
מהמקלט,
מחסן שם כזה,
עולים.
אמרתי לו,
תשים תמונה אשר בשבילי.
שאתה אומר, די, אתם עם הדברים שלכם,
מה אתה רוצה? אמרתי, רואים מרוקאים מקולקלים.
את יודעת מה?
לך תקנה,
אבל אני מבקש,
תגידי לי אחר כך מה קרה.
לא התקשרה.
לא התקשרה.
אבל,
אני פעם הייתי שם, יש כניסה כזאת של סלון,
והיא אומרת לי,
אני יושבת בסלון, הדלת פתוחה כי ילדים נכנסים יוצאים לזה,
בנפרד בתים שבאו מ...
תמיד הדלת פתוחה,
זה סגנון.
הסירים בחלון ליבש, בסדר.
בקיצור,
אני יושבת בספה,
אני רואה אחד כזה, גודל ככה,
עולה מהמקלט, מהמחסן,
מזיז את הראש לכיוון הבית ועולה לקומה למעלה.
אתה מבין את זה?
למה הוא לא נכנס?
אתה אומר הוא פחד ממנה, הבנתי.
ממשלה לא עומד שם.
לשים לב מה כתוב פה. כתוב פה בעצם שכוחות של טומאה אפשר לגרש
על ידי קדושה גדולה.
אנחנו אומרים, אנחנו לא מגרשים חושך במקלות.
במה מגרשים חושך?
בנרות.
תדליקו נרות.
בקדושה מוצאים טומאה.
זה התפקיד שלנו.
עוד דבר אני אגיד,
אה, בשבילנו, טיפה, איך אומרים, נרד טיפה
לגובה העיניים של ה...
כשיש לך בבית משהו שלא שלך,
מישהו בא ולוקח אותו, נכון?
אם בן אדם לא נותן מעשרות,
שלא יישאר למה יש עכברים בבית.
מפה תמשיכו.
דברים כאלה,
אנשים כאלה רב, בדיוק על זה חשבנו אתמול.
חשבתם, הם כבר גרמו לכם לחשוב,
איזה צדיקים העכברים,
מהטומעה אתה עולה.
בסדר? אז זה מה שמביא פה הרב בן ישחי.
שעל ידי שמקפידים על הצנות בבית הכיסא, בזה הם נכנעים רוחות רעות. למה?
כי הנה אחברד, זה בית הכיסא.
זה הטומאה.
לא יגלה עצמו עד שישב,
והיה נכון שלא לגלות עליו מלפניו טפחיים ומלאחור טפח.
אך אם המקום מטונף ויש חשש שיטנפו בגדיו,
אני צריך להיזהר בזה. במילים אחרות,
כמה שפחות, יותר טוב.
כמובן שמישהו יושב,
והיום בית הכיסא שלנו זה לא בית הכיסא של הבן איש חי, כן?
מישהו היה פעם בשירותים צבאיים לפני שלושים שנה?
בול כליאה, אבל בול כליאה.
שמים מבנה פח,
מחפרון מוריד שלושה מטר למטה,
שני פסי עץ עליהם זה יושב, תעשה בול באמצע למטה.
דרך אגב,
בית כיסא כזה הוא פחות מטומאה מבית כיסא שלנו.
למה?
כי הצואה נמצאת ברשות אחרת.
אתה נמצא ברשות אחת, זו רשות אחרת.
אבל היום כשמישהו הולך לשירותים, איפה נמצאה התסועה?
באותו חדר שהוא נמצא בו.
אחר כך הוא מוריד את המים.
בסדר?
כמו שאומרים, תוריד את המים.
ברור, אבל אז היה משהו אחר.
כן, הבעיה הייתה כשמישהו פספס.
בסדר, הבנתי.
טוב.
אבל באופן עקרוני, החדר הזה
הוא לא כל כך טמא כמו שלנו.
שלנו
אבל יש לי היום את האסלה מזהב
פעם הייתי במקום כזה
אתה יודע איפה זה?
אצולת העמק.
אתה יודע איפה זה?
האולם של עפולה.
האסלה עם זהב.
באיזה צבע אתה רוצה טפס כסף?
אתה יודע על מה אני מדבר?
מי אמר את זה?
באיזה צבע אתה רוצה טפס כסף?
גשש יפה מאוד.
בסדר?
