טוב, אנחנו השבוע, ברוך השם, בפרשת תולדות.
אלה תולדות
יצחק בן אברהם.
אברהם הוליד את יצחק. תמיד אנחנו מדברים על החיבור
בין הדורות.
זה אחד הדברים המקומות שבאמת מחויבים את העניין הזה של החיבור בין הדורות.
כי ליצני הדור היו יכולים להגיד כל מיני דברים, נכון? רשי אומר ליצני הדור.
מי זה ליצני הדור?
מה יוצא?
הרי איך אמרתי פעם?
אם שני חבר'ה בשוק מחנה יהודה משחקים שש בש
או קלפים
ואחר כך הם אומרים איזשהו דבר,
אף אחד לא מסתכל על זה, לא מתייחס לזה.
למי כן מתייחסים?
למי שיכול לפרסם את הליצנות שלו.
בעברית כלל, ליצני הדור זה העיתונאים.
בסדר? יפה. אומר הרב בן ישחי
ויתן לך את ברכת אברהם
לך ולזרעך איתך.
נראה לי בסייעתא דשמיא שידוע אברהם הוא סוד החסדים, אברהם איש החסד
הוא איש החסד, הוא לא אחד שעושה חסדים
הוא היסוד לחסדים כולם בעולם
ויצחק הוא סוד הגבורות
למה יצחק הוא נקרא גבורה?
מהי הגבורה הכי גדולה? שבן אדם עושה משהו שמישהו אחר אומר לו
תמיד אני רוצה לעשות מה בראש שלי.
אתם מכירים את זה?
אומן,
יוצר,
כל בן אדם שבאמת יש עליו רוצה לעשות.
מה הייתה הגדולה של בצלאל? ניקח דוגמה מהחומש.
בצלאל היית?
כל אומן, כל אדריכל, אתה הזמנת פעם אדריכל לבנות לך בית?
לבד עשית את האדריכלות?
קנית. אה, קנית בית מוכן, עיצוב פנים, לא משנה מה.
הרי ברגע שבן אדם בא ורוצה לתכנן לעצמו בית, בסוף זה יוצא מה שהוא ביקש
זה יוצא מה שהאדריכל רצה
הוא מכניס את שלו שם, כי זה כל היצירה שלו. עכשיו אם האדריכל הוא כזה עניו
וגדול שהוא יכול את כל האומנות שלו להכניס ברצונות שלך,
זה גבורה.
זה גבורה שאין כדוגמתה.
בסדר? ולכן יצחק, להבדיל מאברהם שהיה מפלס דרכים,
D-16,
שופל, בסדר? מה יצחק עשה?
יצחק הלך בדרך שאבא שלו הלך.
לכן זה נקרא גבורה.
למה נקרא גבורות גשמים?
אתה יודע, הוא מתגבר על זה ונותן גם לרשעים.
בסדר? יפה.
לכן,
אמרנו סוד החסדים ויצחק סוגרו לגבורות, וידוע כאומות עולם, אין להם מניקה והשפעה מן החסדים, אלא רק מן הגבורות.
הם לא יכולים, הם צריכים לתת.
לא יכולים להשפיע למישהו אחר בחסד. כשאתה בא למישהו ואומר לו תעשה לי משהו, דבר ראשון ראשון מה הוא שואל?
כמה אתה משלם?
הוא לא יגיד טוב בוא נעשה לך, תרצה רק לשלם. אתה מכיר את היהודים שעושים לך עבודה ואחר כך,
רבי אתה מכיר את זה?
יאללה נעשה את העבודה, תן, טוב, קודם כל.
בסדר? יפה.
אומר וידוע כי אומות העולם אליהם אין איכה והשפיעה מן החסדים אלא רק מן הגבורות, ובין הכי הם חיצוניים
שהם שורש האומות,
אין להם אחיזה בחסדים, ונמצא.
אין יניקה ושפע מן החסדים שהם סוד אברהם, אלא רק לישראל דווקא.
ולזה אמר הוא ייתן לך את ברכת אברהם. מה זה ברכת אברהם?
סוד החסדים, לך ולזרעך איתך
ולא הסחן לאכול גוי, דווקא לזרעו של אברהם.
ולכן אנחנו תמיד מתייחסים, אנחנו בני אברהם.
קודם כל אנחנו בני אברהם.
צחק ביעקב.
אבל קודם כל בני אברהם, כי אברהם הוא יסוד של החסדים, וישראל גומלה חסדים.
האחיזה שלהם היא בחסד, חסד אל כל היום.
לכן השם שאנחנו מדברים עליו כל הזמן, או דרכו אנחנו מתפללים,
י' כו' כהיה וויה, השגחה פרטית, חסדים,
ולא שם אלוקים.
זה טבע.
הטבע הוא חותך.
מי שלא נשאר בסדר הטבע, נפלט מהמערכת.
בסדר? זה הטבע.
אנחנו לא יכולים לבטא את זה בשם י״ו כאיזה, יותר מדי רוחני, יותר מדי אוויר, כל מיני.
בסדר, הוגה השם באותיותיו ונוחה לכל העולם הבא.
טוב שיש שם ו בחיבור.
מחבר אותנו שמיים וארץ, אז במקום להגיד י״ו כו ואין לו,
אי אפשר להגדל את זה, אז מורידים את זה למציאות של אדנות, של בעלות.
אז מבטאים את שם י״ו כבמילת אדנות.
בסדר? שים לב לדבר הזה, אנחנו לא מסוגלים, כי...
טוב, יש מקומות מיוחדים שכן אפשר להעלות מדרגות, עוד רגע נראה את זה.
ויתן לך ברכת אברהם, סוד החסדים, לכל זרעך איתך ולא אעשה אכן לכל גוי. ונראה לי בסייעתא דשמיא, דלכן נמצא בזה החשבון,
הגימטריות שלו, בוא נשחה, יותר איך הוא יוביל אותנו לכל מיני כיוונים.
מכוון ביעקב איזהרו כנגד מספר אברהם.
כמה זה אברהם?
אברהם הוא רמח, בסדר?
זה אברהם.
שהוא סוד החסדים.
שמה.
שמה.
שם עיקרי של יעקב
עליו השלום הוא שם יעקב
אבל ישראל וישורון באו לו בתוספת כמו שכתוב בתנא דו אליהו
על הפסוק שמאהבתך שאהבת אותו או משמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון
והנה שם יעקב מלא בו עולה קפח
נכון?
יעקב עם הו
מאיפה בא ליהו יעקב ו?
נו זה תנא דו אליהו
לקח הקדוש ברוך הוא חמש פעמים את האות ו׳ מאליהו הנביא,
החסיר את אליהו,
לכן איך קוראים לו?
זאת אומרת אליה זה שם חסר,
זה לא שם מלא.
לקח הקדוש ברוך הוא את הו״ מאליהו ונתן אותו פיקדון ליעקב.
חמש פעמים בתנ״ך יעקב בו״ב.
לפיקדון כדי שיגאל את בניו.
ולכן איליהו הנביא טס בארבע כתפות תבל לומר שלא עזבו את בריתו של הקדוש ברוך הוא
כי הברית זה הוו.
בסדר? חברנו עוד משהו.
נשים לב לדבר הזה.
בסדר? נשים לב לדבר הזה שאנחנו מדברים על כך שיעקב הוא בוו מלא כדי שיהיה גאולה לבניו, שיהיו ישראל.
כי יעקב זה הרכב וישראל זה הסרה.
והנה שם יעקב מלא בוו עולה קפח,
188, וצרף עם זה 11 אותיות של ישראל ישורון,
חכה, ישראל ישורון,
שהן תוספת,
נכון? שמות ישראל ישורון הם תוספת, אז אני לוקח רק את הייצוג שלהם,
את מספר האותיות,
חמש ועוד שש, חד עשרה, אמת?
הם עוקבים, עוקבים איתנו?
יפה, תוספת, הרי הם קצדיטת.
צרף עם זה, עם המאה ה-99,
49 אותיות של השבטים,
מספר אותיות 12 השבטים שהם זרעו הרי רמ״ח מספר אברהם
זה הסדר שלנו בניו של יעקב
ישראל וישורון זה השררה והקידום של עם ישראל ובניו של אברהם זה הרמ״ח
שהוא סוד החסדים
אברהם אבינו איש החסד ולזה אמר ויתן לך את ברכת אברהם
לך ולזרעך איתך לך ולזרעך דייקה גם אתה
וגם זרעך שיש בכם חשבון מכוון למספר אברהם
בסדר?
זה על יעקב
ומאחר שאין לחיצונים אחיזה בחסדים
לכן נמצא שכל העברת הטומאה, זאת אומרת כשרוצים להוציא טומאה,
היא על ידי מים
כי מה זה המים?
חסדים יורד למטה
בסדר?
שהאדם טובל במים ונטהר מטומאתו
ולא עוד אלא שיש כוח ברביעית מים בלבד
להעביר ולדחות את רוח רעה מעל הידיים
הבעל לו על ידי השינה בלילה.
כי ימי החסד דוחים את הטומאה בכל מקום.
כי טומאה בעצם זה קלקול, היעדר חיים.
ולכן צריך תחילה
תיתן הימין את הכלי של המים ליד שמאל.
שים לב מה אנחנו עושים.
אנחנו לוקחים את הנטלה ביד ימין,
ממלאים מים,
ואז הימין נותן ליד שמאל.
למה הימין נותן לשמאל?
כדי שהשמאל ישרת את הימין.
כי אם חס ושלום הימין צריך לשרת את השמאל, זה חורבן העולם.
אתה מבין מה אנחנו מדברים? פרשת שבוע.
זה ברור.
פרשת השבוע.
לא יכול להיות אחרת.
תמיד השמאל ישרת את הימין.
לכן גם פה כתוב, אנחנו מדברים פה על נטילת ידיים של בוקר, אבל בסעודה זה ברור.
בסעודה אנחנו נותנים שלוש פעמים ואחר כך שלוש פעמים, לא איזה סירוגין כמו פה.
אז ברור לנו שמניחים את הכלי לכיור,
ואז הימין לוקח מהכיור ולא לוקח מהשמאל.
שלא ייווצר מצב שהימין משרת את השמאל.
זה לא יאומן. אתה מבין מה אנחנו אומרים פה?
מה, זה לדינה? אקטואליה.
אה?
הימין מעביר אל השמאל כדי שהשמאל ישרת אותו. למה לעמוד? תשים לב, הימין, תקשיב, אתה לא אומר נכון, תקשיב,
תקשיב.
הימין מעביר לשמאל ביד
כדי שהשמאל ישרת את הימין.
אבל כשהשמאל יש לו את הנטלה ביד,
הוא לא נותן אותה לימין,
הוא מניח על הכיאור.
ואז הימין לוקח מעצמו כדי שלא יווצר מצב שהימין
קיבל מהשמאל והימין צריך לשרת את השמאל.
אה, זה היה, מה אתה יודע? הבנת את זה? לא. זה, בסעודה, אנחנו יותר מקפידים בזה.
אבל בבוקר, אתה יודע, צריך לחטוא ידיים, כבר מחכה לנו התפילה, גם ככה קמנו מאוחר, נכון?
אז יאללה, ציג-צאג.
אבל בואו נראה, בואו נראה, בואו נראה בפנים כי כמה עוד אנחנו תמיד מנסים יפה
למה?
ולכן צריך תחילה תיתן הימין את הקריא של המים ליד שמאל
כאדון הגוזר על עבדו לשמשו
מי זה האדון?
הימין, ומי זה העבד?
השמאל כדי להגביר החסד על הדין שמאל זה דינים
בתי משפט כל הזמן אתם מבינים את זה?
בן איש חי
מתי נפטר הבן איש חי?
תרסט באלול זה היה 110 שנה אנחנו גאו 111 שנה
ואתם חושבים שהוא המציא את זה? אולי המציא את זה כבר רבותינו הקדמונים מדברים
טוב בעזרת השם אנחנו מדברים רק על הלכה ותורה כן שיהיה ברור אנחנו לא דברים אחרים
כדי להגביר החסד על הדין שאז יכנעו החיצוניים ותעקר רוח רעה לגמרי על ידי מי החסד
רוצים לעקור את הרוח הרעה,
הרוח של הדינים, הרוח של ה...
זה מה שצריך,
לעקור את כל הרוח הרעה הזאת.
טוב,
אומר לנו הרב בן נשחי כתוצאה מהנטילה עכשיו. בואו נראה איך עושים את זה.
בואו נראה, בואו נראה, זה בפנים, זה בפנים.
עוד שנייה, עוד שנייה, עוד רגע.
נראה הכול בסדר? השאלה מי למי.
אתה צודק? זה חצי כן, חצי לא.
בסדר.
א', סדר נטילת ידיים של שחרית.
בתחילה יטול כלי המים בידו הימנית
ותמסרנו לידו השמאלית
ככה אמרנו?
כן. ככה אמרנו?
כן. יפה.
אחר כך שופך מים מהכלי שבידו השמאלית על ידו הימנית
ואחרי זה יאכל זה כלי בידו הימנית וישפוך על ידו השמאלית הרי פעם אחת
וחוזר כסדר הזה פעם שנייה או פעם שלישית באופן
שתרחץ על כל יד ויד שלוש פעמים
ולא תרחצם לכל יד בפני עצמה שלוש פעמים בזה אחר זה
כי לא יותר כרוח רע אלא דווקא ברחיצה של סירוגין כאשר כתבנו
בסדר? כשאני רוצה להגביר טהרה בסעודה אני קודם כל עושה שלוש על ימינה אחרי כשלוש על שמאל
אבל בבוקר כשזה להוציא רוח טומאה רוח רעה
שנאחזת באדם בלילה כשהוא לא בעימות
אדם שהוא לא בקונטרול הוא לא בשכל מלא רוח רעה יש לו
אדם צריך להיות כל הזמן בשליטה.
אז פה זה חייב להיות לסירוגין.
וכאשר מפורש כל זה בשאר הכוויונות לרבנו אריזל.
ויש מדקדקים, הנה,
שלא תקבל יד הימנית את הכלי מיד השמאלית בשום פעם,
אלא יד השמאלית, אחר שתשפוך על הימנית,
תניח את הכלי בארץ,
או בלשון שאני אמרתי,
על הכיור, או על השיש, איך שאתה רוצה, אין לי בעיה.
מה שאתה רוצה, תחליט.
ואז הימנית תיקחרו מן הארץ ותשפוך לשמאלית.
אבל הימנית בכל פעם היא תיתן את הכלי לשמאלית כדי שתשפוך בו עליה להראות הכנעה לשמאלית כנגד הימנית
שהוא כאדון הגוזר על עבדו לשמשו.
זה היה צריך שיהיה ברור הדבר הזה.
כל עוד זה לא ברור יש לנו בעיה כי יש שמקפידים בזה.
יש מדקדקים.
הוא קודם כל נתן את ההלכה כולה מה לעשות.
מי שרוצה לדקדק ולתקן במהות אמיתית,
לראות באמת מה הוא עושה, לא רק מצוות אנשים מלומדה,
ידידי, יש פה עוד דברים שאתה צריך לשים לב אליהם.
וככה אתה פועל פעולה כללית, לא רק פעולה פרטית,
שלברגע זה טהרת הידיים.
טוב, והטעם שהנטילה היא רק על הידיים,
למה לא נוטלים רגליים?
הרי אנחנו אומרים,
למשל אצל כהן בבית המקדש,
קידוש ידיים ורגליים.
בערב שבת, מה כתוב בשולחן ערוך? מה צריך לעשות? לרחוץ
פניו ידיו ורגליו.
זאת אומרת שיש פה שלבים ידיים,
ידיים ורגליים, פנים וידיים ורגליים.
בסדר? שלושה חלקים.
אמרו לו, מסביר, הרב בן ישחאל לא משאיר אותך חייב.
הוא לא נשאר חייב לאף אחד.
כשהוא אומר משהו, הוא מסביר אותו. והטעם שהנטייה היא רק על הידיים.
מפני כי הידיים והרגליים הם סוף וסיום הגוף.