זה ברור.
זה אשר שם הזהב ובושם ועניינים,
הטומאה שם.
מי שנכנס לשירותים,
מי שנכנס לשירותים,
הכל שיש איטלקי,
450 שקל מטר, טומאה.
עצם העובדה שנכנסים פנימה
כדי לקחת נייר, והכנסנו את עצמנו פנימה,
טול ידיים.
כי אנחנו יוצאים במקום של טומאה.
אדם צריך לעלות בקדושה וטהרה.
הוא אומר ככה
לא יגלה עצמו עד שישב והנכון שלא יגלות אלא מלפניו טפחיים לאחוריו טפח. אך אם המקום מטונף יש חשש שיטלפו בגדיו אין צריך להיזהר בזה אלא יגלה כפי הצורך ולפי המקום.
כל מה שאפשר למעט בגילוי ימעט כמו שכתב הרב חסד לאלפים וכן עמי כל דעי כחשש תינוף
יש להקל בבית הכיסא שיש בו מחיצות ודלת סגור,
ולכן בזמן הזה דעה לרוב כל בתי הכיסאות שיש בהם מחיצות ודלת סגור.
אין מקפידים בעניין הגילוי כל כך,
אלא מה שיכול להכסות יכסה,
ולא יצמצם יותר מדי כדי לא להתלכלך.
כי יותר גרוע זה ללכת מלוכלך
מאשר טיפה להוריד יותר ממה שצריך.
נו, נו, מה, אני...
הוא יכול להתארגן כדי שלא יתלכלך.
כל אחד יעשה מה שהוא מבין
שהוא לא מתלכלך,
שעושה את הדברים.
לא להיות לי עכשיו עצבניים,
הוא יושב ארבעים וחמישה מעלות, ארבעים וחמש מעלות מהזה,
אז הוא יראה טיפה, עזבו,
אכול עכשיו.
הראש ברור?
יפה.
טוב, לא ילכו שניים ביחד לבית הכיסא,
ולא מבעיה שני אנשים, אלא אפילו שתי נשים לא ייכנסו ביחד,
אלא ייכנס אחד לבדו ויסגול לדבר עדו.
כתב בחסד אלפים שיש להזיר בזה גם הילדים הקטנים,
אם משום שירגילו במילי די צניעו אותה ואם משום שלא ירגילו במילי די פריצו אותה. אתם מבינים על מה כותב פה הבן איש חי?
כל הצרות שמדברים עליהן היום.
לא הולכים שניים ביחד לשירותים.
להקפיד בזה.
אי אפשר לדעת מה יהיה.
מי כותב את זה?
הבן איש חי.
לא להיבהל.
היום היום. זה לא היום, זה כל הזמן.
צריך לדעת הילדים עם מי משחקים.
צריך לדעת הילדים עם מה הם עושים.
צריך לדעת מה קורה.
לא רק שלא יהיה לו מילי דצניעותא, אשר יתרגל למילי דפריצותא
בגלעם הרשע.
ברור מה אנחנו מדברים, נכון?
אחד-אחד.
היי, אם אתה לוקח את הילד, את הקטע שלך תינוק, נו, לא מסתדר.
אומרים שלא ילכו שני ילדים ביחד.
בסדר?
טוב.
דרך אגב, יש ישיבות
שמקפידים
שלא יהיה חדר של שני תלמידים,
דווקא שלושה.
אחד לבד לא ישן, שניים לא טוב, שלושה זה מה שצריך.
בסדר?
נכון, מאיר זה שמונה, לא?
בסדר.
אבל הסטייליסטים, לא... כן, בכוונה. לא סתם.
לא סתם.
זה היה שנים לבד בבית.
לא טוב.
כשנבנה, איפה אנחנו?
ואפילו בקטנים שהם יודעים לעשות רע.
גם בקטנים שהם יודעים לעשות רע. גם אל תשלח לנו סתם. דעה אמרו בגמרא,
דעי תתא לאן תקום להשתין בפני תינוק יונק, וכל שכן בגדולים קצת.
לא הולכים ביחד. לבד.
בסדר, את הילד לוקחים כדי שהוא יוכל להסתדר, אבל אנשים מבוגרים לא הולכים עם ילד קטן אפילו.
כשנפנא בשדה במקום מגולה,
התרחק עד שלא יוכל חברו לראות פירועו,
מה שמקלה מבשרו מלפניו ומאחריו.