ובה אדם מתפשטים חמישה גבורות מנצפח שהן אותיות כפולות.
חמש וחמש,
או כנגדם עם חמש אצבעות בימין וחמש בשמאל.
וזהו, בין בידיים בין ברגליים.
בסדר? בדרך כלל כמה יש לאנשים כמה אצבעות?
עשר. עשר אצבעות, נכון?
עשר בידיים, עשר ברגליים.
ומה זה המן צפח?
כי מנפץ לפי הסדר, המן צפח לפי המעלה.
האותיות הסופיות, שהן אותיות כפולות.
ובידיים זה הכל כפול, נכון?
חמש כפול.
בסדר, לשים לב מה אנחנו מדברים.
וידוע כי אין אחיזה לחיצוניים, אלא בסיומי הגבורות והדינים ובקצותיהן.
איפה נתפסים
הדברים הכי קשים?
בואו נאמר את זה בעצמות.
כשאדם יש לו קושי,
איפה מתחילות הבעיות?
בקצות האיברים.
אדם הולך במקום קר,
מה מתחיל לקפוא?
צבעות רגליים?
אוזן. צבעות ידיים. אוזניים? קצה האף.
בסדר?
ברור. מה קרה לאף שלך נהיה אדום?
ברור.
זהו.
זאת אומרת,
הדברים הלא טובים, מה שהוא קורא להם החיצוניים,
הם נתפסים בסיומים.
יש את הסיפור, לא נפרט אותו,
שהרב קוק בא אליו, הרב עוזיאל בזמנו ביפו, הביא לו איזה בחור
שעלה מטורקיה רק שבוע קודם, התחיל לדבר יידיש,
זה מופיע בחוברת הידרים,
המכתבים של הרב יעקב משה חרלפ לרב צבי יהודה, לרב קוק,
בסדר?
אז הובילו אותו אליו ואמרו לו, תשמע, הבחור הזה בחיים לא למד יידיש,
תתחיל לדבר יידיש.
הרב טיפל בו.
ואמר לו, אתה תצא מהאצבע הקטנה של הרגל.
אתה מבין אותי?
זהו.
הרב קוק,
הטומאה שנאחזת,
תוציאו אותו מהמקום הכי קטן שיש, הכי רחוק.
לא, אני רוצה לצאת דרך העין.
תווכח עם הרב קוק,
אתה מבין?
אני אצא דרך, לא אצא דרך העין, דרך
הציפורן של הזרת של הרגל.
אה, איזה ויכוח היה שם.
הרב חנוך כותב את הכול.
טוב, בסדר, זה גדולים בצדיק. אבל לשים לב שהאחיזה היא דווקא בקצוות.
תמיד.
עמלק,
אפשר לדפוק. מה עמלק? כשבא להיאחז בעם ישראל, לאן הוא הלך?
ויזנב בך,
בזנבות.
תמיד אצל האנשים שהם לא... שם אפשר לזנב.
המיסיון, איפה הוא נתפס?
באנשים ש...
זה ברור מה אנחנו מדברים?
זה מה שהוא כותב פה.
כי אין אחיזה לחיצוניים אלא ביישומי הגבוהות והדינים ובקצותיהן
כי אין להם כוח לנהוג מן הקדושה מלמעלה
הוא לא יכול לבוא פנים אל פנים
הוא בא כגנב והמחתרת, תופס לך את הפינות, יפה
אלא רק בסיום שאלה למטה, ולכן בלילה
בעת השינה, כשבן אדם הוא לא עם כל ההגנה השלמה שלו
היא עם כל הכוחות הרוחניים שלו בעירות
הוא לא תופס את הכול בצורה שלמה כאילו בשינה.
לא תמיד בשינה בן אדם שולט על הכול. אתם מכירים את זה?
מעיף ידיים, מפרגליים.
ברור.
יפה.
ולכן בלילה בעת שינה שורה רוח רעה על הידיים,
ששם הוא הסיום.
ויש יכולת לחיצוניים להתאכס שם, ולכן צריך שיטול ידיו במים
שהם בחילת החסד
הכולל חמישה חסדים.
ועל ידם מתמתקים חמישה גבורות מהצפח הכפולות שהן
בחמש אצבעות ימין וחמש אצבעות שמאל.
ואז הקליפות שהיו נאחזים שם,
הם נדחים ומסתלקים משם על ידי החסדים.
כי לעולם החסד דוחה את הקליפות. איך אנחנו רוצים להוריד דינים,
להוריד קליפות, להוריד דברים לא טובים, מה אנחנו צריכים להגדיל?
חסד. חסד ייבנה.
אם אתה רוצה לצאת ממצבים, מה אתה צריך לעשות?
חסד. צדקת הצין ממוות.
תעשה חסדים.
איך אמר לי פעם?
צדיק שלנו, הרב משה בן טוב, זכר צדיק לברכה
אמר לי, אתה קיבלת חסד?
תמשיך לעשות חסד,
יהיה לך כל הזמן חסד.
אבל אם מתחילים כל הזמן בדינים, אתה לא יצא מזה.
לא יצא מזה.
איך אנחנו מגבירים חסד?
מים.
לא קולה ולא, בסדר? לא קינלי ולא... ברור.
אתה רואה? חסד. חסד אל כל היום.
הדבר שמגיע תמיד למקום,
הכי נמוך שיש בסביבה.
העלה, מה הוא לא עובר כדי להגיע למקום הכי נמוך?
האנשים בחורף, הגג של הבית,
למקום הכי נמוך, החורים הכי קטנים.
ככה עושים חסדים.
טוב, זה נכנס לך יותר מדי, שאתה לא צריך, אבל צריך איתום מהחסדים.
טוב,
איפה אנחנו?
כן, שהם בחמש אצבעות, ואז הקליפות
שהיו נחזים שם ונדחים, מסתכלים בשם על ידי החסדים.
כי לעולם החסד דוחה את הקליפות. ודע,
כאילולי הציפורניים שהושמו בראשי האצבעות
היו הידיים טמאות אפילו ביום ואפילו בלא שינה.
אלא מה עשה לנו חסד הקדוש ברוך הוא?
נתן לנו איזשהו חומר שהוא בעצמו בלי הרגשה.
הוא עצמו, כאילו,
לא חיים שלמים.
יש לבים בין הפגישה שלנו עם המציאות הקשה לבין הגוף שלנו.
זה הציפורניים.
מישהו מרגיש מה קורה בציפורת?
זה מזר לא. יפה, יפה, יפה, גם זה נכון.
יפה.
עכשיו יש שיער שהוא דינים
ויש שיער שהוא חסדים.
לכן תמיד אנחנו מגדילים את החסדים ומקצצים את הדינים.
אוי, מה עשה לי הספר היום?
בסדר, זה ברור.
ולכן תמיד היה אומר הרב בן טוב,
ומצאתי אחר כך שזה בעדרה רבה מופיע,
עדרה זוטה, בעדרה זוטה זה מופיע,
שלעולם לא יהיו הדינים על החסדים.
אם אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא ישמע את תפילתך, האזן
את תפילתי, אוזניים,
שהאוזניים לא תהיינה מכוסות בשיער
של הראש
שהוא דינים.
לכן פאות הראש
לא שמים על השיער, אם אתה רוצה שישמעו את התפילה שלך.
זאת אומרת, אתה מדבר הרבה טוב לאנשים שימכרו את זה. את מכירים את הפאות האלה קדימה.
מה למישהו עושה לו ככה את העין?
תקשיבו לך, אתה שם את ה...
וחוץ מזה הוא אומר, אף פעם אל תשים את הפאות קדימה. למה? כי זה פאות הראש. פאות הראש זה דינים, ופאות הזקן הם חסדים.
מה אתה שם? דין על חסד? תיזהר.
מה? מה אנשים זה? נשים, יש להם הגנה אחרת.
אתה אל תשווה אותנו לנשים, אנחנו קרשים.
נשים זה עצם החיים. עזוב, עכשיו,
זה משהו אחר.
נשים גם אין להן בעיה להשחית את הפאות,
להקיף פאת הראש, אין להן.
לנו יש איסור.
בסדר? יפה. אז מה זה מפות שנוגעות בסגנה?
אחורה, אחורה. הכל אחורה.
יאללה.
אבל עתה, החטא על ידי הציפורניים ורוח רעש הורה,
אלא בלילה ועת שנער, ובכל עת שנכנס לבית הכיסא.
כי מה זה מקום? מה זה בית הכיסא?
לא איך זה נראה, מה זה, מה זה, ביסוד?
מקום של הפרש של העולם.
שם הולך כל הזבל של העולם.
הווי אומר חיצוניים.
מה זה חיצוניים?
זה כל הדברים שנוצרים כתוצאה מקלקולים,
מה שכבר לא נדרש לעולם.
מה עושים בשירותים?
מפרישים את מה שלא צריך.
לכן מה אנחנו אומרים? קודם כל אדם נפנא,
אחר כך מניח תפילין,
כן, אחר כך ראוי קריאת שמעה, מתפלל המידע, המהרד מפרק,
נתיב העבודה.
הוא מביא את זה, זה הסדר.
איך הרב קורא לזה באורות התשובה?
סור מרע ועשה טוב. תשובה טבעית, גופנית.
מהו הדבר הראשון של חזרה בתשובה?
ללכת לשירותים.
סור מרע.
נקה.
אחרי שאתה מנקה אתה יכול עכשיו להתחיל לעשות דברים טובים, אבל אם אתה...
בנאחד, אתה לא יכול לעשות כלום.
לא ניקית, איך אתה רוצה עכשיו להתחיל להוסיף טוב?
קודם כל סור מרע.
אם תאמר אם כן למה הם עושים נטילה על הרגליים
כיוון דחת טעמה להם
גם שם יש ציפורניים, נכון?
יפה. על זה תרץ ערב יפה שעה
שברגליים נאחזים יותר מן הידיים
ולכן לתוקף החזתם אין לנו כך לדחותם משם בנטילה
רק הכהנים בזכות המקדש והעבודה
זכות הקודש הזה שהם נמצאים בו
היה להם כוח לדחותם גם מן הרגליים
ולכן כתיב ביהו ורחצו ארון ובנה ממנו את
ידיהם ואת רגליהם.
אבל זה תבין, טעם חיוב רכיצת ערב שבת, פניו, ידיו ורגליו.
כי זכות שבת יכולה היא שתגן. עד כאן דבריו של היפה שעה.
בערב שבת יש את הזכות שתגן עלינו כדי שנוכל להוציא את הטומאה גם מהרגליים.
והכנה לשבת היא כל נקראת אלוהיך ישראל, גם פנים.
טוב, עד כאן דבריו.
מה?
לפי הסדר.
עליון, תחתון.
פניו ידיו ורגליו, זה הסדר, בסדר?
צריך ליטול, סעיף ב', צריך ליטול כל האצבעות והכף עד פרק הזרוע.
שימו לב,
עד
פרק הזרוע. תמיד נוטלים ידיים עד פרק הזרוע, לא פחות.
ואז מישהו שאומר לי, הרב, אבל החולצה תירטב.
מה התשובה שלנו?
באחריות, אני אומר לכם מניסיון.
גם כשזה נרטב, בסוף זה מתייבש.
בסדר?
זה ניסיון שלנו.
תרים, בסדר, שום בעיה, אבל צריך לרחוח את הכל. ותשאל, אז מה עושים ביום הכיפורים?
ועד יום הועיל ביום הכיפורים וביום תשעה באב עד קשרי האצבעות
כתב אמרי, צבע, ביום הכיפורים אינה שלטת כל כך.
עשית רע, למה? כי זה יום כיפורים, וסליחה ומכילה.
וביום תשעה באב אינה מקפדת על דבר מועד כזה, כי כל היום הוא שאלה בעוונותינו הרבים. עד כאן דבריו.
בקיצור, יש יום שזה לא כל כך עוזר ויש יום שלא צריך,
זה בדיוק איך היה אומר אותו צדיק, אני אף פעם לא צם.
תשעה באב כזה דיכאון, מי בראש שלו בכלל לאכול?
יום כיפור, אני כל היום בבית הכנסת.
מי חושב על אוכל בכלל?
אז אף פעם אני לא צם.
הוא רק
לא אוכל.
או בגלל שהוא בהי, או בגלל שהוא בדיקי.
בסדר?
ודאון.
ברור הדבר.
יפה.
אחר הנטילה שלוש פעמים בסירוגין, כאמור,
תעשה שפשי ופלששף הידיים זו בזו,
כמבואר בדברי רבנו אריזל.
ועף על גב. רואים מה זה שפשוף?
שלוש פעמים.
כי מסתמאות דבריו נראה דיסגי בשפשוף פעם אחת בלבד.
הנה מצאנו לרבנו הרשש
שמצריך שפשוף שלוש פעמים.
וסדר הכוונות לכל פעם מן השלוש פעמים,
וסידר כוונות לכל פעם, ולכן צריך להיזהר לעשות שפשוף שלוש פעמים.
טוב, אז אנחנו אין להם את הכוונות,
לפחות לעשות את השפשוף.
ואין נראה לי שבית השפשוף יזדהר שיהיו אצבעות זקופות לצד מעלה ולא יהיו כפופים. תראו, ככה.
רשמיון לא חזרו.
בסדר, יפה.
אחר השפשוף לא תניח אצבעותיך כפופים למטה.
למה? אלא תכף ומיד תזקיף ידיך ואצבעותיך למעלה. תגביהם עד הראש,
או לפחות תגביהם כנגד הפנים.
גם ככה בסעודה, כן?
כי הפנים גם הם בכלל הראש.
ותברך על נטילת ידיים תכף ומיד,
כאשר תרים ותזקיף ידיך, כדי שלא תהיה הגבהת ידיך לבטלה.
כאן נזכר בזוהר הקדוש, אסור לגביה ידיו ברקניה.
ולכן, גם כשאנחנו מגביהים, לא עושים את זה מעל הראש, אלא
בגובה הזה.
שלא יהיה שהידיים שלנו מוגבאות מעל הראש כשהן ריקניות.
לא, לא, לא.
לא לעשות ככה.
אני אומר לא לעשות ככה.
אבל אם זה ברכה.
אם זה ברכה. לא, אבל הידיים רקניות.
הברכה היא בפה, לא בידיים.
זאת אומרת, בינתיים זה נכון.
והפעם נתחיל לדבר מידיים, בסדר?
איפה אנחנו?
ותהיה דרך גבוהות ותקופות שתסיים הברכה. לכך אנחנו מברכים על נטילת ידיים.
מה זה נטילה?
וינטלם וינשאהם, נכון?
שהוא לשון התנשאות כמו וינטלם וינשאהם.
ואין מברכים על רכיצת ידיים.
ותיזהר,
כשתגביה שתי ידיך כנגד הראש, תכניס קשרי הזרועות שהם אצילי הזרועות הנקראים בלעז קובדו,
בעברית שלנו מרפקים,
ובלשון הערבי עקס,
זה פנימה,
פנימה ולארי.
ככה, אחד מול השני, פנים בפנים, כן.
בסדר יפה. וימין, אתה רוצה נוסיף לך גם ימין טיפה יותר גבוה משמאל.
עוד פעם, אנחנו כבר, נשים לב לדבר הזה.
טוב.
ויסעוד כל החוראים מביתה. גם צריך שתפשוט שתי כפות העדיים ואת הברכה,
כמי שרוצה לקבל בהם איזה דבר, והוא לרמוז על קבלת הטהרה בהם,
כשכתב ארבינו זלבי שער הכוונות ועולדתם.
יפה. אבל זה לא ככה?
לא ככה, ככה.
לפי דעת רבנו ארי זל, לאחר הנטילה כלחתה שלוש פעמים בסירוגין,
נעקרת רוח רעה לגמרי.
לכך צריך לברך תכף קודם הניגוב.
עוד אלוק האחרונים,
תכתבו שאינה נעקרת אלעד אחר הניגוב.
נניח סבירה ליהול ואחר הניגוב,
ולכן מפרש בסידור רבנו הראשה זל,
נברך קודם הניגוב.
שים לב.
אני רק אתן הערת ביניים, הערת ביניים.