והיה צריך להתרחק רביה כדי שלא יראה את גופו כלל,
אלא הוא רק שלא יראה פירועו.
הוא לא רואה
את מה שלא צריך לראות, זהו זה.
אבל אחורי הגדר, לפני אפילו שהוא קרוב, ששומע חברו כל היטושו של מטה.
ששמיע את כל עיטו של מטה, אין בזה איסור משום צניעות.
אלא שעניין חרפה ובושה לרוב בני אדם. מה, וכל הזמן צריכים להשמיע איזה,
לשמוע איזה קולות הוא עושה?
לא נעים. אבל אין פה עניין של פריצות.
ומי שאינו מקפיד, אינו מקפיד.
וכן בימי חכמי התלמוד לא היו מקפידים על זה. כמו שכתב הגאון רבנו זלמן בשולחן ערוך.
וכל זה הצניעות לא נאמר אלא בעושי צרכיו הגדולים.
אבל להטיל מים התירו אפילו בפני רבים וביום. למה?
משום חשש סכנה, שלא יהיה עקר.
ולכן אסור לנהוג צניעות ולהמתין אם צריך לכך.
מכל מקום יש לו להסתלק לצדדים, ואפילו אישה מבניה הקטן.
ואין בשולחן ערוך רבנו זלמן.
בקיצור, קטנים,
מי רגליים,
זה צריך זהירות פי כמה יותר גדולה,
פי כמה יותר, הכל בסדר.
הכל בסדר.
פי כמה יותר גדולה,
ממה שצריך מאחור.
כן, זה בעיה של העקרות.
אדם לא ימתין עם קטנים.
הוא כדאי לסגור די תמים.
צניעות, צניעות. גם מצד הסדרה אחת שיש, גם מצד... שני דברים.
במקום שאין מוקף מחיצות אסור להיפנות גדולים בין מזרח למערב.
למה?
כי מה יש במזרח?
יפה.
אלא יפנה בין צפון לדרום.
ובמקום שיש מחיצות מותר.
אפילו שהוא חצר גדול.
ואפילו אין שם אין אלא מחיצה אחת במערב, יושב בצד המחיצה בסמוך לה ונפנים ואחוריו למערב כלפי המחיצה.
בקיצור, כששואלים שירותים, כיוונים וזה, אין לנו שום בעיה, זה הכל סגור.
שירותים בתוך בית, בתוך מחיצות.
אין שום שאלה, איך שירותים? אפשר לעשות.
כן, שום דבר.
ושיעור המחיצה בזה אין צריך שתהיה גובה עשרה אלא כל שאין פירועו מתגלה שם שערי ולכן אם היא קטנה
יפנה סמוך לממש באופן שתגן שלא יתגלה פירועו
ושאומרים שאפילו במקום מחיצה צריך לדקדק בזה שלא יפנות בין מזרח למערב
אלא בין צפון לדרום. אני יכול לחוש לברעיהם, אתה רואה?
אפרופו בא עירנו בגדד, מה זה יהודה א'
כשהיה בנשחי שם
יגן עליה אלוקים, והיום
יפול עליה אטום.
המנהג פשוט
שלא לבנות בית הכיסא בבית ובחצר שלש מחיצות אלא רק באופן שיפנו בו בין צפון לדרום.
בסדר אז הנה הבן שלך מביא
תמיד עדיף כדאי רצוי שלא יהיה בין צפון לדרום אלא בין מזרח למערב אלא בין צפון לדרום.
בסדר?
גם מבית.
לא ידבר שום דיבור בבית הכיסא,
אפילו דברי חול ואפילו תיבה אחת,
כי יתאחזו החיצוניים באותיות הדיבור שלו שמדבר שם.
אז ראיתם מה קורה פה?
לא מוציאים מילה
מהפה בבית הכיסא, אך מותר לנחור
שאינו מוציא אותיות מפיו.
הומ, הומ,
זה הכוונה היא, קולות של שכונת הפחים.
זה מותר.
באנגלית לא?
תראה, ארמית זה החור של העברית.
מה זה אנגלית?
בכלל בעייתי.
אתה יודע, עדיף לא לדבר.
היזהר לקנח היטב שצועה שבפי הטבעת מעכבת התפילה.