אנחנו לא עושים ככה היום
ואני אסביר גם למה, מבחינת הברכה.
היום את כל הברכות אנחנו מברכים ביחד.
כי אם עוד רגע נראה
סעיף ו', כן?
שמיד כשקמים צריכים לטול ידיים,
אפשר אחרי הנטילה לברך?
למה?
בוא, אדם נורמלי, סטנדרטי, אני לא יודע, לא מכיר את כולם, אבל אדם סטנדרטי
שנייה, שנייה, שנייה, אבל רגע נראה, נראה מה אומר בן שחי
משהו אחר
אדם סטנדרטי שקם בבוקר,
ולא רק שהוא קם בבוקר אחרי שינה עליו, הוא גם רוחץ ידיים, שופך מים,
בטוח הוא צריך לרוץ לשירותים.
אפשר לברך?
מותר להוציא שם מהשם כשאדם נזקק לנקבה?
אסור.
ברור הדבר הזה?
אנחנו מברכים היום הכל כמקשה אחת.
נטילת ידיים, אשר יצר אלוהי,
נשמה שנתת בי, וכולי וכולי.
הכל ביחד כמקשה אחת. אחרי שהתארגנו, הסתדרנו.
והבדואים שלך הולך בדעה יד חזאת שמייד כשאתה קם אתה צריך ליטול ידיים. שתי שיטות יסודיות יש בנושא נטילת ידיים בבוקר. יש מי שאומר מייד כשאתה קם,
ועוד, אנחנו נראה את זה, אם הוא ישן לפני חצות, אחרי חצות,
הקומרנא בכלל מביא שאדם שישן לפני חצות,
שאז הטומאה היא גדולה, כי
לפני חצות כבר הוא ישן, זמן עדינים,
לא יזקוף את קומתו בלי נטילת ידיים, אלא כשהוא מוטה על צידו במיטה ייטול ידיים.
ויש מי שאומר דעה אחרת בכלל
קודם כל תקום, תתלבש,
לך שירותים, טועי ידיים, בסדר?
עשי לב, זה שתי דעות
שהן שונות בתכלית.
אנחנו עכשיו בר בן איש חי,
אז נמשיך את הבן איש חי, בסדר?
רק שתדעו שיש דעה אחרת.
הרבה בירושלים שהיו נהגים כמו הדעה השנייה.
טוב.
הלכה עבר,
כתב רבנו זל בעולד תמיד דף טוב,
כאשר מתעורר האדם משינתו,
והנה בדיוק מה שהתחלנו לומר,
תכף צריך לטול ידיו, קודם שיגע במלבושיו כלל.
וגם אסור ללך ארבע אמות בלא נטילה זו של שחרית,
כמו שכתוב בזוהר על פסוק לאשר הביא אלוה בידו.
לכן ייזהר כל אדם להכין הכלים סמוך למיטתו,
באופן שלא יצטרך ללך ארבע אמות.
זה ברור.
אני העליתי רעיונות, תראו,
תמיד אנחנו מעלים רעיונות.
יש בתים, יש אנשים שהם צריכים את השידה ליד המיטה.
שידה בחריק, לא בצריק.
לא בצריק.
הבנת אותי?
לא, לא הבנתי. הבנת אותי.
בסדר.
בסדר, שלא היה מזיק עם ליד.
יפה.
עלה לי רעיון.
אנחנו נשים שידה,
יש לה דלת, אתה פותח את הדלת,
בדלת יש כיור,
אתה יכול גם להזיז את זה, כי יש צינור שרשור,
כמו שיש ספרון שרשור, נכון? מתארך.
אתה יכול להזיז את זה ימין שמאל,
ויש לך כיור בתוך החדר ליטול ידיים על יד המיטה.
כי מה הבעיה?
כשהילדים קטנים, תשים לך כלי, מים, ליד המיטה, מה יקרה בבוקר?
מיטתי.
הסחם, כן.
בסדר? זהו, ילד בא באמצע הלילה, דרך בתוך הכלי, אימא לאה, מה קרה?
זה ברור, יש כל מיני, בסדר.
וצריך שיהיה מכוסה,
כי מים עגולים לא נוטלים בהם ידיים,
ואסור שיהיה מתחת המיטה, כי מים שישנו מעליהם גם יש מים רוח טובה.
אתם מבינים את זה?
איזה בקבוק אבל?
בקבוק בוק בוק.
הוא שגוג ב... גם לא, מתחת למיטה שום דבר.
שום דבר לשאת החלטה, מנעליים עד בגדים ועד מזון.
נעליים על זרים ו... ברגליים.
ברגליים, לא ליד הראש, מתקלקל לאדם.
יש דברים שמקלקלים לאדם, יש דברים שמקלקלים למוצר.
בסדר? תלוי בכל דבר. בקיצור, מיתה זה לא מקום.
אני יודע.
לכן אנחנו אלוהים יפתור את הבעיה.
כן, ויש בני אדם אשר בזמן הכור לובשים עין פלאות ברגליהם בעודם על ביטתם קודם שיקומו לעזות ידיים.
ולא יפה עושים, וצריך להזהירם על זאת. רואים את הבן איש חי?
כלום.
שום כלום.
לא נוגע בבגדים.
אנחנו נדחה שגם אסור לגרוע בשום סוגר לפני שנוטלים ידיים.
מה זה סוגרים?
פתחי האדם.
כל פתחי האדם, לא נוגעים לפני נטיית ידיים.
טוב, זה עוד נראה.
ההלכה זין, אם קם משנתו ולא מצא כלי הנטילה סמוך לו, אלא מונח רחוק הרבה, ולא יכול לומר לאדם אחר שהבאנו אליו,
אז ילך פחות פחות מארבע אמון. זה בעצם מחלוקת גדולה, ככה הכריע הבן יש לך. אם יותר מהר, נעוף כמה שיותר מהר לכיור,
או שאני ארוויח שהלכתי ארבע אמון בלי נטיית ידיים,
ייקח לי יותר זמן, כי אני הולך 400 ועוצר, 400 ועוצר. מה יותר טוב,
לרוץ חץ מקשת או ללכת מתון 400-400?
זה מחלוקת. זה אולי מה הכריע בן איש חי?
פחות פחות מ-400.
יש לברורה גם מביא את זה, טוב?
זה מסתבר בורה, נזכרתי כבר. אנחנו עכשיו נגיד בן איש חי.
ואם קם איתתו והלך אצל כלי הנטילה קרוב לו, ולא מצא בכלי שיעור ארוי ליטו שלוש פעמים על כל ידיו, דהיינו עם הכף,
ומחר נלך רחוק להביא המים, אז יראה אם יש במים מועטים אלו
כדי סיפוק נטילה עד קשרי אצבעותיו, כמו נטילה של יום הכיפורים.
יטול עד קשרי אצבעותיו,
ואחר כך יחולי חקליבים עלינו מים וייטול כראוי.
ועם כל זה ילך פחות-פחות מ-400.
אז זה אומר,
גם תיטול ידיים במינימום,
וגם תלך פחות-פחות מ-400,
וגם תלך לטול ידיים כי אינך טעם.
בסדר? אז קמה העניין הזה שאדם צריך להשרות על עצמו טהרה,
שיפה כל דבריו בטהרה, חסר ולא בטורה.
נטילת ידיים של שחרית
אין נוטלים על גבי קרקע, אלא בכלי.
ואסור לשפוך מהנטילה במקום שעוברים בני אדם,
כרוח רעה שעורה עליהם.
ולכן נשפכם בנקב של בית הכיסא או בנקב שעושים בחצרות בקרקע שקוראים בלוע.
קוראים לזה בעברית שלנו ביוב, בסדר?
גם צריך להזהירם שלפעמים מתמלא הכלי שנוטלים לתוכו על גדותיו מחמת ריבוי בני אדם.
קערה, ואז כי נותנים בו עוד מוכרח שישפך ממנו על הקרקע.
ואם הזדמנת שנשפכו מים נטילה בקרקע,
אז ישפוך על הקרקע עם מים טהורים הרבה כדי לבטל מי הנטילה שנשפך שם.
הרבה.
יותר מרביעית, יותר.
לבטל
מי רגליים, מספיק רביעית.
אבל פה, לא עוד יותר גרוע.
כי נטילת ידיים משירותים היא הרבה יותר קלה מנטילת ידיים בבוקר.
הרוח רעה שיש בבוקר היא פי כמה יותר מאשר השירותים.
לא יברך ולא ילמד כנגד כלי הנטילה שבו מהנטילה
עד שיוציאנו יכסנו כדין מי רגליים, פני שהם טמאים יותר ממי רגליים.
ייזהר כל אדם
לצוות את אשתו שתעשה כל יום נטילת ידיים לילדים הקטנים,
אפילו שהם ימקש ידיים,
מפני שלפעמים פושטים ידיים ונוגעים במאכלים, וייטמעו
שתשרי סטרה אחלה, מאכל ההוא,
וגם עיניי זהו סגולה טובה לקטנים כדי שיגדילו בטהרה ויהיו גדולי הקדש כנזכר זאת בחסד לאלפים.
ואם מישהו רוצה לדעת, גם המשנה ברורה מביא בדיוק את אותו לשון.
להרגיל את הילדים מקטנותם לנטילת ידיים, שלוש פעמים וסירוגין.
כשהיינו אנחנו ילדים, מה זה? נטילת ידיים בבוקר?
בחורף? מים קפואים?
היה הרבה ילדים מפונקים.
רוצה בים חמים? בסדר, מים חמים.
היקר תיטול ידיים.
מים נעימים.
ברור, צריך אותו על ידיים שלוש פעמים לסירוגין רביעית.
אנחנו נוסיף את זה גם,
שאפילו היום כבר התחילו להבין את זה גם אנשי הרפואה,
שתינוק שיש לו צהבת,
כדי למנוע צהבת או כדי להוריד אותה,
מה עושים לתינוק?
נוטלים ידיים כל בוקר
לסירוגין.
פעם מישהו אומר, ברור, זה לא ירד לו הצהבת. אמרתי, כי בטח נתת לו קמצוץ.
רביעית על כל יד לסירוגין, פחות מרביעית זה לא זז.
עובד.
זה עובד כמו שעון.
עובד, עובד. למה? כי זה לא מחלה, זה תופעת לידה.
זה נקרא צהבת יילודים.
זה לא צהבת בי, וזה לא צהבת אני יודע מה, וכל האלה.
זה לא חיידק ולא וירוס ולא שום דבר. זה תופעה.
תופעה זאת טומאה.
טומאה של הלידה.
ברור.
אז מה, איך מנקים טומאה?
פערה.
אז נוטלים ידיים לתינוק מהיום הראשון, מהבוקר הראשון
שהוא נולד.
וככה, בעזרת השם, יהיו גידולי הקדש.
ילדים שגדלו בטהרה,
נטילת ידיים בבוקר לילדים אחרים.
טוב.
היזהר לרחוץ פניו בכל יום,
גם ידיח פיו להעביר הרירים שבפיו.
שם לבד שדבר זה הוא טוב בשביל רפואת הגוף,
וגם
ואהבת לרעך כמוך,
כן, יש בזה מצווה לכבוד קונו.
ליד החברים שלך היית מדבר בלי לצחצח שיניים?
מי היה מדבר איתך?
אצלי הקדוש ברוך הוא אתה בא להתפלל בלי לצחצח שיניים?
מה קרה לך?
איפה כבוד השכינה?
כבוד המקום?
בסדר, אדם צריך לשים לב.
אם אין אף אחד לידך,
אתם פעם ראיתם מישהו שאין לידו אף אחד?
ראיתם פעם מישהו?
לא.
תמיד הקדוש ברוך הוא איתי.
אף פעם לא לבד.
זה ברור.
תמיד הקדוש ברוך הוא איתי.
זהו.
זה דבר שצריך שיהיה ברור.
ברגע שזה ברור, זה עשוי.
יפה.
יש בזה מצווה לכבוד קומו, כן.
איך בכל, הוא אומר לו לא יברך ולא ימקנה מקלי-אנטידה,
אז לא הבנתי מה הסדר לכך. אלא אם כן יוציאנו, יחסינו.
אז איך הוא שומשים לידיים נגיד צמוד למיטה?
כבר מכסה את זה.
מכסה ומברך? כן.
ייזהר, ראינו, לא יטול ממי שלא נטל עדיין.
טוב, זה אחד הדברים שרבי שוער בן לוי למד.
כן, שאדם לא יטול ידיו ממי שלא
נטל ידיו עדיין.
נכתיב, והיזה הטהור על הטמא.
וכן לא יטול ממשרתת נידה.
ולא משרתת גוי או משרתת גויה.
אתם שמים למה קורה פה? פיליפינית.
פיליפיני, מה עכשיו נותן לו ליטול ידיים לזקן הזה, אוי, אוי, אוי.
כן, כן, נזכר באחרונים וכתב בלב חיים,
רבי חיים פלאצ'י, מי שנטל ידיו ואחר כך נגע בידיו של אחר שלא נטל ידיו, צריך ליטול לי פעם שנית.
ראיין כף החיים, כן, זה כף החיים פלאצ'י, זה לא כף...
מה?
לא יודע.
אה, דווקא מה, למה אכפת לי?
מה, הוא לא דתי?
לא,
לא, זה ברגע משנהגה, כשידיים רטובות.
אם הן מבישות, גמרנו.
מה עם האווירים?
טומאה.
אם ישן האדם ביום, וכן אם ישן אחר חצות הלילה,
צריך לנטיל את ידי המשפח שלוש פעמים לסירוגן, אחרי זה צריך ליטול לתוך כלי,
אלא יכול ליטול על הקרקע, אם אין כלי לפניו, שמים לב.
שירותים וישנה בלילה אחרי חצות, מתי חצות היום? היום.
פרשת תולדות.
15-25, כן, זה משהו כזה.
מי שישן אחרי 11 וחצי,
דין אחר למי שישן לפני כן.
יש פה מישהו שישן לפני 11 וחצי?
אף אחד לא קם.
הבנתי, בסדר.
זה יותר טוב לישון לפני.
אחרי צריך לטעול לתוך כלי, אלא יכול לטעול על קרקע אם אין כלי לפניו.
וגם למי דאין צריך לברך על נטילת ידיים?
ואגב דהרב מעריש הרעבי בדברי שלום,
כתב בזה דאין צריך נטילת ידיים,
גם מביא ממני מקדש מלך.
כבר כתב הרב אמת ליעקב, ושלום נאמר כאילו בשעת התחל.
אך הטוב והישר הוא שצריך נטיית ידיים שלוש פעמים בסרוגן, אבל בלא ברכה.
ואם ישן בחצות הראש...
כל שמישהו. איך? כל שמישהו שכן.
תראה,
אתה כבר מביא לי את ההסתדרות.
אני לא חבר הסתדרות.
-אני לא חבר. -אתה מבין מה אני מתכוון?
אתה צודק, כמו שאתה אומר, הדברים נכונים.
אבל זה כבר, אנחנו באים, לומדים מה צריך, מה לא צריך, איך אני, אז אני בכל זאת רוצה לצאת, לא ישנתי, מה אני עושה,
נשמע ממישהו יוצא ידי חובה, אומרים לו, אם אתה לא צריך לצאת ידי חובה, לא צריך כלום, מה השאלה בכלל?
אז למה לך לשמוע מהאחר?
בסדר, בסדר.
ואם ישן בחצות הראשון של הלילה, שנת קבע שלו על מיטתו,
וקיצקוד עם חצות,
יעשה נטילת ידיים גמורה כדת וכהלכה,
ויבה נטילת ידיים.
ואם ראה נאור הדחה חצות הלילה, הן במשתה, הן במלאכה, ולא ישן אל עד שעבר חצות, גם זה כשנאור יעשה טילת ידיים גמורה כהלכתה.
ויברך נטילת ידיים.
אף אגב, יא רבנו הרשע שכתב בנאר שלום, אם אשן אחר חצות, לא שולט על אירוח וסבא,
ואין צריך נטילת ידיים. ואיני הוא שמח דבריו בזה על סניף אחר,
שכתב מפני שהתעורר בחצות המשיכה מוכין על ידי הברכות.