אדם שיש לו משהו בפי הטבעת לא יכול לברך ברכה.
כל שכן שלא יכול להתפלל וכל שכן שלא יכול להניח תפילין.
בסדר? לשים לב לדבר הזה.
אדם צריך שיהיה נקי.
מצד שני לא אובססיות.
הוא יושב שעה בשירותים כדי להתנקות, גומר חבילת טישויים.
גם זה לא צריך.
איך הטוב ביותר?
שטיפה.
ועיקר הרחיצה במים, כמו שכתוב, מצואתו לא רוחץ.
ומנהג ערי אדום. מה זה ערי אדום?
אירופה.
לקנח בנייר ומקליט, אין נקי בזה.
שאי לב.
אני יכול להגיד לכם,
אנחנו לא ערי אירופה, אנחנו בארץ ישראל, בזמן כשהיינו ילדים.
הנייר טואלט שהיה כשהיינו ילדים
יותר דומה, טיפה יותר גס, אבל יותר דומה
לניירות של הידיים היום,
אם לא לקרטון ביצוע.
הניירות
אז זה ברור.
היום ברוך השם יש כל מיני סוגים וגם יש אפילו מגבונים.
אלא
שצריך להיזהר שמגבונים לא שמים בשירותים, באסלה,
סותם. יש היום גם מגבונים מתפרקים.
טוב,
אני לא ממליץ.
אבל יש גם דבר כזה.
אני צריך בן אדם נקי.
לא בן אדם עצבני ולא בן אדם מלוכלך.
הבנו את האיזונים?
זה מה שצריך.
אם הטיל מים או עשה צרכיו ושכח ולא ברך
אם עבר יותר מחצי שעה לא יברך אשר יצר בשיעור מלכות
אבל תוך חצי שעה יברך
ואם נסתפק אם בירך עוליו לא יברך אשר הוא מלכות
ויערער אשר הוא מלכות בליבו ואם הטיל מים או עשה צרכיו שתי פעמים בזו אחר זו לא יברך אלא רק פעם אחת תשימו לב למה צריך הבנת שלך לומר את זה
יש שולחן ערוך שהוא לכאורה תמוה אבל הוא רק מבאר לנו כמה חשובה הברכה הזאת
ברכת אשר יצר
אחת הברכות הכי חשובות שיש לנו,
אפילו הכי מבורכות שיש לנו,
נכון?
אני חושב שבן אדם מברך אשר יצא לו יותר פעמים מכל שאר הברכות,
מי מחייב.
כמה זה חשוב. אומר, השולחן ערוך,
מרן אומר שאם מישהו הלך השירותים ושכח לברך,
ואחרי כן
עוד פעם הלך השירותים,
ופתאום הוא נזכר שהוא לא בירך בפעם הקודמת.
מה ההפרש בדרך כלל בין פעם לפעם?
אדם נורא לי, לא חולה.
חטאות. שעתיים, נכון, לא חצי שעה.
אומר המרן,
יברך פעמיים.
אתם מבינים את המשמעות?
כן, ספק ברכות לעכה וזה, אנחנו לא נוהגים ככה.
גם לא נוהגים לפי מרן.
אבל שים לב, אם מרן אומר שעל מה שהוא מברך פעמיים, הלחם לא מברך פעמיים.
ברכת המזון תברך פעמיים. גמרנו, עבר הזמן.
72 דקות.
ברוך הוא בן חצי שעה.
אבל
מרן אומר תברך פעמיים.
כשאתה צריך את הפעם השנייה, תברך עכשיו פעמיים.
כי אם אתה צריך את הפעם השנייה ונזכרת ששלא ברכת, אתה יכול לברך?
לא, כי אתה צריך שירותים.
בסדר, רק אחרי תברך פעם. לא נוהג אם כך.
אבל רק לראות את הפרופורציה של הדבר הזה.
זו אחת הברכות הכי מיוחדות,
ואני אומר אפילו שעוזרת לאדם יותר מכל ברכה אחרת.
להשתדל, להשתדל, כבר מרפואה מונעת.
אתמול היה למישהו שם שמו.
תברך אשר יצר מתוך הכתב, שם ה',
י' ו' אדנות ושילוב של שניהם.
תראה את זה בעיניים.
זו רפואה מונעת לכל בעיות הסוגרים.