וגם נכדום הרעש הרעה בי,
סמך גם כן על הברכות ועסק התורה.
אכן, זה שהיה נאור הדחה חצות,
ולא ברך הברכות וישן,
אז גם לפי דעת רבנו הרשש
צריך טיעת ידיים בברכה.
ורק אם אחר חצות קודם כשישן ברך ברכות השחר
ולמד תיקון חצות ועסק בתורה,
אז כשיצית בשנתו בבוקר יעשה טיעת ידיים שלוש פעמים,
אבל לא אברך את טיעת ידיים.
אומר הוא אם לא ברך ברכות השחר רק עסק בתורה,
אני מסתפק בזה אם אברך נטיעת ידיים העולם ומנהג העולם,
לברך. שים לב מה קורה פה. אדם ישן לפני חצות, קם לתיקון חצות.
קם לתיקון חצות, מה הוא עושה?
נוטל ידיים, מברך בבוקרות השחר, לא יודע בדיוק מה הוא עושה, ואחר כך הלך לשון עוד פעם.
במקרה הזה אומר הרב בן איש חי,
שלא יברך בבוקר עוד פעם,
עניתי לאת ידיים, כי הוא כבר ברך. אבל אם הוא לא ברך את כל בוקרות השחר,
לא ברך,
נזדלת ידיים. ברור שבבוקר הוא יברך.
בסדר? זה מה שעושים היום אנשים.
שמה שחשוב זה, כי הוא קם, גמרנו. הוא קם על דעת לישון. או, או, או, או, או. הוא קם שלא על דעת לישון, ישן.
ישן.
בפועל, בסוף,
איך הוא רואה? חטף אותו. מי חטף אותו?
שר השינה.
בסדר, חטף אותו.
תחטפנו שינה.
בסדר, לכן נשים לב. קודם כל, חצי הלילה הראשון
הוא הרבה יותר חמור מהחצי השני.
ואז כתוב גם בכתבי הארי,
שעת שינה בחצי לילה הראשון שווה לשעתיים אחרי החצות.
זאת אומרת, מי שישן ארבע שעות,
נגיד משבע ועד אחת עשרה,
כמה שעות זה?
ארבע, ישן שמונה שעות.
קום ליום עבודה.
יש אנשים שעושים את זה.
אנשים שקיימים תיקון חצות ולומדים עד הבוקר.
אימא תמיד מספרת שבחלב
כל המבוגרים היו קמים באמצע הלילה.
טוב, מה הם עושים? היא לא יודעת, כי הם הולכים מהבית.
הרב צדקה, זכר צדיק לברכה, היה אומר
שהבליבטים,
הנשים הרגילים, הסוחרים של חלב,
היו כל בוקר קמים, כל האלה קמים תיקון חצות.
אז מה עושים מתיקון חצות עד הבוקר?
לומדים.
לומדים חושן משפט.
ולכן,
אל תיכנס לידיים של סוחר חלבי, הכל לפי ההלכה.
תיזהר.
אבל הכל לפי ההלכה.
כולם ידעו חוזן משפט.
בסדר?
היו קמים חצות.
אחרי כן, בבוקר מתפללים,
הולכים למסעדה, לבית קפה, סליחה,
מעשנים נרגילה, שותים קפה,
ואחר כך האישה מביאה להם את הסיר המעלות.
אתה יודע מה סיר המעלות?
נכון. פעם היה דבר כזה. סיר.
הסירים האלה עם הקומות קומות, שפעם היה ככה.
זה ברור.
הם היו אנשים שלומדים,
אבל הולכים לישון מוקדם.
זה הסדר הטבעי הטוב ביותר.
אבל טוב, אנחנו היום כולנו ממוחשבים,
מחושפים, לא יודע, בסדר?
טוב,
איפה אנחנו?
יהודה,
אם לא ישן אלעד אחר חצאות,
אף על כך הבדל דעת רבנו הרשע שיכולו לברך ברכות השחר אחר חצאות,
מכיוון שדעתו לישון אחר חצאות,
מנהגנו שלא לברך ברכות השחר אלא עד כמעטו מן השינה.
ואין אנחנו מברכים ברכות השחר תלוי אחר חצאות,
אלא רק בזמן שאנו נעורים כל הלילה,
כמו ללא שענא רבה, ליל שבועות, יום העצמאות, כל מיני ימים כאלה שנשארים ערים כל הלילה. או כמו, מה המקום שבהלכה מופיע שנשארים ערים בלילה?
ליל הסדר.
מה אומר השולחן ערוך?
עד שתחתפנו שינה, ואם לא חטפה אותו
הוא על השולחן, ואם חטפה אותו הוא נפל על השולחן.
אין דבר כזה ללכת למיטה בליל הסדר.
לא יודע למה אנשים לא חושבים על זה, אבל זה הלכה.
בשום מקום,
הושענר רבה כתוב באיזשהו מקום שצריכים להישאר ערים,
ליל שבועות כתוב שצריכים להישאר ערים,
לא מרן, לא רמה, שאתה עבורם מביא שיש בכתבי הארי,
שהלומדים ככה נוהגים, התלמידי חכמים.
היום
כל ילדה בת 12 נשארת ל...
לא בסוכות הכי טובות. איך? לא בסוכות הכי טובות. מה? במזמורית מעניינת בלעת משהו. אני לא יודעת.
כן.
וכן ראוי לנהוג, כאשר כתבתי בספרי הקדוש מקבצאל.
יש לך הערות שמה?
טו. לא ייגע בידיו.
קודם נטילה. הנה מה שהזכרנו מקודם. לא לפה,
לא לחותם,
לא לא, תגיד, ולא לאוזניים ולא לעיניים.
אפילו שהם סגורים ונוגע מבחוץ, ואם בא לו חיכוך בכל הנזכרים לילה בתוך שינה,
יחכך על ידי בגד.
וגם לא ישאוף אבק נחיריים קודם נטילה. מה זה אבק נחיריים?
טבק.
בסדר?
לא טבק, טבק, בסדר?
איך היו בשכונת המאוחר, הם היו אנשים מחלקים טבק.
אז היו אומרים שיש שלוש מידות בלוקחי טבק.
יש כאלה שלוקחים סגול,
יש כאלה שלוקחים צרה, ויש כאלה שלוקחים חיריק.
כל אחד עם ה...
בסדר? ככה זה היה.
ומשתר אברהם מביא שלא טוב להתחיל לחלק בתפילה, בתוך כדי תפילה,
לחלק טבק לאנשים.
הוא רוצה אשמק טבק, הביסה על אשמק טבק, בסדר, אבל לא לחלק לכל האנשים, יש כאלה ש... עזבו, עזבו, בסדר. הזכרתי את זה רק דרך אגב, לא נתעסק עם זה.
וגם אם יתאווה מאוד יקום ואיטול ידיו, ואחר כך יישאף האבק,
אבל בשינה של היום או שנה אחר חצות לילה, אני צריך להיזהר בכל הנזכר לעיל.
אבא גבי כתבנו שאיטול ידיו שלוש פעמים, כן.
אני אגיע לו פחות מברוזן ומאוזן בגלל ההקצבות.
רוח רעה, כן, כן, מסוכן, מסוכן.
אבל הוא נראה לי צל.
מה? נדמה לי שיש לו רוח רעה על הידיים. כן, אבל הידיים מעבירות עוד יותר.
שם זה מתחיל.
שורש הדברים שם.
זה עוד יותר גרוע, לא דוגים.
אחרי שנטער את הידיים ניגע בסוגרים.
סעיף טז, אלו דברים שצריכים נטילה שלוש פעמים בסירוגין ושום רוח רעה.
עקה מן המיטה מן השינה,
ולא יוצא מבית הכיסא,
אף על פי שלא עשת צרכיו,
אלא שנכנס שם בשביל עסק אחר,
הוא יוצא, הוא נכנס להוציא טישו,
חומרי ניקוי בבית, אנשים שמים בבית הכיסא.
רק נכנסנו פנימה, כשיוצאים צריכים
נטיית ידיים, כי עצם בית הכיסא הוא בטומאה.