לא להגיע לגיל 60 עם הבלאגן הזה.
בסדר? זה ברור מה אני אומר?
זה מה שצריך.
מי שאכל,
דבר שיש לו ברכה אחרונה, וקודם שברך את תיל מים הוא עושה צרכה ויברך אשר יצר, תחילה,
אחר כך ברכה אחרונה,
ברכת אשר יצרת, אדיר טפי, אדיר ושאינו אדיר, אדיר קודם. ומה אמרנו מקודם?
שזו ברכה שהכי מבורכת,
הכי הרבה פעמים.
חמש ארוחות ביום.
כמה פעמים שירותים?
שמונה.
בסדר?
ברור.
אף על פי שמותר להרוג קינה באצבעות ימין, וכן מותר לשפשף בהם ניצוצות של מי רגליים, עם כל זה אסור לקנח באצבעות ימין, בגלל שקושר בהם תפילין.
זאת אומרת, איתם הוא קושר את התפילין על יד שמאל.
אלא יקנח באצבעות שמאל, כי שם אינו כורך התפילין על אצבעותיו אלא על זרועו,
ולכן ייזהר שלא יקנח באצבע של כוח אל השלוש ככריכות,
והיא נקראת אמה,
אלא שמיט אצבע זו ויקנח בשתיים האחרונות,
ואם אי אפשר לו בכך מחמת רוב הלכלוך,
שלא מתקנח בשתיים לבדם היטב, אז יקנח בכל אצבעותיו גם בזו.
וגם אנשים שאין להם
תפילין ירגילו לעצמם לקנח בשמאל ולא בימין, כי יש עוד טעמים לדבר דשייכה
גם בהם.
איך אומרים, כשאומר ככה הבן איש חי,
זה סוד שאפילו הוא לא אומר לך מה שבהתחלה הביא אותך לכל העניין הזה של הרוחני.
גם נשים צריכות לברך אשר יצר,
והתעזרו ללמוד אותם בעל פה, כי היא צריכה מאוד ונעשה בזה תיקון גדול.
ויש בה מ״ה תיבות כמניין אדם,
ורבו סודותיה.
וכל אדם צריך להבין את הפירוש הפשטי שלנו, סליחה ברכה,
ושידע מה הוא אומר.
בעזרת השם, בהזדמנות נעשה את זה.
אסור להרהר בדברי תורה בבית הכיסא ובאות המטונפות.
שים לב לדבר הזה.
נתקעתי בתוספות, הלכתי לשירותים,
איפה התשובה של התוספות?
אוי ואבוי, זה זדרך.
לא מהרהרים בדברי תורה בבית הכיסא.
יושב במקום אחר ותמצא תשובה של תוספות.
איך אומרים היום? לך תשענה על זה.
כשישנים, קמים אחר כך,
כל מה שהיה נראה קשה נהיה ברור. למה?
איחוי קבצים.
המוח מסדר את עצמו בתוך כדי שינה. לכן מי שלא ישן טוב גם
לא יכול לחשוב טוב.
לישון טוב.
איפה אנחנו?
נמחל באמת במרחץ הפנימי,
ששם כולם ערומים.
בואו הדין דאסור לערער בצורכי מצווה, הן בעניין צדקה,
הן בצורכי שבת, הן בצורכי סוכה ולולה ומצה וכיוצא.
וייזהר במרחץ שלא נזכיר שם אדם הנקרא שלום,
או אדם הנקרא עבדאללה.
בסדר, למה?
שהוא שם שמיים בלשון ערבי, וגם לא יזכיר שם שבת.
דעיתא בזור הקדוש שבת, שמא דקוד שבריחו
וכן נקרא שלום. במילים אחרות,
בחדר הפנימי, ששם כולם הערומים בבית המרחץ, במקווה,
נפיש זוהמה,
לא אומרים שלום ולא אומרים
שבת גם.
אז מי שיוצא וכבר יוצא בחדר שאנשים לבושים שם ברובם,
אפשר להגיד שבת שלום, אבל לא בפנים.
שבת שלום.
בעזרת השם הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו שנזכה להתחבר ולהתקדש דווקא בקדושה וטהרה
וכל מה שיש לנו לא טוב ייזרק החוצה
ונשאר בעזרת השם אנשים
טובים לעבודתו יתברך. כל טוב שלום.