אפילו שלא עשינו כלים שם.
כלי, כלי. כן. לא, לא, זה לא חייב כלי.
מיהו, אם לא נכנס שם כולו, אלא רק הושיט ידיו שם כדי ליתן כלי של מים, לא יושב שם לכרוץ בו,
או כדי להוציא איזה נייר. כיוון שלא נכנס לגופו, אלא במקצת, שם ידיו בלבד,
אין שורה עליו רוח רק כאשר נכס כל גופו, אלא רק קצת מנקצת.
לכך שג אלי בפעם אחת.
והמחמיר לרחוץ גם בחי גבלה שלוש פעמים,
תבוא עליו ברחק.
כמו שכתבתי בספרי הקדוש בקבציאל.
וכן המשמש מיתתו ייטול אחר כך שלוש פעמים,
וכן האישה ייטול אחר כך שלוש פעמים,
וכן ההולך בבית הקברות והולך בתוך ארבע אמות של מת.
נכון שכן הוא נוגע במת עצמו, גם כן ייטול שלוש פעמים.
או מה שנהגו העולם כשיתלו ידיהם מי שהוא מת וחזרתם מבתי גמרות לבלתי יקנחו ידיהם במפה. מכירים את זה כאלה שאומרים לא מנגבים ידיים.
אין זה משורת הדין, הם עושים את זה כדי שלא יסיחו דעתם מזיכרון המוות.
ולכן אם הוא בחורף שיש כור גדול,
קשה עליו הדבר מאוד שיניח ידו בלא ניגוב במטפחת
או מצטער הרבה מחמת צינעה, אז ינגב במטפחת ולעת לנבה.
בסדר, זה מה שאומר הרמב״ם, בפרט בחורף, לנגב ידיו טוב-טוב, כי אחרת מה יקרה לידיים?
מה קורה לפנים שלו מנגבים?
לידיים פיצוצים, אומר הרמב״ם,
תייבש ידיים טוב,
אין שום מקום לדבר הזה.
בסדר, כי אנשים לפעמים...
וידע כי אפילו בנכנס לבית הכיסא אין שורה עליו רוח רעה כמו כוח רוח רעה ששורה עליו בשינה.
דתם טעמא דמוטה,
אחד משישים במיתה.
ולכן אין צריך להיזהר בכל האנח לבלתי אלך ארבע אמות ולא נטילת ידיים
שאין צורך להיזהר בזה אלא רק בשינה
וכן גם אין צריך להיזהר בכל אנח לטול לתוך כלי דווקא
כמו שכתבתי בנטילת ידיים ושינה
אבל צריך להיזהר שייטול שלוש מהם בסירוגים
וגם שייטול שיעור רביעית
ואני אוסיף עוד, הוא לא מביא את זה
הוא אומר לא ליטול לתוך כלי אבל הוא אומר ליטול בכלי
כאילו למה כי צריך לקחת מים
אבל משירותים מספיק גם ליטול ידיים מהברז
ימין, שמאל, ימין, שמאל, אבל שיש עיר רביעית.
מה יש לנו בעיה היום?
ישראבלוף.
חסך מים.
50% זה אוויר, אתה חושב שבא לך מים.
בסדר?
אז צריך לשים לב שבאה רביעית.
אבל אנחנו אומרים, בואו, בשביל שתראה, פעם יש ברז כזה, פעם כזה.
קח נטלה, שים שלוש פעמים, הכל בסדר, אבל לא חייבים.
משירותים? לא חייבים.
אותו דבר, גזירת ציפורניים.
מי שגוזר ציפורניים,
יכול גם בלקלק, כמו משירותים, אבל אומר הרבי ישראל, אם הציפורן עודפת על הבשר, על הכרית של האצבע,
עודפת,
אז צריך לנטילת ידיים כמו בלילה.
מה, וגזר אותה. וגזר ציפורניים, צריך, איך הוא כותב בהלכות תשעה באב, אילולא מסטפינה,
הייתי אומר שאפילו בתשעה באב בבוקר ייטול ציפורניו מהטומאה שיש בציפורניים ארוכות.
בעיה.
טוב,
י״ז. ואלו דברים שצריכים נטילה מפני נדנוד הוא הכרעה.
שדי להם בפעם אחת, ואין צריך שלוש פעמים בסירוגן. ואלו, היום, יוצא מבית המרחץ,
הנוטל ציפורניו, ואפילו לא ניתן להם כולם. ויש מחמירים בנוטל ציפורניו וליטול שלוש פעמים בסירוגן, נחשי ציפורניו עודפים על הבשר. שמים לב,
ומסתבר תרמיו על פי הסוד. והמחמיר גם במרחץ ייטול שלוש פעמים,
תבוא עליו ברכה.
ואלו דברים שאין צריכים נטילה, כי הם בלחיצה כל דהוא.
ישפוך מים קצת על הידיים, פתח את הברז, מים.
דהיינו שייטול ידיו פעם אחת משום נקיות, ואלו הן.
החול עץ או נועל מנהליו בידיו,
שנגע בהם.
ואו הדינים נוגע בהם אחר שלב אשם או אחר שחלץ אותם.
מיהו אם נגע במנהלים שעדיין לא לב אשם אדם מעולם, בחנות,
בסדר?
אפילו פעם אחת,
לית לנבא, ואין צריך רחיצה כלל,
וכן עודנם היא צריכה לחיצה פעם אחת משום נקיות
אם נגעה ברגליו או בשאר המקומות המכוסים שבגופו
אם מישהו יושב בשיעור ופתאום החליט לדחוף את היד מתחת החולצה
לפני שאתה ממשיך ללמוד מה אתה עושה
לך תרחץ ידיים
אבל במקומות המגולים כגון פנים ועורף וצוואר וכן הידיים עד סוף הזרוע אין צריך לחיצה ויד שמאל
אפילו אם נוגע בפרק הסמוך לזרוע שמניח שם תפילין
עד אחר שני שלישי הפרק הוא חשיב בכלל ממקומות המגולים ולא צריך לחיצה כלל.
למה? כי כאן אני,
בבוקר, מניח תפילין, אני מרים, לא צריך נטילה.
ראיתי כאלה שמתחסדים, שאחרי שמניחים תפילין הם רוחצים ידיים. בסדר.
גם אם לא הולכת תפילין ואחר כך זה
צריך לחיצה.
אבל יד ימין, שאין מניחים בתפילין של יד, מי שלא מניח ביד ימין,
אם נגע באותו פרק שאחר פרק הזרוע צריך לחיצה.
נחשים במקומות המכוסים, כיוון שאין דרך למשמש שם.
וכן האישה, גם כן חשיב הפרק ההוא בשתי ידיה בכלל מכוסים.
ואם נגעה, צריכה רחיצה.
ובמקום שדרך אנשים לכסות פרקי זרועותיהם הסמוכים לכף,
שדרכם להניח לולאות סמוך לכף בראש הקטונת,
שתי הקטונת מכסה כל הזרוע,
אז גם אם נגעה בזרוע, צריכה רחיצה משום נקיות.
וכן הדדין, בזמן שמנקת את בנה,
שדרכם להיות מגולים תמיד, מעניין,
אם נגע בהם אין צריכה רחיצה
אבל אם אינה מנקת, שדרכן להיות מכוסות אותה תמיד לגמרי,
אז אין בכלל מקומות המכוסים.
הוא צריכה רחיצה אם נגע בהם.
וכן החופף בראשו והמפלק אליו
אפילו לא מצא בהם קינה וכן הוא נוגע בקינה צריך רחיצה פעם אחת משום נקיות.
זאת אומרת אם בא מישהו ונוגע בשיער אין בעיה אבל אם הוא גרד לאור
זה נקרא מקום מכוסה צריך רחיצה.
בסדר?
זה הרב בן ישחי פרשת תולדות.
מה יש לנו להגיד עוד? יש לנו דקה וחצי, מה?
מה יש שם?
לגבי הסרשדות הברכות על קודש השחר בלילה.
כן, כן, זה בדיוק המחלוקת, מה עושים כשמישהו לא ישן?
בסדר, בסדר.
בעזרת השם.
כל טוב להתראות שלום.
